ערכה: שירלי לירון
"Éala Éarendel Engla Beorhtast
Ofer Middangeard Monnum Sended"
"יחי Éarendel, המלאך הבוהק מכולם
מעל הארץ התיכונה נשלח לאדם".
קטע זה, מתוך פואמה בשם 'Christ', הוא יריית הפתיחה של הלגנדאריום הטולקינאי והוא מהווה את ראשית ההשפעה הגרמאנית על המיתולוגיה הטולקינאית. הפואמה נכתבה בשפה האנגלו-סקסונית, או אנגלית עתיקה, על ידי משורר בשם Cynewulf, שחי במאות ה-8 וה-9 בממלכת Northumbria, אשר באנגליה. לצד היותו משורר, היה Cynewulf, כנראה, גם נזיר או איש דת. הפואמה נוצרית מאוד, אך מכילה גם יסודות גרמאניים פגאניים, כגון השם Éarendel והמונח Middangeard. מה פירוש שני שמות הללו?
השם Éarendel ומשמעותו לוטים בערפל. בפואמה Éarendel הוא מעין כינוי לישו, הבוהק במלאכים, אשר נשלח לבני האדם ב-Middangeard. אבל זוהי, כמובן, אדרת נוצרית לגברת פגאנית. במיתולוגיה הנורדית אנו מוצאים סיפורים על מלך בשם Orendel או Erentel, אשר נחשב לעיתים כגיבור הגדול ביותר שחי אי פעם. Orendel או Erentel ערך מסעות בספינתו, ואף הגיע לשמים בעקבות הבוהן שהניח שם האל הנורדי Þórr. אנו מוצאים את אותו השם בצורות שונות ומשונות ברבים מן הסיפורים הנורדיים והגרמאניים.
המונח השני, Middangeard, ברור יותר. זוהי הצורה האנגלית של השם Midgard, או בשמה הנורדי Miðgarðr, משכן בני האדם במיתולוגיות הגרמאניות. משמעות השם Miðgarðr היא "החצר המרכזית" או "המבצר המרכזי", מה שמתאים ליעודה של Miðgarðr, שנבנתה כמבצר מגבות עיניו של הענק Ymir.
Miðgarðr נבנתה בידי האלים, ה-Æsir, כדי להגן על בני האדם מפני הענקים, ה-Jötunar, ששכנו ב-Jötunheimr, ארץ הקרח אשר בצפון. מכאן עולה שהתרגום של Miðgarðr או Middangeard, כ"הארץ התיכונה" יהיה בעצם תרגום עקיף, ולא ישיר, כיוון שהיא נמצאת בין Jötunheimr שבצפון ל-Múspellheimr, ארץ האש והלבה שבדרום. Miðgarðr, Múspellheimr ו-Jötunheimr נמצאות על אותו שלב על Yggdrasil, עץ המילה הענק המכונה "עץ העולם", שעליו נמצאים, בשלושה שלבים, תשעת העולמות של המיתולוגיה הנורדית. כדי לעבור משלב לשלב משתמשים ה-Æsir בקשת בענן.
הספר, אשר מכיל את 'Christ' ופואמות נוספות של Cynewulf, נמצא עד היום בקולג' Exeter אשר באוניברסיטת אוקספורד. על כן נקרא הספר 'ספר Exeter'.
סטודנט צעיר לספרות אנגלית בשם ג'ון רונאלד רעואל טולקין נתקל באותה פואמה במהלך לימודיו באותו קולג' של אותה אוניברסיטה. במכתב מס' 297 משנת 1967 טולקין כותב כך (על Éarendel):
"נדהמתי מיופייה של המילה (או השם), המתאים לחלוטין לסגנונה הרגיל של האנגלו-סקסונית אך נעים לאוזן באופן מיוחד, כך שהוא מהנה אך לא עדין מדי".
בעקבות כך הוא כותב בשנים 1914-1915 פואמות על Éarendel ומסעו בשמים, ושואב את המיתוס הגרמאני אודות Éarendel לתוך המיתולוגיה החדשה שלו. וזאת רק ההתחלה.
מלבד Éarendel, מכניס טולקין אל המיתולוגיה החדשה שלו גם את השפות שיצר – קווניה, שהיא שפתם של בני הלילית ו-Goldogrin, שפתם של הgnomish, הנומים. למיתולוגיה הזאת הוא נותן את השם 'The Book Of Lost Tales', ובתרגום לעברית 'ספר הסיפורים האבודים', או בקיצור 'האבודים'. מטרתו המוצהרת של טולקין בכתיבת 'האבודים' היתה יצירת מיתולוגיה לאנגליה ולעם האנגלי. טולקין קינא בעמים האחרים אשר להם יש מיתולוגיות, ונעצב על שלעמו ולארצו האהובה אין מיתולוגיה שכזו. טולקין מתחיל, אם כך, ביצירת מיתולוגיה אשר תוקדש לאנגליה. מיתולוגיה בריטונית קיימת אמנם, זו של אגדות המלך ארתור, וכך גם מיתולוגיה וולשית, אך בהן רואה טולקין מיתולוגיות זרות (alien). כל שנותר לו לעשות הוא להשתמש בפירורי המיתולוגיה שכן קיימים באנגליה ולייבא את השאר ממקום אחר. הברירה הטבעית, כפי שנבין מיד, היא סקנדינביה.
