ההוביט II

סיפור פוסט טולקינאי פרולוגירידת-קרנם של הדונדאין לא היתה תוצאה של דבר שבדרך-הטבע, כאשר היה עם שאר יושבי הארץ התיכונה; היא באה מחמת אובדן מכורתם שבקדמת מערב, הסמוכה מבין כל ארצות בני תמותה למלכות בני-אלמוות. התדלדלותם של ההוביטים בעיתות מאוחרות יותר באה, קרוב לודאי, כפועל יוצא של שינוי במעמדם ובדרך חייהם. הם היו לעם נסתר ופליט, מבקשים מסתור ביערות ובחבלי הפרא (בעוד בני אדם הולכים ורבים, וכובשים לעצמם את חלקי הארץ הפוריים): עם של נוודים וחסרי כל, נטולי משען, ואימת הרעב נחה עליהם; זה מכבר נשתכחו כל אומנויותיהם, והם יראים פן יגלום. Unfinished Tales p. 287 "קבוצת ECO, אשר מניותיה רשמו תשואות נכבדות בשנת 2029, הינה ללא ספק התאגיד הפיננסי הדומיננטי ביותר בעולם העסקים הבינ"ל. הקבוצה, שעיקר עיסוקה פיתוח משאבי נוף ותיירות, התרחבה במהירות לתחומי פעילות אחרים תוך שבירת שיאי רווחיות. זוהי ללא צל של ספק החברה המובילה בעולם, הן מבחינת רווחים נקיים והן מבחינת גודל." מתוךFinancial Times גליון לסיכום שנת 2029 1 גשם לילי, טורדני וקר תופף על גג מכוניתו של הפקח הולגר, בשעה שנסע לאיטו דרך היער הצפון אמריקאי הירוק והשלו. הולגר לא היה מודה בזה לעולם, אבל הוא אהב יערות, במיוחד כשלא היו בהם אנשים או תיירים. היער, שהיה סמוך לגבול הקנדי, היה אוצר יקר מפז עבור התאגיד, שחיפש נואשות עבור מקומות שקטים וירוקים לתעשיית הנופש שלו, שתפסה את מקומה של תעשיית המחשבים כתעשייה המובילה. אנשי העולם (או יותר נכון, העולם שכלל את אירופה וארה"ב) הצפוף והמזוהם של שנות ה20-, ביקשו שקט ומרחב. את זאת תאגיד ECO סיפק להם בנאמנות, ויער זה, שעד לפני מספר חודשים היה שמורת טבע מוגנת, עבר לידיה של ECO לאחר לחצים לא מועטים על חברי קונגרס, ואפילו על נשיא ארה"ב. לאחר תקופת החורף, עתיד היה להפוך לאתר נופש עבור תיירים עשירים, שישלמו הון עבור בקתת נופש מבודדת בלב היער. הולגר היה ממונה על שמירת-היער ופיקוח כללי מטעם תאגיד ECO; והרי אף תייר לא ירצה להגיע ליער מזוהם ומלוכלך, או יער פתוח לכל. המגמה כיום היתה תיירות-של-שקט, מרחב ופרטיות. על הפרטיות והשקט הולגר היה אחראי. הולגר (שמו הפרטי היה דייב, אך מעדיף היה שיקראו לו הולגר). נסע באיטיות והתמוגג מהדממה המוחלטת השפוכה ביער הגשום. היתה זו אחת הסיבות שהוא כה נהנה מעבודתו, למרות המשכורת הזעומה. השקט, מצרך יקר ערך, ניתן לו בחינם. ושקט זה, שאפיין את היער, הוא שדחף אנשים להסתנן אליו ולשהות בו בצורה לא חוקית, לפחות לילה אחד או שניים. למרות שהולגר ריחם על אנשים אלו, תפקידו היה לתפוס אותם ולגרשם במקרה הטוב, או להעבירם לידי המשטרה במקרה הרע. אך מאז שהתאגיד בנה את הגדר ההיקפית מסביב ליער, הולגר נותר כמעט מחוסר