יסודות נורדיים עתיקים ביצירתו של טולקין

מאת מרטין וטשטיין – אגודת טולקין הגרמנית מתרגם: דני אורבך

עד הגיעו של ג'ון רונלד רעואל טולקין לגיל עשרים ושלוש שנים בלבד, הוא הספיק כבר ללמוד יוונית, לטינית, אנגלו-סקסונית, אנגלית עתיקה, פינית, וולשית וגותית. בנוסף לכך, המציא גם שתי שפות משל עצמו – הנוובוש והקווניה. בנוסף לחיבתו הידועה ללשונות, מצא טולקין עניין גם במיתוסים ואגדות השייכים לארצות ולעמים שמאחוריהן, וקרא בשקיקה כל אגדה עתיקה עליה הצליח להניח את ידו. וכך, במהלך הלימוד, הבחין כי לאנגליה עצמה אין מיתולוגיה. היו כמובן המיתוסים הקלטיים, הרומאיים, הנורדיים והנוצריים, אך שום דבר הייחודי לאנגליה עצמה. עובדה זאת, והעדר המיתולוגיה מאחורי שפתו שלו, הקווניה, הניעו אותו לחבר סיפורים קצרים ופואמות שעסקו באישים ואירועים היכולים להיות שייכים למיתולוגיה אנגלית כזו. במהלך היצירה הושפע טולקין מהתנ"ך, מהאֶדָה [17, 18], מיצירותיו של שייקספיר ומסיפורי פיות ואגדות עם קלטיות שונות ומגוונות. היו, כמובן, מקורות נוספים, מלבד היצירות העיקריות שנזכרו לעיל. במאמר זה ברצוני להתמקד ביסודות הנורדיים שביסוד יצירתו של טולקין. מטרתי, בשום פנים ואופן, אינה להשוות בין רעיונות מסוימים של טולקין לרעיונות דומים במיתולוגיות הצפוניות, מאחר שקיימים כבר אינספור מאמרים על הטבעת כיסוד נורדי או על ניסיונות להשוואה בין אודין [אבי האלים במיתולוגיה הנורדית – המתר'], לכמעט כל אחד מהאיינור או לטום בומבדיל. תחת זאת, כוונתי היא להראות עד כמה שימשה מיתולוגיה זו כמקור השראה לטולקין וליצירותיו. 1. קוסמולוגיה 1.א. מִידְגָרְד = הארץ התיכונה אם נסתמך על המיתולוגיה הנורדית, מהווה מידגרד את אחד משלושת העולמות המרכיבים את היקום. מדובר בעולם התיכון, בו חיים בני אנוש, בני לילית אפלים וגמדים, מקום בו הזמן חולף במהירות והטוב נלחם ברע ללא הפסק. את הראייה הראשונה להסבתה של מידגרד לארץ התיכונה ניתן למצוא בשירת אארנדיל. מלח זה היה אחד מהדמויות הראשונות במיתולוגיה של טולקין, וביצירת דמותו הושפע המחבר מקטע מתוך פואמה אנגלית עתיקה (קריסט איש קִינֶווּלְף): אֶאַלָה אֶאַרֵנְדֶל אֶנְגְלָה בֶּאוֹרְטַאסְט אוֹפֶר מִידָנְגֵאָרְד מוֹננוּם סֶנְדֵד (יחי אארנדל מלאך השחר / בשחק ארץ תיכונה נשלח הוא לאדם) טולקין אימץ את הדמות הזאת. אֶאַרֵנְדֶל (שהפך מאוחר יותר לאארנדיל), מלח שהופך לכוכב הערב שזורח מעל מרחבי הארץ התיכונה. 1.