חמשירים מאת יואל ואינגר, המספרים על המתרחש בפרק:
הגמדים שם לא נשארו
את השביל למצוא מיהרו
אז הופיעו שדונים
חמושים בכידונים
ואת ידיהם קשרו.
בילבו כרגיל מיד נעלם
וצפה בשתיקה איך לוקחים את כולם
אחריהם צעד
שלא להיות לבד
עד שהגיעו לתוך האולם.
אז המלך הורה את כולם לזרוק
בלי יוצא מן הכלל – ישר לצינוק
תאים מבודדים
קיבלו הגמדים
שנכלאו שלא כחוק (בלי משפט הוגן וללא עורך דין).
בילבו הקטן חי בפחד
גונב אוכל מהצלחת
הוא עקב אחרי שומר
את תורין מצא מהר
והסב לו הרבה נחת.
הוא ריגל את הארמון
ומצא לו רעיון
תוכנית מעולה
אבל יש מכשלה
על השער שמר גליון.
לילה אחד הייתה מסיבה
והשמחה של כולם הייתה רבה
השומרים נרדמו
חלומות הם חלמו
בילבו החליט שההזדמנות היא טובה.
את המפתחות גנב
ושחרר את חבריו
אותם הוא הוביל
הם הרעישו כמו פיל
אך כולם הלכו אחריו.
לחביות אותם דחף
עם חור קטן בשביל האף
ואז הוא נוכח
שאת עצמו הוא שכח
מה יעשה הוא עכשיו.
המשרתים העירו את גליון
וגם צחקו עליו המון
הוא התחיל לצעוק
שחביות יש לזרוק
כדי שיוכל לחזור לישון.
בילבו הקטן היה בצרה
מהר הוא הבין שאין לו בררה
למים צלל
וכך הוא ניצל
והמשיך עם החבורה.
על חבית הוא עלה
הרגיש רוח קלה
אז המסכן
קצת הצטנן
וכך יום שלם הוא בילה.
כך הגמדים הגיעו כולם
ביעילות מירבית אל עיר האגם
את החביות העלו לחוף
אנשים שגרו קרוב
ובילבו היה איתם גם.
**
"סכיניהם הבודדים – הנשק היחידי שברשותם – היו חסרי תועלת נגד חצי האלף, היכולים לפגוע בעינה של ציפור בלילה." (עמ' 141, תרגום הטייסים).
טולקין לא יצר את הזיהוי של Elves עם חצים וקשתות, קשתות נחשבו לכלי הנשק המסורתיים של הפיות וקישור זה נותר גם ביצירתו של טולקין. באנגלית קיים הביטוי Elf-shot – אם אדם מת מסיבה פתאומית כלשהי, אומרים שהוא מת כתוצאה מ- Elf-shot או מ- Elf-stroke (וכך, אגב, נוצרה המילה האנגלית עבור 'שבץ' – stroke). גם חבורות לא מוסברות או שיתוק הוסברו על ידי Elf-shot, כלומר – חץ זעיר שירו הפיות באדם הנפגע, שלא הותיר סימנים על העור. חצים דקים מאבן, שהוכנו על ידי תושביה הקדומים של אנגליה נחשבו לחצי פיות.
מי שרוצה לדעת עוד על הפיות, מוזמן לקרוא את הספר Faeries.
**
"בְּאוּלָם גָּדוֹל בַּעַל עַמּוּדִים שנחצבו בְּאֶבֶן יָשַׁב מֶלֶךְ השדונים עַל כִּסֵּא שֶׁל עֵץ מְגֻלָּף. עַל רֹאשׁוֹ הָיָה כֶּתֶר שֶׁל ענבות וְעָלִים אֲדֻמִּים, כִּי שׁוּב הִגִּיעָה עֵת הסתו. בְּאָבִיב הָיָה חוֹבֵשׁ כֶּתֶר שֶׁל פִּרְחֵי יַעַר. בידו הֶחֱזִיק מָטֵּה אַלּוֹן מְגֻלָּף." (עמ' 144, תרגום הנעמי).
הבאתי ציטוט דווקא מתרגום הנעמי, כיוון שהטייסים תרגמו Oak כאורן ולא כאלון. איזכור העץ שממנו מורכב מטה המלך אינו מקרי – האלון הוא עץ שנקשר לדרואידים, אותה כת קלטית מסתורית שאיכלסה את בריטניה עוד בטרם פלשו אליה הרומאים. שמם של הדרואידים – Druids נגזר מהמילה drus, 'אלון' ביוונית, ובטקסים השונים של הדרואידים היה מקום חשוב לעץ האלון.
