ספרות מעריצים טולקינאית – בין הפטיש לסדן?

ספרות מעריצים (fanfiction) הינה כתיבת יצירות המבוססות על יצירה שכתב אחר, בדרך-כלל בידי מעריצים הבקיאים מאד ביצירת המקור (המכונה "קאנון"). אפיונו המרכזי של ספרות זו הינו נסיון להרחיב, להשלים, לפרש או להמשיך את יצירת המקור. כך למשל, כותב פאנפיק יכול לנסות ולכתוב "ספר המשך" למקור, לנסות לפתח דמויות ועלילות צדדיות ליצירה עצמאית. כותבי פאנפיקשן אחרים עשויים לכתוב דרך נקודת מבטה של דמות שונה מזו ששימשה את כותב הקאנון להעברת העלילה, או לנסות ולכתוב על יחסים רומנטיים בין דמויות כאלו ואחרות מיצירת המקור (תופעה המכונה שיפינג).
ספרות המעריצים עשויה ללבוש מספר צורות אופייניות – החל משירים שנכתבים על ארועים ודמויות מסויימות ביצירת המקור, המשך בסיפורים קצרים שמנסים "להכנס לראשה" של דמות מסויימת או לנתח אפיזודה ביצירת המקור מזווית שונה, וכלה בפארודיות. אלא, שהצורה הבולטת והמעניינת ביותר של ספרות המעריצים היתה והינה (לפחות לדעתו של כותב רשימה זו) יצירת פרוזה ארוכה יותר, שמטרתה ליצור עלילה חדשה מסוג כלשהו – בין אם היא מתרחשת בין דמויות מיצירת המקור (הקאנון), או בין דמויות מקוריות בעלות אינטראקציה עם הקאנון, ובין אם היא מתרחשת בתקופת הקאנון, בהמשכה או לפניה.

מטרתה של רשימה זו היא לתת מענה לשאלה מעניינת: מדוע דווקא כתיבת פאנפיקים בעברית אודות הלגנדריום של טולקין היא תופעה נדירה יחסית, בעיקר לעומת הפאנדום רב הפעילות של הארי פוטר. ננסה לבדוק ולענות על השאלה, האם המדובר בקשיים אובייקטיביים המכשילים או מקשים על כותבי יצירות כאלו, או שמא מקור הבעיה הינו בבעיות סובייקטיביות של תדמית ויחסים לפעילות הטולקינאית הכללית בארץ – ושמא שילוב בין השניים, הוא שיוצר "מעגל קסמים" אשר עומד למכשול בפני התפתחות הפרוזה העלילתית בפאנדום טולקין.

קיימות מספר חלוקות פנימיות בתוך ז'אנר ספרות המעריצים, אולם בטרם נתחיל את הסקירה פרי רשימתנו זו, ראוי לציין כי רשימה זו והמושכלות שבה הולמות ומיועדות אך ורק עבור אלו מן הכותבים, המנסים ליצור יצירה ספרותית לכל דבר ועניין – להבדיל מתרגיל כתיבה בלתי-מחייב גרידא.

ספרות המעריצים הטולקינאית בעברית – סקירה.

תחום הפאנפיקשן בישראל הינו תחום חדש יחסית, ומצוי, במידה רבה, בשלבים של התהוות והתגבשות. רובו של התחום מצוי בתחום רשת האינטרנט, ונכון לכתיבת רשימה זו, מרוכז בעיקר במספר מצומצם של פורומים, בלוגים וקהילות וירטואליות, כאשר מספרם של הכותבים ה"כבדים" (לצורך העניין: כותבים בעלי עניין מתמשך בז'אנר, שכתבו יצירות ארוכות או מספר יצירות קצרות ומושקעות) אינו גדול במיוחד, ורבים מהם מכירים ומודעים זה לקיומו של זה. מספר האתרים הפעילים הקיימים בעברית קטן עוד יותר.

מסקירה חטופה של ספרות המעריצים העברית, נקל לראות רוב מספרי מוחלט לטובת ספרות מעריצים של סדרת הארי פוטר. חלק נכבד מהפורומים הקיימים ברשת מיועדים מראש לסוג היצירות הזה, ובמרבית הפורומים והאתרים האחרים, המצב בפועל אינו רחוק מכך במיוחד. לצד הדומיננטיות של פאנדום זה, קיימת נציגות ניכרת לכותבים בהשראת סדרות אנימה שונות, ופה ושם ליצירות וסדרות אחרות (רומח הדרקון, באפי קוטלת הערפדים ועוד).

