מַאכְטָן – Mahtan

מַאכְטָן^* הוא אביה של נרדנל, אשתו של פאנור בסילמריליון. למרות שהוא מוזכר בטקסטים מספר פעמים בודדות, מאכטן אחראי במידה רבה לעיצוב מסלול הארועים בספר. תאורו של טולקין את דמותו מספק הצצה רבת ערך אל תוך מוטיב השימוש לרעה והשחתה של ידע, אשר מופיע בספרים.

מאכטן, משרתו של אאולה

הרבה מן הידוע לנו אודות מאכטן, מגיע ממקורות חיצוניים לסילמריליון^**.
בתוך הסילמריליון הוא מוגדר בעיקר על ידי מערכת יחסיו עם בתו, נרדנל, אשר מתוכה נובעת השפעתו על פאנור. המפגש הראשון עם מאכטן מציג את השפעתו ואת נאמנותו לאאולה הנפח הגדול של הואלאר:

בעודו בנעוריו נשא [פאנור] לאשה את נרדנל, בתו של חרש גדול ושמו מאכטן, מן הנולדור היקרים ביותר ללבו של אאולה; וממאכטן הוא למד רבות על עשיית דברים במתכת ובאבן. ¹

עובדה זו מציגה שניות מעניינת. השפעתו של מאכטן על פאנור מסבכת אותו עמוק במעשיו החמורים של פאנור. בעוד שלזכות פאנור נזקפת ההמצאה של מלאכת אבני היקר אשר הובילה ליצירת הסילמרילי², המצאה שתועלתה נתונה בספק, הרי שלהדרכתו של מאכטן נזקף הידע שפאנור רכש, אשר שימש ליצירת חרבות וכלי מלחמה אחרים, וחשף לראשונה את האלפים באמן לאלימות.

ופאנור הקים מפחה בחשאי, אשר עליה אפילו מלקור לא ידע, ושם הוא חישל חרבות אימים לעצמו ולבניו, ושם הוא יצר קסדות גבוהות עם נוצות אדומות. מרה ניחם מאכטן על היום בו הורה לבעלה של נרדנל את תורת המתכות אשר למד מאאולה. ³

שני הקטעים הנ"ל הינם האיזכורים היחידים למאכטן בסילמריליון. הם יוצרים את הרושם שמורשתו של מאכטן היא ההדרכה שהעביר לפאנור באומנויות אשר מאוחר יותר שימשו ליצירת שריון ונשק. העברת ידע זה, אשר בזמנו נעשתה בתמימות וללא שימת לב מיוחדת, גרמה למאכטן חרטה מרה מאוחר יותר. הרושם הזה ידון בהמשך, בקטע הדן ברעיונותיו של טולקין על נושא שימוש לרעה והשחתה של ידע.

מאכטן נדון באופן מקיף יותר, ולעיתים שונה משמעותית, בטיוטות מוקדמות יותר של הסילמריליון. הוא מופיע לראשונה בטיוטה שכריסטופר טולקין מכנה הקוונטה סילמריליון המאוחרת (2), או LQ2 אשר הוצגה כעותק מודפס משנת 1958, זמן שכריסטופר טולקין מכנה "שלב שני בעבודתו המאוחרת של טולקין [האב] על הסילמריליון". שלב זה לפי כריסטופר טולקין החל לאחר שפרסום שר הטבעות שחרר את טולקין לשוב ולעבוד על יצירותיו המוקדמות יותר שאז עדיין לא פורסמו. ⁴ כמו בסילמריליון, מאכטן מוצג דרך הקשר שלו אל נרדנל, ולפיכך פאנור, כחלק מקטע מורחב, המתאר באופן מלא יותר את נרדנל. תפקידו מוצג באופן השונה רק במעט בצורת הצגתו, אך בעל שוני במשמעותו, לעומת הכתוב בסילמריליון:

