אֲמַאנְדִּיל – Amandil

אמאנדיל, "ידיד של אמאן" בקווניה, היה הלורד האחרון של אַנְדוּנְיֶיה בנומנור, צאצאו של אלרוס טַאר-מִינְיָיטור ואביו של אֱלֶנְדִיל הגבוה. כאשר בגידת סאורון נחשפה, ונודע כי אַר-פָרָזוֹן מכין התקפה על הואלר עצמם, חשש אמאנדיל כי חרון אפם של הואלר ישמיד את ארצו ועמו והפליג לכוון אמאן, להתחנן לרחמיהם. גורלו לא נודע.

שרי אַנְדוּנְיֶיה

תאורה של אנדונייה, ששכנה בחוף המערבי של נומנור נמצא בסיפורים שלא נשלמו (סל"ן):

אַנְדוּסְטָר היתה טרשית בחלקיה הצפוניים, עם עצים גבוהים המשקיפים על הים. היו בה שלושה מפרצים קטנים שפנו מערבה, אשר ביתרו את הרמות. אולם במקומות רבים הצוקים לא הגיעו אל שפת הים, והותירו מצע של יבשה לרגליהם. הצפוני מביניהם נקרא מפרץ אנדונייה, כי בו שכן הנמל של אנדונייה (שקיעת חמה). לצידו על החוף שכנה עיר הנמל, ומגורים רבים נוספים טיפסו במדרון התלול שמאחור. 1

אנדונייה היתה אזור בנומנור בו כולם דיברו את שפת האלפים (סינדרין),2 בעוד שבשאר האי, שפת האם היתה אדונאית. על פי טולקין, ההצדקה למוזרות הזו היא העובדה שמתיישבי האזור הצפון מערבי של ארץ המנחה היו צאצאי בית בֵּאוֹר אשר "בבֶּלֶרִיאַנְד זנחו מוקדם את לשונם שלהם ואימצו את שפת סינדרין" 3

הלורד הראשון של אנדונייה היה ולאנדיל בנם של אֱלָטָן איש אנדונייה וסִילְמָארְיֵין בתו הבכורה של מלך נומנור הרביעי,4 טַאר-אֱלֶנְדִיל. הוא [ולאנדיל] וצאצאיו "נודעו בידידותם עם האלדר".5

"שרי אנדונייה היו הנכבדים מכל אחרי בית המלוכה", "הם היו נאמנים למלכים, ורחשו להם כבוד". "לורד אנדונייה נמנה תמיד על ראשי יועצי השרביט".9

"מועצת השרביט" הורכבה מנציגים מכל אזורי נומנור, אשר יעצו למלך6 אולם היו חסרי סמכות שלטונית.

אֲמַאנְדִּיל, חבר נעורים של אַר-פָרָזוֹן

אמאנדיל בנו של נומנדיל והשר השמונה עשר של אנדונייה,7 נשא את אותו שם כמו המלך השלישי של נומנור, טאר-אמאנדיל, נכדו של אלרוס8. תאריך הולדתו לא נרשם אולם נאמר כי "בימי נעוריהם המשותפים, אמאנדיל היה יקר לליבו של פרזון."9 ניתן להניח כי מכיון ששניהם היו צאצאים של אלרוס, ניתן לשניהם משך חיים דומה.

התאריכים שכן קיימים אינם תומכים בהצהרה הנ"ל. אר-פרזון נולד בשנת 3118 לעידן השני,10 בעוד שבצאצאיו של אלנדיל מצויין כי אלנדיל, בנו של אמאנדיל, נולד ב 3119 של העידן השני11, רק שנה אחת מאוחר יותר. אם אכן מקבלים תאריך זה כ"קאנון", הוא מרמז שאמאנדיל היה קרוב בגילו לאביו של פרזון, יותר מאשר להיות ידיד נעורים של פרזון עצמו.