לעומת שני התחומים הנפוצים דנן (הארי פוטר וסדרות האנימה), קשה לחלוק על העובדה, כי כתיבה בהשראת טולקין הינה נדירה הרבה יותר. התמונה מתחדדת הרבה יותר, ככל שאנו מעבירים את תחום הפרוזה ב"מסננת איכות" (ולו מינימלית, שמתייחסת ליצירות מושקעות במידה סבירה מכל הז'אנרים) [1] קיים מספר מוגבל של סיפורים קצרים של מספר יוצרים, שרבים מהם נטשו את תחום העיסוק דנן לאחר הפקת יצירה בודדת [2] . בין היתר, ניתן למנות ביניהם את הסיפור הישן "לאורו של יום בקאהזאד דום[3] את שני הסיפורים הקצרים שכתב מנהל נומנור, רן בר-זיק, העוסקים באופן כללי ב"תגליות טולקינאיות" בתקופה המודרנית (בחלק המאמרים באתר נומנור), ומספר פאנפיקים אפיזודיים העוסקים בדמויות ובמצבים קאנוניים, כגון סיפוריה של הכותבת Laledhel[4] > – מספר זעום לעומת מאות רבות של פאנפיקים קצרים העוסקים בסדרת הארי פוטר ובסדרות אנימה.
המצב מגיע לדרגה הקיצונית ביותר, כאשר אנו עוברים לתחום עיסוקו של מאמר זה: הפרוזה הארוכה. מבט בפאנדום המקביל של הארי פוטר יראה על נקלה כמה עשרות יצירות פרוזה ארוכות, ומספר כותבים "כבדים" פעילים, שהפרו את הפאנדום ביצירות מושקעות למדי שעברו את "סף" עשרת הפרקים. לעומת זאת, בתחום הפאנדום הטולקינאי כמעט ואין פעילות בתחום זה. היצירות הפוטריסטיות הארוכות מתחלקות לתת-הז'אנרים השונים – יצירות המתארות בעיקר מערכות יחסים רומנטיות, כאלו המתמקדות בעיקר בעלילה והרפתקאות (בין אם מסוג ה"המשך הישיר"[5] או מסוגים אחרים לחלוטין), או כאלו המנסות לשלב בין עלילה למערכות יחסים).

למעשה, ניתן להצביע על שלוש יצירות פרוזה ארוכות שראו אור ברשת העברית:

• "דמדומי המערב" (פרי עטו של כותב רשימה זו), שמתארת את שקיעתה של גונדור בסוף העידן הרביעי, אגב התעוררות כוחות זדוניים, ונסיון להעביר את ה"מיתופאיה" של טולקין[6] ולגלם את המוטיבים שלה בתוך פרוזה עלילתית. הסיפור נכתב ושוכתב מהיסוד, ומכיל כרגע כרך א' שלם, ו-6 פרקים מכרך ב', כאשר בעתיד יתכן ויתווספו פרקים חדשים.

• "המסע" (פרי עטו של אור ענבר), שמתאר את הארץ התיכונה כעולם מודרני בסוף העידן השישי, ומתאר את הרפתקאותיה של חבורת צעירים מודרנית בסוף גיל התיכון, שנקלעים למזימה פוליטית ולהתעוררות מחודשת של כוחות זדון עתיקים. הכותב השלים כרך א' ובו מעט פחות מ-20 פרקים, והחליט לטפל בבעיות, פרצות עלילה וכ"ו ולהעמיק את היצירה על-ידי שכתוב מחדש, שהניב 4 פרקים של גרסה חדשה, שכתיבתה הוקפאה בשלב מסויים וטרם חודשה.

• "הטבעת השלישית", גרסה ראשונית של סיפור עלילה המתייחס לארץ התיכונה (לא ברור באיזו תקופה בדיוק) כעולם מקביל לעולם המציאות, ומגלגל את קורותיהם של נערים ישראלים העוברים בטעות בין העולמות (עד עתה – 9 פרקים). למיטב ידיעתי, גם כותב זה מתעתד לערוך שכתוב מקיף ביצירה בעתיד.

מעבר לזה, נכתבו בעבר מספר קטן של סיפורים אחרים שהתעתדו להפוך לארוכים (חלקם הגדול נועדו להתרחש אחרי עלילת הקאנון), וכולם נקטעו וננטשו בשלב מוקדם יחסית, בלא שיוותר חלק משמעותי של יצירה עצמאית.

אין ספק, שמיעוט זה של יצירות פרוזה ארוכות אומר דרשני. זאת במיוחד אם ניקח בחשבון שתי עובדות:

1. עולם הרקע שיצר טולקין נחשב בין המפותחים, הסבוכים ורבי-המעללים ביותר בתחום ספרות הפנטזיה. "שר הטבעות" אינו אלא "אקורד מסיים" של שלושה עידנים מלאי מאורעות ותהפוכות היסטוריות, והעלילה המתוארת אינה אלא תאור חלקי של אותה מלחמה אחרונה בין השר האפל ומתנגדיו. לכאורה, קיימים חללים רבים מספור שכותבי פאנפיקים יוכלו לנצל, בין היתר תוך העזרות בטיוטות, רשימות היסטוריות ופרטי מידע אחרים שסיפק טולקין ביד רחבה. אין ספק, שהוא רחב הרבה יותר מהרקע שיצרה רולינג לספרי הארי פוטר, שלא לדבר על המצב בסדרות אנימה כאלו ואחרות.

