פרשה יט' : "הראי של גלאדריאל"

קאראס גאלאדון. טבעי?

בני החבורה מתקרבים אל עבר לב ליבה של ארץ לוריין – קאראס גאלאדון. ואנו משופעים בתיאורי הטבע שעולים מהמקום, בעצי המלורן האדירים, בחומה הירוקה והטבעית, והכול כמו שוחה בירק ובנופים טבעיים ויפים. ומנקודת מבטי, העניין כלל וכלל לא כך. הסבר. טבע, פעמים רבות, אם מטופח הוא או אם לא, איננו סימטרי כמגדלים וחיילים. שיחים ועצים ראוי להם שיגדלו לכיוונים מעוקמים מעט, שיצמיחו ציץ ופרח שלא אמורים להיות היכן שהם. הטבע הוא ערבוביה שיוצרת הרמוניה. ואילו כאן? כאןמשמש הטבע כלבנים וחומרי הבניין, כשם שהברזל והאבן במצודות במורדור. הן כאן והן כאן הגיעו החרשים להבנה ועיצוב מוחלט של החומרים החביבים עליהם. ואם תשאלו לדעתי, הייתי אומר שני דברים. הראשון, כי כבר מראותי את קאראס גאלאדון על יופייה הייתי נזהר באנשים שעיצבוה, וברצונם החריף לעיצוב סביבתם. השני, כי מעדיף אני את פאנגורן, או את חורשות הפלך, ביופיין הטבעי והפראי, מאשר את הטבע המאורגן שיצר לנו כוח טבעת גלאדריאל. זיקוקי-די-נור. לותלוריין. קצר. (קסם א') סאם ופרודו משוחחים ביניהם על התחושה שמשרה עליהם לותלוריין. ומשתמע מדבריהם שהקסם אותו עשה גאנדאלף בהפרחת זיקוקיו נראה כמתגמד לעומת לותלוריין והקסם הטבוע בה. אני טוען כי הקסם של גאנדאלף בהפרחת זיקוקיו הוא יותר "קסום" מאשר השפעת השחיקה בלותלוריין. השתגעתי? הסבר. הקסם אותו עושה גאנדאלף הינו "לא טבעי". כפייה על חומרים שונים דברים שאינם טבעיים להם בעליל, כגון תעופה או פיצוץ. הקסם בלותלוריין הינו קסמה של הטבעת, שכל שהיא מנסה לעשות הוא דווקא לגרום לדברים להיות במצבם הטבעי ביותר, כפי שהם אמורים להיות ללא השפעת השחיקה של הרשע והזמן בארץ התיכונה (בניגוד ל"זמן אמאן"). אם כן, במבט שני, קסם טבעי אל מול קסם לא טבעי, ואני מהמר כי הבלתי אפשרי לגלאדריאל הוא הקשה עד אפשרי לגאנדאלף. ראי גלאדריאל. קצר. (קסם ב') וגלאדריאל אומרת כי "אינה מבינה את כוונתם" של אלו הקוראים לראי "קסם". מדוע? ככל הנראה, גלאדריאל מסכימה איתי בדברים מסוימים. הקסם שאוחז בראי נובע כנראה מהשפעת הטבעת, וכפי שהטבעת מאצילה על גלאדריאל את הבנת העבר, ההווה ומקצת העתיד, הרי שכך גם על המראה. והמראה, מאחר והיא חסרת נפש ודעות משל עצמה, אלא רק מים, מעבירה טוב יותר את כוח הטבעת ומקרינה אותו כלפי חוץ. כמו מוליך יותר טוב. ולמה גלאדריאל מסכימה איתי? מאחר והיא לא רואה בראי שברשותה דבר מה הנוגד את הטבע, כפי שטבעתה היא במסגרת הטבע. כמו שנאמר פעמים רבות, קסם הוא פשוט טכנולוגיה שאין בכוחנו להבין. ההקפדה בדברי גלאדריאל מעוררת אצלי מחשבות. היא אומרת לסאם (ובכלל) "הסתכל וראה את מה שמונה לך", ובגרסת המקור, "What you may", "את אשר אתה רשאי לו", אם נגדיר זאת כך. ותוך כך אנו למדים על מספר עניינים. הראשון, כי הראי איננו "דרך עוקפת", והגורל והמזל המשתקפים ממנו מספקים תובנות אשר גם כך וגם כך הינך רשאי להם. השני, כי היא מבהירה לנו שהמראה משמשת כמשקפת, או