בעודו בנעוריו נשא פאנור לאשה את נרדנל, עלמה מן הנולדור. על כך תהו רבים, שכן לא היתה בין היפים בבני עמה. אולם היא היתה חזקה, בעלת מחשבה חופשית, ומלאה בתשוקה לידע. בנעוריה אהבה לנדוד רחוק ממקומות מושבם של הנולדור. או לאורך החופים הארוכים של הים, או בין הגבעות. כך היא ופאנור נפגשו, והיו שותפים לטיולים רבים. אביה מאכטן, היה חרש גדול, אחד מן הנולדור אשר היו יקרים ביותר ללבו של אאולה. ממאכטן, נרדנל למדה רבות על מלאכות אשר בהן נשים מן הנולדור עסקו לעיתים רחוקות: עשיית דברים במתכת ובאבן. היא יצרה דמויות, חלקן של הואלאר בצורתם הגשמית, ורבות אחרות של גברים ונשים מן האלפים, ואלו כה דמו [למקור] עד אשר חבריהם, אם לא היו מודעים לאומנותה, היו מדברים אליהם. אולם דברים רבים היא עיצבה גם מתוך מחשבתה, בצורות חזקות ומוזרות, אולם יפות. [ההדגשה של המחברת]⁵

על פי הערותיו של כריסטופר טולקין, הדפסה מאוחרת יותר שנעשתה על פי פרק זה, חסרה את הקטע הנ"ל⁶. כריסטופר טולקין אינו מצרף את הטקסט המאוחר, שהוא הטיוטה הסופית המוצגת עבור הפרק "על פאנור ושחרור מלקור", וכן אינו מציין אם ההדפסה המאוחרת כללה איזכור כלשהו של מאכטן. המסקנה המתבקשת היא כי הקטע המצוטט למעלה חסר בטקסט המאוחר יותר, וכריסטופר טולקין בחר מתוך שיקולי עריכה להציגו מחדש [בסילמריליון], אולם, כפי שניכר בבירור מן הטקסט המודגש, גם שינה אותו. מאכטן לא הנחיל את כישוריו לפאנור. הוא לימד את נרדנל. מאוחר יותר, LQ2 כולל את הקטע על מאכטן "אשר ניחם מרה" על היום בו העביר את תורת חרשות המתכת לפאנור, כך שברור שהרעיון כי מאכטן הנחיל את הידע שלו לחתנו, כבר היה קיים בשלב ההוא⁷.
מדוע השינוי? מדוע החליט כריסטופר טולקין לא רק לחתוך, אלא גם לשכתב את הקטע אודות מאכטן ונרדנל?
בספרו Arda Reconstructed דאגלס צ'ארלס קיין מניח כי יתכן שעריכות הטקסט של כריסטופר טולקין כיוונו להשגת עקביות בין שני הקטעים על אודות מאכטן, תוך כדי שהוא מציין

אולם, אני חושב שזה פרט חשוב שהוא לימד את האומנויות הללו את נרדנל, וחבל שכריסטופר טולקין שינה את הכוונה הברורה של הקטע. זוהי אחת הדוגמאות הבוטות לכך ששינוייו של כריסטופר טולקין נראים כמחלישים דמות נשית חשובה. ⁸

מנקודת המבט של חקירת דמותו של מאכטן, הקטע המקורי מבסס מערכת יחסים בין נרדנל לאביה, אשר חסרה בסילמריליון. הנחה חשובה נוספת מתוך הקטע הנ"ל היא שלפחות חלק מן הידע של פאנור בתורת האבן והמתכת הגיע אליו מנרדנל, ולא ישירות ממאכטן. זהו שוני המשליך באופן משמעותי על מוטיב השימוש, שימוש לרעה והשחתה של ידע, כפי שידון בהמשך.

המאמר השיבולת של פאנור (אשר נכתב ב 1968 לכל המוקדם) מציג פרטים נוספים על דמותו של מאכטן, בעיקר בכל הנוגע לנאמנותו לאאולה. בהערה לגבי שמו של מאיד'רוס, צבע שערו של מאכטן "אדום-חום", תכונה מייחדת אשר התחבבה על כותבי סיפורים, מצויין בפעם הראשונה:

אולם [מאיד'רוס], והצעירים ביותר, ירשו את השיער האדום-חום הנדיר של בני משפחתה של נרדנל. לאביה ניתן הכינוי רוסקו (rusco) 'שועל'. ⁹

מאוחר יותר, בהערת סיום למאמר, כריסטופר טולקין כולל תוספות באורך דף מלא, של חומר אשר הודפס בנפרד באותו הזמן שהודפס הקטע המצוטט למעלה

אביה של נרדנל היה 'אַאוּלֶנְדִיל' ['אַאוּלֶנְדוּר'] והפך לחרש גדול. הוא אהב נחושת וערכה היה גדול בעיניו מזהב.

