הכלכלה של הפלך

על המערכת הכלכלית בקרב ההוביטים

על כסף בפלך
כשאנו באים לדון במערכת הכלכלית, ראשית עלינו לחפש איזכורים וציטוטים שילמדו אותנו על המערכת הכלכלית. להלן כמה ציטוטים מתוך 'ההוביט':

"בנגו, כלומר אבא של בילבו, בנה לה מאורה הוביטית מפוארת (חלק מהכסף שהשקיע בכך היה שלה)"
(מתוך תחילתו של 'ההוביט', עמ' 3)

"'ואף על פי כן, רוצה אני לשמוע הכל מאלף ועד ת"ו' אמר בעקשנות בדברו בנימה מעשית (כך היה נוהג לדבר עם אנשים שרצו ללוות ממנו כסף)'
(מחשבתו של בילבו כאשר ראה את הגמדים)

"עד סוף ימיו לא יכול בילבו להזכר כיצד מצא את עצמו בחוץ, בלי כובע, מקל וכסף, ודבר מן הדברים שהיה נוהג לקחת עמו בצאתו"

וציטוטים מתוך 'שר הטבעות':

"כביכול אין זה הוגן שיהא מישהו זוכה גם בנעורי נצח (לפי המראה) וגם בהון תועפות (לפי השמועה)."

"יד פתוחה היתה לו למר בילבו; בכסף, כמדומה, אין מחסור"
(הזקן הכפרי אומר על בילבו)

"לפרודו הושאר מכל הדרוש, ובשפע, כן נשארו, כמובן, הספרים והתמונות וחפצי הערך, ורהיטים לרוב. רק דבר אחד נעדר, ללא סימן וזכר: ממון ומרגליות. אפילו אגורה אחת או פנינת זכוכית אחת לא נשתרבבה בין המתנות."
(תיאור ירושתו של פרודו)

"מה הניע את פרודו למכור את נווה מחפורתו – זה דבר שעורר ויכוחים רבים משעורר המחיר. היו שקיבלו את הגירסה שמר באגינס עצמו תמך בה ברמיזה או בשתיקת הסכמה – כי אזל כספו של פרודו; בדעתו לצאת את הוביטון ולחיות חיים שקטים מדמי המימכר, אי שם בבוקלאנד, בין קרוביו לבית בראנדיבוק."
(ההוביטים משערים מדוע פרודו מוכר את סמטת באג)

"נתעורר בו חשד שנתקל בבן-בליעל, והוא הרהר באי נחת במעט הכסף שברשותו. כל שבידו לא היה בו כדי לספק את תביעותיו של סחטן, והוא לא ראה זכות לעצמו לבזבז אף מקצת ממנו."
(פרודו חושש שהצעדן יבקש ממנו כסף)

ראשית נתמקד ב'כסף'. כסף הוא מונח מאד חשוב כיוון שהוא מלמד על כלכלה די מפותחת, שהתפתחה מעבר לסחר החליפין. כסף משחק תפקיד לא קטן גם ב'ההוביט' וגם ב'שר הטבעות'. ב'ההוביט' הוא אחד המניעים של בילבו לצאת להרפתקה, למרות שנראה כאילו בילבו היה מוותר על הכסף. ב'שר הטבעות' המניע הכלכלי-כספי מהווה תירוץ טוב לפרודו לעזוב את ביתו במעון באג בלי לעורר חשדות.
כסף (או Money) מופיע פעמים רבות ב'שר הטבעות' וב'ההוביט', איזכורו בהקשרים שונים שציטטתי לעיל מלמד על כך ש:
1. הכסף הזה הוא במטבעות ממתכת.
2. אין בנקים או מוסדות פיננסיים אחרים. בילבו שומר את אוצרותיו (ע"פ השמועה) בביתו.
3. כסף עובר בירושה ומיד ליד ומשמש לסחר ולתשלומים.
4. ניתן לרכוש אדמה בכסף (לותו רכש את כל האדמות בפלך).
5. לפרודו, למרות שלא עבד, היו אמצעי קיום ומחייה מספקים גם כשהוברר, מעל לכל ספק, כי לא נותר לו ולו גרם זהב מירושת הדרקון.
6. לא הוזכרה מערכת מיסוי בפלך.
מששת העובדות הללו אנו יכולים להסיק המון דברים מעניינים בנוגע לכלכלה של הפלך.

