בית הזוועות של טולקין

תמליל הרצאה שנערכה בכנס מיתופיה 2011

כמה ספרים יצאו בימי חייו של טולקין שאתם מכירים? בואו ונפתח בספירה מהירה – ההוביט, שר הטבעות, שירי טום בומבדיל… וזה. אה, לא – בואו לא נשכח את The Middle English reader שטולקין וסיסאם כתבו יחד ויצא בשנות ה-20.

כמה ספרים של טולקין יצאו לאור לאחר מותו של הפרופסור? בואו ונבצע ספירה מהירה שלהם: הספר הראשון שיצא הוא הסילמריליון שיצא בשנת 1977 אחרי שכריסטופר טולקין וגיא גבריאל קיי ביצעו בו מעשה סדום (כן, אני יודע שזה לא נכון). אחרי זה יצא סיפורים שלא נשלמו שידוע במקומותינו כסל"ן ואחריו יצאו שני הספרים הראשונים בסדרת ההיסטוריה של הארץ התיכונה – The Book Of Lost Tales I ו-II. ואחרי כן עוד 10 ספרים בסדרת ההיסטוריה של הארץ התיכונה שמי שחותם את הסדרה הוא הכרך ה-13 – האינדקס! יצאו גם גמה ספרים נוספים כמו הטיוטות של ההוביט, ילדי הורין ואגדת סיגורד וגודרון.

מה?!? חשבתם שזה הכל? בוודאי שלא – יצאו גם רוברנדום, הנפח מווטון רבא, סבא עץ חג המולד, עץ ועלה, ספר המאמרים של טולקין – ביוולף המפלצות והמבקרים, ספר הציורים של טולקין, ספר התמונות של טולקין, ספר המכתבים של טולקין, ספר המפות של טולקין… אני מאמין שהבנתם את התמונה הכוללת – ואלו רק הספרים שטולקין כתב ישירות. מה עם ספרי המחקר שנכתבו על טולקין ויצירתו?

ראש וראשון מבין חוקריו של טולקין הוא קרפנטר, שכתב את הביוגרפיה הרשמית של ג'.ר.ר טולקין וכן פירס, שכתב ביוגרפיה נוספת של טולקין. ישנם עוד כמה אנשים שכתבו ביוגרפיות, חלק מהביוגרפיות הן על תקופה קצרה בחייו של טולקין כמו הספר של גארת' על חייו של טולקין בתקופת מלחמת העולם הראשונה או ספרו של קרפנטר על האינקלינגס, אותה חבורה ספרותית מפורסמת שכוללת את טולקין, סי אס לואיס, ויליאמס ואנשים רבים אחרים.

אתם חושבים שזה הכל? החלק הארי של ספרי המחקר של טולקין הוא ספרי פרשנות על יצירותיו של טולקין ראש וראשון לחוקרים הוא שיפי, ששני ספריו על הארץ התיכונה – הדרך לארץ התיכונה וטולקין סופר המאה עשו היסטוריה קטנה בכל מה שנוגע למחקר הארץ התיכונה. יש גם ורילין פלייגר שכתבה שלושה ספרי פרשנות יוצאים מהכלל על יצירותיו של טולקין, גם אנדרסון שחיבר את ההוביט המוער ולא נשכח את האמונד וסקאל שהוציאו ספרי פרשנות עבים והדובדבן שבקצפת ספר של 500 עמודים הממפה את חייו של טולקין בדיוק של ימים, לפעמים של שעות.

והרשימה נמשכת עוד ועוד ועוד ועוד – בהערכה זהירה, למעלה מאלף ספרי פרשנות על טולקין ויצירותיו ראו אור משנות ה-60 ועד שנת 2003. ישנה ספריה מיוחדת באנגליה שמוקדשת לכלל הספרים האלו. ואנחנו כלל לא מדברים על תלי התילים של הספרים הדיגיטליים והאתרים הרבים שמוקדשים לטולקין וליצירותיו. רבותיי, זה המון, ממש ה-מ-ו-ן. אני לא חושב שיש מישהו שיכול לומר שהוא קרא חצי מהספרים האלו. אני קראתי לא מעט מהם. בספריה הפרטית שלי, שיש שיגידו שהיא הספריה הגדולה ביותר בארץ לטולקין וליצירותיו, יש לו פחות מ-70 ספרים המוקדשים לטולקין וליצירותיו ואת רובם המוחץ קראתי. חלק מהם טובים, חלק מהם ממש טובים וחלק מהם ממש, אבל ממש גרועים.

