טום בומבדיל

"בחור עליז נפש הוא טום בומבדיל,
צהובים מגפיו וכחול המעיל,
ואיש עוד לא לכד אותו כי טום אמן שלוח,
שיריו רבי עצמה כולם, רגליו קלות כרוח"
חבורת הטבעת, עמ' 150.

באנגלית: Tom Bombadil

טום בומבדיל הוא בריה רבת עוצמה ומשעשעת הגרה ביער העתיק. הוא לבוש בצבעים עליזים ומדבר שטויות ללא הרף בחרוזים. הוא מציל את פרודו וחבריו פעמיים - פעם אחת הוא שחרר את מרי ופיפין ממלכודת עץ הערבה הזקן, ופעם שניה הוא גירש את רפאי הכוכים והציל את סאם מרי ופיפין. מצד אחד טום רב חסד, רב עוצמה להפליא ורב ידע, מצד שני הוא יצור מטופש המכרכר ורוקד ללא הרף ומספר בגאווה כיצד הפחיד משפחת גיריות אומללה לפני מי יודע כמה שנים.

על יכולתו המרשימה מעידים לא רק מעשי ההצלה האמורים, כי אם גם העובדה שטום ביקש וקיבל מיד פרודו את הטבעת ללא כל בעיה, ענד אותה מבלי שהפך לבלתי נראה וראה ללא כל קושי את פרודו כשהטבעת ענודה לידו.

טום נשוי לגולדברי, בת הנהר היפהפיה.

נקרא גם יארווין בן-אדאר (בסינדארין: 'הקדום ללא אב') , פורן, אוראלד.

• קשה מאד לסווג את טום. הוא עצמו אינו חושף את זהותו ושיוכו (חבורת הטבעת, עמ' 140):

"אני, מי אני?" אמר טום בהזדקפו ועיניו הבריקו בעלטה. "וכי עדיין אינכם יודעם את שמי? זו התשובה ואין בלתה. אמרו נא מי אתם באין שם לכם, בבדידות ובאלמוניות? אך אתם צעירים ואני זקן בא בימים. הזקן בזקנים, אני הוא. זכרו נא זכור, ידידי הצעירים, טום היה כאן לפני היות היער והעצים. זוכר הוא, טום, את טיפת הגשם הראשונה ואת הבלוט הראשון. הוא כבש פה שבילים לפני היות בני העם הגדול, וראה את בני העם הקטן בבואם לכאן. הוא היה כאן לפני היות המלכים, תלי הקבורה והשלדים. טום היה כאן לפני שעקרו בני הלילית מערבה, לפני ששינו הנהרות את מהלך זרימתם. הוא ידע לילות חושך שאין בהם אימה - לפני שפלש לכאן השד האפל."

• גולדברי, אישתו, תורמת מידע המסתיר יותר מאשר מגלה את זהות בעלה (עמ' 133):

"גבירתי הנאווה", אמר פרודו כעבור זמן מה. "אמרי נא לי, אם לא הסכלתי לשאול, מיהו טום בומבדיל?"

"הוא אשר הינו" אמרה גולדברי בהאיטה את תנועותיה ובהעלותה חיוך על פניה.

פרודו נתן בה מבט של שאלה: "הוא הווה, כאשר ראיתם אותו," אמרה בתשובה למבטו. "הוא אדון היער, המים והגבעות."

"אם כן כל הארץ המוזרה הזו שייכת לו?"

"חס וחלילה!" הגיבה, וחיוכה דעך. "כבד מדי היה המשא," הוסיפה חרש. "העצים והדשא וכל הצומח והחי לעצמם הם שייכים. טום בומבדיל הוא האדון. אין כוח אשר יכניע את טום הזקן בלכתו ביער, בעברו במים, בדלגו על פני הגבעות, באור ובצל. אין הוא יודע פחד. אדון הוא טום בומבדיל".

