אסטרטגיית סאורון: מלחמה אחת לנצח בכולן, אבל…

מתרגם לעברית: קדם גולדן

בעידן הראשון, ניסה מורגות להביס את אויביו מהאלדאר על־ידי כך שהתקיפם בכל דרך אפשרית שהיתה לו. בדרך כלל, נחלו צבאותיו ניצחון מעורב. אפילו בנירנאית ארנואדיאד, נוכח מורגות לדעת שניצחונו נקנה במחיר כה כבד, שלא יכל לנצל את תבוסת בני הלילית ובני בריתם במלואה. הוא כבש את היתלום ואת מחוז מאד'רוס, השיב את חילותיו לדורתוריאון, ושלט באופן מלא על עמק הסיריאון העילי. אך בַפאלאס, בנארגותרונד, בדוריאת (ובברתיל, שהוא טכנית חלק מדוריאת) ובגונדולין היה צריך לטפל באופן נפרד.

http://www.ray-baneyewear2015.com
בעידן השני, ניסה סאורון לשחזר את הצלחותיו המפוקפקות של מורגות בהתקפות פתאומיות, בתקווה להשיג ניצחונות צבאיים. אך היו חסרים לו היתרונות שהיו למורגות. בעוד שרוב הארץ התיכונה היה תחת שליטתו של מורגות, היה סאורון עסוק כל העת בבניית אימפריה. בעוד שמבצרו הראשי של מורגות, אנגאבאנד, היה מוקף בטבעת מצור, סאורון מיקם את עצמו במורדור, בכוונה לפרוש את מרגליו וכוחותיו כנגד האלדאר בצפון והנומנורים בדרום כאחד.
http://www.airmaxrunningsneaker.com
הישובים הנומנורים לא התקדמו הרבה צפונה כשסאורון חישל את הטבעת האחת בסביבות שנת 1600. המבצרים הגדולים של פלארגיר, האנדוין התחתון ואומבאר לא נוסדו אלא 600 שנה מאוחר יותר. הכוח הנומנורי היווה, במקרה הטוב, סכנה לעימות עתידי. אך כאשר שלח גיל גאלאד לנומנור בקשת סיוע, להכין את אריאדור למלחמה הקרבה, עמלו הנומנורים במשך מאה שנים כדי לבצר את עמדותיהם לאורך הנהרות גוואתלו ול'ון. עד שסאורון החל להזיז את כוחותיו צפונה, הכפילו אויביו את שורות ההגנה.
http://www.oakleyeyewear2015.com
אין פירושו של דבר שסאורון נהדף. ההיסטוריה מבהירה היטב שסאורון כבש את תארבאד ועשה את דרכו לתוך ארגיאון בקלות יחסית. אוסט־אן־אד'יל החזיקה מעמד לזמן־מה, עד כשנה. ניסיונו של אלרונד לחזק את ארגיאון נכשל והוא נאלץ לסוג צפונה, וסאורון שלח צבא לשמור על אלרונד שלא יפריע בדרכו. וככל הנראה, באותו זמן שהחריב את ארגיאון, שלח סאורון צבא מזרחה להרי הערפל בכדי להרוג שם את בני הלילית ואת האדַין, שהיו זה זמן רב בני ברית עם שבט הגמדים 'ארוכי הזקן'.
http://www.airjordansneakerretro.com
אז, לא רק שסאורון נתן לאויביו זמן רב להתכונן למלחמה, הוא פרש את כוחותיו בדלילות כאשר הוא פתח במערכה. גיל גאלאד היה יכול לאחד בל'ון את רוב כוחותיו השורדים לאחר שנהדף אחורה מנהר הבראנדוין. כוחו של סאורון התפשט באריאדור, אך טולקין מעיר שסאורון הרג או גירש את בני האדם ובני הלילית שחיו במחוז. אלו שגורשו נסוגו למקלט שהקים אלרונד באימלאדריס או לממלכתו של גיל גאלאד. כך חוזקו שני האיזורים על־ידי המערכה המתקדמת של סאורון.

בסופו של דבר, היתה נחוצה התערבות מאסיבית מצד נומנור בכדי להביס את סאורון, אך הלקח שלמד מהמלחמה הזו היה שנומנור תהווה בעיה גדולה יותר מאשר לינדון. טולקין מספר לנו שלאחר הזמן ההוא לא פסקה המלחמה בין סאורון ובני הלילית, אף־על־פי שסאורון שינה את מטרותיו האסטרטגיות. הוא החל לכבוש אדמות נוספות במזרח. ובהדרגה, כשהרחיב את תחום שליטתו דרומה, הוא הסתכסך עם המושבות הנומנוריות לאורך החופים הדרומיים של הארץ התיכונה. נומנור הקימה מושבות בארץ התיכונה מסביבות שנת 1200, אך עד שנת 1800 החלו הנומנורים לבסס מבצרים, גובים מס־עובד מהתושבים המקומיים וכובשים ארצות מיושבות. נומנור נהפכה ליריבה שאיתה סאורון היה צריך להתמודד. למעשה, סאורון נוכח לדעת שבלתי אפשרי להביס את נומנור בשדה הקרב, והוא גבר על הנומנורים לבסוף על־ידי מעשה עורמה שהביא לחורבן נומנור ורוב תושביה.