כמגבר, לגורל והמזל האישיים של כל אחד, ולא לאלה של יתר האנשים, משמע, אין היא כלי כנגד אויבים או לעזר חברים. והאחרון, כי הטענה בדבר הרשאהנותנת את התובנה כי יש מי שנתן את ההרשאה מלכתחילה, ובכך אנו מגיעים לעיסוק באל. ואלי נכון יהיה להגיד, כי אם הפאלאנטירי הם אמצעי תקשורת ותצפית לעולם הממשי והגשמי, הרי שמראת גלאדריאל הינה פאלאנטיר מיוחד במינו אשר צופה על עבר הזרם התת-קרקעי הזורם בהוויית ארדה – חוט השני של הגורל והמזל. לותלוריין. מניין השנים (פיזי). קלבורן מברך את אראגורן ומדבר על "מניין השנים שמחוצה לנו". ואני תוהה על עניין זה עד מאוד. "נו, מה אתה תוהה?! הרי יש פה את הטבעת, וכוחותיה משפיעים על זרימת הזמן וכל זה", יאמר הקורא העצבני קמעה, ואני מטרידו בשאלות שכבר ניתנה עליהם התשובה. אך אני מעוניין בצד הפיזי דווקא. הסבר. אינני מצליח למצוא תשובה לעניין "זרימת הזמן" בצורה פיזית ומציאותית. משמע, להניח כי הזמן זורם לאט יותר שונה לחלוטין מלראות בפועל זמן מאט. ואני באופן כללי מתנגד לעיוות ישיר כלשהו בחוקים שאמורים להיות קבועים לחלוטין, והופכים את הכול ל"קסום" יתר על המידה. אם כן, מה הפתרון שנוצר מעניין זה? לטעמי, זרימת הזמן עצמה לא משתנה כלל, והטבעת לא משפיעה על השמש הזורחת ועל הירח העולה, גם בתחום כוחה. הטבעת משפיעה על נפשות החיים ועל מהות הצמחים, ומעכבת מהם לזרום יחד עם הזמן הסוחף. הטבעת לא מאיטה את זרם נהר הזמן, אלא מהווה מסננת לשחיקה שהוא מביא עמו. ומעתה אל תאמרו "הזמן בארץ לוריין איטי יותר", אלא אמרו "הזמן בארץ לוריין נדמה כאיטי יותר", ודעו כי הכול תלוי בשחיקה וברמת ההגנה מפניה. ועוד דבר, הודיעו עניין זה לקלבורן, הוא יכול להתחיל לספור את הזמן כמו שצריך. פרודו. טריילר. "נו, נו, שמעתם על הטריילר החדש של טרילוגיית שרה"ט? מראים שם כל מיני קטעים מגניבים, את מינאס טירית, ואת העין של סאורון, והים, וספינות שודדי הים!" "כן, בטח ששמענו! יו, איך השגת אותו? הוא לא התפרסם עדיין!" "הצצתי במראה של גלאדריאל וראיתי את ה-כ-ו-ל!" (פרודו מספר למרי ופיפין על העניין, בלי לדעת שהסרט השלישי כבר יצא, ובכלל, שהוא זכה גם בלא מעט אוסקרים. כנראה הכול מגיע מאוחר לארץ התיכונה). פרודו. חיזיון. פרודו רואה זקן ישיש, עטוף באפור על דרך אפורה וכו'. ואני כבר מאמין כי זהו גאנדאלף, כי בשלב זה עושה גאנדאלף את דרכו הלא נודעת, או יעשה את דרכו הלא נודעת, חזרה לארץ התיכונה. אם כן, שני דברים עולים לי מהעניין: הראשון, כי כפי שהראי מגביר ומעצים כמתווך ככל שהמשתמש בו גדול-נפש. ואני תוהה האם פרודו מציץ בעניין זה, מקום שאליו קשה מאוד להביט אם אתה בן תמותה רגיל, בגלל הטבעת עצמה אשר עליה הוא אדון כעת, או משום מה שהטבעת גרמה לו. משמע, הטבעת או פרודו הם הגורם. השני, הוא כי העניין מזכיר לי מאוד את "דרך החלום", אולורה מאלה, בתור משל – דרך אפורה המחברת בין אמאן והקיום הגבוה לבין הארץ התיכונה ומכאוביה. וגאנדאלף כעת נמצא באמצעיתה, במסע לשם או בחזרה. ועוד תלאות