ראיון עם ג'ון גארת/ על טולקין והמלחמה הגדולה

ראיון עם ג'ון גארת'/ 15 יוני 2012

תורגם על ידי אילנה בוגוד

תמונה של ג'ון גארת, חוקר טולקינאי

×ª×ž×•× ×” של ×’'ון גארת, חוקר ×˜×•×œ×§×™× ××™

שר הטבעות הוא סיפור של חייל, סיפור תקופתי, סיפור אהבה, מיתולוגיה, הספד לעידן הטרום-תעשייתי, כתב אישום נגד התעשייה, או את כל הדברים האלה ועוד מקופלים לתוך ספר אחד. טולקין שתל בסיפור שאלות מוסריות רבות שעימן התמודד בעצמו. ביוגרפים מסוימים מדגישים את ילדותו של טולקין, אחרים מניחים שיש השפעה רבה יותר לניסיון שלו בזמן המלחמה, ואילו אחרים מתמקדים באינטרסים פילולוגיים שלו.

כמובן, כל ניסיון חיים משמעותי משאיר איזה חותם – גדול או קטן – על האיש שעתיד לכתוב את שר הטבעות. תארו לעצמכם, למשל, כיצד אתם מנסים לכתוב ספר על מלחמה בהתבסס על זיכרונות מן המלחמה הנוראה שרוקנה את המדינה שלכם ממאות אלפי צעירים אמיצים, רק כדי לגלות ×›×™ הבן שלכם צריך עכשיו לצאת למלחמה נוראה נוספת. ובה בעת משפחות רבות מוצאות את עצמן בקו החזית כאשר פצצות יורדות כגשם על מרכזי הערים. איך יכול ספר שנכתב בין מלחמות ובמהלך מלחמה, העוסק במלחמה שתסיים את כל המלחמות, שלא להיות מושפע מן המלחמות הגדולות הללו?

http://www.ray-baneyewear2015.com

זו השאלה שג'.ג'.ר. טולקין ניסה לנטרל בהקדמה שלו, אבל גם אם הוא חסך לקורא האקראי הירהורים על השעות הארוכות והאפלות של קורותיו שלו בשדה הקרב, הוא לא יכול היה למנוע את הדי צעדת החיילים מלהישמע בסיפוריו. טורים ארוכים של גברים ואורקים נמתחים על פני מספר פרקים, כשהם נלקחים ממדינות רבות, ומונעים אל עבר הסכסוך על ידי שליטים שלא התייעצו איתם על הבחירות שאולי היו בוחרים. לכן, ניתן לומר כי למרות שגם חוויות אישיות אחרות עשויות לשפוך אור על הכתיבה שלו, אנחנו יכולים להצדיק התבוננות בחייו של טולקין בתקופת מלחמת העולם הראשונה וניצול המידע כדי ללמוד יותר על הדרך בה הוא הלך אל הארץ התיכונה.

מעטים האנשים שחקרו את חוויותיו הפרטיות של טולקין במלחמה ברמת עומק המספיקה להעניק לנו תובנות רבות לגבי ההשפעה שהייתה עשויה להיות לחוויות אלה על העולם הבדיוני שלו. ג'ון גארת, מחבר "טולקין והמלחמה הגדולה: סיפה של הארץ התיכונה”, הוא בין חוקרי טולקין המפורסמים ביותר שהתעמקו בשנותיה הראשונות של המאה ה -20. אם עוד לא קראת את הספר – כדאי לקרוא. הספר מספק דיוקן ביוגרפי מצוין של אדם צעיר הרואה עולמו נחלק בין חיים ומוות. (מאמר על השפעת המלחמה על מעגל החברים של טולקין באקסטר קולג', אוקספורד, נמצא באתר האינטרנט של ג'ון: www.johngarth.co.uk) וכמו שטולקין עצמו ציין שנים רבות לאחר מכן, שר הטבעות הוא על "מוות והחיפוש אחר אלמוות". יש הקשר להצהרה זו, אשר את מלוא העומק שלו לא נדע לעולם, אבל אני חושב שג'ון גארת עשה עבודה טובה בחשיפת הרבה ממנו.

http://www.airmaxrunningsneaker.com

לפיכך ביקשתי ממנו לענות על מספר שאלות, ולחלוק עימנו את מחשבותיו על כמה נושאים המתקשרים בדרך כלל עם טולקין ושר הטבעות. פתחתי עם אחד המוטיבים הקלאסיים טולקין, וג'ון סיפק הפרכה ישירה אך עדינה לפרשנות שלי.

ממ: אוהדי טולקין מודעים באופן אינטימי לסלידתו משני היבטים של התרבות המודרנית. ראשית, הוא התנגד למה שהוא ×›×™× ×” "המכונה", החברה הכופה את רצונה על פרטים בודדים, מפשיטה מהם את היצירתיות ואת הזהות – חוויה אשר ארגונים צבאיים ממשיכים לשכלל ללא הרף. שנית, הוא הצטער או שנא את ההרס ההדרגתי של אזורי הכפר טבעי והכיבוש הזוחל של התיעוש. שני נושאים אלה מופיעים בשר הטבעות. האם לדעתך, זרעי הרגש החזק ×”×–×” קדמו לחוויות המלחמה של טולקין או שמא רגשות אלה צמחו בתגובה לזוועות שחווה בצרפת, בעיקר בקרב על הסום?

גג: "המכונה" כמטאפורה לחברה נשמע יותר כמו תומס הארדי מאשר כמו טולקין. טולקין ראה את המכונות הממשיות כחוצצות בין הבורא והבריות להוותם של שני הצדדים, וכנראה הרגיש כי כאשר המכונות מתרבות בכל מקום (כמו בחברה תעשייתית) אז האינדיבידואליות יורדת באופן כללי. אבל בעיקר, כאשר הוא מדבר על ההשפעה הכללית של "מכונה", הוא חשב על ניצול לרעה של סמכות כנגד החברה והטבע, או כנגד העמים החופשיים והארץ התיכונה. כך, במכתב אל מילטון ולדמן (בסביבות 1951), הוא הגדיר את "המכונה" ביחס ללגנדריום שלו:

http://www.oakleyeyewear2015.com

כל שימוש בתוכניות או מנגנונים חיצוניים במקום פיתוח של הכוחות הפנימיים או הכישרון הטמון בנו – או אפילו שימוש בכישורים האלה מתוך מניע פסול של שליטה: אילוץ של העולם האמיתי, או אונס רצונות של אחרים [מכתבים מס. 131]

אז אני מניח בצד את הרעיון של "חברה" ככוח מדכא – ×›×™ אני לא חושב שטולקין ראה את ×–×” ×›×›×” – ואני רוצה להתמודד עם שאר הטענה שלך.