ב. אָזְגַרד = ולינור הפעם השנייה בה טולקין נטל השראה מהמיתולוגיה הנורדית היתה בהמצאת ממלכת ולינור. במיתוסים הצפוניים שוכנת אזגרד, הנעלה מבין העולמות הנבראים, מעל מידגרד, והאלים, האָאֵסִיר, מאכלסים אותה. באזגרד חולף הזמן לאיטו, והיא משכן לצחוק ולאושר נצחי, בניגוד מוחלט למידגרד. גם טולקין היה זקוק לניגוד לארץ התיכונה שהמציא, ולכן יצר את ולינור לפי צלמה של אזגרד. הממלכה הברוכה (שפירוש שמה בקווניה הוא "ארצם של האיתנים") היא התאמה אטימולוגית וקוסמולוגית של אזגרד לארדה. בממלכה הנורדית, לכל אאסיר יש את משכנו שלו, וכל אלה נבנו מאחורי חומה גדולה שסוגרת על אזגרד. גם אצל טולקין ניתן למצוא משכנות נפרדים ואף את החומה (הנקראת פֶּלוֹרִי). במיתולוגיה, מחוברת אזגרד למידגרד באמצעות קשת בענן הנקראת ביפרוסט, שמעליה, כגשר, יכולים האאסיר לנדוד לעולם התיכון. גשר זה, הבנוי כאמור מקשת וענן, מופיע בגרסה הראשונה של הקוונטה סילמריליון, אך טולקין החליט לנטוש אותו לאחר מכן. בגרסה הסופית של הסילמריליון הוא אינו מוזכר כלל. 1.ג. אלפהיים = אלדמר אלפהיים מהווה חלק מאזגרד, והיא ביתם של בני הלילית הבהירים. אלה חיים עם האאסיר, וידועים כלוחמים חזקים וקוסמים מוכשרים ועזים. טולקין אימץ הן את בני הלילית הבהירים והן את ממלכתם, ואף המציא להם שפה – הקווניה. 1.ד. נילפהיים: נילפהיים שוכנת מצפון למידגרד, מקום של כפור ושלג, ובו נמצאת גם הכניסה לעולם התחתי, להֶל. ניתן לומר, במידת מה, כי אנגבנד מזכירה מקום זה. 1.ה. סְוַורְטָלְפְהַיים: במיתולוגיה הנורדית, סוורטלפהיים היא ממלכתם של בני הלילית האפלים. לעיתים, מוזכר מקום זה אף כמשכן הגמדים. היא מהווה חלק ממידגרד וניתן להגיע אליה דרך מכרות ומערות בעמקי ההרים. טולקין אימץ את בני הלילית האפלים כניגוד לאחיהם הבהירים. הוא היה זקוק לניגוד זה, על מנת להראות כיצד יכולה שפה להשתנות כאשר חלק מהעם חי בארץ של אושר נצחי, והחלק השני – בארץ של אימה ומלחמות. אצל טולקין, בניגוד למקור הנורדי, בני הלילית האפלים אינם חיים במערות (מלבד מנגרות, ביתו של תינגול), אלא ביערות. 1.ו. הבדלים בניגוד לעולמות שנזכרו לעיל, טולקין לא אימץ את יתר העולמות במיתולוגיה הנורדית. ונהיים, השוכן בארץ אזגרד, היה ביתם של הוָנִיר. היה זה גזע שונה של אלים, שהורד מרום מעמדו על ידי האאסיר. מוּזְפֶּלְהַיים שכנה דרומית למידגרד, ושם בערה כל הימים אש של כבשן. הל, העולם התחתי, היה הניגוד לאזגרד, ושכן מתחת למידגרד. טולקין החליף מקום זה באנגבנד, הנמצאת בארץ התיכונה ולא מתחתיה. אף את יוטונהיים, ביתם של הענקים, לא ניתן למצוא בעולמו של טולקין. אף על פי שענקים מוזכרים בגרסאות הראשונות וכן בהוביט, טולקין נטש אותם לאחר מכן ומעולם לא העניק להם ארץ או ממלכה משל עצמם. 2. הגזעים 2.