• גאנדאלף יודע ככל הנראה הרבה על טום, אך אינו חושף את זהותו במועצת אלרונד (עמ' 275-276):

(אלרונד) ..."יצור מופלא הוא, ויתכן שהיה עלי לזמן אותו למועצתנו."

"הוא לא היה בא," אמר גאנדאלף.

"ואולי לא מאוחר לשלוח מלאכים אליו ולבקש את עזרתו?" שאל ארסטור. "מסתבר שגדול כוחו אף מכוח הטבעת."

"לא הייתי אומר זאת במלים אלו," אמר גאנדאלף. "נכון יותר לומר שאין לטבעת שליטה בו. אדון הוא לעצמו. אך אין בכוחו להשפיע על הטבעת ולבטל את שליטתה על זולתו. וכיום הוא מסתגר בארץ קטנה שהוא עצמו קבע גבולות לה, לו גם לא ייראו לעיין. מצפה הוא, אולי, לשינוי העתים, אך מתחומו לא יחרוג."

"אך בתוך תחומו זה אין הוא ירא, כמדומה, דבר," אמר ארסטור. "אולי יתרצה לקבל את הטבעת, וישמרנה עד כי יינטל ניזקה לעד?"

"לא," אמר גאנדאלף, "הוא לא יסכים מרצון. אולי יעשה כן אם כל העמים החופשיים יפילו תחינתם לפניו, אך הוא לא יבין את חומרת-הצורך. אילו ניתנה הטבעת בידו היה שוכחה עד-מהרה, או קרוב לודאי, משליך אותה. דברים כגון זה אינם תופסים את דעתו. הוא יהיה לה שומר בלתי-בטוח, ודבר זה די בו להשיב על השאלה."

"בין כך ובין כך," אמר גלורפינדל, "שליחת הטבעת אליו לא יהיה בה אלא משום השגת אורכה הדוחה יום-פקודה. הלא רחוק הוא מכאן. לא נוכל להחזירה אליו בסתר, מבלי שתיפול עלינו עין מרגל. ואפילו יכולנו, במוקדם או במאוחר מקום-מחבואה היה מתגלה מתגלה לשר הטבעת והוא היה מטיל לשם את כל עוצמת כוחו. היוכל בומבדיל לבדו לעמוד בפני כוח אשר כזה? חוששני שלא. בסופו של דבר אם ייכבש כל היתר גם בומבדיל ייפול, אחרון לנופלים כשם שהיה ראשון לעומדים"...

• גם טולקין אינו מתלהב למסור מידע לגבי זהותו של טום:

"אפילו בעידן אגדתי חייבות להיות תעלומות, כתמיד. טום הוא תעלומה כזו (בכוונה)." (מכתב 144)

• מאוחר יותר טולקין מפרט את השקפתו:

"טום בומבדיל אינו אישיות חשובה - לא לעלילה. אני מניח שיש לו חשיבות מה כ'הערה'. כוונתי היא, אינני כותב כך: הוא רק המצאה (שלראשונה הופיעה בעיתון אוקספורד ב1933 לערך), והוא מייצג משהו שאני חש שהוא חשוב, אם כי אינני מוכן לנתח את התחושה ביתר דיוק. אני יכול להציג זאת כך: סיפור המעשה מסופר במונחים של צד טוב, וצד רע, יופי מול כיעור ללא מצרים, עריצות מול מלכות, חופש בהשגחה מתוך הסכמה מול כפיה שמזה זמן רב איבדה כל מטרה למעט "עוצמה", וכך הלאה. אך במידה זו או אחרת שני הצדדים, המשמר והמשמיד, שואפים למידה של שליטה. אך אם לקחת על עצמך, כביכול, "נדר עוני": התכחשת לשליטה, מצאת את שמחתך בדברים כפי שהם בלי להתחשב ביחסם אליך, מתבונן, בוחן, ובמידת מה יודע- כי אז עניין הטוב והרע בעוצמה ושליטה עלול להעשות חסר משמעות עבורך, וכל אמצעי שליטה נהיה חסר ערך. זוהי השקפה פציפסטית-מטבע, אשר תמיד עולה בדעת במצב מילחמה. אך מנקודת המבט של ריוונדל נראה שאם כי זה מצויין שיש ייצוג [להשקפה פציפיסטית זו - המתרגם] ישנם במציאות דברים עימם אין היא יכולה להתמודד, ועליהם קיומה עומד על אף חוסר התיחסותה. בסופו של חשבון רק ניצחון של המערב יאפשר לבומבדיל להמשיך בדרכו, או אף לחיות. דבר אין עבורו בעולמו של סאורון."

