נבואות הארץ התיכונה

'נבואות הארץ התיכונה' הוא תרגום של המאמר 'The Middle-Earth Prophecies' המופיע ב: http://www.suite101.com/article.cfm/tolkien/83317

מייקל מארטינז הוא טולקינאי מוכר מאד בקהילה העולמית. מארטינז הוא המחבר של הספר האלקטרוני 'פארמה אנדוריון: מאמרים על טולקין' וכמו כן עוסק בפרסום מאמרים על טולקין.
http://www.airmaxrunningsneaker.com
כל השמות הם בנוסח התרגום הישן. ציטוטים מ'הסילמריליון' הותאמו אף הם לנוסח זה.
הערות על מונחים מהלגנדאריום נלקחו מ'האנציקלופדיה של ארדה': https://www.numenore.com/arda
– תודה רבה לצוות האתר.

נבואות משחקות תפקיד חשוב בסיפורי הארץ התיכונה. למעשה, ישנם הטוענים כי טולקין תכנן שלארץ התיכונה יהיה קו זמן או גורל קבוע מראש, מכיוון שנראה כי כל נבואה מוזכרת  מתממשת בדרך זו או אחרת. ובכן, בסיפורים קיימות נבואות שקריות אך הן נדירות. או, לחלופין, אם הן אינן שקריות הן גם לא מתממשות.
השאלה האם קיים כוח בנבואה היא שאלה שמעשית לא ניתן להכריעה לשביעות רצונו של אף אחד. אנשים רבים מאמינים כי ההיסטוריה מתרחשת בהתאם לשירת האיינור (דעה זו היא שגויה, משום שאילובטר הוא זה שנתן למנגינה את משמעותה באמצעות חזונו). בין אם ההיסטוריה נפרשת לפי המנגינה או החזון, היא בהחלט מתאימה ברובה לתמות[1] שטוו האיינור ואילובטר. אך 'הסילמריליון' מספר לנו שכל עידן מגלה לואלאר פלאים חדשים עליהם הם לא ידעו לפני כן, ושלא נחזו במנגינה או בחזון.
למעשה, חלקים נרחבים של ההיסטוריה החזויה אינם מתרחשים במנגינה או בחזון. לאחר שאילובטר עוצר את המנגינה, הוא מדבר אל האיינור. "עוד דברים רבים אמר אז אילובטר לאיינור". טולקין כותב ב'איינולינדאלה'. "ובזוכרם את הדברים הללו, וביודעם איש את המנגינה אשר יצר בעצמו, יודעים האיינור את כל אשר היה, הווה ויהיה, ומעטים הדברים שאינם גלויים לעיניהם. אך ישנם דברים שאין הם רואים, בין לבדם ובין בשבתם למועצותיהם. כי רק אילובטר לבדו יודע את כל אשר עלה במחשבתו, ובכל עידן מתגלים דברים חדשים אשר לא נחזו מראש, כי אין הם נובעים מן העבר”. ('הסילמריליון' עמ' 17)
המשמעות היא, שאילובטר הכניס דברים רבים לחזונו אשר לא נכללו בשירת האיינור, ואפילו לאחר כניסת חלק מהאיינור לאאה, אילובטר חשף דברים נוספים. החופש של אילובטר לשנות את אאה עם מהלך הזמן מותיר אותו כפוסק הסופי של כל הידיעה המוקדמת. כלומר, הוא יכול (אם יחפוץ בכך), לבטל ידיעה מוקדמת של איינו שהסיק אותה מהמנגינה או החזון. אך האם אילובטר שולל דברים שכבר נחזו? זוהי שאלה מעניינת, אך אינה ניתנת לפתרון.
ידועים לנו מספר מקרים בהם אילובטר מתערב. לדוגמא, כאשר אולה יוצר את הגמדים, אילובטר מדבר אליו ובסופו של דבר מקבל את הגמדים כילדיו המאומצים ומעניק להם חיים אמיתיים ומחשבה עצמאית. כמובן שלא קיים מסמך הטוען כי חוסר סבלנותו של אולה ויצירתו את הגמדים הייתה חזויה במנגינה או בחזון, כמו כן לא קיים מסמך הטוען ההפך. אך אולה יצר את הגמדים בסתר. קשה להאמין כי יכול היה לעבוד בסודיות אילו שאר האיינור ידעו על הגמדים כתוצאה מפירוש הדברים שנודעו להם מה'איינולינדאלה'. כלומר, יש רמז עבה לכך שיצירת הגמדים בידי אולה, והתערבותו של אילובטר, הם דברים חדשים, לא ידועים לואלאר.