ממה פרודו חי?
פרודו אינו עובד אך חי, ודי בנוחות. בילבו לא הוריש לו כסף מזומן או תכשיטים שאותם יכול היה לצרוך באופן שוטף. אשמח אם תעיפו מבט על ירושתו של פרודו. נאמר שם שהורש לו הרבה מכל דבר. האם מדובר בשטחי אדמות שפרודו החכיר אותן והתפרנס מדמי החכירה? יתכן מאד שכן. אדמות ניתנות לקניה ולמכירה וקונספצית הרכוש קיימת בפלך ובהכרח גם מושג ההחכרה והתשלום עבורה. יתכן מאד שברשותו של פרודו היו אדמות כלשהן שמימנו אותו.
ייתכנו גם מקורות הכנסה אחרים. ראינו בציטוט לעיל שבשיחתו עם הגמדים בילבו שומר על ארשת פנים 'עסקית' כאילו הוא מטפל באנשים שבאו ללוות ממנו כסף. האם בילבו, ופרודו אחריו, עסקו בהלוואות למיניהן תמורת ריבית? יתכן. ללא מוסדות פיננסיים היה צורך במישהו שיתן הלוואות. יכול להיות שבילבו ופרודו עסקו בכך, כמו רבים וטובים במגזר האצולה האנגלית לפני התפתחות המערכת הפיננסית המסודרת.

האם יש עניים ועשירים בפלך?
על פניו נראה שכן. אם יש כסף והוא עובר בירושה, מן הסתם יהיו משפחות ואנשים שיחזיקו יותר כסף מאחרים. כמו כן, העדר מיסוי מעיד על חוסר ברשת בטחון סוציאלית כמו הבטחת הכנסה ודמי אבטלה. אך לפי התיאורים שיש ב'ההוביט' והאווירה הכללית נראה שאין פערים גדולים בין העשירים והעניים. העשירים מתוארים כבעלי רכוש, אך הם עדיין לא גרים בארמונות מפוארים או באחוזות אצולה. פרודו גר בית אחד ליד הזקן הכפרי שמשתייך למעמד נמוך יותר כלכלית. הפער הנמוך יותר בין עשירים לעניים והחלוקה השיוויונית מרצון של העושר גורמת לכך שאין מעמד של צמיתים מורעבים וחסרי רכוש. פרודו חי אורח חיים צנוע בהשוואה לאצילים בבריטניה או באירופה. הוא גר בבית גדול ומרווח, אך לא באחוזה. הוא מעסיק אנשים על בסיס חוזי ולא צמיתים/עבדים ששייכים לו. משתים וחגיגות מפוארות נעשות באופן נדיר למדי וגם אז רבים מוזמנים אליהם. על מנת לממן את אורח החיים הזה פרודו לא צריך לעשוק את הלווים ממנו בריבית נשך או לדרוש דמי חכירה רצחניים על אדמותיו, הוא יכול להסתפק בריבית צנועה ובדמי חכירה נמוכים.
אין לשכוח כי גם פרודו וגם בילבו הם רווקים ללא משפחה. ללא כל ספק, דבר זה עוזר להם לשמור על הוצאות נמוכות יחסית ולהצליח להתפרנס מרכושם ללא צורך בעבודה. האם הם היו מצליחים לעשות זאת גם כבעלי משפחות? אני לא יודע.
העשיר היחידי שאנו רואים בפלך הוא לותו. לותו רוכש מכל הבא ליד ונוהג כעשיר של ממש. לפתע הפער בינו לבין שאר ההוביטים מתרחב במהירות. פעם לכולם היה רכוש בצורה שווה פחות או יותר. היום הכל שייך לו וכולם עובדים בשבילו:
"רק הכסיל ההוא, טד, היה מרוצה מהעניין, ועתה הוא עובד שם ומנקה גלגלים למען האנשים האלה, במקום שאבא שלו היה טוחן ובעל בעמיו." ('שובו של המלך', עמ' 263).העושר הזה, שמקורו באייזנגארד, משחית את הפלך. גורם להכנסת מכונות שאין בהן ממש צורך, לנישול הוביטים מרכושם, להחרמת סחורות ולהכנסת צבא זר לפלך. נשמע מוכר? הפלך בימיו של שארקי נראה בדיוק כמו החיים באחוזה כפרית בצרפת או בגרמניה במאה ה 14. האדון (שארקי) קובע לצמיתים היכן לחיות וכיצד לחיות. האוכל ורכוש הצמיתים עובר למימון תענוגות שונים של האדון בעוד הצמיתים סובלים חרפת רעב, הצמיתים נענשים על כל הפרה של התקנות שהאדון קובע.