2. הפעילות הטולקינאית ה"כללית" בארץ הינה מפותחת ביותר, בעיקר בתחום הדיוני והמחקרי. קהילת טולקין הישראלית מפעילה מערכת שלמה של פורומים (שאחד מהם, שאינו פעיל במיוחד כרגע, מיועד לפאנפיקים), וחשוב אף יותר – מערכת שלמה של אתרי תוכן המכילים כמות עצומה של מידע נגיש וקל להתמצאות בעברית, מתאריכונים מפורטים ומפות ועד לערכים המרכזים את המידע כמעט על כל דמות ומושג בלגנדריום. נקל לראות, כי אתרים אלו יכולים להעניק סיוע בל-יתואר לכותבי פאנפיקים, שספק אם קיים בדרך כזו ובעברית בפאנדומים אחרים. לעומתה, ההתארגנות, הפעילות והמחקר הרציני בעברית ביצירות הארי פוטר נמצאים בשלבים ראשוניים הרבה יותר, מפותחים ומאורגנים הרבה פחות.

המסקנה ההגיונית שאמורה היתה לעלות, לכאורה, מעובדות אלו היתה צריכה להוביל למצב הפוך לחלוטין – דבר המחדד את השאלה: מדוע, למעשה, אנו עדים למיעוט כזה של יצירות פרוזה עלילתיות בפאנדום טולקין (ובלא סיכוי רב שהמצב ישתנה בטווח הקרוב)? מדוע רובם של הכותבים הם צעירים יחסית, דבר שגורר לא פעם יצירות בוסר שננטשות במהירות?

ננסה לנסות ולהצביע על סיבות למצב עגום זה, תוך חלוקתן לשתי קטגוריות:

סיבות סובייקטיביות–נסיבתיות – סיבות שאינן תלויות ישירות ביצירה הטולקינאית, אלא במגמות בעולם הפאנפיקשן ובעיקר בפעילות הטולקינאית בארץ.

סיבות מהותיות – סיבות הקשורות באופן מובהק לקאנון הטולקינאי, ולקשיים והמלכודות שהוא מציב בפני כותבי פאנפיקים.

כאשר אנו בוחנים עניינים נסיבתיים הקשורים יותר במהות הקהל והכותבים ופחות במהות הקאנון, מן הראוי לשים לב, שחלק גדול מ"הגרעין הקשה" של כותבי ספרות מעריצים בארץ (בלא תלות הכרחית בפאנדום מסויים), מתעניין פחות בפרוזה בהשראה מיתולוגית, פנטסטית או אפית, ויותר בכתיבה בלתי-נלאית אודות מערכות יחסים, לרוב רומנטיות ו/או מיניות, שדומות מאד למערכות יחסים של צעירים או מתבגרים במציאות. ספרות הארי פוטר עוסקת בעיקרה (אם נניח בצד את המימד הפנטסטי) בנערים ונערות בתקופת ההתבגרות שלהם בפנימיה[7] , בעולם שחרף חלקו הקסום הינו עדיין עולם המציאות המודרני. נקל לראות כי היא מהווה כר פעילות פורה הרבה יותר לכותבים וקוראים מהסוג הזה[8] אמנם, יתכנו (וקיימים, בעיקר בחו"ל) נסיונות למתוח ולכפות את סוג היחסים דנן גם על דמויות טולקינאיות, בד"כ תוך התעלמות או דחיקה הצידה של האלמנטים הפנטסטיים, הדתיים והמיתולוגיים של היצירה – אולם לרוב קשה לכנות יצירות כאלו "טולקינאיות" במלוא מובן המילה – הן עושות אמנם שימוש בשמות ובתאורים חיצוניים של הדמויות, אולם הן לוקות באופן חריף בהתעלמות או הדחקה של הרקע היחודי והעמוק של הלגנדריום[9] ולכן הן בדרך-כלל רחוקות מלהיות פופולריות (בלשון המעטה) בקרב מרבית מעריצי טולקין והלגנדריום. כך או כך, רבים מכותבי הפאנפיקים שמתעניינים ב"שיפינג" נטו, לא ימצאו בלנגדריום כר יצירה פורה ומשכנע לכתיבה מסוג זה. לא בכדי, אנו רואים כי מרבית היצירות הקיימות בפאנון העברי הקטן של הלגנדריום רחוקות מאד מז'אנר ה"שיפינג" שמאפיין חלק ניכר מהפאנון[10] הפוטריסטי.

סיבה נוספת, ולטעמי חשובה הרבה יותר להבנת מיעוט היצירות, הינה ההתנכרות של מרבית הפעילים בתחום המחקר הטולקינאי הכללי לעצם המושג של ספרות מעריצים. בתקופה בה ניהלתי את פורום הפאנפיקים של קהילת טולקין באורט, עשיתי מאמצים בלתי-פוסקים כמעט להביא את השכבה הבוגרת ו"בעלת השם" של הפעילים הטולקינאים להקדיש מעט זמן לקריאת פאנפיקים ולמתן תגובות וביקורת לכותביהם. התשובה היתה, כמעט תמיד, שלילה גורפת, ופסילה כמעט אוטומטית על הסף של הקונספט כולו – בין אם במישרין או במשתמע. הסיבות לכך הן מגוונות – החל מהנטיה של רבים מהטולקינאים להתייחס ב"חרדת קודש" אל הקאנון, ולראות את עצם הנסיון לכתוב פאנפיקשן כמעין "פגיעה בקודש". המשך בדעה קדומה מושרשת שרואה בז'אנר כולו, א-פריורית, דבר ירוד ולא ראוי להתייחסות, וכלה בטעמים סבוכים יותר הקשורים בשאיפה הגלויה להביא להכרה והערכה של כתבי טולקין והעיסוק בהם במסגרות אקדמיות, דבר אשר יתכן ומביא לאי-רצון להיקשר לתחומים הנחשבים "בלתי רציניים", כגון ספרות מעריצים.

