תרגום: רן בר-זיק

בריאן קסלר הוא סטודנט לפילוסופיה שניסה, בשנת 1998, לרדת לחקר האמת בנושא שמטריד רבים בקהילה הטולקינאית: האם טולקין הושפע מאחת משתי מלחמות העולם בשעה שכתב את שר הטבעות? חלק גדול מהלגנדאריום הטולקינאי נכתב בין השנים 1914-1946, שנים שבהן השתוללו באירופה שתי המלחמות הקשות שהיו בהיסטוריה האנושית, ואשר הביאו לגל של יצירות "פוסט-מלחמתיות" כמו 'מלכוד 22', 'במערב אין כל חדש', 'בית מטבחיים 5', '1984' וספרים נוספים. רבים מהקוראים סוברים שגם 'שר הטבעות' הינו ספר פוסט-מלחמתי מובהק. טולקין עצמו טען בלהט ש'שר הטבעות' אינו ספר כזה, גם אם ניכרות בו השפעות המלחמה. אך האם זה נכון?

השיטה שנקט בריאן קסלר פשוטה: בתחילה הוא מקבץ טיעונים שמצא בספרים של חוקרי ספרות שחקרו את טולקין, ביוגרפיות וגם דברים שטולקין עצמו אמר. לאחר שארגן את כולם למשנה סדורה, הוא מביא טיעוני נגד בעזרתו של חבר לעט שלו, פרופסור לפילולוגיה באוניברסיטת מזרח אילינוי. הטיעונים וטיעוני הנגד מסודרים בפרקים משלהם ומצטרפים למאמר מרתק במיוחד.

המקור פורסם באתר האישי של בריאן קסלר ותורגם ברשות ובברכת המחבר.

הצבעים השונים של הטקסט מסמנים את המקורות השונים שבריאן קסלר לקח מהם את החומר:

            טקסט שחור – דברים שקסלר עצמו כתב.

            טקסט כחול מודגש – ציטוטים מספריו של טולקין.

            טקסט סגול – ציטוטים ממקורות ראשוניים (ספרים של חוקרים ספרותיים ומכתבים אחרים).

            טקסט ירוק – ציטוטים ממקורות משניים (ציטוטים ומבואות מהמקורות הראשוניים)

הקדמה

ג'.ר.ר טולקין נודע בעיקר בשל שתי יצירות הפנטסיה שלו: 'ההוביט' ו'שר הטבעות'. ספרו 'ההוביט' או 'לשם ובחזרה' נכתב לראשונה בשנת 1933 אך הושלם רק בשנת 37'. ספרו האפי של טולקין, 'שר הטבעות', יצא במקור בשלושה כרכים. שני הכרכים הראשונים, 'חבורת הטבעת' ו'שני המגדלים', ראו אור לראשונה בשנת 1954; השלישי, 'שובו של המלך', ראה אור בשנת 1955.

כש'שר הטבעות' (שרה"ט) פורסם לראשונה, נהוג היה לטעון שהספר הוא מעין אלגוריה למלחמת העולם השניה, למלחמה הקרה או למצבה ופעולותיה של אנגליה לאחר מלחמת העולם השניה. בהקדמה למהדורה השניה של שרה"ט שיצאה לאור בשנת 1966 (שנכללה גם במהדורות מאוחרות – וגם במהדורה העברית בתרגומה של רות לבנית – ר.ב), טולקין כתב "המלחמה שהתנהלה במציאות, אין היא דומה במהלכה ובתוצאותיה למלחמה שבאגדה."[1] בהמשך הוא כתב הכחשה מוצקה יותר לרעיון זה. טולקין הודיע לקוראיו "הפרק העקרוני 'צללי העבר' הוא אחד הפרקים הקדומים ביותר של הסיפור. הוא נכתב זמן רב לפני שתחזית-הצל של 1939 נהפכה לאיום של שואה ללא מפלט, והעלילה המעוגנת בו היתה מתפתחת, בעיקרו של דבר, לפי אותם קווים גם אילו נמנעה השואה. מקורותיו של הסיפור נעוצים בדברים שגמלו בדעתי מכבר, ובחלקם אף נכתבו, ולא שונו מחמת המלחמה שפרצה ב1939-." טולקין ממשיך ומזכיר לקוראים "חייב אדם להתנסות אישית בקדרות צילה של מלחמה, כדי לדעת את כובד מועקתה; אך ככל שהשנים חולפות נוטים לשכוח כי מי שנקלע בצעירותו לשנת 1914, עבר חוויה מבעיתה לא פחות ממי שהיה מעורב ב-1939 ובשנים שלאחר-כך. עד שיצאה שנת 1918 נהרגו כל חברי הטובים, חוץ מאחד."[2] חברים קרובים אלו, במיוחד ר.ק גילסון וג'פרי סמית, נהרגו במלחמת העולם הראשונה במהלך קרב הסום – מהקשים והמזויעים שהתנהלו בה, ואשר בו טולקין השתתף (כסגן משנה בסוללה האחת עשרה של תותחני לנקשייר[3]) במשך שישה חודשים, עד ש'קדחת התעלות' (סלנג למחלת הטיפוס) החזירה אותו לאנגליה.[4]

