בפרק זה אנו רואים עדות ראשונה לאופיו של סאם ולחשיבותו העתידית: "אם אתה לא תשוב אדוני, לא אשוב גם אני, וזה בטוח." כך אומר סאם לפרודו כאשר הלה אומר לו שהוא עוזב את הפלך לשליחות מסוכנת. את הנחישות והנאמנות הזו אנו נראה בהמשך הספר לא מעט פעמים.
טיב היחסים בין פרודו לסאם מצטייר לעיתים בעיני קוראים מודרניים (או יותר נכון פוסט-מודרניים) כמערכת יחסים הומוסקסואלית בדרגה זו או אחרת. אך כמובן שכוונתו של טולקין ומקורות השראתו למערכת היחסים הזו היא שונה לחלוטין – במלחמת העולם הראשונה, טולקין התוודע לחיילים הפשוטים ובכלל לשמשי הקצינים (באנגלית Batman), לקצינים הבכירים בצבא הבריטי שהיו בדרך כלל משכילים היה שמש – חייל פשוט מהמעמד העובד. היחסים בין הקצין לשמש היו לרוב יחסי נאמנות וקרבה מיוחדים מאד כפי שיכולים להתקיים רק בצבא ובמלחמה וכך טולקין כותב על מקורות ההשראה של סאם:
"סאם הוא השתקפות של החייל האנגלי, של הטוראים והשמשים שהכרתי במלחמה של 1914, והכרתי בהיותם עליונים עלי"
(מתוך הביוגרפיה)
במכתב מאוגוסט 1967 (297) טולקין מחדד את העניין ואומר שסאם הוא כמו אדם המשרת אדון ראוי, אך ברוח ידידותית (גם אם לא שיווניות). במכתב נוסף מ 1964 טולקין הסביר לג'ואן פאלקונר שסאם ופרודו נבדלים זה מזה בתכונותיהם, ברקע שלהם ובחינוכם. סאם הוא מלא מרץ ובטוח בעצמו עם נקודת מבט וידע כפריים. הוא משרת נאמן והוא אוהב את פרודו. היחס שלו לפרודו הוא מעט אבהי. (מתוך מכתב שפורסם ב Mythprint בספטמבר 1973).
**
אם כבר מדברים על סאם ופרודו, ברוב קהילות טולקין ופורומי טולקין בעולם יש לא מעט התיחסויות למערכת היחסים שלהם בגוון הומוסקסואלי, דווקא בפורום שלנו בישראל השאלה עלתה רק כאשר הסרטים (אשר בהם לטעמי יש רמיזות רציניות בכיוון הזה) התפרסמו.
.
התשובה היא שבישראל, שבה אנשים חוו שירות צבאי – מבינים היטב את מערכת הקשר העמוקה בין שני החברים בצורה אינטואיטיבית אחוות לוחמים (או אחוות אלו ששקועים עמוק בתוך הבוץ) היא דבר שנראה מאד הומו-אירוטי בעיני אנשים שמסתכלים מבחוץ. כמובן שלאלו המעורבים בקשר זה זה נראה טבעי מאד ולא מערב בכלל נטיות הומוסקסואליות. כפי שכתבתי לעיל טולקין היה חייל במלחמה"ע ה I והוא עירב את ניסיונו במלחמה ואת חוויותיו באפוס. זו רק צורה אחת שבה רואים את עברו המלחמתי.
עדיין, יש כאלו המפרשים את 'אחוות הלוחמים' כמשהו הומו-אירוטי. אבל בדרך כלל מדובר באנשים המתעקשים להכניס תוכן מיני בכל דבר. וזה הזמן אולי להביא את הביקורת המאד משעשעת של שר הטבעות מאת ברנדה פארטרידג' שמראה כיצד אפשר להכניס כל פרשנות לשר הטבעות עם מספיק זמן ומאמץ:
"מאורתה של שילוב, שמגיעים אליה דרך חור ומערות, יכולה להראות כמסמלת את אבר המין הנשי. בכניסה אליה צריכים לעבור דרך צמחים ושיחים (שיער הערווה). צמחים אלו מתגלים גם כמלכודת קטלנית., אבל פרודו, עם הסימבוליזם הקטלני של החרב, מפלח אותם. נעשה שימוש במילים כמו "rent", ו-"veil", המשמשים באופן מסורתי לתיאור הקריעה של קרום הבתולין.