ועדיין, למרות מפלת נומנור, לא נפטר סאורון מהאיום הנומנורי. אלנדיל והנאמנים הגולים כוננו את הממלכות ארנור וגונדור בצפון הארץ התיכונה. למרות שהיו אך שריד למעצמה אדירה שבעבר השפילה את סאורון מבחינה צבאית, הדונדַאין הנאמנים היו חזקים מכדי שיוכל להכניעם במהירות. סאורון למד זאת כאשר תפש את מינאס איתיל אך נהדף אחורה מאוסגיליאת. ניתן כמעט לשמוע אותו חושב "אוּ, אוי, זה לא הלך לפי התכנית." אילו חיכה עוד מאה שנים, הן ארנור והן גונדור היו נעשות חזקות יותר, אך ייתכן שהיה מחזיר לעצמו שליטה מלאה על רשת הארצות שהיתה לו, של ארצות בנות ברית וארצות נשלטות. הוא היה יכול להיות מצויד בהרבה יותר משאבים משהיו לו כאשר תקף את גונדור בשנת 3429.
ray ban sunglasses
ממתין יותר מדי, פועל מוקדם מדי – אלו הטעויות שעשה סאורון בעידן השני. הוא אפשר לאויביו להתחזק בעוד שהוא עצמו פיזר את כוחותיו וניהל מלחמה בחזיתות רבות. לאחר תבוסתו, היו לסאורון אלף שנים להרהר על כישלונותיו וחולשותיו. כאשר התחזק מספיק כדי ללבוש שוב צלם גשמי, הוא הבין שבכדי לתפוס שליטה על הארץ התיכונה, עליו לעבוד לאט, בזהירות. עליו לצבור כוח בעודו מחליש את אויביו.

צעד מספר אחד היה לבחור מקום מקלט בטוח. מורדור היתה כבושה על־ידי גונדור, שבמאה האחת־עשרה לעידן השלישי כמעט והגיעה לשיא כוחה. לא היתה תקווה לקחת את השליטה על מורדור מהדונדאין באותו זמן. ואף־על־פי־כן, סאורון היה צריך להיות קרוב לאויביו. לפיכך היה יער־ירק הגדול מיקום אטרקטיבי. היער העבות הציע סודיות יחסית והגנה במידת מה, ואת הגובה החולש על הסביבה של אמון לאנק. הגבעה ננטשה לפני שנים על־ידי בני הלילית, ותהיה קלה לביצור.
nike air max 90
בהיהפכו לבעל האוב מדול־גולדור (השם החדש שנתנו בני הלילית לאמון לאנק), הקים סאורון סגל של משרתים רשעים שנתפזרו ברחבי היער. יער־ירק הגדול נעשה כה מבעית שבני האדם שינו את שמו ליעראופל. ובעוד אורקים, טרולים, ווארגים, עכבישים ושאר יצורים נתקבצו סביב דול־גולדור, חידש סאורון את קשרו עם עמים מן המזרח אשר שירתוהו בעבר. בשכנעו כמה מבני המזרח להגר לדרום יעראופל, סאורון החל גל הגירות שהגיע עד לאריאדור. ההוביטים, שהתגוררו מאות שנים בעמקי האנדואין, החלו יראים כשנדידת בני המזרח איימה על שכניהם, ועזבו את מושבם בחיפוש אחר ארצות בטוחות יותר במערב.

בסביבות שנת 1300, שלח סאורון את שר הנאזגול צפונה כדי לכונן את ממלכת אנגמאר. לאנגמאר היו שתי תכליות. ראשית, היה זה בסיס מרוחק למבצעים שפעל כנגד תושבי ארנור מקרוב. סאורון לא היה צריך לדאוג לגבי הקמת והגנת קווי אספקה ארוכים. שנית, אנגמאר תיראה כמו כל ארץ אויבת אחרת לבני הלילית והדונדאין. ארץ אויבת עקשנית יחידה תמשוך יותר מדי תשומת לב. אך אילו יקומו ממלכות עוינות במספר מקומות, איש לא יוכל להיות בטוח מה בדיוק קורה. האם שב סאורון, או שמא כמה ממשרתיו בעבר פשוט נהיו יותר חזקים ושאפתניים? בעודו מעורר ספק בלב אויביו, קנה לעצמו סאורון זמן נוסף להתחזק.

