הקדמה
מאמר זה הינו תמליל הרצאתו של פרופסור קורי אולסן מ Mythgard Academy מתוך הקורס העוסק בסיפורים שלא נשלמו
למרות שהפרק נקרא ההסטוריה של גלאדריאל וקלבורן, הוא בעיקר סיפורה של גלאדריאל.
קשה לחשוב על עוד מערכת נישואין, בסיפוריו של טולקין, כה לא מאוזנת כמו זו של גלאדריאל וקלבורן. בסיפורים אחרים, למשל של ת'ינגול ומליאן, ברן ולות'יין, ארגורן וארוון, טיפס בן הזוג בסולם המעמד החברתי באמצעות הנישואין לבת זוגו, אולם בכל המקרים האחרים אותו בן זוג הינו דמות בעלת חשיבות בפני עצמה בסיפור. בסיפורם של קלבורן וגלאדריאל נוכחותו של קלבורן כמעט ואינה מורגשת, ונדמה שהסיפור לא היה משתנה אילו הוא לא היה קיים בטקסט. למרות כך, חשיבותו הינה בעצם היותו בן זוג לגלאדריאל, בכך שהיא בחרה לחלוק את חייה ולא נותרה דמות מרוחקת.
לאורך ההרצאה מתייחס פרופסור אולסן למוצאו של קלבורן, המשתנה מגירסה לגירסה. לצורך כך הוא מקדיש מספר מילים, במאמר מוסגר, להיווצרות של קבוצות האלפים השונות:
החלוקה הראשונה התרחשה כאשר הואלאר הזמינו את האלפים לבוא לגור איתם במערב, בואלינור. חלק מן האלפים נענו להזמנה, וחלקם סרבו, והעדיפו להשאר. אלו שנשארו מכונים אברי, המסרבים. עליהם כמעט ואין מידע נוסף.
השאר, אלה שיצאו למסע, היו בני שלושה שבטים: הואנייר, הנולדור והטלרי. הואנייר והנולדור עברו כולם לואלינור. מבין הטלרי, נשרו קבוצות לאורך הדרך. הקבוצה הראשונה מבין הטלרי שהחליטה לא להמשיך ולחצות את הרי הערפל הפכה להיות הננדור. אלו האלפים שהתיישבו בלוריין, ביער-ירק הגדול (אשר הפך ליעראופל בתקופה מאוחרת יותר), בעמק האנדואין וכדומה. בשלב מאוחר יותר, חלקם בכל זאת חצו את הרי הערפל אל תוך בלריאנד, והם אלו שנודעו בשם האלפים הירוקים.
מבין הטלרי שחצו את הרי הערפל, נותרו חלק בבלריאנד. אלפים אלו הם הסינדר, או האלפים האפורים. הם מתקדמים יותר מן הננדור מבחינה תרבותית בשל השפעתם של אֶלוּ תִּ'ינְגוֹל שביקר בואלינור כאחד מן השליחים, ומליאן מלכתו, שהיתה מן המאיאר.
אותם אלה מבני הטלרי שהגיעו לואלינור מכונים טלרי. (על מערכות היחסים בין קבוצות האלפים השונות במאמר כינויים – זהות עצמית ואחרת בין האלפים בעידן הראשון)
מבט על לעומת מבט אל תוך
בהרצאותו הראשונה בקורס דיבר פרופסור אולסן על שתי צורות הסתכלות על טקסטים. לצורך כך הוא התייחס לקטע מתוך מאמר בשם Meditation in the tool shed מאת C.S.Lewis, המתאר כיצד המתבונן נמצא בתוך מחסן כלים חשוך, ומתוך סדק בקיר מסתננת לה קרן אור יחידה. המתבונן יכול לראות את העמוד הדקיק הזהוב ואת רסיסי האבק הזעירים המפוזרים לאורכו. כאשר המתבונן משנה את מקומו, ומכניס את עינו לתוך קו האור של הקרן, הכל נראה שונה לחלוטין. המחסן החשוך הופך להיות שולי ובלתי נראה, ובמקומו יכול המתבונן לראות מבעד לסדק הזעיר בקיר את השמיים התכולים, את העצים, ואת השמש הנמצאת מאחוריהם. לואיס משתמש בדוגמא כמטאפורה לצורות שונות של התנסויות. התנסות בצורה של הסתכלות על הקרן, לעומת הסתכלות אל תוך הקרן. ובהשאלה לכתביו של טולקין, הסתכלות חוץ סיפורית לעומת הסתכלות פנים סיפורית.
הציטוט הבא הינו חלק מתוך ההקדמה לפרק על גלאדריאל וקלבורן מאת כריסטופר טולקין:
שום פרק בתולדות הארץ התיכונה אינו בעייתי יותר ממעשה גָלַדְרִיאֵל וקֶלֶבּוֹרְן, ויש להודות בקיומן של סתירות צורמות "המעוגנות במסורות"; או אם מעיינים בדבר מנקודת-מבט אחרת, נראה כי תפקידה של גָלַדְרִיאֵל וחשיבותה הסתמנו רק בהדרגה, וסיפורה עבר שינויי-נוסח מתמידים.1
אפשר לראות כיצד כריסטופר טולקין נוקט בשיטת ההסתכלות אל תוך קרן האור במשפט הראשון, ועובר להסתכלות על קרן האור בחלק השני.
אם מסתכלים על כתבי טולקין לאורך הזמן כמסורות שהועברו ויצרו את המסורות של ארדה, ניתן לאמר שהסיפורים על גלאדריאל וקלבורן אשר הועברו על ידי אנשים מסויימים יוצרים סתירה שאינה מתיישבת עם סיפורים שהועברו על ידי אחרים. לעומת זאת אם בוחנים את תהליך היצירה של טולקין לאורך הזמן ניתן לראות על פי הסיפורים כיצד תפקידה של גלאדריאל קיבל משמעות רבה יותר בכל שלב לאורך הדרך.
