קסם קסם תרדוף

על הקסם בארץ התיכונה

מה זה בכלל קסם?

הרבה פעמים אומרים על שר הטבעות שהוא ספר 'קסום', המכיל 'קסם'. מהו הקסם הזה? האם אפשר להגדיר אותו? מה מהותו?

נחפש קסם במילון מריאם-וובסטר:

1 a : the use of means (as charms or spells) believed to have supernatural power over natural forces b : magic rites or incantations
2 a : an extraordinary power or influence seemingly from a supernatural source.

שני ההגדרות שרלוונטיות לנו עושות שימוש במונח Supernatural כלומר על טבעי. המילון מגדיר Supernatural כ:

2 a : departing from what is usual or normal especially so as to appear to transcend the laws of nature

על טבעי – משהו שלא מתרחש בדרך כלל בחוקי הטבע המוכרים לנו.

בשר הטבעות יש המון דברים שמתרחשים ואינם נכללים בתפיסת חוקי הטבע 'המדעית' המוכרת לנו. בוא ונרכיב רשימה שלהם:
חפצים שאינם פועלים על פי עקרון מדעי: כותונת המיתריל, חרבות בני הלילית, פאלאנטירי, צלוחית גאלאדריאל, העפר הקסום שניתן לסאם, שיקוי המירובר או שיקוי האנטים, למבאס, גלימות בני הלילית.
מעשים שמתאימים להגדרה הראשונה של Magic: אמצעים מסוימים שמשפיעים על המציאות הפיסית באמצעים לא פיסיים: כדורי האש של גאנדאלף, יכולת הדלקת האש של גאנדאלף, יכולת הריפוי של אראגורן, יכולתו של אלרונד להציף את הברואינן, יכולת הריפוי של אלרונד.
מעשים שמתאימים להגדרה השנייה של Magic: תכונה בלתי רגילה שנובעת ממקור כוח על טבעי: היכולת הטלפתית של גאלאדריאל, אישו של הבאלרוג, יכולת שינוי הצורה של ביאורן, היכולת של לגולאס ללכת על השלג בעוד כולם שוקעים, קולו של סארומאן.

קטגוריה ראשונה: חפצים קסומים

חרבות בני לילית חזקות המאירות באור כחלחל כשיש אורקים בסביבה. פאלאנטירי שמאפשרים לתקשר בצורה קסומה בין מקומות רחוקים והצצה למקומות שאינם נראים. עפר שגורם לצמחיה לצמוח בהרף עין… כל אלו ועוד הן דוגמאות לחפצים שיש בהם משהו – חפצים קסומים. כמה קסם יש בהם? איך עושים אותם?

אדם מהמאה הראשונה לספירה מקבל לידיו נגן MP3, האם הוא יחשוב כי מדובר בחפץ קסום? סביר להניח. ואם נסביר לו בפרוטרוט את העקרונות שלפיו הנגן עובד? סביר להניח שהוא לא יחשוב כך יותר.

אדם מהמאה ה 21 מקבל לידיו חרב קשה וחזקה שמאירה באור כחול כשאויב נמצא. האם הוא יחשוב שזו חרב מכושפת? סביר להניח. ואם נסביר לו בפרוטרוט שהחרב עשויה מחומר מרוכב וחזק ביותר והיא מאירה בשל שבבים ביומטריים שניזונים מהאנרגיה העצבית של האוחז והם מסוגלים לחוש בכל יצור בטווח 100 מטר בעל אנרגיות עצביות שמראות על נכונות לתקיפה? האם הוא יהיה סבור שזו חרב מכושפת? סביר להניח שלא.