כאשר אר-פאראזון פלש לאמאן על מנת לזכות בחיי נצח, נאמר שהואלאר הניחו מידיהם את השליטה בארדה. אילובטר התערב ושינה את העולם, בהפרידו את אמאן מארדה, והפיכתה לעולם עגול. האם הואלאר יכלו לדעת כי הנומנוריאנים ימרדו בסמכותם? אינני חושב כך, משום שאילו היו הואלאר מצויידים בידיעה מוקדמת זאת, הם היו דנים המוני נומנוריאנים לפנות אל הרשע.http://www.oakleyeyewear2015.com
טולקין כותב שמנווה לא היה יכול ולא היה מוכן לאלץ את מלקור להכות על חטאיו, כמו כן לא יכל להשתמש נגד מלקור בשיטות שמלקור עצמו השתמש בהן. ב'אוסנווה-קנטה'[2], טולקין אומר: "אם מנווה, למטרותיו הוא, היה מפר את הבטחתו לשחרר את מלקור מכלאו לאחר שריצה את תקופת המאסר שנגזרה עליו, למרות שכוונותיו עדיין היו לטובה, היה עושה צעד בדרכו של מלקור. זהו צעד מסוכן. בשעה הזאת ועם המעשה הזה, היה מנווה חדל להיות העוצר הראשי של האחד, והופך בסך הכל למלך המנצל יתרון שיש לו על יריב אותו ניצח."
באותה מידה, מנווה נמנע מכפייה ביחס לסאורון. סאורון צווה להתייצב לפני מנווה למשפט, אך כאשר סאורון לא התייצב, הואלאר לא יצאו לתפוס אותו. המלחמה הראשונה, שנועדה לקחת את מלקור בשבי, החלה לטובת ילדי אילובטר. המלחמה השנייה, בסוף העידן הראשון, פרצה מטעמים דומים. לא הייתה זו כוונתו של מנווה לאלץ את מלקור או את ההיסטוריה לנהוג לפי קו מסויים.http://www.ray-baneyewear2015.com
לכן, בהכריזם על גורלות, למשל, כאשר הואלאר גירשו את הנולדור מאמאן וכפו עליהם גורל מר, למעשה קללה, לא היתה זו כפייה של בחירות  או מעשים ספציפים. כאשר הואלאר הטילו על הנולדור קללה, הם לא יכלו לאלץ את הנולדור לבצע מעשי רשע נוספים, דבר שהנולדור עשו. הקללה, למעשה, הסירה מהילדים את כל החסדים שקיבלו כתוצאה מקשריהם עם הואלאר. הואלאר הסירו את  השפעתם מלבבות הנולדור, אשר פנו לנתיב שסופו היחיד הוא הרס עצמי (לדעתם הסבירה של הואלאר).
פנגולוד[3] כותב ב'אוסנווה-קנטה': "דברים עלולים להראות דומים, אך אם הם שונים במהותם הם צריכים להיות מופרדים. ניבוי כתוצאה מידיעה מראש, וניבוי כדעה המבוססת על הגיון המסתמך על ראיות. שני הדברים עלולים להניב את אותה הנבואה, אך הם שונים לחלוטין במהותם, ועל החכמים להפריד ביניהם, על אף שבשפות בני הלילית ובני האדם כאחת הם קרואים באותו השם כאותה אסכולה של ידע.
ב'אוסנווה-קנטה' נכתב: "הואלאר נכנסו לאאה ולזמן מרצונם החופשי, הם עתה בתוך הזמן, כל עוד הוא מתקיים. אין הם יכולים להבחין בדבר מחוץ לזמן, מלבד מזכרונם את קיומם לפני תחילתו: הם זוכרים את המנגינה ואת החזון."
ההערה הראשונה המצורפת לפרשנות על 'אתראבת פינרוד אה אנדרת'[4] מרחיבה באשר לחופש של אילובטר לעומת הגבלות הואלאר: "האלדר האמינו כי ארו היה והינו חופשי בכל שלב שהוא. החופש הזה הוראה בהצגתו של אילובטר את שני המנגינות החדשות, המייצגות את בוא בני הלילית ובני האדם, לאחר הצריר של מלקור. מנגינות אלו לא היו במנגינה המקורית. לכן הוא יכול להציג דברים חדשים, שלא נכללו במנגינה ושאינם מושגים באמצעות הואלאר. למרות זאת, באופן כללי נכון להתייחס לאאה כמושגת בתיווכם."