ידיד האלדר

בתקופתו של אר-גימילזור, סבו של אר-פרזון ואויבם הגדול ביותר של הנאמנים, אשר העניש את אלו אשר קידמו בברכה את הספינות מאֶרֶסֵאָה, האלדר החלו להגיע לנומנור בסתר, עד אשר לבסוף, "הספינות מארסאה חדלו להגיע מכוון השקיעה ונמלי אנדונייה נָשַׁמּוּ."12

אפילו אם בנו של אר-גימילזור, טאר-פלאנטיר ניסה לבטל את הנזק, הוא לא הצליח כי נאמר "אף ספינה לא הגיעה עוד מן המערב אל נומנור, ואָבַלוֹנֵה צוֹעַפָה בענן".13

משום כך, הגיוני להניח כי הידידות בין אמאנדיל והאלפים נרקמה בעת מסעותיו לארץ התיכונה, ("הוא היה ספן אדיר בים"14) לממלכתו של גיל-גאלד. ההערכה שרחש לאלדר נענתה בנדיבות במתנת הפלנטירי.

אבנים אלו היו מתנת האלדר לאמאנדיל, אביו של אלנדיל, להיות לנחמה לנאמנים בנומנור בימיהם הקודרים, עת חדלו האלפים לבוא לארץ שנחה תחת צילו של סאורון. הם נקראו פלנטירי, הצופות ממרחק, אולם אלו שהובאו לארץ התיכונה אבדו זה מכבר. 31

ניתן להניח כי ידידיו האלפים של אמאנדיל סיפרו לו לפחות חלקית, על הארועים באֶרֶגְיוֹן, על מותו של קֶלֶבְּרִימְבּוֹר ועל חישול טבעות הכוח, כדי להזהיר אותו מפני סאורון. אולם אם אמאנדיל ידע על הבגידה, ואם הוא סיפר לאר-פרזון, אזהרותיו לא זכו לתשומת לב.

הסילמריליון אינו מציין במפורש אם אמאנדיל הפליג לאומבר עם אר-פרזון בעת המערכה נגד סאורון, או האם אפשרי שהוא הזהיר אותו מפני הסיכון שבהבאת שר האופל כבן ערובה אל נומנור, בשנת 3262 של העידן השני.

מנהיג הנאמנים

באופן לא מפתיע, מייד כאשר סאורון החל לזכות בחסד המלך הוא דאג שאמאנדיל, אולי היריב האחרון שיכול היה להשפיע על המלך נגד שקריו, יסולק מן הזירה.

….כל היועצים להתרפס בפניו מלבד אחד ויחיד, אמאנדיל שר אנדונייה. אט אט חל שינוי בארץ, ולבבות רעי האלפים נטרדו מאוד, ורבים הפכו את עורם מפחד. ולמרות שאלו שנותרו עדיין, קראו לעצמם הנאמנים, אויביהם כינו אותם בוגדים.14

וגם

כעת הוא [אמאנדיל] שׁוּלַח, כי סאורון שנאו יותר מכל האחרים בנומנור. אולם בשל היותו כה אציל, וספן כה אדיר בים, רבים בעם רחשו לו כבוד, והמלך וסאורון כאחד לא העזו להרים יד נגדו, עדיין. 14

וגם

לכן אמאנדיל פרש לרוֹמֶנָה, ואת כל אלה בהם בטח שהיו עדיין נאמנים, זימן לשם בחשאי. כי חשש שהזדון יתפשט במהירות כעת, ורעי האלפים נמצאים בסכנה. 15

המלך החל לסגוד לאפלה, לכת העתיקה של מלקור, ואמאנדיל למד על כוונתו של סאורון לשכנע את המלך לכרות את נימלות'. הוא פחד שאר-פרזון יכנע לבסוף לשכנועיו של סאורון, ולאחר שחלק את פחדיו עם בנו אלנדיל ונכדיו אִיסִילְדוּר ואֲנַאריוֹן, איסילדור סיכן את חייו וגנב את פרי נימלות', מחצר המלך באַרְמֶנֶלוֹס.

ואיסילדור הגיע לבסוף בקושי רב לרומנה, ומסר את הפרי לידיו של אמאנדיל בטרם בגד בו כוחו. אז ניטע הפרי בחשאי, ובורך על ידי אמאנדיל, ונצר יצא ממנו ולבלב עם בוא האביב. 16

אלו היו זמנים חשוכים מאוד בנומנור וזהו פלא שאמאנדיל ומשפחתו שרדו, כאשר לחשים על בגידה היו סיבה מספקת להפוך לקרבן על מזבחו של מלקור, במקדש שבנה סאורון.