א. בני הלילית עבור טולקין היתה השפה, כידוע, אחת הסיבות ליצור מיתולוגיה חדשה משל עצמו. כפועל יוצא, היה זקוק לעמים שידברו בה. מאחר והשפה היתה שונה כל כך מאנגלית, או מכל שפה שמדוברת היום, ובכל זאת היתה המיתולוגיה אמורה להתאים לאנגליה, היה צורך בגזעים אחרים, שאינם בני אדם, שישתמשו בה. בני הלילית, המצויים במיתולוגיה הנורדית, התאימו לתכלית זאת ככפפה. טולקין אימץ את בני הלילית הבהירים ואת ארצם אלפהיים (שהפכה לאלדמר), ואת בני הלילית האפלים במידגרד (הארץ התיכונה). לראשונים העניק את לשון הקווניה, ולאחרונים המציא שפה חדשה, איקורין (שהפכה מאוחר יותר לסינדרין). על שפה זאת להיות קרובה לקווניה, אך בכל זאת שונה, מושפעת מהחיים הקשים של בני הלילית האפלים וממלחמתם במורגות. מאוחר יותר, חילק טולקין את בני הלילית הבהירים לשלושה בתים, שלכל אחד מהם סגנון חיים שונה וייחודי: הונייר, שקושי או אימה זרים להם, שרים במשך כל היום עם הולאר. הנולדור (גנומים) חיים בהרים ועובדים בפרך. והטלרי שחיים על החופים ומקשיבים לשחפים ולגלי הים במשך כל היום. לכל שלושת הבתים היתה בהתחלה אותה שפה, האלדרין, אך זאת השתנתה בשימושה היום יומי, בשל השוני באורח החיים. ההיסטוריה של בני הלילית ומלחמתם במורגות הומצאה על ידי טולקין ועל ידיו בלבד, ומהמיתולוגיה הנורדית הוא לקח רק את השמות והתכונות האופייניות לבני הלילית. עם זה, בגרסתו הנורדית, הוא קסום ויקר המציאות במידגרד, ובני האדם מכירים אותו דרך סיפורים ואגדות עתיקות בלבד. 2.ב. הגמדים הגמדים הטולקינאיים, בבירור, נלקחו מבין דפי המיתולוגיה הנורדית. באגדות הצפוניות, חיים הגמדים במערות ובמכרות בהרים, ושם כורים הם זהב ואבנים טובות. הם בעלי מלאכה מיומנים ומחשלים כלי נשק קסומים וטבעות במפחותיהם. בני העם הזה חישלו את מיולניר (פטישו של האל תור) ואת דראופניר (טבעתו הקסומה של האל אודין). את שמותיהם של הגמדים לקח טולקין בעיקר משורותיה של שירה נורדית עתיקה, שנקראת וּלוּפְּסָה, הפותחת את האדה הפואטית. כאן אצטט את השורות הנוגעות לגמדים, כאשר השמות המופיעים ביצירותיו של טולקין יופיעו במודגש: [הטקסט מובא בעברית בתרגומו של שאול טשרניחובסקי – המתר']: "ויהי מוטסוגניר האדיר ביניהם, בכל הננסים, ודורין השני. ויעשו הננסים, כמה צורות בני אדם, באדמה כמצוות דורין. ניאי ונידי, נורדרי וסודרי אוסטרי ווסטרי, אטליוף, דוולין, נר ונאין, ניפינג, דאין, ביפור, בפור, בומבור, נורי, אן ואונר, איי, מיודביטניר. ויג וגנדלף, וינדולף, טורין, טרור וטראין, טק, ליט וויט, ניר ורגין, נירד ורדסביד, נכונה מניתי את הננסים. פילי וקילי, פונדין, נלי הפטיפילי, אנר, סויאור, פרר, הורנבורי, פרג ולוני, אאורונג, יארי, איקינשלדי. עת לכנות בשיר, את האדם בשמו בני עם הננסים, אבי אבות לופר, גזעם עלה, מארץ הטרשים, דרך בקעות טיט, אל שדמת החול. הר, האוגספורי, הלונג, גלואין דורי, אורי, דוף, אנגורי שירפיר, וירפיר, שפיד, איי אלף ואינגווי, איקינשלדי, פיאלר ופרוסטי, גנר ופיד, עד בלתי ירח, יידעו ידוע שושלת ארוכה זאת של אבות לופר. מפתיעה היא העובדה שאף גנדלף הוא גמד במיתולוגיה הנורדית. ככל הנראה, כאשר חיפש טולקין שמות של גמדים בפואמה, מצא ביניהם גם את שמו. 2.