מה רע בסילמאריליון?

מדוע הסילמאריליון לא אמין וכיצד ניתן לתקן זאת

המיתולוגיה שג'.ר.ר טולקין יצר

בשנת 1916 ג'.ר.ר טולקין הצעיר, עדיין לא סופר, עדיין לא פרופסור, החל לכתוב להנאתו סיפורים. סיפורים אלו הצטרפו לאוסף שלם המתעד עידן קדום ומופלא של עם הפיות שהתגורר בעבר באנגליה. טולקין הצעיר לא זנח את המיתולוגיה שלו והמשיך לשפר ולשנות את הסיפורים השונים המרכיבים את המיתולוגיה. לעיתים השינויים בין גרסה לגרסה היו מינוריים – שם פה או שם, הרחבה או השמטה של פרטים. אך לעיתים נעשו שינויים רציניים בין גרסה לגרסה. וככל שחולפות השנים המיתולוגיה הלכה והתפתחה.

בשנת 1934 טולקין החל לכתוב את 'ההוביט', בספר הזה הוא השתמש בכמה אלמנטים ושמות מתוך המיתולוגיה. אך ההוביט לא היה קשור למיתולוגיה. הוא לא התקיים באותו עולם, באותו זמן ובאותו מימד ספרותי. למרות הצלחת ההוביט, טולקין המשיך לפתח את המיתולוגיה ולערוך בה שינויים נרחבים. ישנם סיפורים שהוא לא נגע בהם בעוד מספר סיפורים, ובמיוחד ברן ולותיין וסיפורו של טורין שונו ונכתבו שוב ושוב. ההצלחה היחסית של ההוביט דחפה את העורך של טולקין להציע לו לכתוב ספר המשך ואכן הוא החל לכתוב כזה. במהלך הכתיבה, טולקין גילה כי מה שהיה אמור להיות המשך של ההוביט הוא יצירה שנמצאת הרבה מעל ההוביט. כמו כן, היצירה קשורה בטבורה למיתולוגיה ומהווה סיכום סופי שלה. אותה יצירה נקראה 'שר הטבעות' ואני משער שהיא ידועה לכל קוראי המאמר. טולקין הציע לפרסם את המיתולוגיה, שנקראה הקוונטה סילמאריליון, בצמוד לשר הטבעות, אך מצבה המתומצת והלא בשל, בצירוף העלויות הגבוהות של הדפסת שר הטבעות, מנעו לבסוף את ההוצאה הזו. גם לאחר ששר הטבעות יצא טולקין המשיך לפתח את המיתולוגיה שלו, אך לא באותו קצב והתלהבות. שינויים רדיקליים החלו להופיע במיתולוגיה כאשר טולקין ניסה להתאים אותה הן לשר הטבעות, הן לעולם שלנו והן לעקרונות שונים מהעקרונות שמהן היא נכתבה מההתחלה. טולקין מעולם לא השלים את המיתולוגיה שלו. למרות אינספור טיוטות וגרסאות של אותם סיפורים – מעולם לא הושלמה גרסה שלמה אחת של הסילמאריליון. כאשר טולקין הלך לעולמו, בשנת 1973, בנו כריסטופר טולקין גילה הררי ניירות בעזבון אביו. ניירות שכוללים גרסאות שונות לאותו סיפור, מאמרים, סיפורים, קווי זמן, מפות וחומר לינגוויסטי.

