פרשה ב': "צללי העבר"

חריטות על הטבעת מדוע לסאורון לחרוט על הטבעת את המשפטים? האם בדרך זו הטמיע כוח בטבעת? האם זהו חלק מתהליך היצירה? לא ידוע כי על הטבעות האחרות חרוטים דברים. ואני חושב שיש קשר בין החריטה לכוח הטבעת. הסברה האחת שלי היא, שהקשר נעוץ בכוחן של המילים בארדה. משמע, ייצוגן של המילים על הטבעת, נותנת לשליטה שלה משמעות אחרת ומעצימה את כוחה (ואולי נחרטו לשם הבהרת נקודה של סאורון לשם תפקידה. "הוראת שימוש בטבעת"?). הסברה השנייה היא ששיקוע חלק מכוחו בטבעת דרש דבר מה פיזי, ודבר מה פיזי זה היה מעשה החריטה (מעשה של בעלות?) על הטבעת. גנדלף, החלטה מהירה פרודו נוכח לדעת מהי הטבעת שבאמתחתו. פרודו איננו מ"האדירים". הוביט פשוט (יחסית), רודף שלווה (יחסית). ומשנוכח לדעת על דבר הטבעת וכו', מציע אותה, כמעט על מגש של כסף, לקוסם. את הסיבה לסירובו של גנדלף אנו כבר יודעים (צו הולאר על האיסטרי, נאמנות לשליחות). אך התלבטותו ברגע ההצעה והדחייה המיידית שלה גורמת לנו לתהות, האם גנדלף לא חשב כבר על כך שפרודו ינסה להציע לו את הטבעת. האם הכין עצמו לרגע זה? לא מן הנמנע שכן. למעשה, אני חושב שתכנן כבר כי פרודו יבצע את השליחות, לפחות עד לריבנדל. ואם פרודו לא היה מעלה רעיון זה, היה מוצא דרך לגרום לו לעשות כן. אם כך ואם כך, גנדלף פרש את נימוקו כנגד קבלת הטבעת כנאום אשר שמר לעת מצוא בחגורתו. אין כגנדלף בניחושים. בלתי משתנה א. הטבעת האחת גורמת לאוחז בה "להשתמר היטב". סמאגול, בילבו, פרודו. הטבעת כוח מקפיא, מאט. כך עולה עניין מתוך "מהות כוח הטבעות". משמע, השאלה הנושנה על "מה היה כוחן של הטבעות". מעניין הוא, שכל טבעות הכוח באו לשמר (להקפיא, להאט) מצב של דבר מה. השלוש בטבע ובכוחותיו. השבע את הונם של הגמדים. התשע את עצמתם ויכולתם של מלכי בני האדם. והטבעת האחת? באה לשמר מצב של שליטה, של אדנות. ב. הפלך מקום רגוע ושאנן. הפלך גם כן נדמה כ"משתמר היטב". מה הקשר בין המצאות הטבעת בפלך לבין השתמרותו? האם החזקתה של הטבעת משפיעה במידת מה על הפלך? התשובה לא בטוחה. מצד אחד, אין ביטחון שכוחו של הוביט שאוחז בטבעת גדול דיו ל"שימור" אזור גדול. מצד שני, אין ביטחון שעניין זה בכלל בשליטתו. בוקיצה מהלכת על מה מדבר סמוויז? האם האל דודנו שפוי? בוקיצה מהלכת?! והרי אין בוקיצות באזור ההוא של הפלך. ואולי (כך ניתן לסבור) זוהי אשת אנט. אני שולל סברה זו. בקרב ההוביטים אין אגדות על אנטים (ראו תגובת מרי ופיפין לזקנעץ). והיער העתיק ורחשיו מתייחס לרוע העצים עצמם. משמע, מעולם לא נראה אנט (או משהו דומה לו). האם האנטים מסתתרים טוב כל כך? הרי אנשי רוהאן מכירים אגדות על אנטים. אם כך זהו איננו אנט. אז מה זה היה בכל זאת? נו, זה היה עץ בוקיצה!! להקשיב לאמא בילבו לא הקשיב לאימא שלו. אימא תמיד אומרת לא לתת לזרים פרטים על עצמכם (שם, מקום מגורים). בילבו אמר לגולום איך קוראים לו, ומאיפה הוא בא. בילבו הוביט רע .