אין כוונתי לומר שעוקץ מורכבת מחומרים מרוכבים או שבבים ביומטריים. הכוונה כאן היתה להמחיש כי לפעמים דברים שנראים לנו כ'קסם' או כ'כישוף' הם הרבה יותר פשוטים. ייתכן מאד שהחרבות הקסומות, הלמבאס וצלוחית גאלאדריאל עובדים על עקרונות שאותם אין אנו יכולים להסביר או לפרט. אבל אלו הם עדיין עקרונות שמאחוריהן מסתתרת תפיסה כלשהי ששונה מהתפיסה שלנו את המדע. ברור כי לכוח שהופך חפצים אלו ל'קסומים' אין כל קשר עם המדע המוכר לנו.

טולקין ציין במכתב מספר 210 (בתרגומו של עומרי-אלרוהיר) כי:

"אף ניתוח במעבדה לא יזהה את המאפיינים הכימיים היחודיים של הלמבאס אשר הופכים אותו לנעלה על כל עוגה או מאפה דגנים אחר."

כלומר, המדע המודרני לא יצליח למצוא את מה שהופך את החרב, את צלוחית המים, את כדור הזכוכית ואת הלחם הפשוט לחפצים שיש בהם הרבה יותר מההרכב המולקולארי שלהם. אך למרות זאת יש בהם משהו שהופך אותם למשהו כזה – משהו לא מדעי, אך לא משהו במובן הקסום כפי שאנו חושבים עליו. ציטוט שיכול להבהיר את העניין, מחבורת הטבעת בתרגומה של רות לבנית, עמ' 380:

[פיפין מקבל את גלימת בני הלילית]

"האין זו גלימת קסמים?" שאל פיפין בהתפעלות.

"איני יודע למה אתה מתכוון בכך," השיב מנהיגם של בני הלילית. "לבוש נאה הוא ואריגתו טובה, כי בארץ זו נעשה…."

טולקין לא מספק שום מידע בנוגע לחפצים קסומים, או הדרך להכנתם. ידוע לנו כי אין שימוש בטכניקות תעשייתיות וכי האומן משפיע מאד על יצירתו. האם מדובר בטכניקות ייצור? למשל, חישול חרב בצורה מסוימת, הכנת למבאס בצורה מסוימת? ייתכן מאד. האם מדובר ביציקת חלק מרוחו של האמן לתוך החפץ ובכך הופכים אותו לקסום? בהחלט ייתכן, ישנם חפצים חד פעמיים שנוצרו רק בגלל אמן מסוים. למשל הפאלאנטירי, אנדוריל.

האם מדובר במשהו המצריך טקסים מסוימים? ייתכן, ר' מקרה הלמבאס שהכנתו כוללת מספר כללים קשוחים וטקסים.

אני חושב שאחת הדוגמאות היותר מעניינות לחפצים קסומים מהעולם שלנו הוא דווקא שוקולד בעבודת יד. מכירים את הקופסאות האלו שמכילות כמה ריבועים ומחירן מרקיע לשחקים? הטעם שלהם עולה בהרבה על שוקולד תעשייתי (משובח ככל שיהיה) ואני בטוח שגם אם נבנה מכונה שתחקה את עבודת מכין השוקולד במאה אחוזים עדיין העבודה של אותו אדם תהיה יותר טעימה – מדוע? זה כל הקסם.

אני חושב שהעיקרון 'המדעי' של החפצים הקסומים יכול להתמצות במשפט אחד:

"וכל השובר דבר כדי לדעת ממה מורכב הוא, סר מדרך החוכמה." – חבורת הטבעת בתרגומה של רות לבנית, עמ' 269.

קטגוריה שנייה: מעשים המשפיעים על המציאות הפיסית

יש לשים לב כי מדובר בהגדרה בעייתית במיוחד כשאנו בוחנים את ההגדרה השלישית. מהם המעשים הללו? יידוי כדורי אש, ריפוי, הדלקת אור או אש יש מאין, חסימת דלת, שבירת גשרים ועוד מעשים שמשפיעים על הסביבה הפיסית ועל הסובב למרות שאין להם הסבר.