אך למרות שאנגמאר יכלה לנצל את יתרון הפיצול שנוצר בארנור (שבו הדונדאין נתפלגו לשלוש ממלכות קטנות יותר ב־863), דול־גולדור בעצמה נהפכה למבודדת מהמזרח. בסביבות הזמן שבו סאורון ודאי שקל מה יוכל לעשות לממלכות הצפוניות, מינאלקאר הסדיר את חילוקי הדעות של גונדור עם אנשי הצפון ובני המזרח על־ידי תקיפת הארצות הקרובות לדרום יעראופל, עליהן תבעה גונדור זכות זמן רב. אך הן נהפכו לביתם של רבים מבני המזרח וכמה אנשי צפון בוגדים. מינאלקאר הרג או הבריח את בני המזרח הרחק מעבר לימת ר'ון, וכרת ברית עם ממלכת ר'ובאניאון קדמת יעראופל, שנשלטה אז על־ידי וידוגאביה.
oakley sunglasses sale
אי יכולתו של מינאלקאר לתקוף את דול־גולדור מסקרנת. ייתכן שסאורון השתמש בבני המזרח כמסווה, ושלמינאלקאר נראה בעל האוב מדול־גולדור כאיום קטן עד אפסי לגונדור. אף־על־פי־כן, היה צריך סאורון לחכות שבני המזרח ישקמו כוחם. ברם ייתכן שחש גם שיש צורך לפתח תרבות חדשה של בני המזרח. טולקין מספר לנו, שבמאות לאחר מכן היו מלחמות בקרב בני המזרח. ייתכן ששליטתו של סאורון בעמי המזרח לא היתה מלאה, או שחש שהלוחמים הטובים ביותר יהיו אלה שישרדו מלחמות נוראות.

אך גם גונדור היתה חזקה מאוד. אפילו כאשר פרצה מלחמת האחים ולבסוף גירש אלדאקאר את אויביו דרומה, לא היה ביכולתו של סאורון לנצל את המלחמה. הוא היה מרוחק מאומבאר בה המורדים שהובסו ביקשו מקלט, ולא יכל ליצור קשר עם המתנגדים. דול־גולדור היתה אמנם מקום מקלט בטוח, אך גם הגבילה אותו מאוד. המגיפה הגדולה של שנת 1636, שסאורון הפיצהּ במזרח ושילח אותה מערבה, פתחה בפניו הזדמנויות חדשות. גונדור איבדה אנשים כה רבים שהמשמר על מורדור חדל. כשעזבוה הדונדאין, נכנסו אליה אורקים ושאר יצורים. אך במקום שיחזור לשם בעצמו, השתמש סאורון במורדור כלא יותר מפרוזדור להתפשטות נוספת. הוא ודאי החל לשלוח שליחים דרומה לערוך גישושים לקראת ההאראדרים.

מאתיים שנים לאחר המגיפה הגדולה התקיפו רוכבי הקרונות את אנשי הצפון ואת גונדור. עמי המערב הובסו וסאורון השיג שליטה מלאה על הארצות שבין יעראופל ומורדור. מיד לאחר מכן הביא שר הנאזגול למפלתה הסופית של ארתדַין, האחרונה ממלכות הדונדאין הצפוניות. אך למרות שלינדון ואימלאדריס, שמילאו תפקיד חשוב בהבסת אנגמאר, עוד נותרו בצפון, סאורון הפנה את תשומת ליבו אל גונדור. התערבותה של גונדור היתה זו שהביאה לחורבן אנגמאר. ארצות הצפון לא הוחרבו לגמרי, אך היוו כעת פחות איום.

בנוסף, כאשר גמדי קהאזאד־דום שיחררו את הבאלרוג בשנת 1980, הם שינו שלא־במתכוון את מאזן הכוחות בצפון. למרות שקהאזאד-דום לא לקחה (ככל הנראה) תפקיד פעיל במלחמות כנגד אנגמאר, היא ניצבה כנגד סאורון בברית־האחרונה, וייתכן שעוד התנגדה לו. חורבן התרבות הגמדית בידי הבאלרוג ומנוסת רבים מתושבי לוריין שבאה כתוצאה ממנו, הבטיחה שלסאורון לא יהיו אויבים חזקים בצפון. טולקין מציע שבשל נוכחותו של בעל האוב בדרום יעראופל, התערבה גאלאדריאל בנעשה בלוריין. לולא השיבו היא וקלבורן סדר לממלכת בני הלילית, לא היה נשאר מי שיתנגד לדול־גולדור, זולת מספר אנשי יערות ועם קטן בשם איאותאוד, שהיו בעצמם רק שריד לממלכת רובאניון האדירה בעבר. ממלכת תראנדויל בצפון יעראופל נותרה איתנה, אך הוא לא לקח חלק במלחמה כלשהי מאז שלהי העידן השני.