צורת התייחסות זאת לתחום ספרות המעריצים, שהפכה כמעט למוסכמה בלתי כתובה (לא קוראים יצירות פרוזה ארוכות, וזהו), חלחלה למטה, תוך הבהרה בלתי רשמית שתחומי הפעילות ה"מוערכת" בתחום הטולקינאי אינם כוללים, per se, את העיסוק בספרות מעריצים. התוצאה היתה שקהל הקוראים של ספרות המעריצים מקרב הטולקינאים עצמם הצטמצם לקבוצה קטנה יחסית, רובה המכריע בגילאים צעירים. קשה היה מאד למצוא טולקינאי בעל ידע מקיף שיוכל לתת לכותבים כאלו ביקורת מושקעת, תוך התייחסות למידת הצלחתו או אי הצלחתו של הכותב ליצור פרוזה טובה המותאמת באופן אמיתי לעולם ולדמויות של טולקין. כך, נוצר למעשה מעגל קסמים: בהעדר כמות מספקת של התייחסות וביקורת אמיתית (וגם קטלנית, במקרה הצורך), לא נוצרו התמריצים והכלים שיכולים היו להעלות את רמתן של היצירות, כך שהפסילה מראש הפכה במידה רבה ל"נבואה המגשימה את עצמה".

להשלמת התמונה, אציין, שכאשר עלה בידי (לאחר מאמץ ומחיר כבד) לשכנע שתיים מהדמויות המובילות בקהילת טולקין לקרוא את "דמדומי המערב" (בשלב בו סיימתי את הגרסה המשוכתבת של כרך א', ולאחר כשנתיים של עבודה על היצירה), הרי ש… הפלא ופלא, שניהם הודו בפני, בשיחות פרטיות, שהיצירה שונה לחלוטין ממה שחשבו בתחילה, וחרף נקודות ביקורת כאלו ואחרות, אהבו אותה ונהנו לקרוא אותה. אלא, שבאופן מעניין, לא תורגמה שיחה זו מעולם (חרף בקשות חוזרות ונשנות) לביקורת כתובה שתעלה את הדברים הללו או מקצתם לרשת, ותעזור לשבור את חומת הפסילה הא-פריורית והדעות הקדומות לגבי תחום הפאנפיקשן.
אין צורך להכביר מילים, עד כמה דיכאה גישה זו את הכותבים הפוטנציאליים; מן הראוי להדגיש, כי בניגוד לתחומים אחרים במסגרת ז'אנר-העל של פנטזיה ומדע בדיוני, הרי שרובה המוחלט של הפעילות הטולקינאית מרוכזת בקהילה מאורגנת אחת, שמרבית הטולקינאים ה"כבדים" פועלים בתוכה ושותפים במידה כזו או אחרת לאג'נדה שלה. כותבי הפאנפיקים הטולקינאים מצאו עצמם למעשה "קרחים מכאן ומכאן" – מנותקים מהותית מקהילת ה"שיפינג" מחד גיסא, וזוכים להתעלמות מצד רוב הטולקינאים מאידך גיסא.

בעיות אובייקטיביות בכתיבה טולקינאית עלילתית
אלא, שהתבססות אך ורק על הגורמים הנסיבתיים הללו תביא אותנו למסקנות חלקיות ומעוותות למדי. התמונה לא יכולה להיות שלמה, בלא סקירה על קשת שלמה של קשיים אובייקטיביים-מהותיים, אשר מעמידה מספר גדול של בעיות ומלכודות בפני כותבים (קל וחומר צעירים יחסית) המעוניינים להגיע לתוצאה סבירה שתהיה אטרקטיבית בעיני קוראים בוגרים ומחמירים הבקיאים בקאנון הטולקינאי.
בעיות אלו תורמות מאד הן ל"הרתעה" – קרי, חששות המונעות מראש מאנשים רבים לנסות את כוחם בספרות מעריצים טולקינאית, והן להפלת כותבים והפיכת יצירותיהם לפרוזת-בוסר בעייתית, המחזקת את הסטריאוטיפים הבעייתיים בלאו-הכי של התחום בקרב ציבור חובבי-טולקין. כך נוצר היזון חוזר בין שני סוגי הבעיות, או אם תרצו – "מעגל קסמים", המכשיל באופן אפקטיבי את פיתוח התחום. להלן יובא פירוט של הבעיות והקשיים הנפוצים והפוגעניים יותר בתחום הפרוזה הטולקינאית.

