על הסילמריליון כיצירה עצמאית – כיצד מפרידים בין הסילמריליון להיסטוריה של הארץ התיכונה?

לסילמריליון יש חסרונות לא מעטים ועל כך יעידו כל קוראי ההיסטוריה וחוקרי טולקין ואף מחברו: כריסטופר טולקין שהתוודה על כך (בכרך החמישי). אבל יש לו יתרון אחד ענק. במהלך שלושים השנים מאז שפורסם לראשונה, הוא הפך לגרסה בה"א הידיעה של הלגנדריום הטולקינאי. אין כמעט טולקינאי שלא קרא אותו ומקבל אותו כפי שהוא.

בשנת 1996, עם סיום פרסום סדרת "ההיסטוריה של הארץ התיכונה": שכוללת את רוב הטיוטות ששימשו את כריסטופר טולקין ביצירת הסילמריליון, נוצרה בעיה עיקרית עם מחקר פנים יצירתי של הסילמריליון. מהו מחקר פנים יצירתי? ניסיון לענות על שאלות שבאות מתוך היצירה. למשל: האם דיור היה בן תמותה? מה שמות שבע אבות הגמדים? האם לאיארנדל משעמם שם למעלה? ועוד שאלות ממין אלו. בעבר, לפני שפורסמה ההיסטוריה במלואה, שאלות אלו היו נותרות ללא מענה – בדיוק כמו שאלות דומות משר הטבעות (מי זה טום בומבדיל? למשל). או שהטולקינאים היו מנסים לתרץ המצאותה או אי המצאותה של תשובה בתוך הטקסט עד כדי התלות בקצה קצהו של יוד בניסיון להסביר משהו.

הטקסטים (כשאני כותב על טקסטים אני מתכוון לטקסטים העוסקים בסילמריליון שמופיעים בכרכי היסטוריה של הארץ התיכונה) מכילים מאגר נרחב של ידע עצום – משמות שבעת אבות הגמדים ועד הנבואה השניה של מאנדוס (נבואת קץ הימים), גורלו של דיור, מאמרים פילוסופיים על מאנווה ומלקור ועוד שפע של פרטים. עם השנים, נוצר נוהג לנסות ולמצוא תשובות לשאלות המתעוררות מהסילמריליון בטקסטים הללו. כך למשל, אם מישהו ישאל שאלה נוסח "מהו מקור האורקים" לא נסתפק בפסקה מתוך הסילמריליון שקובעת שמדובר בעיוות של אורקים אלא נפנה אותו למאמר שטולקין כתב המתפרסם בכרך 10 של ההיסטוריה, המספר על מקור האורקים (קישור לתרגומו של יואל ואינגר).

השאלה הגדולה אם נכון לעשות כן. האם נכון להפנות את השואל שאלה מתוך הסילמריליון אל הטקסטים של ההיסטוריה של הארץ התיכונה?

הסילמריליון, נרצה או לא נרצה, קיבל מעמד עצמאי עם השנים. מעמד של יצירה העומדת בפני עצמה ואשר מהווה "קאנון". החוקרים יכולים לצעוק עד מחר – אבל רוב הטולקינאים מקבלים את הסילמריליון כפי שהוא ולא מפקפקים באמינותו. כחוקרים וכטולקינאים יש לנו כמה דרכים אפשריות. הדרך האחת היא לנסות ולהחזיר את הגלגל אחורה, קרי לומר על הסילמריליון שהוא ספר רע ופסול, ללעוג לניסיון הנפל של כריסטופר לזקק את הטקסטים של אביו לכדי יצירה קוהרנטית אחת ולהטיף לציבור להתחיל לקרוא את ההיסטוריה. הדרך השניה וזו שיותר מקובלת עלי היא לקבל את הסילמריליון כיצירה עצמאית ושלמה. לצד אזהרה שמדובר ביצירה שבכל הנוגע למחקר היא שימושית אך ורק למחקר פנים יצירתי ולא חוץ יצירתי.