ההרצאה הזו הינה ברובה מנקודת מבט של הסתכלות על הקרן, כלומר בחינת השלבים השונים של התפתחות הסיפור. הסיבה לכך היא שתוכן סיפורה של גלאדריאל עבר שינויים כה רבים ומשמעותיים, שאין כמעט נקודה יחידה שדרכה ניתן להסתכל אל תוך הקרן.
ממעוף הציפור
בהרצאתו, מחלק פרופסור אולסן את סיפורה של גלאדריאל לארבעה גירסאות.
סיפורה של גלאדריאל נוצר בשלב מאוחר יחסית לעומת סיפורים אחרים. סיפורם של טואור וטורין טוראמבר המופיעים בפרק הראשון של סיפורים שלא נשלמו נוצרו בגירסאותיהם הראשונות כבר בשנות העשרה והעשרים של המאה העשרים. סיפורה של גלאדריאל נולד לראשונה כאשר טולקין כתב את שר הטבעות, באמצע שנות החמישים. דמותה איננה נמצאת בלג'נדריום לפני כן.
במובן הזה, סיפורה של גלאדריאל בסיפורים שלא נשלמו אינו סיפור רקע לסיפור של שר הטבעות, אלא ספין-אוף. למרות שהסיפור נראה במבט ראשון כרקע, כסיפור האמיתי שנמצא מאחורי הסיפור בשר הטבעות, המצב הוא הפוך. טולקין יצר את סיפור הרקע לאחר יצירת שר הטבעות. התימוכין לטענה זו יופיעו בהמשך.
סיפורה של גלאדריאל הוא דוגמא להשפעה של שר הטבעות על הסילמריליון.2
פרופסור אולסן מחלק את סיפור גלאדריאל לארבע גירסאות מבחינת שלבי התפתחות הסיפור:
- ההקדמה הקצרה שכריסטופר טולקין נותן בתחילת הפרק היא הגירסה הראשונה. שלב ההתהוות של גלאדריאל התרחש בד בבד עם שלבי ההתהוות של שר הטבעות, והגירסה איננה מאוד מפותחת מבחינת פרטי הסיפור.
- התפתחות סיפורה של גלאדריאל במשך תקופת שר הטבעות, כחלק מן ההשלמות שנועדו לענות על חורים ושאלות. גרסת הסיפור השניה היא חלק מתהליך זה, ונמצאת באינדקסים של שר הטבעות.
- מאוחר יותר, בסוף שנות השישים חזר טולקין לסיפור וסיפר אותו שוב, בצורה שונה מאשר בפעמים הקודמות.
- הגירסה הרביעית נכתבה על פי כריסטופר טולקין בחודש האחרון לחייו של טולקין, והיא שונה במהותה מכל שאר הגירסאות שקדמו לה.
גלאדריאל 1.0: הרחק מן ההמולה
מלכתחילה, התפיסה המוקדמת ביותר היא שגָלַדְרִיאֵל יצאה מבלריאנד וחצתה את ההרים מזרחה לבדה, לפני סוף העידן הראשון, ושהיא פגשה את קֶלֶבּוֹרְן בארצו שלו, בלוריין; הדבר נאמר מפורשות בכתבים שלא יצאו לאור, ואותו רעיון עצמו מקנן מאחורי דבריה של גָלַדְרִיאֵל לפרודו (אחוות הטבעת II, המראה של גלאדריאל), כאשר סיפרה על קֶלֶבּוֹרְן כי "הוא שוכן במערב מאז ימי השחר, ואנוכי שוכנת עמו שנים לאין מספר; כי לפני נפילת נַרְגוֹתְ'רוֹנְד וגוֹנְדוֹלִין עברתי את ההרים, ויחדיו במרוצת עידני העולם, לחמנו כנגד התבוסה המתמשכת." קרוב לוודאי שקֶלֶבּוֹרְן היה לפי תפיסה זו אלף מן הנַנְדוֹר (דהיינו אחד הטלרי שסירבו לחצות את הרי הערפל במסע הגדול מקויביינן (Cuiviénen-מי ההתעוררות)). 1
כריסטופר טולקין מצטט את הקטע זה מתוך שר הטבעות, על מנת לתמוך בטענתו שגירסה זו היא הבסיס. אין פרטים רבים על הסיפור הזה. גלאדריאל בגירסה זו מצטיירת כמבודדת מכל ההתרחשויות המרכזיות בבלריאנד בחלק האחרון של העידן הראשון. בטרם נפילת ממלכות נרגות'רונד וגונדולין, היא חצתה את ההרים מזרחה, מבלריאנד לאריאדור, ללותלוריין, ושם נשארה. הם נלחמו יחדיו נגד התבוסה המתמשכת, אבל זהו ביטוי שאין מאחוריו כל פרטים נוספים.
בגירסה זו, קלבורן נמצא בשלב חברתי נמוך מאוד יחסית לגלאדריאל. אולם הנקודה המשמעותית יותר היא חוסר הופעתה של גלאדריאל באף אחת מכל ההתרחשויות בהסטוריה של הארץ התיכונה עד לנקודת הזמן שבה מגיעה חבורת הטבעת ללוריין. גלאדריאל אינה מתארת את עצמה כמי שלקחה חלק באילו מן ההתרחשויות, דבר המשתקף גם בטקסטים השונים. היא אינה מופיעה בטקסטים שנכתבו לפני אמצע שנות החמישים, הזמן שבו כתב טולקין את סיפור חבורת הטבעת. לא בהוביט או בגירסאות הטיוטה שלו (כפי שהן מופיעות בהסטוריה של ההוביט מאת ג'ון ראטליף), ואף לא בגירסאות הטיוטה של שר הטבעות (בכרכים 6,7,8 של ההסטוריה של הארץ התיכונה), לפני לות'לוריין.