הבעייתיות של הסילמאריליון

החל ממותו של ג'.ר.ר טולקין, החל בנו, כריסטופר, לנסות ולסדר את אסופת הכתבים של אביו במטרה לנסות ולהפיק גרסה סופית של הסילמאריליון מכתבי אביו. היו לטיוטות מספר חסרונות עיקריים :

1. כמות רבה של גרסאות מתקופות שונות לאותו סיפור. 2. חורים רבים בעלילה – סיפורים שהיו חסרים/או שנכתבו בצמצום רב בתצרף המיתולוגיה 3. חוסר אחידות בסגנון בין הסיפורים השונים. בעוד חלק מהסיפורים נכתבו בתמצות, חלק אחר נכתב כספר היסטוריה בעוד השאר נכתבו בצורה עלילתית בדומה לשר הטבעות. 4. סתירות בין חלק מהגרסאות לשר הטבעות. כלומר, הטיוטות מאד לא מאורגנות. כמעט ואין מארג סיפורי מלא, תמיד מתישהו או שהמארג נקטע באמצע או שבכלל מדובר בסיפור אחד (כמו למשל סיפורם של ברן ולותיין שמופיע בכמה וכמה גרסאות ולאו דווקא בתוך מארג סיפורי). גם הסיפורים שמופיעים בנפרד לפעמים מקוטעים. מספר הטקסטים בהיסטוריה של הארץ התיכונה מגיע למשהו כמו מאה וחמישים טקסטים שונים. חסרונות אלו יצרו כמה בעיות חמורות אצל כריסטופר בדרכו להכנת הסילמאריליון: האם לנסות ולהאחיד את הסגנון? האם לחבר בין שני טקסטים מתקופות שונות? אם יש שתי גרסאות, במי מהן לבחור? במאוחרת יותר או במפורטת יותר? במקומות שחסרים תיאורים – מה לעשות? טולקין גייס לעזרה את ידידו גיא גבריאל קיי (התפרסם לימים כסופר פנטסיה) ויחדיו הם הרכיבו את הסילמאריליון לפי כמה עקרונות מנחים: 1. אם ישנן כמה גרסאות לסיפור – הגרסה המאוחרת יותר תועדף. 2. העורך יקבל הרשאה גורפת לכתוב טקסט במקומות החסרים או המצומצמים מאד. 3. הסילמאריליון ייכתב כספר היסטוריה. 4. ייעשה תיאום בין כל הגרסאות וישונו שמות ומונחים במקרה הצורך על מנת להתאים לשר הטבעות. התוצאה היתה מאכזבת לחלוטין – הסילמאריליון משעמם רבים מהקוראים ונראה מנותק ותלוש משר הטבעות. ואין פלא גדול בעניין זה – מדובר בעצם במעין פאן פיקשן גרוטסקי: של גרסאות ישנות מולחמות לגרסאות חדשות, של שינויים בטקסט הטולקינאי עצמו על ידי קיי וכריסטופר, של האחדת מונחים ושמות כפויה ושל סתירות עם שר הטבעות וחורים בעלילה.

הסילמאריליון כיצירה ששייכת לקאנון הטולקינאי

הסילמאריליון הוא לא יצירה שאפשר לסמוך עליה. טולקין למעשה לא חיבר אותה, אפילו שהיא נסמכת ובמקרים רבים מורכבת מהגרסאות שהוא עצמו כתב – היא מערבבת בין תקופות שונות וכתוצאה מכך בין דעות שונות. יש בה קטעים מומצאים, קטעים מושמטים וקטעים ערוכים. לא מדובר בטקסט כדוגמת שר הטבעות שטולקין עבר עליו שוב ושוב עד שהוא סיים להכינו.