עבודה, וכל תפקידו מסתכם בנסיעות ארוכות לאורך שבילי העפר. הולגר גילה הבהוב בלוח הבקרה של המכונית שלו. מכונית זו היתה מצויידת בגלאים לגילוי עצמים פולטי חום שמסתם מעל 25 ק"ג. היא סיפקה לו מידע מקיף על הסובב אותו. מידע זה היה משמש אותו לתפיסת אותם אנשים אומללים ורודפי שקט; אך כיום שימש אותו בעיקר לתצפית על צבאים. הוא הפעיל את גלאי האינפרא-אדום וצפה בצג המחשב, בעודו מצפה לראות איזה צבי או אפילו עופר קטן. למרבה הזוועה, זה לא מה שהוא ראה… מבט מהיר לצג גילה לעיניו של להולגר הנדהם והמזועזע גופת צבי שרועה, ומעליה דמות אדם גחונה מעליו, מקצצת אותה בפראות. "צייד," הוא רטן, כמעט נבח. תופעות של צייד היו אסורות בחוק, וודאי כשמדובר ברכוש פרטי של התאגיד. הולגר חבש את משקפי ראיית הלילה שלו, ויצא מהמכונית זועם וכועס. הוא אהב את הצבאים ונהנה להסתכל עליהם, עכשיו הוא ייפרע ממי שהעז להרוג (!) אחד מהם. למרות כובד משקלו, הגיע הולגר אל המקום שהיה מרוחק כחצי קילומטר מהשביל במהירות ובשקט יחסי. הוא ראה שהאדם הבחין בו והחל נמלט במהירות מסחררת. "עצור!" צרח הולגר, "עצור או שאני יורה!" הדמות המשיכה לרוץ במהירות, להולגר זה הספיק. שלוש יריות מדוייקות הכריעו את יריבו, אוכל הבשר. 2 ד"ר מקס מרדוק היה שמו של הביולוג הממונה מטעם חברת ECO על היער. מעבדתו היתה קטנה, אך מצויידת היטב. בעיית פלישת האורגניזמים הזרים העיבה מאד על 'תיירות האקולוגיה'. היו בעבר מקרים רבים כאשר מינים לא-טבעיים מאזורים אחרים בעולם, שהובאו (בטעות או בזדון) לאתרי טבע אחרים, בהשמידם את אוכלוסיית הצמחים ובעלי החיים שבמקום. ד"ר מקס היה אמור לוודא שהדבר לא יקרה, לפחות לא ביער זה. למרות שבדומה להולגר, משכורתו היתה נמוכה יחסית, הוא נהנה מתנאים משופרים, מעבדה משוכללת, אסיסטנטית, וכמובן, מגורים צמודים למעבדה שניצבה בשולי היער. הד"ר (למורת רוחה הרבה של אשתו, שדי סבלה מהבדידות ומהשקט) בילה את עיקר זמנו במעבדה שלו. זו הסיבה שהוא היה שם בלילה הגשום והסוער, כשפקח הולגר הרטוב התפרץ מבעד לדלת, והוא צועק: "מרדוק, איפה אתה?! לכל הרוחות, בוא לכאן בדחיפות!" מרדוק נאנח. הוא למד לחבב את הולגר בחודשים האחרונים, אך חש שיהיה עליו לגמול אותו מההרגל להתפרץ למעבדה שלו בקולניות, כל אימת שהוא מצא איזו חזזית נדירה או חיפושית צבעונית. "מה כבר קרה הולגר? מה כבר מצאת?" "משהו מאד מוזר מרדוק. כדאי שתבוא ותסתכל על זה. זה בתא האחסון של המכונית שלי." מרדוק המופתע זקף גבה. על פי רוב דברים שהובאו על ידי הולגר אוכסנו בשקית פלסטיק תקנית (במקרה הטוב), או בכיסיו הרחבים של הולגר (במקרה הפחות טוב). הוא קם במהירות ויצא אל הלילה. אף שד"ר מרדוק נחשב לאיש שקול ורגוע, מה שהוא ראה הפתיע אותו לחלוטין… "הולגר, למה בשם