הן השחיקה של הפרט והן חילול הטבע הינן חוויות יומיומיות בעולם המודרני, אם ×›×™ בימים אלה אנחנו לא חווים זאת באותה חריפות כמו טולקין, שנולד בתקופה שבה כלי התחבורה העיקרי ×”×™×” רתום לסוס. כמעט מאז שזכר את עצמו הוא ×—×™ באזור בירמינגהם, אחת הערים התעשייתיות הגדולות של התקופה, וכחובב הטבע והחיים הכפריים הוא ×”×™×” מודע לפלישה של העיר. הוא גם ×”×™×” מודע היטב לתנועת "אומנויות ומלאכת יד" (Arts and Crafts) שהוביל ויליאם מוריס, אחד הסופרים האהובים עליו (בית הזאבים, שורשי ההרים, ועוד), ואני בטוח שדעותיו שלו לגבי ההשפעות המנכרות של העבודה "המכנית" עוצבו במידה רבה על ידי אלה של מוריס וחסידיו. לפני פרוץ המלחמה, האמנות הוויזואלית של טולקין והמעט שאנו מכירים מכתביו עסקו בעולם הטבע או השימור של דברים ישנים – השרידים שנותרו בוויטבי (Whitby ) ביורקשייר, הפואמה "Woodshine”, גלים המתנפצים על החוף בקורנוול. כך שדעותיו על התיעוש ועל חורבן הכפר היו במידה רבה מעוצבות בצורתן הסופית לפני 1914.

עם זאת, במלחמה הגדולה, ובעיקר בלחימה בתעלות, הפרט והעולם הטבעי שניהם הותקפו בדרכים חדשות ומחרידות, הן על ידי "המכונה" הצבאית והן על ידי מכונות המלחמה: יערות ושדות שלמים נמחקו לחלוטין בשדה הקרב, והאינדיבידואל צומצם לכדי כלי משחק או במקרה הגרוע לסטטיסטיקה ברשימות הנפגעים המפלצתיות. אפילו ללא הטבח, היה די בכך לגרום להלם לכל אחד, למעט אולי הפועלים שכבר התרגלו לחיים במפעלים ובמכרות. למישהו עם האהבה של טולקין אל הטבע והאומנות, זה בטח היה קשה מנשוא.

http://www.airjordansneakerretro.com

כאשר מאוחר יותר הוא עבר את האימה הגדולה עוד יותר שבראיית בניו יוצאים למלחמה, הוא הביע באריכות את דעתו על הפרטים של חיי הצבא במכתביו אליהם. אין לי ספק שחלק גדול שר הטבעות נבע גם הוא מאותן חוויות: מהתיאור הרגיש של ארבעת ההוביטים המופרדים על ידי תהפוכות המלחמה, ועד לפנטזית הנקמה המזככת של החרבת איזנגארד על ידי האנטים. אפשר ממש לטעום את סלידתו מזיכרונות החזית המערבית בתיאור הסצנה לפני השער השחור.

ממ: טולקין הכחיש קשר כלשהו בין חוויותיו ממלחמת העולם השנייה לבין שר הטבעות. אבל יש כמה קטעים אפלים ומדכאים (במיוחד אלה הקשורים בנאזגול) אשר אפשר להשוותם עם התחושות שעברו על אזרחים בריטים שחיו בתקופת הבליץ על לונדון וההתקפות האוויריות הגדולות ברחבי דרום בריטניה. אבל דמיון זה עלול ליפול בקטגוריה של מה שטולקין כינה "ישימות"; ואם כן, מאילו חוויות ממלחמת העולם הראשונה לדעתך הוא עשוי היה לשאוב על מנת לעצב קטעים מדכאים אלה? לדוגמה, כאשר גנדלף מסייר על חומות מינאס טירית, המגינים מתעודדים לזמן מה על ידי נוכחותו לפני שהם שוקעים שוב אל תוך פחד עמוק, והמסע של סם ופרודו על מורדור מתואר בפירוט מסוייט.

×’×’: לא ניתן להוכיח קשרים בין חוויות ספציפיות לבין אירועים מסוימים בשר הטבעות, ×›×™ טולקין החזיק את הקלפים קרוב לחזה. הוא הודה בהשפעה של הסום על ביצות המתים ומפח הנפש בשער השחור (מכתבים מס. 226, עמ '. 303). הוא אמר שסם גמג'×™ קיבל את השראתו מנושאי הכלים של קצינים (batmen) ומן החיילים הפשוטים שהכיר במלחמה הגדולה (קרפנטר, ביוגרפיה, ×’'ורג' אלן & Unwin, 1977, p. 81). הוא השווה את פארמיר – מנהיג צבאי אשר נאלץ להתגבר על הרגישות שלו ולהניח את ספריו על מנת למלא את חובת השירות הצבאי – לעצמו (מכתבים מס. 181, עמ '232). לאור דוגמאות אלה, אני חושב שזה הגיוני לחלוטין להסתכל על קטעים בשר הטבעות ולהשוות אותם עם החוויות של טולקין במלחמה הגדולה. ק.ס. לואיס עשה זאת בביקורת שלו על שובו של המלך, והוא לא רק בוגר מלחמת העולם הראשונה, אלא גם הכיר את טולקין טוב יותר מכל אחד אחר כמעט:

במלחמה הזאת יש איכויות של המלחמה שהדור שלי הכיר. זה הכול כאן: תנועה אינסופית, בלתי מובנת, השקט מבשר הרעות של החזית כאשר "הכול מוכן", האזרחים המעופפים, החברויות התוססות, מלאות החיים, הרקע של משהו דמוי ייאוש לעומת החזות העליזה, והמתנות משמיים כגון מטמון של טבק ש"ניצל" מהחורבן.
(Dethronement of Power, 1955)

עסקתי בהשפעות אפשריות רבות במספר מאמרים – "פרודו והמלחמה הגדולה" ו "כמו תחת ים ירוק: חזיונות של המלחמה בביצות המתים" (ראה ביבליוגרפיה בהמשך[*]). הן מתחלקות לשתי קטגוריות: המילולית והמטפורית (או הסמלית); ולעיתים קרובות השתיים שלובות זו בזו ללא הפרד, כפי שצריך להיות בפנטזיה טובה. אתה צודק, אם כן, שכאשר גנדלף מחזק את ליבם של מגיני מינאס טירית ×–×” עשוי לאזכר איזשהו קצין שעשה אותו הדבר בתעלות, אבל השכל הישר חייב להזכיר לך שהוא דמות אידיאלית, מלאך למעשה, וכי ייתכן שטולקין לא ×–×›×” להיות עד למנהיגות מעוררת השראה עד כדי כך. אבל יש דרך עמוקה יותר של לחבר את תפקידו של גנדלף באותו מעמד עם מלחמת העולם הראשונה.

בקצרה, אחד הנושאים העיקריים של שר הטבעות הוא המורל: הקרב בין הייאוש לבין כל העתודות של  "אופי" שהדמויות עשויות למצוא בעצמן. טולקין יצר את מיתוסים שלו של פחד ואומץ בתבנית של אגדה ממלחמת העולם הראשונה על "המלאכים של מונס", שבה דמויות על-טבעיות כביכול התערבו כדי להגן על החיילים הבריטים הנסוגים ב -1914. גנדלף נופל איפשהו בין מנהיג בשר ודם לבין מלאך שומר. היריב שלו, המלך המכשף מאנגמר, אשר מייאש את המגינים בעצם נוכחותו, הוא סוג של אנטי-מלאך מונס, הייאוש בהתגלמותו.

