מכתב מספר 5

מכתב מספר 5 תורגם על ידי אילנה בוגוד [בזמן שהיו בבית-הספר על שם המלך אדוארד, בירמינגהם, ב-1911, טולקין ושלושה חברים, רוב גילסון, ג'פרי סמית וכריסטופר וייזמן, הקימו להם אגודה בלתי-רשמית וסודית למחצה אשר נקראה 'מ.ת.א.ב' [1] , ראשי-תיבות של 'מועדון התה והאגודה הבארוביאנית', רמז לחיבתם לשתיית תה בתוך ספריית בית-הספר, נגד הכללים, ובתוך החנות של בארו הסמוכה לבית-הספר. לאחר עזיבת 'המלך אדוארד', המ.ת.א.ב. שמרו על קשר הדוק אחד עם השני, ובדצמבר 1914 הם קיימו 'מועצה' בביתו של וייזמן בלונדון, שלאחריה טולקין התחיל להקדיש הרבה ממרצו לכתיבת שירה – כתוצאה, הוא האמין, מן האידאלים המשותפים והעידוד ההדדי של המ.ת.א.ב. וייזמן שירת לעת הזאת בצי, גילסון וסמית נשלחו אל סום [2], וטולקין הגיע אל אותו שדה-קרב, כקצין קשר גדודי של החטיבה ה-11 של רובאי לנקשייר [3] , בדיוק כשמיתקפת בעלות-הברית של ה-1 ביולי התחילה. באותו יום, רוב גילסון נהרג בפעולה, אבל הידיעה על מותו לא הגיעה אל שאר חברי המ.ת.א.ב. אלא לאחר מספר שבועות. ג'פרי סמית שלח לטולקין הודעה על כך, ולאחר מכן העביר לו מכתב מכריסטופר וייזמן.] 12 באוגוסט 1916 ה-11 של רובאי לנקשייר, חיל המשלוח הבריטי [4], צרפת ג'פרי יקר שלי, תודה רבה לך על מכתבו של כריסטופר. חשבתי רבות על הדברים מאז – רובן מחשבות שאינן ניתנות למסירה עד שאלוהים יזמן אותנו יחד שוב ולו לזמן קצר. איני מסכים עם כריס – אם כי כמובן הוא לא אומר הרבה. אני מסכים בכל ליבי כמובן עם השורה שהדגשת – אבל באופן משונה איני מסכים עכשיו כלל עם החלק שאני סימנתי והערתי. יצאתי החוצה אל החורשה אתמול בלילה וגם בלילה שלפני כן – אנחנו במחנה חוץ בחזרה מן הסיבוב השני שלנו בחפירות עדיין באותו האזור שבו נפגשנו – וישבתי וחשבתי. איני יכול להתחמק מן המסקנה שטעות היא לבלבל את הגדולה שרוב זכה לה עם הגדולה שהוא עצמו פקפק בה. הוא עצמו יידע שאני כן לחלוטין, ובשום פנים ואופן איני בוגד באהבתי כלפיו – הרי אני מבין רק עכשיו, יותר ויותר עם כל יום, שהוא אבד מן הארבעה – כשאני אומר כי אני מאמין עכשיו שאם הגדולה אשר שלושתנו ללא ספק התכוונו אליה (והתכוונו ליותר מקדושה או אצולה בלבד) הינה באמת הגורל של המתא"ב, כי אז מותם של אי מי מן חברים אינו אלא ניפוי כואב של אלו שלא נועדו להיות בגדולה – לפחות באופן ישיר. אלוהים ייתן שזה לא נשמע יהיר – אני חש עניו למדי למען האמת, חלש ועני יותר עד בלי די עכשיו. הגדולה שאני התכוונתי אליה היא של מכשיר גדול בידי האל – מזיז, עושה, משיג דברים גדולים, יוזם לכל הפחות של דברים גדולים. הגדולה שרוב מצא אינה בשום אופן פחותה – כי הגדולה שהתכוונתי אליה ובחיל ורעדה פיללתי שתהיה שלנו הינה חסרת-ערך אלא אם כן היא ספוגה באותה קדושה של אומץ-לב, סבל והקרבה – אבל היא מסוג שונה. הגדולה שלו היא עכשיו במלים אחרות עניין אישי עבורנו – מסוג שיגרום לנו לשמור את ה-1 ביולי