״מלחמת התרגומים״ הישראלית ידועה כמעט לכל אוהדי טולקין בישראל. בשנת 1998 הוחלף התרגום המשובח של רות לבנית בתרגומו של עמנואל לוטם. הטולקינאים הוותיקים בישראל מאד לא אהבו את המונחים, הנוסח ורוח התרגום החדש ופתחו במתקפת הסברה כנגדו. מצד שני היו גם מעטים שאהבו יותר את התרגום החדש ויצאו לתגובות משלהם. המחלוקת הציבורית לא שכחה וכנראה שתיוותר על כנה כל עוד התרגום הישן והטוב לא מודפס מחדש.
מסתבר שגם בארצות נוספות ישנה בעיה דומה של תרגום ישן ואהוב אשר מוחלף בתרגום חדש ו״מדויק״ למראה עין שרבים מהטולקינאים סולדים ממנו. מארק קרמר הוא טולקינאי גרמני בכיר שכתב מאמר על מלחמת התרגומים הגרמנית במיוחד עבור נומנור.
ההוביט, שר הטבעות, הסילמריליון – מלחמת התרגומים בגרמניה
מאת מארק קְרֶמֶר – ספרן אגודת טולקין הגרמנית ומייסד פרוייקט הביבליוגרפיה הטולקינאית בגרמניה
תורגם מאנגלית ע״י דני אורבך
ההוביט, ראשון מבין ספריו של ג׳.ר.ר טולקין, ראה אור בגרמניה בשנת 1957. המתרגם היה מר וולטר שֶרְף, שהדגיש את אופיו הילדותי של הסיפור. מגמה זאת התחזקה עוד יותר באמצעות ציוריו הפשוטים של מר הוֹרוּס אֶנְגֵל, שהציע עוד קודם לכן לפרסם את ההוביט בארצנו. תרגומו של שרף נשאר פופולרי עד ימינו אלה, אף על פי שנתקל בביקורת חריפה בשל סגנונו, שנתפס כילדותי מדי. ב־1971 עבר עריכה מקיפה ונתפרסם במהדורה חדשה, עם ציורים מפרי עטו של מר קְלאוּס אֶנְסיקָט. מאוחר יותר עבר שינויים נוספים, ועותקי כריכה רכה אחדים ממנו נמכרים בהתמדה גם בימינו.
שר הטבעות נתפרסם לראשונה בגרמניה ב־1969 (״חבורת הטבעת״), תהליך שהסתיים ב־1970 (עם פרסומם של ״שני המגדלים״ ו״שובו של המלך״). המתרגמת היתה הגברת מרגרט קארו, והשירים תורגמו בידי גברת אֶבָּה־מרגרטה פון פרֵיימָן. בתחילה ביקשו מוולטר שרף, מתרגמו של ההוביט, לקחת על עצמו את המשימה, אך הוא סירב. תרגומה של קארו לא שונה מעולם, והוא עדיין זמין בחנויות בכריכה קשה, כפי שציינו לעיל. למרבה הפליאה, לא תוקנו אפילו שגיאות הדפסה. תרגום זה נהנה מפופולריות עצומה בקרב הטולקינאים הגרמנים, בעיקר בשל שפתו הספרותית והצחה. המתרגמת, ששמעה לעצותיו של טולקין, ביצעה מלאכה נפלא, במיוחד באשר למציאת מקבילות גרמניות לשמות מקומות. בכך, החייתה מילים גרמניות ישנות שנשתכחו מלב לפני שנים רבות.
בגרמניה פורסמו ההוביט ושר הטבעות בידי בתי הוצאה שונים עד שנת 1997, אזי נתפרסמה מהדורת מתנה המכילה את שתי היצירות גם יחד. לרגל מאורע זה פורסם תרגום חדש של ההוביט, בעיקר מסיבות משפטיות. המתרגם היה מר וולפגנג קְרֶגֶה, שהיה ידוע בעבר כמתרגם הסילמריליון, שראה אור בגרמניה בשנת 1978. תרגומו ל״ההוביט״ נתקבל בזרועות פתוחות, אך, חרף תשבחותיו של המו״ל, לא הפך פופולי מתרגומו של שרף. אולי הוא הצליח, בסופו של דבר, להשתוות אליו. כיום, נחשבים שני התרגומים למוצלחים ולאיכותיים.