למרות שאנחנו יודעים כי גלאדריאל הינה דמות מרכזית ובעלת השפעה גדולה על ההתרחשויות בשלושת העידנים הראשונים בארץ התיכונה, אין לכך כל רמז בשר הטבעות, לפני לות'לוריין. קירדן ואלרונד עמדו לצידו של גיל-גאלד בדאגורלד, בסיפור הברית האחרונה, אולם גלאדריאל אינה מוזכרת. בסיפור נומנור, אין איזכור לגלאדריאל. במועצתו של אלרונד, כאשר מסופר סיפור יצירת טבעות הכוח, היא אינה נזכרת בשום צורה. גם לא בדרך, כאשר חבורת הטבעת עוברת בהולין. היא מופיעה לראשונה כאשר חבורת הטבעת מגיעה ללות'לוריין ופוגשת אותה. וגלאדריאל מאשרת את כל הנאמר למעלה באומרה כי היא שהתה מזה עידנים עם קלבורן בלוריין.
מרגע שדמותה של גלאדריאל קרמה עור וגידים, היא הופכת לדמות מרכזית, שחשיבותה הולכת וגדלה, ותפקידה הולך ומקבל משקל ככל שהזמן עובר. היא זו שנותנת את צלוחית האור לסאם, ועליה הוא חושב ברגעיו הקשים במורדור. לא על אלרונד למשל. אולם סיפור הרקע שלה עדיין מוגבל מאוד בשלב זה ל"שנים לאין מספר שכנתי כאן. דברים התרחשו במקומות אחרים, אבל אני לא הייתי שם." לאור החשיבות ההולכת וגדלה של גלאדריאל במשך כתיבת שר הטבעות, לא מפתיע שסיפור הרקע הראשוני עבר שינוי, למרות שחלק מסיפורי הרקע הבאים שנכתבו עבור גלאדריאל, עומדים בסתירה לסיפור רקע זה. "טרם יבש הדיו על שר הטבעות", וכבר סיפור הרקע שמופיע בנספח B בשר הטבעות סותר את סיפור הרקע המופיע באחוות הטבעת, כפי שמציין כריסטופר טולקין.
גרסת גלאדריאל 1.0 לא האריכה ימים.
גלאדריאל 2.0: במרכז העניינים
הסיפור המוקדם (להוציא את החרם והחנינה) אשר אליו מתייחסים הסילמריליון, הדרך הולכת ונמשכת ונספח B של שר הטבעות, הוא ברור למדי: גלאדריאל, אשר הגיעה לארץ התיכונה כאחת ממנהיגי הקבוצה השניה של הנולדור, פגשה את קלבורן בדוריאת' ונישאה לו מאוחר יותר. הוא היה נכדו של אלמו (Elmo), אחיהם הצעיר של אלווה (Elwë, Thingol) ואולווה (Olwë), דמות עלומה שלא ידוע עליה דבר מלבד זאת שהיה "אהוב על אלווה ובמחיצתו נשאר". (בנו של אלמו היה גאלד'ון (Galadhon) ובניו היו קלבורן וגאלת'יל (Galathil). גאלת'יל היה אביה של נימלות' (Nimloth), אשר נישאה לדיור (Dior), יורשו של ת'ינגול, והיתה אמה של אלווינג (Elwing). על פי אילן יוחסין זה, קלבורן היה שאר בשרה של גלאדריאל, נכדתו של אלווה מאלקוולונדה (Alqualondë), אם כי לא קרוב כל כך כמו בגירסה על פיה הוא היה נכדו של אולווה). טבעי להניח כי קלבורן וגלאדריאל נכחו שניהם בחורבן דוריאת' (במקום אחד צויין שקלבורן "נמלט מביזת דוריאת'"), וייתכן שסייעו בבריחת אלווינג לנמלי סיריון עם הסילמריל – אולם הדברים לא נאמרו במפורש באף מקום. קלבורן מוזכר בנספח B של שר הטבעות כמתגורר באותו זמן בלינדון שמדרום ללון (Lune), אולם בתחילת העידן השני הם חצו את ההרים לאריאדור.1
כפי שניתן לראות, גירסה זו כבר שונה לחלוטין. ההיסטוריה הראשונית שטווה טולקין, ואשר נזכרת באחוות הטבעת, הותאמה לעובדה שגלאדריאל (וקלבורן) לא היו חלק מסיפורי הסילמריליון. השוני המרכזי בגירסה זו הוא מיזוגם אל תוך ההיסטוריה של הסילמריליון. גלאדריאל היא חלק מן הנולדור שהגיעו עם פינגולפין, היא היתה בדוריאת' ונכחה בחורבנה, וכנראה היתה עם אלווינג בסיריון. לאחר מכן הם היו בלינדון, החלק היחיד שנותר מבלריאנד לאחר שמלחמת החרון בסוף העידן הראשון הרסה אותה.
מוצאו של קלבורן שונה בגירסה זו. הוא כבר אינו ננדור שדר בחלק המזרחי של הרי הערפל מאז ההתחלה, אלא בן לבית המלוכה של הסינדר, מעמד גבוה מן המעמד הראשוני שלו. אולם גם מעמדה של גלאדריאל עלה. כאן היא כבר מצאצאיו של פינווה, ובעלת חלק בשיבת הנולדור לארץ התיכונה. כך שהפער במעמדות ביניהם נותר כפי שהיה.
בטקסט המצוטט לעיל מעלה כריסטופר טולקין הרהור מעניין שנראה הגיוני על בסיס הטקסט, ואולם מתחתיו מסתתרת הנחה: ייתכן שסייעו בבריחת אלווינג לנמלי סיריון עם הסילמריל – אולם הדברים לא נאמרו במפורש באף מקום. ההרהור סביר משום שידוע כי גלאדריאל וקלבורן היו בדוריאת', ידוע שהם נמלטו מן החורבן כי היו בחיים לאחר מכן, וידוע כי אלה שנמלטו נסו עם אלווינג לנמלי סיריון, לכן הגיוני שכך גם הם. ההנחה שהם לא סתם שרדו, אלא ש"סייעו בהמלטות". כלומר, היה להם תפקיד משמעותי, לא סתם עוד "פנים בקהל", גם היא סבירה, משום שטולקין חזר ושינה את הסיפור כדי למקם אותם בדוריאת', ולכן סביר שהכוונה היתה לתת להם תפקיד בעל משקל.