האלוהים יש לך ילד בתא המטען שלך? ועוד כל כך רזה…" "קודם כל זה לא ילד. שנית, ה'ילד' הזה הכריע צבי בוגר והיה באמצע ביתורו כשיריתי בו… הספקתי להסתכל עליו. יש לו כמה מאפיינים מענינים מאד. חוץ מזה לאיזה ילד יש רגליים כאלו? שלא לדבר על כך שהייתי צריך שלוש יריות כדי להכריע אותו…" "שלוש יריות? אני מקווה שלא הרגת אותו… בוא, נכניס אותו פנימה. אני מקווה בשבילך שזה לא איזה ילד תועה שהלך לאיבוד…" 3 אנדי מנדלסון היה המנהל האזורי של פרוייקט E-118. הוא היה הממונה על הולגר, ד"ר מרדוק ושאר העובדים ביער. למרות משרתו הבכירה, היתה לו עבודה רבה (עיקר העבודה נעשתה כשהשתלט על היער, ועליה קיבל קרדיט רב בהנהלה הבכירה של התאגיד; אך עדיין נותרו מספר ספיחים חוקיים לסיים, וכמובן, העבודה הרבה שהשקיע בתכנון אתר התיירות המיועד). הוא השתדל תמיד לרדת לפרטים הקטנים בכל פרוייקט, ולכן הכיר – הכרות שטחית – יש לומר, את הולגר וכמובן את ד"ר מרדוק. שטחית ככל שהיתה זו, הוא לבטח לא ציפה לקבל טלפון מד"ר מרדוק לדירתו הפרטית, ועוד באמצע הלילה. "דוקטור מרדוק, זה כנראה די חשוב אם אתה מתקשר לכאן בשעה כזו…" "מר מנדלסון, אני מצטער להפריע לך בשעה כזו. כדאי שתגיע הנה… אממ, יש לנו משהו מאד.. אממ.. מוזר שקורה כאן, הפקח.. אני חושב שאתה מכיר אותו, שמו דייב, דייב הולגר והוא מצא משהו… אממ…." אנדי חש שהד"ר נסער. הוא הכיר אנשי מדע, וידע שהם יכולים להתרגש מכל שטות, אך החושים שלו (שבדרך כלל לא הכזיבו אותו) אמרו לו שיש כאן משהו חשוב. "האם זה אורגניזם הרסני שהגיע ליער?, משהו שדורש טיפול מיידי?" הוא שאל. "לא, לא בדיוק. אני לא רוצה לדבר בקו לא מאובטח, אך אממ.. מדובר במשהו שלא נתקלתי בו מעולם, יכול להיות שיהיו גם בעיות חוקיות…" "אני אגיע מייד, ד"ר מרדוק. תשאר במעבדה. וודא שגם הפקח, הולגר, יישאר שם. צפו לי בתוך שעתיים." 4 אנדי, ד"ר מרדוק והולגר הסתכלו ביצור שהיה מוטל באחד מתאי הבידוד שבמעבדה (תא זה היה מיועד במקור לבדיקת צבאים או חיות אחרות). "זה נראה כמו גמד, או עיוות אחר," אמר אנדי. "בטח ברח מאיזה מוסד או בית חולים ומצא מקלט ביער. טוב שתפסת אותו, הולגר. אני אדאג שתתוגמל. אבל הייתם צריכים למסור אותו לרשויות ולא להטריח אותי עד לכאן. כבר נתקלתם בתופעות כאלו בעבר…" "זה לא בדיוק זה, מר מנדלסון," אמר ד"ר מרדוק, תוך כדי שהוא נמנע מלהסתכל על אנדי ישירות. "ערכתי מספר רב של בדיקות, ראשית כל. אם לא הייתי רואה אותו, הייתי אומר שהוא לא אנושי. המבנה הגנטי שלו דומה לשלנו רק ב 96.23%. הרצתי בדיקות גם על ה DNA המיטכונדריאלי ועל הריבוזומים של ה…" אנדי קטע אותו; "אתה יודע היטב שתחום הידע העיקרי שלי הוא לא ביולוגיה. כפי שאמרתי, יתכן מאוד שהוא עיוות, או מפגר שעבר מוטציה כלשהי בגנים, כמו