המאה העשרים לעידן השלישי נתגלתה כסוערת לסאורון ולבני בריתו גם יחד. אובדן ארתדַין וקהאזאד־דום ודאי החרידה את האלדאר והאיסטארי. הפסדיה של גונדור בקרבות כנגד בני המזרח והנסיגה האחרונה של האיאותאוד לעמקי האנדואין, למעשה הבטיחה שאין עוד למערב כוח אדם בכדי לעצור את זרם המשאבים לדרום יעראופל ומורדור. הופעתם של הנאזגול בשנת 2002 כשצרו על מינאס איתיל, אשר נפלה לאחר שנתיים בלבד, הוכיחה שהרוע שהובס בצפון סבל רק ממכשול זמני.

אך אף־על־פי שיצא לה שם רע, נראה שבמהלך תקופה ההיא דול־גולדור כמעט לא הראתה שאיפה כלשהי. באמצע המאה ה־20 מלכי ארנור וגונדור הגיעו למסקנה שרצון אחד חפץ במפלתם מסיבות לא ידועות. עד אמצע המאה ה־21 הסיקו החכמים (האיסטארי והאלדאר) שהשוכן בדול־גולדור הוא זה שיהיה אויבם הראשי. אך מי בדיוק היה בעל האוב? החכמים חשדו שהוא אחד מן הנאזגול. אחרי הכל, שר הנאזגול היה המלך־המכשף מאנגמאר. הנאזגול זה עתה תפשו את מינאס איתיל, ובהחלט היו פעילים בארץ התיכונה. אולם היו כמה, ביניהם ודאי גם גאלאדריאל וגאנדאלף, שחששו שבעל האוב הוא סאורון עצמו. לכן חקר גאנדאלף בדול־גולדור בשנת 2063, וסאורון נסוג מזרחה.

במשך 400 השנים שכונו בפי החכמים השלום הזהיר, סאורון הכין כוחות חדשים. הבאלכות, קרוביהם של רוכבי הקרונות, עלו בחשיבותם במזרח. האורקים פרו ורבו במורדור. אומבאר, שהוחרבה על־ידי גונדור במאה ה־19, שוקמה שוב על־ידי כוחות שהיו, ללא ספק, נאמנים לסאורון. והוא לבסוף קרא תיגר על השליטה הנומנורית בימים. השפעתו של סאורון על ההאראדרים גברה.

כאשר סבר ששעתו הגיעה, חזר סאורון לדול־גולדור ב־2460 בכוחות מחודשים. אז מינאס איתיל שילחה את האורקים על איתיליאן. סאורון שלח אורקים וטרולים ליישב את הרי הערפל, ושודדי הים מאומבאר החלו לתקוף את גונדור. אולם השיבה אל דול־גולדור מרמזת שסאורון עדיין ירא פן יתאחדו אויביו. הגמדים ארוכי־הזקן התחזקו שוב. האיאותאוד נתעצמו במספרם, והיו עוד עמי אדַין בעמקי האנדוין שאולי יכרתו ברית עם גונדור. לוריין עוד נותרה כמעוז כוח לִילי, ותראנדויל שלט על צפון יעראופל. סאורון ודאי רצה לשמור על חוסר האיזון של אויביו בצפון בזמן שהנאזגול, הבאלכות ושודדי הים מכלים את משאביה של גונדור.

אך סאורון שב לדול־גולדור בגלל גורם נוסף – הטבעת האחת. זמן רב האמין שזו הושמדה, אך במהלך השנים הבין שאין זה ייתכן. הוא שיקע בטבעת חלק ניכר מכוחו. לו הושמדה, היה נותר חלש מכדי שיוכל להתחזק בשנית. למרות זאת, שב אליו כוחו במהלך השנים, ונמצא שהוא יכול לכפות את רצונו על יצורים נוספים. בשלב מסוים הישרדות הטבעת היתה לעובדה ברורה מאליה לסאורון. הוא לא רק שרד את מפלתו, הוא השתקם ממנה.

לפיכך, היה זה הכרחי שסאורון ימצא את הטבעת לפני שאויביו ימצאוה וישתמשו בה נגדו. מעולם לא עלה בדעתו שמישהו ינסה להשמיד את הטבעת, אך עוד נותרו אלדאר חזקים בארץ התיכונה, שאם תיפול לידם הטבעת, ינסו להשתמש בה כדי להתחזק שוב – קירדאן, אלרונד, גאלאדריאל וקלבורן. כל אלו היו שארי בשר למלכי האלדאר הקדומים, ונחשבו לאדירים בכוח ודעת. ומה ידע סאורון על האיסטארי? הם ללא ספק היו בני אלמוות. הם היו בארץ התיכונה זה אלף שנים.