טולקין מעולם לא דן בהקדמתו על האפשרות ששורשי יצירתו הם במלחמת העולם השניה, מההקשר ניתן להסיק שטולקין מכחיש את האפשרות כשהוא מציין במפורש: "…אך אני רוחש איבה לבבית לאלגוריה על כל ספיחיה, וככל שאני מזדקן גדלה חשדנותי כלפיה." וגם "..האופן שבו זרע הסיפור מנצל את אדמת החוויות מורכב הוא עד למאד, והניסיון להגדיר תהליך זה הוא בבחינת השערה שאין לה על מה לסמוך. נטייה מוטעית היא, אף אם טבעית, להסיק מן החפיפה בשנות החיים של סופר ושל מבקר ששניהם קלטו אותן השפעות מאירועי-זמנם ומהלך הרוח של תקופתם."[5] בטיעון נוסף כנגד "ההקטנה הביוגרפית" [6] טולקין אומר "אני מתנגד למגמה העכשווית בביקורת, עם התעניינותה המורחבת בחייהם של הסופרים והאומנים. הם רק מסיחים את הדעת מעבודתו של היוצר… ולבסוף, כפי שניתן לראות באופן תכוף, הופכות למוקד העניין העיקרי."[7]

הטיעונים

טולקין כסופר המושפע ממלחמת העולם הראשונה

למרות זאת, נשמע בטוח בעצמו כאשר הוא כותב, "נראה בבירור שמושג 'המלחמה הגדולה' שהיה מוכר לבני דורו,  הותיר חותם בל ימחה על אנשי החיל במלחמת הטבעת." פרידמן וגם ברוגן דנים בדמיון בין פסקאות בשרה"ט לבין יצירותיהם של בני זמנו של טולקין.

פרידמן דן בנופיו של טולקין. מעברם של פרודו וגולום ב'שני המגדלים' ('המעבר בביצות', ב' 215), "לרגע נראו המים שמתחתיו כחלון מזוגג בזכוכית מוכתמת שהוא מציץ מבעדה. הוא חילץ ידיו מן הבוץ ונרתע בצעקה. 'יש שם גוויות, פנים מתות יש שם במים!' אמר, אחוז פלצות. 'פנים מתות!'", דומה עד להפתיע לתיאוריהם של הבריטים את הסום. כמו 'זכרונותיו של קצין חי"ר' מאת זיגפריד סאסון ("צף על פני השטח של תעלה מוצפת… מסכה של פנים אנושיות… קרועה… מן הגולגולת." [8]) או בספרו של מקס פלוומן "חבלן על הסום" ("כאשר הבטתי על הברכות המרושעות האלו ציפיתי בסתר לבי לראות ראש מופיע בכל אחת" [9] ) וספרו של ג'ון מיספילד "קו החזית הישן" ("נוזל מצטבר בבורות בקרבת התחתית: ירוק, מבאיש ומזכיר עיניים מתות המביטות מעלה" [10] ). [11]

            ישנם קווי דמיון בין ארץ השממה כפי שתוארה על ידי מיספילד: ("מנוקדת ומוכה במכתשים צהובים, דולפים ומוקזים כמו מורסות המזילות מוגלה." [12] ), תיאורו של ווילפרד אואן ("מנוקדת כגוף חולה במחלה נוראה…. ריחה הוא כמו ריח פיו של הסרטן") ותיאורו של טולקין את מורדור שנקראה לעיתים ארץ-הפקר (Noman lands): 'ערפילים הסתלסלו כעשן מעל בורות חשוכים ובאושים. צחנה עמדה בחלל האויר והכבידה על הנשימה.' (ב', 213)

            טולקין לא היה בלתי מודע לתרומה הזו של ניסיונו, הוא כתב "איני חושב באופן אישי שלאחת מהמלחמות (וכמובן לא לפצצה האטומית) היתה איזו השפעה על העלילה או על כתיבתה. אולי על הנוף. ההשראה לביצות המתות וההתקרבות למוראנון  נבעה בחלקה מהתקופה שעברתי בצפון צרפת לאחר הקרב על הסום." [13]

הנוף הוא לא האספקט היחידי של המלחמות שניתן להתייחס אליו כמקור להשוואה. מבט על הטכנולוגיה יכול להיות רלבנטי במקרה זה. הנאזגול של טולקין [14], 'ומן השמיים השחורים נחתה כחץ דמות מכונפת, שקרעה את העננים בצריחה מקפיאת לב.' [15] דומה לתיאורו של דיוויד ג'ונס את הפגזים המתקרבים בספרו Parenthesis: "מחוץ למערבולת, מרעידים את האוויר בבואם, גופים בוהקים בצבע נחושת הצורחים וממלאים את האוויר בקרשנדו מתפוצץ" [16] או תיאורו של פרדריק מאנינג את הפגזים ב"אנו טוראיה" ("משהו צלל עליהם בצרחה צוהלת שהתגברה לנהמה, לפני שפיצחה את האוויר ושילחה רסיסי מתכת שורקים מעל ראשיהם…" [17] ).