איש הפיל…" הפעם זה היה תורו של מרדוק לקטוע את אנדי מנדלסון; "זה בלתי אפשרי! אתה יודע שהמבנה הגנטי של השימפנזה דומה לשלנו ב 97%? מדובר פה במשהו שונה. אני לא יודע מה נבדיוק, אך תוצאות הבדיקות שערכתי די בהן כדי להוכיח שמדובר בתופעה בהחלט משונה. ידרש כמובן מחקר נוסף על מנת לקבוע מה עומד בפנינו, אך אני יכול לומר לך ברגע זה בוודאות, מר מנדלסון, שמדובר במשהו שונה לגמרי." אנדי זע בחוסר נוחות. משמעות גילוי 'משהו שונה' היתה מחקרים ממשלתיים בשטח היער, מדענים מטורללים שמסתובבים בכל מקום, התענינות בינלאומית, ומה שבטוח שבמשך השנים הקרובות אתר התיירות לא יאושר, ואפילו יופקע לצרכי מחקר. הון העתק שהושקע ביער, יחד עם כל תקוותיה של חברת ECO, ילכו לכל הרוחות. "אני מקווה שאתה יודע מה אתה אומר, ד"ר מרדוק. מתי היצור יתעורר?" "תקעתי בו שלוש יריות; אקדח הרדמה תקני. בטח עוד כמה שעות. יהיה לו כאב ראש אדיר" אמר הולגר, בסיפוק רב. "מצויין", אמר אנדי. "בינתיים, אני רוצה איפול מלא על הפרשה, מרדוק. אני שולח אותך ואת היצור למעבדה הראשית שלנו באטלנטה. הולגר, אתה נשאר כאן ומאבטח את האיזור. מחר בבוקר תקבל תגבורת של סוכני ECO שיעזרו לך להטיל הסגר מוחלט על היער. אסור לאף אחד לגלות מה יש פה. לפחות לא עד שאנחנו נדע מה בדיוק הולך כאן." 5 ECO היה תאגיד אדיר; לעומתו, חברת מיקרוסופט של שנות ה2000- נראתה כננס. בתאגידים מעין אלה, במיוחד כשמנהל בכיר רוצה משהו (או כשיש סכנה לרווח) עניינים זזים מהר, מאד מהר. בתוך שעה, ד"ר דייב מרדוק נפרד מאשתו ועלה על מסוק יחד עם תיבה גדולה וסגורה, בדרך לאטלנטה. למחרת בשש בבוקר, קבוצה של מאה סוכני ECO הגיעה ליער והתפרסה באופן מוסווה לחלוטין מסביב ליער. אנדי מנדלסון דרש מקבוצת החוקרים באטלנטה דו"ח מפורט עד לישיבת המנהלים הבכירים של ECO-U.S.A, שאמורה היתה להיערך בתוך יומיים. פרופסור ריצ'רד פרנסיס, המנכ"ל והמייסד של ECO-USA, היה אחד מהאחראים לשגשוגו של התאגיד הענק, ואף חשוב מכך: הוא היה מחזיק המניות העיקרי. למרות תשעים ושבע שנות חייו הוא היה בהיר, חד-מחשבה וסקרן. מדי חודש נהג להקפיד על קיום ישיבת מנהלים בכירים. הוא הכיר את כל מנהלי האזורים של ECO-USA אישית, וכן את רוב המנהלים האזוריים שמחוץ לתחומי ארה"ב. יכולתו לרדת לפרטים הקטנים וכישוריו האדמניסטרטיביים הרבים, גרמו לכך שישיבות ההנהלה הללו לא היו ישיבות רגילות, אלא סיעור-מוחות של ממש. מנהלי איזורים לא התביישו להעלות שאלות, לבטים וספקות: הם ידעו ששאר המנהלים, וכמובן פרנסיס, יעזרו במתן רעיונות חדשים והצעות, מבלי לפגוע באוטונומיה של המנהל המתלבט. זו הסיבה שאנדי מנדלסון לא חשש להעלות את בעיית אתר E-118 בפני פרנסיס (ופרנסיס, למרות שאנדי לא ידע זאת, העריך את אנדי מאד, ואף