שמו היה [רווח, מאוחר יותר בעיפרון, סארמו?], אולם הוא היה ידוע ברבים כאורונדיל 'אוהב-נחושת'. בדר"כ הוא ענד לראשו רצועת נחושת. שערו לא היה כהה, או שחור, כמו זה של רוב הנולדור, אלא חום, עם נצנוצי אדום-נחושת. משבעת ילדיה של נרדנל, לבכור ולתאומים (דבר נדיר אצל האלדר) היה שיער כזה. הבכור גם הוא ענד עטרת נחושת על מצחו.

הערה נוספה לאַאוּלֶנְדוּר

'משרת של אאולה': כלומר, אחד אשר היה נאמן לאותו ואלא. תואר זה יוחס בעיקר לאותם בודדים או משפחות מן הנולדור אשר נכנסו בפועל לשירותו של אאולה, ואשר בתמורה קיבלו ממנו ידע.

הערה נוספת באותו דף מתייחסת לשם אוּרוּנְדִיל:

ראן (RUN) – 'אדום, לוהט'. בדרך כלל מתייחס לדברים כמו גחלים, ולפיכך שם תואר רוניה (runya), בסינדרין, רואין (ruin), "דמוי אש", אדום. לאלדר היו מילים לכמה מתכות משום שבהדרכתו של אורומה, הם תכננו כלי נשק נגד משרתיו של מורגות', בעיקר בזמן המסע [הגדול, למערב], אולם היחידים שקיימים בכל שפות האלדר היו ברזל, נחושת, זהב וכסף (ANGA, URUN, MALAT, KYELEP)

מוקדם יותר, אביה של נרדנל, החרש הגדול, נקרא מאכטן, (כרך X עמ' 272, 277), וכך הוא נקרא בסילמריליון. לאמירות קודמות הנוגעות לחימושם של האלדר במסע הגדול ראה כרך X עמ' 276-7, 281. ¹⁰

הקטע הנ"ל מכיל את רוב המידע שיש לנו על אודות מאכטן. מן הטפל, כמו העדפת נחושת על פני זהב, ועד לחשוב, קשרי המשפחה של נרדנל, והכי חשוב, זיהויו כאַאוּלֶנְדוּר. פרטים אלו קיימים רק ברמז בסילמריליון.

ידע הוא כוח [מושחת]?

קשריו החזקים של מאכטן עם אאולה מדרגים אותו באותה רמה עם קבוצה מעניינת. לתלמידיו של אאולה יש נטיה שלילית ליפול לשחיתות, ולפתח אובססיה לכוח ושליטה. סאורון, סארומן וכמובן, פאנור, כולם מקושרים בנקודות מסויימות בסיפור עם אאולה, וכולם הופכים מושחתים. נראה שזו אינה מקריות אלא נקודה משמעותית: מה בדיוק בואלא של מלאכת החרשות מעודד התנהגות רעה? אאולה עצמו נראה כדמות חמה, אמפאתית, ומסייעת. ניתן אם כך להניח, כי לא המגע עצמו עם אאולה הוא הגורם, כמו שאפשר להניח למשל, לגבי קשר לאורך זמן עם מלקור, אלא טבעם של אלה הנמשכים לאאולה הוא זה הגורם להם להיות בסכנת השחתה.