בקיצור: מדובר בכל הקסמים עם 'האפקטים'.

גאנדאלף עולה מיד לראש כאשר חושבים על קסמים. בכל הפעמים שהוא עשה משהו (בדרך כלל משהו שקשור באש) הוא הפעיל את הקסם עם מילה מסוימת:

naur an edraith ammen! (תרגום חופשי: אש חושה להצילנו) כאשר הצית אש בקאראדראס

Naur an edraith ammen! Naur dan i ngaurhoth (תרגום חופשי: אש חושה להצילנו, אש נגד זאבי האדם). כאשר הצית את האצטרובלים והפכם לכדורי אש כנגד הזאבים

גם קסמים המתוארים בסילמאריליון מתוארים עם מילים: פלגונד המתמודד ב'שירי עצמה' עם סאורון, לותיין שהפילה קסם שינה באמצעות שיר.

מצד שני, יש 'קסמים' שמבוצעים ללא מילים: יכולת הריפוי של אראגורן למשל, כאשר הוא ריפא את פרודו הוא לא השתמש במילים, אך בשאר המקרים שהוא השתמש ביכולת זו הוא כן השתמש במילים.

מה המקור של קסמים אלו? כיצד הם מבוצעים? ממש לא ברור. כנראה שהמילים לא ממש משנות, כיוון שהן בסינדארין וכל אחד יכול לחזור עליהן. יש משהו אחר, שהמילים או השירים משמשות לו רק כסות. האם ייתכן שאפשר גם בלעדי המילים? סביר להניח שכן.

קשה למצוא מכנה משותף בין הקסמים המתוארים בסילמאריליון ובשר הטבעות – הם מבוצעים בעיקר בידי איינור או אלו הקשורים אליהם, אך גם על ידי בני לילית ובני אדם.

ללא ספק, כוחו של 'מעשה הקסם' תלוי בכוחו של 'המטיל' – איך בדיוק מודדים כוח זה? אין לנו שום מידע על כך. לותיין הצליחה להפיל את מורגות הואלא האדיר. פלגונד כמעט וניצח את סאורון.

מה שכן, מהתנהגותו של גאנדאלף אנו רואים שפעולת הטלת הלחשים היא פעולה המצריכה כוח פיסי:

"מימי לא חשתי תשישות כזו…" גאנדאלף מספר על קרב הלחשים שלו עם הבאלרוג (חבורת הטבעת בתרגומה של רות לבנית עמ' 337).

אני משתמש כאן במונח קרב כיוון שגאנדאלף מספר כי הבאלרוג הטיל לחש נגדי שפתח את הדלת ואילץ את גאנדאלף לבצע לחש אחר.

אראגורן גם התעייף כאשר עסק בריפוי 'קסום', אנו רואים את זה כאשר ניסה לרפא את פאראמיר: ' "יהיה עלי לאזור את מלוא אוני ותושייתי," אמר [אראגורן]. "לוואי והיה פה אלרונד, שהוא בכור גזענו, וגדול ברפואה." ואיאומר ראהו בעייפותו ודכאון נפשו…. ' (שובו של המלך בתרגומה של רות לבנית, עמ' 122).

"פניו של אראגורן האפירו מעייפות, ומפעם לפעם היה קורא בשמו של פאראמיר…" (שובו של המלך בתרגומה של רות לבנית, עמ' 124).

: "וכשאזלו כוחותיו, התעטף בגלימתו וחמק מן העיר.." (שובו של המלך בתרגומה של רות לבנית, עמ' 129).

אי אפשר לגזור גזירה שווה על כל הקסמים. לותיין, למשל, לא התעייפה פיסית או נפשית מהקסמים שלה. האם זה בגלל שהיא לא היתה ב'קרב לחשים'? אין לנו על כך מידע ולכן עדיף שלא נשער השערות פרועות יתר על המידה.