את עולמו החדש של טולקין מאכלסים, מלבד בני אדם, יצורים שונים ומשונים – בני לילית, גמדים, טרולים, דרקונים, גובלינים או אורקים, באלרוגים ואפילו אזכורים ספורים של ענקים. כל אלה (מלבד הבאלרוגים), הם כמובן יצורים הנמצאים בשפע במיתולוגיות הגרמאניות. הסיפורים שקיימים ב 'האבודים' הם אותם הסיפורים אשר אנו מכירים מ'הסילמריליון' – מנגינת ה-Ainur, בואם של ה-Valar, יצירת העצים, בואם של בני הלילית לממלכה הברוכה, הרס העצים בידי Melko, מנוסתם של ה-Noldoli, יצירת השמש והירח, הסתרתה של Valinor, בואם של בני האדם, Beren ו-Tinúviel, הסיפור על Turambar, מפלת Gondolin, הסיפור על ה-Nauglafring (יותר מאוחר ה-Nauglamir) וסיפורו של Éarendel. כולם עטופים על ידי סיפור מסגרת מורכב, ואנגלו-סקסוני בכל רמ"ח איבריו, אשר גם בו ניגע מיד. אבל לפני כן, הבה נכנס למנהרת הזמן ונחזור לאנגליה של תחילת ימי הביניים.
אנגליה, תחילת המאה ה-5 לספירה. לאחר כארבע מאות שנים של שלטון רומי באי, הלגיונות הרומיים עוזבים בשנת 407 את פרובינקיה בריטאניה יחד עם מפקדם קונסטאנטין שהכתיר את עצמו לקיסר. תם השלטון הרומי באי והבריטונים נתונים לחסדיהם של השבטים הפיקטים מסקוטלאנד. בעקבות הפלישות של הפיקטים, מלך בריטוני בשם Vortigern מזמין, לאחר לחצים מצד האריסטוקרטיה הרומאנו-בריטית, את המנהיגים האחים Hengest ו-Horsa להילחם בפולשים כשכירי חרב.
Hengest ו-Horsa הם ראשי שבטים יוטים, כלומר מיוטלאנד שבדנמארק. הם בניו של Wihtgils, שהוא בנו של Witta, שהוא בנו של Wecta, שהוא בנו של Woden, שהוא בנו של Frithowald, שהוא בנו של Frithuwulf, שהוא בנו של Finn, שהוא בנו של Godwulf, שהוא בנו של Geat שאביו היה, כנראה, מעין אל. בהחלט אילן יוחסין מכובד. Hengest ו-Horsa מגיעים עם שלוש ספינות עמוסות לוחמים, מתחילים לעשות את המוטל עליהם ומנצחים בכל הקרבות. הם קוראים לעוד לוחמים מבני עמם – האנגלים, הסקסונים והיוטים – ומתארים להם את עושרה של הארץ ואת חולשתם של הבריטונים. במהרה הופכים האנגלו-סקסונים ובראשם Hengest ו-Horsa לפולשים ולכובשים ופונים נגד מעסיקיהם לשעבר, הבריטונים. תוך מאתיים שנים כובשים האנגלו-סקסונים את רובה של בריטניה, מלבד סקוטלאנד, ויילס וקורנוול (השפיץ הדרום מערבי של בריטניה) ונותנים לה את שמה – אנגליה. ההתנגדות היחידה שמצליחה היא זאת של המלך ארתור, או המצביא ארתוריוס, או איך שלא תבחרו לקרוא לאותה דמות. התוצאה היא אחת – התרבות הרומאנו-בריטית נעלמת ובמקומה עולים לבמה הברברים של צפון גרמאניה.
מה לכל המעשייה המפוקפקת הזאת, שמקורותיה המוטלים בספק הם כתבי היסטוריונים מהמאות ה-6 וה-8, ולטולקין? מיד נראה.
כמו שראינו, טולקין כותב את המיתולוגיה שלו במטרה ליצור מיתולוגיה לאנגליה חשוכת המיתולוגיה. אך אנגליה איננה חשוכת מיתולוגיה לחלוטין. אם נחפש היטב, נמצא בין כתביה העתיקים שרידים מיתולוגיים, לעיתים תחת מעטה נוצרי, כפי שראינו בפואמה 'Christ'. טולקין מלקט את השרידים הללו לתוך המיתולוגיה שלו, ביניהם 'Christ', 'Beowulf', האפוס הידוע שנכתב במאה ה-10 באנגליה, הפואמה על האל Ing, שממנו הגיע הכינוי Inguaeones, או Ingwine לעמים שחיו בחוף של צפון גרמניה והולנד, ומקורות נוספים. Ing, כפי שנראה בהמשך, ישמש כדמות חשובה באחד מסיפורי המסגרת של 'האבודים'.