רבות לפניו. גלאדריאל. ישור קו. (צבאי) גלאדריאל חושפת לרגע את היקר לה מכול, ומדברת על לותלוריין ועל אשר יקרה לה עם ההצלחה או הכשלון במשימת השמדת הטבעת. אך מיד היא מסתייגת מהעניין ומתרה בפרודו שלא יחשוב על אשר יקרה ללותלוריין. וזאת, מכמה סיבות. האחת, מאחר ופרודו נקשר בליבו ליופי הטמון במקום, כפי שכל יצור חי ייקשר (וראו פרשה קודמת לדיונים בנושא), ואם יחשוב על העניין דעתו תוסח. השנייה, היא מאחר וידוע לנו כי הגורל נקשר לאירועים שונים, עוד עלול גורל לותלוריין הנשכחת להקשר ולעמוד במחשבתו של פרודו וגורלו. והשלישית, החשובה מכל, היא שגורל העולם החופשי עתה עוד איננו קשור בארץ לוריין, והיא חריג שנשאר בצורה לא טבעית לזמן עבר. גלאדריאל רואה בצורה פראקטית את העניין, ויודעת כי זמנה תם גם כך וגם כך. על כן, אין היגיון בניסיון להציל את לותלוריין, ואין טעם בהטרדת נושא הטבעת הצעיר (לעומתה) בעניינים מעין אלו. "האומר דברים כמו אלה, משפט נמהר הוא מוציא" (גלאדריאל לקלבורן). בהכנת הסגל טרם הטירונות, או בכל מקום אחר מעין זה, מיד באים ומדגישים את חשיבות אחידות הקו והלויאליות למפקדים האחרים. והתורה על רגל אחת, שניים ברמה מסוימת לא יציגו חילוקי דעות לרמות שמתחתם. קצינים מול מפקדים, מפקדים מול חיילים וכו'. הקו האחיד ייטע תחושת אמת וקבלה מצד הרמה הנמוכה יותר. והלויאליות תסייע ביצירת דמות פיקודית, מבלי להציג אותה בטעותה. ומה גלאדריאל עושה? מחריבה את דמות המלכים האצילים במחי יד, מאחר וברמת שני האדירים הללו גלאדריאל כרגע שברה את הפיקודיות של קלבורן, ושוברת את אחידות הקו שהם סיכמו ביניהם בהכנת הסגל. ואם אני במקום קלבורן, הייתי משאיר את גלאדריאל שבת. ובמחשבה שנייה, על פי ההתרחשויות נראה יותר כאילו גלאדריאל, משיתן לה קלבורן ריתוק, תחזיר לו בעשרים ואחד ימי מחבוש. בעיות בשרשרת הפיקוד? גימלי. מילים יפות גלאדריאל זורקת לעברו של גימלי כמה מילים יפות בלשונו המסתורית, ומיד דעתו נהפכת עליו. הנההפך הוא מגמד חשדן ונוטר טינה לגמד אוהב ומבין. ומה אני מסיק מכך? אינני מסיק כי בנקל הגמדים יהפכו לחביבים, אם רק יאמרו להם את אשר הם חפצים לשמוע. להפך. לטעמי, היה מעדיף גימלי, באופיו הגמדי, את הריב והמדון, את המלחמה וצחצוח החרבות. אך אני כן מסיק כי בעולמם הקשה והדורשני של הגמדים, גילויי חיבה כאלו הינם נדירים עד מאוד, והדברים שמתעלים אל מעבר ליחסים הגשמיים והפיזיים נחקקים עמוק אל תוך ליבם הקשה. מה שגלאדריאל עשתה חשוב יותר מכל הוכחה שהיא הייתה יכולה לענות לגמד. היא היטיבה לקרוא את נפשו בצורה הטובה ביותר, ולמצוא את הפינה שבה תוכל לטעת חום ורוך. מכל תחקוריה וחיטוטיה בנפשות בני החבורה, דוגמה זו יש להעלות על נס בדבר כוחות קריאת הנפש של גלאדריאל. משמע, יותר משמצא בליבו רוך לגלאדריאל ולבני הלילית, גילה גימלי בעזרת הגבירה כי יש בליבו רוך בכלל. מפלה ארוכה. ובגרסת המקור (לא תרגום) אומרת גלאדריאל כי "מדור לדור לחמנו במפלה הארוכה וגם הובסנו בה", בדברה על האירועים