נראה כי לטולקין יש חוסר אמון עמוק ביוצרים, האאולה-ים והפאנור-ים של עולמו הדמיוני, וכיצד הם ישתמשו בכישוריהם. נראה כי אלו אשר רכשו שליטה גדולה בכישורים טכנולוגיים, אינם מסוגלים להגביל את עבודתם למה שנחשב ראוי בעיניו של טולקין:
פאנור יצר את הסילמרילים ונשק, קלברימבור יצר את טבעות הכוח, סאורון יצר את הטבעת האחת, סארומן יצר את המכונות של אייזנגרד.
לעיתים תכופות המצאות אלה קוראות תיגר על הסדר הטבעי, מאפשרות מיזוג של כוח עם שליטה ברצונם של אחרים, בנוסף להרס הנוף הפסטורלי שטולקין אהב. טולקין עצמו היה איש של ידע והמצאות. כיצד אם כן הוא מצא פשרה בין כישוריו היצירתיים שלו עצמו לבין הגורל העגום שהוא ייחס ליוצרים בעולמו הדמיוני?
בשיבולת של פאנור הוא מבחין בין סוגי ידע שונים: nolmë הוא ידע בפילוסופיה ומדעים תאורטים, כולל בלשנות. kurwë הוא כשרון לטכנולוגיה והמצאות. טולקין מקפיד לציין כי בעוד שפאנור היה הגדול מכל הנולדור ב kurwë, ב nolmë, הוא לא היה הגדול מכולם.¹¹
ובקצרה, סאורון, סארומן, ופאנור, כמו גם מאכטן, והידע שלהם, הם מסוג שונה ממנו עצמו.

מאכטן אינו נופל כמו האחרים, אולם הוא מקושר באופן מפורש לנפילת פאנור והנולדור. טולקין מקפיד לציין כי היה זה מאכטן, הנראה כחף מפשע, אשר לימד את פאנור את כל שהיה נחוץ לו לדעת כדי לטבוח את שאריו באלקוולונדה ולהפיץ את המלחמה ושפיכות הדמים מעבר לים אל תוך הארץ התיכונה.
עצם העובדה כי טולקין נתן למאכטן את תגובת האשמה, הינה אמירה בעלת משמעות. ידע נחשב בדרך כלל נטרלי, האחריות לאופן השימוש בו, לטובה או לרעה, חלה על המבצע, לא על המורה. לדוגמא, מישהו הבקיא בעשבים ובתורת הרעלים יכול להשתמש בכישוריו להצלת חיי חולים אשר הורעלו, או יכול להשתמש בכישוריו כדי לייצר רעלים אשר יטלו חיים, בסיכון קטן של גילוי. במקרה השני, אף אחד לא יפנה אצבע מאשימה אל מוריו של יוצר הרעלים בבית הספר לרפואה, וסביר להניח כי מורים אלו לא יחשבו אפילו לרגע כי הם היו צריכים למנוע את הידע מן המרעיל, מתוך מחשבה על איך הוא יעשה בו שימוש בעתיד. עצם הרעיון נראה מגוחך.
ואולם, קל יותר לדמיין מישהו בעל כישורים להכנת פצצה לדוגמא, במקרה שהידע אותו העביר למישהו נוסף גרם לאובדן חיים, חש אשמה. זהו כישור עם נטיה להרס ואלימות. עצם הרצון לרכוש כישור זה מרמז על אפשרות להשחתה אצל התלמיד. וכך זה עם מאכטן. בעולמו של טולקין בו kurwë הוא מדרון עם נטיה של העוסקים בו להחליק לכוון של שחיתות ואלימות, מאכטן צריך היה לגלות יתר זהירות באשר לנכונותו לשתף את הידע שלו באופן נרחב, או למצער, לזהות בעצם העובדה שפאנור רצה לדעת, את קיום נטייתו לשחיתות.

בהקשר הזה, השינוי בטקסט ההופך את פאנור, לא נרדנל, לתלמידו של מאכטן, הוא הגיוני. נרדנל מעולם לא נעשתה מושחתת. למעשה, היא אחת מן הנולדור אשר הפגינו עמידת נגד איתנה כאשר פאנור החל להדרדר להרס. היא עזבה אותו מוקדם, סרבה להכנע לפיתויים, אפילו כאשר היו אלה ילדיה שהוצעו לה כגמול, ולא הפנתה עורף לחוש הצדק ומה שבעיניה נראה נכון. אם הידע של אאולה אשר למאכטן ואחר כך לנרדנל, לא השפיע עליהם ושניהם נותרו בלתי מושחתים, הרי שאין סכנה בידע עצמו. על ידי נתינת הידע לפאנור במקום זאת, הסכנה שב kurwë מודגשת ביתר שאת.