בהמשך לנושא ×–×”, אני נדהם שוב ושוב איך טולקין מגלם פחד כסוג של אד (הנשימה השחורה, הערפל על ארץ הכוכים, האפילה (unlight) של שילוב, הערפל האפור הזורם מתוך נתיבי המתים), ואני חושד שזה עוצב על ידי עשן הקרבות, ובעיקר על ידי הפחד התמידי מגז רעיל. אני משתאה גם לראות איך טולקין שוב ושוב מציג את הפחד כמוריד אנשים לרמה של חיות אשר זוחלות על הקרקע – תחשוב על גימלי בכניסה לנתיבי המתים, או מרי ההמום בבוץ מתחת לסוסו של המלך המכשף – ואני נזכר בביטוי שבו השתמש טולקין כדי לסכם את חוויות  המלחמה: "זוועה חייתית" (animal horror ).

יש עוד כל כך הרבה דוגמאות שאני יכול לכתוב על ×–×” ספר. אבל אתה הזכרת את המסע של פרודו וסם במורדור, אז אני אתייחס לזה בקיצור לפני שנגיע לשאלה הבאה. ×–×” ברור  שהיה מעט מאוד מן המשותף בין לוחמת החפירות לבין קרב ימי ביניימי כגון הקרב בשדות פלנור, שבו הגיבורים (על כל סבלותיהם) מסתערים על האויב בדגלים מתנופפים. לוחמת החפירות היתה כמעט סטטית, הקרב האמיתי ×”×™×” פסיכולוגי – שוב מורל. אני חושב שטולקין, בבדיקתו את נושא האומץ, ×”×™×” מעוניין מאוד הן באומץ לב בסגנון הישן של ביאוולף או ביאורתנות ( Beorhtnoth ) והן באומץ המודרני של החיילים שראה בקרב אמיתי. הוא חקר את האחד באמצעות דמויות כמו איאווין או ארגורן, ואת השני דרך פרודו וסם במורדור. הם מדוכאים על ידי העין, נאלצים לזחול וגם להסתתר כפי שנאלצו חיילים אל פני   מכונות ירייה, מטוסים ובלוני ריגול. פרודו נמשך מטה על ידי אחריות בהתאם למשקל המטאפורי של הטבעת: שהיא כמובן הארכי-מכונה של טולקין – סמל המיכון והשימוש לרעה בכוח שהוא ראה משתולל על הסום. הנוף צחיח וצרוב, כאילו הביזה בחזית המערבית השתלטה על כל הממלכה. אפילו הפרטים הקטנים ביותר הם בעלי משמעות: למים יש טעם לא נעים, בבת אחת מרים ושמנוניים. למה? אין הסבר טבעי. טולקין מציג אנכרוניזם מעודן, מן הסתם בזוכרו את הסום, שם המים, שנישאו בג'ריקנים, תמיד היו מזוהמים בדלק. והכי חשוב, בכל ההשתלשלות במורדור, אנו רואים את פרודו מתקדם לקראת מה שנשמע ממש כמו טראומת קרב. הסיוטים בהקיץ  והתפיסות המתעוותות יותר ויותר, נדודי השינה, חוסר היכולת לשאוב תחושות נחמה או כוח מן העבר: כל אלה נשמעים דומים להפליא לתיאורים של "הלם קרב", כפי שהדור של טולקין הכיר לראשונה.

ממ: הרקע שלך הוא בשפה וספרות אנגלית, ובכל זאת למדת באופן אינטנסיבי את ההיסטוריה של מלחמת העולם הראשונה כפי שהיא קשורה לחוויות החיים של טולקין. האם אתה מרגיש שהעבודה שלך היא ספרותית יותר בטבעה או יותר היסטורית?

גג: זה עוסק במפגש בין היסטוריה וספרות, אז זה בהכרח שתיהן. למדתי היסטוריה בבית הספר לפני האוניברסיטה, וזה היה כנראה המקצוע החזק שלי, אבל באותו זמן נמשכתי יותר לספרות אז זה מה שבחרתי לעשות בתואר שלי באוניברסיטה. טולקין והמלחמה הגדולה איפשר לי לחקור את שני הדברים, וזה היה נפלא.

ממ: בספרך, טולקין והמלחמה הגדולה, בחרת את הכותרת "דמעות לאין מספר" לפרק העוסק בקרב על הסום. אתה מספק פרטים עד לרמת הדקה-אחר-דקה כיצד הקרב נפרש עבור טולקין וחבריו. באיזו מידה אתה מרגיש שהקרב הזה שימש כמודל עבור Arnoediad Nirnaeth של טולקין?

גג: טוב, זה לא בדיוק דקה אחר דקה: טולקין היה בחזית המערבית במשך ארבעה חודשים, כך שזה היה יכול להיות ספר די ארוך! אבל כן, ניסיתי לשחזר בפירוט את מה שהוא והגדוד שלו חוו כאשר הם היו מעורבים בתקיפות בפועל. הנקודות העיקריות בהן קרב הדמעות לאין מספר (בגירסאות השונות) מהדהד את הסום הן כדלקמן:

    תקוות גדולות מראש. בהכנות ל- 1 ביולי 1916, החדירו לחיילים את הרעיון שהארטילריה כתשה את ההגנה הגרמנית לאבק והרגה את החיילים הגרמנים או הבריחה אותם, היו גם פלוגות של פרשים שנשלחו לאחור על מנת לפרוץ דרך הפרצה הצפויה.

ray ban repair

    התקפה בחזית רחבה הכוללת בעלות ברית שונות. במגזר של טולקין היו כוחות מבריטניה ומחבר העמים, כולל אוסטרלים, קנדים ודרום אפריקנים, כמו גם הודים, בהמשך הקו היו הצרפתים והכוחות הקולוניאליים שלהם.

    החשיבות של העיתוי והתיאום בין כוחות אלה. אני לא בטוח אם יש בעיה דומה בתיאום בין מדינות שונות, אבל בקנה מידה מפורט, כל דו"ח שקראתי לגבי פעולות על הסום חושף את הסכנות של טעויות בתזמון ואי הבנות. זה היה עיסוקו העיקרי של טולקין כקצין קשר גדודי, האחראי על כל התקשורת עבור קלעי לאנקשייר ה-11 – יחידה שמנתה עד כאלף איש. אם מכונת ירייה לא הייתה הושמדה על ידי ארטילריה, וההודעה לא הגיעה אל החיילים העומדים לתקוף, הם היו מתקדמים אל תוך ברד של כדורים. התקשורת היתה בעייתית, והשיטה הכי אמינה היתה על ידי רץ, כך שהעיכובים היו הכלל ולא היוצא מן הכלל.

יש דוגמה ספציפית שלדעתי הותירה בטולקין רושם עמוק. כשהוא ×”×’×™×¢ לחזית והגדוד שלו נכנס לפעולה, הוא נשאר במפקדה כדי לעזור עם התקשורת (הוא טרם קודם לדרגת קצין קשר אלא ×”×™×” אחד הקשרים בגדוד). אחת מארבע הפלוגות בגדוד יצאה בלילה להתקדם אל עבר תעלת האויב. הקצין שפיקד הוביל אותם רחוק מדי – מעבר לתעלה הגרמנית הקדמית לאחת התעלות שהאויב חפר למחצה לצורך עתודה. הם הבינו את טעותם רק כאשר השמש זרחה. אבל באותו רגע גם הגרמנים ראו אותם, והחלו לירות לעברם. ובינתיים התותחנים הבריטים הפגיזו את המקום נאמנה, בהנחה שזה מאוכלס על ידי גרמנים, ולא על ידי קלעי לנקשייר[1]. התקווה היחידה היתה להעביר הודעה בחזרה לארטילריה או פשוט לחזור לתוך "אש ידידותית". בסופו של דבר כמעט כל הפלוגה נהרגה.