ההשפעה על בני האדם מצד הנאזגול 'מצוויחה לצוויחה גדלה אימתם, עד שגם נחושי-הלב היו משליכים עצמם לארץ כל אימת שחלפה האימה הנסתרת מעל ראשם.' ומצד הפגזים ("טוראי בול עומד ונותן למאסטין שלו ליפול לרגליו' או 'חייליו של מאנינג זוחלים כמו אנשים המחפשים מקלט מן הסערה" וגם "הוא חי כמו חיה נרדפת… הנחבאת במאורתה מציפורי הטרף המפלצתיות שצווחו וזעקו מעל ראשו בחפשן אחר בשר אנוש" [18] ) לא היתה שונה באופן מהותי [19] .

ברוגאן מראה, באופן דומה, שאת סיפורו של טולקין על נפילת סאורון, 'ואלופי המערב השקיפו דרומה על פני מורדור, והנה תבנית שחורה מתנשאה וממלאה את החלל. מוצקה, לא-חדירה, וברקים קושרים לה כתר. והיא עצומה לגודל ומושיטה לעברם זרוע נטויה ומאיימת, ועם זאת חסרת-אונים. ובעוד היא חותרת להשיגם אחזה בה רוח גדולה והיא נמוגה וחלפה מן העולם. והס הושלך סביב.'  ניתן להשוות לתיאור נפילת פגז שנכתב על ידי סאסון ("כנגד שמי הבוקר הבהיר ענן של עשן שחור מתרחב ונע. אידיו האיטיים לובשים צורה של ענק מהורדס שידיו פרושות ומגושמות. ואז הוא נופל לצדדים, במחווה הדרגתית, ונופל כמו שחיין על צידו וכך מתפוגג לאין." [20] ) [21]

הגובלינים (ב'הוביט' בעיקר) של טולקין מבוססים על הגובלינים של ג'ורג' מק'דונאלד [22]. משום כך וויליאם ה. גרין חש צורך להראות היכן יש שונות בניהם. בנושא זה גרין כותב, "[הגובלינים] יודעים להעזר בכלי הנדסה והשמדה. הם אשמים בהמצאת ההמצאות ההרסניות של העידן התעשייתי: בעיקר כלי נשק המיועדים להשמדה המונית, "כי גלגלים ומכונות ופצצות תמיד הסבו לאורקים עונג." כאן טולקין מקרין על הגובלינים של מק'דונלד את השקפתו  על הרוע של המאה העשרים – הטנקים, חומרי הנפץ ומכונות היריה שערכו את הופעתן ההרסנית הראשונה במהלך המלחמה הגדולה, אותה ראה בקרב על הסום. למרות שטולקין לא חיבב סופרים מודרניים בני הזרם המרכזי כמו ד.ה לורנס, הוא חלק עם רבים מהם את הדמוניזציה של הטכנולוגיה." [23]

אנו מוצאים וידוי גלוי על כך שלפחות אחת מהדמויות של טולקין נולדה כתוצאה מניסיונו במלחמה, בניגוד להכחשותיו הרבות בנוגע לכך. כשהוא דן באחת הדמויות המרכזית בשר הטבעות הוא כתב שנים רבות לאחר מכן: '"סאם גאמג'י" שלי הוא אכן השתקפות של חייל אנגלי מאותם טוראים שהכרתי במלחמת 1914 והכרתי בו כנעלה אלף מונים ממני.'" [24] אבחנה לא מבוטלת כשבוחנים את התפתחותו לאורך שרה"ט והערתו של טולקין לבנו כריסטופר "סאם הוא הדמות המוקפדת ביותר, היורש של בילבו מהספר הראשון, ההוביט המקורי." [25]

לאורקים של טולקין יש אימרה החוזרת על עצמה: "וכי אינך יודע שאנו במלחמה?" [26] ללא ספק יש כאן דמיון לאימרה הידועה "האם אינך יודע שמתחוללת מלחמה?" [27]

נוסף על כך "קיטוב מצפון – שנקרא [בפי פוסל] 'הדיכוטמיה ההמונית' – שמתרחשת בשל המלחמה – מנהג תפישת העולם והמתרחש בו כמאבק בין הצד שלנו ל'אויב'." [28] פוסל כותב "כולנו באותו צד: 'האויב' הוא שם. 'אנו' הם אינדבדואלים עם שמות וזהויות אישיות. 'הוא' הוא ישות קולקטיבית, אנחנו נראים, הוא בלתי נראה. אנחנו נורמלים, הוא מפלצתי. הזכויות שלנו הן טבעיות, שלו מגוחכות. הוא לא טוב כמונו… אף על פי כן, הוא מאיים עליינו ומחוייב בהשמדה…." [29] ברוגן מדגיש "'הוא', יובן על ידי הקורא של טולקין כסאורון, שלעולם לא מאבד את שמו ותוארו 'השר האפל', אבל בכל זאת מתייחסים אליו תדיר כ'האויב' ככל ששר הטבעות נמשך." [30] ('האויב' היה גם שמו של מלקור בפי הנולדור הגולים).