האם יש ממשל מרכזי בפלך?
יש בניינים ציבוריים בפלך (מוזיאון למשל), משרה פוליטית (ראש עיר) ונושאי תפקיד ציבוריים (שריפים). דברים שמרמזים שיש ממשל מרכזי בפלך שדואג לממן ולתחזק את כל השירותים הללו. מצד שני לא מוזכר כלל מיסוי רציני ב'שר הטבעות' וב'ההוביט' (וכיוון ש'ההוביט' עוסק בצורה מסיבית במזומנים ובאוצרות היה צפוי שטולקין יזכיר את זה). סביר להניח שהיה מיסוי בקנה מידה קטן מאד, שנגבה בעיקר מסוחרים או בעלי קרקעות. הממשל מאד רופף בפלך ונשען בעיקר על רצונם הטוב של ההוביטים. העובדה היא שהוא קורס באיום הראשון על עצם קיומו (לותו וחבריו).
מטבעות
הקיום של כסף שניתן לנשיאה מלמד על כך שישנם מטבעות בפלך. מי טובע את המטבעות הללו? לא נראה לי שממשל מרכזי כלשהו עושה זאת אלא כנראה שקיימות מטבעות פרטיות (כפי שהיו קיימות בקליפורניה בעת הבהלה לזהב). ייתכן מאד שחלק מהמטבעות שנמצאות במחזור של הפלך הן ממקור חיצוני (סוחרים) ולא נטבעו בפלך. בכל מקרה, כיוון שאין כריית זהב או מתכות בפלך, אנו מניחים שכמות הכסף במחזור קבועה והמשק מאד רגיש לאינפלציה בתקופות מחסור ודיפלציה בתקופת עושר וזה מביא אותנו לנושא הבא.