ג. דרקונים גם הדרקונים מופיעים במיתולוגיה הנורדית, לפיה הם חיים במערות ומגנים על אוצרותיהם. נקודת התורפה היחידה שלהם היא הבטן. הואיל וגם במיתולוגיה הקלטית מופיעים דרקונים, קשה לומר איזה גורם השפיע על יצירתו יותר. אבל ישנן נקודות דמיון מכריעות בין מותו של גלאורונג בסיפורו של טורין טורמבר [2] ובין מותו של פפניר באדה הפואטית [18]. במקור הנורדי, כאשר זחל פפניר מעל הנקיק היתה בטנו בדיוק מעל סִיגְרוּד, והגיבור זינק למעלה והחדיר את חרבו עמוק לתוך בטנו של הדרקון (בדיוק הדרך בה הרג טורין את גלאורונג). כאשר שכב פפניר גוסס, שאל הוא את סיגרוד לזהותו, והגיבור השיב בחידות (מוטיב בו ניתן להבחין גם בהתקלות בין בילבו לסמוג [3]). אזי סיפר פפניר לסיגרוד את האמת על העבר, ההווה והעתיד. גם גלאורונג לא מסוגל היה לשקר לטורין כאשר גסס. 2.ד. ענקים גזע זה מופיע בכמה מסיפורי האבודים וכן בהוביט. במיתולוגיה הנורדית מהווים בני עם זה יסוד חשוב מאד – אויביהם של האאסיר וגורם חשוב בהולדת העולם וכן באחרית הימים. במידה מסויימת מחליף מלקור, שמושפע גם מלוציפר, השטן הנוצרי, את ענקי המיתולוגיה הנורדית. 2.ה. רוהירים אנשי רוהאן [1] הינם בלונדינים וחיים בארץ מישורית בעלת גבולות שמורים היטב. באזורי הספר יש רק חוות בודדות, ורוב בני העם חיים בבירה או על גדות הנהרות. מאפיינים אלה מזכירים את בני העם השוודי לאחר ההגירה, ואפילו שמותיהם של הרוהירים דומים לשמות סקנדינביים. המילה אֵאוֹ פירושה באנגלו-סקסונית סוס. טולקין השתמש בה בשמות רוהיריים רבים, וכן במילה איארולינגס, השם בו בני עם זה מכנים את עצמם. 2.ו. אחרים את הגזעים הנוספים המוזכרים ביצירותיו של טולקין, כגון האורקים, הטרולים, הפיות, אנשי הזאב, הנשרים וכו', קשה לשייך למיתולוגיה ספציפית. הם מופיעים באגדות קלטיות, נורדיות, יווניות ואחרות. 3. דמויות 3.א. אֵרִיוֹל אריול הוא הגיבור העיקרי בסיפורים האבודים, ומוזכר גם במיתולוגיה הנורדית. בסיפורים הצפוניים הוא בנו של אארנדל, ששושלתו מיוחסת לאל אודין בכבודו ובעצמו. 3.ב. ביאורן: ביאורן מופיע בהוביט ומוזכר בסיפורים האבודים. ביצירה הראשונה הוא משנה צורה, ומסוגל להפוך לדוב בכל עת שיחפוץ. פשר שמו בגרמנית עתיקה הוא 'דוב'. בסיפורים הצפוניים נכנסו לעיתים לוחמים לטירוף של קרב. משמעות הדבר היא שהתנהגו כחיות טרף כל עוד נלחמו. במקרה כזה כונה הלוחם 'דוב', 'זאב' או כל חיה אחרת אותה הזכירה התנהגותו במהלך הקרב. היכולת להכנס לטירוף כגון זה נחשבה כסגולה, וביאורן של ההוביט הוא יישום של עקרון זה במיתולוגיה של טולקין. לא זאת בלבד שהיה יכול להתנהג כדוב, אלא אף שינה את צורתו באופן ממשי כאשר עשה זאת. 3.