הפואמה החמישית היא יותר מעניינת מהפואמה הקודמת וגם יש בה כל מיני רפרנסים מעניינים לדברים אחרים.
בקצרה הפואמה מספרת על פונדק עליז שבו מבשלים שיכר כה טוב עד שאיש הירח יורד על מנת לטעום אותו. הוא טועם כל כך הרבה עד שהוא משתכר ונרדם ורק בעזרת הסייס ובעל הבית הם מצליחים להעיר אותו כדי שיחזור אל הירח לפני עלות השחר. החתול שיודע לנגן על כינור, הכלב שיודע לספר בדיחות וצוחק והפרה המיוחדת של הפונדק נחלצים לעזרה שבמהלכה הפרה קופצת מעל הירח.
השיר הופיע ככתבו וכלשונו בשר הטבעות ועל כך בהמשך.
הדבר הראשון שקופץ לנו (או לפחות לקורא האנגלי) הוא שיר הילדים הידוע:
Hey diddle diddle,
The cat and the fiddle,
The cow jumped over the moon
The little dog laughed to see such a sight
And the dish ran away with spoon.
מדובר בשיר ילדים וותיק מאד שהדעות חלוקות בנודע למוצאו ולכוונותיו. יש כאלו שחושבים שמדובר בשיר המדבר על שערוריה מתקופת המלכה אליזבת הראשונה, שיעור אסטרונומיה או מסעו של ריצ'רד השלישי לכס מלכות אנגליה.
אחד מהתחביבים הכי גדולים של טולקין – או יותר נכון, אחד מהמניעים החזקים שלו ליצירה הוא למצוא הסבר מאחורי תופעות שונות בשפה ובמיתולוגיה. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר הוא איארנדל שההשראה לשמו ולסיפורו (ואף לכל הלגנדאריום) כולו הגיעה משורה לא מוסברת בקיינוולף:
éala éarendel engla beorhtast / ofer middangeard monnum sended
ישנן עוד מספר דוגמאות: שמות הגמדים שמצאו את דרכם להוביט כיוון שטולקין רצה להעניק להם משמעות לאחר שהמשמעות המקורית אבדה. האיכר גיילס מהאם נכתב לאחר שטולקין רצה לתת פירוש לשם המקום וורמינגהול Worminghole. וכו' וכו'.
אין זה פלא שטולקין הסתקרן בנוגע למקור של שיר הילדים המאד פופולרי הזה וניסה לתת לו פרשנות משל עצמו. כרגיל אצל טולקין בדרך לגרסה הסופית שפורסמה יש כמה וכמה גרסאות. במקרה הזה הגרסה הראשונית של הפואמה שפורסמה לבסוף מעניינת מאד (וגם קצרה, אל דאגה). היא פורסמה ב Yorkshire Poetry באוקטובר שנת 1923. (והודפסה שוב בכרך 6 של ה H.o.M.E) שימו לב לתת הכותרת:
THE CAT AND THE FIDDLE.
A Nursery-Rhyme Undone and its Scandalous Secret Unlocked
THEY say there's a little crooked inn
Behind an old grey hill,
Where they brew a beer so very brown
The Man-in-the-Moon himself comes down,
And sometimes drinks his fill.
And there the ostler has a cat
Who plays a five-stringed fiddle;
Mine host a little dog so clever
He laughs at any joke whatever,
And sometimes in the middle.
They also keep a horned cow,
'Tis said, with golden hoofs;
But music turns her head like ale,
And makes her wave her tufted tail
And dance upon the roofs.
But, O! the row of silver dishes,
And store of silver spoons:
For Sunday there's a special pair,
And these they polish up with care
On Saturday afternoons.
The Man-in-the-Moon had drunk too deep
The ostler's cat was totty;
A dish made love to a Sunday spoon;
The little dog saw all the jokes too soon;
And the cow was dancing-dotty.
The Man-in-the-Moon had another mug
And fell beneath his chair,
And there he called for still more ale,
Though the stars were getting thin and pale,
And the Dawn was on the stair.
The ostler said to his tipsy cat:
"The white horses of the Moon,
They neigh and champ their silver bits,
But their master's been and drowned his wits,
And the Sun'll be rising soon.
Come play on your fiddle a hey-diddle-diddle,
'Twill make him look alive."
So the cat played a terrible drunken tune,
While the landlord shook the Man-in-the-Moon:
And cried " ’tis nearly five!".
They rolled him slowly up the hill
and bundled him in the Moon;
While his horses galloped up in rear,
And the cow came capering like a deer,
and a dish embraced the spoon.
The cat then suddenly changed the tune;
the dog began to roar;
The horses stood upon their heads;
The guests all bounded upon their beds
and danced upon the floor.
The cat broke all his fiddle-strings;
the cow jumped over the Moon;
And the little dog laughed to see such fun;
In the middle the Saturday dish did run
Away with the Sunday spoon.