פוסל מעיר ש"בעולם הזה של החפירות, היום והלילה הפוכים: הלילה הוא שמלא בפעילות עסקנית". [31] זה מזכיר את מורדור 'בסמוך להם נתמשכה הדרך המזרחית… במרחב האפור לא נראה מאומה, מאיש ועד אורק. השר האפל כמעט והשלים את כינוס צבאותיו, וגם בתוך ממלכתו הבצורה ביקש את חסות הלילה.'

            אפילו 'הדרך' היא חשובה. ט.א הולם כתב "אתה מתחיל לייחס לה דברים באופן בלתי מודע. בימי שלום, כל כיוון בדרך הוא חסר חשיבות, כל כיוון מוביל אל האינסוף. אבל עכשיו אתה מבין שדרכים מסוימות מובילות, במצב העניינים הנוכחי, לתהום."  [32] ברוגאן מעיר ש"אין פלא שגם הדרך שבה צועדים פרודו וסאם מובילה אותם במדויק לתהום." [33]

טיעונים כנגד השפעת מלחמת העולם הראשונה על טולקין

אולם לא כולם מסכימים שמלחמת העולם הראשונה השפיעה על טולקין. ד"ר גראנט ס. סטרלינג כותב:

'כדי לטעון שמלחמת העולם הראשונה השפיעה ברצינות על שרה"ט, צריך להוכיח שהתבנית או היחס הרווח בשרה"ט לא נוצרו על ידי טולקין בחייו לפני מלחמת העולם הראשונה, אלא הופקו כתוצאה מניסיונו במלחמת העולם הראשונה. במילים אחרות, צריך להראות שטולקין השתנה באופן משמעותי כאדם בעקבות מלחמת העולם הראשונה, ושרה"ט משקף שינויים אלו.

            'השקפתי היא שניתן לראות את רוב ההשפעות הנרחבות על שרה"ט בחייו של טולקין לפני מלחמת העולם הראשונה, למרות שהוא לא כתב חומר רב לפני זמן זה. הוא כבר רכש את אהבתו לשפות ולמיתולוגיה לפני כן. אהבתו לרוח הצפון אירופאית מקדימה את מלחמת העולם הראשונה [ובוודאי לא ניתן לטעון שהוא החל לאהוב השפעות גרמאניות כתוצאה מהמלחמה ולא מסיבה אחרת!]. הוא כבר החל לכתוב סיפורים 'טראגיים' בהשראת הקאלוואלה באוקטובר 1914, כאשר המלחמה עדיין לא השפיעה עליו באופן משמעותי.  הבסיס של הסילמאריליון ושל שרה"ט מושתת על המחשבה הקתולית הימי-ביינמית – ומלחמת העולם הראשונה לא עשתה דבר כדי להרחיב את ידיעתו על התיאוריות האלו או להפוך אותן ליותר קלות לעיכול עבורו – הקתוליות שלו היתה כבר מושרשת עמוקות.

            'כדי לומר שמלחמת העולם הראשונה השפיעה רבות על שרה"ט, צריך למצוא תבנית בשרה"ט שלא היתה נכתבת על ידי אדם שאהב שפות [גרמאניות] והמצאת מילים. שאהב את הקאלוואלה וביאוולף, שנע בין אופטימיות לפסמיזם [ראה ביוגרפיה מאת קארפנטר, הטוען שהכל נבע ממות אימו]. שהיה בו רושם עמוק מהתיאולוגיה הקתולית הביינמית ושרצה לכתוב סיפורים מיתולוגיים. אינני מוצא תבנית כזו. אם שרה"ט היה סיפור אנטי-מלחמתי אמיתי [סיפור שמוקיע את המלחמה כחסרת תועלת, אבסורדית או משוללת לחלוטין גבורה ותהילה], אולי זה היה ניכר לעין – אבל זה לא. אני לא רואה זאת. [34]

טולקין כסופר המושפע ממלחמת העולם השניה [35]

כאשר מייג'ור וורן לואיס, אחיו של סי.אס. לואיס, סיים לקרוא את שר הטבעות (ב 19 לנובמבר 1949), הוא כתב את התרשמותו ביומנו: "ניתן לקרוא חלק גדול מהסיפור כהשוואה – הפלך הוא אנגליה, רוהאן היא צרפת, גונדור היא גרמניה של העתיד, סאורון הוא סטאלין… וכו'." אליסון אומר "… הרושם שנוצר אצל קורא כה אינטלגנטי, קשוב ואוהד כמו אחיו של סי.אס. לואיס הוא כה מקורי וספונטני. לא ניתן להתעלם כלאחר יד מכך."[36]