1. האלמנטים המיתולוגיים והאפיים השזורים ביצירה לכל אורכה, מהנים ורבי-רושם לקריאה ככל שיהיו, מציבים אתגר לא קטן בפני כותבי פאנפיקים, משום שהם משפיעים באופן מסיבי על הפסיכולוגיה, עולם המושגים וההתנהגות של הדמויות. כאן, לא ניתן לצאת ידי חובה ב"טוב, אלו אנשים רגילים שגם יודעים לעשות כמה קסמים": דרך חשיבה שעשויה להיות יפה וטובה עבור הפאנדום הפוטריסטי. נסיון להשתמש בדמויות הטולקינאיות בלא לתת לרובדי הרקע הללו את המשמעות האמיתית שלהן, עשויה להביא לכתיבת דמויות לא אמינות, שיתפסו בידי קוראים טולקינאים ככשלון מובהק להכנס ל"ראשה" של הדמות, שלא לדבר על לכתוב אותה באופן אמין, שישכנע את הקוראים כי זו אכן הדמות מיצירת המקור (כשלון המכונה בלשון כותבי ספרות המעריצים: out of character, או בקיצור ooc).
   בנוסף לכך, עצם הכתיבה על עולם ימי-ביניימי ומיתולוגי למחצה מציב לא מעט קשיים בפני כותבים צעירים שאינם בקיאים די-הצורך בהתנהלות של עולם כזה, ועשויים להתפס בטעויות מגוחכות שנובעות מהשלכת מושגים ומושכלות מן העולם המודרני אל תוך אותו עולם (החל בתרבות בילוי וצורת חשיבה, וכלה בזמן הלוקח לידיעות להגיע ליעדן, וכו') – בעיה שאף היא כמעט ואינה קיימת בפאנדום של הארי פוטר.
   בנוסף לזה, רבים מאמצעי הכתיבה שמאפיינים את טולקין – כגון התאורים הציוריים ותאורי הטבע המפורטים, הינם קשים ביותר לכתיבה, וחלק גדול מהנסיון לחזור עליהם על-ידי כותב מתחיל (עניין נפוץ למדי, שהרי בעיני רבים הם ה"יצרנים" של האווירה הטולקינאית) עשוי להסתיים במפח-נפש.

2. בעוד במרבית הפאנדומים האחרים, די בקריאת ספר (או צפיה בסדרה) בכדי לשלוט ברובם המכריע של הפרטים הדרושים לכתיבת פאנפיקים, הרי שבלגנדריום, קריאה של שני ספרי היסוד – שר הטבעות וההוביט, הינה רחוקה מאד מלהספיק לכתיבה איכותית. דווקא בשל נטייתם של כותבי הפאנפיקים להכנס למקומות, מצבים ודמויות שהושארו בצד בקאנון, נדרש לה ידע טולקינאי מעמיק שאינו מצוי בשר הטבעות עצמו, אלא בכתבים אחרים – בעיקר הסילמריליון וסיפורים שלא נשלמו. לרוע המזל, מדובר בכתבים שרובם נקודתיים וחלקים רבים מהם נראים כטיוטות או רשימות היסטוריות לא ספרותיות. זאת, כאשר בכדי לשלוט בפרטי רקע, אין די בקריאה חטופה, ועל הקורא להתעמק בכל חלקי הטיוטה והרישומים הרלוונטיים לדמויות או תקופת הזמן של היצירה[11].
   מנסיון אישי אעיר, שבעת כתיבת חלק ניכר מפרקי "דמדומי המערב", עבדתי תוך הסתייעות שוטפת באתרי התוכן השונים של קהילת טולקין הישראלית – בעיקר האנציקלופדיה והאטלס של ארדה, אשר אין ספק כי דרך הטיפול שלהם במידע מגישה סיוע נכבד לכותב. לעומת זאת, ראוי לציין גם כאן כי השלילה של מרבית הטולקינאים הבכירים את תחום הפאנפיקים, מציבה את הכותב מראש במצב בעייתי, בכך שהיא מקשה עליו להשיג קוראים ומעבירי ביקורת שיוכלו לתת התייחסות מושכלת לגבי דרך השימוש במידע הטולקינאי הסבוך יותר והנגיש פחות לקוראים מהשורה.

3. עלילת שר הטבעות נסגרת כמעט "באופן הרמטי" – לא זאת בלבד ששר האופל ומשרתיו מושמדים, אלא שהעולם מאבד כמעט לחלוטין את היסודות הקסומים והמיתולוגיים שלו, והופך לעולם אפור של בני אדם. הסגירה ההרמטית דנן הופכת את הז'אנר הפופולרי של "המשך ישיר" לבעייתי מאד. הנטיה הפופולרית של כותבים (בעיקר מתחילים), לבסס את העלילה על קומו של יורש לסאורון עשויה, בדרך כלל, להפיק תוצר לא אמין – וזאת בלשון המעטה.
   זאת ועוד; דווקא הכח והברק של העלילה הקאנונית, שהופכים אותה לכל כך מושכת עבור קוראים, מסתברים כמלכודת קטלנית עבור כותבי פאנפיקים, שמנסים לא פעם פשוט לשכפל אותה או קטעים ממנה בשינויים צורניים כאלו ואחרים. התוצאה עשויה להיות יצירה חסרת מקוריות ועניין, שאין לקוראים רציניים וביקורתיים כל עניין בקריאתה.