שעברה יחד עם קלבורן ועל ההיסטוריה שלהם. ואני מתפלא על דבריה. לנוכח מה שאני זוכר, הדבר אותו ניתן לכנות "מפלה ארוכה", היא אותה מלחמה ארוכה וחסרת תכלית, אשר נעשתה בניגוד לעצת הואלאר וצוום, כנגד שר האופל הקדום. אך אותה מפלה תמה ועברה מהעולם, וכיסאו של מלקור נופץ ומלקור עצמו נענש ונוטרל. אם כן, למה גלאדריאל מכוונת את דבריה? ואני טוען כי ראייתה של גלאדריאל, משהיא שחה להוביטים, עוברת את תחום האירועים הקדומים, וגלאדריאל מדברת באופן כללי. והאופן הכללי מתייחס לשני פנים – המפלה אל מול הרשע הפרסונאלי, והמפלה אל מול הרשע שבחומר. הרשע הפרסונאלי משמעו מלקור, סאורון, רשע בעל זהות, שעד עתה הניצחון עליו היה במערכות, אך לא במלחמה כולה. הרשע שבחומר הינו התבוסה הכללית כנגד החומר בארדה, שנוגע בידי מלקור. שתי תבוסות אלו הן סיפור דברי הימים של בני הלילית, ואולי אף של ארדה עצמה. וגלאדריאל, כבדרך אגב, שחה להוביטים מהפלך את סיכומה הפרטי לעניין כולו, ונותנת לנו מבלי דעת את תמצית סיפורם של בני הלילית. מפלה ארוכה. טבעת. מגן? טבעת גלאדריאל, על פי דבריה, היא הגורם לכך שסאורון לא מנחש את צפונות ליבה. כמו גאנדאלף והעשן האפור העוטף אותו בעיני גלאדריאל, כך אוחזי הטבעת האחרים בעיניו של השר האפל. ועניין זה העלה בי התנגשות בין שתי תפיסות הנוגעות לטבעת הראשה. מצד אחד, אם נמשיל את הטבעת הזו לשאר הטבעות, הרי יכול להיות שחיפושיו של סאורון במחשבתו הנמרצת באים לשווא, מאחר וכמו שאר הטבעות (ואולי אף יותר מהן), גם הטבעת הראשה משמשת את פרודו ככיסוי, ולמעשה, באופן אבסורדי ובלי דעת, מונעת מאדונה למצוא אותה. התפיסה השניה גורסת, כי הטבעת, מאחר ונוצרה על ידי אדונה בצורה כזו, קוראת ומסמנת לאדונה היכן היא נמצאת בכל רגע, והוא חש אותה ומגלה את המחזיק בה במחשבתו. ואני טוען כי גם כאן וגם כאן לא נוכל למצוא את התשובה לעניין, וזה מאחר והטבעת כמעט שלא נענדת בידי פרודו, וגם כשתיענד, תהייה כה קרובה לסאורון עד שיכול לחוש בה בכל מקרה. אם אתן ניחוש, אעדיף להגיד כי האופציה השניה היא הנראית לי, מאחר וידוע לנו כי הטבעת איננה "כשלעצמה", אלא חלק מסאורון, בניגוד לשאר הטבעות, שנעשו בנפרד ממנו. עבר. הווה. עתיד : אקטיבי/פסיבי (טבעת) "לא בבחירה בין דרך אחת למשניה" כוחה של גלאדריאל על פי טענתה. אלא בכך שהיא יודעת את מה שהיה, הינו ומקצת מהעתיד. ועוד היא מוסיפה כי כוחה איננו במעשה. ואני שואל, אם היא יודעת את הדברים השונים, כיצד לא תדע לתת עליהם עצה? האין זה כמו לדעת לקרוא, אך לא לדעת על מה הסיפור הנקרא מספר? וכאן אנו נחשפים לפן נוסף ומעניין שעולה, וזהו ההבדל בין העשייה האקטיבית והפסיבית. הסבר. גלאדריאל אוחזת בטבעת, הטבעת אשר משפיעה על תחושת זרימת הזמן, הטבעת העוסקת באזכור ובהחייאת דברים שאינם עוד. מאחר וכך, נפשה של גלאדריאל זוכרת היטב את שקרה ומודעת היטב לקורה. ואולי בשל גדולתה אף מבינה מקצת מזרמי העתיד. אך משבחרה להיטמע במה שקרה זה מכבר, ולחיות בפועל ב"עבר" (בשל הטבעת), הרי שאין