בשנת 1992 חגגנו מאה שנים להיוולדו של טולקין. שנה לפני כן, פרסם המו״ל של שר הטבעות מהדורה חדשה של הטרילוגיה בעותק אחד. בפועל תכנן להוציא תרגום חדש לגמרי, אך בשל אילוצים של זמן נכשלה התוכנית. בסופו של דבר יצאה היא לפועל במהלך צילומו של הסרט ״אחוות הטבעת״. וולפגנג קרגה, שנחשב למומחה לטולקין באותו פרק זמן, נבחר לבצע את מלאכת התרגום. בסופו של דבר נתפרסמה המהדורה בשנת 2000, זמן מוצלח לפני יציאתו של הסרט לאקרנים. בעקבות ההתלהבות שגררה הקרנתו של הסרט טיפסו מכירותיו של שר הטבעות למרומים, ותרגומו של קרגה החליף את מהדורת הכריכה הקשה של קארו מ־1991, ואת המהדורה המאוחדת בכריכה רכה מ־1971. מהדורה דומה, רק בכריכה קשה, נשארה בחנויות הספרים ומודפסת עד ימינו אלה.
כפי שציינתי בתחילת המאמר, מעריציו הגרמנים של טולקין אינם מחבבים את תרגומו של קרגה, וזאת בלשון המעטה. הם לא מקבלים את ניסיונו להפוך את שפת הספר למודרנית, תוך כדי שימוש במונחים גסים המחריבים לחלוטין את אווירת הקסם השוררת בסיפור המקורי. מצד אחד משתמש קרגה במונחים הרחוקים מעולמו של טולקין. בתרגומו ניתן למצוא ליצנים, בלשים, מועדוני חטיפים, ועידות עבודה, שרברבים, סמלים מסחריים ומונחים משפטיים מודרניים. המתרגם שם ביטויים אלה בעיקר בפי האורקים וההוביטים, בעיקר על מנת להדגיש את הניגוד בינם לבין בני העמים העתיקים יותר. מצד שני מנסה המתרגם לרענן את שפתו של הספר על ידי שימוש בביטויי סלנג מרובים, אחדים מהם גסים מאד. פעם נוספת מרגישים קוראים רבים כי מונחים אלה אינם מתאימים לארץ התיכונה אלא לרחובות ערים מודרניות, ולכן מחריבים את האווירה אותה יצר טולקין במקור האנגלי.
מחוץ לליקויים שבשפה, מאשימים מעריציו של טולקין את קרגה בכשלים נוספים. ראשית, במהלך התרגום שגה בגסות פעמים אחדות, ולעיתים השמיט אף משפטים שלמים. קוראים הכינו רשימה ארוכה של טעויות סגנון ותוכן, שפורסמה בשמה של אגודת טולקין הגרמנית. שנית, לעיתים קרובות בחר קרגה באפשרות תרגום גרועה, רק על מנת להיבדל מתרגומה הישן של קארו. המתרגם חשף את כוונתו האמיתית כאשר כתב בהקדמה כי "זה כואב עת נאלץ אתה להעתיק"
.
קוראים רבים מסכימים לכך – קרגה מסוגל לפרסם תרגום מוצלח ובהרבה. תרגומו לסילמריליון מקובל על הכל ומעטה הביקורת עליו. במהדורת ההוביט שפרסם יש טעויות, אך לא גסות כמו במהדורה של שר הטבעות. כפועל יוצא, סבורים אנשים רבים כי תוצאת עבודתו נגרמה בעיקר בשל לחץ הזמן בו היה נתון, ואחרים חושבים כי ההוצאה ביקשה ממנו להנמיך את השפה ולהשתמש בביטויים מודרניים, על מנת להקל על אנשים לא משכילים וצעירים יותר לקרוא את התרגום.
הטולקינאים הגרמנים רותחים מזעם. זאת בעיקר משום שהוצאת הספרים בחרה להפסיק ולפרסם את מהדורת הכריכה הרכה של התרגום הישן. קוראים חדשים המעוניינים בתרגומה של מרגרט קארו נאלצים לשלם ממון רב עבור מהדורת כריכה קשה, דבר שמאיר את בית ההוצאה באור מפוקפק עד מאד. יתר על כן, קרגה ומנהלי ההוצאה מסרבים לקבל דברי ביקורת ברצינות. המתרגם השווה את הטולקינאים הנלחמים באדיקות למען התרגום הישן לחברים בכת, ובית ההוצאה מרגיש שאין להם זכות כלל למתוח ביקורת.
לכן, רחוקה מלחמת התרגומים הגרמנית מלהסתיים. יהיה זה מעניין מאד לראות מי ינצח – ההוצאה המנסה להציף את השוק עם התרגום החדש ולבסס אותו כמהדורה התקנית האחת והיחידה, או הטולקינאים הגרמנים, המנסים להגן ולהציל את המהדורה הישנה, ולהתריע בפני קוראים חדשים על המצב. יהיה זה ניצחון גדול לראות את המהדורה הישנה יוצאת שוב בכריכה רכה, אך כעת נראה לנו כי חלום זה עוד רחוק מלהתגשם.