קווי דמיון נוספים עם Nirnaeth היו העוצמה הבלתי צפויה של האויב, המניין הנורא של הנפגעים וההשלכות על המורל. אבל אני חושב שזה פירוט מספיק לעת עתה.

ממ: בהתחשב בכך שמלחמת הסילמרילים (war of the jewels) חוברה כולה בצורתה המוקדמת במהלך מלחמת העולם הראשונה וזמן קצר אחריה, נראה ברור כי תחושת חוסר המשמעות המועברת על ידי מוטיב המלחמה נובעת מתחושת חוסר המשמעות שהדור של טולקין חווה ביחס למלחמה. האם אתה חושב שהנושא כולו מהווה תגובה למלחמה, או שאולי יש משהו אחר, אולי משהו ספרותי, ניצוץ של רגש שטולקין שימר מתקופה מוקדמת יותר? האם חוסר המשמעות הוא נושא רב עוצמה או מפותח היטב בספרות שלפני המלחמה?

oakley sunglasses

ספר הסיפורים האבודים, חלקים 1 ו 2, מתעד את הניסיון הראשון של ג'.ר.ר. טולקין ליצור מיתולוגיה מלאה, "המיתולוגיה של אנגליה ".

JG: לשווא ובאה לידי ביטוי באופן מוחלט על ידי מלחמת העולם הראשונה, אין סמל רהוט יותר מזה. במהלך לבד הסום, למעלה מ -300,000 אנשים נהרגו, משני הצבאות, אולם קווי הקרב בקושי ×–×–, וגם הם נלחמו על הקרקע נמחק בתהליך. ואז בשנת 1917 הגרמנים נסוגו נסיגה טקטית, מה שמאפשר בעלות הברית פשוט ללכת על הקרקע חבריהם מת ב. בטח הכול נראה כל כך חסר משמעות. וכן, אני מאמין ×›×™ תחושה כללית של חוסר התועלת נתן חלק צורה ומשמעות "ספר הסיפורים האבודים". יש להדגיש ×›×™ בזכות ייחודי ×–×” של טולקין כסופר ×”×™×” אז, ונשאר אחר כך, ×›×™ הוא סירב להיכנע לתחושת חוסר התועלת. לכן בשנת ×” 'הטבעות שיש לנו של תיאודן "remoralization", כפי שהיה אפשר לכנות את ×–×”, כדי להדגים את האיוולת של דמורליזציה של Denethor. ובכל האפל ביותר של סיפורי אבודים, Turambar גם מונע – אם ×›×™ בסופו של דבר להתאבדות ידי Melko של מזימות – גאל את עצמו ביסודיות על ידי עקשנות שלו ואומץ. ×”×™×” שם למשל מוקדם יותר באותו טולקין הסתמך על – דוגמה של אומץ אל מול חוסר התועלת לכאורה? כן, לפחות אחד: את הרעיון של "אומץ הצפון", את עמוד השדרה המוסרי המאפשר את גיבורי המיתוס הנורדי ואת אנגלו סכסון הפסוק להילחם כנגד כל הסיכויים מנצחים בסופו של דבר. ב "קרב מלדון" ×–×” הגלום את השורות המפורסמות של אחד משרתי של Beorhtnoth:

Hige sceal heardra, heorte cenre,

mod sceal הסוסה יור maegen lytlað.

– כמו בתרגומו של טולקין: "האם ×™×”×™×” קשוח יותר, נועז יותר לב, רוח גדולה יותר מפחית את כוחנו." (השיבה הביתה של הבן Beorhtnoth של Beorhthelm)

MM: כאשר מסתכלים על הפרטים שאתה מספק בספר שלך, יש לתהות כיצד כינס את כל המקורות. מה היה המכשול הגדול ביותר עבורך ואיך לך להתגבר על זה? האם היה רגע שבו הרגשתי כמו: "וואו! מצאתי מכרה זהב של מידע? "

JG: אני אוהב את המחקר. כאשר אנשים אחרים עלולים לבעוט בחיבוק ידיים ולראות את המשחק, אני מעדיף להיות בארכיון כלשהו בעקבות שובל של רמזים כדי לפתוח תעלומה. ×–×” יכול להיות להתמיד אבל ×–×” ממכר את רגעי הגילוי הם טוניק אמיתיים עבור הנשמה. המכשול הגדול ביותר ×”×™×” אולי כשאני 1 חתמה על חוזה עם בהארפר קולינס, והבנתי שאני עכשיו צריך להתחיל להפוך שלוש שנים של מחקר למשהו שאנשים אחרים באמת מתכוון לקרוא. הפתרון ×”×™×” ברור, אם ×›×™ לקח לי כמה חודשים לפעול על פיו: פשוט להתחיל. אבל לאורך כל הדרך בשנתיים הקרובות – ובייחוד עד שהגעתי סימן באמצע הדרך – היו זמנים שבהם הרגשתי כאילו אני דרוג האוורסט. פתרון ×–×” ×”×™×” לדמיין המשימה שלי לא כולה אבל בגושים נפרדים – לעשות הרבה תלים של חפרפרות מתוך ההר. וכמובן כאשר הרגשתי שהכל קשה מדי, אני תמיד יכול לחשוב מה האנשים שאני כותב על נאלץ לסבול. עד מהרה הביא הבעיות שלי עד גודל.

הראשון שלי "וואו!" רגע ×”×™×” ממש בהתחלה, כאשר החלטתי פשוט ×™×”×™×” מעניין ללמוד מה טולקין עשה במלחמה, ומה ×–×” אומר כאשר כתב על שיר שהוא נכתב על "מחנה Brocton "בשנת 1916 או משהו ×›×–×”. אני לא זוכר בדיוק איך עשיתי את ההתחלה, אך תוך שבועיים שלושה יצא לי לשמוע בחדשות ×›×™ את הרשומות שירות של ראשית מלחמת העולם קצינים, שהיו סגורים במשך 80 שנה, היו כמעט להתבצע הציבור 1 זמן. אז הייתי ממש 1 דרך הדלת של הארכיון הלאומי (אז בשם המשרד שיא אישי), והראשונה להסתכל על תיק השירות של טולקין, הכולל תיעוד של הגיוס שלו, ממפה את מה שעשה לאחר × ×›×” בחזרה לאנגליה מן הסום. עוד! "וואו" לרגע ×”×™×” לאתר את משפחתו של RQ Gilson, ולהיות מוזמנים לנצל את הניירות של Gilson: קופסת פח מלאה מכתבים שכתב ממחנות אימונים לתעלות, מלא התייחסויות שלו של טולקין חוג הידידים – שלא לדבר על מרתק ורב עוצמה בזכות עצמם כמו רשומות של ניסיון של קצין אופייני עד היום הראשון של הסום. רגע גדול אחר בשבילי עומדת ספריית בודליאן באוקספורד סוף סוף לראות את האותיות בין TCBS את. אבל כל עמוד הוא כנראה תוצר של מיני תגליות מדי מספר: ניירות צבאיים הממוקמים, נאסף והשוו: פריצת דרך בהבנת נושאים מורכבים, קשרים בין נושאים שונים.