סיכום הביאור: טום בומבדיל אינו חשוב לעלילה, אך חשוב להבהרת נקודת מבט פילוסופית. הדמויות האחרות בספר, טובות או רעות, כולן שואפות במידה זו או אחרת לשליטה. לעומתן טום חווה בלבד ואינו חלק מכך - אבל אפילו קיומו תלוי בכך שהטובים ייגברו.

במכתב 153 טולקין ממשיך ומפרט, אך אין הארה נוספת, למעט הערה שולית שטום הוכנס לסיפור מפני שטולקין רצה הרפתקה בדרך לברי, אך הושאר בסיפור על מנת לאייר את נקודת ההשקפה שמצויינת לעיל, בתוספת הבהרה שזו הסיבה שהטבעת אינה פועלת על טום- הוא מחוץ למישחק השליטה, זה לגמרי לא קיים בדעתו. הוא חוקר דברים כפי שהם ולא שואף להשפיע עליהם. אפילו את עץ הערבה הזקן אין הוא מגרש מתחומו.

ההסבר של טולקין, איפה, הוא שהשאלה "מהו טום בומבדיל" נענית אך ורק מחוץ למיסגרת הסיפור. הוא בעצם אינו ממש שייך לשם - הוא הוכנס במטרה להבהיר נקודות הגותיות מסויימות (ומאוד טולקינאיות, אגב). טום הוא אלגוריה ומשל ותו לאו.

שונים פני הדברים לקורא המעמיק או לחוקר הספרות המנסים למצוא מקום לטום בסיפור עצמו, ללא תירוצים של מסר (ככלות הכל טולקין הדגיש, הלוך וחזור, שהסיפור אינו אלגוריה ואיננו כלי להעברת מסר בלבד. למה שנקבל, אם כך, הצהרה של טולקין שטום הוא כן מסר וכן אלגוריה?)

טום בומבדיל אינו יכול להיות אדם, מפני שהוא חי אלפי שנים. הוא אינו רוח רפאים או זומבי, כי כולו אומר חיות. הוא אינו בן לילית מפני שלפי עדותו הוא היה קיים עוד לפני שבני הלילית התעוררו. הוא אינו האל, ארו אילובאטאר, מפני ,כעדות טולקין, שעם כל עוצמתו אין הוא יכול לעמוד בפני סאורון, ובנוסף לכך גם אין לאל ייצוג ישיר בעולם (מכתב 181). הוא אינו ואלא, אחד מה"אלים" (למעשה ארכי-מלאכים), שוב מפני שאין הוא יכול לעמוד בפני סאורון (הואלאר נמצאים בדרגת כוח מובהקת מעל המאיאר, וסאורון הוא מאיא) וגם מפני שחוסר מעורבותו שולל את האפשרות שהוא מאלה שהופקדו לשמור על העולם ולעצב אותו. הוא אינו אנט משום שדמותו דמות אדם היא, וזקן עץ אינו מזכיר אותו על אף שהוא עולה בשיחה.

הוא עשוי להיות מאיא, כמו גאנדאלף וסאורון ומליאן. בברור עוצמתו מתאימה לכך. גם הערתו של גאנדאלף, שהוא עצמו משול לאבן מתגלגלת בעוד שטום משול לאבן נחה, כביכול מעידה על קרבת-יחס בינהם.