ג. גנדלף כאשר גנדלף הופיע לראשונה בהוביט, היה הוא קוסם נודד בעל זקן ארוך וכוחות נבואה. בהקשר זה לא ניתן עוד לראות בו מאיא או איסטאר. ציינתי כבר ששמו נלקח מהאדות, אבל גם דמותו מושפעת מהמיתולוגיה הנורדית. אודין, אבי אלי האאסיר, נהג לנדוד בינות בני האדם לעיתים קרובות, וכאשר עשה זאת נראה כקוסם זקן ונודד. סביר מאד כי טולקין הושפע מהתגלמות זו של אודין כאשר יצר את גנדלף. 3.ד. שאדופאקס סוסו של גנדלף, שניתן לו על ידי תיאודן, מהיר יותר מהרוח, הסוס המהיר ביותר שחי אי פעם עלי אדמות. אבותיו היו סוסי המערב, ובמיתולוגיה הטולקינאית, כך סביר להניח, משמעות הדבר היא שהיו איינור בהתגלמות גשמית של סוס. ניתן לאתר סוס דומה במיתולוגיה הנורדית – סוסו של אודין, סלייפניר, היה גם הוא הסוס המהיר ביותר עלי אדמות. ההבדל העיקרי ביניהם היה כי לסלייפניר היו שמונה רגליים, אך מבחינת כל התכונות האחרות אין כל הבדל מהותי בין הסוסים. 4. מקומות 4.א. יעראופל מירקוויד, או מירקווד [יעראופל] באנגלית מודרנית, היה יער אגדי באדה הפואטית. המילה היא ממקור איסלנדי, ומשמעותה "יער על הגבול". לא ידוע לאיזה יער עתיק התכוונה האדה, אך ככל הנראה היה זה יער כלשהו בצפונה של אירופה (גרמניה או פולין). 4.ב. הרי הערפל הרי הערפל מופיעים בשירת סקירניר באדה הפואטית. על גיבור זה הוטל לרכוב מעבר להרי הערפל, והיה עליו להיות זהיר במיוחד, בשל הענקים וטרולי המערות שחיו בהרים אלה. טולקין שאל גם את היסודות הללו מהמיתולוגיה הנורדית. 5. חפצים 5.א. הטבעת טבעת הקסמים היתה ותהיה נקודה מרכזית בדיונים על היחס בין טולקין לבין המיתולוגיה הנורדית. טבעות (קסומות ורגילות) נוכחות ברוב האגדות של האדה. הקסומות ביותר היו דראופניר (טבעתו של אודין) וטבעת הניבלונגים. שתיהן חושלו בידי גמדים, ולאף אחת מהן לא היתה העוצמה שטולקין מייחס לטבעת האחת בשר הטבעות. טולקין עצמו ציין כי אמנם הן טבעתו של סאורון והן טבעת הניבלונגים היו עגולות, אך הדמיון מתחיל ומסתיים בזאת. לכן, אינני רוצה למצוא נקודות דמיון שהיוצר עצמו לא העלה בדעתו את קיומן. מעבר לכך, נעשה שימוש בטבעת כמטאפורה – אם החזקת בטבעת, פירוש הדבר הוא שהחזקת בעוצמה. אדון השובר טבעות נחשב כאדם המעניק את רכושו למשרתיו בחינם. טבעת אדומה היא דימוי המתאר עושר שנלקח במלחמה על ידי הריגתו של בעליו האמיתי והחוקי. מי שהעניק טבעות, נחשב הדבר כאילו חלק את רכושו עם זולתו (דבר ששרד במסגרת טקסי הנישואין של ימינו). את העובדה כי בילבו מצא דווקא טבעת, ולא חפץ אחר, במאורתו של גולום, נוטה אני לזקוף לזכות ההשפעה הנורדית על העלילה כולה. השמות, הגזעים ואפילו אחדות מהדמויות נלקחו מאגדות אלו, ולכן, כאשר מצא הגיבור חפץ קסום, היה על חפץ זה להיות טבעת, על מנת להמשיך את הקו, שנמשך כחוט השני לאורך הספר כולו. 5.