כשסאורון למד בסופו של דבר על מות איסילדור, הוא היה בעמדה טובה מספיק בדול־גולדור בכדי לתפוס שליטה על איזור שדות־הסיפנים ולאפשר למשרתיו לחפש את הטבעת. אלא שסאורון למד רק לאחר שנים רבות שהטבעת שכנה הרחק בגָדָה שמנגד. או שהיא נמצאה לפני שאפילו החל בחיפושיו אחריה, על־ידי בן סטור בשם דיאגול, שדודנו סמיאגול רצח אותו ולקחהּ.

לכן, ייתכן שהתקפת הבאלכות נגד גונדור הצפונית ב־2510 שירתה שתי מטרות – ראשית, להתיש ולהחליש את גונדור. שנית, לפנות את הדרך לחיפושי סאורון אחר הטבעת. גבולה הצפוני של גונדור שכן קרוב מדי לדול־גולדור מכדי שתוכל להישמר חשאיות. אולם, יעדיו של סאורון נשתנו כשאיאורל הנהיג צבא של אנשי איאותאוד מהצפון לעזרת גונדור. הקרב בשדה קלבראנט לא היה מפלה ניצחת לבאלכות. הם נותרו כוח לחימה יעיל לסאורון. אך במקום שהשליטה על עיקולי האנדואין [עיקולי הנהר באזור שדה קלבראנט וצפון רוהאן – המתרגם], תעבור מגונדור לסאורון, היא עברה לידי האיאותאוד. כך המשיכו גונדור ולותלוריין להוות איום גדול לתכניות סאורון.
air jordan 12
אף־על־פי־כן, כאשר מסר קיריאון את קאלֶנארד'וֹן לאיאורל ובני עמו, נאלץ שוב סאורון לשנות את האסטרטגיה שלו. קיריאון ריכז את כוחו באנוריאן ובאיתיליאן, וקאלנארד'ון עברה לשליטת אנשי הצפון, עליהם לא היה מסוגל סאורון לשלוט. לא היה ניתן להתעלם מהרוהירים, או כפי שכונו עתה עַם איאורל. ההזדמנות להתמודד איתם הופיעה במאה ה־28. הֶלְם מלך רוהאן (כפי שנקראה קאלנארד'ון כעת) ביסס את כוחו בחבל המערבי בכך שהרג את השר העולה פְרֶקַה וגירש את משפחתו. בנו של פרקה ווּלף כרת ברית עם בני ארץ־דון, שאבותיהם שירתו את סאורון בעידן השני.

בשנת 2758, וולף פתח במתקפה כנגד רוהאן מארץ־דון. באותה העת, שודדי הים מאומבאר או מחלקים אחרים של האראד, תקפו את רוהאן ממערב, והבאלכות או עמי מזרח אחרים התקיפו את רוהאן מהמזרח. גונדור עצמה הותקפה ולכן היתה מנוּעה מלסייע לרוהאן. הרוהירים הובסו בקרב והונסו אל ההרים. וולף לקח חזקה על רוב הארץ. סאורון, ללא ספק, תכנן את ההתקפה, כמו גם את עונת הקור הממושכת שכונתה החורף הארוך, בהבטיחו שיושבי רוהאן (ואריאדור) יסבלו מאוד. אך אם ביקש סאורון לשים קץ לרוהירים, אזי הוא נכשל. למרות שהלם עצמו נספה במהלך החורף הארוך, אחיינו פראלאף הביס את וולף ובני בריתו באביב באותה שנה, בסיוע גונדור, שהדפה את התקיפות מדרום. אך העימות הביא למכשול נוסף, שסאורון ודאי לא חזה.

בשנת 2590, הגמדים ארוכי־הזקן כוננו מחדש את הממלכה שתחת ההר בארבור, ששכן ממזרח לצפון יעראופל. בעוד שארבור לא היוותה שום איום לדול־גולדור, היא באה בברית עם הממלכה הצפונית דייל. שתי הממלכות גדלו בעושרן, בתהילתן ובכוחן. בשנת 2770, הדרקון סמוג בא מן הצפון הרחוק והשמיד את ארבור ואת דייל כאחד. הגמדים ששרדו יצאו לגלות ובסופו של דבר משפחת המלוכה הגיעה לארץ־דון. ב־2990, תרור, שהיה המלך תחת ההר, גמר אומר לשוב למזרח. הוא נרצח על־ידי אזוג, ראש האורקים בקהאזאד־דום, שערף והשחית את ראש מלך הגמדים.

