|
תרגום זה מוצג כהקדמה להרצאה "אי אפשר לטבול בנהר הסיריאון פעמיים" שתוצג בכנס מיתופיה 2007 שיתקיים ב 23.08.2007 במרכז רוזין שברמת אביב. ניתן גם לקרוא את התרגום בפורמט PDF או לקרוא את המקור באנגלית ב PDF. תשובתו של פנגולוד לאלפווינה, מאת ג'.ר.ר. טולקין, בפי פנגולוד החכם מגונדולין תרגום עברי: יהודה רונן תודתי לעדי גלבוע על עזרתה הרבה בהכנת התרגום הטקסט הזה, שנקרא "Dangweth Pengoloð" במקור, לקוח מהספר The People of Middle-earth. שהוא הכרך השנים-עשר בסדרת "ההיסטוריה של הארץ התיכונה".
|
||
| I | אלפווינה, שאלת אותי בנוגע ללשונות בני-הלילית, כי אתה תמה לגלות שהן מרובות, | |
| קרובות אמנם זו לזו, אבל נבדלות; בראותך שבני-הלילית לא מתים, ושזכרונותיהם מגיעים | ||
| הרחק לעבר, אתה לא מבין למה לא שמרו הקוונדי על הלשון האחת שהיתה משותפת פעם | ||
| לכל עמיהם. | ||
| 5 | ראה, אלפווינה, באיאה כל הדברים נתונים לשינוי, אפילו הואלאר, כי באיאה נגלים לנו | |
| קורות-העולם בתהליך התהוותם. הדבר דומה לספר גדול שאדם קורא, וכשהוא מסיים | ||
| לקרוא אותו, הוא מונח שלם במחשבתו, לפי מידת-שכלו. או אז, הוא מבין שכל דבר – | ||
| יהא זה הר או נהר גדול, ממלכה או עיר אדירה, בריה אצילה כמו מלך, אומן או אשה | ||
| יפה והדורה, או אפילו אחד מאדוני-המערב – כל אחד מאלו הוא כל מה שנאמר עליו | ||
| 10 | מההתחלה ועד הסוף. מהמעיין שבהר ועד לשפך-הים, כל זה הוא סיריאון; ומנביעתו | |
| לראשונה ועד שכלה כשנבקעה הארץ בקרב הגדול, גם זה הוא סיריאון, ולא פחות מכך. | ||
| עם זאת, אנחנו, שעומדים ומתבוננים בהיסטוריה וקוראים בה שורה לאחר שורה, נדבר | ||
| על השתנותו של הנהר כשהוא זורם ומתרחב, או על מותו כשהוא נשפך אל הים. אכן, מאז | ||
| שהגיע לראשונה אל איאה ממקומו לצד אילובאטאר, דרך היותו אדון לואלאר בצעירותו, | ||
| 15 | זועם במלחמתו במלקור, ועד שנהיה למלך שתקני למשך שנים ארוכות, ישוב על כסאו | |
| בפסגות אויולוסה וצופה מבלי להוסיף לדבר – כל זה הוא מי שאנחנו קוראים בשם מאנווה. | ||
| II | הנה, עץ גדול יחיה מעבר לימיהם של בני-אדם רבים, נושא בקרבו את זכרון הזרע ממנו | |
| בא בטרם כל בני-האדם שמתהלכים כעת על-פני האדמה נולדו; אבל הקליפה עליה אתה | ||
| מניח את ידך והעלים המצלים עליך לא דומים הם לאותו הזרע, ואף לא לעץ היבש שברבות | ||
| 20 | הימים ירקב או ישרף באש. עצים נוספים עומדים ליד אותו העץ. כל אחד מהם שונה בצורתו | |
| ובגודלו, לפי קורות חייו, אבל כולם דומים: צאצאים לעץ עתיק עוד יותר, ולפיכך נצר לזרע | ||
| קדום אחד. [1] | ||
| אמנם האלדאר בני-אלמוות באיאה, אבל כיוון שכמו בני-האדם גם הם שוכנים בגוף שמקורו | ||
| באיאה, הם נתונים לשינוי לא פחות מהעצים הגדולים, הן בגוף שבו הם שוכנים והן בדברים | ||
| 25 | שהם משיגים באמצעותו. אם כן, מדוע לא ישתנו בדיבור שבפיהם, שנוצר בלשון ונשמע | |
| באזניים? | ||
| III | נאמר בקרב המלומדים אצלנו, שהמבוגרים בבני-האדם מלמדים את צאצאיהם לדבר | |