אך הבסיס האנגלי דל מדי, ולא ניתן לבסס מיתולוגיה אך ורק עליו. לכן פנה טולקין לדבר הכי קרוב שיכול להיות למיתולוגיה אנגלית – המיתולוגיה הנורדית, והוא אף מביא לכך תירוץ מארץ התירוצים.
טולקין טען שהספרות הנורדית היא בעצם אנגלית: ראשית, משום ששתי השפות, והמסורת התרבותית שלהן, הן בעלות אותו מקור פילולוגי. שנית, משום שלפני שנים רבות, בחלקים שונים של אנגליה, המקומיים דיברו נורדית ואנגלית. זאת כיוון שהחל מסוף המאה ה-8 החלו פלישות של ויקינגים לאנגליה. הפלישות החלו במעשים ויקינגיים טיפוסיים כגון שוד, אונס, רצח וכו' והמשיכו בהתיישבות באנגליה ומלחמה עם האנגלו-סקסונים שאריהם על השליטה באי. כך, שהפואמות של האדה הקדומה, שהיא קובץ של פואמות שנכתבו בימי הביניים ועוסקות במיתולוגיה הנורדית, אולי לא נכתבו באנגלית אך הן היו יכולות להיכתב באנגליה ויתכן שאף נכתבו באנגלית ואבדו במהלך השנים. וזאת, שוב, בשל קרבתן של שתי השפות, שהרי שתיהן שייכות למשפחת השפות הגרמאניות. אמנם בעוד שהאנגלית העתיקה שייכת לענף המערבי, יחד עם הגרמנית וההולנדית, הנורדית העתיקה שייכת לענף הצפוני, הסקאנדינבי. אך העניין לא ודאי, וכבר קמו חוקרים הטוענים כי האנגלית העתיקה היא בעצם דרום סקאנדינבית ולא מערב גרמאנית. לכן מבחינה פילולוגית קל, ואף מוצדק, לתרגם נורדית עתיקה לאנגלית עתיקה, ולומר לעצמנו כי מה שעתה יצרנו היה קיים בעצם בעבר: וזה בדיוק מה שטולקין עשה שוב ושוב. כך, שאם התרבות הנורדית והתרבות האנגלית בעצם זהות, אין שום בעיה לגנוב מהנורדים את המיתולוגיה שלהם ולהגיד שהיא שייכת לאנגלים.
כפי שראינו, את העולם של 'האבודים' מאכלסים יצורים אשר מופיעים במיתולוגיות הגרמאניות ובייחוד במיתולוגיה הנורדית.
בני הלילית, או ה-Elves, אומנם מופיעים ברבות מאגדות אירופה, אך כמעט תמיד הם ננסים שובבים או שדונים למיניהם, מעין "אצבעוני". המקום היחיד שבו הם מופיעים באותה דמות שאנו מכירים אצל טולקין הוא המיתולוגיה הנורדית, שם הם נקראים ה-Álfar (שימו לב לקרבה למילה elf). ה-Álfar נחשבים לחצי אלים וחצי גמדים. ה-Álfar חיים ב- Álfheimr (elf-home), בשלב הגבוה ביותר של Yggdrasil. באותו שלב נמצאים גם Asgard, משכן אלי המלחמה, ה-Æsir, ו-Vanaheimr, משכן ה-vanir, אלי הטבע והפריון. שימו לב שהמילה Vanir מזכירה את המילה Vanyar, שהוא שמם של אחד משלושת עמי בני הלילית במיתולוגיה הטולקינאית. באגדות היותר מאוחרות, ה-Álfar הפכו לשדים שגרמו לסיוטים ולמחלות, כנראה לאחר חדירת הנצרות לסקנדינביה. בגרמניה, השדים הללו נקראו Alb. גרסה אחרת של בני לילית נורדיים נמצאת באגדות על ה-Alves. ה-Alves הם רוחות של מתים המתגוררות בהרים ובגבעות. אנחנו יודעים שגם האנגלו-סקסונים הכירו את בני הלילית, אותם הם כינו Ylfe.
הטרולים הם גזע נוסף שחדר למיתולוגיה הטולקינאית מהמיתולוגיה הנורדית. הטרולים הנורדיים הם, כצפוי, גזע מכוער ומרושע והם נחשבים לאויביהם המושבעים של בני האדם. הם גדולים וחזקים מבני האדם וידועים בכך שהם חיים במערות ויוצאים מהן רק בלילה, מאחר והם נחשפים לאור שמש הם הופכים לאבן. והם מחבבים בשר אדם. את התיאור הזה היה יכול לתת לכם כל דרדק שקרא את 'ההוביט', כיוון שטולקין העתיק את הטרולים בשלמותם לתוך המיתולוגיה שלו.