בן תרור תריין כרת ברית של כל עממי הגמדים, על מנת להכריז מלחמה של שבע שנים כנגד האורקים בהרי הערפל. למרות שהגמדים סבלו אבדות חמורות, הם כמעט והכחידו את האורקים. שליטת סאורון על הרי הערפל נהרסה ביעילות במלחמה ההיא. יחד עם כישלונו להשמיד או לתפוס שליטה על רוהאן, אבדן הרי הערפל צמצם את סיכויי סאורון להרוס את לותלוריין או למצוא את הטבעת האחת.

בכדי שלא יסוכל לאורך זמן, יתכן שבעת ההיא החל סאורון להשיב אליו את שאר טבעות הכוח שנתן בעידן השני. לגמדים היו השבע ולנאזגול היו התשע. לצוות על הנאזגול לתת את טבעותיהם לא תהיה בעיה. אך סאורון נאלץ לרדוף אחר מלכי הגמדים אחד אחד ולקחת מהם את טבעותיהם. וממלכים אלו, רק שלושה עוד החזיקו בטבעותיהם. ככל הנראה, ארבע מהטבעות הושמדו על־ידי דרקונים. תריין היה שומר הטבעת האחרון שנפל לידי סאורון. על אף שטולקין לא מציע שום הסבר מדוע לקח סאורון בחזרה את טבעות הכוח, ייתכן שהשתמש בהן כדי להגביר את כוחו. או שמא התכוון, בשלב כלשהו, לחלקן שוב לעבדים פוטנציאלים חדשים. גלוין דיווח למועצת אלרונד בשנת 3018 שסאורון הציע למלך דיין השני שלוש טבעות, למרות שאין אנו יכולים לומר שסאורון היה אכן משיב את הטבעות לגמדים.

בעידוד המועצה הלבנה, שאותה כינסה גאלאדריאל בין האיסטארי ושועי בני הלילית לאחר שנסתיים השלום הזהיר, שב גאנדאלף לדול־גולדור בשנת 2851. שם אִימת לבסוף שבעל האוב אכן היה סאורון ששב, וגילה שסאורון מקבץ את טבעות הכוח בשנית, כמו־כן שהוא מחפש את האחת. חדשות שכאלו התגלו כמדאיגות לסארומאן, שהתיישב במבצר הגונדורי לשעבר, באיזנגארד, לאחר החורף הארוך. בזמן ההוא חשב סארומאן שאכן ניתן למצוא את הטבעת האחת, והוא רצה אותה לעצמו. הוא החל לגייס בני ארץ־דון ואורקים לשירותו, ושלח מרגלים לחפש אחר הטבעת בסביבות שדות־הסיפנים.

על אף שסארומאן לא היווה איום מיידי לסאורון, החיפוש אחר הטבעת נעשה דחוף יותר. בעוד שארנור נהרסה לחלוטין (או כך חשב סאורון – הוא לא הבין שצאצאי איסילדור שרדו בצפון), גונדור הוכיחה יכולת התחדשות ועוצמה רבה יותר, הודות לבריתהּ עם הרוהירים. עלייתו של כוחו מתחרה עלולה לסבך את העניינים, אך אם ימצא סאורון את הטבעת האחת, ישיג במהירות אדנות ושליטה על עמים רבים.

עד שנת 2941, ודאי השתכנע סאורון שהטבעת האחת איננה עוד באיזור שדות־הסיפנים. המועצה הלבנה פעלה נגדו והוא נסוג מדול־גולדור. נאמר שיעראופל נהפך נקי יותר, ומקום טוב יותר לעת ההיא. שינוי שכזה מרמז שסאורון לא פשוט נסוג מדול־גולדור. הדבר מציע שהתקיימה נדידה המונית מזרחה של אורקים, בני אדם וכל שאר היצורים שהיו תחת שליטתו של סאורון. בעוד שיש הטוענים שפעולת המועצה הלבנה כללה גם סוג כלשהו של התקפה בקסם, סביר יותר שלותלוריין שלחה צבא אל יעראופל. יתכן שהאיסטארי ושועי בני הלילית קראו תיגר על כוח הכישוף של בעל האוב באופן ישיר, אך סאורון נסוג לאחור וכך שמר על חלק ניכר מכוחותיו.

הנסיגה מעלה השערה שסאורון לא היה מוכן יותר לסכן את חיילותיו העיקריים בקרב פנים אל פנים, או לתת להם לפעול על-ידי נציג. מאידך, בצפון, פתח בולג (בנו של אזוג) במתקפה כנגד חבורת גמדים שהונהגה על־ידי תורין בן תריין, ששב לארבור. לאחר מות סמוג, בני לילית, בני אדם, גמדים ואורקים התקבצו על ההר במטרה לזכות באוצר שנשמר על־ידי הדרקון במשך 170 שנים. האם פעל בולג לפי פקודת סאורון, או שמא איבד סאורון את שליטתו על האורקים בהרי הערפל? לו אישר או הרשה סאורון לבולג לפתוח במתקפה, אזי סביר שהיה שולח משאבים ניכרים לפעולה שודאי היתה מבטיחה לו בסיס לשימוש כנגד תראנדויל. אבל זה גם היה משאיר את סאורון ללא תמיכה קרובה מהרי הערפל. לו תפש בולג שליטה על ארבור, היה סאורון בעמדה להרוס את תראנדויל ולהביא תגבורת כנגד לותלוריין ללא מכשול. אך כאשר הרחיק בולג את צבאות האורקים, היה ללותלוריין חלון הזדמנות שבו יכלה לפעול.