השתעשע ברעיון למנותו לסגנו). "הכל שפיר באתר יער E-118 ומתקדם לפי התוכניות; אך יש סימן שאלה גדול מעל הפרוייקט.." "מה הבעיה?" שאל פרנסיס, "חיידק הרסני חדר למערכת האקולוגית?" "גרוע מכך," ענה מנדלסון. "לפני שלושה ימים, פקח יערות אחד מצא דמוי-אדם הורג צבי ביער…" "דמוי אדם?" קטע אותו פרנסיס, "מה זה 'דמוי אדם'?" "זה לא בדיוק 'אדם', מר פרנסיס, אלא משהו דומה. גם לי היו בעיות להבין, אך כשאמשיך בדיווח שלי, העניין יובהר." "אנא המשך, אנדי חביבי," אמר פרנסיס. "דמוי האדם הזה הורדם ונשלח למעבדה הראשית באטלנטה, עדיפות A1. הדו"ח הגיע לפני מספר שעות. אני אקצץ את כל הממבו-ג'מבו המדעי. זה נשמע מאד ביזארי, אך למסקנה הזו הגיעו החוקרים הטובים ביותר שלנו… "המבנה הגנטי שלו שונה משלנו. השערות החוקרים הן שהוא שייך לזן של בני אדם שהאבולוציה שינתה ללא היכר; השינוי חל לפני כמה עשרות אלפי שנים. היצור תבוני, ואני מדגיש זאת. הוא דובר שפה שאיש מאיתנו אינו יכול להבין. הוא מרגיש, הוא מדבר הוא אוכל והוא גם נוהג להתלבש. הוא לא היה במצב טוב כשנתפס, לבוש בסמרטוטים, מלוכלך וסובל מתת-תזונה. ניתוח הצואה שלו ובדיקת דם הראו שהוא היה שרוי באנמיה חמורה…" "רגע, איך הוא נראה?" התפרץ פרנסיס בהתרגשות לדבריו של אנדי. "גובהו מטר ועשרה סנטימטרים. כל המאפיינים הגופניים דומים לשלנו; עיניים, אף פה, מערכות פנימיות, אברי מין, הכל. חוץ מדבר אחד מוזר: לכפות רגליו עור קשה במיוחד והיה עליהן שיער סבוך וקשה." "נתגלו עוד יצורים כמוהו ביער?" שאל פרנסיס. "לא. מצד שני, היער מעולם לא היה מיושב, ולא נערכה בו סריקה מקיפה לאיתור בעלי חיים." פרנסיס חשב מספר דקות. "אנדי," אמר לבסוף, "אני מקצה לך את כל המשאבים שתרצה לחקר העניין הזה, אבטח את היער בכוח מקסימלי ובצע חיפוש מירבי. כל המנהלים האיזוריים היושבים בחדר יסייעו לך בכוח אדם, בחוקרים וגם בעצות (אם תרצה). יוטל איפול מלא על הפרשה, כמובן, ואתה תעדכן אותי אישית בכל התפתחות. אני לא יודע מה אפשר להפיק או לא להפיק מהעניין הזה. זמנים יגידו. בינתיים, רבותי וגבירותי המנהלים, אני מצפה לשת"פ מלא שלכם עם אנדי. הישיבה הסתיימה. לעבודה." בתוך שלוש שעות הוזעקו מאות סוכנים אל האתר. הסריקה החלה בסיוע מסוקים רבים ובפיקוח לוויני. הולגר ישב בחדר הפיקוד יחד עם אנדי מנדלסון, צופה בסוכנים הסורקים לאט וביסודיות את היער. החוקרים בחמ"ל ניתחו תצלומי לווין. רעש מסוקים טרד את מנוחתו של הולגר והוא קילל חרישית את הרגע שהוא מצא את היצור. "אני מקווה שהצבאים לא ייבהלו מכל הרעש הזה" הוא אמר. "תאמין לי, זה הדבר האחרון שמדאיג אותי," אמר אנדי. "אני מקווה שלא נמצא כלום והכל יבוא על מקומו בשלום." שעות ארוכות עברו. אנדי החל להתרווח במקומו. "זה בטח שום