קטגוריה שלישית: תכונות בלתי רגילות הנובעות ממקור כוח על טבעי

ההבחנה בין הקטגוריה הזו לקטגוריה הקודמת לא ברורה דיה. האם יכולת הריפוי של אראגורן היא תכונה בלתי רגילה או קסם של ממש? אני הגדרתי אותה כקסם של ממש, אך ייתכן ויהיו כאלו שיגדירו אותה דווקא כתכונה בלתי רגילה או כאלו שיעדיפו לאחד את שתי הקטגוריות לאחת.

כעקרון קטגוריה זו מכילה את הקסמים שבריות מסוימות מפעילות אך שאינם מהווים השפעה פיסית על הסביבה. היכולת של לגולאס ללכת על השלג בלי לשקוע היא בהחלט בלתי רגילה/על טבעית – אך כיוון שהיא אינה משפיעה על דוממים/חיים ישירות אזי אני מכניס אותה כתכונה. כך גם עם שינוי הצורה של ביאורן – למרות שייתכן ויש כאלו שיאמרו כי הוא עושה זאת על ידי 'לחש'. מדובר בתכונה 'טבעית' לגבי זה אשר היא נמצאת ברשותו.

מה זו תכונה בלתי רגילה? מדובר במשהו שדמות מסוימת עושה ואינו יכול להיעשות על פי החוקים המדעיים המוכרים לנו. לגולאס שהולך על השלג הוא דוגמא נהדרת. היכולת של גאלאדריאל לראות לתוך הלב פנימה היא דוגמא טובה. גם האימה והאש שמפיץ הבאלרוג. מדובר בתכונות אינהרנטיות שמהוות חלק בלתי נפרד מהבריה. ייתכן שהיא נולדה עם התכונה הזו וייתכן שהיא רכשה אותה בשלב מסוים. אך בניגוד לקסם מהקטגוריה השנייה, שאותו אפשר להחליט להפעיל או שלא להפעיל, התכונה עצמה קיימת.

עד כמה על טבעיות התכונות האלו? בדיוק כמו בניסיון ההגדרה של החפצים – אין לנו שום מושג.

האם נראה לכם הגיוני שפאקיר הודי יכול לטייל על מרבד של גחלים לוחשות והוא לא יינזק? הדבר אינו הגיוני לפי המדע המערבי, אך אני בטוח שלחלק מכם יש הסברים 'הגיוניים' לכך. כך גם בעולם של טולקין. אני בטוח שלגולאס היה מצליח להסביר מדוע הוא הולך על השלג. ייתכן והוא היה צריך להסביר לכם מערכת מושגים שונה לחלוטין – אך עדיין היה מספק הסבר כלשהו. למרבה הצער, טולקין לא סיפק פרטים על כך אלא הותיר את התעלומות האלו מאחוריו.

חשוב להבין כי הדוגמאות האלו הן תכונה טבעית לחלוטין של אותה ברייה. כמו התכונה של טל להצמיד את שתי כתפיו או התכונה של גבריאל לכופף בצורה מעוותת את אגודליו. יש להם הסבר – הסבר שלא מושג במערכת המושגים המדעית שלנו – אך עדיין הסבר. יש כאן משהו בלתי-מוסבר, אבל לאו דווקא קשור בקסם כפי שאנו תופסים אותו.

הסבר יפה לתכונה רגילה שנראית לנו קסומה מובא בעמוד הראשון במבוא לשר הטבעות (ההדגשות שלי והתרגום של רות לבנית) :

מתחילת הימים קנו אומנות לעצמם להיעלם חיש-מהר, באין-קול, כל אימת שניקרו בדרכם יצורים מגודלים שהם לא רצו לפוגשם, והם שיכללו אמנות זו עד שהיא עלולה להיראות בעיני בני אדם כמעשה כישוף. אך למעשה, לא ניסו ההוביטים מעולם ללמוד את סתרי הכישוף והמאגיה, וכושר ההתחמקות אינו, לדידם, אלא תוצאה של מיומנות מקצועית שנשתכללה בעזרת תורשה ותרגול, ושל מגע רעות עם האדמה…"