בנוסף לכך, אלון נחשב לאחד משלושת העצים המיתיים הקדושים עבור הפיות. גם שני העצים האחרים מופיעים בספר, בפרק האחרון – 'מערכה אחרונה'. הנה הבית הרלוונטי באנגלית, כיוון ששני התרגומים העבריים אינם מדויקים:
"Hush! Hush! Oak, Ash, and Thorn!
Hushed be all water, till dawn is at hand!"
(הבית האחרון של השיר שבני הלילית שרים לבילבו, מתוך הפרק האחרון – 'The last stage')
**
את הקשר בין נארגותרונד – ממלכת בני הלילית מהעידן הראשון, שהיתה קיימת בלגנדאריום מימיו הראשונים, לבין ממלכת בני הלילית ביער אופל, הזכרתי כבר במאמר הקודם. ניתן לראות דמיון אפילו בין הציורים של טולקין. השוו את הציור שבו טולקין צייר את ההיכל ביער אופל (קישור) לבין הציור שלו את נארגותרונד (קישור).
**
"צריך להיות משקה חריף במיוחד כדי להפוך את אלף היער לישנונים. יין זה, כפי הנראה, היה מן הבציר המשכר של גני דורוויניון הגדולים, ולא נועד לחייליו ולמשרתיו של המלך, אלא למלך עצמו בלבד; כמו כן, נועד לגביעים קטנים, ולא לקנקניו הגדולים של השמש הראשי."
(עמ' 146, תרגום הטייסים).
השם דורוויניון, Dorwinion, נלקח גם הוא מהלגנדאריום המתהווה. הוא מופיע כבר בטקסט 'The Lay of the Children of Húrin', שנכתב, כנראה, בשנים 1918-1926:
“Then he bade them drink, and drew from his belt
A flask of leather full filled with wine
That is bruised from the berries of the burning south-
And the Gnome-folk know it, and the nation of Elves,
and by long ways lead it to the lands of the North.
There bakéd flesh and bread from his wallet
they had to their hearts’ joy; But their heads were mazed
by the wine of Dor-Winion that went in their veins”
(שורה 229-230, בגרסה הראשונה של הפואמה השם מופיע כ- Dorwinion)
“amid the wine of Dor-Winion that went ungrudged
in their golden goblets; and goodly meats”
(שורה 425-426)
כפי שניתן לראות, השם דורוויניון מופיע לפחות פעמיים, וכמו ב'הוביט', גם כאן זה שם של חבל-ארץ עשיר בכרמים המניבים יין חזק במיוחד. בפואמה מצויין שהכרם נמצא בדרום החם וממנו מיובא היין לארצות הצפון.
השם שרד גם בגרסה השניה של הפואמה:
Then he bade them drink from his belt drawing
a flask of leather full-filled with wine
that is bruised from the berries of the burning south-
the Gnome-folk know it. From Nogrod the Dwarves
by long ways lead it to the lands of the North
for the elves in exile who by evil fate
the vine-clad valleys now view no more
in the lands of Gods. There was lit gladly
a fire, with flames that flared and spluttered
of wind-fallen wood that his wizard’s cunning
rotten, rain-sodden, to roaring life
there coaxed and kindled by craft or magic;
there baked they flesh in the brands’ embers;
white wheaten bread to hearts’ delight
he haled from his wallet till hunger waned
and hope mounted, but their heads were mazed
by that wine of Dor-Winion that went in their veins,
and they soundly slept on the soft needles
of the tall pinetrees that towered above.
(גרסה שניה של הפואמה – 537 – 555)
“and the wine of Dor-Winion that went ungrudged
in their golden goblets; and goodly meats”
(גרסה שניה של הפואמה – 806-807)
ניתן לראות שלא רק השם Dor-Winion היה חשוב לטולקין אלא גם המיקום של חבל-ארץ זה בדרום, שנשמר גם בגרסה השניה.
את דורוויניון אנחנו פוגשים בכרך החמישי של ההיסטוריה ('History of Middle Earth'), בטקסט 'Quenta Silmarillion', שמתוארך לשנת 1937, מעט לפני שטולקין החל לכתוב את 'שר הטבעות' ואחרי שהוא השלים את ה'הוביט':
“Here endeth the silmarillion: which is drawn out in brief from those songs and histories which are yet sung and told by fading Elves, and (more clearly and fully) by the vanished Elves that dwell now upon the lonely Isle, Tol Eressëa, whuther few mariners of Men have ever come, save once or twice in a long age when some man of Eärendel’s race hath passed beyond the lands of mortal sight and seen the glimmer of the lamps upon the quays of Avallon, and smelt afar the undying flowers in the meads of Dorwinion. Of whom was Eriol one, that men named Ælfwine, and he alone returned and brought tidings of Cortirion to the Hither Lands.”
