פתח דבר
הקשר בין טולקין לעולם הצפון-אירופאי המיתולוגי והקדום הינו ידוע, ומתבטא היטב בכתביו בדרכים רבות ומגוונות. בעוד המקורות העיקריים שהשפיעו על טולקין הם המיתולוגיות והאגדות הגרמאניות, שכוללות את העולם הנורדי והאנגלו-סקסוני, ישנם עוד מקורות שהשפעתם מוכרת פחות לקהל הרחב. למרות שמקורות אלו גם, בהתאם, פחות שכיחים בביטוי שלהם בלגנדאריום, גם להם הייתה חשיבות רבה בשביל טולקין, כמו כל דבר אחר שכתב והכניס לעולם שיצר. אחד המקורות הללו הוא המיתולוגיה הפינית, או, ליתר דיוק, היצירה הכי פופולארית בנושא מחוץ לפינלנד, אשר נקראת 'הקאלוואלה'.
אז על מי בעצם אנחנו מדברים? בגלל קרבתה הגיאוגרפית של פינלנד לשבדיה ולנורבגיה, קיימת נטייה אצל רבים לחשוב שגם תושביה הם בני עם נורדי בעלי אמונות ומנהגים דומים לשכניהם, אך לא כך הדבר. הפינים הם לא עם גרמאני במקור, למרות שכיום הם די מעורבבים איתו. מקורם בשבטים דוברי שפה פינו-אוגרית, שזו שפה אשר שייכת לקבוצת השפות האוראליות, ששונות ואינן שייכות לקבוצת השפות ההודו-אירופאיות, כמו אלה המדוברות ברוב אירופה כולל בעמים הגרמאנים. המקור של האנשים הללו שונה והוא כנראה מאזור הרי אוראל ברוסיה. כך שבהתאם גם מאפיינים רבים בתרבות שלהם ייחודיים, וזה כולל, כמובן, את המיתולוגיה והאמונות שלהם.
ההגדרה של אלים בעולם הפיני הקדום היא בעייתית, ואין דמיון רב ביניהם לבין אלו מהפנתיאון היווני או הנורדי, לדוגמא. במקורות ששרדו לגבי האמונות הקדומות של הפינים בנוגע לכוחות שונים בעולם, מסופר לנו על דמויות רבות, ישויות או רוחות כוח דמויות אדם בדרך כלל, בעלות כוחות כישוף. לפעמים הן מקושרות למקום מסויים כמו ליערות, לשמיים, לים או לרובד מיסטי כמו שינה וחלומות, אך לא היה לרובן קשר פולחני רציני כמו לאלים מתרבויות אחרות. הדמויות הללו, ברובן, הן יותר חלק מפולקלור, אגדות-עם בעלות מטרה לשעשע או ללמד מוסר השכל כלשהו, אם כי לחלק מהן כן היה חלק ביצירת העולם או בניהולו, לפי הסיפורים, אך אין כאן סדר מובן בנושא או גרסה אחידה. חשוב גם להגיד שבכתבים רבים על המיתולוגיה הזו, דמויות רבות שויכו לתפקידים שונים בהתאם לראייה הקלאסית של איך אמור להיראות פנתיאון של אלים, אבל זה לא בהכרח מדוייק במקרים רבים.
יש לציין שדמויות רבות מהעולם הפיני הן בעלות הקשר לעצמים דוממים טבעיים, בין אם דמויות אדם (כמו, לדוגמא, האנטים אצל טולקין) ובין אם לא (כמו עץ הערבה הזקן ביער העתיק). כך שניתן להגדיר את האמונה הקדומה בפינלנד כאנמיסטית, מהמילה אנימיזם, שכוונתה היא לאמונה שלעצמים הדוממים הטבעיים יש תודעה ורצונות משלהם, ואולי גם יכולות מעבר לכך. כלומר לעצם הדומם יש חיים ומשמעות רוחנית. אציין גם שאמונות אלו הובילו לתרבות השאמניזם המפורסמת בפינלנד, שכללה יצירת קשר עם רוחות הטבע הללו במישור אחר או עם רוחות המתים, והיו אנשים שזה היה תפקידם. במקורות נורדים רבים הם נקראים המכשפים פינים.
אליאס לונרוט ויצירת הקאלוואלה
לפני הדיון על הקשר בין שני המקורות, הלגנדאריום והקאלוואלה, חשוב להבין את המקור של היצירה הפינית הזו, ולערוך הכרה עם האיש שהביאה לעולם, אשר היווה מודל והשראה לטולקין.
עידן הזהב של האגדות והמיתולוגיות באירופה היה בסביבות המאה ה-19, כאשר אלו שבו אל העולם הספרותי ואל החקר האקדמאי, בנוסף לתרומתן לזהות הלאומית של המדינות השונות. בין החוקרים שהחזירו את התחום לחיים, ניתן למצוא את האחים גרים עם אגדות-העם ויצירות המיתולוגיה בגרמניה, ניקולאי גרונטוויג ובנו סווין עם סאגות ואגדות קדומות בדנמרק, ג'ון פרנסיס קמבל בסקוטנלד עם הפולקלור הקלטי המקומי, ובפינלנד הרכיב אליאס לונרוט בשנות ה-30 של המאה ה-19 את הקאלוואלה מפואמות וסיפורי-עם שהיו מפוזרים ברחבי פינלנד.