הגובלינים קיימים באגדות אירופה כמעין שדונים קטנים שאוהבים להציק לבני האדם.
הדרקונים נפוצים בכל אגדות העולם, אך הדגם שמופיע אצל טולקין הוא, כמובן, הדגם הנורדי. הדרקונים הנורדיים הם חזקים, ערמומיים, בעלי כוחות קסם, ובדרך כלל שומרים על אוצרות. הם גם יודעים לדבר בכל השפות, כך שמי שאוכל לב של דרקון יוכל גם הוא לדבר בכל השפות. הדרקון המפורסם ביותר במיתולוגיות הגרמאניות הוא כמובן Fafnir, אשר שמר על אוצר עצום ונקטל בידי הגיבור הגדול Sigurd (או Siegfried). לאחר שאכל את ליבו שלFafnir , ידע Sigurd לדבר, למשל, בשפת הציפורים. סיפור המעשה על Fafnir ו-Sigurd מופיע בגרסתו הגרמנית ב'שירת הניבלונגים' ובגרסתו הנורדית ב-Völsungasaga.
התיאור הבא שאני עומד לתת אולי יפתיע רבים מכם. באותו שלב של Miðgarðr ו- Jötunheimr על Yggdrasil נמצא גם Svartálfheimr, עולמם של ה-Svartálfar. ה-Svartálfar הם בני הלילית השחורים, אשר מזוהים עם ה-Dvergar, ה-Dwarves, הגמדים. הקשר היהודי הוא כמובן בקרבה בין Svart "שחור" בנורדית עתיקה, ל-שווארצע באידיש. ה-Svartálfar הם יצורים דמויי אדם, אך מכוערים מאוד וצורתם פגומה. הם חיים במעמקי האדמה, כיוון שבדומה לטרולים, אם יעלו אל פני האדמה באור יום – יהפכו לאבן. ה-Svartálfar הם יצורים רעים, חמדנים ולעיתים גם חרמנים. הם המחשלים של מרבית כלי הנשק האגדיים של האלים ובני האדם. ל- Svartálfarאין נשים ולכן ניתנו להם שני נסיכים אשר יוכלו ליצור עוד Svartálfar מאבן. אבל כשטולקין שאב אותם אל המיתולוגיה שלו הוא שינה את המאפיינים שלהם, נכון? לא נכון.
המקור העיקרי שלנו לגמדים של המיתולוגיה הטולקינאית המוקדמת הוא 'ההגדה על ה-Nauglafring'. זוהי הגרסה המוקדמת של סיפור ה-Nauglamir. בניגוד לגרסה המאוחרת, בה מוצגים הגמדים פשוט באור לא מחמיא, כאן מוצגים הגמדים כרשעים, גאוותנים ומגעילים במיוחד, ולעיתים אף מגוחכים, אך גם כיוצרים ואומנים דגולים. והנה התיאור הפיזי שלהם: "זקנים המה, ואין ילדים בקרבם, וחיוך לא יעלה על דל שפתותיהם. גוצים הם, ועם זאת חזקים, וזקנם מגיע עד כף רגל." האם אפשר בכלל להקיש מתיאור שכזה על גמד כמו גימלי? כמובן שלא. עוד תיאורים לא מחמיאים של הגמדים ניתן למצוא בתיאור על מנהיגם, Naugladur, כשהוא רוכב על סוסו של Tinwelintמלך Artanor (יותר מאוחר – Thingol מלך Doriath), שם כתוב שרגלי הגמדים הן קצרות ומעוקמות. בהמשך, עם התקפתם של בני הלילית תחת הנהגתו של Beren על הגמדים כשהם חצו את הנהר, כתוב שבני הלילית "עצרו בעצמם מלהמשיך ולשלח את חיציהם, כיוון שדמויותיהם המעוותות של הגמדים במנוסתם, בעוד זקניהם נקרעים בידי הרוח, מילאו אותם חמת זעם". באשר להפיכתם של ה-Svartálfar לאבן, השתמר לה שריד קטן גם במיתולוגיה הטולקינאית המוקדמת – הגמדים של 'האבודים' מאבדים את צייתנותם כשהם נמצאים זמן רב מתחת לשמש.
לפני מה שקרה עם ה-Nauglafring הגמדים היו נייטרלים. היו להם קשרים הן עם בני לילית והן עם משרתי Melko. בעקבות התקרית, אשר בה הוחזקו נפחים גמדים כאסירים בארמונו של Tinwelint, הגמדים קשרו קשר עם משרתי Melko ובעצם נכנסו לקטגוריית הרעים. ברבות הימים טולקין התרחק, כמובן, מהדימוי המרושע של הגמדים.