ומאז האש והעשן עלו ללא הפסקה, כי כוחו של סאורון גבר מיום ליום. ובמקדש ההוא, הקריבו בני אדם קרבנות למלקור, בשפיכות דמים, ועינויים, ורשעות גדולה, כדי שישחרר אותם מן המוות. בעיקר, בחרו את קרבנותיהם מקרב הנאמנים, ואולם מעולם לא תוך האשימו אותם בגלוי בחוסר סגידה למלקור מעניק החרות. הם טפלו עליהם האשמות של שנאת המלך, בגידה במלך, או קשירת קשר נגד שאריהם, בכזבים ורעל. לרוב, היו אלה האשמות שוא, אולם הימים היו מרים ושנאה הולידה שנאה. 17

מלבד האיזכור למזימות אפשריות בציטטה למעלה, אין תעוד של התקוממות או מרידה בנסיון להתנגד לאר-פרזון, או לפחות לסאורון, השליט האמיתי מאחורי הכתר. יתכן כי הנאמנות המוחלטת של שרי אנדונייה למלכי נומנור מנעה מאמאנדיל להתחיל במלחמה גלויה או אולי הנאמנים לא היו חזקים דיים לפתוח מתקפה. למרות שכונו מורדים נראה שהיתה מעט מאוד אם בכלל, התנגדות מן הנאמנים להחשכת ארצם, למעט אולי שימור עצמי.

כחמישים שנה לאחר שהגיע סאורון לנומנור המלך החל לחוש את המוות המתקרב, ולהתכונן למלחמה נגד הואלר, בעקבות הצעתו של סאורון, על מנת להשיג מהם אלמוות בכוח. לבסוף, אמאנדיל שגם הוא ודאי חש את גילו אם היה קרוב לזה של המלך, החליט לפעול.

וכאשר למד אמאנדיל על כוונותיו של המלך, נמלא יאוש ואימה, כי הוא ידע שבני אדם לא יוכלו לנצח את הואלר במלחמה, וכי הרס יבוא על העולם, אם מלחמה זו לא תמנע. לכן, הוא קרא אליו את בנו אלנדיל, ואמר לו:
'הימים הם אפלים, ואין תקוה לבני האדם, כי הנאמנים מועטים הם. לכן, יש בדעתי לעשות כמעשהו של אבי אבותינו אֵאָרֶנְדִיל, להפליג למערב על אף החרם, ולדבר עם הואלר, אפילו עם מַאנְוֶוה עצמו אם יתאפשר, ולהתחנן בפניו לעזרה, בטרם יאבד הכל.'
'אם כך, האם תבגוד במלך?' אמר אלנדיל, 'אתה הרי יודע כי הם מאשימים אותנו בבגידה וריגול, וכי עד עתה, אלו היו האשמות שוא.' 18

אמאנדיל היה מוכן לשאת בתוצאות של שבירת החרם והפלגה מערבה, מתוך תקוה לשכנע את הואלר להראות רחמים לאלו שנותרו נאמנים.

כדי להגן על משפחתו הציע שהוא יעמיד פנים כמפליג לכוון מזרח, ויפנה חזרה לכוון אמאן כאשר לא יהיה עוד בטווח ראיה מחופי נומנור. הוא יעץ לבנו להתכונן בסתר להפליג עם כל אנשיהם ועם "כל הדברים אשר לבכם לא יוכל לשאת פרידה מעימם", וכן להסתיר את כוונתו לקחת אנשים כה רבים, משום שאז הם יידרשו להצטרף לכוחות המלך נגד הואלר.