4. יריעת הדמויות של שר הטבעות: למרות שעיון חטוף באנציקלופדיה של ארדה עשוי להעלות מאות רבות של דמויות, הרי שהדמויות שזוכות לתאור והעמקה ממשית בקאנון הן מעטות יחסית למקבילות בספרים אחרים (כגון הארי פוטר, שלא לדבר על סדרת שיר של אש ושל קרח). אי לכך, קיים מגוון קטן יחסית של דמויות קאנוניות "מן המוכן", שיפתו כותבי פאנפיקים. הדבר בולט במיוחד בתחום הדמויות הנשיות. הקאנון של שר הטבעות עצמו מציג באופן מפורט רק שלוש דמויות נשיות – ורק אחת מהן, איאווין, זוכה ל"זמן מסך" אמיתי (להשלמת התמונה: המצב שונה בסילמריליון, אלא שהתאורים שם הינם בכל מקרה לאקוניים הרבה יותר).
   התוצאה היא, שמעבר למספר דמויות מצומצם יחסית, שחלקן קשות למדי ללקיחה ותפעול בידי כותבי פאנפיקים, הכותב חייב "להמציא את הגלגל" בכוחות עצמו, קרי – להתבסס במידה רבה על דמויות מקוריות, תוך התאמתן ללגנדריום (הן ברמה של אפיון, הן ברמה של הפיכתן למושאי עלילה, והן ברמה של יצירת מערכות יחסים) – משימה שאינה תמיד קלה לכותבים, בעיקר לכותבים מתחילים.

עשה ואל תעשה: עשרת הדברות לכותב פאנפיק בפאנדום טולקין

כל הדברים הללו לא נועדו, חלילה וחס, בכדי לייאש או לטעון כי כמעט ובלתי אפשרי ליצור ספרות מעריצים טובה בפאנדום הטולקינאי, אלא רק בכדי להמחיש את הבעיות, ולהבהיר כי ספרות כזו דורשת השקעה ורקע מעל למקובל בפאנדומים אחרים. בכדי לא לסיים מאמר זה אך ורק בהצגת בעיות וחששות, אציג כאן רשימה של כללי "עשה ואל תעשה" שיכולים לסייע לכותבי פאנפיקים.

1. המנעו ככל האפשר מהז'אנר השחוק והלעוס של "המשך ישיר" – כלומר, אראגורן או בנו יוצאים כנגד יורש חדש של סאורון, וההוביטים נקראים שוב אל הדגל. במיוחד, המנעו מחזרה על המוטיב של חפץ מרושע שיש צורך להשמיד אותו. סוג עלילה כזה יציב אתכם, בסיכוי גבוה, כחקיינים גרידא של הקאנון, וגרוע מזה – יפתה אתכם לחקות ולנסות לשכפל את מבנה העלילה הקאנוני. באופן כללי, קוראים מצפים, אמנם, למשהו שיהיה נאמן לקאנון – אבל בו-בעת ולא פחות מכך, לקרוא משהו חדש ומקורי. אם תתעלמו מכך, התוצאה תהיה פאנפיק צפוי מראש, לעוס ולא מוערך, שיראה כחיקוי עילג של שר הטבעות עצמו.

2. כאשר אתם יוצרים דמויות מקוריות, המנעו מלהפוך את מחציתן ל"בנים של…" או "נכד של נכד של…" (הדמויות מהקאנון). שימוש יתר בנוסחה הזו מהווה, בדרך כלל, דרך שמובילה לדמויות פלקטיות ולא מקוריות, שאינן אלא חיקוי לא מוצלח של הדמויות הקאנוניות. אם צרכי העלילה מחייבים הצבת "צאצא של" (למשל: מלך גונדורי שהוא צאצא של אראגורן), הקפידו בשבע עיניים שאתם יוצרים דמות מקורית, ולא את אראגורן (או "לגולאס החתיך") בשם אחר.

3. אל תנסו לכתוב בשפה של הסילמרליון. מדובר בשפה גבוהה וכבדה מאד, שספק גדול אם היא מתאימה ליצירת פרוזה סיפורית ארוכה (להבדיל מאגדות ומיתוסים). סביר להניח, שקריאת עמודים על עמודים בשפה הזו תלאה ותרגיז את מרבית הקוראים. גרוע עוד יותר, רוב הכותבים אינם מסוגלים בעצמם להחזיק מעמד במשלב שפה כל כך גבוה, והתוצאה היא בדרך-כלל גלישה בלתי-מודעת למשלבים נמוכים, שהערבוב שלהם עם השפה הגבוהה יוצר תוצאות מגוחכות, שאין כמותן "לעשות סלט" מהיצירה.
   אתן כאן דוגמא, קיצונית במכוון, בכדי להמחיש את הדברים באופן ברור:
   "אזי בערה חמתו של אראגורן באין–מזור, והוא שלף את חרבו הבוהקת מנדנה, וזעק 'אני אגמור את הצורה המכוערת שלך, חתיכת אפס מזורגג!' בקול נוקב ומעוצבן אשר הדהד מקצה העמק ועד קצהו".
   כך או כך, שימו לב שדמויות שונות יכולות לדבר במשלבי לשון שונים: הבריון של סארומאן והסוכן דנתור אמורים לדבר בצורה שונה ובהתנסחות שונה לחלוטין זה מזה.