הפנס של גלדריאל מסמל גם אבר מין, החזק יותר מהחרבות שלהם. למרות הפנס, פרודו הגבר מוכנע לחלוטין על ידי כוחותיה הנשיים של שילוב. מורדם על ידי הרעל שלה הוא מחכה חסר אונים להיות מוקרב לקורבן. הוא מחולץ רק על ידי מאבקו הנחוש של שותפו הזכרי סם. התיאור של הקרב של סם עם שילוב אינו רק קרב של טוב נגד רע, איש נגד מפלצת, אלא בראש ובראשונה קרב מיני אלים בין גבר לאישה. הגוף "הרך והמעיך" של שיילוב הוא מטאפורה לאבר המין הלח והנפוח של האישה בעת ההתעוררות המינית. העור שלה קמוט כמו עור הנרתיק.
סם דוקר את המפלצת בעוצמה, אך חסר אונים כאשר היא רוכנת מעליו. איבר המין העוצמתי של הגבר מתואר בניגוד לזה המגעיל של האישה.
אז סם ושילוב שוקעים באורגזמה כאשר אבר המין של הגבר (החרב) נתקע במכה ממיתה וכואבת לתוך אבר המין הנשי. לאחר השיא של האורגזמה התשישות מכניעה את הגבר. סם, למרות נצחונו, מוכנע שוב על ידי הלפיתה של האישה.
שילוב בורחת בכאב כאשר סם מרים את הפנס כסמל נוסף לעליונות הגבר.
המחווה הזאת עלולה להראות בהתחלה כדתית, ומסמלת את ניצחון הנצרות על הפגניזם. למרות זאת, כפי שראינו קודם, בשר הטבעות מוסוות המיניות בתוך סימבוליזם דתי. פעם נוספת מפרש טולקין את המיתוס בצורה המבהירה את הפחד הפנימי או הדחייה שהוא חש כלפי המיניות הנשית, אבל הגישה שלו מחוזקת על ידי הדיעות הקדומות הטבועות בסימבוליזם הדתי עצמו".
**
השיר 'בלי פקפוק אתפוס בקבוק' או כפי שהוא מוכר יותר Ho Ho Ho to the bottle I Go נראה על פניו כסתם שיר חביב, אבל הוא מזכיר שיר אחר, משל שייקספיר שמופיע במחזה "כטוב בעיניכם":
UNDER the greenwood tree,
Who loves to lie with me,
And turn his merry note
Unto the sweet bird's throat,
Come hither, come hither, come hither:
Here shall he see
No enemy
But winter and rough weather.
**
"זוהי בַּמְפֶרְלוֹנְג; על אדמת האיכר מָגוֹט אנו עומדים."
אלו שקראו את גרסת לבנית לא מכירים את במפרלונג מהסיבה המאד פשוטה שבַּמְפֶרְלוֹנְג כנראה שלא הופיעה בגרסה שהיתה ברשותה של לבנית. השם בַּמְפֶרְלוֹנְג היה במהדורה הראשונה מוזכר בהקשר אחר לחלוטין בפרק השמיני שבספר החמישי, אבל במהדורת 1967 טולקין החליט להוסיף את השם ל'אדמתו של האיכר מאגוט'. המילה בַּמְפֶרְלוֹנְג נגזרת מהמילה Bean (שעועית) ומהמילה Forlong (חלק של שדה) ופירושה הוא חלקת אדמה המיועדת לגידול שעועית.
מה פירוש השם מאגוט? במדריך למתרגם טולקין ציין שלכאורה אין לשם פירוש מדויק אבל במקרה יצא שמאגוט היא מילה המתארת זַחַל.
**
גריפ פאנג ו-וולף הם הכלבים של מאגוט. בעוד שאת השם של וולף (Wolf) אין טעם לפרש, גריפ ופאנג ראויים לתשומת לב מיוחדת. המילה Grip באנגלית משמעותה 'תפיסה' והיא גם המילה שהכי מתקרבת לפועל האבוד שהיה קיים ל Fang שהיום הפירוש שלה באנגלית היא ניב או שן בולטת.
לא סתם התעכבתי על הפירוש המעניין של שמו של הכלב פאנג. הרבה פעמים ניתן לפרש את השמות בשר הטבעות בכל מיני אופנים וזה מעורר לעיתים הרבה השתאות ופליאה על המורכבות של היצירה. העניין הוא שהמורכבות של היצירה הרבה פעמים נגזרת מהמורכבות של היוצר. טולקין היה בלשן מומחה ביותר, אדם שהכיר את השפה האנגלית היכרות אינטימית. עבור כל אדם אחר זה היה דורש המון על מנת להכניס היסטוריה ומשמעות מאחורי כל שם ושם. אבל טולקין עשה את זה בצורה טבעית לחלוטין. רק אדם כמו טולקין היה יכול לכתוב יצירה כמו שר הטבעות.
