האם פרודו באמת היה מוכן לוותר על הטבעת כאשר הציע אותה?

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

שלוש פעמים בספר הראשון מבקש פרודו לנער מעליו את נטל הטבעת. לגאנדאלף במעון-באג, לאראגורן במועצת אלרונד, ולגאלאדריאל בלותלוריין. מעולם לא הגיע "מבוקשו" לכדי צורך במימושו. לצורך הבנת התשובה חשוב להבין שהשיעבוד לטבעת מתפתח, ואינו נוצר מיד עם קבלתה. גם כוח רצונו של פרודו חזק או חלש יותר בנסיבות אלו או אחרות: בספר הראשון הוא נכנע לפיתוי של הנאזגול לענוד את הטבעת פעמיים (אמנם פעם אחת הוא אינו מספיק לעשות זאת...) אבל בספר השני כח רצונו, שכבר חושל במאבק המתמיד, עומד בכך בקלות יחסית. השאלה אם הוא היה מוותר על הטבעת נעוצה בשני משתנים אלו. לדעתי לגאנדאלף הוא היה נותן את הטבעת, אם כי במחיר גבוה: הוא רק נחשף לטבעת מחד, אבל הוא גם לא הבין עדיין את שנידרש ממנו על מנת להיתמודד עימה. את עולה של הטבעת הוא מגלה בשיעורים כואבים: השטות בברי, דקירת הסכין בגבעת הרוחות, כיצד דמותו של בילבו התעוותה בהשפעת הטבעת בריבנדל, כיצד כל חושיו התנהגו אחרת במוריה. בלוריין סביר להניח שפרודו, אשר נימצא תחת ההשפעה המרפאת של ארץ ברוכה זו, וכח רצונו התחזק, היה מעניק את הטבעת לגאלאדריאל.



באנציקלופדיה של ארדה יש מידע נוסף על פרודו באגינס, טבעת האחת, ה, גאנדאלף, מעון באג, אראגורן השני, מועצת אלרונד, גאלאדריאל, לותלוריין, אלרונד, ברי , אמון סול, בילבו באגינס ו מוריה.

Personal tools