תרגם: דני אורבך
בסיועם של: אילנה בוגוד, יובל ווליס
[קאמיליה, בתו של ריינר אנווין, התבקשה כחלק ממטלה לימודית לברר את 'משמעות החיים']
20 במאי 1969
גב' אנווין היקרה,
צר לי שתשובתי התאחרה. אני מקווה שהיא תגיע אליך בזמן. איזו שאלה כבירה! אינני סבור שלדיעות, יהיו אשר יהיו, יש ערך שימושי מבלי שיובא הסבר על התהליך שמאחוריהן. אך בשאלה הזו יהיה קשה לקצר בדברים.
מהי משמעותה האמיתית של השאלה? המילים "משמעות" ו"חיים" דורשות הגדרה כלשהי. האם זו שאלה מוסרית או אנושית טהורה, או שמא היא פונה ליקום כולו? אולי הכוונה היא: "כיצד עלי לחיות את תקופת החיים שניתנה לי?" או "איזו מטרה אני משרת בעצם היותי חי?". השאלה הראשונה תיענה (אם בכלל), רק לאחר שתימצא תשובה לשניה.
אני סבור כי שאלות על "משמעות" הינן שימושיות רק כאשר הן מתייחסות למושאים ולמטרות מודעות של בני אדם, או לדברים הנוצרים על ידם. ביחס ל"דברים אחרים", ערכם טמון בעצם קיומם. הם הינם, ויתקיימו גם אם אנו נחדל מלהיות. אבל מאחר ואנו קיימים, אחד מיישומיהם הוא הפירוש שניתן להם על ידינו. אם נתקדם במעלה סולם הקיום ל"צורות חיים אחרות", כמו למשל צמחים קטנים, נוכל לומר כי הם מייצגים סדר וצורה. תבנית (משתנה) שניתן להבחין בה בהתאם למין ולמוצא. זה מעניין במיוחד מאחר והדברים הללו הם "אחרים": לא אנו יצרנו אותם, והם נובעים ממעיין-רעיונות עשיר מזה שלנו.
בשלב הזה, הסקרנות האנושית מגיעה מהר מאוד לשאלה 'איך?'; איך בדיוק נוצרו הדברים הללו? היות והתבנית שניתן להבחין בה מצביעה על תכנון, ניתן להמשיך לשאלה "מדוע"? סוגיה זאת במשמעות הנזכרת, בהתחשב בסיבות ומניעים, חייבת להתייחס לתודעה. רק לה יכולות להיות מטרות הדומות לאלה האנושיות. כאן עולה גם השאלה: "מדוע החיים וכל מגוון האורגניזמים הופיעו בעולם הגשמי?" ועל כן: "האם קיים אלוה, בורא והוגה, בעל תודעה הדומה לתודעתנו (היות ותודעתנו נוצרה ממנה), שאנו, במובן כלשהו, מסוגלים לרדת לחקרה?". כאן אנחנו מגיעים לדת, ולרעיונות המוסריים הנובעים ממנה. בהקשר זה, אומר רק ש"מוסר" הוא דבר הדדי. מכיוון שיש לנו קשר עם כל הדברים האחרים, זיקה הקרובה לקשר המוחלט שלנו עם המין האנושי, חרף היותנו אינדיבידואלים (כמו כל היצורים החיים, במובן מסויים). משום כך איננו יכולים לחיות בבידוד.
מכאן אנחנו מגיעים למסקנה שעל המוסריות לשמש לנו כמדריך למטרותינו האנושית, להנחות אותנו בדרכי-חיינו: 1. כיצד למצות את כשרונותינו האישיים ללא בזבוז או שימוש לרעה, וכן (2.) תוך הימנעות מפגיעה בבני מיננו, או מהתערבות בהתפתחותם האישית. מעבר לכך קיים הרעיון הנשגב יותר, והוא ההקרבה העצמית למען האהבה.
אבל כל אלה אינן אלא תשובות לשאלה הפעוטה. לשאלה הכבירה אין תשובה מלאה, מאחר ולצורך זה נזדקק לידע מוחלט על טיבו של האל, דבר שמונח מחוץ להשג ידינו. אם נשאל: "מדוע כלל אותנו האלוה במחשבת-היצירה שלו"?, התשובה תהיה אחת: "משום שהוא עשה זאת", ותו לא.
אם אינך מאמינה באל אזי שאלתך, "מהי משמעות החיים", היא עקרה ולא ניתנת לתשובה. למי או למה בכוונתך היה להפנות אותה? אולם מאחר ובפינה מוזרה (או בפינות מוזרות) זו של היקום התפתחו תודעות השואלות שאלות ומנסות להשיב עליהם, ביכולתך להפנות את השאלה לאחת מאותן ישויות מוזרות.
אילו הייתי אחד מהן הייתי עונה (ביומרה מגוחכת ושחצנית לדבר בשם היקום) בצורה הבאה: "הנני אשר הנני, ואת אינך יכולה לעשות דבר בנידון. את יכולה לנסות ולגלות מה אני, אך לעולם לא תצליחי, ואינני מבין מדוע רצונך לדעת. אולי השאיפה לדעת למען הידיעה עצמה, קשורה לתפילות שכמה מכם מפנים למה שאתם קוראים לו אלוהים. במיטבן הן מהללות אותו על מה שהוא הינו, על קיומו, ועל שברא את אשר שברא, בצורה בה ברא אותו".
אלה המאמינים באל אישי, בבורא, אינם סבורים כי היקום לבדו ראוי שיסגדו לו, חרף העובדה שחקר מעמיק שלו הינו אחת הדרכים לכבד את האל. ומאחר שאנו, כיצורים חיים (ולו בצורה חלקית) נמצאים בתוכו ומהווים חלק ממנו, תפישת האלוהים שלנו והדרכים להביעה, נובעים במידה רבה מהתבוננות בעולם שסביבנו. (אף שאנשים מסויימים, וגם האנושות כולה, נחשפים גם הם להתגלויות אלוהיות).
על כן ניתן לומר שהמטרה העיקרית של החיים, עבור כל אחד מאיתנו, הינה להגדיל, בהתאם ליכולת ההבנה שלנו, את ידיעתנו על האלוה בכל האמצעים שלרשותנו. ידיעה זו תוביל אותנו לתודות ולדברי תשבוחות. על כן אנו מתפללים ב"Gloria in Excelsis", לאמור: "Laudamus te, Benedicamus te, adoramus te, glorificamus te, gratias agimus tibi propter magnam gloriam tuam". "נהלל שמך ונפאר לך, ולך נודה על הוד תפארתך, תהילתך נספר ושמך הקדוש נקרא".
ברגעי ההתעלות עלינו לקרוא לכל הברואים להצטרף למקהלתנו ולדבר בשמם, כפי שנעשה במזמור תהילים 148, ובשיר שלושת הילדים בספר דניאל: "הללויה, הללו את ה'… ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים, החיה וכל בהמה רמש וציפור כנף".
זו תשובה ארוכה מדי, וגם קצרה מדי, על שאלה כזאת.
באיחולים לבביים,
ג'.ר.ר. טולקין