מלבד יצורים קסומים יש לנו גם את האלים – הוואלאר, אשר יצרו את העולם יחד עם האל האחד, אילובאטאר, במנגינת האיינור. ישנם ואלאר אשר שרדו בשלמותם כ-60 שנה – עד ל'הסילמריליון' המודפס. אלה הם Manwe, Varda, Ulmo, Aule, Yavanna, Tulkas, Lorien, Mandos, Nienna, Orome, Vána וכמובן Melko. בפנתיאון האלים של המיתולוגיה הטולקינאית המוקדמת נוכחים גם Osse ו-Ónen (שיותר מאוחר תיקרא Uinen) אשר יורדו במיתולוגיה המאוחרת לדרגה של Maiar, אלים נחותים. בפנתיאון הזה מופיעים גם אלים שלא שרדו עד ל'הסילמריליון' המודפס. אלה הם Salmar, Ómar ו-Makar ו-meásse, אל ואלת מלחמה שליליים, אשר טולקין כתב עליהם ב'האבודים' שהיה עדיף אם היו נשארים בשמיים ולא יורדים לעולם, שכן משרתיהם היו הראשונים להצטרף ל-Melko. במיתולוגיה המוקדמת טולקין יוצר פנתיאון של אלילי-דמה הכפופים לאילובאטאר, האל האחד, אך בעלי כוחות על-טבעיים. ניתן לומר שה-Valar הם ה-Æsir, האלים הנורדים, אשר הותאמו למסגרת נוצרית. לוואלאר של 'האבודים' יש סיבה מצוינת להיות דומים ל-Æsir, ובעצם לכל פנתיאון אלים אחר. זאת כיוון שאנו רואים אצל הוואלאר של 'האבודים' מאפיינים מובהקים של פנתיאון, כגון יחסי המשפחה שקיימים בין הוואלאר. Orome, לדוגמא, הוא בנם של Aule ו-Vána. לוואלאר של 'האבודים' יש מאפיינים הרבה יותר אנושיים מאשר לוואלאר המאוחרים. Ómar, למשל, נחשב לצעיר מביניהם. בנוסף לכך, הוואלאר מכונים פעמים רבות "אלים", בשונה מהמיתולוגיה המאוחרת, בה רק Eru, האל האחד, נקרא ממש "אל". אבל גם לאל האחד יש מאפיינים נורדיים. אלה קיימים בעיקר בשמו, Ilúvatar, שפירושו All-Father, "אבי הכל". פירוש שמו מקביל לשמות הנורדיים Alfaðir או Alföðrשהם משמותיו של Óðínn, ראש פנתיאון האלים הנורדי.
ברצוני להתעכב על אל אחד, אל המלחמה Tulkas. Tulkas נראה כשיכתוב של תיאורו של Snorri Sturluson (מחבר "האדה המאוחרת", שהיא אוסף של סיפורים מן המיתולוגיה הנורדית) על האל Týr. Týr הוא אל המלחמה והצדק הגרמאני המקורי, אשר הוחלף יותר מאוחר בידי Óðínn והפך לבנו. השם Tulkas נראה כמו צורה היפותטית בגרמאנית עתיקה של המילה הנורדית Tulkr, שמשמעותה "דובר", אשר התגלגלה לאנגלית התיכונה, שהיא השפה שדוברה באנגליה בימי הביניים המאוחרים, וקיבלה בה את המשמעות "לוחם". כך שהמילה היא באנגלית Tolke, והיא נשאבה מהמילה הנורדית Tulkr, אך שתיהן שאובות מן השורש *Tulkas, כך שאנגלית ונורדית הן בעצם זהות. בדומה לכך מכניס טולקין גרסה של תיאורו של Snorri ל-Valhöll, היכל האלים הנורדיים, לתוך המיתולוגיה המוקדמת שלו. תיאור זה הושמט לאחר מכן בטענה כי הוא מלחמתי מדי.
ב'האבודים' ישנם גם בני אדם, וידועים לנו אפילו שמותיהם של שני האנשים הראשונים. הם נקראים Ermon ו-Elmir. אך בכתב היד של 'האבודים' נכתב מעל השם Ermon עוד שם. נכתב שם השם Æsc, שזוהי הצורה האנגלית של השם הנורדי Askr, שמו של האדם הראשון במיתולוגיה הנורדית. Askr ו-Embla (האישה הראשונה במיתולוגיה הנורדית) נוצרו בידי האלים משני עצים. המקור הוא נורדי, ההגייה היא אנגלית עתיקה והכותב הוא אנגלי מודרני. אני חושב שזהו משפט שמסכם טוב מאוד את 'האבודים'.