TCBS קיצור של "מועדון תה, Barrovian החברה" והיה שם הקבוצה רשמית של חברים שנפגשו בבית הספר של המלך אדוארד, בירמינגהם, הם אספו באופן קבוע אצל המריצה בעיר חנויות. החברים העיקריים של הקבוצה היו J.R.R. טולקין, ג'פרי באך סמית, כריסטופר וייסמן, ורוברט Gilson. אלה חברים קרובים מאוד, ארבעה, שרדו רק טולקין וייסמן המלחמה (ראה ביתר פירוט התשובות של ג'ון שתי השאלות הבאות). -MM

חברי מועדון תה, חברה Barrovian. פוסט סקריפט: אחרי הראיון הזה יצא לאור, מומלץ ג'ון גארת' לי תמונה 2 קבוצה זו היא לא של GB סמית. -MM

MM: מה מוטעות לגבי חוויות המלחמה של טולקין אתה מרגיש כתובות הספר הטוב ביותר שלך? האם יש עדיין דעות מוטעות או אמונות איפה אתה חושב לעצמך, "אני מצטערת שלא לטפל בצורה טובה יותר" או "אם רק הייתי יכול צלל עמוק יותר לתוך זה?"

JG: החשבון היחיד של שנות המלחמה של טולקין ×”×™×” כמה עמודים של המפרי קרפנטר בביוגרפיה מורשה שפורסם בשנת 1977. של נגר הוא ספר מרתק, קריא מאוד, אבל ×–×” מרחף בקלילות מעל הכול, המלחמה הגדולה כלל. אין שום תחושה של גודל של אירועים, של מה שהוא והגדוד שלו היו עושים את הפעולות קרפנטר מזכיר, או מה הם עושים ביניהם. נגר עושה טעויות קטנות elisions מצערות – מובנות, ברוב המקרים, ×›×™ אף אחד לא עשה מחקר מלא של מה טולקין עשה, קרפנטר לא עוסק בהיסטוריה הצבאית. אבל הוא גם לא מצליח לציין כמה נקודות חזקות באמת עובדות.

J.R.R. טולקין: ביוגרפיה, על ידי האמפרי קרפנטר, היה הביוגרפיה המקיפה הראשונה של הבורא של הארץ התיכונה.

אחרי שסיפר על מותו של סמית, הוא מצטט מתוך מכתב מרגש מאוד שבו סמית ×›×™× ×” את עצמו "מעריץ פרוע כולו לב" עבודתו של טולקין. נגר אומר ×–×” נכתב "זמן קצר לפני" יום מותו, מה שיוביל 1 להניח אולי כמה שבועות חלפו. למעשה הוא נכתב תמימות תשעה חודשים קודם לכן, שלושה חודשים לפני הקרב על הסום אפילו להתחיל. קרפנטר מחמיץ את כל המטרה של המכתב, שהיה להאיץ טולקין לפרסם את שירתו לפני שהגיע אל "אורגיה ×–×” של מוות אכזרי". ומכיוון המחקר שלו ×”×™×” מרותק ניירות של טולקין, הוא לא העריך את הפחד חריף מאחורי הביטוי של סמית "אם אני scuppered הערב – אני את התורן בעוד כמה דקות". סמית עומד להוביל סיור לילה שטח הפקר – החלק המסוכן ביותר של חובות של הקצין. הקצין שהוביל את הסיור של אמש נפל בשבי, נפצע אנושות. סמית חשב שזה יכול גם לכתוב מכתב האחרון שלו לטולקין.

כשהתחלתי לחקור מה טולקין עשה, הרגשתי תחושה חזקה ×›×™ יש קשר, או קשרים מרובים, בין מה שהוא כתב לבין מה שהוא חווה באותו זמן – בין אם כסטודנט נקרע בין החובה ופחד הגיוס, או כחייל שעומד לצאת לשירות פעיל, או כניצול על הסום. החיבורים עשוי להיות עניין של עיתוי, או רוח, או אפילו הנושא, אבל קרפנטר ×”×™×” בבירור לא מעוניין להגיע קשרים כאלה.

על "הנפילה של גונדולין", שנכתב בבית החולים מיד אחרי, הסום קרפנטר קובע רק ×›×™ "אין ×–×” בלתי סביר להניח ×›×™ הקרב הגדול שהיוו את החלק המרכזי של הסיפור יכול חייב קצת השראה שלה לחוויות של טולקין על הסום …. אבל בכל מקרה אלה היו רק שטחיים של השפעות … "אין שום אינדיקציה תפקיד מרכזי שיחק בהתקפה על גונדולין ידי מתכת, מכונות, נושאות גייסות" דרקונים "(זוכרים, ×–×” יצא לאור לפני ספר הסיפורים האבודים) או דמיון מדהים אלה צריך טנק, הנשק הסודי הבריטי שהיה מגולגל במגזר האישי של טולקין של שדה הקרב כמה חודשים קודם לכן.

ניסיתי לתקן זאת על ידי הבטחת כל הזמן אני מניח הכתיבה של טולקין בהקשר של אירועים חיצוניים. אבל ניסיתי גם כדי למנוע את השגיאה השני, אשר יהיה לטעון כי כל מה שהוא כתב היה תגובה ישירה למלחמה בדרכים הברורות ביותר. המצב האמיתי כפי שאני רואה אותה היא הרבה יותר מתוחכם, רב שכבתית ומעניין יותר.

בנדיקטוס Cumberbatch (משמאל) שיחק מייג'ור ג'יימי סטיוארט "סוס מלחמה" הסרט סטיבן שפילברג, המתרחש במלחמת העולם 1. Cumberbatch הוטל על קולותיהם של סמוג ו אוב ב 'ההוביט'. רק לעתים רחוקות טולקין מזכיר את הסוסים סובלים גורל בקרב בספרות שלו. כ -2 מיליון סוסים אבדו במלחמה הגדולה.

בכל זאת הייתי רוצה להתייחס אחד המיתוסים העירוניים הנפוצים לגבי ההתנסות המלחמה של טולקין, וזה שהוא הלך לאיבוד מאחורי קווי האויב על סוסים נרדף על ידי אולנים האויב (אירוע נטען השראה הקלעים של שר הטבעות את ). ×–×” שטויות פטנט, אבל ×–×” רק יצא אחרי טולקין המלחמה הגדולה הופיע. אבל אני צריכה גרם ברורה יותר – כאשר כתבתי על חוויות סטודנטים של טולקין בגדוד של אדוארד המלך פרשים על סוסים – ×›×™ הצהרות על הכישרון שלו עם הסוסים ×”×’×™×¢ ממקור מפוקפק משהו. אני רשם טעויות הידועים ביותר בדף תיקונים באתר האינטרנט שלי, אבל ×–×” יחייב דיון קצת יותר.

הלוואי שהייתי מסוגל לקרוא "גוף גדול מאוד של מכתבים שכתב בין 1913 ו 1918 ל אדית בראט", שהוזכר על ידי קרפנטר במבוא מכתבי ג'.ר.ר. טולקין. אמנם "אישית מאוד באופיו", אני בטוח שהם היו לשפוך אור נוסף על פעילות של טולקין במלחמה רגשותיו על זה.

air max 360

 


*Frodo and the Great War – , in The Lord of the Rings, 1954–2004: Scholarship in Honor of Richard E. Blackwelder, ed. Wayne G. Hammond and Christina Scull (Milwaukee: Marquette University Press, 2006).