עד שלב זה, לא גררה הכנסת דמותה של גלאדריאל בדיעבד אל תוך סיפורי הסילמריליון הקיימים, שינויי עלילה מהותיים. היא מוזגה אל תוך קהל הנולדור שבאו עם פינגולפין מאמאן (Aman), ומיקומה בדוריאת' לא הצריך תיקוני עלילה משמעותיים. אולם לא כך הוא ההמשך.
לאחר סיום מלחמת החרון העניקו הואלאר חנינה לגולי הנולדור, והזמינו את כל שאר האלפים שרצו בכך, לעבור למערב. חלק גדול נענה והפליג לואלינור. גיל-גאלד, המלך העליון של אלה אשר בחרו להישאר, קבע את ממלכתו בלינדון, וגלאדריאל וקלבורן היו ביחד איתו באותו זמן. ואולם גלאדריאל, הנולדו, לא נשארת עם המלך העליון של הנולדור. היא וקלבורן חוצים את ההרים מזרחה לאריאדור, ומקימים ממלכה.
בגירסה הזו בחרו רבים מן הנולדור לחצות את ההרים מזרחה לאריאדור, במקום להשאר עם מלכם בלינדון, וגלאדריאל וקלבורן במרכז הסיפור, ייסדו את הממלכה החדשה, ארגיון. אולם כאשר מסופר סיפור הטבעות במועצת אלרונד באחוות הטבעת, קלברימבור הוא המנהיג, יוצר הטבעות וזה אשר למד על בגידת סאורון. זהו הסיפור כפי שהיה בגרסת גלאדריאל 1.0.
כיצד אם כך ניתן לשלב בין הגירסה המשוכתבת (רטקון3 שני, הראשון היה עצם הכנסת גלאדריאל לסיפורי הסילמריליון) לבין הכתוב בשר הטבעות?
והיכן דמותו של סאורון, שיש לשלבה בסיפור, כיון שהיא כה מרכזית ביצירת טבעות הכוח, שהינן הבסיס לקיום הסיפור של שר הטבעות:
בארגיון התחזה סאורון לשליח הואלאר, אשר נשלח מטעמם לארץ התיכונה ("ובכך הקדים את האיסטרי"), או הצטווה על ידם להשאר בה ולהושיט עזרה לאלפים. הוא נוכח מייד שגלאדריאל תהיה הקשה במתנגדיו, והמכשול הגדול ביותר בדרכו, ולפיכך השתדל לרצותה ונשא את הבוז שגילתה כלפיו בסבלנות ובאדיבות למראית עין. [לא ניתן הסבר במתווה החטוף הזה לבוז שרחשה גלאדריאל לסאורון, אלא אם ראתה מבעד למסווהו, או מדוע, אם אכן הבחינה בטיבו האמיתי, התירה לו להשאר בארגיון.] סאורון הפעיל את כל קסמיו על קלברימבור ורעיו החרשים, אשר הקימו אחווה או גילדה, רבת עוצמה בארגיון, הגוויית-אי-מירדאין (Gwaith-i-Mírdain); אולם הוא פעל בחשאי, ללא ידיעתם של קלבורן וגלאדריאל. בטרם חלף זמן רב, היו הגוויית-אי-מירדאין נתונים להשפעתו של סאורון, משום שבתחילה הפיקו תועלת רבה מהדרכתו בנבכיה הסודיים של אומנותם. כה גדולה היתה שליטתו במירדאין עד כי לבסוף הוא שיכנע אותם להתמרד כנגד גלאדריאל וקלבורן ולתפוס את השלטון בארגיון. והדבר אירע מתישהו בין 1350 ל- 1400 לעידן השני. אז עזבה גלאדריאל את ארגיון ועברה דרך קהזאד-דום (Khazad-dûm) ללוריננד (Lórinand), ולקחה עמה את אמרות ואת קלבריאן. אולם קלבורן מיאן להיכנס למשכנות הגמדים והוא נשאר מאחור בארגיון, וקלברימבור התעלם ממנו. בלוריננד לקחה גלאדריאל את השלטון וההגנה כנגד סאורון. 1
החלק המצוטט למעלה יוצר את החיבור בין סיפור ארגיון כפי שהוצג במועצת אלרונד, לבין מעמדה של גלאדריאל כשליטה בעיר בסיפור הנוכחי. בשר הטבעות ארגיון היא מקום מושבה של גילדת החרשים עם קלברימבור כמנהיג. על פי הסיפור במועצת אלרונד פיתוי חרשי האחווה הוביל בסופו של דבר ליצירת הטבעת האחת. על פי הסיפור הנוכחי קלברימבור לא היה מלכתחילה מנהיג ארגיון שהתפתה, אלא שנפילתו תחת קסמיו של סאורון, תוך כדי השחתתו היא הסיבה לכך שהוא תפס את השלטון בעיר. מוטיב שמדגיש את הרעיון שמאחורי הטבעת האחת.
ומה עושה גלאדריאל? היא עוזבת. היא לא מנסה להאבק בקלברימבור, ולא חושפת את סאורון. אילו היא היתה מנסה לשמר את כוחה כנגד קלברימבור, זה יכול היה להדרדר עד כדי מלחמת אחים נוספת, מה שכמובן היה משחק לידיו של סאורון ומטרותיו. גלאדריאל בסיפור הזה מצטיירת כבעלת כוח והשפעה, אך גם כבעלת חוכמה וענווה.