אז מה מציל את מאכטן?
מלבד היותו מסובך בנפילת הנולדור מעצם היותו מורהו של פאנור, מאכטן אינו הופך למושחת. הוא אפילו לא נזכר בהקשר עם המרד של הנולדור. הוא נותר נאמן לואלאר, ובמיוחד לאאולה. נרדנל חולקת עימו נאמנות זו, עובדה הדוקרת את פאנור כקוץ בבשר החי. פאנור מאשים את נרדנל כי איבדה את ילדיה משום ש"פותתה על ידי אאולה".¹² הוא רואה פער בלתי ניתן לגישור בין מטרותיה, לאילו שלו עצמו. במילים אחרות, מאכטן ונרדנל "יודעים את מקומם". הם לא שוגים באשליות של חשיבות, בעקבות כישוריהם להכניע חמרים עיקשים לרצונם. הם לא שואפים לרכוש כוח מעבר למה שראוי לאנשים במעמדם.

על המאמר והמחברת:

המאמר נכתב על ידי Dawn Felagund והופיע לראשונה באתר Silmarillion Writers' Guild במסגרת הסדרה דמות החודש. סדרה זו מציגה מדי חודש, החל משנת 2007, מעין ביוגרפיה על דמות אחת מתוך הלג'נדריום. המאמרים נכתבים על ידי כותבים שונים והינם פרי מחקר של הכותב/ת.

מחברת המאמר הנכחי, Dawn Felagund, היא מייסדת ובעלת האתר Silmarillion Writers' Guild (בקיצור- SWG). היא כתבה יותר מ 30 סיפורים המבוססים על הסילמריליון, אשר חלקם תורגמו לשפות אחרות ופורסמו בעיתוני מעריצים במקומות שונים בעולם. בימים אלה היא מנתבת את האנרגיות הטולקינאיות שלה לפרוייקטי מחקר, ולהמשך פיתוחו של אתר SWG, כמרכז הנאה ומידע לחובבי הסילמריליון. כתובת הדואל שלה מפורסמת בתחתית דף המאמר המקורי.

הערות:

*
כיצד מבטאים את השם מאכטן (מקור: מדריך להגייה של ג'וליאן בראדפילד)
משמעות השם מאכטן על פי דארת' פינגון היא: איש העובד עם ידיו, או איש מלאכת כפיים.

**
– במאמר זה, המונח סילמריליון מתייחס לספר שפורסם על ידי כריסטופר טולקין בשנת 1977.

– תודותי ל Dawn Felagund, על תמיכתה לאורך כל הדרך.

– בחלק מן הציטוטים השתמשתי בתרגומים שפורסמו, לעיתים ככתבם, ולעיתים עם שינויים. כל הטעויות הנובעות מכך הן שלי.

– המחברת הביעה את רצונה לקרוא את תגובות הקוראים. תגובות בעברית יועברו אליה מתורגמות. אם היא תבחר להשיב, התשובות יובאו כלשונן, באנגלית.

מקורות מצוטטים:

1. The Silmarillion, "Of Fëanor and the Unchaining of Melkor." (מתוך תרגום לוטם)
2. כנ"ל
3. The Silmarillion, "Of the Silmarils and the Unrest of the Noldor." (מתוך תרגום לוטם)
4. The History of Middle-earth, Volume X: Morgoth's Ring, The Later Quenta Silmarillion, "The First Phase."
5. The History of Middle-earth, Volume X: Morgoth's Ring, The Later Quenta Silmarillion, "Of Fëanor and the Unchaining of Melkor."
6. כנ"ל
7. The History of Middle-earth, Volume X: Morgoth's Ring, The Later Quenta Silmarillion, "Of the Silmarils and the Unrest of the Noldor."
8. Douglas Charles Kane. Arda Reconstructed. Bethlehem: Lehigh UP, 2009. 80.
9. The History of Middle-earth, Volume XII: The People's of Middle-earth, The Shibboleth of Fëanor, "The names of the Sons of Fëanor with the legend of the fate of Amrod."
10. The History of Middle-earth, Volume XII: The People's of Middle-earth, The Shibboleth of Fëanor, "note 61."
11. The History of Middle-earth, Volume XII: The People's of Middle-earth, The Shibboleth of Fëanor, "The names of Finwë's descendants" and note 30.
12. The History of Middle-earth, Volume XII: The People's of Middle-earth, The Shibboleth of Fëanor, "The names of the Sons of Fëanor with the legend of the fate of Amrod."