יצירת (או יצירת המשנה של) הואלאר את אאה, וזכרונם את המנגינה והחזון, מספקת להם ידע ייחודי על אאה והזמן. בעזרת ידע זה הם חוזים את העלול להתרחש. הם גם יכולים לדעת דברים אשר לא נגלו עדיין, אך רק אם אילובטר הקנה להם ידע זה. חלקם ביצירת אאה מעניק להם ידע מוקדם אך לא ראיית הנולד. אילובטר דיבר אל האיינור בהציגו לפניהם את החזון, וסיפר להם דברים רבים שלא נכללו בו.
אם כן, רצון חופשי אינו מתנגש עם מעשיהם וכוונותיהם של הואלאר, מלבד מלקור, שחפץ לכפות על כל החי לציית לו. הוא רצה שילדי אילובטר יעבדו אותו כפי שעובדים את אילובטר. הוא רצה שהאיינור יצייתו לו, כפי שמצייתים הם לאילובטר. מלקור ניסה להתעסק בסוג של כפייה שנועדה להפחית ואף לחסל רצון חופשי. טולקין ניסה להסביר צמצום זה של מתת אילובטר לכל היצורים התבוניים במאמרים הנוגעים למוצא האורקים.
במאמרו הסופי על אורקים, טולקין כתב: "נכון הדבר שמורגות החזיק את האורקים בעבדות נוראית; משום שבהשחתתם, הם איבדו כמעט כל אפשרות להתנגד לרצונו. לחצו עליהם היה כה כבד לפני נפילת אנגבנד, שכאשר הפנה אליהם את מחשבתו, היו מודעים ל"עין" שלו באשר היו; וכאשר מורגות הוצא מארדה, האורקים ששרדו במערב היו מפוזרים, חסרי מנהיגים וכמעט נטולי בינה, והיו זמן רב ללא שליטה או מטרה."http://www.airjordansneakerretro.com
כפייתו של מלקור על רצונות אחרים הופחתה להשפעה בלבד, כהשפעתה שהוא הפעיל על בחירותיהם של ילדי הורין. כאשר מלקור כלא את הורין על פסגת תנגורודרים הוא אמר "אך אני עלול לבוא עליך, ועל כל ביתך המקולל; ואתה תשבר מלפני רצוני, אף אם היית עשוי ברזל… הבט! צל מחשבתי ינוח על ילדיך באשר ילכו, ושנאתי תרדוף אותם עד קצוות עולם".
מכיוון שטורין אומץ בדוריאת והיה תחת הגנתה של מליין, אין זה סביר שלמלקור היתה השפעה רבה על חייו של טורין שם. אך סיירוס[5], בגאוותו, פתח את ליבו לרשע. יתכן שהיה מספיק למלקור להזיק כך שבאשר טורין יפנה, הוא יפגוש  מישהו הנגוע ברשע. בפגישה כזאת, בחירת טורין עלולה להיות מראש לסרב להאמין לאמת. תחבולה זו עלולה להכשל מאה פעמים, אך די אם תפעל פעם אחת. כלומר, סיפורם של ילדי הורין יכול להיות מלא במקרים בהם הם התפתו לבחור לא נכונה, ולא עשו כן.
בסוף, רק הבחירות שהובילו אותם לגורל בו מלקור חפץ עבורם, היוו את המרכיבים העיקריים של סיפור ילדי הורין. זהו המקרה הקרוב ביותר של טולקין לכפיית גורל על דמויותיו. ולמרות שהורין גילה למרגלי מורגות (שלא מדעת) את מיקומה הכללי של גונדולין, עדיין מלקור הצטרך להסתמך על מרמה ולנצל הזדמנות כדי להשיג את מטרתו. הוא לא יכל פשוט לצוות על הורין לבגוד בטורגון. בגידה כזאת היתה מתרחשת מוקדם יותר ובסידורים פחות מורכבים.
קללת מלקור, כקללת הואלאר על הנולדור שמרדו, לא היתה נבואה ובוודאי שלא הגבילה את רצונם החופשי. היו אלה מעשיהם של אדירי ארדה, שניחונו בידע והבנה עצומים, ויכלו במידה רבה לקרוא את המניעים והבחירות של הנחותים מהם.