בילבו-כמעט-גרם-לחורבן-חופשיותה-של-הארץ-התיכונה. אימא תמיד צודקת. תמימות של עם גנדלף אומר שהוא היחיד מבין האדירים ששם ליבו להוביטים ולמד את מסורתם. גנדלף מופתע מחדש על עמידותו של גזע ההוביטים. גולום, בילבו. תמוהה היא התעניינותו הרבה בהוביטים (חוץ מעישון). בני לילית, גמדים, בני אדם. כל אלו בעלי השפעה רבה יותר בארץ התיכונה. מדוע הוביטים? ואני חושב שגנדלף נשען על הגזע הזה כנחמה (אסקפיזם?). ההוביטים עם חופשי. ההוביטים עם רענן, ללא צל. ההוביטים הם עם תמים. האם צפה גנדלף את עם ההוביטים כמעורב במעללים גדולים עוד קודם? למרות הכל, דומני שלא. אולורין פשוט אהב הוביטים. פרודו, אותיות האש "אינני יכול לקרוא את אותיות האש". האם פרודו לא יכול פיזית לקרוא, או שאיננו מבין את הכתב? וכיצד איננו מבין, אם הכתב הוא כתב טנגוואר? הפירוש שלי הוא, שפרודו לא יכול (לא הבין). פרודו לא מבין את משמעות המילים. פרודו לא אנאלפבית. "פרודו, פרודו, מדוע אינך יכול לקרוא את אותיות האש?" (פרודו מכיר רק פונט אחד של טנגוואר) גולום א גולום הוא אחת הדמויות המרתקות בשר הטבעות. גולום הוא התגלמותו של יצור ממשי (לא נזגול) אשר הטבעת קנתה עליו את שליטתה. גולום מכור לטבעת, אך גם סולד ממנה. יותר מכל, מזכיר גולום נרקומן אשר זקוק לסם שלו. מחד, הסם (טבעת) גורם להתרוממות רוח, תחושה של שליטה. מאידך, נהיה גולום תלוי בטבעת (בסם). גולום אוהב את הטבעת, אך מתעב לבסוף את מה שהיא עושה לו. כשהוא יוצא לחפש אחריה ברחבי הארץ התיכונה לאחר מקרה בילבו, ניתן לכנות זאת – "הקריז של גולום". גולום ב האם גנדלף ידע מלכתחילה על כך שגולום ישמש כגורם מרכזי ועוזר במשימת השמדת הטבעת? אני חושב שגנדלף אולי לא ידע בוודאות, אך ידע משהו. ניחושיו של גנדלף בעניין גולום תמוהים. ממה שאנו יודעים, רצוי היה לפטור את העולם מקיומו של גולום. אך גנדלף מתעקש על השארתו בחיים בשל "תחושת בטן" באשר לגורל גולום. גנדלף ותחושת בטן? עניין זה קשור לגולום עצמו. גולום הוביט, גולום "נוצר" על ידי הטבעת. גורלו, כך התברר, נקשר בטבעת כשם שגורל סאורון עצמו נקשר בה. גנדלף הסיק בסופו של עניין, ככל הנראה, כי בשל סיבות אלו לא מן הנמנע שגולום ימשיך עם הטבעת עד הקץ, החיובי או השלילי. יותר משהשפיעה הטבעת על גורל גולום, השפיע גולום על גורלה של הטבעת. בחירתו של פרודו א. כשם שעמד בילבו במעמסה עצומה בויתורו על האדנות של הטבעת, כך פרודו בהחלטתו האמיצה על המשך נשיאת הטבעת אל הקץ (טוב? רע?)הבלתי נמנע. על ההחלטה עצמה ועל גזע ההוביטים בכלל בהקשר זה לא ארחיב כאן, כי זהו דיון לטור שלם. אך שאלה קטנה בכל זאת. במבט לאחור,האם פרודו היה לוקח את מלוא המשימה? ושאלה ביתר פירוט – האם פרודו היה היצור המתאים למשימה זו? יקבע כל אחד לעצמו. ב. סאורון החל ומושך את הטבעת לכיוונו (בילבו וגולום, אולי אף מקרה יסילדור). אולי נאמר, הטבעת נמשכה לסאורון. לטבעת כוח רצון והשפעה משלה (אולי בגלל שיש בחובה משהו מסאורון). אם כך, ניתן להשתעשע ברעיון כי מעשה החלטתו של פרודו להמשיך עם הטבעת לא היה מתוך אצילות, אומץ לב או אבירות. אולי פרודו רצה פשוט להישאר עם הטבעת? אולי הטבעת כיוונה את פרודו להישאר איתה. אחרי הכל, בהשתלשלות עניינים אחרת (מותו של גולום על הר האבדון ע"י סם), הטבעת הייתה מגיעה לסאורון, הישר לביתו. הטבעת "תופסת טרמפ" על פרודו? פרודו כבעל רצון חופשי?