| ולאחר זמן קצר עוזבים את העולם, וכך קולותיהם לא נשמעים עוד ולילדים אין דבר שיזכיר | ||
| להם את לשון-ילדותם מלבד זכרונות מעורפלים; ולכן בכל דור של בני-אדם השינוי מהיר | ||
| 30 | ונטול-רסן. | |
| העניין נראה לי פחות פשוט. אמנם כח-זכרונם של בני-האדם חלש, אבל אומר לך זאת, | ||
| אלפווינה: אפילו היה זכרונך שלך צלול כשל החכם באלדאר, עדיין היה משתנה דיבורך | ||
| בימי-חייך הקצרים, ואם היית ממשיך וחי כבן-לילית, הוא היה משתנה עוד, עד שכשהיית | ||
| מסתכל לאחור לשון-ילדותך היתה נדמית לך כלשון זרה. | ||
| IV | 35 | במהלך חייהם מחליפים בני האדם את מילותיהם הישנות בחדשות ואת דרכי-דיבורם |
| הישנים באחרים, ולא רק כאשר הם לומדים לראשונה לדבר. שינוי זה נובע, מעל לכל, | ||
| מהשתנותה של איאה עצמה, או – אם תרצה – מטבעו של הדיבור, שהוא חי במלואו רק | ||
| ברגע שהוא נוצר. אבל כשהקשר בין המחשבה ובין הצליל נעשה הרגל והם לא נתפסים | ||
| עוד במנותק זה מזה, או אז המילה כבר גוועת ונעשית חסרת-חיות:[2] הצליל מחכה למחשבה | ||
| 40 | חדשה והמחשבה למלבוש-צלילי חדש. | |
| V | לשלושת אלו, שהם אחד – להשתנותה של איאה, להתעייפות הדברים שאינם משתנים, | |
| ולחידושו של הקשר בין מחשבה וצליל – נתונים גם האלדאר בדרגתם הם. אך שונים הם | ||
| מבני-האדם במודעותם הרבה למילים בהן הם משתמשים, כנפח המכיר את כלי-עבודתו | ||
| או כאורג המכיר את מרקם הבד. דבר זה תורם דווקא לשינוי אצל האלדאר יותר מאשר | ||
| 45 | להעדרו: היות והאלדאר מוכשרים במלאכה ולהוטים לעשותה, יוצרים הם ברצון דברים | |
| חדשים, הן לשם ההנאה ממראם, מצלילם או מתחושתם, והן לשם שימוש יום-יומי: בין אם | ||
| מדובר בכלים, בבדים, או בדיבור. | ||
| VI | יכול אדם להחליף את הכפית או הספל שלו כרצונו, ואינו צריך לעצתו או להסכמתו | |
| של אחר. הדבר שונה כשמדובר במילים ובדרכי-דיבור. אם אדם יחשוב על מילה חדשה, | ||
| 50 | והיא תיראה לו רעננה ויפה, היא עדיין לא תועיל לו בשיחה, אלא אם אנשים אחרים | |
| יקבלו את המצאתו זו. אך בקרב האלדאר רבות האזניים הזריזות ורבים המוחות החריפים | ||
| לשמוע ולהעריך המצאות כאלה. על אף שתבניות רבות וחידושי-דיבור רבים שנוצרו בדרך | ||
| זו התגלו לבסוף כנועמים רק למעטים, או אפילו לבן-לילית אחד, רבים אחרים נתקבלו | ||
| בברכה ועברו במהרה מפה לאוזן, בבת-שחוק והנאה, או בכובד-ראש – כמו שמליצה או | ||
| 55 | אימרת-שפר חדשה תעבור בין אנשים חדי-מחשבה. יצירת-הדיבור היא עבור האלדאר | |
| העתיקה והאהובה שבמלאכות. | ||
| VII | לכן, אלפווינה, אומר לך זאת: השינוי המתרחש כמו צמיחה של עץ, מבלי שיבחינו בו, אכן | |
| היה איטי באמאן בימי-קדם, לפני זריחתו של הירח לראשונה, ואפילו בארץ התיכונה תחת | ||
| שינת-יאבאנה הוא היה איטי מזה הקיים בקרב בני-האדם כיום. עם זאת, אותה יציבות | ||
| עורערה על-ידי שינויים מתוכננים ומכוונים, שרבים מהם נראים דומים כלפי חוץ לשינויים | ||
| 60 | שאינם במודע. כך, האלדאר משנים לעתים את צלילי-דיבורם לצלילים אחרים, שנראים | |