The round Moon rolled off over the hill –
But only just in time,
For the Sun looked up with a fiery head,
And ordered everyone to bed,
And the ending of the rhyme.
הרבה לא השתנה בפואמה הזו כאשר טולקין בחר להציב אותה בשר הטבעות. בשר הטבעות שולבו לא מעט קטעים ושירים שטולקין עצמו כתב למטרות אחרות לחלוטין. הלגנדאריום הטולקינאי הרי החליק לסיפור ההמשך של ההוביט, לפחות בתחילה, בצורה לא מאד מודעת. טולקין הרי מאד אוהב לקחת רעיון או מוטיב ולשלב אותו ביצירה שונה לגמרי.
השיר שהיה אמור להיות מושר על ידי בינגו (פרודו) בשר הטבעות היה טרול האבן, שיר שטולקין כתב בעבר ופורסם בשנת 1936 (וכן, גם בטום בומבדיל). מייד לאחר כתיבת הפרק טולקין החליט להציב את הפואמה הזו, שהיא יותר מתאימה לנושא כיוון ש:
"לרגע עמד פרודו, פעור פה. ואז, ביאושו, פתח בזמר מבדח שבילבו חיבב בשעתו (ואפילו התגאה בו, שכן הוא עצמו חיבר את התמליל) היה זה מעשה בפונדק, ואולי משום כך נזכר בו פרודו עתה. הוא מובא כאן במלואו. בימינו נוהגים, בדרך כלל, לפזם רק מקצת ממנו."
(בסימן הסוסון המרקד, עמ' 167 בתרגומה היפה של רות לבנית – ההדגשה שלי).
אגב, מדובר אולי באחד ההקשרים הבודדים שיש בין העולם שלנו ללגנדאריום שנמצאים בספר עצמו. כנראה שטולקין לא היה יכול להתאפק (או שלא שם לב) להקשר הכל כך ברור הזה שלא מובא בתור הערת מתרגם או במבוא.
הסיפור של האיש בירח נמצא גם באחד מהספרים היותר מקסימים ונוגעים ללב שטולקין חיבר: "מכתבי אבא חג המולד". במכתבים הדמיוניים והמאד מושקעים האלו שטולקין חיבר בשמו של סנטה קלאוס לילדיו, מוזכר האיש בירח. וכך סנטה קלאוס כותב, ההערות הן של הדוב.
האיש בירח ביקר אותי באחד הימים – אתמול – הוא מבקר לרוב בזמן הזה, כאשר הוא מרגיש בודד בירח ואנחנו מכינים לו פודינג שזיפים (הוא אוהב מאד דברים עם שזיפים בתוכם!)
האצבעות שלו היו קרות כרגיל, ודוב הקוטב הכריח אותו להקיש באצבעותיו כדי לחמם אותם. כמובן שהוא שרף אותם, ואז הוא ליקק אותם והוא אהב את הברנדי. ודוב הקוטב נתן לו הרבה יותר ואז הוא נרדם על הספה. אני ירדתי למרתפים כדי להכין זיקוקים והוא התגלגל מהספה והדוב המרשע דחף אותו מתחת לספה ושכח ממנו לחלוטין! איש הירח לעולם לא יכול להיות לילה שלם הרחק מהירח. אבל הלילה הזו הוא היה.
[אף אחד לא ציפה ממני להשגיח על איש הירח קודם לכן. הייתי מאד נחמד אליו. היה לו מאד נוח מתחת לספה]
למחרת היום, מיד לאחר שעת התה, איש השלג (הוא לא היה מקולקל בזמן הזה) הגיע במרוצה מהגינה, ואמר שהירח נכבה! הדרקונים יצאו החוצה ויצרו עשן ופיח רבים. אנחנו גלגלנו את איש הירח החוצה וטלטלנו אותו עד שהוא התעורר לפתע, אבל לקח המון זמן עד שהוא החזיר את העניינים לשגרה.
(מתוך המכתב של דצמבר שנת 1927).
יפה לראות כיצד פואמה משנת 1923 שפורסמה כחלק משעשוע אינטלקטואלי, עוברת דרך מכתבים לילדיו של טולקין, נוחתת בשר הטבעות ומתפרסמת בשירי טום בומבדיל.האזכור של הפואמה הזו בלפחות שלוש הזדמנויות שונות (לידס, המכתבים של אבא חג המולד והיצירות המודפסות של טולקין) מראות לפעמים עד כמה החלוקה שאנו מבצעים בין הלגנדריום, שר הטבעות, היצירות האחרות וכתבים נוספים היא מלאכותית. אצל טולקין היה זרם יצירה אחד ומתפרץ ואם היתה תמה או מוטיב מעניין הוא מצא את עצמו בכל סוגי היצירות – לא רק בסוג אחד שלהן. מוטיבים ורעיונות אצל טולקין התבטאו לא רק בשר הטבעות אלא בכל הענפים שבהם הוא יצר – גם במכתבים שהוא כתב לילדיו הקטנים.