דבר, הולגר," הוא אמר. "יתכן מאוד שהמדענים פישלו, שזה סתם איזה גמד קרקס מעוות ש-" אחד מהסוכנים קטע אותו. "מר מנדלסון, כדאי שתגיע, הם מצאו משהו ביער." הולגר ואנדי רצו מייד אל המסוק. במעבה היער, התקבצה קבוצת סוכנים במדי הסוואה. "מה מצאתם?" שאל אנדי. "את מקום מגוריו של היצור," אמר אחד הסוכנים "וגם יצור נוסף, נקבה כנראה. היא בתוך המאורה הזו. יש למאורה פתח יחיד." "אני רוצה שתשבו את היצור הנוסף; תשתלטו על המאורה," אמר אנדי. "אני רוצה לראות מה יש בתוך החור הזה." 6 פרנסיס היה נסער למדי, הוא חש שיש משהו גדול ביער E-118, משהו כביר. התחושות שלו מעולם לא הטעו אותו. הדיווח מאנדי הגיע למחרת היום בצורת דואל: -תחילת שדר מאובטח- אל: פרופסור ריצ'רד פרנסיס מנכ"ל ECO-U.S.A סיווג: סודי ביותר מאת: אנדי מנדלסון, מנהל איזורי E-118ריצ'רד, מסתבר שבאמת מדובר בגזע חדש שאינו ידוע. היום בצהריים גילו את מקום מגוריו של היצור, מעין מאורה בתוך האדמה. בנוסף לכך, נתגלתה בתוכו נקבה מאותו מין. החוקרים באטלנטה אישרו שיש לה אותו מבנה גנטי וכי היא אינה קרובת משפחה של היצור – כלומר סטיית טבע חד פעמית הוצאה לחלוטין מהחשבון. היא מדברת באותה שפה כמו היצור. אנו מנסים לתקשר עם שניהם אך בלא הצלחה בינתיים. התגלו מספר פרטים בתוך המאורה שלהם, פרטים המאששים את היותם יצורים תבוניים: בגדים מהוהים, מעט אביזרי נוי עתיקים שאנו מנסים לברר את מקורם. דבר נוסף, אולי החשוב מכל: מצאנו שם ספר; הוא נשלח לניתוח במעבדה, אך מעיון ראשוני אני יכול לומר לך שהוא עשוי מחומר לא מוכר, ומופיע בו כתב שאינו מזוהה כלל. שאר היער נסרק, אך עד כה ללא תוצאות. בברכה, אנדי נ.ב. אנקדוטה מענינת שחשבתי שתשעשע אותך: אנשי המעבדה באטלנטה אומרים שתיאור היצור מופיע בספר עתיק מתחילת המאה שעברה. ספר מדע בדיוני. אולי אתה מכיר אותו. שמו הוא ה'הוביט'. המחבר הוא אחד טולקין. אני זוכר משהו משיעורי ספרות, אבל זה בטח סתם צירוף מקרים. -סוף שדר מאובטח- צלצול הטלפון העיר את אנדי, מחלץ אותו משינה טרופה. על הצג הוא ראה את פרופסור ווילז, מנהל מעבדת אטלנטה. "יש משהו חדש, מר מנדלסון, הצלחנו לפענח את הכתוב בספר." "מסתבר אם כך שמדובר בשפה אנושית כלשהי," אמר אנדי. "כן, אתה תאהב את זה. הספר עצמו מאד עתיק, אולי היצירה הכתובה העתיקה ביותר שיש בנמצא. משהו בין 10000 ל8000- שנה לפני הספירה. זה משונה מאד, אבל אני לא מתווכח עם תוצאות. אנו עורכים בדיקות נוספות, כי זה לא הגיוני כל כך…" "זה בהחלט לא הגיוני,"אמר אנדי. "התרבויות האנושיות החלו להתקיים רק בסביבות האלף החמישי לפנה"ס. אבל זה באמת לא חשוב עכשיו, אמרת שהוא כתוב בשפה כלשהי…." "כפי שאמרתי, אתה תאהב את זה. השפה שהספר כתוב בה היא טנגוואר…." אנדי אמנם התפלא. הוא מעולם לא שמע