אליסון משווה בתחילה את אחד מתיאוריו של אחיו של וורן לואיס (מתחילת 1934) את המערכת הנאצית ("המוות במחנות הריכוז; מעצרים והעלמויות; הימלר והגסטפו") כנגד הפרק על נומנור ב'הדרך האבודה וכתבים אחרים' (הכרך החמישי מסדרת H.o.M.E – ר.ב): "נומנור, בשנים האחרונות לפני השמדתה, הפכה לדיקטטורה פשיסטית המכילה את כל הסממנים הייחודים שלה. המיליטריזם הוא דומיננטי; הצעירים מאורגנים באירגונים ממשלתיים; מלשינים ומשטרה חשאית נמצאים בכל מקום; העלמויות בלתי מוסברות מתרחשות; שמועות על "חדרי עינויים" פעילים; המיעוט נרדף. על הכל ישנה אווירה מתפשטת של גמול – של שואה מתקבת והתפרקות הרקמה החברתית הקיימת." טולקין כתב כנגד הרקע של רוסיה הסטאליניסטית כמו גם גרמניה הנאצית.[37]

אליסון משווה את טולקין לג'ורג' אורוול. "'המפלגה' ו'האח הגדול' [מהספר 1984] מפעילים כוח למטרותיהם שלהם: כמו מורגות וכמו סאורון, אין להם 'יסוד הגיוני' אידיאולוגי למדיניותם ולפעולותיהם. 'אם אתה רוצה לדמיין את העתיד, דמיין מגף נעוץ בפני אנוש – לנצח', אומר אובריאן לווינסטון סמית (שתי דמויות מ 1984 – ר.ב); וזה פחות או יותר מה שהיה קורה לארץ התיכונה אם סאורון היה משתלט על הטבעת ו'מכסה את כל הארצות בחשיכה בשנית.'"[38]

עוד השוואות מאירות עין ניתן לעשות בין ספרו של אורוול "Coming up for air" (לא תורגם לעברית – ר.ב) לבין הפרקים המוקדמים של שרה"ט. ארץ קטנה וחסרת חשיבות, מרוצה מדרך חייה ואולי אף מעט שבעת רצון לגביה, הופכת מודעת לרוע נרחב ורחוק, בלתי מובן כיאות ובלתי נתפש. '…אי-אלה מהם דיברו בלחש על ארץ מורדור. שם זה לא ידעוהו ההוביטים אלא מאגדות העבר המעורפלות, והוא כצל המעיב על ראשית זכרונותיהם. דבר-מה מפחיד היה בו, מבשר רעה. האורקים שבו וקנו להם אחיזה בהרים. גם טרולים משוטטים שם ושוב אין הם יצורים אטומי-מוח; הם למדו עורמה, ומזויינים בכלי נשק קטלניים. ומעל לכל נרמזו רמזים על מיני יצורים איומים מאלה, יצורים נטולי-שם'. 

            ברור ששביעות רצונם של ההוביטים מדרך חייהם נבעה מתחושתם שהמצב תמיד היה, כפי ששר הטבעות נפתח, כפי שהיה בעבר, "בימים עברו אמנם אנוסים היו, לא אחת, להילחם על מקומם בעולם קשוח. אך בימי בילבו היה כל זה נחלת העבר הרחוק." זה בדיוק הבסיס לערגתו של באולינג (הדמות מספרו של אורוול – ר.ב) לאנגליה כפי שהוא חש שהיתה לפני 1914. אף אחד מהתושבים של העיירה האוקספורדית הקטנה בה חי באותה תקופה, אומר אורוול, לא היה יכול להבין את מצב העניינים כאשר 'דברים התנהלו אחרת.' האיום שהדיקטטורות של שנות השלושים הציבו, נראה באופן תכוף במונחים אינדבדואלים כמו גם לאומיים. בילבו באגינס ובאולינג הם ביטויים מובהקים של המגמה הכללית שכבר נתפסה כמגמה פופולרית. ספריו של פראנץ קפקא, 'החייל האמיץ שוויק' של האשק, סרטיו של צ'ארלי צ'אפלין – כולם מייצגים, בדרכם שלהם, גרסאות שונות של תבנית "האיש הקטן" המתעמת מול הכוח והרשות בכל צורותיה, טוטליטריות או אחרות. זה היה נושא פורה עבור קריקטוריסטים בעלי כוונות פוליטיות או אחרות. ה"גיבור" האחרון של אורוול, ווינסטון סמית, מגיע למסקנה ההגיונית." [39]

