חמשירים מאת יניב, המספרים על המתרחש בפרק:
בראשון למאי, לריוונדל הגיעו,
בני לילית שרו שירים והריעו,
על שחרור השלל ומות הדרקון,
וכעת הם בבית הידידותי האחרון,
בבוקר בהיר שם הופיעו.
אז סופר הסיפור מפי גאנדאלף לכל,
ובילבו הכיר את רובו הגדול,
אך פה ושם פרט חדש התווסף,
ובילבו שכבר היה נורא עייף,
נרדם ונלקח למיטה, ושכח כל עול.
כעבור שבוע ניעורו געגועיו,
ובילבו את ריוונדל עזב,
קיבל מאלרונד מעט מתנות,
למרות שסירב – מתנות קטנות,
ורכבו הוא וגאנדאלף למערב.
עברו הם בדרך שבה יצאו למסע,
ובילבו נזכר בדברים שעשה,
מה היה עם הטרולים, ואיך הם ניצלו,
את זהבם הקבור שם הם מצאו,
ולסוסונים הוא נהייה מעמסה.
כשהגיעו אל הוביטון, למעון באג,
פתאום חטף הלם בילבו ודאג,
בלאגן שלם היה מול ביתו,
הבית נמסר וגם תכולתו,
מרוב עצבים על כולם כמעט שאג.
נאלץ הוא לקנות חזרה את חפציו,
וזאת כלל וכלל לא אהב,
אבל לבסוף הכל סודר,
אף שבילבו נחשב כהוביט מוזר,
אבל זה כלל לא הפריע עכשיו.
באו גאנדאלף ובאלין לאחר שנים מועטות,
שתו קצת יין וגם העלו זיכרונות,
עישנו גם טבק ודיברו שם לרוב,
הסוף היה ממש ממש טוב,
וגם בצפון שנות שגשוג מגיעות.
**
"הסתבר שגנדלף היה במועצה גדולה של הקוסמים הלבנים – אדוני המעשיות והכשפים הטובים – ושהם ביערו לבסוף את הניקרומנסר, ממלכותם האפילה בדרום מירקווד."
(עמ' 236, תרגום הטייסים).
כמובן, שמועצה שלמה של קוסמים לבנים כלל וכלל לא מתאימה לעלילת 'שר הטבעות'. בנספח ב' (קורות השנים) מחליף טולקין את "מועצת הקוסמים הלבנה" ב"מועצה הלבנה", שלא כוללת הרבה קוסמים. כפי שציינתי באחד המאמרים הקודמים, טולקין פשוט חיפש תירוץ בכדי להוציא את גאנדאלף מהעלילה, כאן הוא סוגר קצוות ומסביר מדוע חייב היה גאנדאלף לעזוב.
**
"לא רחוק היום," אמר גנדלף, "בו יהפוך היער לדבר פחות מזיק. הצפון יהיה חופשי מאיום זה למשך שנים רבות, מקווה אני. אך עדיין מאד רוצה הייתי שייכחד לחלוטין מן העולם."
(עמ' 236, תרגום הטייסים).
במהדורה הראשונה של הספר נכתב "הצפון יהיה חופשי מאיום זה למשך עידנים רבים". אך במהדורה השלישית הוכנס הטקסט המוכר היום וזאת על מנת להתאים את ה'הוביט' ל'שר הטבעות'. במהדורה הראשונה היה הנקרומנסר תירוץ ומילא תפקיד משני בעלילה. במהדורה השלישית, לא יכול היה גאנדאלף לומר 'שחררנו את הצפון לתמיד או לזמן ארוך מאד', כיוון שהוא יודע שהנקרומנסר (סאורון) רק נסוג.
**
"לכל דבר יש סוף, לכן – גם לסיפור זה. לבסוף הגיע היום בו הגיעו כמטחווי קשת מארץ הולדתו של בילבו…"
(עמ' 239, תרגום הטייסים).
עובדה מעט מפתיעה היא, שהשם המפורש "הפלך" לא מוזכר כלל ב'הוביט', אלא רק ב'שר הטבעות'.
**
הנה השיר שבילבו שר בסוף (בגרסה האנגלית):
Roads go ever ever on,
Over rock and under tree,
By caves where never sun has shone,
By streams that never find the sea;
Over snow by winter sown,
And through the merry flowers of June,
Over grass and over stone,
And under mountains in the moon.
Roads go ever ever on
Under cloud and under star,
Yet feet that wandering have gone
Turn at last to home afar.
Eyes that fire and sword have seen
And horror in the halls of stone
Look at last on meadows green
And trees and hills they long have known.
השיר הזה חוזר על עצמו בכל מיני סיטואציות ב'שר הטבעות'.
בילבו שר גרסה שונה של השיר בפרק הראשון של 'שר הטבעות':
The Road goes ever on and on
Down from the door where it began.
Now far ahead the Road has gone,
And I must follow, if I can,
Pursuing it with eager feet,
Until it joins some larger way
Where many paths and errands meet.
And whither then? I cannot say.
בניגוד לשיר הקודם, המסיים מסע ומסכם אותו, זהו שיר אופטימי, של הלך השר שיר-לכת עליז בצאתו לטיול. בילבו אכן מותיר מאחוריו נטל לא קטן כאשר הוא עוזב את הטבעת מאחוריו ויוצא לנדודים.
בפרק השלישי של 'שר הטבעות', שר פרודו שיר כמעט זהה (ההדגשה שלי):
The Road goes ever on and on
Down from the door where it began.