על שפה שכזו. "המשך בבקשה" הוא אמר. "טוב, השפה הזו היא לא שפה אמיתית. היא בדיונית. המציא אותה בתחילת המאה הסופר הידוע, הפרופסור טולקין. הוא יצר את השפה הזו ושיבץ אותה בספרי ההרפתקאות שלו. הנודע מביניהם, 'שר הטבעות', שבו מככבים, באופן מפתיע, הוביטים דומים מאד ליצורים שיש בידינו…." "רגע אחד פרופסור! אתה אומר בעצם שמה שיש לנו הם יצורי אגדה שהופיעו באיזה ספר פנטסיה עתיק? שמדברים בשפה מומצאת? אבל זה כלל לא הגיוני! מה כתוב בספר?" "תרגמנו את רובו. את חלקו הגדול אתה יכול לקרוא כבר עכשיו, הוא נמצא על מדפי חנויות הספרים וגם ברשת העולמית, מדובר בקטעים מתוך יצירתו של טולקין; 'שר הטבעות'…" אנדי היה חייב להפסיק את הפרופסור, הוא חש לפתע צורך דחוף בכוסית וויסקי… 7 הפגישה של אנדי עם פרנסיס התקיימה כמתוכנן, שני הגברים ישבו בחדר הישיבות הפרטי של פרנסיס במרומי מגדל חברת ECO. "מה הענינים אנדי?" "אל תשאל ריצ'רד; אל תשאל. איזה סיפור אני הולך לספר לך עכשיו…." "אנא ספר אנדי… כולי אוזן…" "אוקיי. את הדו"ח המלא שחיברתי, העברתי לתא הדואל שלך. אנסה לקצר את מה שכתוב בו; כפי שאתה יודע, תרגמנו את הספר שמופיע בשפת הטנגוואר. רוב רובו של הספר כבר פורסם, כך מסתבר, עוד במאה שעברה, על ידי פרופסור טולקין. אנחנו לא יודעים איך. ניסינו לחקור בעניין, אך טולקין מת כבר מזמן וכך גם בנו. הארכיב שלו נשרף כליל לפני עשר שנים בתאונה, כך שאין לנו שום רמז לדרך שבה טולקין התוודע לסיפורים אלו. היצורים או 'הוביטים', בלשון הספר, או 'קודוק' בלשונם הם, אינם מספקים מידע רב. הם מדברים בשפה משונה שפיענחנו בעזרת ספריו של טולקין. הם נושאים את הספר הזה מדור לדור. הם נמנעו ממגע עם בני האדם הרגילים כבר אלפי שנים, והם פחתו משנה לשנה. האגדה שלהם מספרת שלפני כמה אלפי שנים האלים החריבו את העולם בגלל סיבה כלשהי. אני מניח שאלו הם האלים המתוארים בספריו של טולקין. הם עצמם אינם יודעים מה כתוב בספר ונראה שאיבדו את יכולת הקריאה לפני מספר דורות." "וואו! מרתק! אנדי, בלתי ייאמן! אפילו אם רק חמשה אחוזים ממה שאמרת נכונים, יידרשו שנים של מחקר כדי להבהיר את זה. חשוב על העניין התיירותי האדיר שיהיה ביער E-118," התלהב פרנסיס. אך פתאום הרצין ושאל את אנדי, "רגע אחד, מי החריב את העולם? איזה אלים?" "אני מציע שתקרא את יצירותיו של טולקין, אדוני. הכל מפורט בהן. אך ההוביטים מספרים לנו שלפני תקופה מסויימת היתה כאן תרבות אנושית מפותחת, שהאלים – שאינני יודע מי מה הם – החריבו. אקצר ואומר שהאלים הללו מתגוררים בואלינור, מעין מישור-קיום אחר, לפי הבנתי. מה שהכי מעניין הוא שבספר שמצאנו מתוארת דרך להגיע לשם…. בספינה." 