היתה לו תקוה מועטה שישוב, או אפילו שיצליח במשימתו משום שהוא גם אמר לאלנדיל:

קרוב לודאי שתצטרכו להמלט מארץ הכוכב ללא כוכב להנחותכם, כי ארץ זו מחוללת. אז תאבדו את כל אשר אהבתם, ותטעמו את טעם המוות עוד בחייכם, כאשר תחפשו ארץ גולה במקום אחר. אולם אם במזרח או במערב, הואלר לבדם יכולים לומר. 19

למרבה הצער, הוא צדק:

מסופר כי אמאנדיל הפליג בספינה קטנה לעת לילה ושט תחילה מזרחה, ואז פנה ועשה דרכו מערבה. והוא לקח עימו שלושה משרתים יקרים לליבו, ושוב לא נשמע מהם דבר ולא נראה מהם אות בעולם הזה, ולא נודע גורלם. בני אדם לא יוכלו פעם שניה להנצל באמצעות שליחות שכזו, שכן מַעַל נומנור, לא בנקל יִימָחֵל. 20

שלא כמסעו של אארנדיל, נראה שמסעו של אמאנדיל נכשל, למעט אולי הצלת שאריו וחבריו. הוא ודאי לא הקנה רחמים לאנשים שלא היו על סיפון הספינות אשר אלנדיל ובניו הצליחו להשיט לארץ התיכונה.

כך התכונן אלנדיל ולא התערב במעשי הזדון של הימים ההם, והמתין לאות אשר לא הגיע. אז הפליג בחשאי לחופים המערביים והשקיף על פני הים, כי צער וגעגועים מלאו את לבבו, ואהבה גדולה אהב את אביו. אולם הוא לא הבחין בדבר מלבד צייו של אר-פרזון שהתקבצו בנמלים המערביים. 21

נומנור שקעה מתחת לים או בשל זעמו של אִילוּבָטָר, אשר אליו כך נאמר, העבירו הואלר באופן נוח, את השליטה כאשר אר-פרזון דרך על אדמתם, או משום שהתמוטטה אל תוך התהום שנוצרה בעקבות הסרת אמאן מן העולם השבור.

ואנדור ארץ המנחה, נומנור של המלכים, אלנה ארץ כוכב אארנדיל נהרסה כליל, כי היתה קרובה למזרח הסדק הגדול ויסודותיה התמוטטו. והיא נפלה וצללה לאפלה ואיננה עוד. ואין עוד כעת מקום על פני האדמה, אשר בו נשמר זכרונם של ימים ללא זדון. כי אילובטר הדף את הימים הגדולים שממערב לארץ התיכונה ואת הארצות הריקות שממזרח לה, וארצות חדשות וימים חדשים נוצרו, והעולם התמעט כי ואלינור וארסאה נלקחו ממנו אל ממלכת הנסתר. 22

שלא לומר מאומה על נומנור.

התפתחות הדמות של אמאנדיל בכתבי טולקין

טולקין סיכם עם ידידו סי.אס. לואיס כי הוא יכתוב סיפור על מסע בזמן23 והתחיל את הסיפור, אשר יקח את גיבורו להיות עד לשקיעת אטלנטיס. הוא קרא לו "נומנור הארץ במערב". הגרעין שבבסיסו של רעיון זה התפתח לסדרה של מקרים בהסטוריה, בהם צמדים של אב ובן יחזרו ויחוו "זכרונות" או "חלומות" מן העבר הרחוק על אודות אב ובן מקוריים (אמאנדיל ואלנדיל) אשר היו נוכחים בעת שקיעת האי.

"הדרך האבודה" הוא סיפור בלתי שלם של מסע בזמן, אשר טולקין כתב. בסיפור זה טולקין יצר דמות כמעט אוטוביוגרפית בשם אָלְבּוֹיְן (Alboin)(דמות שקדמה לאמאנדיל באותו זרם של צמדי אב-בן שהגיחו שוב ושוב לאורך ההסטוריה)

הביוגרפיה של אלבוין כפי שהיא משורטטת בפרקים אלה, מעוצבת במקרים רבים על פי חייו של אבי – למרות שאלבוין לא ×”×™×” יתום, ואבי לא ×”×™×” אלמן. תאריכים הכתובים בעפרון על עטיפת כתב היד מחזקים את האלמנט הביוגרפי: אלבוין נולד ב 4 בפברואר (1891 >) 1890, שנתים לפני אבי. אודוין (Audoin) נולד בספטמבר 1918. 24

אלבוין הוא פרופסור להסטוריה ושפות עתיקות שחולם על משהו שיכול להיות עבר רחוק, וזוכר מילים משפה בלתי מוכרת בשם אֶרֶסֵאָן (Eressean). מאז ילדותו הוא מתגעגע ללא הרף לשוב חזרה בזמן לאורך "הדרך האבודה", אל אותם זמנים רחוקים,