אנחנו עכשיו נצא למסע, מסע מופלא בקרב יצירותיו של טולקין ובמסע הזה אנו נציג את הספרים האיומים, המחרידים, המחליאים והמטורפים ביותר שיצאו אי פעם. מוכנים? בואו איתי!

טולקין היה סופר עצל במיוחד. לא עצלן כמו ג'י.אר.אר מרטין, שלקח לו מיליון שנה להוציא את הספר החמישי בסדרה. אבל היה עצלן למדי. הידעתם, שאלו שקראו את הכרך הראשון של שר הטבעות היו צריכים לחכות שנתיים שלמות עד שהכרך השני יצא? טולקין לא היה סתם עצלן ושמן, כמו ידידינו מרטין, היו לו מחויבויות. קודם כל הוא היה פרופסור פעיל באוקספורד שחילטר בבדיקת מבחנים – כלומר הוא עבד המון, אבל המון שעות. שנית, הוא היה איש משפחה. אולי לא למופת, אבל הוא אהב את ארבעת ילדיו ואת אשתו וניסה לתרום ולעזור בבית, במיוחד בתחזוקת הגינה, בנוסף, טולקין היה איש רעים להתרועע ונהנה לפגוש חברים למקצוע, עדיף על כוס בירה. חוץ מזה, הוא היה קפדן להחריד וליטש עד אימה כל יצירה ספרותית שיצאה מתחת ידיו. פלא שלקח לו כמעט עשרים שנה לכתוב את שר הטבעות? פלא שמעולם הוא לא הוציא את הסילמריליון?

את הקשיים והמצוקות שמנעו מטולקין להגשים באופן ספרותי את חזונו, הוא מתאר באופן מאד נוגע ללב בסיפור 'עלה של קטנוני'. הסיפור תורגם היטב ומופיע בספר 'עץ ועלה' שעולה רק 50 ש"ח בחנות הספרים הקרובה אליכם. בסיפור הקצר והיפה הזה מתוארת דמות של צייר שמצייר יצירה ושוקד עליה למרות שכל פעם יש לו הפרעות – או מהשכן הנודניק או מהרשויות. הוא עורג לעוד זמן לעסוק ביצירתו. אני לא אספר לכם מה הסוף – אבל זה הדבר הכי קרוב לאוטוביוגרפיה של טולקין שאפשר למצוא. אם נחזור לעניין שלנו, בסיפור הזה טולקין מראה את השאיפה העצומה לפרפקציוניזם שקיימת אצלו. הפרפקציוניזם הזה גרם לו לשקוד על כל פרט ופרט בעלילת שר הטבעות וההוביט ובסופו של דבר, כך אני מאמין, מנע את הוצאת הסילמריליון וספרים רבים נוספים.

הזכרתי קודם את ההיסטוריה של הארץ התיכונה – רוב כרכי הארץ התיכונה הם בעצם סיפור ההיסטוריה של בני הלילית כאשר בכל פעם טולקין משכלל, משכתב ומשנה את ההיסטוריה הזו. הרבה אנשים אומרים שמדובר בטיוטות. אבל לא מדובר בטיוטות אלא בכתבים, אין כאן שכלול של משהו שהולך ומתקרב לאיזה נקודת סיום אלא יותר נכון ריקוד טנגו עדין – צעד קדימה, שני צעדים אחורה ואז צעד הצידה. אחד הביטויים היפים ביותר לריקוד המורכב הזה הוא סיפור היצירה של היקום ושל ארדה השטוחה.