ההשפעה הגרמאנית הברורה ביותר על טולקין מתבטאת בסיפורי המסגרת ל'האבודים'. ישנם שני סיפורי מסגרת. הראשון עוסק ב-Eriol, ספן שמוצאו מדנמארק, המגיע במסעותיו לאי בשם Tol Eressea, כאשר בחלק מהגרסאות זהו האי הבריטי בכבודו ובעצמו. הביוגרפיה של Eriol הולכת בערך כך: הוא נולד בשם Ottor, אבל כינה את עצמו Wǽfre "חסר המנוחה". אביו Eoh "סוס" נהרג בידי אחיו Beorn"'לוחם", אך בעל משמעות עתיקה יותר של "דוב". Eoh ו-Beorn הם בניו של Heden "עוטה העור והפרווה", שהוא צאצאו של Woden, שזה שמו האנגלי של האל הנורדי Óðínn. Ottor מתגורר באי בשם Heligoland שנמצא בים הצפוני, שם הוא נושא לאישה את Cwén "אישה" ונולדים להם שני ילדים. אני מקווה שאתם ישובים היטב בכיסאותיכם, כי לשני ילדיו של Ottor קוראים לא פחות ולא יותר מאשר Hengest ו-Horsa. למה, לפי טולקין, הם נקראים Hengest ו-Horsa? כיוון שהפירוש של שני השמות האלה הוא "סוס", והם נקראו כך על שם Eoh, אביו של Ottor. לאחר מותה של Cwén, Ottor מפליג מערבה, מגיע ל-Tol Eressea, או Se Uncúþa Holm, "האי הלא נודע" באנגלית עתיקה, מתיישב שם, נושא אישה חדשה בשם Naimi ונולד להם ילד בשם Heorrenda. שם Ottor גם מקבל את שמו – Eriol, שפירושו 'האיש אשר חולם לבד' בקווניה. מסופר באחת הגרסאות לסיפור ש-Eriol מספר לבני הלילית שב-Tol Eressea על Þunor, Tíwו- Wóden(המקבילים לאלים הנורדיים Týr, Þórr ו-Óðínn), אותם זיהו בני הלילית עם Manweg, Tulkas ואל נוסף מן ה-Valar הגדולים. בסיפור המסגרת שלו טולקין מציע גם אטימולוגיה לשם Angul או Angel באנגלית עתיקה ו-Angeln בגרמנית. אלה הם שמותיו של האיזור במערב דנמארק שממנו הגיע העם האנגלי וכמובן Eriol. ב-Tol Eressea, Eriol מקבל שם בנומית, שפת הנומים, שהם ה-Noldor של המיתולוגיה המאוחרת. השם שהוא זוכה לו הוא Angol, שפירושו הוא "צוקי הברזל", שם שבא לתאר את מולדתו של Eriol.
Eriol מחבר ספר בשם "הספר הזהוב" ובאמצעותו הוא מעביר לילדיו ול-Engle (העם האנגלי) כולו את המסורת האמיתית של הפיות (בני לילית). מסורת זו עוותה בידי ה-Íras וה-Wéalas (האירים והוולשים). את המסורת האמיתית קיבל Eriol כאשר הוא שמע את סיפוריהם של בני הלילית מסביב לאח שבביתן המשחקים האבודים, Mar Vanwa Tyaliéva. כך שהאנגלים קיבלו את הסיפור הנכון, הקלטים קיבלו את הסיפור השגוי, אך הנורדים הם אלא שזכרו אותו. אם תתרגמו אותו מנורדית עתיקה לאנגלית עתיקה, כי בסופו של דבר הן אותה השפה, הכל יהיה בסדר. וזה מה שטולקין עשה.
בימי זקנתו של Eriol (ובכמה גרסאות לאחר מותו), בני הלילית של הארצות הגדולות (העולם של 'האבודים', אירופה של ימינו) מורדים בשלטונם של משרתי Melko. בכמה גרסאות המרד פרץ בעקבות הטפותיהם של Eriol ו-Heorrenda בנו. בני הלילית של Tol Eressea באים מן המערב על האי Tol Eressea בכבודו ובעצמו כדי לעזור לאחיהם במלחמה. Osse מנסה למנוע זאת מהם בכך שהוא מנסה להחזיר את האי למערב. התוצאה היא שחלקו המערבי של האי נשבר והופך לאירלנד. Tol Eressea הוא אנגליה. בני הלילית מובסים בקרב שנערך בארצות הגדולות ונסוגים לאנגליה. לאחר מכן אנשים רעים פולשים ל-Tol Eressea עם אורקים וגמדים. נערך קרב נוסף, הפעם על אדמת Tol Eressea, ליד Tavrobal. Tavrobal היא עיר ב-Tol Eressea, אשר מזוהה עם כפר אנגלי בשם Great Haywood, ובשמותיו האנגלו-סקסוניים Greata Hægwudu או Hægwudu se greata, מקום מגוריו של טולקין בשנים 1916-1917. לפי מספר גרסאות לסיפור, Eriol עצמו חוזה בקרב, ומסיים את "הספר הזהוב", אותו הוא מעביר ל-Heorrenda בנו. לאחר הקרב, בני הלילית הופכים לבלתי נראים לרוב בני האדם, כמו באגדות אירופאיות רבות על ה-Elves. בניו של Eriol כובשים את האי, שנהפך לאנגליה. בניגוד לפולשים הקודמים, הם אינם מתנכלים לבני הלילית.