As under a green sea’: visions of war in the Dead Marshes, in The Ring Goes Ever On: Proceedings of the 2005 Tolkien Conference, ed. Sarah Wells (Tolkien Society, 2008), and (in slightly expanded form) in Myth and Magic: Art according to the Inklings, ed. Eduardo Segura and Thomas Honegger (Zürich: Walking Tree, 2007).

nike air jordan

קלעי (Fusilier ) – המילה מתייחסת לחייל החמוש ברובה. המונח הושאל מהשימוש הצבאי הצרפתי בסביבות 1600. קלעי לאנקשייר היו גדוד ×—×™"ר עם היסטוריה שהחלה עוד ב- 1688. הגדוד השתתף בפעילות מבצעית וזכה לתהילה ברבות מהמלחמות המפורסמות ביותר של בריטניה, כולל מלחמת שבע השנים, מלחמות נפוליאון, ומלחמת הבורים השנייה. יחידות של הגדוד השתתפו בכל מערכה מרכזית של מלחמת העולם הראשונה. -ממ

מקורות ההשראה של טולקין על קצה המזלג

מקורות ההשראה של טולקין הם רבים ומגוונים, ועל מנת לפרט את כולם צריך ספר ולא ספר דק.

ראשית, כשאנו מדברים על מקורות השראה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו -השראה למה? האם מקורות ההשראה להוביט? לשר הטבעות? לסילמריליון? לשירי טום בומבדיל? לפי ההבנה שלי, קשה לחלק את היצירות של טולקין והרבה מאד רעיונות קיימים ביצירות שונות. כך למשל מוטיב המסע בזמן, שהושפע מסיפורי מסע בזמן שטולקין קרא בנוסף לתיאוריות שונות של מסע בזמן שהוא הכיר.  קיים גם ב'מסמכי מועדון הרעיונות' – סיפור שהיווה את הגרעין של נומנור וגם בשר הטבעות במספר מקומות. כפי שהדגימה בכשרון רב ורילין פלייגר בספרה A Question of Time.

לפיכך אני אפטור את עצמי מהשאלה 'מקור השראה לאיזו יצירה'. לדעתי, כפי שהסברתי בסדרת המאמרים שלי על טום בומבדיל, אפשר וכדאי לדבר על זרם היצירה של טולקין כזרם מאוחד אחד – לא מגוון של יצירות נפרדות אלא זרם יצירתי אחד.

נחזור לעניין מקורות ההשראה. חשוב להבין שטולקין יצר במהלך רוב חייו. את הסילמריליון המוקדם, מה שמוצג בכרכי H.o.M.E 1-2  הוא החל לכתוב בשנות ה-20 המוקדמות שלו. את ההוביט הוא החל לכתוב ב-1933 כאשר הוא היה בשנות ה-30 המאוחרות שלו. שר הטבעות החל להכתב כאשר הוא היה בן 40 לערך והסילמריליון של שנות ה-50, המורכב יותר, נכתב כאשר הוא היה בן למעלה מ-50 שנה. את השירים שמופיעים בטום בומבדיל הוא כתב בתקופה שאורכה עולה על כמה עשורים. מקורות ההשראה של טולקין הצעיר, זה שהיה רק באמצע התואר שלו, שונים לחלוטין מאלו של טולקין הבוגר יותר שכבר דעתו התגבשה בנוגע להרבה נושאים.

אני אדגים באמצעות סופר אחד ששמו הוא אנדרו לאנג. אנדרו לאנג פרסם בסוף המאה ה-19 סדרת ספרים שנקראה 'סיפורי הפיות'. אחד מספרי ילדותו האהובים ביותר של טולקין הוא 'ספר הפיות האדום' המכיל סיפורי עם ואגדות מתומצתות בגרסה המיועדת לילדים. טולקין זכר וחיבב את לאנג, אך בבגרותו הוא גילה לאחר קריאה חוזרת שהוא דווקא די מתעב את לאנג ובז לפועלו הספרותי.
דוגמא נוספת להשתנות הטעם הספרותי של טולקין הוא ביחס שלו לבני הלילית. אחת מהפואמות שטולקין התחרט עליהן יותר מכל היא Goblin feet. את הפואמה אתה יכול למצוא במאמר שלי כאן. בפואמה טולקין מספר בהתלהבות ובהתרגשות על הגובלינים (במקרה ×”×–×” לא יציריו של מלקור אלא פיות) הקטנים והחמודים. בערך באותו הזמן הוא כתב את הסילמריליון המוקדם שהזכרתי קודם לכן ושם הוא אף מבצע קישור בין הפיות הקטנות והחמודות שהוזכרו ביצירות ספרותיות מאוחרות יותר לבין הפיות הגדולות והשונות של האגדות האירופאיות המוקדמות יותר. לאחר מכן, הוא התנער מאותו קישור, חש בטוח יותר בטעמו הספרותי והחל לבוז לאותן פיות עדינות וחמדמדות. הוא העדיף הרבה יותר את הדימוי העתיק יותר של הפיות – כעת ×”-Elves העתיקים והנוגים שמוכרים יותר לנו.

בנוסף להשתנות טעמו הספרותי של טולקין במהלך השנים, חשוב לנו לזכור שהוא לא ×—×™ באיזה מגדל שן ומבודד מהעולם או ×—×™ רק בקרב המילייה האמנותי של אותם הימים. טולקין ×—×™ חיים מלאים ועשירים. בנוסף לילדות קשה, התייתמות מוקדמות הוא גם צבר חוויות ממלחמת העולם הראשונה, בה הוא השתתף כחייל, שהשפיעו מאד על יצירותיו. טולקין ×”×™×” גם אבא לארבע ילדים, ×”×™×” שותף לאינקלינגס והושפע מהחברים השונים בו – כמו לואיס ו-ווליאמס. וגם חווה את מלחמת העולם השניה – הפעם בעורף כאשר בנו משרת כטייס בחיל האוויר בצפון אפריקה. כל אותן חוויות השפיעו עליו באופן עמוק.

ובסוף בסוף חשוב לציין שטולקין היה פרופסור שהשכלתו היתה רחבה מאד. הוא קרא המון יצירות וטקסטים מכל מיני תקופות. הכיר לא מעט שפות. וכן תרגם טקסטים ושירים.

כל העובדות האלו גורמות לכך שמלאכת פענוח המקורות של טולקין היא גם קלה וגם קשה. כל מי שהוא איש תרבות יזהה על נקלה בקריאת שר הטבעות שלל מקורות, רעיונות והשפעות. מצד שני, אי אפשר למפות את כל מקורות ההשראה של טולקין. בגלל זה גם יצאו כל כך הרבה ספרי מחקר על טולקין (למעלה מ-1,000) וברבים מהם יש רעיונות ופרשנויות מקוריות.

לפיכך הדבר הכי טוב שאני אוכל לעשות הוא למפות את מקורות ההשראה של טולקין ולתת כמה דוגמאות מכל ענף או ספרי מחקר שדנים בכך.

השפעה דתית:

טולקין היה נוצרי קתולי וההשפעה של הדת על יצירותיו היא רבה. בשונה מלואיס הוא תיעב אלגוריות דתיות גסות. אך אפילו בשר הטבעות מופיעים מזמורי תפילה נוצריים (כן, כן). ספרו של פירס: Tolkien: Man and myth מכסה את הנושא בצורה נהדרת.

