היכל ברנדי, חפירות, תיעוד של הוביטים.
ומכל הדברים המשונים בבני בקלנד, דווקא עורר בי תיאור גורהנדד אולדבק והיכל ברנדי שלו שאלה בנאלית למדי, אם כי נדמה כי לא כיצד הרחיב -עסקו בה באופן רציני היכן שהוא כיצד -כל כך את מחפורותיו? ומהפרטי לכללי, בונה בכלל ההוביט את מחפורתו?!. וכבר נאמר על התפתחות המחפורת (וכעת משתמשים בה רק העניים ביותר והעשירים ביותר), אך ללא תיאור אמיתי ומדויק. כיצד, בעצם, אנו נמצאים במצב בו שר הטבעות, אשר עוסק כולו בעלילה כפי שנחזתה ע"י ההוביטים, לא מפרט כלל בעניין שהוא כה בסיסי?. ואת אהבת הגמדים והבנייה שלהם לביתם דווקא מזכירים, ואף במספר מילים את בניית מינאס טירית, או את אזכור פלא בניית האורתנק. והרי כל שמם העתיק בפי רוהן (קוד-דוקאן) מתייחס לכך ששוכנים ההוביטים במחפורת. אך לא נמצא מקום אחד שיתואר בו בכלליות על תהליך הבנייה. והתשובה שאני מצאתי גם היא ברורה: הספר האדום מנקודת מבטם של -בעצם- הוביטים. וככזה, לא ימצא בו דבר מה שהוא כה בנאלי וברור כשמש (להוביט) כחפירת מחפורת. והרי לא יכתוב גמד למשנהו בפירוט על חציבה באבן, או בן לילית לאחר על אהבת הלשון. שר הטבעות-ספר של הוביטים, להוביטים.
מגדל לבן
בחלומי הופיע
מגדל לבן.
בין גלים וסופות ורוחו של הים.
מגדל לבן
כה שקט, כה קרוב,
מי יתן לי מגדלים לבנים לרוב.
פחד?-פרש
שוב אנו נתקלים בצלליתו של הפרש השחור, והפעם עומד הוא על גדת הנהר ומביט במעבורת המתרחקת. ובי עולים ההירהורים מהפעם הקודמת, על טיב הטקטיקה וכו'. ואנו יודעים כעת כי הפרשים לא איבדו את דרכם, כי ידעו להגיע אל המעבורת וכו', ואף ניחשו כי יעברו שם ההוביטים (כשם שנאמר למגוט). וגם לאחר שעברו ההוביטים את הנהר, והנה הם יושבים בבית בקריקהולו, עדיין לא תוקפים הפרשים. ומדוע אין הם תוקפים?! מדוע צופה הפרש השחור על הגדה כתצפית, ולא כתוקף? ואני חושב שיש בעניין שלפננו משהו אחר. אין ספק כי בטוחים הפרשים שזהו באגינס, ושם הטבעת וכו'. ואין ספק כי יודעים הם שיכולים להתמודד ללא קושי אל מול הוביטים ספורים. אך אני טוען שיש לפרשים יסוד של חשש. או במילים אחרות, הפרשים פוחדים ממשהו. ממישהו. וממי יכולים הם לפחד (לחשוש)? הפרשים חוששים מגאנדאלף. הסבר. סביר להניח כי ניחשו הנאזגול כי גאנדאלף בוחש בקדרה הזו. ואם כך, מעשה הגיון הוא, שההוביטים לא יעזו לצאת למסעם הארוך לבדם, ללא תמיכתו של הקוסם. וגם אם מחכה להם בבית בקריקהולו, וגם אם נוסע איתם בדרך, הרי יש לחשוש ולהזהר ממנו, כי יכול להשיב מלחמה שערה כנגדם, והם עדיין לא נחשפו במהותם המלאה וכו'. אך לא ניחשו הפרשים כי לא המתינו ההוביטים לגאנדאלף, וכי הם יוצאים בצורה מסוכנת ביותר לבדם. אם כך ואם כך, העדיפו הפרשים ללקט מודיעין ולהמתין, מאשר לתקוף מייד ואולי אף לפספס את ההזדמנות. בסופו של עניין, לדעתי אי ההתקפה היתה בגין פחד מהקוסם, ומחשש שהוא נמצא ותומך בהוביטים (מה שהיה אמור להיות נכון). אם כן, לא טקטיקה תמוהה של המלך המכשף, כי אם פחד זהיר מפני אוייב, שיכול להרוס את התוכניות לחלוטין. גם כשהוא נמצא וגם כשהוא איננו, גאנדאלף תמיד היה לעזר.
פרודו הולך. המחזה שלא היה.
