מדוע תמיד הטובים ב"שר הטבעות" הם בלונדינים בעוד שהרעים הם שחורי שיער?

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

למרות שהרבה מבקרים תוקפים את "שר הטבעות" על בסיס זה, הרי ששאלה זו מעידה על חוסר הבנה מוחלט של הטקסט ואפילו על חוסר קריאה שלו. להלן אוסף איזכורי צבעי השיער של כל הגיבורים ב"שר הטבעות". על מנת שלא יהיה בלבול, השתמשנו בציטוטים מהמקור, באנגלית.

נתחיל בבני-הלילית – מייצגי הטוב ב"שר הטבעות". בני-הלילית מופיעים לראשונה בפרק "החוט המשולש". הם מוזכרים בתווים כלליים בלבד. מושם דגש על קולם, על תנועתם ועל יופיים, אבל לא על המראה שלהם. לא נאמר דבר על צבע שערם. הפעם הבאה שבני-הלילית נזכרים הוא בפרק Flight to the road, כאשר גלורפינדל מגיע. כאן כבר מתוארת חזותו החיצונית של בן-הלילית המרשים: Suddenly into view below came a white horse, gleaming in the shadows running swiftly. In the dusk its headstall flickered and flashed, as if it were studded with gems like living stars. the rider`s cloak streamed behind him, and his hood was thrown back; his golden hair flowed shimmering in the wind of his speed כלומר, מודגש כאן שגלורפינדל הוא בלונדיני. לא מסופר שום דבר על חזותו הפיסית של בן-הלילית מלבד שערו.

בפרק "פגישות רבות" שוב מוזכר מראם של כמה מבני-הלילית. גלורפינדל מוזכר ראשון: Glordindel was tall and straight; his hair was of shining gold... לאחר מכן אנו עוברים לאלרונד שקיבל כמה וכמה שבחים באותו פרק: The face of Elrond was ageless. neither old nor young, though in it was written of many things both glad and sorrowful, His hair was dark as the shadows of twilight. צבע שערו של אלרונד הוא בפירוש שחור משחור. אחרי אלרונד מגיע תור ארוון, מורעפים עליה שבחים רבים על יופיה – מיד לאחר תיאור צבע שערה, שמוזכר ראשון מכל תכונותיה החיצוניות: ...and there sat a lady fair to look upon, and so like was she in form of womanhood to Elrond that Frodo guessed that she was one of his close kindred. Young she was and yet not so. the braids of her drak hair were touched by no frost. כלומר מודגש כאן שצבע שיערה של ארוון היפה הוא גם כן שחור.

צבע שיער מוזכר שוב רק כאשר פרודו מגיע לקאראס גאלאד'ון ופוגש בקלבורן וגאלאדריאל: Very tall they were, and the lady no less tall than the lord; and they were grave and beautiful. They were clad wholly in white; and the hair of the lady was of deep gold, and the hair of the Lord Celeborn was of silver long and bright כלומר גאלאדריאל היא בלונדינית בעוד צבע שערו של קלבורן הוא כסוף. אין לדעת אם שערו של קלבורן היה אי-פעם בצבע אחר, או שצבעו היה כסוף מלכתחילה.

אלו הם, פחות או יותר, כל איזכורי צבעי שערם של בני-הלילית בשר הטבעות. קל לראות שהמצב בין הבלונדינים לשחורים הוא "תיקו": 2-2. ארוון ואלרונד הם שחורי-שיער בעוד גאלאדריאל וגלורפינדל הם בלונדינים. צבע שיערם של שאר בני-הלילית אינו מוזכר כלל בגוף הספר, אך יש מידע נוסף העוזר לקבוע אותו במידה גבוהה של ודאות. כך בסוף נספח ו' נאמר על האלדאר: "גבוהי-קומה היו, בהירי-עור ואפורי-עין, אף כי כהות היו מחלפותיהם, זולת בית פינארפין הזהובים" ("שיבת המלך", עמ' 408). אלה הם הנולדור, כמובן – כל בני-הלילית הנעלים ב"שר הטבעות" הם מן הנולדור, למעט אולי קלבורן. על הואניאר והסינדאר נכתב, למשל, בכרך 11 של "תולדות הארץ התיכונה" כי שערם היה זהוב ושחור, בהתאמה – וכי בקרב הסינדאר היו גם כמה כסופי-שיער, בעיקר בין שארי-בשרו של תינגול.

בני-האדם: נתחיל בבני-האדם הטובים: מר חמאוני הוא הראשון ששערו מוזכר, אך למרבה הצער הוא קירח. האיש הבא שמוזכר הוא הצעדן הזכור לטוב. לאחר שלבושו ומראהו הכללי מתוארים, הצעדן משיל מעליו את ברדסו: As Frodo drew near he threw back his hood, showing a shaggy head of dark hair flecked with grey, and in a pale stern face a pair of keen grey eyes כלומר, הצעדן – האדם הראשון שמתואר ב"שר הטבעות" – צבע שיערו הוא שחור (שזרקה בו שיבה).

האדם השני הוא בורומיר, דמות חיובית (בעיקרון) גם היא, המתוארת בפרק "המועצה של אלרונד": And seated a little apart was a tall man with fair and noble face, dark-haired and grey-eyed, proud and stern of glance הרוהירים הם הבאים בתור, בפרק "רוכבי רוהאן": "שיערם, בהיר כפשתן, שפע מתחת לקסדותיהם הקלות..." ("שני המגדלים", עמ' 29). בניגוד לבני-הלילית, שצבע שיערם הוא זהוב ממש, כאן מתואר צבע השיער של הרוהירים כצבע פשתן, "שטני" בפי העם. האם הם נחשבים בלונדינים? כעקרון כן, אבל לא כמו גאלאדריאל וגלורפינדל.