בגירסה זו, כפי שמצביע גם כריסטופר טולקין בעצמו בסוגריים המרובעים, יש חור משמעותי והוא, כיצד הצליח סאורון להתקדם במעשיו. היו לטולקין שתי אפשרויות בהקשר לגלאדריאל כשליטה בארגיון: הראשונה, לתת לה לפול ברשתו של סאורון ולהאמין לו. השניה, להכריח את סאורון לעקוף אותה. האופציה הראשונה לא היתה אפשרית מכיון שחלק הסיפור על פיו גיל-גאלד ואלרונד דחו את סאורון מלינדון, כבר היה קיים, והפלת גלאדריאל ברשתו של סאורון תיגרום לה להראות כבעלת חוכמה פחותה מן השניים. קו שאינו תואם את דמותה של גלאדריאל בגירסה 2.0. ואולם הדרך השניה, זו שנבחרה הותירה סימני שאלה. מצד אחד גלאדריאל לא קיבלה את סאורון כפי שהציג את עצמו, אולי חשדה בו, אולם ללא סיבה ברורה לגרש אותו, היא לא יכלה לעשות הרבה, והתירה לו להשאר, מה שהוביל לתוצאות הרסניות.
הפיסקה האחרונה של הסיפור שבה לעסוק בגלאדריאל, ולתאר כיצג גברה הכמיהה לים בלבבה, ונעשתה כה עזה (אם כי היא ראתה חובה לעצמה להישאר בארץ התיכונה כל עוד לא הודבר סאורון) עד כי גמרה אומר לעזוב את לוריננד ולהתגורר בקרבת הים. היא הפקידה את לוריננד בידי אמרות, חצתה שוב את מוריה עם קלבריאן ובאה לאימלדריס, כדי לחפש את קלבורן. שם (כך נראה) מצאה אותו, ושם הם התגוררו ביחד במשך זמן רב. היה זה אז שאלרונד ראה לראשונה את קלבריאן והתאהב בה, אולם לא אמר מאומה על כך. בזמן זה כאשר גלאדריאל שהתה באימלדריס, המועצה אשר הוזכרה לעיל התכנסה. במועד מאוחר יותר [התאריך לא צויין] עזבו גלאדריאל וקלבורן ביחד עם קלבריאן את אימלדריס, אל הארצות המיושבות בדלילות שבין שפך הגואתלו (Gwathló) לבין אתיר אנדואין (Ethir Anduin). שם הם גרו בבלפלס, במקום שלאחר מכן נקרא דול אמרות. לשם בא בנם אמרות מדי פעם לבקרם, ואלפי ננדורין מלוריננד שהצטרפו אליהם, הגדילו את חבורתם. לא היה זה אלא הרחק אל תוך העידן השלישי, כאשר אמרות אבד ולוריננד היתה בסכנה, שגלאדריאל שבה לשם, בשנת 1981.
1
במאמר מוסגר, עובדת הכמיהה לים וישיבתה של גלאדריאל בבלפלס בשל כך, ניתנת כהסבר לסיבת קיומו של יישוב ננדורי באזור.
גלאדריאל 2.1: החרם
סיבות ומניעים שונים ניתנו לאורך הזמן להשארותה של גלאדריאל בארץ התיכונה. בקטע שצוטט לעיל מתוך הדרך הולכת ונמשכת נאמר במפורש: "אחרי שהופל מורגות' בסוף העידן הראשון הוטל חרם על שיבתה, והיא השיבה בגאווה כי אין ברצונה לעשות כך." אין לכך איזכור מפורש בשר הטבעות, אולם במכתב שנכתב ב- 1967 הבהיר אבי:
הגולים הורשו לחזור, מלבד אחדים מן הבולטים במנהיגי המרד, אשר מביניהם בתקופת שר הטבעות, נותרה רק גלאדריאל. כאשר נשאה את קינתה בלוריין, היא האמינה כי זוהי גזרה לצמיתות, כל עוד הארץ קיימת. לכן היא מסיימת את הקינה במשאלה או תפילה שתוענק לפרודו, כחסד מיוחד, שהות של טהרה (אך לא ענישה) בארסאה, האי הבודד הניצב כמטחווי ראייה מאמאן, למרות שעבורה הדרך סגורה. משאלתה נענתה, וגם החרם האישי שהוטל עליה הוסר, כגמול על שירותיה במאבק נגד סאורון, ומעל לכל בזכות עמידתה בפיתוי ליטול את הטבעת כאשר הוצעה לה. כך שבסוף אנו רואים אותה יורדת לספינה.
הצהרה זו, חיובית ככל שתהיה כשלעצמה, אינה מוכיחה כי רעיון החרם על שיבתה של גלאדריאל למערב היה קיים כאשר הפרק "פרידה מלוריין" נכתב, שנים רבות קודם לכן, ואני נוטה לחשוב שהוא לא היה קיים.
1
קורה כאן משהו מעניין. טולקין חוזר לאחור ומשנה את סיפור גלאדריאל, כדי ליצור רקע למה שנכתב בשר הטבעות, אולם תוך כדי כך נוצרת מערכת יחסים מורכבת בין הסיבה והתוצאה. הניתוח של הסיפור הנוכחי מבוסס בחלקו, כפי שהוא מסביר במכתב שמצטט כריסטופר טולקין, על קריאה מדוקדקת של שר הטבעות. טולקין מוסיף מימד חדש, שכבה חדשה, שנראית כאילו היא מסבירה את מה שקורה בשיר, למרות שבמקור, כשנכתב השיר, ההסבר כלל לא היה קיים.
רעיון החרם נולד רק בשנות השישים ובאופן כרונולוגי קרוב יותר לגירסת גלאדריאל 3.0, אולם הוא משמש מעין שלב מעבר בין גירסה 2.0 לגירסה 3.0 מבחינה רעיונית. זהו אלמנט המוסיף עומק ומשקל לבחירתה של גלאדריאל בשר הטבעות לא לקבל את הטבעת שהוצעה לה, אלא לדעוך ולעבור מערבה.
גלאדריאל 3.0: שיעור קומה גדול עוד יותר
גלאדריאל היתה הגדולה מבין הנולדור, להוציא אולי את פאנור, אם כי היא היתה חכמה ממנו, וחוכמתה גדלה במשך השנים הארוכות.