..לראות בעיניים ולשמוע באזניים: לראות את צורתן של ארצות עתיקות אפילו שכוחות, לראות עמים עתיקים מהלכים, לשמוע את שפותיהם כפי שדיברו בימים שלפני הימים, כאשר שפות של שושלות שנשכחו נשמעו בממלכות שמזמן נפלו לחופי [האוקיינוס] האטלנטי. 25

משאלתו התקיימה כמיטב המסורת של סיפורי אגדה. איש בשם אלנדיל מציע לו בחזיון את האפשרות "לחזור", אם יבוא עם בנו אודוין (הדמות שקדמה לאלנדיל). כמובן שאלבוין מסכים.

האבולוציה של דמותו של אמאנדיל בתוך סיפור נומנור, אלמנט מפתח במיתולוגיה של טולקין, מרתקת אף היא. בטיוטות הראשונות, בתחילה, רק אלנדיל נזכר, ולאחר מכן אחים: אלנדיל וולאנדיל, אשר נמלטו מן ההרס וייסדו את הממלכות הנומנוריות בארץ התיכונה.

לאחר מכן הופיע אמאנדיל, אלא שהשמות בהם נקרא מבלבלים. הוא היה ולאנדיל בחלק מן הטקסטים וארבזן (Arbazan) באחרים,26 (אפנוזיר (Aphanuzir) לאחר מכן בגירסה הסופית של "טביעת אנדונה"), וגם לכל שאר הדמויות המוכרות והמקומות היו גרסאות מוקדמות של שמותיהם הסופיים באדונאית:

בין אלה ראש וראשון היה אחד ארבזן ובנו נימרוזן (Nimruzan), ספנים גדולים על הספינות. הם היו משושלתו של אידילזר אזראבלו (Indilzar Azrabelo), אולם לא מבית הבכור, אשל לו היו שייכים כס המלכות והכתר אשר בעיר ארמינאלת27 (Arminaleth).

לאר-פרזון וארבזן היה דיון מעניין על טִבְעוֹ העגול של העולם, והמשמעות של צורה שכזו על חרם הואלר:

ובזמן מסויים ישב אר-פרזון עם יועציו בבית הגבוה, והתדיין על דברי השליחים אשר אמרו כי צורת האדמה היא כזו שניתן לשים סביבה מחגורת. 'אולם אם נאמין לזאת', הוא אמר, 'כי אחד היוצא לכוון מערב ישוב מן המזרח, האם לא נכון יהיה כי זה ההולך תמיד מזרחה ישוב לבסוף מאחורי המערב, ולמרות זאת, לא יפר כל חרם?' 28

ארבזן טען כי אפילו אם העולם עגול, הוא כה גדול עד כי אדם יבלה את כל חייו בנסיון להקיפו. אולם אר-פרזון לא שוכנע:

…. הוא שקל בחשאי במחשבתו לבנות ספינות עם שׁוֹקַע ותפוסה גדולים, ולכונן עמדות תצפית על חופים רחוקים. 29

בשלב מסויים טולקין יצר לאמאנדיל אח, אלנטיר (Elentir), אולם זה לא הגיע אל הגרסה הסופית של אַקַלַבֶּת, כפי שפורסמה בסילמריליון. אלנטיר היה מאוהב בזימרהיל (Zimrahil), בתו של טאר-פלאנטיר (ובגרסה אחרת אלנטיר היה האח הבכור, היורש לכס הלורד של אנדונייה, והוא היה מאורס לזימרהיל), עד אשר היא ראתה את אר-פרזון, התאהבה בו ונישאה לו מרצונה. לבסוף, שוני משמעותי שנזנח מאוחר יותר הוא:

לכן, אר-פרזון רדף את הנאמנים, הפשיט אותם מכל עושרם, ומנע מיורשי ולאנדיל את כס הלורד. את אנדונייה הוא הפך למספנת בנייה ראשית לבניית ספינות המלך, ועל אמאנדיל שכעת היה הלורד, ציווה לעבור לגור ברומנה. 30