לונרוט היה אקדמאי פיני, אשר עיסוקיו היו כפילולוג, משורר ופולקלוריסט. בתקופה אליה נולד, המחצית הראשונה של המאה ה-19, פינלנד לא הייתה מדינה עצמאית, אלא דוכסות רוסית, לאחר שהייתה תחת שלטון שבדי במשך מאות שנים.
לונרוט רצה לעשות מחווה לאומית לעם שלו, ותכנן להשיג זאת על ידי תרומה למורשת הספרותית של פינלנד. הוא החל בעבודה ממושכת, אשר כללה איסוף של פואמות ארוכות מכל רחבי פינלנד, גם ממקורות כתובים וגם ממקורות אוראלים כמו זמרים נודדים ומספרי סיפורים, ולאחר מכן עריכתן וחיבורן לגוף סיפורי אחד עם רצף עלילתי במובן הכללי של המילה. היצירה הזו נקראת 'הקאלוואלה', שפירושה היא 'ארצות קאלווה', שם קדום לפינלנד.
כך שיצירה זו מכילה שירים ארוכים (מאוד) שמספרים סיפורים שונים, כאשר בסה"כ בספר ישנם חמישים שירים, על למעלה משש מאות וחמישים עמודים בתרגום לאנגלית שבבעלותי. הסגנון שלהם הוא מאוד ייחודי ומוזר לקורא, ולקרוא ולהבין את כולם באופן מלא זהו אתגר לא פשוט בהחלט. חלק מהשירים שייכים לעלילה רחבה יותר בקאלוואלה, וחלקם יכולים גם לעמוד בפני עצמם, כמו המחזור של קולרבו בו אדון מאוחר יותר; אך עדיין ישנו קשר בין כל השירים, או הפרקים, בספר שמתבטא בעיקר בדמויות ובאינטראקציה שלהן בינן לבין עצמן באירועים שונים.
היצירה הזו הייתה ועדיין בעלת חשיבות אדירה לפינלנד, ומוכרת בתרומתה כיום, בתחומי מדעי המדינה והגיאו-פוליטיקה, כגורם אשר תרם לפרץ הלאומיות בפינלנד שהסתיים בעצמאות שלה אחרי מאות שנים של חיים תחת שלטון זר. החוקרת הטולקינאית וורלין פלייג'ר קראה לזה: 'זהות לאומית מושרשת בשירה עממית'.
כאשר טולקין היה עוד תלמיד צעיר בברמינגהם בבית הספרSt. Edward's , בסביבות שנת 1911, הוא נתקל לראשונה בקאלוואלה; כך מספר המפרי קרפנטר בביוגרפיה שכתב על חייו של טולקין. לאחר הקריאה של היצירה כתב טולקין בהערכה על "האנשים המוזרים והאלים החדשים הללו, גזע של גיבורים עממיים ושערורייתיים", והוסיף "ככל שקראתי יותר, הרגשתי כבתוך ביתי ונהניתי".
כידוע, טולקין רצה ליצור מיתולוגיה לאנגליה האנגלו-סקסונית האבודה, לה לא היה חוקר דמוי לונרוט שהעלה מהאפר אגדות אבודות, ואחד המקורות לרצון הזה היה הקאלוואלה של לונרוט. שנה לאחר שקרא לראשונה את היצירה הזו, הוא כתב עליה במאמר כך: "הייתי רוצה שיהיה קיים משהו מסוג זה אשר שייך לאנגלים". טולקין רצה גוף ספרותי-מיתולוגי, כפי שהיה לפינים ולעמים רבים אחרים, בשביל ארצו שלו.
השפעתו של לונרוט על טולקין לא מסתיימת בהשראתה של העבודה שעשה ובהישגיה. האקדמאי הפיני גם שיחזר, כפילולוג, את השפה הפינית, כחלק מהעבודה שעשה, וזה היה עוד דבר שהרשים וגרם לטולקין להתחבר לקאלוואלה. לפי החוקר הטולקינאי טום שיפי, ניתן לסכם את השפעת הקאלוואלה על טולקין בשלוש נקודות: א. מטרה. כלומר, יצירת הגוף המיתולוגי לעם שזה היה אבוד לו. ב. השפה. כלומר, שחזור שפה קדומה עם יופייה הנשכח והקדום שהשתנה. ג. תוכן. כלומר, השפעת הסיפורים עצמם, שעל כך ארחיב בהמשך המאמר.
מעבר לשלושת נושאים אלו, פלייג'ר ואן סי. פטי טוענות שישנה השפעה של לונרוט על טולקין מבחינת מודל ושיטות עבודה. כפי שהוזכר מקודם, לונרוט חרש את רחבי פינלנד והביא לכתב שירים וסיפורי-עם אוראלים של איכרים, וכל דבר דומה שהיה קשור להיסטוריה הקדומה והמיתולוגית הזו של פינלנד. הפרוייקט הזה, עד לפרסום המלא, ארך בסביבות השלושים שנה. טולקין עשה דבר דומה, ופלייג'ר אומרת כך: "… הוא בנה עולם של קסם ומסתורין שכלל יצירת עידן הרואי, שלמרות שאולי לא היה קיים אי-פעם, ייתן לאנגליה תחושה של מיתולוגיה משלה, ובכך גם יתרום לזהות הלאומית שלה". פלייג'ר לא שכחה לציין שישנו עדיין הבדל קרדינאלי בין השניים, וזו העובדה שטולקין לא הסתובב ברחבי הארץ ואסף שירים וסיפורים. הוא היה סופר, לא אספן. בנוסף, מה שהיה לאסוף באנגליה היה נוצרי יתר על המידה או קלטי, ובכך מתרחק מהגדרתו של טולקין למיתולוגיה וסיפורי הפיות של אנגליה האנגלו-סקסונית.