מה זאת אומרת? אם מישהו ירצה לדעת יותר על ברן ולותיין, לגיטימי לחלוטין להפנות אותו לסילמריליון. אבל מחקר על חייו של טולקין, על ההשפעה הנורדית על טולקין וכו' וכו' לא יכול בהגדרה להתבסס על הסילמריליון. החוקר שרוצה לומר אמירה משמעותית "חוץ יצירתית" כלשהי יצטרך לפנות אל הטקסטים. אם אני רוצה לבדוק (למשל) מגדר ביצירתו של טולקין, או אלמנט האור והזמן ביצירתו של טולקין, או אפילו סתם השפעה קלטית על יצירותיו – זה נורא בעייתי להשתמש בסילמריליון. הרי עם כל הכבוד לכריסטופר, אני לא מעוניין לבדוק אותו אלא את היצירה של ג'.ר.ר טולקין האב.

למה חשוב לעשות את ההפרדה הזו? ההפרדה הזו חשובה בעיקר עבור טולקינאים שהם "חדשים" בנושא. כאלו שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום ועדיין שבויים בקסמי "היצירה המשנית". ההפרדה בין חוץ סיפורית לפנים סיפורית היא קריטית במקרה זה. האנציקלופדיה של ארדה למשל כתובה מנקודת המבט של מישהו שקיים בשנה ה 121 לעידן הרביעי. כלומר מישהו שנמצא "בתוך הסיפור". אם אני בא ושואל: "מי היה גלאורונג?" אני שואל שאלה שבאה מבפנים. משל הייתי מלומד ממינאס טירית שחוקר את העבר. כשאני בא ושואל שאלה כמו "איך זה שהגמדים לא עזרו במלחמת הטבעת?" אני שואל שאלה שהיא לגיטימית לדמות שנמצאת בתוך היצירה. אבל שאלה נוסח: "האם הסיפור של טורין וניינור משקף את השקפותיו המוסריות של טולקין?" היא שאלה שכמובן אותו מלומד דמיוני ממינאס טירית אינו יכול לשאול – ואלו בדיוק השאלות שמחייבות אותנו להסתכל על היצירה מבחוץ, אנחנו מלומדים שחוקרים את היצירה, לא מלומדים שחוקרים את העולם. הסילמריליון נרצה או לא נרצה, התקבע כמשהו שכמעט כולם רואים אותו כחלק אינטגרלי מהמיתולוגיה הטולקינאית ולפיכך – משהו שהמלומד ממינאס טירית יכיר ויתווכח עליו – האירועים והמעללים שמופיעים בסילמריליון פשוט שייכים למיתולוגיה. כך לפחות עבור טולקינאים שאינם מודעים לטיוטות ולתפקידם.

השימוש הבלבדי שלנו בסילמריליון למתן תשובות "פנים יצירתיות" ובטיוטות למתן תשובות למחקר אינו אומר שאי אפשר לחקור את הסילמריליון כספר עצמאי – להיפך. אפשר לדון על שאלות כמו "התמה הנוצרית בסילמריליון" או "השפעות נורדיות על הסילמריליון" כל עוד אנחנו זוכרים כי מדובר בספר שהוא לאו דווקא של ג'.ר.ר טולקין עצמו. ייתכן שמחקר כזה אף יראה כמה דברים מעניינים בנוגע לטולקין עצמו אך אם אנחנו רוצים לדעת בדיוק מה דעתו של ג'.ר.ר טולקין בנושא כלשהו – עלינו לפנות לטקסטים.

הטקסטים ותפקידם

אז אחרי שגיבשנו את היחס לסילמריליון (מעכשיו יכונה סילמריליון 77 על מנת להפרידו בצורה ברורה מהטקסטים שמכילים את הסילמריליון) כדאי שניגש לטקסטים השאלה היא איך פונים לטקסטים ומה הגישה שאיתה אנו באים לחקר הטקסטים. ראשית, בואו ונבין מה הם הטקסטים.