שאלות והרהורים

עבור ידיד לאמאן וחבר לאלדר, ודאי היה מייסר לראות כיצד שקריו של סאורון משחיתים לאט לאט את המלך והארץ, וניתן לתהות כיצד נאמנות או פחד מנעו מאמאנדיל והנאמנים לנקוט פעולה יותר החלטית, הרבה יותר מוקדם. אם אמאנדיל היה מוכן לסכן את חייו, האם לא כדאי היה לעשות זאת מוקדם יותר, כשעוד היה לו סיכוי להצליח, אולי בטרם הצליח סאורון להשלים את הרשת שטווה סביב אר-פרזון, או כאשר חלק גדול יותר מאוכלוסיית נומנור טרם פנה לסגידה למלקור ואולי היה מוכן למרוד במכשף?

האם אמאנדיל הגיע בסופו של דבר לאמאן או האם אבד בים? מדוע, הו מדוע מנעו הואלר ואילובטר את רחמיהם מאנשי נומנור המרומים, ואולם הניחו לסאורון להמלט, כדי להמשיך להציק לארץ התיכונה במשך עידן שלם נוסף?

על המאמר והמחברת:

המאמר נכתב על ידי Russandol והופיע לראשונה באתר Silmarillion Writers' Guild במסגרת הסדרה דמות החודש. סדרה זו מציגה מדי חודש, החל משנת 2007, מעין ביוגרפיה על דמות אחת מתוך הלג'נדריום. המאמרים נכתבים על ידי כותבים שונים והינם פרי מחקר של הכותב/ת.

מחברת המאמר, Russandol, סבלה בשקט במשך 25 שנה מכישוף שנפל עליה כשקראה את שר הטבעות בפעם הראשונה. בסביבות 2008 במסגרת מסע חיפוש באינטרנט אחרי מקורות ללימוד טנגוור, נתקלה במקרה בעולם הפאנפיקשן על פי כתבי טולקין, והנגע התגבר והפך לחשוך מרפא. Russandol חיה בברקשייר אנגליה, ובכל פעם שהיא יוצאת לשוטט או לרכב ביער, היא מקווה למצוא מאלורן

הערות:

– תודה ל Russandol על הרשות לתרגם את המאמר.

– בחלק מן הציטוטים השתמשתי בתרגומים שפורסמו, לעיתים ככתבם, ולעיתים עם שינויים. כל הטעויות הנובעות מכך הן שלי.

– המחברת הביעה את רצונה לקרוא את תגובות הקוראים. תגובות בעברית יועברו אליה מתורגמות. אם היא תבחר להשיב, התשובות יובאו כלשונן, באנגלית.

מקורות מצוטטים:

  1. "Description of the Island of Númenor", Unfinished Tales. (מתוך תרגום לוטם)
  2. "Aldarion and Erendis", Unfinished Tales, note 19. (מתוך תרגום לוטם)
  3. Ibid.
  4. Ibid.
  5. "The Númenórean Kings", The Lord of the Rings: The Return of the King, Apendix A.
  6. "Aldarion and Erendis", Unfinished Tales, note 23. (מתוך תרגום לוטם)
  7. "The History of the Akallabeth", The Peoples of Middle-earth, History of Middle-earth XII.
  8. "The Númenórean Kings", The Lord of the Rings: The Return of the King.
  9. Akallabêth – The Downfall Of Númenor, The Silmarillion. (מתוך תרגום לוטם)
  10. "Tne Line of Elros: Kings of Númenor", Unfinished Tales. (מתוך תרגום לוטם)
  11. "The Heirs of Elendil", The Peoples of Middle-earth, History of Middle-earth XII.
  12. Akallabêth – The Downfall Of Númenor, The Silmarillion. (מתוך תרגום לוטם)
  13. Ibid.
  14. Ibid.
  15. Ibid.
  16. Ibid.
  17. Ibid.
  18. Ibid.
  19. Ibid.
  20. Ibid.
  21. Ibid.
  22. Ibid.
  23. "The Lost Road", The Lost Road and Other Writings, History of Middle-earth V.
  24. Ibid.
  25. Ibid.
  26. "The Drowning of Anadune", Sauron Defeated, History of Middle-earth IX.
  27. Ibid.
  28. Ibid.
  29. Ibid.
  30. "The History of the Akallabeth", The Peoples of Middle-earth, History of Middle-earth XII.