            אליסון מציין את המתח של המלחמה המתקרבת בשרה"ט לעומת כיצד המתח של מלחמת השניה נבנה אצל האנגלים: "ניתן להמשיך ולציין הרושם המוזר אך המשעשע של החובבנות הממלאת את חבורת הטבעת: לא בגלל טולקין, יש למהר ולומר, אלא בגלל הדמויות. 'ושיחק לך המזל שגם אתה נמצא כאן, אחר כל מעשי השטות שעשית מאז צאתך מן הבית.' אומר גאנדאלף לפרודו בריוונדל. הוא גם, באורח בולט, איטי בהסקת מסקנות חיוניות בנוגע לטבעת, לאור כל העדויות שהיו זמינות בפניו. אם אכן יש מלחמה בדרך, שנלחמים בה על מנת לתקוף ולהשמיד רוע קטלני בעל מימדים עולמיים, האם זו לא דרך קלת-דעת להכין עצמך לקראתה? טולקין עצמו מעיד על השוני בטון בין חלק גדול מ'חבורת הטבעת' לבין שאר הספר. האם זה לא מזכיר קמעא את האווירה המרוחקת שאיפיינה את החודשים המוקדמים של המלחמה? תחושץ חוסר המציאות שזכתה לכינוי 'המלחמה המדומה'. תחושה של אי-מציאותיות שבחודשים לפני שצ'רצ'יל הפך לראש ממשלה, עלתה מסימנים שהיו ברורים לכל של אי מוכנות כללית, חוסר יכולת של הדרגים הגבוהים, וסירבול צבאי מסוג זה או אחר.       לא ארך זמן רב כמובן עד שתחושה זו התפוגגה מן ההכרה, ככל שההקדשה הטוטלית והמקצועית של המלחמה השתלטה על כל החזיתות ועל העורף. המושג 'מלחמה טוטאלית' נוצר וסימל ריכוז מצד כולם, אלו החברים בכוחות ואלו שלא, למטרה הסופית של הבסת כוחות הציר על חשבון שאר הדברים. השלב המאוחר של מלחמת הטבעת מראה את השנוי במצב הרוח הזה, בנוגע לגאנדאלף וגם במובנים אחרים, כאשר הוא מופיע, לתדהמתם של פיפין ומרי, בין השברים של איזנגארד, הוא השתנה בדרך שקשה להם להבין. הוא מתנהג כמו מפקד מקצועי בשדה עם 'עשרת אלפים אורקים לטפל בהם', אין בידיו זמן לשמש כדמות אב לזוג הוביטים מבולבלים. בצורה דומה 'הצעדן' של השלבים המוקדמים במלחמת הטבעץ הופך ל'אראגורן' מנוכר ומרוחק ככל שאופי תפקידו משתנה והופך, ככל שהמלחמה מתקדמת לשלביה הסופיים, למנהיג ומצביא בקרב." [40]

כמובן שקיים גם נושא המרגלים. "הפרקים שנכתבו על שהותם של ההוביטים ב'הסוסון המרקד' בברי מציעים סוג שונה של דמיון. פרודו, שהוזהר ראשית על ידי ההופעה של מספר בני האדם בחדר ההסבה של הפונדק ומאוחר יותר על ידי שיחתו עם הצעדן והרמזים שניתנו לו על ידו, רגיש מספיק על מנת לתהות אם כל אנשי ברי מאוחדים במזימה כנגדו, ו'אפילו פניו העגולות של חמאוני הזקן היו עתה חשודות בעיניו, כביכול מסתתרות מאחוריהן כל מיני מזימות אפלות.'. התוצאה היא שהצעדן נתקל בקבלת פנים קרה למדי גם מצד פרודו וגם מצד סאם כאשר הוא פוגש אותם בחדר הארוחה בו הם סעדו קודם לכן; עוינותו של סאם ממשיכה לאחר ההגעה והקראת מכתבו של גאנדאלף. כל מי שחי בימים ההם, זוכר את האובססיה הלאומית בנוגע למרגלים ול'גיס חמישי' שהיתה חזקה במיוחד בשנותיה הראשונות של המלחמה, וכיצד האווירה החשדנית העמיקה סביב כל אדם שמעמדו או מעמד אבותיו לא היו ידועים או מקובלים. תעמולני הממשלה הגבירו אווירה זו, כאילו כל הערה מקרית דינה היה להשלח לאיזה משרד או חדר מבצעים בברלין. 'שיחת-חולין עולה חיים' היווה סיסמה לזמנים שהיו יכולים להתאים לאווירה של רמזיו של הצעדן ואזהרותיו לפרודו וחבריו, בעקבות תקרית ההיעלמות בחדר ההסבה. כמובן שהחשיבות של רושם זה נעוצה ב'הגיוניות' שיש בסיפור האגדה, כפי שטולקין עצמו היה אומר. הפרק שבו אנו דנים יכול גם להזכיר את הסלוגן המאוחר יותר 'אדומים מתחת למצעים' או כל סלוגן אחר של אזעקה ציבורית או לאומית." [41]