אתם בטח משתוקקים לדעת מי היו אותם אנשים רעים שפלשו לאנגליה עם אורקים וגמדים ונלחמו בבני הלילית, ולכן אגלה לכם את הסוד. הם היו ה-Guiðlin, שהם הגיילים, ה-Brithonin, שהם הבריטונים וה-Rumhoth, הרומים. הנה לכם טולקין כמניפולאטור היסטורי. כפי שציינתי בתחילת המאמר, כש-Hengest ו-Horsa פלשו לאנגליה הם נלחמו בתרבות הרומאנו-בריטית, לא באורקים וגמדים. כשהשבטים האנגלו-סקסוניים והיוטיים של Hengest ו-Horsa דרכו באנגליה, הם עשו זאת כמילניום אחרי הקלטים וכמחצית המילניום אחרי יוליוס קיסר. אך מי היו בעצם Ottor, Hengest ו-Horsa?
Ottor הוא שם מעניין כי מקורו אינו ידוע. הוא נראה כתערובת של השם האנגלי Ohþere ושל השם הנורדי Ottarr. מחד גיסא, Ottor הוא אביהם של Hengest ו-Horsa, מייסדיה האגדיים של אנגליה, ולפיכך הוא אנגלי. אך מאידך גיסא, Hengest ידוע בכך שהוא יוטי, מיוטלאנד, ולפיכך מדנמארק. אלא שטולקין טען שבאותה תקופה היו היוטים מסוכסכים עם הדנים, והאפוס הנודע 'Beowulf' עוסק בחלקו באותו סיכסוך יוטי-דני-אנגלי. אז מי היה Hengest, או Henjest, כפי שטולקין התעקש לקרוא לו, בהתאם לחוקי ההגייה באנגלית עתיקה, אשר קובעים כי g לפני i או e תהגה כ-j (כמו ב-Middangeard)? Ottor, אביו של Hengest, נושא המסורת האמיתית של בני הלילית, היה אביהם של האנגלים, אך בעצמו נורדי. ומהיכן הגיע השם Heorrenda לבנו של Eriol? Heorrenda הוא דמות בפואמה בשם Déor אשר נמצאת גם היא ב'ספר Exeter'. Heorrenda הוא משורר אשר אדונו העדיף על פניו משורר אחר בשם Déor. מלבד השם, קשה לקשור בין Heorrenda המשורר לבנו של Eriol. אולי יעניין אתכם לדעת שכאשר טולקין היה מרצה על Beowulf באוניברסיטת אוקספורד הוא היה מכנה לפעמים את המחבר הלא נודע של 'Beowulf' בשם Heorrenda.
כפי שציינתי קודם, ל'אבודים' שני סיפורי מסגרת. כנראה שטולקין לא היה מרוצה מהסיפור על Eriol, אביהם של Hengest ו-Horsa מייסדי בריטניה. לכן הוא משנה את שמו של Eriol ל-Ælfwine "רע בני לילית" באנגלית עתיקה, וכותב לו סיפור חדש. בסיפור הראשון, 'סיפורו של Eriol', מגיע ספן בשם Eriol לאי בשם Tol Eressea, בו הוא שומע את סיפוריהם של בני הלילית ואח"כ הופך לעד לגרירתו של האי מערבה, להפיכתו לאנגליה ולשקיעתם של בני הלילית. הסיפור השני, 'סיפורו של Ælfwine' שונה. Ælfwine הוא אנגלי, בן התקופה האנגלו-סקסונית של אנגליה. הוא ספן נודע, שעובר הרפתקאות רבות בדרכו ל-Tol Eressea, הפעם עם שם אנגלו-סקסוני אחר, Seo Unwemmede Íeg, "האי הלא מוכתם". ב-Tol Eressea, Ælfwine שומע את תולדותיהם של בני הלילית ומתעד אותם. אביו של Ælfwine נקרא Déor, כשם המשורר בפואמה Déor, ואילו אמו של Ælfwine נקראת Éadgifu, שפירוש שמה הוא "מתנה מבורכת", כשמה האנגלו-סקסוני של אשת Eriol בסיפור המסגרת הישן.