ב. חרבות המיתולוגיה הנורדית מעניקה שמות לחרבות המפורסמות כולן, דבר שמעורר אותן לחיים במהלך העלילה – כך חדלות הן מלהיות סתם חפצים והופכות לשחקנים עיקריים במחזה. אף טולקין העניק תכונה זו לחרבות שביצירותיו, והמפורסמת מביניהן היא גורתאנג, חרבו של טורין טורמבר. יש לה תכונות נוספות מלבד השם, וודאי שהיא יותר מסתם חפץ פשוט. בתמונת התאבדותו של טורין, גורתנג אפילו מדברת אליו. 6. שירות 6.א. מצלול אליטרטיבי שירת "נארן אי הין הורין" [6] כתובה במצלול אליטרטיבי, אותו הקצב המאפיין שירות אנגלו-סקסוניות כמו ביאוולף. במיוחד ב"שירת ליתיאן" [6] ניתן למצוא אותן ברוב הפסקאות. שבועתו של פאנור (שורות ff 1848):

Be friend or foe or demon wild of Morgoth, Elf or mortal child or any here on earth may dwell, no law, nor love nor league of hell, no might of Gods, no binding spell, […]

בדרך כלל משמשות אליטרציות כסימן זיהוי בטוח לשירות גרמאניות. טולקין אהב סגנון זה עד מאד, ותמיד ניסה לזכות את שיריו באותו מגע יחיד ומיוחד. ניתן לראות זאת גם בשירו של אראגורן ('לא כל הזהב יש לו זוהר' [1]). חשוב לשים לב כי בשירי ההוביטים, כמו בשיריו של טום בומבדיל, לא השתמש טולקין באליטרציות, וכך נראים הם כשירים עממיים יותר ועתיקים פחות. 6.ב. תחרות חידות המוטיב של תחרות חידות מופיע ב'שירת ואפטרודניר' באדה הפואטית, שם בוחן אודין את הענק ואפטרודניר בחידות על מנת לראות עד כמה הוא חכם. תחרות זו דומה מאד לתמונת ההיתקלות בין בילבו וגולום [3]. גם בסאגה על המלך היידרק החכם ניתן למצוא תחרות דומה. 7. רונות 7.א. רונות הירח: במפתו של תרור [3] ניתן להבחין ברונות גמדיות שמראות את הדרך לכניסה הסודית. כתב, שידוע גם כפוּטְהַארְק, שימש את השבטים הגרמניים משנת אפס לספירת הנוצרים ועד להתנצרות הצפון, כאשר הוחלף בידי האלף בית הלטיני. פעם נוספת, מבחינים אנו ביסודות נורדיים מקוריים בהוביט. 7.ב. אָנְגֵרְתַאס (קִירְת) עבור שר הטבעות המציא טולקין מערכת אלף בית מקורית של רונות, בהתאם לתבנית של הפוטהארק, היות ולא רצה לחקות מערכת כתב קיימת. הוא המציא מערכת חדשה, שדמתה לטנגוואר מבחינת התבנית אך נראתה כפוטהארק. להלן יוצגו סימניות הטנגוואר ביחד עם מקבילותיהן האנגרתיות והלטיניות על מנת להראות את הדמיון מבחינה תבניתית:

מקרא לגרמנית: Latein=לטינית Stamm=שורש Vokale=תנועות Ausn= חריג הרונות האנגרתיות מחולקות אף הן לשלוש קבוצות: שורשי C,P,T ו-K. מספרם של הקווים המקבילים היוצאים מהניצב מורים באיזו עוצמה יש להגות את הסימניה, בדיוק כמו הענפים בטנגוואר. במקום לשנות את כיוון הניצב, כפי שנעשה הדבר בטנגוואר, הרונות האנגרתיות סימטריות. על פי המיתולוגיה הטולקינאית פיתח דיירון [הנגן האגדי] מדוריאת את הכתב האנגרתי, מאחר שהיה זה קשה לחרוט את אותיות הטנגוואר על עץ ואבן. מערכת זו שימשה אותו כתבנית, ומכאן הדימיון בין השתיים.