השפעת מאורעות חיים:

מכל מאורעות חייו, מלחמת העולם הראשונה השפיעה מאד על טולקין. ישנו מאמר בנומנור שמדגים יפה את ההשפעה הזו. לקריאה נוספת ניתן לקרוא את ספרו של Garth:
Tolkien and the Great war
על האינקלינגס ניתן לקרוא בספרו של קרפנטר ששמו הוא ה-Inklings.  מומלץ גם לקרוא את הביוגרפיה של טולקין מאת אותו קרפנטר.

יצירות ספרותיות – קלאסיות:

הרשימה הזו היא ארוכה כאורך הגלות, אבל היצירות החשובות ביותר שהשפיעו עליו לדעתי הן:
Beowulf
kalevala
האדות הנורדיות

יצירות ספרותיות (המאה ה-19 וה-20)
אנדרו לאנג ובפרט ספר הפיות האדום
ג'ורג' מקדונלד
Edward Wyke Smith\ Land of the Snergs
William Morris

כמובן שחסרות ברשימה שנתתי עוד יצירות רבות מאד. אבל בתור טעימה קטנטנה על קצה המזלג, נראה לי שההודעה הזו ממלאת את תפקידה.

המנוע של טולקין

תמליל הרצאה שנערכה בכנס עולמות 2010

כמעט כל היוצרים שונים ×–×” מזה אבל לכולם יש מניע כלשהו שגורם להם ליצור. אני לא מדבר על רצון לפרסום או לעושר אלא למשהו אחר – אפשר לקרוא לזה המוזה או ההשראה של אותו יוצר. בדרך כלל קשה לבודד מניע אחד שגורם ליוצר ליצור. בדרך כלל התאווה ליצירה כוללת מגוון של מניעים שונים ומשונים והמוזה ליצור קשה מאד למיפוי. רק במקרים מועטים ובודדים אנו יכולים לבודד מקורות השראה, אבל מוזה? הניצוץ שמגרה את המוח ליצירת יצירה כלשהי? ×–×” דבר שקשה מאד לבודד.

גם אם אנו לא מתחברים אל המחקר הטולקינאי. למרבה המזל טולקין הוא אחד הסופרים הנחקרים ביותר שאני מכיר. למעלה מ-1,000 ספרי מחקר שונים לפי הספירה האחרונה נכתבו עליו ועל יצירתו. יתרה מזאת. לטולקין ×”×™×” נכס חשוב ביותר שרק למעט מהסופרים יש – בן שהקדיש את חייו להוצאת הטיוטות והכתבים השונים. כריסטופר טולקין הוא מלומד העומד בפני עצמו (×”×™×” מרצה באוקספורד בין השנים 64 ל-75) וגם ×”×™×” שותף ליצירתו של אביו. כיאה וכיאות הוא דאג להוציא את הטיוטות והכתבים של אביו באופן אקדמי, רציני ומסודר בסדרה הידועה לכולם ×›-History Of Middle Earth.

בסדרה, שאותה אכנה מעכשיו כהו"ם, כריסטופר טולקין דאג להציג את כל כתבי אביו הנוגעים לסילמריליון – הלא הוא המאגנום אופוס האמיתי של טולקין וכן הטיוטות המלאות של שר הטבעות בצורה שתואמת את הכרונולוגיה ומלאה בהערות ובהארות ללא נטייה לפרשנות. הצגה מקיפה זו של הכתבים, שהיא כמעט חסרת תקדים בקרב סופרים, נותנת מידע רב מאד בידי כל חוקר טולקין. מצד שני, להו"ם יש חסרונות, בגלל צורת כתיבתו הוא אינו נגיש לקהל הרחב ומעטים אלו שקראו בו.

אלו שכן הרהיבו עוז וקראו את ההו"ם, היו יכולים להציץ באופן נדיר לתוך מחשבה של סופר – לתוך זרם יצירה שנמשך, בהפסקות, משנת 1914 עד שנת 1973. אותו זרם יצירה מקיף לא רק את הסילמריליון, אלא את כל היצירות שנכתבו על ידי טולקין אי פעם. מסיפורי אבא ×—×’ המולד ועד ההוביט. באמצעות הקריאה בהו"ם אפשר לראות איך רעיונות מתגלגלים אצל טולקין, מהשימוש והיצירה הראשוניים והבוסריים שלהם ועד ההתגלגלות הבוגרת שלהם. אפשר גם לראות כיצד רעיון שנזנח או לא מומש היטב ביצירה אחת זוכה לחיים חדשים ביצירה אחרת לחלוטין. טולקין ×”×™×” גם אדם כותב שחשב תוך כדי כתיבה, בטיוטות של שר הטבעות אפשר לראות למשל שפתאום הוא עובר מכתיבת עלילותיהם של סאם ופרודו להעתקת כותרות ממבזק שהוא שמע ברדיו, כך ללא משים כמעט, ורק אחרי ×–×” מתעשת, מוחק את מה ששמע וחוזר בחזרה לכתיבה. גם הרבה פעמים הוא מציג התלבטויות שיש לו בנוגע לעלילה – 'מה עכשיו?' היא מילה לא מאד נדירה בכתבים שלו. הרבה פעמים טולקין החל לכתוב את העלילה כאשר הוא לא ×”×™×” סגור בנוגע לסופה – ושיתף את הדף בהתלבטויות שלו בנוגע לדמות מסוימת.

גם כשאתה נעזר במקור עשיר כמו ההו"ם, יש הרבה מאד מה להשלים. אי אפשר למפות לחלוטין את כל הרעיונות ואת כל מקורות ההשראה. גם חלק גדול (ואפילו גדול מאד) של הכתבים של טולקין טרם פורסם. אבל למרות זאת ניתן לראות מניע מרכזי אחד שהניע את טולקין ליצור – אני אקרא לו בשם קצת דרמטי – תאוות ההשלמה.

כל היסטוריה שהיא, ובפרט ההיסטוריה והתרבות האנגלית, מכילה בחובה שלל של מילים ופתגמים. כך למשל בעברית 'עד שיצא עשן לבן' נובע ממנהגם של הקתולים להפריח עשן לבן כאשר אפיפיור חדש נבחר. או 'אותיות קידוש לבנה' ביטוי שנובע מהמנהג לקרוא את ברכת הלבנה לאור הירח. ואם בעברית, שפת הקודש, יש ביטויים סתומים לחלק מהאוכלוסיה. לאנגלית ולשפות אירופאיות נוספות, שהשתנו הרבה יותר במהלך ההיסטוריה, יש שפע של ביטויים, אגדות ושברי סיפורים שכיום אין להן כל משמעות. דוגמאות לא חסר, אני אתן אחת פשוטה. כולכם מכירים את המילה Bridegroom ? מדובר במילה באנגלית תקנית שמתארת חתן. אך מה משמעות המילה? Bride – כלה. אבל מה ×–×” groom? מסתבר שמדובר בגלגול של המילה guma באנגלית עתיקה שפירושה הוא איש. Bridegroom = האיש של הכלה. פתאום מילה באנגלית מקבל משמעות חדשה רק בגלל שאנו מכירים את המקור שלה. מילים ומושגים כמו Bridegroom יש לא מעט בתרבות האנגלית ובאגדות העם האנגליות, הגרמניות והסקנדינביות. חלק מהפירושים ידועים לנו אך חלק גדול מהם לא ידועים לנו. חלק מהן מתבססים על מילים בשפה עתיקה שאיש לא מכיר ולא נכתבה מעולם, סיפור או דמות שהיתה מפורסמת בזמנה בסיפור או באגדה אך האגדה המקורית נמחקה מהזכרון ונותר רק השם.