4. אל תשלבו כלאחר-יד אלמנטים של משחקי תפקידים ו/או פנטזיה ז'אנרית. ההתייחסות לקסם, למפלצות וליצורים קסומים בכתבי טולקין היא שונה לחלוטין מאשר במקומות האלו. עלילה שמלאה בקוסמים, מפלצות ודרקונים ומתייחסת אליהם כלאחר-יד היא זרה לרוח עולמו של טולקין, והיא תכשיל אותכם על הסף אם תשתמשו בה במסגרת הפאנדום הזה.

5. אל תשפכו כלאחר יד את כל העלילה בפרק הראשון. לאף קורא רציני אין זמן וחשק לשמוע השתפכויות ארכניות על "הרוע שפשה בעידן החמישי, הוא העידן העייף", או לקבל תאור ארכני של מעלותיו ומשימתו האפית של הגיבור הראשי מיד בתחילת העלילה. עלילה טובה מתפתחת בהדרגה, ודוגלת במנטרה: Show, don't tell.
   טעות נפוצה של כותבים מתחילים היא שהם ממעטים בעבודת הכנה לפני הכתיבה, מעלים רעיונות תוך-כדי כתיבה וזורקים אותם הישר אל הפרקים שהם כותבים. המנעו משני מנהגים אלו ככל שניתן – בשביל רעיונות אלו בדיוק קיימים אאוטליינים, וטיוטות-רקע של היצירה.

6. צרו ועבדו עם פרמיס (רעיון יסוד עלילתי) מקורי ומעניין, שמשיק לקאנון אבל לא חוזר עליו במילים אחרות. יצירות ארוכות עלילתיות משתמשות, בדרך כלל, במספר פרמיסים שעומדים בבסיס העלילה והרקע שלהן, ומרוויחות מהצטלבות, השקה וקונפליקטים ביניהם. הפרמיסים הטובים ביותר מנהלים "דיאלוג" עם הקאנון – הם נוגעים בו שוב ושוב בנקודות שונות ומאירים פנים וצדדים שלו מזוויות חדשות. מילות המפתח בעניין זה הן "המשך ושינוי".

7. חפשו נקודות מבט, התמקדויות וקונפליקטים חדשים, או כאלו שהקאנון מכיר בהם, אולם לא נותן להם תשומת לב ממשית. כך תוכלו למצוא הן עיגון קאנוני, והן כר נרחב ליצירה מקורית שתחדש ותעניין את הקוראים.

8. בבקשה, אל תתחילו את היצירה במהדורה חדשה ומגומגמת של הקרב בשדות הפלנור; זה לעוס, וזה לא עובד. אין ספק, שמדובר באחד משיאי העלילה של הקאנון, שנחרט עמוק בזכרון ומגרה מאד כותבי פיקים – אולם ראוי לזכור, שחלק גדול מהערך והכח הבלתי נשכח של הסצנות ההן טמון בכך שטולקין בנה את המתח, את הדמויות ואת ההתרחשויות במשך פרקים רבים לפני שהגיע אל הסצנה הזו. כותב צעיר שמתחיל הישר מקרב כזה יוצר לעצמו מתכון כמעט בטוח לכשלון.

9. אם אינכם מכירים על-בוריין את השפות של טולקין, אל תמציאו משפטים ומילים חדשות. זה, בדרך כלל, נראה רע. אם אתם רוצים להשתמש במשהו, נסו לחפש את הפירושים הנכונים באתרי האינטרנט המתאימים, או לבקש עזרה בפורום הטולקינאי המתאים. מעל הכל, אל תנסו להמציא שפות חדשות רק כדי להראות ש"אני כמו טולקין" – טולקין היה מומחה לבלשנות, ורובם המוחלט של כותבי הפאנפיקים – בהחלט לא.

10. אל תתעלמו מן הרקע המיתי והדתי של הקאנון, ומתפיסות היסוד של טולקין (מאבק בין טוב לרע, הכרה ברגשות עמוקים של ידידות שאינה בהכרח מינית, תפיסות מוסר ואנטי-מוסר, וכיוצא באלו). הרקע הזה הוא חלק משמעותי מהיצירה ואחראי לחלק גדול מן הרבדים העמוקים שלה – והוא קיים תמיד, לעיתים בתור אקסיומות של העולם. גם אם אתם רוצים להאיר באור חדש ולהעביר ביקורת על חלק מהתפיסות האלו (עניין לגיטימי, כל עוד הפיק לא יוצא מתוך רצון מוצהר לעשות "אנטי", להשפיל או לבזות את יצירת המקור) – הן שם, ואם תתעלמו מהן לחלוטין, היצירה תהיה, במקרה הטוב, לא אמינה.