נושא שיטת העבודה מתבטא בעיקר בתיעוד העבודה, אשר כולל בעיות שצצו במהלכה ודיון בהם עם חברים, קרובי משפחה ועמיתים אקדמאיים; דבר זה משותף לטולקין וללונרוט, ותרם להם רבות כאשר היו מיואשים.
ניתן בהחלט לומר שטולקין ראה במחבר הקאלוואלה דוגמא וגורם של מוטיבציה לעבודתו שלו. רק מעטים דומים ללונרוט בהשפעתם על טולקין בנושא זה.
קצת על השפעת השפה הפינית
לצערי (או שלא), אינני מומחה לשפה ולכתב. הידע הטולקינאי שלי בשפות מסתכם במשפט הברכה 'אלן סילה לומן ידה ידה ידה', ובפינית אני יודע להגיד רק היי וביי, אם כי יש שיטענו שאלו לא בדיוק מילים בשפה הפינית. למרות זאת, אם ענייננו השפעה פינית על טולקין ראוי שנזכיר את השפעת השפה הפינית, גם אם בקצרה ובאופן כללי. הרי דרך המיתולוגיה הפינית טולקין למד להכיר את השפה הזו והתאהב בה.
במכתב ל-W.H. Auden בשנת 1954 (מספר 163 בקובץ המכתבים), טולקין מספר לו שהשפה הפינית בקאלוואלה השפיעה עליו ותרמה לאווירה שמשכה אותו פנימה לעולם הזה. בנוסף הוא אומר כך על מפגשו עם הדקדוק הפיני: 'זה היה כמו מציאת מרתף-יינות מלא בקבוקים של יין מדהים מסוג וטעם שלא חוויתי לפני כן. אירוע זה די שיכר אותי, וויתרתי על הניסיון להמציא שפה גרמאנית לא מוכרת, והשפה שלי, או סדרת השפות המומצאות שלי, הושפעו מהשפה הפינית מבחינת דגם פונטי ומבנה'.
השפה הזו, שבעיקר הושפעה מהפינית, היא שפת הקווניה, שטולקין קרא לה גם 'האלפית הלטינית', וזו היא שפת בני הלילית מהמערב. במכתב מספר 144 הוא בעצמו מעיד על הקשר הלינגוויסטי בין הפינית לקווניה. השפה הזרה השנייה, שהשפיעה עליו באופן דומה, היא הוולשית, ואת זאת ניתן לראות בסינדארין. כאשר שפה זו של בני הלילית השפיעה גם על הקווניה ביסודות שלה, מנקודת מבט פנים-סיפורית, "כמו כל שפה אמיתית שיסודותיה הם בשפה קדומה יותר", כפי שאומר קרפנטר בביוגרפיה.
הרחבה בנושא השפעת השפה הפינית על הקווניה ניתן למצוא בספרי מחקר על השפות של טולקין, ולא חסרים כאלו, כמו ה-'Introduction to Elvish' של Jim Allan. שיפי מזכיר כמה ביטויים ברורים להשפעה בנדון, כמו עם השמות אילווטאר ואולמו מהלגנדאריום, שמזכירים את אילמאטאר ואילמו מהקאלוואלה. 'ואלה' בפינית פירושה 'Bond' באנגלית, והואלאר הם הכוחות אשר הסכימו להיות 'Bounded in the world'. ישנן עוד דוגמאות דומות, אך נשמור תענוג זה לבלשנים למיניהם, ונעבור לחלק של השפעת הסיפור עצמו על טולקין וכתביו.
הקאלוואלה והארץ התיכונה
על הקשר בין טורין לקולרבו
כפי שצויין, הקאלוואלה מחולקת לסיפורים רבים שמופיעים כסוג של שירה, וישנו חלק, בן מספר פרקים, שנקרא 'המחזור של קולרבו'. קולרבו הוא סוג של דמות-אב לטורין, שהוא, כידוע, הדמות הטראגית מעלילות העידן הראשון בארץ התיכונה, שסיפורו מופיע ב'סילמריליון' וב'ילדי הורין'. כאשר אני אומר דמות-אב עלי להיזהר; הכוונה של טולקין כאן לא הייתה לקחת משהו ולהעתיקו כמו שהוא ליצירה שלו, וכך גם לא במקרים אחרים. אך כמו כל סופר, ויוצר בכלל, הוא הושפע ממקורות שונים ולחלקם יש ביטוי ברמות שונות ביצירה שלו, וכולם עברו סוג של התאמה ושינוי לפני כניסתם לסיפור. מבין סיפורים אלו, אין סיפור שלו השפעה גדולה יותר מבחינת דמיון עלילתי כמו לסיפורו של קולרבו על זה של טורין.
