איך לגולאס וגימלי, שהיו עוינים בהתחלה, התחברו כל כך מהר?

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

גרסה מ־11:22, 24 בינואר 2006 מאת Lital111 (שיחה | תרומות המשתמש)

(הבדל) ←Older revision | view current revision (הבדל) | Newer revision→ (הבדל)

לגולאס וגימלי אכן היו עוינים מאד בתחילה: רוב בני-הלילית היו עוינים לגמדים, ולהפך, מסיבות היסטוריות וכן עקב דעות קדומות שהיו לכל עם על העם האחר. בני-הלילית חשבו על הגמדים כעל רודפי-בצע ששפתם דלה והם חסרי-רגישות לכל דבר פרט לענייניהם החומריים. הגמדים, מאידך, חשדו שכל בני-הלילית עוינים כלפיהם, והחזיקו בדעה שבן-לילית לעולם לא יבין ללבו של גמד ותמיד יראה אותו באור שלילי. לאורך מסעה של החבורה, ניתן לראות כיצד הדעות הקדומות נסדקות אט-אט ולבסוף מתנפצות כליל. התהליך מתחיל בכך שלגולאס רואה את אבלו העמוק של גימלי על קבר באלין. לאחר מכן גימלי מתעקש לראות את קהלד-זאראם בשל יופיו בלבד, על אף שכל השתהות שם מסוכנת. הדעה הקדומה הבאה שנשברת היא עוינותם הבלתי-ניתנת-לפיוס של בני-לילית לגמדים. בראשית מסעם בלותלוריין נראה שדעה זו מקבלת חיזוק, נוכח התנהגותו המחפירה של האלדיר כלפי גימלי; קלבורן עוד מוסיף וזורה מלח על פצעיו של גימלי. ואז, בניגוד לכל מה שידע וראה גימלי במו עיניו על בני-לילית ועוינותם, באה הבנתה העמוקה של גאלאדריאל לכאביו, כמו גם התייצבותה לצדו של גימלי נגד בעלה, ובמעמד מרגש עד דמעות העניין נהפך על פיו: "...'יהיה אשר יהיה דינו של מורה-הדרך, המונהגים חפים מאשמה. אל תצטער על הברכה שברכת את הגמד. אילו עמך גולה ורחוק מלותלוריין, מי מבין הגאלאדרים, לרבות קלבורן החכם, יעבור על ידה ממש ולא ישתוקק להעיף מבט על ביתו העתיק, אפילו הוא נהפך למאורה של דרקונים? קודרים מימיו של קהלד-זאראם, צוננים מעיינותיו של קיביל-נאלא. מה יפו אולמות העמודים של קהאזאד-דום העתיקה לפני נפול המלכים האדירים בתחתית ההר.' היא הסתכלה בגימלי שישב סר וזעף, ונתחייכה. והגמד, בשומעו את השמות שבוטאו בלשונו שלו, העתיקה, נשא עיניו ופגש את מבט עיניה. ואז נדמה לו, פתאום, ששלח מבט ללבו של אויב וראה שם אהבה והבנה. פניו לבשו ארשת פליאה והוא השיב בחיוך על חיוכה." (חבורת הטבעת - עמוד 367). כעת תורו של גימלי להשיב חסד, והוא עושה זאת מעבר לכל מידה של ספק. הוא קורא לגאלאדריאל יפה יותר מאשר דברים אלו, שכה יקרים ללבו של גמד. בעת שהחבורה מקבלת את מתנותיה וגאלאדריאל מצווה עליו לומר את שליבו חפץ אין הוא מבקש מטמון חומרי כי אם שערה משערותיה. גאלאדריאל נענית לבקשה זו (שאלמלא נאמרה תחת הצו שלה לגימלי, שיאמר את אשר על ליבו, הייתה חצופה להפליא) ומוסיפה ונוזפת בבני עמה. מסתבר שלבו האצילי של גימלי היה בשל לקבל את השינוי מלכתחילה. הוא זונח את עוינותו לבני-לילית ושוב לא יהיה לה זכר בספר. לגולאס וגימלי מתחילים להתחבר כבר שם, ביערות לותלוריין (ויתכן שלחסד הגבירה יש יד בדבר, אך ודאי שלא הוא שיצר ידידות זו). יש בינהם הרבה מן המשותף: מתוך חבורה של בני-תמותה קצרי-ימים חולקים הם, האחד בן-אלמוות והשני מאריך ימים הרחק מעבר למידת חיי אדם, הרבה מן המשותף – בין אם אהבה משותפת לדברים נאים (שתיראה רק מאוחר הרבה יותר) ובין אם תחרותיות ילדותית ותמימה שכה מאפיינת אותם, זוג פוחזים בין כל המלכים והגבירות ואצילי בני-לילית האלה, חמורי-הסבר. הם מתרוצצים יחד על ערבות רוהאן ועומדים במסע הקשה יחד. לגולאס רואה איך גימלי קם להגן על כבוד גאלאדריאל מול אאומר ומתייצב לצדו בידיעה שייקטל עמו. אך לגולאס, להבדיל מגימלי, לא השתנה בן-לילה. הוא מעריך ואוהב את חברו הגמד, אך לבו, שלא היה בשל לשינוי זה, משמר את הבוז שלמד כלפי כלל הגמדים. רק אחרי תחרות קטילת האורקים המשותפת שלהם בא הארוע שימחה גישה זו. במערות אגלארונד מוכיח גימלי שהנה יש גמד ששום בן-לילית לא יעלה עליו בשירה צרופה, תאור יופיין של המערות. יתרה מזאת, מסתבר שגישה זו משותפת לכלל הגמדים! משלב זה לא יוכל עוד לגולאס לראות את כלל הגמדים כפי שראה אותם עד עתה, וחברותם נהיית הדדית גם בכבודם כלפי שני הגזעים.


באנציקלופדיה של ארדה יש מידע נוסף על לגולאס, גימלי, בני לילית, גמדים, גאלאדריאל, קלבורן, באלין, קהלד זאראם, אורקים, איאומר ו רוהאן.

Personal tools