כמה אנשים קראו את הסילמריליון שיצא בשנת 1977? בשביל אלו שלא, אני אתאר את סיפור היצירה ממש בקצרה – בתחילה ארדה, הארץ, היתה שטוחה והיו שני עצים – זהוב וכסוף וכל האור בעולם יצא מהם. מלקור ואונגוליאנט שזה סוג של מפלצת בצורת עכביש הרגו את העצים והפרות האחרונים של העצים הם השמש והירח. אחרי זה נומנור שקעה והארץ התעגלה

סיפור המסגרת הזה עוצב על ידי טולקין עקב בצד אגודל, לאט לאט ובזהירות תוך כדי הוספת אלמנטים והעשרת הסיפור משנות ה-20 ועד שנות ה-60. מי שקרא את ההיסטוריה יכול היה לראות כיצד טולקין עיבה את הסיפור, הוסיף אלמנטים ואף שילב את סיפור העצים בשר הטבעות. העץ הלבן שנמצא בגונדור הוא חוטר עתיק של טלפריון. הצלוחית של פרודו, היא שיקוף של אור הסילמרילים שבתורם שיקפו את אור שני העצים. מסיפור מאד מאד גס אנו הגענו לסיפור מאד מאד מעודן ושלם ואז בשנות השישים – בום! טולקין מבין שיש לו בעיה רצינית ביותר – המיתוס של שני העצים והארץ השטוחה לא מתקבל מבחינה מדעית. ואז מתחיל הצעד לאחור, הוא מוחק את כל מה שהיה ומנסה לכתוב גרסה אחרת, משכלל אותה ולא מצליח להביא אותה לגמר.

דוגמה יפה יותר לחוסר הסכמה של טולקין עם עצמו היא נושא האורקים. האורקים נכנסו באופן מקיף ושלם בשנות ה-30, אך ככל שעבר הזמן, החלו להיווצר אצל טולקין תהיות ומחשבות בנוגע לאורקים – מה עם יכולת הבחירה שלהם? האם הם תבוניים? ואם כן, האם הם חייבים לבחור ברע? ומה יהיה גורלם לאחר המוות? חלק גדול מההתלבטות הזו מופיעה בכרך העשירי של ההיסטוריה של ארדה, שם טולקין במספר מאמרים חושף את ההתלבטויות האלו ולא מגיע לפתרון.

אז ההיסטוריה של ארדה היא לא סדרת טויטות לא מושלמות אלא סוג של תהליך שמראה את הנטייה של טולקין לפרפקציוניזם וגם את הכמות העצומה של הכתבים שטולקין השאיר לאחר מותו. אז לכרסי טופר מגיע כל הכבוד על כך שהטאהוציא את הטקסטים האלו לאור. חלקם מעניינים מאד, חלקם מאד רלוונטיים – כמו שהראיתי עכשיו.

אבל חלק מהם, איך לומר את זה – מביכים, מחרידים ומחליאים. כל כך איומים שאם טולקין היה יודע שהם יוצאו לאור לאחר מותו, הוא היה מוציא את כרסיטופר – להורג. על מה אני מדבר? או, אני מדבר על מיסטר בליס.

טולקין ידע לכתוב לילדים, בספר "המופתי" מר בליס הוא לא כתב לילדים, הוא כתב לפעוטות. עכשיו, ניסיתי לקרוא לפעוטות שלי את הספר הזה וכל מה שהם עשו זה לבכות ולקרוא לאמא. אולי זה לא קשור לספר, אבל איורים מחרידים ואפס עלילה. רוצים לשמוע את העלילה? מר בליס יוצא מהבית עם האוטו שלו, מתנגש בכל מיני יצורים ומוותר על הרכב. כל זה עם איורים מוזרים ופסיכדליים. ללא ספק אחד הספרים המוזרים ביותר של טולקין. הספר יצא לאור בשנת 1982 וזכה רק בשנת 2007 להוצאה מחודשת שלא ממש הצליחה. הוא נמכר פחות מאשר הכרך ה-13 של ההיסטוריה – שזה האינדקס. עוד אות 'לאיכותו' המדהימה.

זה ספר זוועתי אחד שטולקין אולי היה מעדיף שלא יצא. אני בטוח שהוא רודף את כריסטופר טולקין מאז.

טוב, לכל סופר יש נפילות, גם לטולקין מותר להוציא ספר גרוע. גם לאחר מותו. אבל מה עם השאר?