בניגוד לטיוטות של שר הטבעות, ששם אנו רואים התקדמות בקו ליניארי (פחות או יותר) לעבר תוצאה סופית ומוסכמת – קרי המהדורה הראשונה של שר הטבעות. עם הטקסטים של הלגנדריום (לגנדריום=המיתולוגיה הטולקינאית) המצב קצת שונה. אין מהדורה סופית של הלגנדריום, אין איזשהו קו סיום שאליו טולקין חותר. נכון, טולקין משכלל ומשפר חלק מהטקסטים שלו. אבל במהותן מדובר פחות או יותר ביצירות שונות זו מזו. הקוונטה סילמריליון היא יצירה שונה במהותה מהקוונטה סילמריליון המאוחרת. אין דין "תולדות השנים האפורות" כדין אתרבת. החיבורים המובאים ב Myths Transfomed שונים במהותם מה'לאמאס'. הטקסטים הן אוסף של יצירות שיש ביניהן חוט מקשר, אבל הן לא "שיפור" גרידא זו של זו. גיא דואר, אחד מהאנשים שיותר מבינים בהיסטוריה של הארץ התיכונה, ייצג את זה יפה באתר "העץ של ארדה". אם תציצו בעץ היצירות שהוא בנה בעמל רב תוכלו לראות פחות או יותר את כל הטקסטים כפי שהן צריכות להראות בעיני כל טולקינאי מנוסה: ענפי עץ יפהפה שקשורים לאותו "גזע" אך עדיין נבדלים זה מזה בצורה, במראה ובמקום הפיסי. בניגוד לשר הטבעות, אין כאן ניסיון להגיע לגרסה מאוחדת, סופית אלא התפרשות, צמיחה ושינוי תמידי.

חשוב להדגיש כי הטקסטים הם לא רקע ליצירה – הם היצירה עצמה! הם לא הרחבה, אלא הם משהו שעומד בפני עצמו ויש לו את היופי שלו. נכון, זו לא יצירה מוגמרת נוסח שר הטבעות אלא יצירה בסגנון אחר לחלוטין שמכורח הנסיבות גם מוצגת בצורה משונה – זה לא מפחית מהיות הטקסטים יצירות עצמאיות ונפרדות. אנחנו קוראים להן 'טקסטים' ולא 'טיוטות', כי טיוטות מרמזות על משהו בדרך לגרסה סופית ובמקרה שלנו לא רק שאין גרסה סופית, מושלמת או מוסכמת – אלא גם לא יכולה להיות כזו.

כיוון שמדובר במשהו שאין לו קו סיום או סוף אי אפשר לומר מה עדיף ממה או מה יותר "נכון". אין גרסה סופית וגם אין ממש חתירה אליה. אם תגידו – אנחנו חושבים שמה שיותר מאוחר יותר "נכון" – אז אני אשאל אתכם: מה "נכון", חומר מוקדם אך עתיר פרטים, או חומר מאוחר ומצומצם?. אם תגידו – אנחנו חושבים שכמה שיותר מפורט יותר "נכון" – אז אני אשאל אתכם: "ואם המפורט יותר הוא משנות ה 20?". העניין כאן הוא שאין כזה דבר "נכון" בטקסטים. כל דבר בטקסטים נכון בהקשר הכרונולוגי הנכון. לואלאר יש ילדים? זה נכון (בכל הנוגע לשנות ה 30). לואלאר אין ילדים? זה גם נכון (בכל הנוגע לשנות החמישים המאוחרות). נשמע מבלבל? אולי. אבל ככה זה כאשר אנו עוסקים באוסף של יצירות הקשורות זו לזו אך שונות זו מזו.