טולקין אישר את הקשר בין טורין לקולרבו במספר הזדמנויות, למשל במכתב משנת 1964 (מספר 257 בקובץ המכתבים) טולקין אומר כך: "הגרעין של ניסיונותיי לכתוב אגדות משלי עבור שפותיי המומצאות היה סיפורו הטראגי של קולרבו האומלל מהקאלוואלה הפינית. סיפור זה נשאר בעל חשיבות רבה באגדות העידן הראשון, אך ב'ילדי הורין' הוא שונה לחלוטין, מלבד הסיום הטראגי". אך הדמיון בין שתי הדמויות לא מתבטא רק בקיצן, אלא גם במהלך חייהן.
סיפורו של קולרבו, שאספר כאן בקצרה את חלקיו הרלוונטיים לנושא הנדון, הוא זה – קולרבו הוא בן לאב שנרצח ע"י אחיו בשביל השלטון, הוא גדל בבית דודו ומטילים עליו משימות ועבודות רבות כבר בילדותו. בגלל שנאתו לדודו הוא לא מבצע אותן כשורה, ולכן הוא נמכר כמשרת לדמות שנקראת אילמארינן, שהוא נפח בעל יכולות אדירות שמופיע בסיפורים רבים בקאלוואלה ובמספר גרסאות אף יצר את השמיים ואת האדמה. בביתו של הנפח הוא משרת גם את אשתו שמשפילה אותו להנאתה בעבודות קשות. חשוב לציין שכבר מילדותו יש לקולרבו כוחות ויכולות מיוחדות משלו, וכשהוא מתעצבן הוא עלול לאבד שליטה עליהן. בכעסו על ההשפלה שהוא עובר, הוא הופך את הפרה שאשת הנפח חלבה לדב שהורג אותה, ובורח.
ניתן לראות כבר מההתחלה דמיון רב בין שתי הדמויות. האבות של שניהם נלקחו מהם כאשר היו ילדים, והם גדלו בסביבה עוינת שהטביעה בהם שנאה עמוק באופיים ורצון לנקמה. שניהם מתנהגים באופן אימפולסיבי כבר מגיל צעיר; הכעס מביא אותם לעשות מעשה שהיה עליהם לשקול את השלכותיו יותר לעומק. במקרה של טורין אני מדבר על ההרג של סארוס, בן הלילית ממנגרות' שהקניט אותו, ואצל קולרבו על הרג אשתו של אילמארינן הנפח. שניהם לא תכננו זאת, אבל הם כן בצעו את הפעולה שהובילה לבריחה ונדודים.
ישנם עוד מספר אירועים קטנים בנדודיו של קולרבו אבל שאינם רלוונטיים בשבילנו, ומגיע שלב בו הוא מחליט לחזור אל ביתו. כמו טורין, הכל בחייו ממשיך להשתבש בגלל סוג של כוח עליון שמונע ממנו לעשות את ההחלטות הנכונות, או שאלו משתבשות מבלי שיש לו יכולת לשלוט בכך. כאשר הוא מגיע לקרבת ביתו הוא נתקל בבחורה שתעתה ביער זמן רב, ובביתה היו בטוחים כבר שהיא אינה בין החיים. הצעירה הזו יפה, והוא מפתה אותה ושוכב עימה. זמן קצר לאחר מכן הוא מגלה שהבחורה הזו היא בעצם אחותו הקטנה שהלכה לאיבוד. דבר דומה, כזכור, קורה לטורין עם אחותו הקטנה שלא ראה שנים רבות ונתקל בה לאחר שאיבדה את זיכרונה בגלל כוחו של הדרקון גלאורונג. שתי הנערות, אחיותיהם של קולרבו וטורין, מתאבדות בטביעה בנהר לאחר שהן מגלות את העובדה הזו. למרות שאצל ניאנור, אחותו של טורין, היא גם הייתה בטוחה כי כבר מת, ההשפעה של גילוי העריות הייתה דומה אצל שתיהן – צער, שיגעון והתאבדות.
גם קולרבו מגיע למצב של שיגעון ושאיפה למות בגלל כל מה שאירע לו מילדותו, ובעיקר בגלל המפגש עם אחותו. הוא מכריז כי עתה נשארו לו בחיים רק נקמה ושנאה. כך שבהמשך, בהתעלמו מהעצות שקיבל, הוא הורס את הממלכה של דודו, ולאחר מכן מבין שההרס שעשה הביא גם למות משפחתו הנותרת. כאשר כבר לא נשאר לו דבר בחייו האומללים, גם הוא , כמו טורין,מפיל את עצמו על חרבו כדי להביא קץ לחייו. הקשר בין אופן מותם מתבטא היטב במילים האחרונות של שניהם, כפי שטולקין עצמו ציין. נתחיל עם אלו של טורין: (בתרגומו של עמנואל לוטם מהסילמריליון)
"ברכותי גורתנג! אינך יודעת אדון ואינך יודעת נאמנות, זולת ליד המחזיקה בך. ואין דם שירתיעך. הלא תקחי איפוא את טורין טורמבר, הלא תמיתיהו במהרה?
ומן הלהב צלצל קול צונן במענה: אכן, בשמחה אשתה את דמך, למען אשכח את דם בלג אדוני, ואת דם ברנדיר אשר לא בצדק קטלת. במהרה אמיתך".