אך המאיאר, על פי מיטב ידיעותינו (ואכן אלו אינן רבות מאד), בהחלט היו "חלק מהמשחק". הם המלאכים הזוטרים שבאו עם הארכי-מלאכים לסייע בבניין העולם ובהשגחה עליו. האפשרות שטום הוא מאיא, על כן, אפשרית רק בדוחק.

הוא עשוי להיות איינו - מהבריות המלאכיות שלא ליוו את הואלאר לעצב את העולם. ב"סילמריליון" מוזכר שהיו כאלה שבאו בתחום העולם. ב"ספר הסיפורים האבודים" (מהדורה מוקדמת מאד של אגדות העולם העתיק) מוזכר שיש איינור שבאו בתחום העולם "והם עתיקים מכל"- תיאור שמצלצל כתאורו של טום בפי אלרונד ובפיו עצמו.

הבעיתיות בהשקפה זו (המתאימה מכל בחינה אחרת) היא שכל האיינור (שאינם מהמאיאר או מהואלאר) שאנו מכירים שבאו בתחום העולם משויכים לצד האופל - משרתים מרצון של מלקור או מושפעים מהשקפותיו. גם קשה לראות מדוע איינו שאינו מעוניין בהתערבות (כפי שטום הוא) יכנס לעולם. השקפה זו אפשרית, על כן, אך לא לגמרי סבירה.

ואחרון אחרון וסביר מכל, ייתכן שטום הוא ישות אנימסטית - בריה שהיא מימוש של הטבע באחד מפניו השונים, על פי רוב פן מקומי במובהק.

ישויות אנימסטיות אינן זרות לשר הטבעות - האנטים הם כאלה (מייצגים את היער והעצים), קאראדראס הוא כזה (ההר האכזר), עץ הערבה הזקן הוא כזה (עץ זדוני החש, חושב ופועל).

גולדברי, אישתו של טום, היא כזו במוצהר - בת הנהר. בנות-נהר מופיעות במיתולוגיה האירית, למשל, והן מייצגות את כוח החיים שבמים, הפורץ בבוא האביב. כך במיתולוגיה בנות הנהר נעורות (או גחות ממחבוא החורף שלהן) עם בוא האביב. העובדה שטום הוא בן זוג לישות אנימסטית מחזקת את ההשערה שהוא עצמו כזה - רוח הגבעות, אולי.

יש אפילו איזכור במכתב 19 לכך שטום הוא ייצוג כזה - ייצוג לרוחה של אוקספורד ומחוזות הכפר האנגליים - אך למרבה הצער מכתב זה נכתב לפני שר הטבעות ודן במהדורה מוקדמת מאד, וייתכן ששונה, של טום בומבדיל. אפילו כך זה חיזוק ניכר להשערה זו.

לשאלה "מיהו טום בומבדיל", על כן, תשובות שונות בהתאם לנקודת המבט של השואל. הוא כהצהרת הסופר אלגוריה ומשל, ובתוך הסיפור הוא עשוי להיות ישות אנימסטית, או אולי איינו ואף מאיא. נראה שנבון לקבל אותו, כעצת גולדברי, כפי שהוא, על יכולותיו המרשימות וכירכוריו המגוחכים.

"הו, טום בומבדיל! הו, טום בומבדילה!
חי מים ואש, חי אגמון וגרוילה,
בשם החמה והסהר - הקשב לקולנו!
בוא, טום בומבדיל, כי צרה תקיפנו!"
(חבורת הטבעת, עמ' 142-143.)

השאלה האם טום בומבדיל הפליג למערב? מופיעה בשר השאלות.

השאלה כיצד ייתכן שטום בומבדיל הוא חבר של האיכר מאגוט? מופיעה בשר השאלות.

השאלה האם היו בריות ששלטו במזג האוויר בארדה? מופיעה בשר השאלות.

השאלה מדוע לא הייתה לטבעת שליטה על טום בומבדיל? מופיעה בשר השאלות.

השאלה במקרה והטבעת הייתה נופלת לידי סאורון, והמשימה הייתה נכשלת, האם טום בומבאדיל היה משתעבד בסופו של דבר? מופיעה בשר השאלות.