| בעיניהם כיותר נעימים, או פחות מיושנים; אך לעולם לא יעשו זאת באקראי. האלדאר | ||
| יודעים את שפתם לא רק כסך המילים שבה, אלא כשלם: כאשר הם הוגים מילה, הם יודעים | ||
| לא רק מה הם הצלילים שמרכיבים אותה, אלא מאילו צלילים ותבניות-צליל מורכבת שפתם | ||
| 65 | כולה. * [3] לכן, האלדאר לעולם לא ישנו את הצלילים של מילה אחת בלבד, אלא צליל כלשהו | |
| במערכת-הדיבור כולה; כמו כן, הם לא יחדשו במילה בודדת צליל או צירוף-צלילים שלא | ||
| נמצא בשפה לפני כן, אלא יחליפו צליל ישן בחדש בכל המילים שבהן הוא נמצא, או – אם לא | ||
| בכולן – בכמה מילים לפי צורתן ותכונותיהן, בהתאם לתבנית החדשה. הדבר דומה לאורג, | ||
| שאם ישנה חוט אדום באריג לחוט כחול, לא יעשה זאת באקראי, פה ושם, או בפינה אחת, | ||
| 70 | אלא באריג כולו או באותם מקומות שנראים לו מתאימים לתבנית החדשה. | |
| VIII | ראה אלפווינה, שינויים אלה נבדלים אך במעט משינויים דומים | |
| שמתרחשים בלשונות-האדם במהלך הזמן. ככל שהדברים אמורים באלדאר, ידוע שבעבר | ||
| השינויים נעשו מבחירה, באופן מודע ומכוון, ושמותיהם של אלו שיצרו מילים חדשות או | ||
| שהניעו שינויים גדולים זכורים היטב. | ||
| 75 | מסיבה זאת האלדאר לא מאמינים שלשונותיהם של בני-האדם משתנות באופן שהוא | |
| לחלוטין בלתי-מודע: מאין – הם אומרים – מגיעים הסדר וההרמוניה שבדרך-כלל רואים | ||
| בשינויים אלו, או השלמות שקיימת הן בדרכי-הדיבור הישנות והן באלו שמחליפות אותן? | ||
| יש העונים שמוחותיהם של בני-האדם רדומים למחצה. בזאת הם לא מתכוונים לכך שאותו | ||
| חלק שאליו בני-האדם לא מודעים הוא שישן, אלא דווקא זה האחר. | ||
| 80 | אחרים, הרואים שיותר מכל דומים בני-האדם (ובמיוחד אלו מהמערב) לבני-הלילית | |
| בדיבור, [5] עונים שהדברים אותם לימדו האלדאר את בני-האדם בשחר-ימיהם עדיין נותנים | ||
| את השפעתם, כמו זרע בחשיכה. | ||
| אבל יתכן שכולם טועים, אלפווינה, כי למרות כל חכמתם, פחות מכל מבינים בני-הלילית | ||
| את נפשם של בני-האדם. [6] | ||
| IX | 85 | ובאשר לזיכרון, אלפווינה, אדבר רק על בני-הלילית, כי איני מכיר את נפשם של בני-האדם. |
| הדבר לו אנחנו קוראים "קויריאה קווניה" (הדיבור החי) הוא השפה שבאמצעותה אנחנו | ||
| חושבים ומדמיינים. הקויריאה קווניה הוא למחשבתנו כמו שהגוף לנפשנו, והם גדלים | ||
| ומשתנים ביחד בכל ימי-חיינו. [7] כל מה שאנחנו זוכרים מהעבר, בין אם דברים ששמענו או | ||
| אמרנו בעצמנו, מגיע לידיעתנו כשהוא מתורגם לשפה זו. בן-אדם הנזכר בדבר-מה שאמר | ||
| 90 | בילדותו, האם עולה בזכרונו ההיגוי המדוייק שבו השתמש אי-אז? זאת לא אדע, אבל אצלנו | |
| הקוונדי אין הדבר כך. אנו אמנם יודעים כיצד דיברו ילדים ובוגרים בימים עברו, אבל ידע | ||
| זה אין מקורו בזכרונות-חיים אלא במסורת. ואכן רבה המסורת אודות השפות העתיקות, | ||
| בין אם היא אצורה בזכרון או בכתובים, אבל איננו שומעים את עצמנו כפי שדיברנו בעבר | ||
| אלא דרך אותה השפה שמהווה לבוש עבור מחשבותינו בהווה. יתכן שבעבר דיברנו בלשון | ||