כך, אם היה בולג נציג סאורון בצפון, סאורון עצמו היה יכול לשוב למורדור בכל עוצמת דול-גולדור. במקום לפרוש את משאביו בין שלושה בסיסים עיקריים (מורדור, דול-גולדור וארבור), יכול היה סאורון לרכז את כוחו בשני איזורים ברי הגנה, שניתן לחזקם בקלות מהמזרח. לכן, משום שלא סיכן הכל, תבוסת בולג בארבור רק עיכבה את תכניות סאורון. טולקין אומר ששלושה רבעים מהאורקים בצפון נספו בקרב חמשת הצבאות. היו נחוצים מספר עשורים למען ישקמו את מספרם. בינתיים, עת בנו שוב אנשי הצפון את דייל והגמדים ארוכי-הזקן כוננו שוב את ממלכת ארבור, סאורון שב למורדור.

סאורון הכריז על חזרתו בגלוי בשנת 2951. כעת חש מספיק בטוח, על-אף כישלונו להשיב לעצמו את הטבעת האחת, לעמוד בכל מתקפה הצפויה לבוא מהמערב. אין להקל ראש באפקט הפסיכולוגי של ההכרזה "הנה חזרתי" על בני הלילית. רבים מהאלדאר פשוט איבדו תקווה. ייתכן שרובם האמינו שמצא את הטבעת האחת, או שהיה קרוב למצאהּ. עד שנת 3000 החלו הגמדים לנוע מערבה, והביאו דיווחים על תנועות עמים, על מלחמות גזל, ועל כוחו הגובר של סאורון. רבים מהאלדאר הנותרים הצטרפו להגירה ההמונית אל הים, בעוזבם את הארץ התיכונה לבלי שוב. בני הלילית ביערות נותר איתנים, אך לינדון ואימלאדריס לא יכלו עוד להקים צבאות.

בעוד האורקים בהרי הערפל משקמים את כוחותיהם, אויבים חדשים איימו על גבולה המזרחי של דייל. מורדור כרתה ברית עם בני המזרח וההאראדרים, וסארומאן נפל תחת השפעתו של סאורון כשהשתמש בפאלאנטיר של איזנגארד כדי לרגל אחרי מורדור. על אף שסארומאן כבר לא שמר אמונים למערב, עד העת ההיא היה יריב לסאורון. לפיכך, עֶזרה למועצה הלבנה לסלק את סאורון מדול-גולדור בשנת 2941, שירתה את מטרות סארומאן. הוא רצה לחפש את הטבעת האחת בחופשיות. עד זמן מלחמת הטבעת, מצא סארומאן את שרידי איסילדור, אך לא את הטבעת (שכמובן נלקחה אל הפלך).

גונדור נחלשה עוד ועוד בשל ההתקפות החוזרות ונשנות מצד מורדור והאראד, אך כוחה הצבאי כבר לא היה חיוני לאסטרטגיית סאורון. הטבעת עצמה היתה כעת בראש מעייניו. סוף סוף למד על גורל הטבעת האחת מפי סמיאגול, ובשנת 3018 שלח את הנאזגול לפלך להשיגה ולהשיבה אליו. על אף שהתכונן למלחמה שהניצחון בה הובטח לו, היה על סאורון לוודא שאויביו לא ישתמשו בטבעת כנגדו בטרם יפתח במלחמה. מצביאיו עלולים לשנות נאמנותם אם מישהו חזק מספיק יאחז בטבעת ויתבע בעלות עליה.

המערך העצום של ממלכות ושבטים שהרכיב סאורון, הבטיח לו ניצחון מוחלט בכל מלחמה שבה לא ישתמשו בטבעת. מציאת הטבעת היתה מבטיחה לו שליטה ללא עוררין בארץ התיכונה. האלדאר הנותרים לא היו עוד חזקים בכדי לקרוא תיגר עליו. הדונדאין נתדלדלו והיו מעטים מכדי שיוכלו להקים צבאות רבי עוצמה כדוגמת אלו שהיו תחת פיקודם בשיא כוחם. ואנשי הצפון, שאמנם היו חזקים במקומות כדייל, עמקי האנדואין העיליים ורוהאן, נתפלגו לממלכות רבות ולא היו מסוגלים ליצור ברית חזקה מספיק בכדי לקרוא תיגר עליו.