השם שניתן לה על ידי אמה היה נרוון (Nerwen) ("עלמה-גבר"), והיא גבהה אף יותר מעבר למידה הנהוגה בין נשות הנולדור. היא היתה חזקה בגוף, נפש וכוח רצון, והיתה בת תחרות גם לגדולים בין חכמי המסורה וגם לאתלטים מבין האלדר בימי נעוריהם. אפילו בין האלדר נחשבה ליפה, ושערה היה שם דבר לפלא שאין כמותו. הוא היה זהוב כשערו של אביה ושל אמה-זקנתה אינדיס, אולם עשיר וקורן הרבה יותר. כי בזהבו נגע שמץ מגון כסף-הכוכבים של אמה, והאלדר אמרו כי אור שני העצים, לאורלין וטלפריון, נלכד במחלפותיה. רבים חשבו כי אמירה זו היא שהעלתה לראשונה על לב פאנור את המחשבה על כליאת אור העצים ומזיגתו, אשר לימים לבשה צורה בידיו בדמות הסילמרילים. כי פאנור הביט על שערה של גלאדריאל במזיגה של פליאה ועונג. הוא ביקש שלוש פעמים קווצת שער, אולם גלאדריאל מאנה לתת לו אפילו שערה אחת. בין שני השארים הללו, הגדולים מבין האלדר בואלינור, לא שררה ידידות מעולם.
1
עד לגירסה זו היו השינויים שנעשו בסילמריליון כדי להכניס את דמותה של גלאדריאל, מעטים יחסית. להוציא שינויים נקודתיים במעבר הנולדור לארץ התיכונה, בסיפור דוריאת', ומעט יותר בסיפור ארגיון, לא נעשה שינוי מסיבי בסיפורי העלילה. כאן, בגירסה זו, גלאדריאל היא לא רק אחת מן הדמויות הגדולות בין הנולדור (שבעצמם הם מרכז הסיפור של הקוונטה סילמריליון והעידן הראשון), אלא היא "הגדולה מכל הנולדור". סיפור טבח השארים שונה על מנת לכלול אותה בצד הטלרי. ובנוסף, היא ההשראה ליצירת הסילמרילים.
סירובה של גלאדריאל להעניק לפאנור ולו רק שערה בודדת משערות ראשה, מאיר באור חדש את הסצינה עם גימלי בשר הטבעות, ומעניק למחווה שעשתה כלפיו יתר משמעות. זוהי פעם נוספת שאלמנט שנכתב לראשונה עבור שר הטבעות מקבל עומק נוסף בעקבות השינוי לאחור של סיפורי הסילמריליון.
מאז היותה צעירה ניחנה במתת המופלאה של ראייה ללב הזולת, אולם היא שפטה אותם בחמלה והבנה, ולא מנעה את רצונה הטוב מאף אחד מלבד פאנור. בו חשה באפלה, אותה שנאה וממנה פחדה, למרות שלא הבחינה כי צל אותו זדון נפל על דעתם של כל הנולדור, וגם על שלה.
כך שכאשר כבה אור ואלינור, לצמיתות כפי שחשבו הנולדור, היא הצטרפה למרד כנגד הואלאר אשר ציוו עליהם להישאר. ומרגע שהניחה את כף רגלה על דרך הגלות מיאנה לחזור בה, אלא דחתה את דברי הואלאר האחרונים, וגזרת מאנדוס נפלה עליה. גם לאחר ההתקפה חסרת הרחמים נגד הטלרי וגזל ספינותיהם, למרות שנלחמה בעוז נגד פאנור להגנת שארי אמה, לא פנתה לאחור. גאוותה לא הניחה לה לחזור כמובסת המבקשת חנינה. אך כעת היא בערה בתשוקה ללוות את פאנור בכעסה לכל אשר ילך, ולסכל את חפצו בכל דרך שתוכל. 1
נשאלת השאלה מדוע גלאדריאל הגדולה בחוכמה חמלה והבנה המשיכה ללכת בעקבותיו של פאנור גם לאחר טבח השארים על החוף, למרות הוראת הואלאר, ונבואת מאנדוס הקודרת. התשובה מציגה תכונת אופי חשובה של גלאדריאל בגירסה זו, הגאווה. תכונה אשר הדריכה את צעדיה גם מאוחר יותר. השכנוע העצמי על פיו היא ממשיכה הלאה על מנת לעמוד כנגד פאנור, מקביל במידה מסויימת לדרך התמודדותם של נושאי הטבעת האחת מאוחר יותר, כאשר הם מנסים להצדיק את בעלותם על הטבעת. היא גם אינה מבחינה בהקבלה בין ההשפעה על מניעיה ומעשיה שלה, לזו המשפיעה על אלו של פאנור. בשני המקרים צל האפלה הוא אשר משפיע עליהם. כאן גם משולב החרם שהופיע לראשונה בגירסה 2.1.
גאווה עדיין הניעה אותה כאשר בסוף הימים הקדומים לאחר הפלת מורגות', היא דחתה את חנינת הואלאר לכל אלה אשר לחמו בו, ונשארה בארץ התיכונה. רק לאחר ששני עידנים ארוכים נוספים עברו, כאשר כל מה שנכספה לו בנעוריה הוצע לה, טבעת הכוח והשלטון על הארץ התיכונה עליו חלמה, בשלה חוכמתה במלואה, והיא דחתה את ההצעה, ומשעמדה במבחן האחרון, עזבה את הארץ התיכונה לעד. 1
גירסה 3.0, המציגה את גלאדריאל בעמדה כה מרכזית כאחת ממנהיגי הנולדור, והמתנגדת העקרית לפאנור, לפחות בעיני עצמה מעלה שאלות שאין עליהן מענה. כיצד אין היא מופיעה בהתרחשויות מרכזיות בסילמריליון כמו קרב הדמעות לאין מספר, או קרב הלהבה, או ההתייעצויות בהקשר לאנגבנד, ואם היא שהתה בדוריאת', כיצד אין לה שום השפעה למשל על סיפורו של טורין? נראה שטולקין לא השלים את השינויים המתבקשים מן הגירסה הזו, לכל רוחב היריעה בסיפורי הסילמריליון, וזו הסיבה מדוע גירסת גלאדריאל 2.0 היא זו שנבחרה עבור הסילמריליון שהתפרסם ב- 1977.