סיכום: קטגורית הקסמים

ישנם קסמים שאנו יכולים לשייך אותם בנוחות לאחת משלושת הקטגוריות הללו. אבל ישנם קסמים יותר בעייתיים. אחד מהם הוא המראה של גאלאדריאל – האם הקסם מתחולל בעזרת המראה? בעזרת לחש של גאלאדריאל? בגלל תכונה טבעית של גאלאדריאל? האם זה בגלל שילוב של כל השלושה? לא ידוע לנו. גאלאדריאל אומרת לסאם ש:

"כי אכן זה הדבר שבני-עמך עשויים לראות בו מעשה קסמים, לו גם איני מבינה היטב את כוונתם…"  (חבורת הטבעת בתרגום רות לבנית, עמ' 373).

קסמים הם מטבעם קסומים ואינם ניתנים לחלוקה לקטגוריות. ייתכן שתופעה על טבעית מסוימת שייכת לכמה קטגוריות או לאף אחת מהן או שבכלל לא מדובר במשהו על טבעי אלא דבר טבעי לחלוטין בארץ התיכונה (ולו גם לא בעולמנו). יש לזכור את זה כאשר אנו בוחנים קסם מסוים ביצירותיו של טולקין.

קסמי האויב

אין לנו הרבה עדויות לקסמים שהאויב מפעיל. מעשיו של מלקור לפני העידן הראשון הם בבחינת מעשיו של אל או מלאך שנפל ואני לא חושב שהם מתאימים להודעה זו. הבאלרוגים היו מאיימים ביותר, אך לא מתואר שהם הפעילו קסמים.

הדרקונים הפעילו קסמים. המפורסמים ביותר הם קסם השכחה שגלאורונג הדרקון הטיל על ניינור והקסם הידוע בשם 'מבט עיני הדרקון' ששיתק את טורין.

גם סאורון, שבאגדות המוקדמות נזכר כ'קוסם ת'וּ', הפעיל קסמים – בקרב נגד פלגונד. וגם השתמש בכוח על מנת לשלוט בעמי הארץ התיכונה ויצר את החפץ הקסום היותר מפורסם: הטבעת האחת (אשר בה לא נדון בהודעה זו).

ציטוט מעניין ממכתב 131 מבהיר מה מייחד את קסמי בני הלילית וגם מפרט על קסמי האויב, המנוגדים להם:

Their 'magic' is Art, delivered from many of its human limitations: more effortless, more quick, more complete (product, and vision in unflawed correspondence). And its object is Art not Power, sub-creation not domination and tyrannous re-forming of Creation

מה כוחם של קסמי האויב? האם הם שונים מקסמי הטוב? אין לנו שום מושג. אך הדברים של פאראמיר לפרודו בשני המגדלים (תרגומה של רות לבנית, עמ' 254) מסכמים את העניין בצורה טובה:

"מעשי ידיו של האויב ממלאים את הלב תיעוב…"

מאד קל לראות את ההבדל בין השפעת המירובור – אותו שיקוי רב-כוח שגאנדאלף משקה את בני החבורה בקאראדראס לבין אותו שיקוי בן-בלי-שם שהאורקים משקים בו את מרי ופיפין.

"אך גמע פרודו מן השיקוי החם והריחני ושבה רוחו אליו, והרדימות הכבדה סרה מאבריו. גם האחרים, חייתה נפשם ונתעודדה רוחם." (חבורת הטבעת בתרגום רות לבנית, עמ' 300)

"אוגלוק תחב לו בקבוק אל בין שיניו והערה לגרונו שיקוי שורף : דומה היה לפיפין כאילו ניתכה בו אש. בבת-אחת סר הכאב מרגליו מקרסוליו. הוא יכול לעמוד." (שני המגדלים בתרגום רות לבנית, עמ' 45).