ברבות השנים, כריסטופר טולקין ניחם על טעותו והחל להוציא את הטיוטות של הסילמאריליון. הטיוטות האלו מראות את תהליך היצירה של המיתולוגיה: מהגרסאות המוקדמות ביותר ועד הגרסאות שטולקין כתב בשלב הסופי. בהערותיו כריסטופר טולקין ציין, במקומות המתאימים, אם נעשה שימוש בטיוטה זו או אחרת לצורך הסילמאריליון. וכך נתגלה שהפרק גונדולין הוא משלב מוקדם מאד של המיתולוגיה, שמשיסת דוריאת היא ברובה המצאה פיקטיבית של כריסטופר וגיי גבריאל קיי, שהמיתוס של ברן ולותיין מופיע בכמה גרסאות בצורה הרבה יותר רחבה וחיה, שהקרב האחרון גם כן נלקח מגרסה מוקדמת מאד של המיתולוגיה ועוד. טיוטות אלו שפורסמו בסדרת כרכי ההיסטוריה של הארץ התיכונה, הן בעצם הסילמאריליון "האמיתי" – הן אלו שמראות את המיתולוגיה בהתפתחותה והקוראים מבינים שאין גרסה "סופית" למיתולוגיה אלא התפתחות אינסופית (בחלק מהסיפורים) והתפתחות מוגבלת בחלקם האחר. אז האם אנחנו יכולים לזרוק את הסילמאריליון לפח או לפטור אותו ואת הדיונים עליו כ'לא מדוייקים'? התשובה היא לדעתי לא. הסילמאריליון, על כל חסרונותיו, הוא לפחות קוהרנטי ונגיש לכל. אי אפשר לצפות מכל אדם שמתעניין במיתולוגיה לקרוא את שמונת כרכי ההיסטוריה העוסקים בסילמאריליון, אי אפשר לצפות מכל חובב טולקין שישבור את הראש בנוגע לתמונה המלאה של המיתולוגיה. תפיסה מלאה והבנה מלאה של המיתולוגיה במלואה, על הטיוטות ושלבי ההתפתחות, היא נחלת מעטים בלבד. כיוון שהוא כבר קיים משנת 1977, כיוון שמיליוני קוראים כבר קראו בו, כיוון שהוא מהווה גרסה שלמה נגישה ובהירה של המיתולוגיה (גם אם לא מדוייקת) – הסילמאריליון הוא כן חלק מהקאנון הטולקינאי. לפי דעתי יש לבצע חלוקה: על אלו שמתעניינים במיתולוגיה מהבחינה ה"שטחית" (ואיני אומר זאת לגנותם) – לפנות לסילמאריליון. הסילמאריליון צריך להיות 'הסטנדרט' שעליו כדאי לענות על כל השאלות הפנימיות. אותן שאלות מידע שהן השלב הנמוך, אך ההכרחי, של כל מי שמטפס בסולם הידע הטולקינאי. שאלות כמו: מי היה אח של גאלאדריאל? מה מקורו של אלרונד? וכמובן שאלות פנימיות על הסילמאריליון. כמובן שאסור לסמוך על הסילמאריליון כאשר אנחנו מתחילים לבדוק אמונות ודעות של טולקין, השפעות של כתבים שונים על טולקין, אלגוריות שונות, מחקר הומניסטי, תיאולוגי ועוד. אז אנחנו נאלצים להשתמש במחקר ההתפתחותי של הלגנדריום.

המחקר ההתפתחותי

חוקר אשר בוחן את המיתולוגיה בהתפתחותה מסתמך בעיקר על ההיסטוריה של הארץ התיכונה, שכאמור מכילה את כל הטיוטות והגרסאות השונות מ1916 ועד האחרונות. הטיוטות שבהן הוא ישתמש משתנות בהתאם לנושא המחקר. אך המטרה היא להראות: א. את התמונה "האמיתית" של אותו מוטיב/נושא בלגנדריום. ב. כיצד הוא התפתח מהגרסה המוקדמת ביותר של המיתולוגיה ועד הגרסה המאוחרת ביותר.