**
ההיסטוריה של הפרק די מעניינת. במיוחד לאור העובדה שרק לאחר הפרק הזה העלילה תופסת תאוצה. בגרסה הראשונה של הפרק, כפי שאנו יכולים לראות בטיוטות של שר הטבעות, עניין הפטריות לא מוזכר בכלל. בינגו לא רוצה להכנס, לא בגלל עניין הפטריות (שלא קיימות בגרסה זאת) אלא מאחר והוא נעלם בסוף המסיבה ולא רוצה להראות. כשכלביו של מאגוט מבחינים בהם הוא עונד את הטבעת. מאגוט מזמין את אודו ופרודו לביתו, מציע להם בירה ומדבר איתם על פרש שחור שביקר אותו. לפני שהם עוזבים מאגוט רואה לפתע את הכוס שלו מתרוממת באויר וחוזרת מרוקנת, זה כמובן בינגו הבלתי-נראה. הם עוזבים את מאגוט ההמום וממשיכים בדרכם ומתקרבים לבוקלברי.
החל מהפרק הזה, כנראה שטולקין הבין שהוא צריך איזשהו שינוי פאזה רציני. למרות שהוא מאד מאד נהנה לכתוב על ההוביטים ולהתפלש בשטויותיהם ובתעלוליהם, הוא הבין שהקוראים לא יקבלו את זה.
כריסטופר מציין כמה מכתבים של אביו שמראים את העניין הזה:
בראשון, מהארבעה במארס 1938 טולקין מודה לסטנלי אונווין על הביקורת שלו, ומצטער על שיהיה עליו לקצץ בפטפוטי ההוביטים שמשעשעים אותו למדי (ואת בנו כריסטופר) יותר מאשר הרפתקאות. ב- 24 ביולי טולקין כתב לצ'רלס פורת' מ'אלן את אונווין' שהוא לא הצליח להתקדם בהמשך להוביט ושאין לו מושג איך להמשיך אותו. שלהוביט לא נועד להיות המשך, הוא חושש שהוא בזבז את כל המוטיבים שלו על 'ההוביט', שהוא אמנם משועשע מההוביטים ויכול לתאר אותם אוכלים ומספרים בדיחות ללא הפסקה, אבל שאפילו 'מעריציו' המושבעים (כמו סי אס לואיס וריינר אונווין) לא חושבים כך. לואיס חושב שההוביטים משעשעים רק בסיטואציות לא-הוביטיות. ולבסוף טולקין מוסיף שהוא עסוק בסיפורי הסילמריליון שלתוכם אפילו מר באגינס נשאב בניגוד לרצונו המקורי ושהוא ל חושב שהוא יוכל לכתוב משהו מחוץ לזה – אלא אם כן יסיים את הסילמריליון. ב- 31 באוגוסט טולקין כתב לצ'רלס פורת' שביומיים שלושה האחרונים הוא המשיך את ההמשך ל'הוביט' – שר הטבעת, ושזה מתקדם באופן שוטף ובלתי ניתן לשליטה. הוא מציין שהוא הגיע לפרק השביעי ומתקדם לעבר מטרות בלתי צפויות.
כריסטופר חושב שבשלב הזה טולקין הוסיף את הקטע בכתב-יד בסוף הפרק, בו מחליטים ההוביטים להמשיך ליער העתיק
כשטולקין חזר אל הפרק, בגל השני של שכתוב שר הטבעות, הוא שינה מעט את דמותו של האיכר מאגוט. במקום סתם איכר אווילי כמו בגרסה הראשונה, מאגוט הופך להוביט מריר ואלים שרוחש שנאה אפילה כלפי כל בני באגינס. בנוסף, בינגו מתוודה על כך שהוא הרג את אחד מכלביו של מאגוט ומאגוט היכה אותו קשות ואיים לרצוח אותו בפעם הבאה שיראה אותו. כריסטופר טולקין מעריך שאביו הכניס את העניין הזה על מנת להסביר את חששו של בינגו מהאיכר מאגוט. בינגו הבלתי נראה מבצע תעלול יותר נבזי מלשתות את הבירה כשהוא בלתי נראה. הוא צורח ברחבי הבית, מבהיל את אשתו של מאגוט ודוחף את מאגוט על כלי האח וגם גונב את כובעו לקינוח.
רק בשכתובים האחרונים דמותו של מאגוט משתנה והופכת למה שהיא היום. איכר כפרי בעל חוכמת חיים שכנראה יש לו גם מגעים עם טום בומבדיל.
**