אז למה יש צורך בטקסטים? ראשית יש לציין שמדובר בטקסטים שחלקם הם מרתקים ביותר ומהנים מאד לקריאה. קטעים מסעירים כמו למשל 'שירת ליתייאן', 'נדודי הורין', 'נפילת גונדולין' ועוד ועוד קטעים שמהנים מאד לקריאה גם אם מתעלמים מהקונטקסט שלהם לחלוטין. שנית, מדובר בחומר שיכול לשפוך אור רב על היצירה הטולקינאית. ד"ר ורילין פלייגר בספרה A Question of Time מדגימה כיצד באמצעות מחקרים על שני הסיפורים: 'הדרך האבודה' ו'מסמכי מועדון הרעיונות' היא יכולה לומר דברים משמעותיים על שר הטבעות. טקסטים מהטיוטות יכולים לשמש למחקר התפתחותי ולדוגמא ניתן לקרוא את ההוביט, פרק 11, על הדרקונים. , ספר ההגדות האבודות (האם טולקין התכוון לכתוב מיתולוגיה?) ו ההוביט, פרק 8, על העכבישים וההיסטוריה שלהם. שלישית, החומר הנמצא בטיוטות מגלה רבות על טולקין ועל דרך יצירתו. לבסוף נמנה את הסיבה הלא פחות חשובה שרק קריאת הטקסטים הרלוונטיים יכולה לתת מושג (ולו קלוש) על הסילמריליון האמיתי כפי שטולקין היה רוצה לראות אותו. סילמריליון ששונה שינוי גמור מהסילמריליון (77).

הקשר בין הטקסטים לסילמריליון (77)

יכול להיות שחלק מכם יתקוממו על מה שאני הולך לומר כאן: לאור טבעם של הטקסטים, אסור להסיק שום דבר מהטקסטים בנוגע לסילמריליון (77). הסילמריליון הוא יצירה עצמאית, אך בשום פנים ואופן אינו מהווה גרסה סופית או מסכמת של הטקסטים.

הטקסטים הן לא משהו שקדם לסילמריליון (77), חלק מהם מהווים חלק ממקורותיו של הסילמריליון (77) אבל זו תהיה טעות להתיחס אליהם כאל מאגר תשובות לשאלות מתוך הסילמריליון (77). הסילמריליון (77) הוא יצירה עצמאית לחלוטין ששונה מטבעו מהטקסטים – ולפיכך זו תהיה טעות – במישור הפנים יצירתי – להסיק מפה לשם. כיוון שאי אפשר לקבוע מה יותר "נכון" אי אפשר גם להביא "הוכחות" מתוך הטקסטים אל ויכוח פנים יצירתי שמתרחש בגבולות הסילמריליון (77).

כפי שאנו צריכים לראות את הסילמריליון (77) כיצירה עצמאית – כך גם "העץ" של הטקסטים הוא יצירה עצמאית. כפי שאי אפשר להקיש מתוך הסילמריליון (77), שאינו מהווה את הגרסה הסופית, אל הטקסטים – כך אי אפשר להקיש מתוך הטקסטים אל הסילמריליון.

מדובר בשני תחומים של מחקר שאין לבלבל ביניהם. האחד, הפנים יצירתי, שאליו אנו ניגשים באמצעות הסילמריליון (77). והאחר, החוץ יצירתי, שאליו אנו ניגשים באמצעות הטקסטים. אפשר, לעיתים, לשלוח את המתעניין בסילמריליון אל ההיסטוריה של הארץ התיכונה על מנת לקרוא איזה מאמר מעניין או הרחבה חשובה, אבל אי אפשר לשלוח אותו בלי הסבר מקיף על תפקידיהן של הטקסטים ועל כך שאי אפשר להסיק מסקנות פנים יצירתיות על הסילמריליון (77) מתוכן.