7.ג. רונות קסומות המוטיב של רונות קסומות החרוטות על חרבות, טבעות ושאר חפצי קסם, על מנת להעצים את כוחן, נפוץ מאד באגדות הנורדיות וגם במיתולוגיה של טולקין. לדוגמא אנו יודעים כי רונות שכאלה נחרטו על גלאמדרינג, אורקריסט, סטינג וגם על הטבעת האחת [3]. באגדות הנורדיות מעוטרים ברונות גם חפצים הנמצאים בשימוש יומיומי, כגון מגפיים, שופרות, שריונות וכדומה, על מנת להגביר את עמידותם, אך לא ניתן למצוא שימושים כגון אלה ביצירותיו של טולקין. סיכום ממאמר זה מסתבר בוודאות כי רבים מהיסודות הנורדיים ביצירותיו של טולקין הופיעו לראשונה בהוביט, וההסבר לכך טמון בתכלית שלמענה כתב טולקין סיפור פיות זה. לאחר שסיים את ספר הסיפורים האבודים, היה בטוח כי איש לעולם לא יקרא בו. הוא היה סבוך מדי וצמח בקרקע בתולה מבחינה ספרותית, ולכן החליט לכתוב משהו שונה, סיפור לילדים שאינו שייך למיתולוגיה שיצר. הוא נטש את כל הגזעים, המקומות והקוסמולוגיה והשתמש תחת זאת במקבילות הנורדיות. האורקים, הגנומים, מלקור, הבלרוגים ועוד לא הופיעו בסיפור כלל וכלל, והאיזכור היחיד למיתולוגיה הן חרבות גונדולין. שמות הגמדים, גנדלף, יעראופל והרי הערפל נלקחו מהאדה. הענקים, סמוג (דרקון אמיתי במקום המכונות בספר הסיפורים האבודים), ביאורן, הטרולים והזאבים נוצרו אף הן בצלם אגדות המיתולוגיה הצפונית. רק כעבור שנים, לאחר שכתב את שר הטבעות, החל לחבר את המיתולוגיה שלו לעולם של ההוביט. לכן, ניסה להסביר את ההוביט במונחים של שר הטבעות ויצר עידן חדש ללגנדריום. כך חדרו היסודות הנורדיים, כמו מדלת אחורית, לתוך המיתולוגיה שיצר. ההקבלות אותם ציינתי בין יצירותיו של טולקין למיתולוגיה הנורדית נועדו לתת לקורא התרשמות כללית, עד כמה השפיעו אגדות אלה על טולקין בכתיבתו. אף על פי כן, ברור שהושפע לא רק מהן, אלא גם מיסודות יווניים, רומאיים, קלטיים, נוצריים ומזרחיים. וודאי הוא הדבר, שניתן לכתוב מאמרים לא פחות ארוכים על היחס בין טולקין למיתולוגיות הללו. ומעבר לכך ישנם ביצירותיו גם יסודות מקוריים רבים מאד. אני סבור כי רק השילוב בין המיתוסים היפים ביותר שבתולדות האגדה האנושית, ביחד עם אופיים המיוחד של סיפורי פיות, הופך את יצירותיו של טולקין לחומר קריאה ראוי. לכן, מסוגל כל אחד לגלות גורמים מדמיונו ומאמונותיו הוא בתוך הטקסט, ולא משנה לאיזו דת ישתייך. מקורות ביבליוגרפיים: [1] The Lord of the Rings, J,R,R, Tolkien, HarperCollinsPublishers, 1994 [2] The Silmarillion, J,R,R, Tolkien, HarperCollinsPublishers, 1999 [3] The Hobbit, J,R,R, Tolkien, HarperCollinsPublishers, 1999 [4-15] The History of Middle Earth I – XI, J,R,R, Tolkien, HarperCollinsPublishers, 1997 [16] The Road to Middle Earth, T.A. Shippey, HarperCollinsPublishers, 1992 [17] The Edda of Snorri Sturluson [18] Heldenlieder der הlteren Edda, A. Krause, Reclam, 2001 [19] http://valarguild.org/varda/Tolkien/encyc/papers/language.html [20] http://www.valhs.org/index.html [21] http://www.angelfire.com/on/Wodensharrow/texts.html [22] http://www.jrrtolkien.org.uk/tolkien_as_student.htm