למרות ששני השיקויים משמשים לריפוי ושניהם יעילים ועוזרים, הדרך היא שמשנה פה. בעוד הקסם של הצד הטוב זורם עם הטבע והרמוני עם הסביבה, הקסם של האויב שורף, כואב ומשנה את הטבע לצרכיו. זה ההבדל העיקרי בין הקסם של האויב לקסם אחר.

קללות

בשר הטבעות ובסילמאריליון ראינו כמה וכמה קללות שהתגשמו – לעיתים בצורה שגרמה למעשים בלתי טבעיים. המפורסמת שבהן היתה קללת אנשי הגבעות שאיסילדור קילל את מפירי הברית. כיצד בן תמותה יכול לקלל ולגרום לעם שלם להפוך לרוחות רפאים? כיצד גמד פעוט ועלוב כמו מים יכול לקלל אוצר של זהב ולגרום לחורבן ממלכת בני לילית?

החוקיות של הקללות ממש לא ברורה ולא ידועה. אני חושש שהמסתורין סביב הקללות יימשך. ישנן קללות שעובדות, וישנן כאלו שלא. כנראה שככל שמטרתו של המקלל טהורה יותר או צודקת יותר, כך הסיכוי לכך שהקללה שלו תתגשם גבוה יותר. אך גם זו השערה רעועה מאד.

ראיית הנולד

האם ראיית הנולד יכולה להחשב כקסם? אני בספק. ראיית הנולד היא בראש ובראשונה מתת אלוהית. אם חייבים להסתכל עליה כקסם, אזי היא קסם מהקטגוריה השלישית – תכונה כלשהי שלא תמיד מתגשמת. יש כאלו שמתפרסמים בכך שהם רואים את הנולד (מלבת הרואה, למשל). יש כאלו שניחנים בראיית הנולד לעיתים בודדות (פרודו, למשל, בדבריו לסאם בנמלים האפורים) ויש כאלו שאינם ניחנים בכך.

בני לילית, בני אדם ואיינור יכולים לנבא ולראות את הנולד – מדוע הם ולא אחרים? מה הם עושים על מנת לראות את הנולד? אין לי מושג. למרות שאני חושב שהנבואה במקרה שלהם היא כמו הבזק או דז'ה וו ואינה קשורה בפולחן כלשהו.

סיכום

כפי שראינו, יש הרבה קסמים ואווירה קסומה בשר הטבעות ובסילמאריליון. אך מהי מהות הקסם? זה כבר הרבה יותר בעייתי להגדרה. ביצירה של טולקין אין לנו ספרי חוקים, דירוגי עוצמה ונקודות מאנה. הקסם בשר הטבעות הוא מובנה בתוך העלילה – קיים ולא קיים, מובן ולא מובן, לעיתים ברקע ולעיתים משמש כמניע לעלילה.

כשאנו מדברים על הקסם בשר הטבעות אנו צריכים לזכור דבר אחד – שמדובר בקסם של ממש וככזה הוא לעולם לא יוכל להיות מובן לחלוטין.

הפסקה הבאה מתוך חבורת הטבעת מסכמת את העניין בצורה הטובה ביותר:

[סאם מדבר עם פרודו על לותלוריין]

"אם יש כאן משהו מן הקסום הריהו חבוי בעומק, מחוץ להישג ידי, הייתי אומר."
           "אתה חש ומרגיש בו, בכל" אמר פרודו.
"כן" אמר סאם, "אך אינך רואה כיצד מפעילים אותו. אין זיקוקין-די-נור מהמין שגאנדאלף המסכן היה נוהג להפריח."

עמ' 372 בתרגומה של רות לבנית.

תודה לאילן שמעוני, נופר נוי, דניאל מרגוליס ושאר משתתפי פורום מתקדמים על הערותיהם והארותיהם.