ההוביטים ישובים מול האח. פרודו קם.
פרודו : אני הולך.
אני הולך עם סם.
אני הולך עם סם למסע מסוכן שאין ממנו חזרה.
אני הולך עם סם למסע מסוכן שאין ממנו חזרה בגלל שאני אוחז בטבעת
האחת שבה חפץ שר האופל ולמעשה כל גורל העולם החופשי תלוי על כתפי
הדקות
ואם אכשל ישרור בעולם חושך לעידני עידנים וכל תרבותנו תמחק כליל.
הוביטים (במבט קפוא) : טוב. להתראות.
פרודו קם, סם איתו, והם יוצאים את הבית בדממה.
הוביטים (מתעוררים ומבינים את גודל הרגע) : לא פרודו! שוב הנה!
פרודו חוזר בריצה.
פרודו : הו! ידידים טובים, אל תנסו לעצור אותי, אל תתלוו אלי, זהו-
הוביטים: פרודו, יצאת את הבית מבלי לסגור את הדלת. להתראות.
פרודו קם, סם איתו, והם יוצאים את הבית (לאחר שסגרו את הדלת) בדממה.
סוג של אגואיסטיות?-לקחת אנשים
כמובן ששמח פרודו משגילו לו חבריו על המזימה וכו'. והרי, איזה אדם לא ישמח כאשר מצטרפים אליו חברים לדרך? ובכל זאת, ידע גם על הסכנות האורבות להם, על האוייב המצפה להם ועל נוראותו ותכליתו של המסע בצורה ברורה הרבה יותר מאשר ידידיו. האם, בסופו של דבר, אין סוג של אגואיסטיות בהחלטתו של פרודו, לאפשר לחבריו להתלוות עמו? אמנם, הוא הסתייג מהעניין, אך לטעמי, לא במידה המספקת (אם "באמת" חפץ בכך וכו'). מילא סם, אשר הצטרף/צורף על ידי גאנדאלף. אך מרי ופיפין?! אינני מאמין כי פרודו התעצב באמת עד עמקי נשמתו מכך שהוא לוקח את חבריו, כי עניין זה בא לו בהקלה, ואם באמת היה משוכנע בסכנה, היה מנסה לשכנע אותם בצורה אגרסיבית יותר, או להעלם להם באופן מסויים (כשם שאכן עשה לבסוף).
לעניין זה, בסופו של דבר, אני טוען כי אכן זוהי סוג של אגואיסטיות, אך כזו "מובנת" (ואולי אף לא זה, אלא פשוט חוסר הבנה אל מול הצל והסכנה הגדולים). האדם שהולך אל סוף כה מר, אך טבעי הוא שינסה להעזר במסיחי דעת ובעוזרים. אם כן, אגואיסטיות, אך כזו "לא מודעת", אנושית ("הוביטית") תמימה ופשוטה.
בהצלחה לכל היוצאים למסע אל החושך.
יודעים מספיק?
ואז גילו מרי פיפין פטי וסם על הקנוניה החיובית שלהם. וסם התגלה כ"מרגל ראשי". והם יודעים את טיב הטבעת וכו'. או בעצם שלא? (קטע קטנוני). סם נצר את לשונו מרגע התפסותו על ידי גאנדאלף וכו'. בשיחה
ההיא ("צל העבר") מודיע גאנדאלף לפרודו על טיב הטבעת, האוייב ובאשר לדברים האחרים. אם כן, ישאל הקורא הקטנוני, כיצד זה ידעו פיפין מרי ופטי על "האוייב" ועל כך שהטבעת איננה עניין של שטות?! תשובה
ברורה לעניין זה לא מצאתי. כמובן שנוכל לשער כי ניחשו ההוביטים חלק מהעניין המדובר, אם כי דבר זה קשה לתפיסה (והרי איך ינחשו דברים שכה רחוקים מהבנתם?). אך אני מאמין, כי גם בעודם מתכנים את תוכניותיהם, לא ידעו באמת ההוביטים מה עומד מולם, ורק לאחר מכן נסתבר להם על העניין כולו. האם, אם כן, החליטו לצאת עם פרודו על בסיס השערות וכו'?. אין זה משנה בסופו של דבר. סבורני כי גם אם ניחשו מעט מהכלל, הרי ששיערו רשע ועצמה שמתאימה למידת תפישתם, ואם איתה התמודדו בגבורה, גם זה מספיק. (כי הרי התגברו על הפחד ממשהו שמפחיד אותם בשיעור קומתם).
למסור או לא?