היא עוד יכולה לנקוט בעשייה אקטיבית, אלא יכולה רק להבין ולדעת. גלאדריאל כבולה, כי בשימושה בטבעת המאזכרת ומונעת השחיקה, הפכה היא עצמה לדמות חסרת יכולת התערבות היסטורית, ובעצם, אם ננקוט בסלנג מאנגלית המתאר היטב את מצבה, Galadriel is history. גלאדריאל. עמדה במבחן. באיזה מבחן עמדה גלאדריאל, שאלתי את עצמי כמה פעמים. והתשובה העולה בדרך כלל היא על הטבעת שרצה להעניק לה פרודו. ומתי עברה אותו? אחרי החיזיון, כמובן. אך אציג כאן נקודת השקפה שונה מעט. אני טוען כי גלאדריאל עמדה במבחן עוד לפני ההצגה הנפלאה שלה, ועוד לפני שפרודו מציע לה את הטבעת מרצונו החופשי. גלאדריאל, על דעת עצמה, מעלה את המשפט שמחלץ אותה מהמבחן ומעיד כי ידעה שהרגע יגיע. ובמשפט זה, דקות ספורות טרם מציע לה פרודו את הטבעת, היא אומרת בתגובה לשאלת פרודו "ומשאלתך מהי?" את התשובה "כי אשר נועד להיות יקום ויהיה". ואנו יודעים כי עונשה של גלאדריאל בא רבות מכך שהיא סירבה להכיר בכך שישנו גורל המיועד לבני הלילית, והוא אחר משהיא חפצה, וטבעתה הינה בעצמה התרסה כלפי גורל זה, שנועד לקום ולהיות. גלאדריאל בעברה סירבה לקבל את חנינת הואלאר, וחיפשה את הדבר שלא נועד לבני הלילית – לשלוט על הארץ התיכונה גם בתקופת האדם. אם כן, גם ללא המבחן הפיזי, במחשבתה גלאדריאל כבר עברה את השלב בו היא חפצה לעצב את גורלה בעצמה, והיא מודה בעובדה כי יש דברים אותם לעולם לא תוכל להשיג. השליטה על גורלה, משהיא טוענת כי היא חפצה רק שהכול יזרום במסלולו כפי שהכוח העליון תכנן זאת, אובדת לבלי שוב. ואת ההצגה שהיא עשתה לאחר מכן, עשתה אולי לאוזניים שלא יודעות להבחין ברמזים דקים, כנראה גם לאחר שעברה את המבחן, היא לא אמורה לחשוב כי לבוחן יש יותר מדי שכל בקודקודו. פינת הנשר "…אהיה נוראה כסופה וכברק! חזקה ממוסדות ארץ! הכול יאהבו אותי וימך ליבם." היא נשאה ידה, ומן הטבעת אשר ענדה יצא אור גדול שהאיר רק אותה בלבד, וכל היתר נשאר שרוי באפילה. בעומדה עתה לפני פרודו נראתה אדירת קומה, יפה עד אין נשוא, נוראה ונערצה. ואז הצניחה ידה והאור דעך, ופתאום שבה וצחקה, וראה! הנה נצטמקה: בת-לילית דקת-גזרה, לבושה בגדי לובן פשוטים, וקולה הרך ענוג ועצב. "עמדתי בניסיון," אמרה. "אתמעט, ואלך מערבה, ואוסיף להיות גלאדריאל." "יפה שחת, בת פינארפין!" נשמע קול גדול, והנה צל כבד עלה וכיסה את כוכב אארנדיל, ומקורו בדמות מכונפת אדירה לגודל, ועליה יושב זקן עטוי לבן. "גאנדאלף! גאנדאלף!" זעק פרודו בהשתוממות רוח. "אכן, גאנדאלף" ענה הישיש ועיניו לוחשות תחת גבותיו העבותות "אך עתה, לא כזקן כפוף הגב, כי אם שליחו של המלך הקדום עצמו" ואז פנה לגבירה "עמדת במבחן, וזרמי הגורל הנה נעו, וההחלטה נפלה. אין עוד צורך בנושא הטבעת ובמבחנו". "בואה פרודו! הנה נסתיים העניין על הצד הטוב" אמר. והוא קטף את פרודו ממקומו, מהיר כרוח טס עם מלך הנשרים לאורודרויין, ופרודו השליך את הטבעת. תם העידן השלישי וסיפור מלחמת הטבעת, ולא יוסיפו לספר בשיר או באגדה את הקורות אשר מקדם.