נבואה אמיתית מתרחשת במספר מקומות, אך היא מואפלת ע"י ידיעה מראש. אם נוכל להבחין ביניהם, עלינו להסכים כי ידיעה מראש אינטואיטיבית מכירה בכך שדבר עלול להתרחש או לא להתרחש. לדוגמא, כאשר חברי חבורת הטבעת מתווכחים בקשר להמשך מסלולם מארגיון, אראגורן מזהיר את גאנדאלף כנגד בחירת הנתיב דרך מוריה. אין לאראגורן מושג ברור למה הוא מרגיש מחוייב להזהיר את גאנדאלף. וגאנדאלף בבירור לא חש בגורל אפל. אך הרגשתו של אראגורן מתאמתת. הם פוגשים בבאלרוג וגאנדאלף נופל לתהום.
אלרונד, מאידך גיסא, מנבא מספר דברים באשר למסעו של פרודו: "איני יודע צפונות דרכך, ואיני יודע כיצד תמלא את משימתך. הצל פושט והולך, עד לרגלי ההרים הגיע, והוא קרב לחופי הנהר האפור;  ואין עיני חודרת למקום שפרוש עליו הצל. אויבים רבים תפגוש, מהם גלויים ומהם מוסווים. כן עשוי עתה לפגוש ידידים במקום שלא ציפית בו כלל" ('חבורת הטבעת' עמ' 285).
מי יטיל ספק בכך שבורומיר הוא אויב בתחפושת, או שפאראמיר הוא חבר לא צפוי? אך הצל מכביד על נבואתו של אלרונד, כמעט כאילו הוא רואה את מסעו של פרודו כפי שהוא נפרש. מדוע הצל (בהנחה שהוא השפעתם או רצונם של סאורון וסארומאן) מכשיל את ראייתו של אלרונד? ההערה השישית ל'אוסנווה-קנטה' מציעה פתרון:
פנגולד מרחיב כאן (אף על פי שאין הדבר נחוץ לטיעונו) על עניין ה"ידיעה מראש". אף אחד, הוא טוען, לא יודע את אשר לא נמצא בו. ב"נמצא בו" הכוונה לכל שהתנסה בו. למרות שבמקרה של יציר ארדה או התגלמות של איינו בגוף, בהסתמך על הכלים של הרוע[6], ישנם דברים העלולים 'להשכח', שאינם זמינים מיידית לזכרון. אך אין שם חלקים מה'עתיד', כי לא יכול הוא לראות זאת; הדברים אמורים על מי שנמצא בתוך זרימת הזמן. תבונה שנמצאת בתוך הזמן יכולה ללמוד על העתיד אך ורק מתבונה אחרת שראתה את העתיד. אך זה אומר רק מארו, או בתיווך תבונה כלשהי שראתה חלק ממטרת ארו (כך למשל האיינור, שעתה הם ואלאר באאה). לכן, ברייה תבונית באאה, שאינה מהאיינור, יכולה לדעת על העתיד רק ע"י למידה מהואלאר, או מגילוי המגיע ישירות מארו. אך כל ברייה תבונית, בין היא אם איינו ובין אם לאו, יכולה להסיק על סמך היגיון מה יקרה או עלול לקרות. אין זו ידיעה מראש (למרות שהסקה זו יכולה להיות ברורה יותר במונחים ומדוייקת יותר מראיית הנולד), אף אם היא מתגלת בחלום, שהוא אמצעי שכיח לידיעה מראש אמיתית.
ראיית הנולד של אלרונד אינה יכולה להיות הסקת מסקנות מהידע שלו. לא יכל היה לדעת מי יבגוד או עלול לבגוד בפרודו, וגם לא מי או מה יפגוש פרודו בדרכו. אלרונד אף לא ידע איזו דרך יבחר פרודו להכנס בה למורדור. למרות שניתן לטעון כי אלרונד וגאנדאלף התדיינו זמן רב באשר ליעדה של חבורת הטבעת, ומי מתגורר לאורך הדרך בה הם ילכו, נפילת גאנדאלף במוריה מגבילה את השפעתו על מחשבת אלרונד.air jordan 9
עקב כך ניתן להסיק, שניתן לאלרונד רמז מאחד הואלאר, או מאילובטר בעצמו. בצורה דומה, חלומותיהם של פאראמיר ובורומיר, שהתרו בהם לחפש את ריוונדל, לא יכלו להיות תוצאה של מחשבותיהם. לא היה להם הידע הדרוש כדי להסיק מאורעות אפשריים אלו. יתכן ששמעו דבר-מה על אימלדריס בהיותם ילדים ושכחו מכך; הם ידעו בוודאות כי נשברה חרבו של אלנדיל. אך לא יכלו הם לדעת כי בן מחצית שומר חפץ שמכיל עוצמה רבה, או שמועצה תתאסף באימלדריס ושם יתקבלו החלטות הרות גורל.