כאשר מישהו מעלה תזה הראויה לבדיקה בעידן הראשון – השאלה הראשונה שיש לשאול היא לא 'האם זה נכון?' אלא 'מתי?' כיוון שההשקפות של טולקין והמיתולוגיה השתנו, ואפילו דרמטית במקרים מסוימים. אם ניקח כדוגמה את אחת השאלות היותר חמות בפורומים: 'האם סירובה של גאלאדריאל להעניק לפאנור שערה משער ראשה היא אחת הסיבות להתדרדרותו?' השאלה שחוקר התפתחותי צריך לשאול היא 'מתי גאלאדריאל נכנסה למיתולוגיה? מתי הסירוב שלה לתת לפאנור שערה נכנס למיתולוגיה? האם מנקודת הזמן שבה אלמנט סירובה של גאלאדריאל נכנס לתמונה חל שינוי מהותי במיתולוגיה בכל הקשור לפאנור?'. התשובה במקרה זה מאד ברורה: גאלאדריאל נכנסה ללגנדריום בשלב מאוחר יחסית, בשנות ה 50, פאנור כבר היה קיים במיתולוגיה בשלב זה ולא חל שינוי בהתנהגותו לאחר הכנסת האלמנט של גאלאדריאל – לפיכך לעובדת הסכמתה של גאלאדריאל למתן שערה אין שום קשר להתנהגותו ולהתדרדרותו של פאנור. שאלה שהיתה פתוחה לדיון ולויכוח, אם היינו נסמכים על הסילמאריליון בלבד, נפתרה כאשר פנינו למחקר ההתפתחותי. אסכולת המחקר ההתפתחותי היא כמובן אסכולה שמספקת הסברים 'חוץ סיפוריים'. הרי הלגנדריום מורכב משרשרת שלמה של סיפורים וגרסאות שונות שאינן משתלבות לכדי מארג סיפורי אחיד – ולפיכך חייבים לבחון את הלגנדריום באמצעים חוץ סיפוריים. דוגמאות למחקר התפתחותי: ההוביט, פרק 11, על הדרקונים. ספר ההגדות האבודות (האם טולקין התכוון לכתוב מיתולוגיה?) ההוביט, פרק 8, על העכבישים וההיסטוריה שלהם המחקר ההתפתחותי ללא ספק צעד אחד קדימה משלב 'המידע' או 'השאלה-תשובה'. בעוד שבעבר התבססנו בעיקר על הסילמאריליון כאשר רצינו לדעת על העידן הראשון – עכשיו, כאשר המחקרים שלנו הופכים להיות יותר מורכבים – אנחנו חייבים לזנוח את הסילמאריליון ולעבור למחקר ההתפתחותי. ללא ספק באמצעות המחקר המתקדם יותר על הלגנדריום נוכל להפיק תובנות הרבה יותר עמוקות ומעניינות הן על אגדות העידן הראשון והן על שר הטבעות.

סיכום

המאמר הזה בא לפרט על הגישה ההתפתחותית בתחום המחקר הטולקינאי. כפי שרבים מכם יודעים, ישנן כמה גישות למחקר ועל פי דעתי מדובר באחת הגישות שדרכן ניתן להבין בצורה הטובה ביותר את יצירותיו של טולקין. ללא ספק, אסור להסתמך על הסילמאריליון לבדו כאשר עורכים מחקר או שואלים שאלות יסוד.

יש כאלו שירגישו דחייה מכל אותם ספרי היסטוריה עבשים ומסובכים, אני בהחלט מבין אותם, לא כולם יכולים לקרוא את כל שמונת כרכי ההיסטוריה ולהתעמק בהבדלים ואוי ואבוי לנו אם נדרוש מכולם לעשות זאת כתנאי מוקדם להשתתפות בדיונים. הסילמאריליון, כאמור, בהחלט מספק ככלי ראשוני להבנת מה שקרה בעידן הראשון וככלי לסיפוק תשובות על שאלות ראשוניות. ראוי שאלו המסתמכים עליו ידעו על פגמיו ועל הבעייתיות שבו. לגבי אלו שיש להם את האנרגיה, הזמן והעניין – בהחלט מומלץ להתחיל ולקרוא את Book of Lost Tales I-II המביא בצורה חיה (ומדממת) את המיתולוגיה בגרסה הראשונית שלה. מומלץ גם לבקר באתר העץ של ארדה בכל הנוגע למעקב אחרי הגרסאות השונות. בכל הנוגע למעקב אחרי הגרסאות השונות.