אך במרוצת העידן השלישי נמלאה גלאדריאל תחושה מבשרת רעות, ועם קלבורן יצאה ללוריין ושהתה שם זמן רב עם אמרות, ועיקר דאגתה היתה נתונה לכל החדשות והשמועות בקשר לצל המתגבר ביעראופל (Mirkwood) ובמצודת האופל בדול גולדור. אולם בני עמו היו שבעי רצון משלטונו של אמרות. הוא היה אמיץ וחכם, וממלכתו הקטנה עדיין היתה יפה ושגשגה. לכן לאחר מסעות ארוכים של מחקר בר'ובאניון, מגונדור וגבולות מורדור ועד ת'ראנדואיל בצפון, חצו קלבורן וגלאדריאל את ההרים לאימלדריס, ושם התגוררו במשך שנים רבות; כי אלרונד היה שאר-בשרם, שכן בתחילת העידן השלישי [בשנת 109, לפי קורות השנים] נשא לאשה את קלבריאן בתם.
אחרי האסון במוריה [בשנת 1980] ותלאות לוריין, שנותרה עתה ללא שליט (כי אמרות טבע בים במפרץ בלפלס ולא הותיר יורש), חזרו קלבורן וגלאדריאל ללוריין, והתקבלו בברכה על ידי אנשיה. שם הם התגוררו כל עוד נמשך העידן השלישי, אך לא נטלו את התואר מלך ומלכה. כי הם אמרו שהם רק מגיני הממלכה הקטנה אך הנאווה, מעוזם האחרון במזרח של האלפים. 1
להבדיל מן הדמות השואבת שמוצגת בגירסה 2.0, זו שסוחפת את הנולדור באריאדור אל ארגיון, וזו שאליה מצטרפים אלפים מלוריננד בבלפלס, כאן מוצגת דמות שונה. בגירסה זו ניתן לראות את התהליך שעוברת אישיותה של גלאדריאל בדרכה ממרומי הגאווה אל הענווה בסוף. גלאדריאל הצעירה תאבת הכוח, שרואה בעצמה את הדמות שתעמוד כנגד פאנור, ומסרבת לקבל את החנינה המוצעת בסיום העידן הראשון, מותירה בעידן השלישי את לוריין לאמרות, חיה בבית חתנה באימלדריס, וגם כאשר היא שבה כדמות שתגן על לוריין, היא אינה נוטלת את תואר המלכה. זוהי הדמות שפוגש פרודו כאשר הוא מציע לה את הטבעת. זו הדמות שלאחר כל התנסויותיה, יכולה לראות בבירור את שתי האפשרויות העומדות לפניה, ולוותר על חלומה משכבר הימים, לטובת הכלל. זהו שוב שינוי שנכתב לאחר שר הטבעות, המאיר מוטיב מוקדם יותר, אולם כרקע פנים סיפורי, מעניק המשכיות ועומק לסיפור הראשון.
בגירסה זו יש חזרה חלקית על הנאמר בגירסה 2.0 אולם עם דגש שונה. בגירסה 2.0 לאחר שהות באימלדריס, גלאדריאל וקלבורן מתיישבים ליד הים בבלפלס בשל הכמיהה החזקה לים של גלאדריאל. ולמעט היותם אבן שואבת לאלפים מלוריין הבאים להתיישב במקום, לא מסופר על שום פעילות שלהם. כאן, גלאדריאל נודדת בדרכים לכל אורך הארץ, כדי לחפש באופן פעיל, מהו הצל שגורם לה לחששות. היא היחידה בין מנהיגי האלפים בעידן השלישי שעושה כן.
ועדיין, למרות השינויים הגדולים יותר שנעשו בדמותה של גלאדריאל בגירסה 3.0, הם כאין וכאפס מול השינוי בגירסת גלאדריאל 4.0.
גלאדריאל 4.0
היא אכן רצתה לעזוב את ואלינור ולצאת את העולם הרחב של הארץ התיכונה כדי לממש את כישרונותיה. כיון "שהיתה מזהירה ברוחה ומהירה במעשיה היא ספגה מוקדם את כל שיכלה מן התורה שמצאו הואלאר לנכון ללמד את האלדר," והיא חשה מוגבלת תחת הפטרונות של אמאן. שאיפה זו של גלאדריאל, נראה שהיתה ידועה למאנווה, והוא לא אסר עליה; אולם גם לא ניתנה לה רשות מפורשת לעזוב. כאשר שקלה את מה תוכל לעשות, פנו מחשבותיה של גלאדריאל אל ספינותיהם של הטלרי, והיא עברה להתגורר לזמן מה עם שארי אמה באלקוולונדה. שם היא פגשה את קלבורן, המוצג כאן שוב כנסיך מן הטלרי, נכדו של אולווה מאלקוולונדה, ולפיכך שאר בשרה הקרוב. יחדיו הם תכננו לבנות ספינה ולהפליג בה אל הארץ התיכונה. והם עמדו לבקש רשות מן הואלאר להרפתקאתם זו כאשר נמלט מלקור מואלמר, ובחוזרו עם אונגוליאנט (Ungoliant) השחית את אור העצים. במרד פאנור אשר פרץ לאחר החשכת ואלינור, לא היה לגלאדריאל כל חלק. למען האמת היא עם קלבורן נלחמו בגבורה להגנת אלקוולונדה מפני התקפת הנולדור, וספינתו של קלבורן ניצלה מהם. גלאדריאל שעתה נואשה מואלינור, מזועזעת מן האלימות והאכזריות של פאנור, הפליגה אל תוך החשכה מבלי להמתין לרשותו של מאנווה, אשר ללא ספק היתה נמנעת באותה שעה, גם אם תשוקתה היתה תקפה כשלעצמה. כך קרה שהחרם אשר הוטל על כל העוזבים חל עליה, והדרך חזרה לואלינור נסגרה בפניה. 1
קלבורן בגירסה זו עלה בדרגת החשיבות ומוצג כנסיך מן הטלרי. אולם גם גלאדריאל מוצגת כדמות שאין מתחרה לה. דמות שספגה את כל שהואלאר בחרו ללמד את האלדר, וכך הפער ביניהם נותר רחב.