פטי בולג'ר נותר מאוחר, הן בשל חוסר בשלותו (פחדנות?) והן לשם השלמת הקנוניה. פטי בולג'ר יודע כעת דברים רבים ומסוכנים להוביט קטן ובודד. ועליו הוטל גם לשמש כעזר (מודיעיני) לגאנדאלף שיגיע בעתיד. כמובן שרעיון טוב הוא, להותיר דבר מה לקוסם הישיש כאשר יגיע. אך האם חשבו ההוביטים עד הסוף, או שמא החליטו החלטה חפוזה באשר להשארותו?
ואפרש- הרי ידעו שהפרשים השחורים בדרך והם מסוכנים. וידעו גם שככל הנראה לא יגיע גאנדאלף במהירות הרצוייה. אם כן, פטי האומללל מתועד להפגש עם הפרשים (דבר שקורה) בשלב כלשהו. פטי אל מול הפרשים?!
פטי בחקירה אצל הפרשים? ואם יתפסו אותו ויחקרוהו, יקיץ -וגרוע מכך הקץ על התוכניות והמסווה, או לפחות יפגע בהם באופן משמעותי. ויש לזכור כי לא צפו את בואו של אראגורן או כל עזרה חיצונית אחרת.
ההחלטה החפוזה היתה עלולה להוביל לאסון, ובמקרה זה הייתי מייעץ להוביטים להשמר להבא, לחשוב כמה רגעים על העתיד, כי עומדים הם מול אוייב חזק ומסוכן. (ואם לא שמעו אותי, בפעם הבאה שתקראו ב"שר הטבעות" מסרו עניין זה בשמי).
באקלנד
מוזרים הם בני באקלנד,
כך אומרים,
בפלך.
אולי דומים הם קצת,
להוביטים ההגונים,
בערך.
שוחים במים הם,
בסירות שטים גם,
בנהר.
וגרים כולם ביחד,
בהיכל ההוא,
בהר.
ואם אראה בן באקלנד,
אברכהו בזהירות,
כי לא צפויים הם שם בבאקלנד,
יש בהם כזו מן,
מוזרות.
חלום (ים).
פטי בולג'ר נותר מאוחר, הן בשל חוסר בשלותו (פחדנות?) והן לשם השלמת הקנוניה. פטי בולג'ר יודע כעת דברים רבים ומסוכנים להוביט קטן ובודד. ועליו הוטל גם לשמש כעזר (מודיעיני) לגאנדאלף שיגיע בעתיד. כמובן שרעיון טוב הוא, להותיר דבר מה לקוסם הישיש כאשר יגיע. אך האם חשבו ההוביטים עד הסוף, או שמא החליטו החלטה חפוזה באשר להשארותו?
ואפרש- הרי ידעו שהפרשים השחורים בדרך והם מסוכנים. וידעו גם שככל הנראה לא יגיע גאנדאלף במהירות הרצוייה. אם כן, פטי האומללל מתועד להפגש עם הפרשים (דבר שקורה) בשלב כלשהו. פטי אל מול הפרשים?!פטי בחקירה אצל הפרשים? ואם יתפסו אותו ויחקרוהו, יקיץ -וגרוע מכך הקץ על התוכניות והמסווה, או לפחות יפגע בהם באופן משמעותי. ויש לזכור כי לא צפו את בואו של אראגורן או כל עזרה חיצונית אחרת.ההחלטה החפוזה היתה עלולה להוביל לאסון, ובמקרה זה הייתי מייעץ להוביטים להשמר להבא, לחשוב כמה רגעים על העתיד, כי עומדים הם מול אוייב חזק ומסוכן. (ואם לא שמעו אותי, בפעם הבאה שתקראו ב"שר הטבעות" מסרו עניין זה בשמי).מוזרים הם בני באקלנד,כך אומרים,בפלך.אולי דומים הם קצת,להוביטים ההגונים,בערך.שוחים במים הם,בסירות שטים גם,בנהר.וגרים כולם ביחד,בהיכל ההוא,בהר.ואם אראה בן באקלנד,אברכהו בזהירות,כי לא צפויים הם שם בבאקלנד,יש בהם כזו מן,מוזרות.
וזו הפעם הראשונה שמוזכר כי פרודו חולם על הים ועל מגדל לבן. ואולי זוהי נבואה, או חיזיון, אשר בא להעיד על דבר מה שיבוא בהמשך? וכיצד יודע מהו ים בכלל?! ואני חושב כי חלום הים לא מעיד על דבר שיקרה (אף כי עוד יראה פרודו את הים), אלא הוא ערגה לשלווה, וכבר עול הטבעת מתחיל להעיק עליו, וגם כעת, בתחילת הדברים, מתגעגע פרודו לחוסר הנטל והשכחה, והוא מתגעגע למקום שעוד לא היה בו מעולם – לים.