(Quenta Silmarillion §33)
כאן לשם דורוויניון אותה משמעות, אבל מיקומו משתנה – לא עוד בבלריאנד, אלא בטול ארסאה. יתכן שטולקין החליט להשמיט את דורוויניון הדרומית מסיפור המיתולוגיה, אך השם מצא חן בעיניו ולכן הוא השתמש בו גם ב'סילמאריליון' בשנת 1937. יתכן גם שהוא שכח שהשם כבר הופיע בסיפור ילדי הורין. איננו יכולים לדעת מה עבר בראשו של טולקין, אך ניתן לראות את השינויים במיקום של דורוויניון לאורך ההיסטוריה:
1925 דורוויניון (בסיפור ילדי הורין, בדרום בלריאנד) -> 1932+/- דורוויניון ('בהוביט', לא מצויין מיקום) -> 1937 דורוויניון (ב'קוונטה סילמאריליון', בטול ארסאה).
אחרי כן אנחנו לא שומעים יותר על דורוויניון בלגנדאריום, אבל בשנת 1970, פאולין ביינס, המאיירת ה"רשמית" של טולקין, מפרסמת, בעצה אחת עם טולקין' מפה של הארץ התיכונה שבה דורוויניון מופיעה ליד ימת ר'ון.
יש כאן שאלה הרבה יותר רצינית מאיזוטריה הנוגעת למיקומה של דורוויניון – אחד הטיעונים החזקים ביותר כנגד הכללתו של ה'הוביט' בלגנדאריום וכנגד הסתמכות עליו כמקור מוסמך למידע על העולם שטולקין יצר, הוא שבעוד 'שר הטבעות' השפיע על המיתולוגיה ועל הלגנדאריום, ל'הוביט' לא היתה השפעה כלל. בכל פעם ש'ההוביט' סתר אלמנט מסוים ב'שר הטבעות' שונה ה'הוביט' (ולא 'שר הטבעות'). אם נראה שאלמנט מסוים בלגנדאריום כן השתנה בגלל ה'הוביט' – אזי הטענה לעיל קועקעה.
במקרה הזה, למרבה הצער, דורוויניון לא תספק לנו את ההוכחה לכך. מדוע? בגלל הציטוט לעיל של ה'קוונטה סילמאריליון' שמראה שמיקומה של דורוויניון השתנה שוב, אחרי שב'הוביט' אוזכר המיקום במפורש. זה מראה שלשם דורוויניון לא היתה משמעות רבה בעיני טולקין, או שהוא התעלם ממה שכתוב ב'הוביט'. כך או כך, במקרה הזה ה'הוביט' לא השפיע על המיתולוגיה או על הלגנדאריום.
**
אפרופו החביות בנהר, מדובר בצורת תעבורה ומסחר שהיתה מקובלת בימי הביניים באנגליה. גם ב'רוח בערבי הנחל', הספר האנגלי המפורסם, יש דלת ברצפה המובילה למעבר סודי שמגיע אל הנהר. איני יודע אם טולקין הושפע מהעניין הזה.
**
בפרק הזה מתגלים לנו בני לילית אחרים במקצת מבני הלילית שראינו אצל אלרונד. בני הלילית כאן הרבה יותר דומים לבני אדם – הם משתכרים, מתרגזים, מועלים בתפקידם ונוחרים על השולחן. בניגוד מוחלט לבני הלילית של אלרונד ולבני הלילית של 'שר הטבעות' ושל ה'סילמאריליון'. מדובר כאן באחת הסתירות הגדולות בין ה'הוביט' ל'שר הטבעות' ול'סילמאריליון', כפי שציינתי במאמר שעסק בפרק השלישי.
לעומת בני הלילית חמי הדם והאדירים של המיתולוגיה, או בני הלילית העצובים והאציליים של 'שר הטבעות', בני הלילית של ה'הוביט' עומדים קצת בצד. אי אפשר לקשר אותם לשום דבר ולמיתולוגיה בכלל. זו עוד טענה בעד אי הכללתו של ה'הוביט' בלגנדאריום.