והקטע על מותו של קולרבו הוא: (בתרגום חופשי שלי)
"קולרבו, בנו של קאלרבו, שלף את החרב החדה, הפך בה כה וכה ובחן אותה, ושאל את חרבו מה רצונה: האם ברצונה לאכול בשר חוטא, ולשתות דם נאשם? החרב האזינה לשאלת האדם, ניחשה את כוונת מילותיו והשיבה: מדוע שלא אוכל את שחפצה נפשי בו? מדוע שלא אוכל בשר חוטא ולא אשתה דם נאשם? אוכל ואשתה אף בשר ללא חטא ודם ללא אשם".
כפי שצויין מוקדם יותר, טולקין בעצמו העיד על חשיבות הסיפור של קולרבו בשבילו ועל הקשר בינו לבין סיפור טורין. לעומת השפעות אחרות משוערות, כאן יש לנו אישור לקשר בין שתי הדמויות מהיצירות השונות. בסיפורם של קולרבו וטורין מתבטא הגורל הקבוע מראש של העולם הצפון-אירופאי. שניהם היו אדירים ביכולותיהם, אך לא הצליחו להשיג את יעדיהם מבלי לגרום לרוע. שניהם פעלו באופן אימפולסיבי בשל הכעס והשנאה שהיו טבועים בהם מילדות, והמסלול האכזר הזה של גורלם הביא לסיפורם וסופם הטראגי.
יש לציין שישנם עוד מקורות שניתן לראות את השפעתם על סיפורו של טורין. ניתן למצוא בסיפור אלמנטים מסיפורו של סיגורד קוטל הדרקון מהמיתולוגיה הנורדית, מסיפורו של ביאוולף הגיבור הנורדי מהפואמה האנגלו-סקסונית שנקראת על שמו, ואפילו מסיפורו של אדיפוס מהמיתולוגיה היוונית. קרפנטר קורא להשפעות השונות על סיפורו של טורין 'רדודות'. הוא טוען ש'ילדי הורין' הוא סיפור שאכן הושפע מעירוב של מספר מסורות צפון-אירופאיות שונות, אך הוא גם הרבה מעבר לכך, ובמילותיו: "משיג מידה של מורכבות דרמטית ושל תחכום באפיון הדמויות שאינו שכיח באגדות העתיקות". יש משהו במילים של קרפנטר, אך הקשר בין טורין לקולרבו הוא עדיין מרתק לא פחות, ומעמיק את הקשר של יצירתו של טולקין לעולם הפיני והצפון-אירופאי בכלל.
ואינאמויינן ושירי הקסם
עתה נעבור לקשר מעניין נוסף בין דמות מהקאלוואלה לדמות מהלגנדאריום, כאשר על קשר זה אין ציטוט של טולקין או מחקר רציני ממקור אחר. רק אציין שבעת עריכת הטקסט הזה, למדתי שאני לא היחיד שחשב על הקשר הזה, ושהוא מוזכר בקצרה ובהקשר אחד בספר 'The J.R.R. Tolkien Companion and Guide', אם כי ללא הפירוט שתכף אתן.
לאורך כל הקאלוואלה מופיעה דמות בעלת שם קשה להגייה, שנקראת ואינאמויינן (Vainamoinen). הוא מוזכר ומככב בסיפורים רבים, ובהחלט ניתן להגיד שהוא הדמות הראשית, או לפחות הבולטת ביותר, בכלל סיפורי הקאלוואלה. מי שיקרא את היצירה לא יוכל להגדיר אותו כאל, יש לו כוחות קסם ועוד יכולות מגוונות אבל התפקיד שלו הוא מעורפל מכדי להגדירו במדוייק, כמו רבים אחרים במיתולוגיה הפינית. ואינאמויינן בעיקר מתואר כמשורר וזמר נודד, למרות שמדובר רק בתחביב וכישרון שלו ולא בהכרח הייעוד הרשמי שלו. אם נרצה להגדיר לו תפקיד בעצמנו, אפשר לומר שהוא סוג של מגן ומשרת עבור הארץ פינלנד עצמה. אני מזכיר גם את מה שאמרתי קודם – בקאלוואלה יש חשיבות רק לסיפורים על הדמויות, אין כאן רמיזה לפולחן מכל סוג שהוא.
אז מי הוא ואינאמויינן? זו בהחלט שאלה טובה. כבר כשקראתי את היצירה הוא הזכיר לי דמות אצל טולקין. אציג את המידע שניתן לשלוף עליו מהטקסט, בלי התייחסות לסיפורים בהם הוא משתתף ולעלילות שלהם, דבר שכן היה חשוב בהשוואת קולרבו-טורין. ריכזתי חמש נקודות שהן מרכזיות עבור ההשוואה:
1.נאמר שואינאמויינן היה שם מתחילת העולם. בסוף הסיפור הוא לא מת, אלא רק נעלם ומעיד שמתישהו בעתיד כאשר יזדקקו לשירה ולכוחות שלו, הוא ישוב. הוא דמות נצחית.
2.הוא מתנהג בקלות-דעת ובאופן מוזר, כאילו הוא חי ביקום משלו, ומזמר להנאתו על כל מיני דברים גם במצבים קריטיים. לקורא המודרני הוא -עלול להראות במקרים רבים מגוחך, אך הוא מודע היטב למשמעות הפעולות והמילים שלו.