ב-3018, סאורון היה מוכן להרוס את דייל וארבור, לעבור בצפון יעראופל, ולטהר את עמקי האנדואין מבני אדם, בני לילית וגמדים. ודאי אף לותלוריין לא היתה שורדת זמן רב. לגונדור, מאידך גיסא, היה די חוזק, במיוחד לו תתוגבר על-ידי רוהאן, לעמוד במתקפה מאסיבית אחת לפחות. התפקיד שהועד לסארומאן היה למנוע או לעכב את סיוע רוהאן לגונדור. האורקים מהרי הערפל יכלו לתקוף את בני ביאורן, אנשי היערות ולותלוריין, וללא ספק, את אימלאדריס וארבור. דול-גולדור, שעתה שוב שוקמה, תרחיק את תראנדויל. לא היה סיכוי לאנשי הצפון לכרות ברית ברגע האחרון ולבוא לעזרת גונדור. כל החלקים היו במקומם. הניצחון היה מובטח. זה היה זמן טוב להיות השר האפל.

אבחנת גאנדאלף לגבי כוונותיו ועדיפויותיו של סאורון (כפי שנחשפה במועצת אלרונד ב-3018 ובדיון האחרון של אלופי המערב בשנת 3019), מציעה מבט פנימי לתוך האסטרטגיה המשתנה של סאורון במהלך העידן השלישי. כאשר התעורר ולבש שוב צלם גשמי, האמין סאורון שנפגע קשה בגלל השמדת הטבעת האחת. נחוש להתנקם באויביו, ואולי להחזיר לעצמו את השליטה על הארץ התיכונה, הוא החל במשימה – לפלג ולהחליש את אויביו. סגנו הביא לחורבן ארנור. הבאלרוג (בין בשל הוראת סאורון או בין בגלל נסיבות מקריות) הרס את קהאזאד-דום וכמעט וחיסל את לותלוריין. בני המזרח, שודדי הים, וההאראדרים התישו את גונדור במלחמה, הופכים אותה מאימפריה רבת עוצמה לארץ מצומקת, עודנה גאה אך מפוחדת ומלאת תחושת מורא ואבדון. ורוב האלדאר שנותרו נסו מהארץ התיכונה כאשר ראו שהעימות האחרון עומד להתחיל.

למרות כמה מכשולים ארעיים, עד שנת 3019 סאורון היה בטוח ביכולתו להשיג ניצחון מוחלט על אויביו. הוא למד שהטבעת האחת עדיין היתה קיימת , וידע מי מחזיק בה. הוא פחד שמישהו ייקח את הטבעת וישתמש בה נגדו. הסכנה הגדולה ביותר, לפי סאורון, היתה האפשרות שמחלוקת ומריבה תתגלענה בקרב כוחותיו ואז ייתכן שהכוחות שקיבץ ינוצלו כנגדו. לפיכך הסיקו אראגורן וגאנדאלף, שהסיכויים להצלחת מסע פרודו להשמדת הטבעת תלויים בפחדיו של סאורון. הם גרמו לו להאמין שהופיע אדון חדש לטבעת, כפי הנראה אראגורן. מודע היטב למה שעולל לו עיכוב בעידן השני (ואולי גם הרגיש שלא יפעל מוקדם מדי), סאורון פתח במתקפה עצומה נגד גונדור, בתקווה לתפוש את הטבעת. וכשהמתקפה ההיא נכשלה, הוא שילח את כל מה שנשאר לו במתקפה אכזרית, באמונה שתביא אליו במהרה את הטבעת.

כמה מופתע ושבור ודאי היה סאורון, עת תבע פרודו בעלות על הטבעת מתוך היכלי סאמאת נאור, כשהבין שהוא, התכסיסן המומחה, רומה. כל תכנוניו ותמרוניו הזהירים במשך אלפיים שנה ירדו לטמיון. צבא עצום, כוח מוחץ, והאסטרטגיות החכמות ביותר כולם עורערו על-ידי הפירוש המוטעה שנתן סאורון לעובדות שאסף. הוא האמין שאויביו יבקשו להיות כמוהו. לו הבין שהם פשוט רצו להיפטר ממנו ומכל שרי האופל לעד, ייתכן והיה נוקט בדרך יותר הגנתית. בעולם שכזה, היה סאורון נותר בנקודת קיפאון לזמן-מה. עדיין מפחד שמישהו יאחז בטבעת וישתמש בה נגדו. אך גם היה מפחד שמא מישהו יצליח להשמידה. הוא היה נאלץ לחשוב על אסטרטגיה חדשה. אין ספק שהיה עושה כך, ושמועצת אלרונד הגיעה למסקנה הנכונה שיש להם הזדמנות אחת ויחידה להביס את סאורון.