התאבדותו של דנתור, על ידי הבערה עצמית על המוקד: 'נישרף על המוקד כמו מלכי הערלים, בטרם בוא ספינה מהמערב לארץ זו' מזכירה סצינה ידועה מאד מזירת מותו של היטלר "…הסיפור של ימיו האחרונים של היטלר הוא תמונה של שליט מטורף למחצה בחצרו, המקריב עצמו בליווי הקרבות טקסיות נוספות של משרתים ונאמנים." [42]

לבסוף קיימת תחושה של נפילה חדה משיא (אנטיקליימקס) שמשותפת בין שרה"ט לבין ההרגשה שרווחה בסוף מלחמת העולם השנייה. "התחושה שצברה פופולריות מסוימת (למרות היותה ללא ספק מגוחכת) שהשחתת הפלך תחת שלטונו של סארומאן היתה מכוונת לסמל את המצב בבריטניה תחת שלטון מפלגת הלייבור שנבחרה ב1945-… תחושת האנטיקליימקס הזו, של 'זה לא מה שנלחמנו עבורו שש שנים תמימות', היתה ללא שום קשר למפלגה שנבחרה לשלטון לאחר 1945, וללא קשר למדיניות שננקטה. כמובן שהמצב היה דומה למצב שקרה לאחר 1918. ההקבלה התקיימה בגלל שהרבה אנשים שחשו שסוף שרה"ט מסמל את האמיתות של ניסיונם האישי, מראה את תקוותם ואת פחדם בעבור ההווה והעתיד. [43]

טיעוני נגד טולקין כסופר המושפע ממלחמת העולם השניה

בניגוד לכל הנימוקים בעד טולקין כסופר פוסט מלחמת העולם השניה, יש כאלו שמכחישים שמלחמת העולם השניה השפיעה רבות על טולקין. ד"ר גראנט ס. סטרלינג מביא את הטיעונים האלו:

1. השקפת העולם הבסיסית של טולקין התמצקה הרבה לפני שמלחמת העולם השניה החלה. [ואני אטען גם שהיא היתה מגובשת אפילו לפני שמלחמת העולם הראשונה החלה.] אם ניתן היה להבחין בתבניות העיקריות שבספר ולשייך אותן לאספקטים באישיותו של טולקין שהיו ברורים למדי לפני שמלחמת העולם השניה החלה, יהיה זה מגוחך לחשוב שלמלחמת העולם השניה היתה השפעה על הספר.

2. כתיבת הספר עצמו החלה לפני שהמלחמה החלה, ואין כל קשר מוחשי בין מאורעות המלחמה וכתיבתו של טולקין [קח את סדרת ה H.o.M.E, תמצא מישהו שלא יודע דבר על ההיסטוריה של חייו של טולקין או כתיבתו, תן להם מספר פרקים ותבקש מהם לומר לך אלו מהם נכתבו לפני מלחמת העולם השניה, אילו מהם בזמן המלחמה ואלו נכתבו לאחריה, שאל אותם איזה פרק נכתב במהלך הפצצת אנגליה או בזמן ה D-day (היום שבו פלשו בעלות הברית לצרפת – ר.ב). אני מהמר על כך שלאדם לא יהיה שום מושג והוא ינחש].

3. אני לא סבור שלספר יש מסר אנטי מלחמתי חזק. הוא בלי ספק אינו בעד מלחמה, ואינו נמנה על סוג הספרים שמעטיר עליה תהילה, אבל מצד שני הוא אינו ספר הממעיט מגבורה מלחמתית. השינוי שתיאודן עובר, מוותרנות לאגרסיביות [ולבסוף למוות בקרב] מתואר באופן גורף כחיובי לדוגמא.

4. כל ההקבלות המדומות קורסות בקלות. הטבעת אינה דומה לפצצת האטום. ראשית, לטבעת ניתנה חשיבות הרבה לפני שנודע על קיום פצצת האטום [אלא אם כן גרר"ט ידע את העתיד :-)] שנית, הפצצה לא הומצאה בידי כוחות הרשע, אבדה ואז נמצאה בידי החבר'ה הטובים ואז במקום להשתמש בה הם השמידו אותה וכו'. אני מניח שלא ניתן לתת הקבלה מוחשית נוספת שתעמוד בפני אבחנה כזו. למעט משהו פשוט כמו 'בספר ישנה מלחמה שבה אנשים מהמערב פולשים לארץ שבה מחזיקים אנשים מהמזרח ולבסוף הם מנצחים אותם.' [ואפילו לטיעון זה יש מגרעות ברורות].[44]

סיכום

לאחר שקראתי את העדויות שהוצגו באופן ישיר על ידי פרידמן, ברוגאן ואליסון, ובאופן בלתי ישיר על ידי אחרים, ובניגוד לכל ההכחשות שטולקין כתב, מסקנתי היא כי ישנם שורשים לגיטימיים בעבודתו של טולקין בשתי מלחמות העולם. איני אומר שיש לראות בעבודתו של טולקין צורה מסוימת של אלגוריה – לא טולקין ולא אני רוצים או מעריכים את זה. גם אין טעם לחפור ביצירה כדי למצוא דברים שטולקין היה מעידף שלא תמצאו – גם אני לא הייתי מעריך זאת. אבל ניתן לומר שלשתי המלחמות התה השפעה על אופן הסיפור.