3.במשך כל הקאלוואלה קוראים לו 'האיש הזקן' ו'הזמר הנצחי', כנראה מהסיבה הפשוטה שהוא אכן מאוד זקן (ומתואר גם כבעל זקן לבן) ושר כמעט כל הזמן.
4.התפקיד שלו בעולם כבעל כוחות אדירים לא ממש ברור. הוא שייך לכל פינלנד, לא לאזור מסויים, שם הוא מסתובב בין האזורים השונים ומשתתף באירועים שונים וחשובים, עם אג'נדה ברורה של הנאה מהטבע, מהשירה ומפינלנד משגשגת ומוגנת.
5.יכולות הקסם שלו, כמו גם של אחרים בקאלוואלה, מתבצעות באמצעות שירה. זה ההקשר בין הדמויות שגם הוזכר ב'קומפניון'. דוגמא לכך ניתן לראות כאשר ואינאמויינן נפצע, ובשביל לטפל בעצמו הוא מצווה על הדם לעצור ולא לצאת החוצה:
Stay, gore, like a fence
Like an iris in a lake
Stand, like sedge among moss, like
A boulder at a field-edge
A rock in steep rapid!"
הדמות מהלגנדאריום שהוא מזכיר, כמובן, היא זו של טום בומבדיל. גם הוא נקרא, באחד משמותיו הרבים 'האיש הזקן', ומתואר כמי שהיה שם מתחילת העולם, וללא תפקיד מוגדר כמו הואלאר והמאיאר. הוא מתנהג בקלות-דעת ובאופן מוזר למתבוננים בו, בעל קשר חזק לארץ ולטבע, ונוטה לשיר הרבה, בין אם להנאתו או לצורך שימוש ביכולותיו. דוגמאות לשימוש שלו בשירה לצורך כישוף ניתן למצוא בקלות, כמו כאשר הוא מגרש את רפאי הכוכים בשביל להגן על ההוביטים, והוא עושה זאת במילים הבאות:
Shrivel like the old mist, like the winds go wailing
Out into the barren lands far beyond the mountain! …"
הקטע ממשיך בעוד כמה תיאורים לפעולה, וניתן לראות את אותו סגנון שירה בכישוף כמו אצל ואינאמויינן. ההתחלה היא בפקודה ישירה ופשוטה, שמלווה לאחר מכן בדימויים פואטיים שלה, שאולי גם להם משמעות מאגית לכוח של הקסם שנוצר, אולי על מנת לחזקו. דוגמא לשירה בשביל ריפוי יש גם אצל בומבדיל, כאשר בעזרת שיר קסם הוא מעיר אותם, וישנה פקודה ישירה לגוף:
Warm now be heart and limb! …"
ציטוט אחרון של בומבדיל שאני אתן כאן הוא אישור שלו בכבודו ובעצמו, שהקסם שלו נעשה בשירה:
בנושא שירי הקסם ניתן להרחיב. כפי שציינתי, לא רק על ידי ואינאמויינן הקסם נעשה באמצעות שירה, אלא מדובר במוטיב שחוזר על עצמו בעולם הזה, וגם אצל טולקין ניתן לראות ניצוצות שלו מעבר לשירים של בומבדיל. שתי הדוגמאות שאתן בשביל להוכיח טענה זו הן מהיצירה 'שירת ליתיאן'. יצירה זו היא סיפורם של ברן ולותיאן (רובו, לא במלואו) כשירה ארוכה ונפלאה, אשר מופיעה בכרך השלישי של ההיסטוריה של הארץ התיכונה – 'The Lays Of Beleriand'.
הדוגמא הראשונה קיימת גם בסיפור של ברן ולותיאן כפי שהוא מופיע בסילמריליון. מדובר בקרב הכוחות בין הנולדו פינרוד לסאורון במינאס טירית. ניתן לראות ששני הצדדים משתמשים בשירה בשביל הקסם שלהם:
of piercing, opening of treachery,
revealing, uncovering, betraying.
Then sudden Felagund there swaying
sang in answer a song of staying,
resisting, battling against a power,
of secrets kept, strength like a tower,
and trust unbroken, freedom, escape;
of changing and of shifting shape,
of snares eluded, broken traps,
the prison opening, the chain that snaps.
Backwards and forwards swayed their song…
קרב הכוחות שלהם מתואר כאן כסוג של קרב שירים, ומזכיר בהחלט את קרבות המכשפים מהעולם הפיני. כבר בתחילת הקאלוואלה יש קרב שירים בין ואינאמויינן לצעיר שנקרא ג'וקאהיינן (Joukahainen), שהיה בעל ביטחון עצמי מופרז והחליט לקרוא תיגר על כוחו של ה'איש הזקן'. אביו של הצעיר מנסה למנוע ממנו מלהתחרות נגד מי שמכונה גם 'הזמר הנצחי', ומזהיר אותו שהוא ישלם על כך מחיר. אך ג'וקאהאיינן עונה לו כך:
"… I'll sing at who sings at me
and recite at who recites at me
I'll sing at the best singer
till he is the worst singer-
on his feet sing shoes of stone
trousers of wood on his loins
a stone anchor on his breast
a stone slab on his shoulders
mittens of stone on his hands
on his head a rock helmet."