סיכומם של דברים: ברשימה זו הראינו את מצב הכתיבה העברית בפאנדום הטולקינאי, וניסינו להצביע על השילוב בין סיבות סובייקטיביות ואובייקטיביות שמכשיל את הפיתוח של הז'אנר הלאה, למימדים ולרמות אליהם הוא בהחלט ראוי; בשל חשיבותה של הנקודה, ראוי לחזור ולהדגיש – פאנדום טולקין הינו, להערכתי, בין הפאנדומים בעלי הפוטנציאל הרחב, העמוק והמרתק ביותר לסוגים רבים ומגוונים של ספרות מעריצים איכותית ומושקעת. זאת גם בשל רוחב היריעה והעומק של העולם שברא טולקין, וגם בשל רבדי העומק, מגוון הקונפליקטים ודרכי הגישה אליהן, הן בשר הטבעות עצמו והן ברקע ההיסטורי (או בהמשכים עתידיים שלו, מעבר למסגרת השחוקה של "רפליקת ההמשך הישיר"). פאנפיקים יכולים להוסיף נקודות מבט ועלילות משנה לתקופת הקאנון עצמו, ולשלב אותם עם תרומה מקורית, פרי רוחם של יוצרים טולקינאים, המוקירים ואוהבים את הלגנדריום; הם יכולים לחקור היבטים ונקודות מבט שהוזנחו, ולתת פרשנויות חדשות שיועילו לאתגר את המחקר הטולקינאי לא פחות מאשר דיונים עיוניים על אותם היבטים ונקודות מבט; הם יכולים לחזור וליצור עלילות מרתקות ומעניינות במלאכה הסילמריליונית העצומה שנותרה בלתי גמורה, ועוד כהנה וכהנה.

כל האמור לעיל מצביע על צורך ותועלת אדירה בנסיון להתגבר על המכשולים בתחום, למשוך אליו כותבים וקוראים בשלים ומחמירים, ולמצות תחום מרתק זה של העיסוק בטולקין וכתביו – לטעמי, כתיבת פאנפיקים מהווה, ברמות הגבוהות שלה, חלק בלתי נפרד מהמחקר הטולקינאי, והיא מסוגלת ליצר או להמחיש תובנות ושאלות שיעסיקו גם את המחקר הטולקינאי העיוני – כשם שהמחקר דנן מייצר השראה, אתגרים ורקע עבור כותבי פאנפיקים, ועשוי לשפר לאין ערוך את כתיבתם של אלו שנחשפים אליו.

לכן, אין לי אלא לשוב ולקרוא לטולקינאים: אנא, שקלו מחדש את גישתכם הנוכחית לתחום ספרות המעריצים ואל תפסלו אותה על הסף – הדבר גורם להחמצת רובד חשוב ומעניין של עיסוק בכתבי טולקין, וחבל.

---

[1] הכוונה כאן אינה להחמיר בביקורת ספרותית, אלא פשוטו כמשמעו להעביר מבחן מינימילי של הגהה לשונית, רעיון מגובש, השקעת מחשבה תוכנית, וכמובן – יצירה שחרגה מכלל התחלה שננטשה על-ידי היוצר).

[2] לצד מספר גדול יותר של שירים וציורים, המצויים מעבר לתחום עיסוקו של מאמר זה.




[3] כאן: http://www.cs.bgu.ac.il/~gwiener/stories/extra/Kazad-Dum.doc

[4] למשל, הסיפור "מלכה" http://members.pundak.co.il/whitetower/stories/queen.html, וכן "הרגעים שלפני השחר": http://members.pundak.co.il/whitetower/stories/b_dawn.html

[5] נסיון לכתוב את "ספר ההמשך הבא" בסדרת הארי פוטר.

[6] שיר ארוך שמתאר עימות בין "אוהב המיתוס" (התפישה הטולקינאית) לבין "שונא המיתוס".

[7] כאשר "ספרות הקונדסאים" הפופולרית מחזירה גם את הדמויות הבוגרות בקאנון לתקופת הנעורים שלהן.

[8] כאשר סקירה מהירה של הפורומים תראה, שאחוז גדול ממנו הינן נערות בגילאי 12-17 פחות או יותר – קרי, מקביל לגילאים ולאווירת גיל ההתבגרות ברוב חלקי הסדרה – דבר המדגיש את העניין עוד יותר.

[9] לא פעם, עצם ההגעה ל"שיפינג" דורשת התעלמות או שבירה של חלק מעקרונות היסוד של הלגנדריום, דבר אשר עשוי לצרום מאד לקורא טולקינאי.

[10] פאנון: מילה המתארת את ספרות הפאנפיקים שהתפתחה בהשראת קאנון מסויים, ואת המוסכמות והנקודות החשובות או המקובלות בה.

[11] מעבר לכך, קיימים מקורות חיצוניים נוספים, נגישים עוד פחות – כגון כרכי ההיסטוריה שלא תורגמו לעברית, אוסף המכתבים, ועוד. למרות שקשה להתייחס למקורות אלו כ"חובה" – הרי ששליטה בהם יכולה בהחלט להפרות ברעיונות מקוריים לכתיבה.