Now far ahead the Road has gone,
And I must follow, if I can,
Pursuing it with weary feet,
Until it joins some larger way,
Where many paths and errands meet.
And whither then? I cannot say.
אמנם השיר שונה במילה אחת בלבד – eager הפך ל- weary – אבל ההבדל הזה משנה את כל השיר. פרודו שר אותו כהלך שחייב לצאת למסע. שלא כמו בילבו, יוצא פרודו למסע בלב כבד.
בילבו שר עוד שיר אחד, אחרון, לפרידה, ב'שר הטבעות' בפרק 'Many Partings':
The Road goes ever on and on
Out from the door where it began.
Now far ahead the Road has gone,
Let others follow it who can!
Let them a journey new begin,
But I at last with weary feet
Will turn towards the lighted inn,
My evening-rest and sleep to meet.’
השיר הזה דומה במבנהו לשאר השירים, אך הוא מראה רצון לנוח. לא עוד לטייל, לבקר, להנות, אלא לנוח, או במשמעות אלגורית – למות.
יתכן שההשראה לפואמה הראשונה, שהיוותה בסיס לכמה פואמות ב'שר הטבעות', מקורה במשורר E.F.A Geach, שפרסם פואמה, באותו קובץ ספרותי, בו פורסמה הפואמה של טולקין 'Goblin’s Feet' (שעליה כתבתי בפרק 'מעל ההר ומתחתיו'). שימו לב לפואמה:
ROMANCE
BY E.F.A GEACH
Round the Next Corner and in the next street
Adventure lies in wait for you.
Oh, who can tell what you may meet
Round the next corner and in the next street!
Could life be anything but sweet
When all is hazardous and new
Round the next corner and in the nexy street
Adventure lies in wait for you.
**
"הוא הגיע חזרה בדיוק בעיצומה של מכירה פומבית!"
(עמ' 240, תרגום הטייסים).
טום שיפי מציין, בספרו 'Tolkien: The Author of the Century', כי יש כאן בדיחה פילולוגית – מכירה פומבית באנגלית היא Auction, בדיאלקט של דרום יורק 'אוקשן' פירושו בלגן, מהומה, בית מוזנח, בדיוק מה שמתרחש בביתו של בילבו – "רבים נכנסו ויצאו – אפילו לא טורחים לנגב רגליהם על המדרכה, כפי שהבחין בילבו לאי-שביעות רצונו." ההתמרה של המילה, ממילת סלנג למילה מכובדת, בה משתמשים בחיי היום-יום, שעשעה את טולקין והוא אף כתב על כך בהקדמה ל- 'A new glossary of the Dialect of the Huddersfield District'.
**
"כרזה גדולה, בשחור ואדום, היתה תלויה על השער – מצהירה שבעשרים ושניים לחודש יוני יעמידו האדונים גראב, גראב את ברוז למכירה פומבית…."
(עמ' 240, תרגום הטייסים).
במדריך למתרגם (הידוע יותר בשם 'Numenclature of the Lord of The Rings'), מציין טולקין כי בחר בשם Grubb על מנת להזכיר את הפועל האנגלי Grub – 'לחפור, לשרש, באדמה'. Grub ו- Vurrowes נראים כשמות אידיאליים להוביטים, שוכני הבורות. כמובן שהביקורת על עורכי דין קיימת כאן, לכאורה כמובן.
**
"שובו של מר בילבו בגינס יצר הפרעה רצינית – הן מתחת לגבעה והן מעליה והן מעבר למים – הרבה יותר מסתם שלהבת קש."
(עמ' 240, תרגום הטייסים).
"שִיבָתוֹ שֶׁל מַר בַּגִינְס גָּרְמָה לִמְבוּכָה נִכָּרֵת בְּמוֹרָד הַגִּבְעָה וּבְמַעְלָה הַגִּבְעָה, וּמֵעֵבֶר לַנַּחַל; הָיָה זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִפֶּלֶא."
(עמ' 244, תרגום הנעמי).
ובאנגלית:
"The return of Mr. Bilbo Baggins created quite a disturbance, both under the Hill and over the Hill, and across the Water; it was a great deal more than a nine days' wonder."
קל לראות כי שני המתרגמים ניסו לתרגם את הביטוי >"nine days' wonder", במידה זו או אחרת של הצלחה. הביטוי משמש לתיאור דברים הגורמים עניין מרובה וסערה של כמה ימים ואז נשכחים כלא היו.
**
"נשאר הוא שמח מאוד עד אחרית ימיו. ואלה היו ארוכים מאוד-מאוד."
(עמ' 241, תרגום הטייסים).
אם יש משהו שפרודו חב לו את חייו, הרי זה המשפט הזה. במכתב מה- 24 ביולי, שנת 1938 (מכתב מספר 31 ב'אסופת מכתבי טולקין'), מציין טולקין את המשפט הזה כמכשול הגדול ביותר לקישור בין ה'הוביט' להמשכו. את הבעיה הוא פתר בדמותו של בן דודו של בילבו, פרודו, שיצא להרפתקה במקומו. כמובן שרוויזיה של ה'הוביט' לא באה אז בחשבון.
**
בסביבות שנת 1954, כתב טולקין את 'המסע לארבור' המופיע ב'סיפורים שלא נשלמו'. בסיפור הזה מגולל טולקין את סיפורו של ה'הוביט' מנקודת מבטו של גאנדאלף, ובו הוא מנסה לענות על כמה שאלות בלתי פתורות שהיו לקוראי 'שר הטבעות' ובראשן – מדוע בחר גאנדאלף את בילבו. הסיפור מופיע בספר, שגם תורגם לעברית.