עוד דוגמאות לנבואה אצל בני לילית ובני אדם הם נבואות מאלבת הרואה[7] (בנוגע לשמו של ארבידואי[8] ומסעו של אראגורן בנתיב המתים), נבואתו של גלורפינדל על כך ששר הנאזגול לא יפול מיד גבר, ואיסילדור שחזה שהמלחמה בסאורון לא תסתיים במהרה.
הסקת המסקנות האינטואיטיבית של הלוסות[9] (שספינת בני הלילית שנשלחה לחלץ את ארבידואי לא היתה בטוחה) והדרואדין[10] (שנומנור לא חשה עוד בטוחה תחת רגליהם, ושינוי זה התרחש בדיוק לפני הקרב בשדות פלנור) קרובים יותר להגיון מאשר לנבואה, למרות שאנשים אלו (שהיו פרימיטיביים) היו עלולים להיות יותר מחוברים לסימנים הקלושים שמספק ארו (או הואלאר).air max 97
ומה בנוגע לדאגתו של אלרונד לפלך, ורצונו לשלוח לשם את מרי ופיפין כשליחים? אין טולקין מגלה לנו הרבה מידיעתו (או ניחושיו) של אלרונד בנוגע לפעילות של סארומאן באריאדור. אך גאנדאלף ואראגורן היו מודעים להתעניינות הגוברת בפלך. גאנדאלף ביקש מאראגורן להגביר את השמירה על הפלך. ואם גאנדאלף ואראגורן ידעו שאי מי היה מעורר צרות, גם אלרונד צריך היה לדעת מה מתרחש. וסיפורו של גאנדאלף על בגידת סארומאן היה עוזר לאלרונד להסיק שהפלך לא היה בטוח עוד מהתערבות חיצונית. דאגתו היא מאוד לא ברורה, למרות שהיא מתבררת להיות מבוססת היטב.
תוכחתו של קלבורן את אראגורן היא עוד דוגמא לראיית הנולד של בני הלילית, ואפילו ישירה יותר מזו של אלרונד. קלבורן מסביר לחבורה את הגאוגרפיה של הדרך בה בחרו. והוא מעניק להם סירות על מנת שיהיה להם יותר זמן להרהר בהחלטות שעליהם לקבל, במשך מסעם על האנדואין. אך בסוף הדרך, הוא אומר להם, עליהם להחליט אם לפנות למזרח או למערב. והוא מזכיר לבורומיר שנשים זקנות, בסיפוריהן, עלולות לזכור יותר מהחכמים בנושאים מסויימים. יתכן כי עצתו של קלבורן, שלא להכנס לפאנגורן, היתה נבואית מעט, והואלאר או אילובטר רמזו בדרך מעורפלת כי צרות עלולות להתעורר שם.
אי יכולתו של אלרונד לראות מה עלול לקרות בארצות שהצל נפל עליהן, מרמז על מקור ראיית הנולד שלו. כלומר, אם חזיונותיו מקורם באילובטר, למה שהם יעצרו בארצות הצל? נראה שמאלבת' היה מודע היטב לענייני מדינה וקטסטרופה. ראיית הנולד שלו היא כמעט ידע מוקדם, ונראה סביר כי קיבל את חזיונותיו מאילובטר, או אולי ממנווה.
אך טולקין מציין כי אילובטר התערב רק לאחר מותו של גאנדאלף. תוכניותיהם של הואלאר להביס את סאורון כשלו בנקודה זאת. במשך אלפיים שנה הואלאר ניהלו את ההצגה. כמה יודעים הם על העתיד לבוא, וכמה מנחשים הם? ומוכרחים הם לנחש חלק מהדברים. אחרת, למה שגאנדאלף לא יהיה מודע לבגידתו של סארומאן? להופעתו של הבאלרוג?  אי הוודאות של תוכנית הואלאר מרמזת כי לא יכלו לראות איך מסתיים הקונפליקט. התערבותו של אילובטר מרמזת על כך שרצה הוא שהקונפליקט יסתיים בצורה מסויימת.