אחד הדברים שמעקצצים לכל מי שקורא את שר הטבעות זה הרצון לרפרנס. סוג של אנציקלופדיה שבה יהיה מידע מקיף על כל מונח ומונח. בעידן האינטרנט הגשמנו את הרצון הזה עם האנציקלופדיה של ארדה בעברית שכוללת קצת יותר מאלפיים וחמש מאות ערכים. יש אנציקלופדיות רבות, גם מקיפות יותר בשפה האנגלית. אבל בסופו של יום לא כל דבר נמצא באינטרנט ולפני שנת 96 לאף אחד לא היה אינטרנט ועדיין היה רצון וצורך באנציקלופדיה. אנציקלופדיה טובה כזו יצאה מאת פוסטר והיא נקראת Middle earth A-Z ושם יש סיכום טוב של כל ערך וערך בשר הטבעות עם עדכון שנעשה לאחר שהסילמריליון יצא. אבל אנציקלופדיה טובה היא בת'כלס לא רק מאמרים על בלריאנד או הסבר אם לגולס בלונדיני או לא. אחת מהעבודות המונומנטליות והאנציקלופדיות של שר הטבעות היא הכרך השני של Tolkien Companion המונה יותר מאלף עמודים, בלי האינדקס מאת בני הזוג האמונד וסקאל. מדובר בכרך עב כרס שגם הוא אנציקלופדיה – אבל אנציקלופדיה שלא מכילה ערכים כמו 'לגולאס' אלא יותר אנציקלופדיה המכילה מידע רב על מוטיבים, רעיונות, מקורות השפעה ועוד שפע של חומרים המעבירים מידע רב על טולקין ויצירתו. מהסבר על האינקלינגס כולל מידע רב על כל אחד מהם ועד הסבר על מקומות גיאוגרפיים שהשפיעו על יצירתו של טולקין. העבודה המדהימה הזו כוללת מידע רב שהושג באמצעות מחקר מעמיק על המון המון נושאים ביצירותיו של טולקין.

כמובן שלצד אנציקלופדיות שימושיות כמו זו של פוסטר או מעמיקות כמו זו של סקאל והאמונד, יצאו גם תפלצות מחליאות שהמילה חלטורה גדולה עליהן. אדם בשם דיוויד דיי נודע בתור "חוקר טולקין" שעשה הון רב מחלטורות מחרידות בדמות אנציקלופדיות מזוויעות על עולמו של טולקין.

למה זה מזוויע? קודם כל הציורים המחרידים והמחליאים של מאיירים שהסניפו יותר מדי קוקאין. שנית, המצאות תמוהות ומופרכות נמצאות כמעט בכל ערך בלי בושה. כאילו אין סילמריליון בעולם. אם חסר מידע, דיוויד דיי ישלים אותו מזכרונו הפרוע – היסטוריות אלטרנטיביות לגונדור כולל מלחמות שטולקין לא חשב עליהם, מרכבות מעופפות ושאר המצאות מופרכות. יחד עם ציורים מופרכים ומוזרים גורמים לכל הספרים שלו להראות כמו ערימת קקי מהבילה, ואני מדבר מאד בעדינות.

אבל האמת היא שאני מצדיק את דיוויד דיי, הכסף שמעורב בכל הסיפור של ספרי טולקין הוא גדול למדי, כל ספר שהחותם 'טולקין' מופיע עליו עושה כסף. והראשון שיודע את זה הוא כריסטופר טולקין.

לזכות כריסטופר טולקין עומדת סדרת ההיסטוריה של הארץ התיכונה, שהסברתי כבר קודם על החשיבות העצומה שלה בהבנת תהליך היצירה של טולקין. לא רק התהליך המפורט של הסילמריליון מופיע שם, אלא כתבים רבים אחרים – כמו למשל הטיוטות של שר הטבעות שעליהן אפשר לדבר שעות. בואו נעזוב את התועלת המחקרית בצד, הטיוטות של שר הטבעות מאפשרות לנו קריאה מחדש נפלאה של שר הטבעות. ממש סוג של גרסה אלטרנטיבית של שר הטבעות. בכרך ה-10, ה-11 וה-12 אפשר לקרוא מידע רב על ארדה ובכרך התשיעי…. מה יש בכרך התשיעי? טוב שדיברנו על זה. הכרך התשיעי של ההיסטוריה של הארץ התיכונה מחולק לשניים. חציו הראשון מכיל את הטיוטות הנפלאות של שר הטבעות. אני באופן אישי מאד נהניתי לקרוא. החצי השני… מה יש בחצי השני אתם שואלים? אוהו מדובר באחד הטקסטים המשמימים ביותר הידועים למין האנושי – מסמכי מועדון הרעיונות.