וביחד עם קלבורן היא הגיעה לארץ התיכונה מעט לפני פאנור, ונכנסה לנמל שקירדן היה אדונו. שם הם התקבלו בשמחה, כשארי בשרו של אלווה (ת'ינגול). בשנים שלאחר מכן הם לא הצטרפו למלחמה נגד אנגבנד, אותה ראו כחסרת תוחלת תחת חרם הואלאר, וללא עזרתם. ועצתם היתה לסגת מבלריאנד ולאגור כוח מזרחה משם (כי חששו שמשם ימשוך מורגות' תגבורת), להתיידד וללמד את האלפים האפלים ובני האדם מן המחוזות ההם. אולם ללא סיכוי שמדיניות כזו תתקבל על דעתם של אלפי בלריאנד, עזבו קלבורן וגלאדריאל וחצו את הרי ארד לינדון עוד לפני סיום העידן הראשון; וכאשר קיבלו את רשותם של הואלאר לשוב למערב, הם דחו אותה. 1
ושוב כמו בגירסת גלאדריאל 1.0, גם כאן נעדרה גלאדריאל מכל ההתרחשויות המרכזיות של העידן הראשון, אולם עם סיפור רקע שונה לחלוטין. כאן הצורך לעשות שינויים בסיפורי הסילמריליון קטן הרבה יותר מאשר בגירסה 3.0, כיון שגם כאן גלאדריאל חצתה את ההרים מזרחה לפני נפילת נַרְגוֹתְ'רוֹנְד וגוֹנְדוֹלִין.
בגירסה זו גלאדריאל מוצגת כנעלה מכל שאר האלפים, וכמעט מושלמת. היא ספגה את כל שיכלה ממה שהואלאר בחרו ללמד את האלדר, היא עברה לארץ התיכונה כדי לראות וללמוד עוד, היא נלחמה בפאנור, לצד הטלרי בעת מלחמת האחים, היא ראתה בחוכמתה מלכתחילה שאין כל סיכוי לנצח את מורגות' בבלריאנד, ולכן עברה מזרחה, ובסוף העידן השלישי, עמדה במבחן ולא לקחה את הטבעת שהוצעה לה. אין כאן זכר לגאווה מגירסה 3.0 שבה גלאדריאל ראתה את עצמה כמתנגדת העיקרית לפאנור, שמרדה בואלאר, ולמרות איסורם המשיכה לארץ התיכונה. בגירסה זו, עזיבתה את אמאן יכולה להחשב נימהרת, אך לא מוכתמת. רק אחד ממעשיה יכול יכול להחשב כשלילי או נגוע בגאווה, וזהו הסירוב לשוב לאמאן בעקבות הסרת החרם בסוף העידן הראשון.
לסיכום מביע פרופסור אולסן את דעתו האישית על גירסה 4.0 ואומר כי היא מעניינת הרבה פחות מגירסה 3.0 למשל. למרות שבגירסה 4.0 נשמרת השלמות של סיפורי הסילמריליון טוב יותר, היא גם ממעיטה בערכם. על פי גלאדריאל, לא היה שום סיכוי לנצח ולכן לא היה טעם להילחם את כל מלחמות בלריאנד. גלאדריאל של גירסה 4.0 מעבירת תחושת ריחוק, וקרובה יותר לגלאדריאל של שר הטבעות. אפשר לראות בכל התהליך מעין תנועה מעגלית. תחילה נוצרה גלאדריאל של שר הטבעות. תוך כדי ניסיון לראות כיצד הדמות תתאים, אם תוכנס אל תוך סיפורי העבר, התקבלה גירסה 2.0. ניסיון לרומם מעט את הדמות יצר את גירסה 3.0, וניסיון נוסף מחזיר אותנו אל נקודת ההתחלה, בה לא היה לגלאדריאל חלק בארועי העידנים הראשון והשני, בדומה לגלאדריאל שפגש פרודו בשר הטבעות.
על המרצה והקורס:
האתר Mythgard Academy מציע קורסים בתחומי כתיבה יוצרת, ספרות פנטסיה, ספרות מדע בדיוני ועוד, לקהל הרחב, בעזרת הרצאות וידאו חיות ומוקלטות.
פרופסור קורי אולסן הוא מייסד ונשיא האקדמיה, והמרצה בקורס הנכחי.
הקורס סיפורים שלא נשלמו כולל עשר הרצאות כל אחת על פרק מתוך הספר, ושלוש הרצאות השלמה. ההרצאות הינן אינטרקטיביות, והמשתתפים מוזמנים להעלות (בכתב) שאלות ורעיונות, אשר מקבלים ביטוי בזמן אמת או בהרצאות ההשלמה. הקורס מוצע לקהל הרחב בחינם, וניתן להורדה מדף הקורס.
הערות:
2
המונח סילמריליון מתייחס לכתביו של טולקין העוסקים בארץ התיכונה (לא כולל את ההוביט ושר הטבעות) ולא לספר שפורסם בשנת 1977, אשר מצויין בכתב נטוי: סילמריליון
3 רטקון הוא מושג מתחום הקומיקס ומשמעותו שינוי בדיעבד של סיפור רקע או דמות פיקטיבית בסיפור, גם אם השינוי נוגד את מה שנאמר קודם.
– תודה לפרופסור אולסן על רשותו לתרגום זה.
– השינויים מן התרגום כפי שפורסם והטעויות הנובעות מכך הם שלי.