| 95 | זרה ואנחנו זוכרים את תוכן הדברים שנאמרו אז, אבל לא את השפה שבה נאמרו. נוכל | |
| אמנם להזכר בצלילים של לשון זרה מהעבר כפי שנוכל להזכר בצלילים אחרים, דוגמת | ||
| שירת-הציפורים או פכפוך-המים, אבל רק כשמדובר בקריאה קצרה או בביטוי קצר. אם | ||
| הדברים שנאמרו היו ארוכים, לעומת זאת, או אם העניין בו הם עסקו היה מעודן ומורכב, | ||
| נלביש אותם בלבוש הלשון החיה שמשמשת את מחשבותינו בהווה; ואם נרצה להתייחס אל | ||
| 100 | הדברים כפי שנאמרו, נצטרך לתרגם אותם לאותה הלשון החיה, כאילו היינו מתרגמים ספר | |
| משפה אחת לאחרת. ואפילו אז, הרי הקולות שאנחנו שומעים בזכרוננו, הדוברים בשפה | ||
| ההיא, קולות זרים הם, ואת עצמנו אנחנו שומעים רק לעתים נדירות; או, ככל שהדברים | ||
| אמורים בי – לעולם לא. | ||
| אמת, האלדאר קלים ללמוד לשונות זרות, והם איטיים לשכוח את שלמדו, אבל מה שהם | ||
| 105 | לומדים נשאר כפי שהיה בזמן שלמדו אותו, כאילו נכתב בין דפיו של ספר**. [8] לעומת זאת, | |
| הקויריאה קווניה – שפת-המחשבה – גדלה וחיה בתוכנו, וכל שלב חדש נוסף ונבנה על אלו | ||
| שקדמו לו, בדומה לעץ, שחבויים בו גם הפרי וגם השתיל הצעיר ממנו צמח. | ||
| X | לכן, אלפווינה, אם תשקול את הדברים שאמרתי לך, לא רק את מה שנאמר במפורש אלא גם | |
| את מה שניתן לגלות בהם בכח המחשבה, תבין עכשיו שלשונותיהם של הקוונדי משתנות | ||
| 110 | בדומה ללשונותיהם של בני-התמותה, גם אם באופן יותר מודע ויותר איטי. | |
| וכך, אם יחיה מי מן האלדאר חמישים אלף שנים לפי מניינכם, השפה ששימשה אותו | ||
| בילדותו תהפוך לנפרדת מזו שמשמשת אותו בהווה, בדומה להבדל בין שפתה של עיר או | ||
| ממלכה של בני-אדם בימי תפארתה ובין השפה ששימשה את אלו שהקימו אותה בימים | ||
| עברו. | ||
| XI | 115 | בעניין הזה דומים עמינו אחד לשני. אמנם גדול כשרונם של הקוונדי לעצב דברים לרצונם |
| ולהתגבר על הקורות באיאה, ועדיין אין הם כוואלאר, ובכל הנוגע לכוחות העולם ולגורלו | ||
| אין הם אלא בריות קטנות וחלשות. לכן, גם עבורם פירוד הוא פירוד, ומרחק רב בין חברים | ||
| וקרובים לא בקלות יגושר. אפילו אבני-הרואי של האומנים הקדומים לא יוכלו לאחד | ||
| לחלוטין את אלו שנפרדו; ואותן אבנים ואלו שיכלו ליצור אותן היו מעטים. לכן השינויים | ||
| 120 | בשפות בני-הלילית, בין אם מכוונים או שאינם מכוונים, לא היו משותפים לכל עמיהם; | |
| ולמעט אלו שנפגשו תכופות ושוחחו האחד עם רעהו במלאכה או שחוק, השינויים לא | ||
| התקדמו באותו הכיוון. וכך, אם במהירות ואם באיטיות, עמי-הקוונדי, שהיו מופרדים מרחק | ||
| ארץ רבה, נעשו באופן בלתי-נמנע מופרדים גם בדיבורם: האבארי מהאלדאר; והטלרי | ||
| משאר האלדאר; והסינדאר, ששכנו בארץ התיכונה, מהטלרי שבאו לבסוף אל אמאן; | ||
| 125 | וגולי-הנולדור מאלו שנשארו בארצם של הוואלאר. וכך עד היום בארץ התיכונה. | |
| XII | אך מזה זמן רב, אלפווינה, נשתנה העולם; ואנחנו השוכנים כעת במערב העתיק נמצאים | |