ההיסטוריה של בני הלילית ב'סיפורו של Ælfwine' שונה גם היא. בני הלילית יוצאים מ-Kôr, עירם הראשית שב-Eldamar, 'Elfhome', כשמו של עולמם של ה-Vanir, אשר נמצאת ב-Valinor, לעזרת אחיהם שב"ארצות הגדולות" במלחמתם נגד משרתי Melko. הם נלחמים באנשים הרעים, אבל מפסידים ונסוגים ל-Luthany, היא אנגליה, בה מולך אדם בשם Ing או Ingwe. רבים מהם מפליגים בחזרה מערבה אל Tol Eressea. הם מעניקים למקומות בה שמות של מקומות ב-Luthany. Earendel מגיע ל-Luthany ומוצא בה מקלט מפני שנאתו של Osse. לפני עזיבתו הוא מברך את צאצאיו של Ing. שנאתו של Osse ל-Earendel עוברת גם ל-Ing כיוון ש-Ing נתן ל-Earendel מקלט. Ing יוצא עם אנשיו לחפש את Tol Eressea אך ספינתו טובעת יחד עם כל אנשיה מלבד Ing. לאחר ש-Ing נסחף מזרחה בים הצפוני הוא הופך להיות מלך גדול על ה-Angali, ה-Euti, ה-Saksani וה-Firisandi (האנגלים, הסקסונים, היוטים והפריזים, עם שישב בפריזלאנד, אשר בצפון הולנד). בעקבותיו הם מקבלים את השם Ingwaiwar. ה- Ingwaiwarהם אבותיהם של האנגלו-סקסונים אשר פלשו לבריטניה. Ing מנחיל לעמו את המסורת האמיתית על האלים ובני הלילית. לבסוף הוא עוזב בסירה ומפליג מערבה ל-Tol Eressea. שבע פלישות ל-Luthany מתרחשות כאשר עם כל פלישה מספרם של בני הלילית באי מתמעט. הפלישה השביעית היא זו של ה-Ingwaiwar אשר אהבו את בני הלילית. בפלישתם לבריטניה ה-Ingwaiwar "חזרו לשלהם" כיוון שהם עמו של Ing. ממש "הארץ המובטחת" נוסח טולקין. מסתבר שהאנגלית העתיקה היא הלינגווה פראנקה, הלשון האחידה, של בני הלילית כאשר הם מדברים עם בני האדם. שנים רבות אח"כ, Ælfwine מפליג אל Tol Eressea ומגלה שבני הלילית יודעים אנגלית עתיקה. הוא שומע את סיפוריהם ומתעד אותם ב'ספר הזהוב'. סוף טוב הכל טוב.
אך מיהו אותו Ing? בתחילת המאמר ציינתי פואמה באנגלית עתיקה על אל בשם Ing. אני חושב שזה הזמן הנכון להביא אותה:
"Ing wæs ærest mid East-Denum
Gesewan secgum oþ he siþþan east
Ofer wæg gewat; wæn æfter ran"
שורות אלה משמען: "Ing נראה בידי האדם לראשונה בין המזרח-דנים, עד שעזב מזרחה על הגלים. מרכבתו רצה אחריו". Ing הוא אל, כנראה אחד מה-Vanir. לאור האיזכור של מרכבתו של Ing אשר רצה אחריו. אלי ה-Vanir נסעו במרכבות בכל סקנדינביה והביאו שלום ואהבה לכל מקום שאליו הם הגיעו. על שמו של Ing יש רונה במערכת הרונות האנגלו-סקסוניות. יש כאלה אשר מזהים את Ing עם אל הפיריון Freyr שנחשב כאדון ה-Vanir, אלי הפריון, כיוון ש-Freyr מופיע לעיתים כIngvi-Freyr. קשה לראות קשר וודאי בין Ing ל-Inwe מלך Kôr שיהפוך יותר מאוחר לדמות האהובה על כולנו – Ingwe מלך ה-Vanyar, אבל בוודאי קיים קשר כלשהו. הדמיון בין Ingvi-Freyr אדון ה-Vanir ו-Ingwe מלך ה-Vanyar נראה חשוד מכדי להיות רק צירוף מקרים. מה שבטוח הוא שבסיפור המסגרת השני ל'האבודים' Ing מחליף את Eriol כנושא המסורת האמיתית של בני הלילית והמעביר שלה לאנגלו-סקסונים. התוצאה היא ש- Ælfwineיורד בחשיבותו והופך רק למתעד.
אז מה היה לנו? היה לנו סטודנט (אנגלי) צעיר, שאוהב את עמו ואת ארצו. היה לנו עם (אנגלי) וארץ (אנגליה) שאין להם מיתולוגיה למעט כמה שרידים, לעיתים תחת מעטה נוצרי. יש לנו את שאריהם הרחוקים של האנגלים (הסקנדינבים) שלהם יש מיתולוגיה מורכבת ויפיפייה. ויש לנו את הסטודנט (האנגלי) הצעיר, שייקח את השרידים (האנגליים) שנקרא להם Middangeard, יחבר אותם עם המיתולוגיה (הסקנדינבית) שנקרא לה Miðgarðr, ויצור מהם משהו חדש שייקרא Middle Earth, ועל כך יזכה בתהילת עולם. אבל בשביל טולקין ההפרדה בין שלושת העולמות לא קיימת. Middangeard, Miðgarðr, Middle Earth – חד הם.