בפרק "המלך בהיכל הזהוב" צבע שיערו של תיאודן הוא לבן: "רק שערו הלבן היה ארוך ושופע, קלוע במחלפות" ("שני המגדלים", עמ' 105). צבע שיערה של איאוון הוא זהב, אך בניגוד לצבע הפשתן של הפרשים הרוהירים, צבע שיערה הוא זהוב אמיתי: "שערה הארוך גלש על כתפיה כנהר של פז" ("שני המגדלים", עמ' 107). הפעם יש לנו כאן בלונדינית אמיתית ששערה זוכה להשוואה לזהב ממש. גם שערו של פאראמיר שחור, כשערו של אחיו: בפרק "הסוכן והמלך" נכתב על פאראמיר ואיאווין כי "...שערם, עורב וזהב, נפרע ונתערבב ברוח" ("שובו של המלך", עמ' 215). היות ואיאווין היא הזהובה, פאראמיר הוא השחור כעורב. על דנתור נאמר בפרק "מינאס טירית" שלגבי פיפין "יותר משהזכיר לו את בורומיר הזכיר לו את אראגורן" ("שובו של המלך", עמ' 18) אך על צבע שיערו לא נאמר דבר – למרות שבהמשך נאמר כי דנתור נראה "כקוסם גדול אף מגאנדאלף ... וגם זקן יותר". אפשר לנחש מכאן שהיות ושערו של גאנדאלף הוא לבן, גם שערו של דנתור כבר הלבין. על פורלונג השמן נכתב ש"כבר זרקה בו שיבה וזקנו אפור", ועל אימראהיל ואנשי דול אמרות נכתב "רמי-קומה, אפורי-עיניים ושחורי שיער". ("שובו של המלך", עמ' 33). אלו הם, פחות או יותר, התיאורים של בני-האדם. ניתן לראות בקלות שאנשי גונדור הם שחורי שיער והרוהירים הם בלונדינים/שטנים (גם הסילמאריליון מאשש זאת). כלומר קשה מאד לומר במקרה של בני-האדם שכל הבלונדינים הם טובים ואלו שצבע שיערם שחור הוא רע. צבע השיער השחור מודגש ומוזכר שוב ושוב בהקשר לדמויות חיוביות במיוחד.

הוביטים: בפרולוג מסופר על ההוביטים ש: but they seldom wore shoes, since thier feet had though leathery soles and were clas in thick curling hair, much like the hair of thier heads, which was commonly brown נאמר על שבט פאלוהייד שצבע שיערו היה בהיר יותר משל שאר השבטים. כלומר צבע שיערם של רוב ההוביטים הוא חום ולעיתים חום בהיר – או אפילו זהוב לעיתים נדירות. נאמר בפרק "הנמלים האפורים" על הקיץ של שנת 1420 למניין הפלך כי "כל הילדים שנהרו ונולדו באותו קיץ, והם רבים למספר, הצטיינו בחוסנם ובחן-יופיים, ולרובם שפעת שיער זהוב שלא היה שכיח עד אז בקרב ההוביטים." כלומר, גם צבע שיערם של ההוביטים הוא כהה על-פי רוב.

סיכום העובדות: ראינו שבכל שלושת הגזעים החיוביים, כל צבעי השיער משמשים בעירבוביה: אצל בני-הלילית ניתן להבחין ביתרון לשיער הזהוב (לפחות מבחינת עודף תיאורים, בעיקר בגלל שיערה של גאלאדריאל) ואילו אצל בני-האדם וההוביטים ישנו יתרון רב לשיער השחור. אפילו הרוהירים הם שטנים – דהיינו לא בלונדיני טהור (למעט איאוון). אצל האויבים כמעט ולא תוארו צבעי השער – ובכל מקרה בני-האדם שם מתוארים בחטף. מה שמראה שמי שטוען שרק הטובים הם 'בלונדינים' - צריך לטרוח לפחות לקרוא את הספר לפני שהוא מתקיף.

עם זאת, יש להודות שכאשר טולקין מתעכב על תיאורי שיער במיוחד, הוא עושה זאת בעיקר לגבי שיער זהוב, כגון שערה של גלדריאל או שערה של איאווין. ובעניין צבע העור, טולקין בפירוש שם את שחורי-העור וצהובי-העור בצד ה"רעים" בלבד – האורקים מתוארים לעתים קרובות כשחורים או כהים, ובני-האדם בשירות סאורון הם בעיקר אנשי המזרח והדרום כהי-העור. בתיאור האנשים הזרים בברי, ב"סוסון המרקד", מודגש צבע עורם הזר – ואילו הטובים מתוארים כמעט אך ורק כ"בהירים" או לכל היותר "אדמוניים". כלומר, טולקין לא היה "פוליטיקלי קורקט" בתיאורים אלה – אבל יש לזכור שהוא מיקם את סיפוריו כמיתולוגיה אירופאית, ובמיתולוגיה מן הסוג הזה הטובים הם תמיד בהירים, בדרך זו או אחרת, והעור הכהה או הצהבהב הוא סימן לרוע, על-פי רוב.


באנציקלופדיה של ארדה יש מידע נוסף על בני לילית, בני אדם, ו הוביטים.

Personal tools