בדברו על סירובם של הואלאר להתערב ישירות בבלריאנד לפני סוף העידן הראשון, טולקין מציע כי "ניתן לראות בהתערבותם הפיסית האחרונה של הואלאר, שתוצאתה שבירת התנגורודרים, כהתערבות שנעשתה בזמן הנחוץ והמדוייק, ולא הושעתה שלא לצורך מחוסר רצונם לבצעה. ההתערבות באה לפני חיסולם של האלדר והאדיין. למרות שמורגות ניצח לכאורה, הוא הזניח את רוב חלקי הארץ התיכונה ולמעשה נחלש, הוא איבד מכוחו הפיסי וגם איבד מיוקרתו (הוא איבד אחד מהסילמרילי ולא הצליח להשיבו), ויתרה על הכל, המלחמה היתה מוצלחת והחורבן הוגבל לשטח הקטן (אם כי היפה) של בלריאנד.
אם כן, לא תמיד פעלו הואלאר על סמך ידע מוקדם. לפחות במספר מקרים – במיוחד בשלבים מאוחרים יותר – הם פעלו על סמך הגיונם. הם חישבו מתי ועד כמה יכולים הם להתערב ישירות בהיסטוריה. הידע שלהם על העתיד לא היה מלא, ונעשה חסר יותר ויותר עם כל עידן חולף. בסופו של דבר הם טעו בחישוביהם (למעשה, הם טעו יותר מאשר פעם אחד, אך רק פעמיים אילובטר נאלץ להתערב ישירות על מנת לשמור על מהלך הדברים הרצוי).
מה שנראה כנבואה במקומות רבים הוא כפייה, אשר נובעת מרצון מרושע כשל מלקור או סאורון; או חיזוי – חישוב הדברים שצריכים לקרות המבוסס על ידע של מאורעות ואנשים; או מידע מוקדם – שנובע מהמנגינה, מהחזון או מאילובטר. רק האחרון הוא ניבוי אמיתי, אך נבואה אינה רק ניבוי. נבואה, במשמעותה הרחבה ביותר, היא גילוי. אם הואלאר מגלים דבר מה לבני הלילית או לבני האדם, הם מקנים להם ידע נבואי.prescription sunglasses oakley
יתכן כי ההגבלות על החיזוי מסבירות מדוע לא יכל טום בומבדיל להציע להוביטים עצה בנוגע להמשך דרכם. הוא סבר שהנאזגול לא יטרידו אותם זמן מה (והוא טעה). הנאזגול השגיחו על ברי כאשר פרודו ורעיו הגיעו שמה. טום הסתמך כנראה על הידע שלו באשר לארץ וליצורים שהוא מכיר. נסיונו עם הנאזגול היה מועט, ולכן יכולתו לחזות את מעשיהם היתה לא טובה במיוחד. וזאת הוא אף אמר להוביטים.ray ban eyeglasses
אי-וודאות דומה יש גם במראות שנגלו בראי גאלאדריאל. אין כל ספק שהראי שלה מגלה דברים. החזיונות שנגלים לפרודו וסאם הם חזיונות נבואיים אמיתיים. אך גאלאדריאל מזהירה אותם כי אין זה קל להבחין מי מהחזיונות נוגע לעתיד, להווה או לעבר. כמו כן, היא מזהירה כי לא כל שנראה בראי יתגשם. אז, מהו מקור החזיונות שנגלים בראי? האם קסמה של גאלאדריאל קורא מחשבות אקראיות של איינור ישנים? או שמא אילובטר מחלק חזיונות ברוחב יד?
בתוך קו הזמן, הנבואה משחקת תפקיד מגוון אשר מספק מידע אך אינו שולט במאורעות. בידיים הלא נכונות זהו לרוב כלי לכפייה. אך בידיים הנכונות זהו סימן להתעניניותו הבלתי פוסקת ולהתערבותו של אילובטר, היחיד היודע כיצד הכל יבוא על סיומו. אך בכל אופן הוא מתיר לכל ילדי מחשבתו, האיינור כמו גם יצירי אאה, לבחור את בחירתם שלהם.