המשבר המוניטרי של שנת 1419נעים לי מאד לראות, כיצד העולם בפלך פועל באופן מדויק לפי התיאוריות המקרו-כלכליות של זמננו. שימו לב למשבר המוניטרי של שנת 1419 שהתחיל בלותו.
הפלך בשנת 1419 הוא משק סגור ליבוא וליצוא, גם ככה לא היו סוחרים מרובים בו וסביר להניח שהסחר נעצר כליל בגלל המלחמה. הפלך גם חסר משטר מוניטרי ואין לו יכולת להדפיס כסף, כך שכמות הכסף בפלך קבועה.
לותו קיבל סכום כסף אדיר ממקור חיצוני – סארומאן. סכום הכסף הזה שימש אותו לרכישת כל אמצעי הייצור של הפלך: "טחנות הקמח ובתי מבשל שיכר, ופונדקים וחוות ומטעים של עלי מקטרת." ('שובו של המלך', עמ' 262). לאחר שהשתלט על אמצעי היצור, לותו שלח חלק ניכר מהסחורות לאייזנגארד. כמות הסחורות הפנויות הצטמקה בהרבה ונגרמה אינפלציה רצינית ומחסור בשוק: "וכבר הורגש מחסור במיני סחורות". סביר להניח שכל מי שמכר את רכושו ללותו, וחשב שיוכל לחיות מהכסף למשך שנים רבות, בזבז כעת את ממונו ברכישת מזון שמחירו עלה לפתע באופן חד ביותר.
העניינים בפלך היו מאד יגעים מאז, הכסף הפנוי במשק נספג על ידי לותו ואנשיו, חלק מהתוצרת שגודלה בידי ההוביטים הוחרמה ומחירי שאר התוצרת היו גבוהים מאד: אינפלציה כללית שלא נובעת מצמיחה או מגדילת ביקושים אלא מהקטנה דרסטית של היצעים.
הכל השתנה כאשר פרודו טיהר את הפלך. ראשית, כל הכסף שנספג על ידי לותו ואנשיו הוחזר למשק בתור פיצויים ורכושו חולק מחדש. שנית, התוצרת שהוטמנה שוחררה למשק וכך גם גדל הכסף במחזור וגם גדלו ההיצעים, שני שינויים שגרמו לעליה ברמת החיים ללא עליה באינפלציה. ללא ספק, שנת 1420 נראתה טוב הרבה יותר מבחינה מוניטרית.

האם הפלך הוא סוציאליסטי?
לא. יש בעלי רכוש בפלך, יש ממון ויש גם אנשים שעובדים יותר מאחרים. אין מערכת סוציאלית או רשת בטחון עבור מובטלים. אבל ללא ספק, הפלך מהווה סביבה קפיטליסטית מאד רגועה. בעלי הממון מגבילים את עצמם, הם לא מתאווים לנצל את רכושם במטרה לצבור רכוש נוסף. מטרת הרכוש היא לאפשר חיים נוחים וטובים עבורם. יש אמידים אך אין מיליונרים בפלך ובאותה המידה יש עניים אך אין מורעבים בפלך. הפלך הוא מאד שיוויוני – לא בגלל כפיה של משטר זה או אחר, אלא בגלל שתושביו פועלים לפי עקרון 'המידה'.
האם יתכן כזה דבר במציאות? באופן תיאורטי כן. בקהילה קטנה יחסית שבה אין מודעות למוצרי צריכה מודרניים. ייתכן שמקבילה טובה נוכל למצוא דווקא בנורווגיה הסוציאליסטית: יש עניים ויש עשירים, אך הפערים ביניהם יחסית קטנים.

סיכום
מטרת הניתוח שלי היא לא לנסות ולחשב את מחירי אונקית הזהב בשנת 1419 (למרות שהפיתוי קיים) או לנסות ולחשב את שערי החליפין אלא לנסות ולתהות יותר על קנקנה של החברה ההוביטית דרך פיסות המידע הזמינות לנו. וחלק גדול מפניה של החברה הן כלכליות.
החברה המתוארת בפלך היא אוטופית או כמעט אוטופית. גם המצב הכלכלי והסוציאלי בפלך הוא אוטופי וקשה לראות מצב כזה מתקיים במציאות. אך הוא מייצג אידיאל מסוים שכן ניתן להשיגו במקומות מסוימים ובחברות מסוימות. העקרונות המשתקפים בחברה הזו הם יפים ומראים עוד משהו על הפילוסופיה הטולקינאית.
ברור שטולקין לא חשב כלל על חוקי הכלכלה כשצייר את הפלך. אבל מה שמעניין הוא שלפחות במקרה אחד הפלך כן ציית לחוקי הכלכלה השרירים וקיימים גם לגבי חברות לא תעשייתיות במובהק. בשימוש בחוקים או בחשיבה כלכלית אפשר להאיר עוד צד אחד באידיאולוגיה הטולקינאית ובכלל בנוגע לטולקין ולמחשבתו.
כל הציטוטים נלקחו מ'ההוביט' בתרגום משה הנעמי ומ'שר הטבעות' בתרגומה של רות לבנית.