8 ריצ'רד פרנסיס, מנכ"ל ECO, חווה וראה הרבה דברים בתשעים ושבע שנותיו. אבל דבר מעין זה מעולם לא עלה על בדל דעתו. הוא סיים לקרוא את כל כתביו של טולקין בלילה אחד, ולא יכל להרדם. האפשרויות הרבות שעלו בדעתו טרדו את מנוחתו והשינה נדדה ממנו. משמעויות הדברים האלו, מכל הבחינות, היו בלתי-נתפסות. אבל דבר אחד נתקע במוחו: ואלינור, אמאן, הארץ הברוכה, ארצם של האלים; הוא חייב לראות את זה, מה שזה לא יהיה. הוא חייב, לפני שהמוות יקח גם אותו. "אנדי, אני ממנה אותך לממלא מקומי, אני יוצא לשם…." "לשם, ריצ'רד? לאן אתה יוצא?" "אני נוסע לאמאן. הספינה כבר מוכנה, קרוב לנקודת היציאה. אני אנסה להגיע לשם באמצעים המתוארים בספר, אני אנסה להגיע לשם בדרך המישירה." "ריצ'רד, עלי למחות. זה מסוכן, ובגילך…" "אל תבלבל את המוח אנדי. אני יוצא לשם," אמר ריצ'רד, עיניו בורקות. "אני יוצא אל הארץ הברוכה… אם דברים יסתדרו, צפו לחזרתה של הספינה, ריקה…." הספינה הפליגה לפני מספר שבועות. על סיפונה צוות של מדענים, לשונאים וכמובן ראש תאגיד ECO פרופסור ריצ'רד פרנסיס. הספינה יצרה קשר לאחרונה כשהגיעה לנקודות היציאה; ים אנדמאן, ליד בורמה. מאז אבדו עקבותיה. היא פשוט נעלמה, לוויני ה-GPS לא יכלו לאתר אותה בשום מקום על הגלובוס, וכמובן שקשר רדיו לא נוצר. אנדי מנדלסון, המנכ"ל החדש של ECO, היה עצבני ומתוח. בניגוד לריצ'רד, הוא לא חשב על התועלת שניתן יהיה להפיק מהגילויים החדשים (שעתה נחקרו בידי צוות אדיר של היסטוריונים, תיאולוגים ומדענים מכל קצווי הקשת המדעית), אלא על הסכנות הגלומות בעובדה שאי-שם חיים יצורים שיכולים להחריב עולמות, ושעשו זאת מספר פעמים. למחרת נועדה לו פגישה משולשת עם נשיא ארה"ב ונשיא האיחוד האירופי. הם כבר עודכנו בפרשת יער E-118, וידונו בדרכים להגן על הארץ מפני ה'אלים' הללו. בקרוב, אנדי ידע, בקרוב מאד צי שלם של ספינות קרב יעבור בדרך המישירה; הפעם לא יהיו בני אדם חמושים רק בחרבות ובקשתות כפי שהיה בעידנים הקודמים. הפעם הזאת, אנדי הרהר, אנו לא חסרי מגן. נגיע לאמאן, אבל לא בסירות של עץ ומפרשים אלא בספינות ברזל ופלדה, לא עם חרבות ואלות אלא עם טילים ופצצות אטום…. אפילוג הוא היה כבול בחשכה עידנים רבים… רבים מדי… היו שחזו את בואו; המפורסם שבהם היה מאנדוס, בנבואתו השניה. תקופה ארוכה, ארוכה מדי, הוא שהה בתהומות האפלים. מתבשל בזעמו, מתכנן וזומם אך נטול יכולת לבצע… אור לבן פתאומי בחשיכה הנצחית המם אותו בסנווריו, קורע את השלשלאות מעליו. דלתות הלילה נבקעו. אז ידע כי חזרתו אל ארדה הנה הובטחה. שנים ארוכות יעברו בטרם הוא יגיע, שנים בהן כל בני הלילית אשר לא ברחו מאמאן ומטול ארסאה יגוועו והם חסרי שיער ושיניים, גוססים מממחלות קרינה, שנים שבהם קרבות אדירים יפצעו את ארדה ללא רחם, שנים ארוכות; אך הוא יגיח לבסוף מכלאו, וירד חזרה לארץ. הפעם הזו לתמיד. -סוף-