מצד שני ישנן גם סוגים אחרים של השפעות. ד"ר גראנט ס סטרלינג מסביר:

…אין ספק למשל, שניסיון מלחמת העולם הראשונה השפיע על תיאוריו של טולקין דברים מסוימים, כמו המוראנון. הדוגמאות שנתת במאמר זה מראות זאת באופן משכנע [וטולקין גם הודה בכך]. אבל זה דבר שונה מהשפעה על תבנית העלילה או עיקרי מהלכה. טולקין אמר שלמלחמה לא היה קשר לדברים בסיסיים אלו. [ואני מכחיש זאת גם כן]. אין זה גורע מהערך של הדגשת דוגמאות להשפעות מהסוג הראשון. [45]

לאחר שסיכמנו זאת, אנו יכולים לחזור לשינה, להכנס מחדש לארץ התיכונה ולהמשיך באסקפיזם ששר הטבעות מזמין אותנו אליה וזו היתה מטרתו (והאם זו היתה מטרתו? אבל תשובה לשאלה זו היא עניין אחר לגמרי ואותה אני אותיר למישהו אחר לפתור).

ביבליוגרפיה

* Anderson, Douglas A., The Annotated Hobbit, (Houghton Mifflin Company: Boston, 1988).

* Brogan, Hugh, "Tolkien's Great War", Children and Their Books: A Celebration of the Work of Iona and Peter Opie, (Oxford: Clarendon, 1989), pp. 351-367.

* Carpenter, Humphrey, ed., The Letters of J.R.R. Tolkien, (Houghton Mifflin Company: Boston, 1981).

* Carpenter, Humphrey, Tolkien: A biography, (Houghton Mifflin Company: Boston, 1977).

* Crabbe, Katharyn F., J.R.R. Tolkien, (Frederick Ungar Publishing Co.: New York, 1981).

* Ellison, John A., "'The Legendary War and the Real One' The Lord of the Rings and the Climate of its Times", Mallorn: The Journal of the Tolkien Society, (Mallorn: High Wycombe, Bucks, England, 1989), pp. 17-20.

* Friedman, Barton, "Tolkien and David Jones: The Great War and the War of the Ring", CLIO: A Journal of Literature, History, and the Philosophy of History, (CLIO: Fort Wayne, IN, Winter 1982), pp. 115-136.

* Fussell, Paul, The Great War and Modern Memory (London, 1977).

* Gibbs, Philip, The Struggle in Flanders, (George H. Dorn: New York, 1919).

* Green, William H., The Hobbit: A Journey into Maturity, (Twayne Publishers: New York, 1995).

* Isaacs, Neil D., and Rose A. Zimbardo, ed., Tolkien: New Critical Perspectives, (The University Press of Kentucky: 1981).

* Jones, David, In Parenthesis, (Enitharmon: London, 1975).

* Manning, Frederic, Her Privates We, (G.P. Putnam's Sons: New York, 1930).

* Masefield, John, The Old Front Line, (Macmillan: New York, 1917).

* Plowman, Max, A Subaltern on the Somme, (E.P. Dutton: New York, 1928).

* Rogers, Deborah Webster, and Ivor A. Rogers, J.R.R. Tolkien, (Twayne Publishers, A Division of G. K. Hall & Co.: Boston, 1980).

* Sassoon, Siegfried, Memoirs of an Infantry Officer, (Coward, McCann, Inc.: New York, 1930).

* Shippey, Tom, "Tolkien as a Post-War Writer", Mythlore: A Journal of J.R.R. Tolkien,  C.S. Lewis, Charles Williams, and the Genres of Myth and Fantasy Studies, (Mythloew: Altadena, CA, Winter 1996), pp. 84-93.

* Snorre, Kirk <kirk@post7.tele.dk>, "Re: Article",Tolkien mailing list at <ListProc@listproc.hcf.jhu.edu> ( 6 Sep 1998).

·        Sterling, Dr. Grant C. <cfgcs@ux1.cts.eiu.edu>, Assistant Professor of Philosophy at Eastern Illinois University, "Re: 2) "LotR" was heavily influenced by World War II.", Personal e-mail (30 November, 1 December 1998, 3 December 1998).

·         

* טולקין, ג'.ר.ר, שר הטבעות: חבורת הטבעת (זמורה ביתן, ישראל, 1979)

* טולקין, ג'.ר.ר, שר הטבעות: שני המגדלים (זמורה ביתן, ישראל, 1979)

* טולקין, ג'.ר.ר, שר הטבעות: שובו של המלך (זמורה ביתן, ישראל, 1980)

* טולקין, ג'.ר.ר, ההוביט או לשם ובחזרה (זמורה ביתן, ישראל, 1976)