מלקור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
"פעמים רבות יצא למחוזות התוהו, לבקש את השלהבת שלא תכבה לעד." הסילמריליון, עמ' 16.
באנגלית: Melkor
מלקור היה העצום מהאיינור, אותם ברא ארו לפני הכל. מחשבת מלקור זרה היתה ממחשבת אחיו ובמנגינת האיינור הרס והכניס מנגינה משלו וגרם לדיסהרמוניה בנגינה. איינור רבים זנחו את חלקם המקורי בנגינה ואימצו את מנגינתו של מלקור.
לאחר בריאה של העולם, עת הואלאר והמאיאר התיישבו בו לבנותו, פלש מלקור פנימה. כה עצום היה כוחו, שהיו הואלאר ניגפים לפניו, עד שהגיע הואלא טולקאס לעזרם. אז נמלט מלקור מארדה בפעם הראשונה.
לפלישה השניה אסף לו מלקור משרתים רבים מקרב האיינור המאיאר, שנהו אחריו בסתר. הוא המתין לשעת כושר ואז בא לארדה והחל להשחית ולטמא את כל שעשו הואלאר. בזו העת באו לעולם הרקב, החולי, המוות האלים וחיות הטרף.
זמן רב טימא כך מלקור את ארדה כולה, לעשותה יצירתו שלו, טרם שמו הואלאר לב למעשיו. אז, בטרם התעשתו, בא נגדם מלקור במלחמה. אך כוחו פחת מאד, שכן שיחת את עצמתו על השחתת הארץ, ועל כן למרות שחולל נזק עצום ורב בא והתבצר באוטומנו, מצודת השאול אותה חפרו הוא ועבדיו תחת הרי הברזל בפאתי צפון. והואלאר עזבו את מישכנותיהם שנחרבו בלב הארץ התיכונה, ועקרו מערבה לארץ אמאן, וגדרו אותה בהרי הפלורי למגן נגד מלקור.
לעת ארוכה נמשכו כך הדברים, עד שהיו הואלאר מתקינים עצמם לבואם של בני הלילית, הבכורים. אז אסרו הואלאר מלחמה על מלקור, ושיברו את אוטומנו, ושבו את מלקור ושמו אותו בשלשלת אנגאינור, ומאנווה שפט אותו - שלושה עידנים יהיה אסור ואז ישוב ויישפט. והואלאר קראו את כל בני הלילית לבוא לארצם בפאתי מערב.
לאחר שחלפו שלושה עידנים של הואלאר בא מלקור וטען שחזר בו מדרכיו, וביקש רחמים. מאנווה נעתר לו ושיחררו מכלאו, ותקופת מה נראה היה שאכן חזר בו, והעניק ידע רב לבני הלילית שהתהלך בקירבם. אך בסתר נסך בהם רעל ושקרים, והדבר התגלה עת קם פיאנור בן הנולדור ונשא דברים בגנות הואלאר. אז נימלט מלקור והיסתתר, ובא בברית עם אונגוליאנט עכבישת-הפלצות. ושניהם ניצלו עת אשר הואלאר רפו בה ממשמרתם, וקטלו את עצי-האור טלפריון ולאורלין והפיצו סביבם חשכת-אימים בה גבורת הואלאר היתה לשוא ועינהם סומאו. ובכסות החשכה נמלטו שני הזדים לצפון הארץ התיכונה, ושם רבו בינהם על הסילמארילי אשר שדדו, והבאלרוגים ששרתו את מלקור באו לקריאתו והניסו את אונגוליאנט. ומלקור בא וישב באנגבאנד, מצודת הברזל אשר לו משכבר הימים.
ובאותה עת מרדו בני הנולדור תחת שבט לשונו של פיאנור בואלאר, ועל אף שקיללם מאנדוס - שר הגורל - נטשו את ואלינור המוגנת ובאו לאסור על מלקור מלחמה, ופיאנור כינה אותו מורגות - אויב אופל של העולם. ועם חזרת הנולדור לארץ התיכונה בא ועלה המאור אשר התקינו הואלאר במקום העצים שקטל מלקור, והשמש זרחה.
בעת ההיא התעוררו בני האדם במזרח הארץ התיכונה, ומסופר שמלקור בא בקרבם ופיתה אותם, והם נפלו תחת שלטון אימים שהביא עליהם וסגדו לו והקריבו לו קורבנות, ואך מעטים נימלטו מאימת שלטונו, ובאו מערבה, והיו לבני ברית לבני הלילית במלחמה נגד מלקור, אך על אשר הותירו מאחוריהם לא דיברו. ולב האדם טונף מאז ברשע השטן ואין איש נקי ממנו.
חמש מערכות קרב היו בין בני הלילית בבלריאנד לבין צבאותיו של מלקור, ואף שנלחמו בגבורה ולעת מה דומה היה שיגברו, מלקור ניצח ובא והחריב את מצודותיהם ועריהם. הו אז נעתרו הואלאר, שעידן שלם אטמו אזניהם לשוועות בני הלילית ולא התערבו בזוועות בבלריאנד, ואסרו על מלקור מלחמה גדולה, ושבו אותו, וכפתו אותו והשליכו אותו מבעד לדלת הלילה אל מחוץ לארדה.
ומסופר שהתנבא מאנדוס, שר הגורל, שבדמדומי העולם, עת ינומו הואלאר על מישמרתם, יבוא מלקור ויאסור עליהם מלחמה. וטורין בן הורין יקטול אותו בחרב השחורה אנגלאכל, ובא קץ לרשע ולרקב ולכל הזוועות והאימים שנסך מלקור בארדה.
השאלה האם מלקור היה חלש יותר ממה שהתדמית שלו היתה? מופיעה בשר השאלות.
השאלה מדוע מלקור, שהיה אדיר מכל הואלאר, הזדקק לעוזרים? מופיעה בשר השאלות.
השאלה לאן היגלו הואלאר את מלקור? מופיעה בשר השאלות.
השאלה מדוע יצר אילובאטאר את מלקור? מופיעה בשר השאלות.
השאלה מדוע לא הרג מלקור את בני הלילית באגם קואיוויינן? מופיעה בשר השאלות.
השאלה האם מאנווה הוא אחיו של מלקור? מופיעה בשר השאלות.
השאלה אלו מאיאר בחרו לשרת את מלקור? מופיעה בשר השאלות.
השאלה האם העובדה כי הורין לא מת בזמן שהיה בשביו של מלקור מהווה סתירה של מתת אילובאטאר? מופיעה בשר השאלות.