מסמכי מועדון הרעיונות בבסיסו הוא דווקא סיפור מעניין. מדובר בסיפור החזרה בזמן של ג'.ר.ר טולקין ובעצם הגרעין של סיפור נומנור. מבחינה מחקרית יש עניין וערך במסמכי מועדון הרעיונות, אבל מבחינה הקורא? סיוט מתמשך של דיונים אינסופיים ותיאורטיים על משמעות הזכרון והחלום. דפים על גבי דפים של שיעמום מוחץ של דיאלוג.

וזה מעניין, כי דווקא טולקין יודע לעשות דיאלוגים שהוא רוצה. קחו למשל את הפרק הבלתי אפשרי הידוע בשמו האלטרנטיבי – מועצת אלרונד. הפרק הזה נקרא הפרק הבלתי אפשרי כיוון שמבחינה תיאורטית טולקין עושה בו את כל הטעויות הספרותיות האפשריות – יש בו לא פחות מ-19 דמויות (אל תתפסו אותי במילה), חלק גדול מהן לא מוכרות בשלב הקריאה לקורא. יש בפרק רק דיאלוגים ובנוסף ציר הזמן נע מהעבר להווה כל הזמן ללא סדר כרונולוגי קוהרנטי כלשהו. במשך שנים חוקרים שברו את הראש איך טולקין הצליח לקחת את תפוח האדמה הלוהט הזה וליצור ממנו פרק שלא רק שהוא סביר מבחינה ספרותית, אלא הוא גם מעניין מאד וגם קוראים רבים זוכרים אותו לטובה. שיפי, שאותו הזכרתי קודם ניסה לאתר את הפרק באמצעות דיאגרמות ויצא לו משהו שדומה יותר לעץ התפלגות של הלוטו.

בניגוד למועצת אלרונד, הדיאלוגים במסמכי מועדון הרעיונות לא מעניינים כל כך, ואני משתמש באנדרסטייטמנט כבד במיוחד. רוב הדמויות המשמימות מתכנסות באיזה מועדון טחוב ובריטי לאימה ודנים בפרטי פרטים על משמעות הספרות, אפשרות המסע בזמן ושאר נושאים. האומלל שנאלץ לקרוא את השיעמום הכבד ירדם אחרי מספר שורות. לא פלא שבקרב הקהילה הישראלית ישנם שלושה בלבד, כולל עבדכם הנאמן, שהצליחו לצלוח את הסאגה. עד היום אני לא ממש זוכר מה היה שם, רק שזה היה נורא א-ר-ו-ך ומשעמם.

אבל בואו לא נלין על כריסטופר טולקין, לפחות פה היה צידוק! משהו משמעותי! סיבה מספיק טובה כדי לפרסם את הטקסט המשמים. אבל כריסטופר טולקין, כפי שאמרתי קודם, לא הוציא רק את ההיסטוריה של הארץ התיכונה אלא עוד כמה וכמה ספרים נוספים. חלק יגידו שזה בגלל תאוות בצע,

למשל מה הטעם בלהוציא את ספר הציורים של טולקין? למען השם! טולקין היה סופר ולא צייר. אבל האמת היא שספר הציורים של טולקין הוא מצויין ושופך אור גם על יצירותיו של טולקין. טולקין היה יוצר במלוא מובן המילה והרבה מהציורים שלו, שחלק מהם לא רעים בכלל, היו על נושאים של הארץ התיכונה. הספר עצמו עמוס פרשנויות מעניינות ומידע רב לאלו שרוצים גם להכיר את טולקין האדם. ספר הציורים, שהתקבל בעין עקומה למדי בתחילה, הפך כמעט ל-MUST בכל הנוגע למחקר טולקינאי ויש לא מעט חוקרים שנעזרים בו, שלא לדבר על אנשים מהשורה שנהנים לראות ולקרוא על הציורים של טולקין.

