אלדאקאר, מלך גונדור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
באנגלית: Eldacar
אלדאקאר היה מלכה העשרים ואחד של גונדור, בנו של ואלאקאר.
וידומאבי, אמו של אלדאקאר, היתה בת לשבטי הרהובאניון ולא האריכה ימים כבני משפחת המלוכה של גונדור. היו בחצר שחששו פן יהיו צאצאיה קצרי-יומין כמוה, ותפארת מלכי בני אדם תחדל. הם לא רצו שבנה ימשול בהם. הוא נתקרא עתה אלדאקאר, אבל נולד בארץ זרה ושמו מילדות היה ויניתאריה, בלשון אמו. זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון פרצה המלחמה בגונדור. אלדאקאר סירב לדרישת יריביו. בנוסף למורשת גונדור שכנה בו גם רוחם הסוערת של אנשי הצפון, ולא ניכר בו כי הזדקן מהר מאביו. כאשר חברו כנגדו בני חצר המלוכה ועמם קושרי-קשר רבים, הוא עמד בפניהם עד כלות כוחו. לבסוף הוטל עליו מצור באוסגיליאת. הוא החזיק בעיר זמן רב, עד אשר גברו עליו הרעב וכוח המורדים, והוא נמלט מהעיר והניח אותה בוערת. במצור ההוא נהרסה כיפת אוסגיליאת, והפאלאנטיר שלה אבד בנהר.
אלדאקאר חמק ונס צפונה אל שארי אמו ברהובאניון. רבים נאספו אליו אז, מאנשי הצפון שהיו בשירות גונדור ומהדונדאין אשר במחוזותיה הצפוניים של הממלכה (בין השאר כי החותר-לכס, קאסטאמיר, נודע באכזריותו). עשר שנים לאחר הדחתו, ירד מן הצפון בראש צבא גדול, ורבים הצטרפו אליו מקאלנארדון, מאנוריה ומאיתיליה. קרב גדול ניטש בלבנין במעברת הארואי, בו נשפך ממיטב דמה של גונדור. אלדאקאר הרג את קאסטאמיר החותר-לכס במו ידיו, ובכך נקם את דמו של בנו אורננדיל. אך בני קאסטאמיר נמלטו והחזיקו עם אחרים משאריהם ומיורדי הים בפלארגיר עת ארוכה. לאחר שובו נתערב דמם של בני בית המלוכה ושאר בתי הדונדאין מעורב בדמם של בני אדם הפחותים מהם. אלדאקאר הטה חסד לאנשי הצפון, שכן בעזרתם חזר לחבוש את הכתר, ואל יושבי גונדור נוספו רבים מאוד אשר באו מהרהובאניון.
אלקדאקאר חי עד לגיל מאתיים שלושים וחמש, והוא מלך 58 שנים, מהן עשר בגלות.
אירועים חשובים בהשתתפות אלדאקאר, מלך גונדור מתוך ההיסטוריה של ארדה.
(ע"ק = העידן הקדום, ע"ע = עידני העצים. ער"א = העידן הראשון, עש"נ = העידן השני, עש"ל = העידן השלישי, ער"ב = עידן רביעי)