כיום מיוחד למשך כל השנים שאלוהים עשוי להעניק למישהו מאיתנו – אבל היא נוגעת למתא"ב רק מהבחינה המדויקת הזאת אולי – זה אפשרי – שהיתה היחידה שרוב באמת הרגיש – 'חברות בעוצמה ה-N-ית'. מה שאני התכוונתי, וחשבתי שכריס התכוון, ואני כמעט בטוח שאתה התכוונת, היה שלמתא"ב הוענק איזשהו ניצוץ של אש – ללא ספק כקבוצה אם לא בנפרד – שהיה מיועד להצית אור חדש, או, מה שהוא אותו הדבר, להצית מחדש אור ישן בעולם; שלמתא"ב נועד הגורל לעמוד לצד האל והאמת בדרך שהיא אפילו יותר ישירה מאשר מסירת חיי החברים בו במלחמה הזאת (אשר היא למרות כל הרוע שבצד שלנו במבט מגבוה מלחמת הטוב ברע). עד כה הרושם העיקרי שלי הוא שמשהו נסדק. אני מרגיש בדיוק אותו דבר כלפי שניכם – קרוב יותר אם כבר וזקוק לכם עד מאד – אני רעב ובודד כמובן – אבל עכשיו אני לא מרגיש כאיבר בגוף קטן ושלם. אני באמת חש שהמתא"ב בא אל קיצו – אבל אני כלל לא בטוח שאין זו הרגשה מטעה שתעלם – כמו קסם אולי כשנשוב וניפגש. עדיין אני מרגיש אך כאדם פרטי בהווה – עם תחושות עזות יותר מאשר רעיונות אבל חסר-אונים עד למאוד. יתכן כמובן שהמתא"ב היה כל מה שחלמנו – ועבודתו תעשה בסופו של דבר על-ידי שלושה או שניים או ניצול יחיד וחלקם של האחרים יופקד על-ידי האל לידי ההשראה אשר אנו יודעים שלכולנו יש ושאנחנו מקבלים אחד מן השני. על כך אני בונה עכשיו את תיקוותי, ומתפלל לאלוהים שהאנשים שנבחרו להמשיך את המתא"ב אינם פחות מאשר שלושתינו. …אני בכל אופן מפוחד ומתאבל על כך – לבד מגעגועי האישיים – מכיוון שאיני יכול עדיין לזנוח את התקווה והשאיפות (ראשוניים ומעורפלים אני יודע) שהפכתי מודע אליהם לראשונה במועצה בלונדון. כפי שאתה יודע תוצאות אותה מועצה במקרה שלי היו מציאת קול עבור כל מיני דברים אגורים ופתיחה עצומה של הכל עבורי:– תמיד ייחסתי את זה להשראה שאפילו שעות ספורות עם הארבעה תמיד הביאו לכולנו. הרי לך – התיישבתי ברצינות וניסיתי לספר לך ביובש בדיוק מה אני חושב. גרמתי לזה להישמע מאד קר ומרוחק – ואם הכתוב הוא בלתי קוהרנטי הרי זה משום שזה נכתב במספר ישיבות נפרדות בתוך הרעש של ארוחות פלוגתיות משעממות מאד. שלח את זה הלאה אל כריס אם אתה חושב שזה כדאי. אני לא יודע מה יהיה הצעד הבא שלנו או מה צופן העתיד. השמועות פורחות ככל שהעייפות הכללית מן המלחמה הזאת מאפשרת להן. הלוואי שיכולתי לדעת איפה אתה נמצא. אני מנחש כמובן. הייתי יכול לכתוב מכתב ענקי אבל יש לי המון עבודות לעשות. קצין הקשר החטיבתי רודף אחרי הינו אחרי בגלל שיחות חולין, ויש לי שתי שורות לעשות עם הק"מ [5] ומסדר מתועב ב- 6:30 – 6:30 בערב ביום שבת שטוף שמש . כתוב אלי כשיהיה של צל צילה של אפשרות . שלך ג'והן רונלד. ~~~~ הערות: [1]במקור: TCBS [2]במקור: Somme [3]במקור: 11th Lancashire Fusiliers [4]במקור: B.E.F. [5]במקור: I have two rows to have with the QM. ה-QM הוא כנראה ה-110th Quarter Master יחידת חיל רגלים בריטית.