יש כמובן ספרים שהם מעט יותר מיותרים כמו למשל שירו האחרון של בילבו. ספרון דק וחביב המכיל איורים יפים ופואמה שטולקין כתב בסגנון שיריו של טום בומבדיל. נו שוין, זה לא ספר רע והוא מאד חמוד על המדף. אבל חשוב הוא לא, יש את 'הדרך הלאה נמתחת' של דונאלד סוואן וטולקין שבו יש תווים ופואמות בקווניה. בגרסה שאני קניתי יש גם דיסק עם שירים. נחמד, שימושי למי שחוקר או מתאמן בקווניה אבל די בנאלי לכל השאר.

הספרונים הנחמדים האלו כמו שירו האחרון של בילבו וספר השירים מתגמדים לעומת הזוועה הבאה מבית כריסטופר טולקין – ספר התמונות המשפחתי הכולל – שימו לב – את רשימת המכולת של משפחת טולקין!

יש הבדל מאד דק בין אהבה ליצירה והתעניינות בסופר לבין הערצה עיוורת וסגידה – ספר התמונות המשפחתי של טולקין חצה את הקו הזה במהירות של שמונים מאך. לטולקין יש הרבה סיבות להתהפך בקיברו, ואלוהים יודע שחברת החשמל הבריטית חיברה לשלד שלו טורבינה שמייצרת חשמל בהיקף של תחנת כוח גרעינית. הספר הזה ללא ספק תרם כמה קילוואטים למאזן החשמל של הממלכה המאוחדת. אין הבדל בין הספר הזה לגיליון המעריצות של ג'סטין ביבר.

יש כאלו טולקינאים (אהם, יואל ואינגר) שיגידו שיש לספר הזה ערך מחקרי עצום. בטח שיש לו ערך מחקרי, אם אתם חוקרים את מצב המזווה בביתו של טולקין, ללא ספק תצלום של רשימת המכולת של טולקין יעזור לכם. וללא ספק הידיעה איך כריסטופר נראה כשהוא היה תינוק מסייעת מאד לכל טולקינאי שהוא. הייתי שולח אתכם לחנויות הספרים אבל למרבה הפליאה הספר זמין רק בחנויות יד שניה, אל תרוצו בהמוניכם.

מה שיפה הוא שכריסטופר טולקין לא לבד במערכה. יש עוד טולקינים מהצד הפחות מוכשר של המשפחה. איזה צד אתם שואלים? אח של ג'.ר.ר טולקין – הילארי טולקין (כן, זה אח ולא אחות). אותו הילארי חביב היה חקלאי ולא סופר. וכך בעוד יורשיו של טולקין גרפו הון עתק מספרים ומרצ'נדייזינז זול, היורשים של הילארי קיבלו חווה מתפוררת, מכלאת חזירים וכמה עצי שזיפים. יש כאלו שהיו מקללים את מזלם הרע אבל לא צאצאיו של הילארי. לפני כמה שנים הם מצאו "במפתיע" כתבי יד עתיקים ומתפוררים של הילארי בעליית הגג. מסתבר שהיו אלו סיפורים שהילארי כתב כשהוא היה ילד בן 11. הם לקחו את הסיפורים האלו, שאורכם הוא בערך דף פוליו ומרחו אותם על ספר שלם, שילמו למאייר כמה פרוטות והוציאו ספר – האוגר הלבן והאוגר השחור. יש אפילו ביוגרפיה בת שלושה עמודים על הילארי, האח והאגדה.

מדובר באחד מספרי הנפל האיומים ביותר שיש. אני לא אקרע את הסיפור לגזרים כי הילארי היה בן 11 כשהוא כתב אותו. ואגב, הוא לא היה ילד אינטילגנטי במיוחד. הרי בסופו של דבר הוא נתקע בחווה עם החזירים בעוד טולקין היה פרופסור באוקספורד.