חמשירים מאת עדן ונהורסט, המספרים על המתרחש בפרק:
לבית אלרונד הם הגיעו ולהם שם בני הלילית הריעו, וגם שרו שירים על זקני גמדים אך אותם מדרכם לא הניאו.
העניינים שם היו ממש שמימיים והם חשבו כמה טובים החיים הם ערכו משתאות והחליפו כוחות ונגעו קצת בעניינים רציניים.
כי מולם עמדו ההרים כמעט ואינם עבירים מלאים סכנות יצורים ומפולות שהעפילו על השבילים.
הם נפגשו עם אלרונד השר והדבר כלל לא היה מיותר כי תכססו שם עצות והתכוננו לבאות כי דבר לאלרונד לא היה זר.
באמצע הקיץ הם עזבו ולהרים במהירות הם קרבו, מצוידים מחדש אך מלאים בחשש
ואל הזריחה הם רכבו.
**
ביתו של אלרונד מכונה במקור האנגלי "The Last homely house". homely, פירושו נוח, ביתי, מקום בו מקבלים יחס נעים. בעברית, הבית מכונה "אחרונת האחוזות הביתיות" בתרגום הטייסים ו"הבית הידידותי האחרון" בתרגומו של הנעמי. כלומר, המקום הידידותי האחרון שתורין ושות' יכולים לנוח בו לפני חציית ההרים המאיימים.
**
בפרק זה אנו פוגשים לראשונה בבני הלילית. בני הלילית (ה-Elf, או ה-Elves ברבים), הופיעו לראשונה באדות הנורדיות המוקדמות ומאז הם מככבים באגדות האירופאיות האנגליות. ה-Elf, שבמקור שימשו לתיאור נשמות המתים ולאחר מכן לתיאור יצורים דמויי אדם, עברו מטמורפוזה ובתקופה בה כתב טולקין, היוו תת זן של ה-Fairies – אותם יצורים קטנים ובלתי נראים, חלקם מעופפים, אשר משוטטים להם בשדות הירוקים ובגינות ומעוללים מעללים שונים, יצורים שונים בתכלית השינוי מבני הלילית המוכרים לנו מ'שר הטבעות' ומה'סילמאריליון'.
כשטולקין הגה לראשונה בשם Elf, המיתולוגיה והתפיסה שלו את בני הלילית היו שונים לחלוטין ממה שמוכר לנו. בשנת 1916 החל טולקין לכתוב את 'The cottage of lost play', שפתח את השער למיתולוגיה נרחבת הרבה יותר על תולדותיהם של בני הלילית. לא ארחיב כאן על המיתולוגיה המוקדמת ועל ההבדלים בינה לבין התוצאה המוגמרת (ניתן לקרוא יותר על כך במאמר של יאיר קוצר). מה שמעניין אותנו הוא שאותם בני לילית השתנו במהלך ההיסטוריה, וככל שבני האדם הפכו לחזקים יותר, כך הלכו הם ונקלשו והפכו בהדרגה לדמויי הפיות האנגליות – נמוכים ובלתי נראים. הסיפורים שכתב טולקין מראים כיצד הם הגיעו למצב הזה.
ככל שטולקין המשיך לפתח את המיתולוגיה שלו, כך התרחקו בני הלילית מהפיות. בשלב מאוחר יותר הוא זנח את עניין ה'הקלשות' והשינוי במבנה הפיסי של ה- Elves. בתקופה בה נכתב ה'הוביט', היו בני הלילית של טולקין כבר רחוקים מהפיות, אך עדיין אנו רואים, במיוחד בפרק זה, את עקבותיהם של השדונים החביבים מהמיתולוגיה המוקדמת. בני הלילית בפרק הזה משתעשעים יותר, צוחקים יותר ונחמדים יותר מבני הלילית המהורהרים שנפגוש ב'שר הטבעות' או מבני הלילית הטראגיים המוכרים לנו מה'סילמאריליון'.
**
"ומיד החלו בשיר נוסף, מגוחך לפחות כמו זה שרשמתי מקודם" (עמ' 49, תרגום הטייסים).
לא כולם יודעים שבנוסף לשיר על הגמדים ישנו שיר נוסף, שלא היה ידוע קודם לכן, שהתפרסם על ידי דאגלאס אנדרסון. וזהו השיר הנוסף:
ELVISH SONG IN RIVENDELL
Come home, come home, ye merry folk!
The sun is sinking and the oak
In gloom has wrapped his feet
Come home! The shades of evening loom
Beneath the hills, and palely bloom
Night-flowers white and sweet.
Come home! The birds have fled the dark,
And the sky with silver spark
The early stars now spring.
Come home! The bats begin to flit,
And by the hearth `tis time to sit.
Come home, come home and sing!
Sing merrily, sing merrily, sing all together!
Let the song go! Let the sound ring!
The moon with his light, the bird with his feather:
Let the moon sail, let the bird wing!
The flower with her honey, the tree with his weather:
Let the flower blow, let the tree swing!
Sing merrily, sing merrily, sing all together!
**
יחד עם בני הלילית אנו פוגשים גם באלרונד, בן הלילית למחצה. כאן מופיעים לראשונה איזכורים למיתולוגיה העשירה, שבשלב זה היתה כבר מפותחת, לפחות בחלקה. חלק מהאיזכורים, אגב, היו בלתי מתוכננים. כך מתוודה טולקין במכתב 257 (מתוך אסופת מכתבי טולקין):
"הפסקה בפרק השלישי, המשייכת אותו לחצאי בני הלילית במיתולוגיה, היתה תאונה רבת מזל, תודות לקושי בהמצאה חוזרת ונשנית של שמות טובים לדמויות חדשות. נתתי לו את השם אלרונד ללא מחשבה, אך כיוון ששם זה הגיע מהמיתולוגיה… הפכתי אותו לבן לילית למחצה".
אלרונד לא היה חלק אינטגרלי מהמיתולוגיה. הוא מופיע לראשונה רק בכרך הרביעי של ההיסטוריה ('History of Middle Earth') ב'סקיצה של המיתולוגיה', וגם שם שונה דמותו מזו המוכרת לנו.
שתי העובדות האלו יכולות בהחלט להסביר מדוע אלרונד לא מתרגש מגלאמדרינג ואורקריסט, בשבילו אלו חרבות ממיתולוגיה אחרת… במהדורה הראשונה משנת 1937 מופיע, בקשר לחרבות, המשפט: "Swords of the elves that are now called Gnomes". המשפט הוחלף אחר כך ל: "Swords of the High Elves of the West, my kin". הסיבה לכך היא שבמיתולוגיה של שנת 1937 נקראו הנולדור Gnomes (מבטאים כ'נוֹמִים'), בהשראת המילה היוונית Gnome שמשמעותה 'חכמה'. טולקין החליף את המונח נומים ב'בני לילית רמים' או 'נולדור' כאשר הבין שהמונח קשור יותר מידי לנומים האירופאים.
**
דיוויד סאלו, אחד מחוקרי טולקין, הצליח למצוא את העמק שהיווה את מקור ההשראה לריוונדל. בהודעה הזו הצגתי את התמונות הרלוונטיות המוכיחות, מעל לכל ספק, שההשראה לעמק באה מעמק שוויצרי שטולקין היה בו. טולקין הרי ביקר בשוויצריה יחד עם דודתו בשנת 1911 והביקור שימש כהשראה לעוד כמה חלקים ב'הוביט'. על כך בהמשך.