| מחוץ למעגלי-העולם והזכרון מהווה חלק גדול מהוויתנו, כך שאנחנו משמרים מבלי ליצור | ||
| דברים חדשים. ובאמאן – מחוץ לגבולותיה של ארדה אם כי עדיין בתוך איאה – השינוי | ||
| ממשיך ומתקיים, עד לאחרית-הימים, גם אם הוא איטי מכדי להבחין בו אלא בחלוף עידנים. | ||
| 130 | עם זאת, כאן בארסיאה לשונותינו סוף-סוף יציבות, ולאחר שנים רבות מספור אנחנו | |
| מדברים באופן שונה אך במעט מזה בו דיברנו אנחנו ואילו שאינם עוד, בימי המלחמות | ||
| בבלריאנד, בעת שהשמש היתה צעירה. | ||
| סִי קװֶנְטֶה קװֶנְדִינְגוֹלְדוֹ | ||
| אֶלֶנְדִילֶנַה | ||
| ההערות של ג'.ר.ר טולקין | ||
| * | וצלילים אלו מעטים במספר. היות והאלדאר היו מוכשרים במלאכה, הם לא פעלו בבזבזנות, והעדיפו | |
| שימוש מושכל והרמוני במספר מצומצם של צלילים על בליל נטול-סדר. | ||
| ** | מקרה חריג הוא כשילמדו בני עם שלם לשון זרה וזו תהפוך ללשון החיה המשמשת אותם ביום-יום. לשון זו | |
| תשתנה ותגדל ביחד איתם, אבל הלשון הקודמת בה דיברו תעלם או שתדחק להיות עניין לבעלי-המסורה בלבד. | ||
| דבר זה קרה רק פעם אחת במהלך ההיסטוריה של האלדאליאה, כשהגולים קיבלו על עצמם את לשון-בלריאנד, | ||
| סינדארין, והנולדורין נשתמרה אצלם רק כלשון-מסורה. | ||
| ההערות של כריסטופר טולקין | ||
| 1 | סוף המשפט הזה, מהמילים "צאצאים לעץ עתיק עוד יותר", לא מופיע בגרסה A. | |
| 2 | בגרסה A: "גוועת או מתה". | |
| 3 | בטקסט "שיבולת-פיאנור" (שמופיע גם הוא בספר The People of Middle-earth . י.ר.) כתב | |
| אבי הערה שהשמטתי משם: | ||
| לאלדאר היתה יכולת תפיסה מולדת למבנה ולמערכת-הצלילים של שפתם | ||
| כישות שלימה, שהתחדדה כתוצאה מלימוד. במובן מסויים כל הלשונות | ||
| האלדאריניות היו לשונות "מלאכותיות" או "מומצאות", יצירות-אומנות, שלא | ||
| התקבלו רק באופן סביל אלא גם עוררו עניין פעיל אצל דובריהן, בוחנות | ||
| את הטעם וכושר-ההמצאה שלהם. תכונה זאת בלטה בואלינור ודעכה בארץ | ||
| התיכונה, שם ההתפתחות של הסינדארין נעשתה בעיקרה – זמן רב לפני | ||
| שהגיעו גולי-הנולדור – לתוצאה של שינויים שקרו מבלי-משים, בדומה | ||
| להתפתחות של לשונות-האדם. | ||
| 4 | בגרסה A מופיעה ההערה הבאה, שהושמטה מגרסה B (ההדגשות לא מופיעות במקור. י.ר.): | |
| וכך, השינוי של השם העתיק Banyai Vanyar-ל התרחש רק בגלל השינוי של | ||
| הצליל -ל בשפה כולה (מלבד בכמה סביבות צליליות), שינוי שלפי העדויות | ||
| התחיל אצל הואניאר. סימון ריבוי ב- r, שמשמש בכל המילים מצורה מסויימת, | ||
| התחיל אצל הנולדור. | ||
| 5 | תחילת המשפט לא מופיעה בגרסה A, שם כתוב "ואחרים עונים שהדברים […]". | |
| 6 | בנקודה זאת גרסה A, כפי שנכתבה במקור, קופצת מיד אל הפסקאות המסכמות של | |
| הדאנגוות, מהמילים "בעניין הזה עמינו דומים אחד לשני" ועד לסוף-הטקסט. הפסקאות | ||
| האלו נמחקו בקו ופסקאות | ||
| בעיקרו של דבר זהות. | ||
| 7 | המשפט הזה חסר בגרסה A. | |
| 8 | הערת-השוליים לא מופיעה בגרסה A. | |
תשובת־פנגולוד
שמירת קישור קבוע.