המילים שלו גם מזכירות את המילים של בומבדיל על עץ הערבה הזקן שהובאו כאן קודם. בקרב השירה עצמו בין שתי הדמויות יש גם תחרות ידע, דבר מוכר בעולם הצפון אירופאי. הקרב מקבל תפנית כשואינאמויינן מאבד את סבלנותו, וגובר על הצעיר בקרב בשל כוחותיו והידע הרב שלו:
The lakes rippled, the earth shook
The copper mountains trembled
The sturdy boulder rumbled
…
He sang young Joukahainen-
Saplings on his collar-bow
A willow shrub on his hames
…
כך הקרב ממשיך, עד שלבסוף ג'וקאהאיינן מגלה שהשירה של האיש הזקן גרמה לו לאותו הדבר שהוא בעצמו איים שיגרום למתחרה שלו. הוא מבין שהתחרה כאן עם מישהו שמעבר לכוחותיו. בסוף הוא מבקש את רחמיו של ואינאמויינן. להלן הקטע בו הוא מגלה שהוא הובס:
but could not lift it;
so he tried the other too
but it wore a shoe of stone.
Then for young Joukahainen
things become painful…
מהדוגמא של קרב המכשפים הפיני, נחזור אל הדוגמא הטולקינאית השנייה של קסם באמצעות שירה. במקרה הזה מדובר בקסם שלותיאן מבצעת על מנת לברוח מבית-העץ בדוריאת'. אני מביא כאן את הקטע במלואו מעבר לנחוץ לנושא זה, מהסיבה הפשוטה שתמיד מצאתי אותו מרתק:
And Luthien now was left alone.
A magic song to Men unknown
She sang, and singing then the wine
With water mingled three times nine;
And as in golden jar they lay
she sang a song of growth and day;
and as they lay in silver white
another song she sang, of night
and darkness without end, of height
uplifted to the stars, and flight
and freedom. And all names of things
tallest and longest on earth she sings:
the locks of the Longbeard dwarves; the tail
of Draugluin the werewolf pale;
the body of Glomund the great snake;
the vast upsoaring peaks that quake
above the firs in Angband's gloom;
the chain Angainor that ere Doom
for Morgoth shall by Gods be wrought
of steel and torment. Names she sought,
and sang of Glend the sword of Nan;
of Gilim the giant of Eruman;
and last and longest named she then
the endless hair of Uinen,
the Lady of the Sea, that lies
through all the waters under skies.
לותיאן שרה על דברים ארוכים וגבוהים על מנת להאריך את שיערה כדי שתוכל לרדת מהעץ ולברוח. היא משתמשת בשירה שלה בשמות של ישויות או חפצים בעלי כוח ומשמעות, גם אם הם משתייכים לשירותו של מורגות', על מנת להשיג את מטרתה. ניתן לראות שהקסם בשירתם של פינרוד וסאורון נוצר על ידי תיאור פעולות בונות והרסניות בהתאם, בעוד הקסם בשירתה של לותיאן הושפע בעיקר מהזכרת שמות בעלי משמעות וכוח בעולם.
נושא הקסם בשירה מבחינה פנים-סיפורית אצל טולקין הוא מעניין מאוד, ומוסיף עוד רובד למסתורין של הקסם בארדה. אכן ניתן לראות שמוטיב יצירת הקסם באמצעות שירה קיים גם אצל טולקין, והשימוש בו מופיע אצל בני הלילית כדבר שמעבר ליכולות הרגילות שלהם כבני לילית, אם כי אצל בומבדיל כמו אצל ואינאמויינן, שירי הקסם הם הדרך היחידה בה הוא מבטא את כוחו.
תאוריית הסמפו
הנושא האחרון של השפעת הקאלוואלה בו אדון הוא השוואה בין הסילמרילים לחפץ מסתורי שנקרא ה'סמפו' (Sampo). שיפי הוא הראשון שהעלה את הרעיון של ההקשר הזה, ובספרו 'J.R.R. Tolkien Author of the century' הוא אומר כך:
אז מה ידוע לנו על הסמפו? זהו חפץ שנוצר על ידי הנפח אילמארינן, כך שניתן לשער שהוא עשוי ממתכת. מקטעים שונים בקאלוואלה לגביו ניתן ללמוד שהוא זוהר, שהוא מעניק מזל, שהוא חפץ לא קטן (נבנית ספינה כדי להזיזו), ואולי אף יוצר את מלח הים. המשוררים הפינים, כולל לונרוט, לא יודעים במה בדיוק מדובר. הסמפו הוא ללא ספק בעל חשיבות רבה בעלילה, בעיקר לקראת סוף הספר כאשר הוא נגנב על ידי מכשפה חזקה, ומספר גיבורים ראשיים, כולל ואינאמויינן ואילמארינן, יוצאים למסע הכולל מאבקים קשים על מנת להשיבו. באחד הקרבות, לאחר שהצליחו לגנוב את הסמפו והם בדרכם חזרה, הוא נופל לים ונשבר לחתיכות רבות. קטע זה הוא דוגמא טובה לחשיבות הסמפו כחפץ קסום:
Steady old Väinämöinen
saw the surf pushing
and the spray was washing landward
the billow driving ashore
those bits of the dear Sampo
those pieces of the bright-lid.
