"יכולים הם לרכב מהלך עשרים פרסה עד גשר בראנדיויין" אומר מרי בתשובה לשאלתו של פרודו על המרחק שהפרשים השחורים יכולים לעבור. כך גם בתרגום לוטם ובכל מהדורות שר הטבעות עד 2004. מדוע?
ב Return of the shadows כריסטופר טולקין מגלה שאביו כתב 'עשרים מיילים' (שונה מחמישה עשר מיילים) בזמן שבו אורכה של הגדר הירוקה, וכתוצאה מכך אורכה של באקלנד מצפון לדרום, היה יותר מארבעים מיילים. בגרסה הסופית של הפרק אורכה של הגדר הירוקה (וכתוצאה מכך אורכה של באקלנד מצפון לדרום) הוא כעשרים מיילים מקצה לקצה ועדיין מרי אומר ש"יכולים הם לרכב מהלך עשרים פרסה עד גשר בראנדיויין" – זו טעות שטולקין מעולם לא הבחין בה; כי אורכה של באקלנד מצפון לדרום שונה מארבעים לעשרים בעוד שההערכה של מרי נותרה כשהיתה. לכן במהדורת שנת 2004 כריסטופר טולקין המליץ לתקן את המשפט הזה ואכן הוא שונה לעשרה מיילים עד גשר בראנדיויין.
**
עולה השאלה מדוע הפרשים השחורים לא תפסו את פרודו כבר באותו יום. מסמך מאד מעניין שטולקין כתב ששמו הוא The Hunt of the Ring אשר חלקו התפרסם בסיפורים שלא נשלמו אבל את רובו כריסטופר טולקין בחר שלא לפרסם. הטקסט הזה ידוע בשם Marquette MSS 4/3/36, אם יוצא למישהו כאן לפרוץ לארכיונים של משפחת טולקין. וכך טולקין כותב בענין הזה:
מיד לאחר שבני הלילית עזבו [קהמול] מחדש את המרדף וכאשר הוא מגיע לרכס מעל וודהול הוא מבין שהטבעת היתה שם. לאחר שהוא נכשל במציאת נושא הטבעת והוא מרגיש שהוא מפספס, הוא מזמן [את רעיו] באמצעות קריאות. [הוא] מודע לכיוון הכללי שאליו הטבעת נלקחת, אבל אינו יודע על מנוחתו של פרודו ביער ומאמין שהוא נע ישירות מזרחה. הוא ו[רעיו] רוכבים אל מעבר לשדות. הם מבקרים את מאגוט כאשר פרודו מתחת לעצים. [קהאמול] עושה טעות (כנראה בגלל שהוא משער שנושא הטבעת הוא אדם אדיר, חזק ומהיר): הוא לא מחפש סביב החווה אלא שולח את רעיו במורד השביל כאשר הוא נע צפונה לכיוון הגשר. הם קובעים לחזור ולהפגש בלילה, אבל הם מאחרים. פרודו עובר במעבורת בדיוק לפני ש[קהאמול] עובר. [רעיו] מצטרפים אליו מיד לאחר מכן. [קהאמול] יודע היטב שהטבעת עברה את הנהר, אבל הנהר הוא מחסום עבור תחושתו את הטבעת.
**
למה בדיוק מרי מכין שישה סוסונים? הרי ארבעה הוביטים יוצאים לדרך + פוני אחד למטען. לא מעט טולקינאים תרצו את העניין בכך שפאטי בולגר מצטרף אל החבורה בבוקר עד לעזיבתם את הפלך. אבל זה תירוץ דחוק. האמת היא שבגרסה המוקדמת של הפרק עוזבים את הפלך לא פחות מחמישה הוביטים שאכן צריכים חמישה סוסי פוני ועוד אחד למטען. כאשר טולקין שכתב את הפרק ששת סוסי הפוני נשארו.
מרי מתגלה לראשונה בפרק זה כדמות אחראית ורצינית הרבה יותר מפיפין השובבי והאימפולסיבי.
**
אחד החלקים היותר מעניינים בפרק הזה הוא החלום של פרודו. האמת היא שהחלום הזה הוא שארית קצרה של חלום הרבה יותר ארוך שטולקין כתב בשנת 1939 ומעשה שהיה כך היה:
על מנת להסביר את העדרותו של גאנדאלף מהסוסון המרקד, טולקין גרם לפרודו לחלום חלום המסביר זאת בפונדק. מדובר באחד הקטעים היותר מרשימים שנגנזו (למרבה הצער) ובו פרודו חוזה בגאנדאלף הנמלט מהפרשים השחורים ומוצא מקלט במגדל לבן, הפרשים השחורים מטילים מצור על המגדל ולאחר מכן עוזבים וגאנדאלף נמלט. החלום נפסק כאשר טרוטר (הצעדן) פותח את הוילונות ואת התריסים ברעש עז. לאחר מכן טולקין החליט להעביר את החלום ללילה בקריקהולו ולשלב אותו עם חלום אחר (חלום הצמחיה). לאחר ששינה את סיבת העלמותו של גאנדאלף, הוא קיצץ את רוב החלום, העבירו למקום אחר והותיר רק את החלק של המגדל הלבן והתשוקה להעפיל בו וכן את הברק והרעם שהם שריד להתעוררות של פרודו על ידי טרוטר.
העניין כאן הוא לא להראות את האיזוטריה של תולדות החלום אלא להראות חלק מתהליך היצירה של טולקין. טולקין העיד על עצמו שנורא קשה לו להפרד ממשהו שנוצר אצלו ולרוב הוא ממחזר אותו ומשתמש בו בקטעים משוכתבים. טולקין היה משכתב סידרתי ובמיוחד הפרקים האלו שוכתבו שוב ושוב לא מעט פעמים, אבל גם כאשר העלילה השתנתה, טולקין בחר להותיר מוטיבים שאין להם סיבה "עלילתית" יותר אבל הם כן מצאו חן בעיניו, כמו החלום הזה שמוסיף המון אווירה לפרק ובכלל לספר עצמו – למרות שהוא תולדה של קו עלילה שנזנח לחלוטין.