סיכום

מאמר זה בא על מנת לעשות סדר בתחום המחקר, אך כמובן לא בא לכפות אחידות. אני לא יכול להביא תשובות לשאלות "פנימיות" מתוך ההיסטוריה אלא רק מתוך הסילמריליון (77). אבל אם אני בוחר להפנות את השואל למקור מתוך הטקסטים של ההיסטוריה של הארץ התיכונה אני צריך לומר לו בדיוק מה זה החומר הזה ומאיזו שכבה הוא מגיע ואיך בדיוק צריך להתייחס אליו. אני אדגים למען הסדר הטוב. למשל, אם מישהו שואל שאלה: מהו מוצא האורקים? התשובה האינטואטיבית והראשונית ביותר אל אותו אדם צריכה להיות: "על פי הסילמריליון: מוצא האורקים הוא מבני הלילית שהושחתו על ידי מלקור." וזו גם התשובה הנכונה. נניח ואותו שואל מכובד ירצה לדעת יותר, אני לא אפנה אותו באופן סתמי אל אחד המאמרים בהיסטוריה של הארץ התיכונה (במקרה דנן, המאמר על האורקים מכרך 10) אלא אשלח אותו לשם עם מידע ברור כיצד יש להתייחס למאמר הזה, באיזו שכבה של זמן הוא נכתב ומה הקונטקסט שלו. שאותו מלומד היפותטי ידע שהמאמר הזה נמצא בהיסטוריה לא על מנת להרחיב את "הסילמריליון 77" אלא כחלק מעץ גדול ונפלא שנקרא 'הלגנדריום' ולא חלק מאוסף "טיוטות" כביכול שבקצהו נמצא סילמריליון (77). וכך תהיה התשובה המורחבת על מוצא האורקים: "כשטולקין החל לכתוב את הלגנדריום שלו, האורקים היו יצורים שנבראו על ידי מלקור. ככל שהתפיסה הדתית של הלגנדריום התפתחה, טולקין נאלץ לשנות את "מיתוס הבריאה" של האורקים וכבר בשנות השלושים, בגרסה המפורטת 'קוונטה סילמריליון' שמופיעה בכרך החמישי של ההיסטוריה אנחנו יכולים לראות את הגרסה שבה האורקים נוצרו מבני לילית שנשתחתו. לאחר כתיבת שר הטבעות, שבו התפיסות התיאולוגיות של הלגנדריום הגיעו לבשלות, טולקין ניצב בפני בעיה חמורה: כיצד מלקור יכול להשפיע על יצורים חיים לשנות לא רק את גורלם אלא גם את גורל צאצאיהם. כיצד הוא יכול בעצם ליצור גזע "מקולל" לנצח? את הסתירות הללו טולקין ניסה ליישב במאמר "על האורקים" שנכתב בסביבות 59. במאמר זה טולקין מתחבט בנוגע לשאלת זהותם של האורקים ובסופו של דבר לא מצליח להגיע לתשובה. כל השערה שהיא בנוגע לטיבם של האורקים שמסווגת אותם כיצורים בעלי בינה תסתור בהכרח את האכסיומה הבסיסית שקובעת כי רק ארו יכול לשנות את הגורל של ילדי אילובאטאר כפי שהיא מוצגת באתראבת: "אולם לדון את בני אלמוות לחיי-מוות, מאב לבן, ועדיין להותיר להם זיכרון-מורשתם שנגזלה מהם, ותשוקה לאשר איבדו – כלום בכוחו של המורגות לעשות כך? לא יתכן הדבר, אומר אני."."

המצב כיום שבו הסילמריליון (77) והטקסטים של ההיסטוריה של הארץ התיכונה משמשים בעירבוביה חייב להפסק. תנו לסילמריליון (77) את אשר לסילמריליון (77) : המחקר הפנים היצירתי השטוח. תנו להיסטוריה של הארץ התיכונה את אשר להיסטוריה של הארץ התיכונה: המחקר הלגנדריומי המלא המגיע לה.