He was delighted
and uttered a word, spoke thus:
"Out of this a seed will spring
constant good luck will begin;
from this, ploughing and sowing
from this, every kind of growth
out of this the moon to gleam
the sun of good luck to shine
on Finland's great farms
on Finland's sweet lands!"
שיפי אומר שניתן אולי להשוות את הסמפו לגיזת הזהב מהמיתולוגיה היוונית, לפי מאפייניו, או שיתכן שהוא סוג של אלגוריה לשמיים. לפי דעתו, המילה הזו, כמו כל מילה אחרת שאין לה משמעות ברורה, גירתה את טולקין למצוא לה מקבילה. שיפי טוען שנראה שטולקין החליט שהסמפו היה חפץ וגם אלגוריה, כמו הסילמרילים: תכשיט, זוהר, מהפנט, יקר ערך מכל דבר אחר, אך גם התגלמות של כוחות היצירה. הוא מעורר את התשוקה להיות בעליו, והוא יכול להעצים גם את הטוב וגם את הרע.
שיפי הוא לא היחיד שמדבר על הקשר בין הסמפו לסילמרילים. גם אן סי. פטי וג'ונתן ב. היימס טוענים שהסמפו הוא מקור הרעיון לסילמרילים, כחפץ קסום שבו טמון גורל הממלכה והעולם, ומרחיבים בהשוואות בין סיפור גורל הסמפו לזה של הסילמרילים. אני, באופן אישי, לא תומך גדול של התיאוריה הזו, שלדעתי ההקשר ההשוואתי שלה הוא חלקי בלבד. אני לא שולל את האפשרות שאולי קיים קשר כלשהו בין הסמפו לסילמרילים, אך נראה לי בעייתי להכריז על השפעה בקנה מידה כזה גדול על סמך בסיס חלקי ובלי עדות של טולקין בנושא. זה לא כמו הדמיון הברור בין טורין לקולרבו, שגם אם טולקין לא היה מאשר רשמית, עדיין היה קל לקשר בין שניהם. יש ללא ספק מספר נקודות השוואה בין שני החפצים הקסומים, אך זה נשאר בגדר תיאוריה מעניינת, כמו זו על הקשר בין ואינאמויינן לבומבדיל. כמו בכל מקרה דומה, הקשר יכול להיות בעקיפין או אפילו מקרי, אך הרעיון ללא ספק מעניין, ובאם הוא נכון, ניתן לראות עוד השפעה פינית חשובה על הלגנדאריום.
סיכום
במכתב של טולקין לאודן, הוא מציין שהפינית הייתה הגרעין המקורי של הסילמריליון, והכוונה של דבריו הייתה להשפעה על שפת הקווניה ולסיפורו של טורין, שהיה מהראשונים שנכתבו. נראה כי גם היוצר של הקאלוואלה, אליאס לונרוט, תרם לטולקין, בעיקר מבחינת ההשראה לנסות ולכתוב מיתולוגיה לאנגליה.
העולם הפיני הקדום שונה באופיו מהגרמאני. השפעתו על טולקין דומה יותר לזו של המיתולוגיה הקלטית, כלומר ממוקדת בנושאים מסוימים, ולא כללית כמו זו של המיתולוגיה הנורדית. הסיפורים בקאלוואלה הם אמנם בעלי סגנון מוזר לעומת יתר הסיפורים והאגדות של העולם הצפון-אירופאי, אך גם הם חלק ממנו; חלק שריתק את טולקין עוד כשהיה צעיר. המסתורין של השפה הזו ושל האגדות הללו חדרו לכתביו של טולקין, ותורמים לעומק ולקסם המשיכה שלהם.
בעוד הסוף של סיפורם של קולרבו וטורין הינו טראגי, הסוף של ואינאמויינן ושל הסמפו לא בהכרח כך. אני חושב שהדרך הכי ראויה לסיים את המאמר הזה היא במילותיו האחרונות של ואינאמויינן, המהוות גם את סיום הקאלוואלה, כאשר 'האיש הזקן' מבין שהגיע זמנו לעזוב את פינלנד, ואומר שיום אחד ישוב:
one day go, another come
and again I'll be needed
looked for and longed for
to fix a new Sampo, to
make a new music
convey a new moon
set free a new sun
when there's no moon, no daylight
and no earthly joy."
ביבליוגרפיה
* The Kalevala, Compiled by Elias Lonnrot, translated to English by Keith Bosley.
* J.R.R. Tolkien – A Biography, By Humphrey Carpenter.
* The Silmarillion, By J.R.R. Tolkien, edited by Christopher Tolkien.
* The Lord Of The Rings, By J.R.R. Tolkien.
* The History Of Middle-Earth, Volume 3 – The Lays Of Beleriand. By J.R.R.
Tolkien, Edited by Christopher Tolkien.
* J.R.R. Tolkien Author Of The Century, By Tom Shippey.
* The Road To Middle-Earth, By Tom Shippey.
* The Letters of J.R.R.Tolkien, edited by Humphrey Carpenter and Christopher
Tolkien.
* Interrupted Music – The Making of Tolkien's Mythology, By Verlyn Flieger.
* Identifying England's Lonnrot, By Anne C. Petty.