טולקין ×”×™×” להוט במיוחד אחר ביטויים שכוחים כאלו. והטענה המרכזית שאותה אני אוכיח כאן, היא שאותם ביטויים שכוחים מלב היו המוזה המרכזית שלו ליצירה. לאורך כל זרם היצירה שלו – מאבא ×—×’ המולד ועד ההוביט הוא עט על כל שבריר אגדה שכוחה שיכול ×”×™×” למצוא והעניק לו חיים חדשים ומשמעות חדשה.

ואני אדגים את הטענה שלי באמצעות סיפור אחד של טולקין, שלא התפרסם. נתחיל בהתחלה – במשמעות האבודה. ביוולף הוא שם של יצירה שלא אמור להיות זר לחובבי טולקין. מדובר בינו אחד האפוסים העתיקים ביותר באנגליה. סיפור עם שבו מסופר על גיבור רב עוצמה שהיכה לבדו, הודות לכוחו הגופני, אומץ ליבו ונאמנותו, מפלצות מרושעות וחורשות רע. למרות ששירה זו נכתבה לפני ×›-1200 שנים, הסיפור שמסופר בה עתיק הרבה יותר. אותו סיפור מכיל שפע של רפרנסים, מילים, גיבורים ושברירי אגדות שבעבר היו נפוצים וידועים וכיום אבדו לחלוטין מלבד האזכור האקראי שלהן בביוולף. למרות שטולקין תקף את כל אלו שחיטטו בביוולף על מנת למצוא את שברירי האגדות ואת שברירי המילים שיכולות לשפוך אור על תקופה קדומה יותר וקרא להסתכל על הסיפור כסיפור. גם הוא לא ×”×™×” ×—×£ כמובן מניתוח של ביוולף והרפרנסים הרבים שיש בו.

בתחילת ביוולף ישנו סיפור על מלך מסתורי ששמו הוא המלך Scyld Scefing או המלך שיב אם נשתמש בתעתיק שטולקין בחר בו. לא ידוע הרבה על המלך שיב מלבד העובדה שהוא היה מלך נערץ שהגיע ממעבר לים והוא אחד מאבותיו של ביוולף. אותו מלך שיב, שמה שמופיע בביוולף זה בעיקר איזכור שלו ושל ההלוויה שלו, מופיע גם בגנאולוגיות עתיקות שנמצאות במקורות דניים ואיסלנדיים ובמקורות אחרים. מה ידוע עליו מעבר לאיזכורים הפשוטים האלו? כמעט שום דבר. ידוע שבעבר היתה לו משמעות רבה והוא היה סוג של גיבור על מוכר מאד בצפון אירופה. אך כל מה שנותר ממנו ומסיפוריו הם הרפרנסים המעטים שהזכרתי.

טולקין הכיר את המלך שיב כמובן היטב. ובאמצע שנות ×”-30 הוא גם החליט להעניק לו משמעות. אני מתאר לעצמי שכל יושבי חדר ×–×” מכירים את ק.ס לואיס מחבר נרניה. אני מתאר לעצמי גם שרובכם יודעים שגם טולקין וגם לואיס השתייכו לאינקלינגס, חברותה ספרותית פורה ביותר שעליה גם השתייך הסופר וויליאמס. בשנות ×”-30, טולקין ולואיס התערבו על כתיבת סיפור – אחד על מסע בזמן והשני על מסע בחלל. לואיס ×”×™×” אמור לכתוב על מסע בזמן ואכן כתב את הסיפור ששמו הוא 'מסע אל פלנדרה',הוציא אותו לאור והצליח כל כך שהוא כתב עוד שני המשכים. טולקין החל לכתוב את הסיפור אך הוא × ×–× ×— בסופו של דבר. יכול להיות שמעולם לא היינו יודעים על הסיפור של טולקין, אלמלא עבודתו של כריסטופר טולקין שהזכרתי קודם לכן. תחילת העבודה על הסיפור נמצאת בכרך 5 של ההיסטוריה של הארץ התיכונה ובו טולקין מצייר מסע בזמן שנעשה באמצעות חלום וזכרון קולקטיבי של אב ובנו שחוזרים בזמן אל תקופות יותר ויותר עתיקות של ההיסטוריה עד לימי נומנור. הסיפור ×”×–×” היווה את הגרעין הראשוני של נומנור שאנו מכירים. אחד החלקים היותר מעניינים בסיפור הוא דווקא פואמה המספרת את סיפורו של המלך שיב. והפואמה הזו מעניקה משמעות חדשה ומרתקת למלך שיב. באותה פואמה טולקין מספר את סיפור המלך שיב – מהגיעו אל מעבר לים ועד לחזרתו, הוא גם מספר על בניו וצאצאיו ומכניס משמעות חדשה וחיים חדשים לשם אבוד. חשוב להדגיש שהמשמעות החדשה שטולקין יצר נובעת מהמשמעות המקורית – אין כאן רק השאלה של השם כמו במקרה של סאם גאמג'×™ אלא עירבוב בין מה שידוע לנו על המשמעות הישנה לבין המשמעות החדשה כדי ליצור מחדש את האגדה.

ראוי לציין שהמלך שיב לא רק מופיע בפואמה לא קשורה אלא טולקין משלב אותו, באותו הסיפור, במיתולוגיה הכוללת שלו – או יותר נכון מנסה לשלב אותו כיוון שהשילוב ×”×–×” בסופו של דבר לא יצא אל האור. אם מישהו מחפש את המקור של האגדה של מלכי נומנור – כאן נמצא הגרעין שלה – בסיפורו של המלך שיב.

נטען מספר פעמים, לא תמיד בצדק, שטולקין ניסה ליצור 'מיתולוגיה חדשה לאנגליה'. טולקין עצמו טען במכתביו שאכן הוא חשב על כך ומדובר באבסורד. אכן, יצירת מיתולוגיה חדשה מאפס היא אבסורד, אך טולקין לא יצר את המיתולוגיה שלו מאפס. כמו במקרה של המלך שיב, בלא מעט מהמקרים מדובר ביצירה מחדש של המיתולוגיה המקורית – זו שאבדה. וכשאני מדבר על מיתולוגיה אני לא מדבר על המיתולוגיה של העם הבריטי המודרני אלא על המיתולוגיה של האנגלו-סקסונים שיישבו את אנגליה ושחלק גדול מהמורשת שלהם וגם משפתם הלך לאיבוד. אותם סקסונים אכן איבדו חלק גדול מהמיתולוגיה שלהם. אפשר להתווכח אם ×–×” באשמת הויקינגים, הדנים או באשמת הפלישה הנורמנית. המציאות היא אחת – איננו יודעים כיום חלק גדול מהקאנון של האנגלו-סקסונים. מלבד ביוולף.

הדוגמא הגדולה ביותר של יצירה מחדש כזו נמצאת דווקא אצל בני הלילית ×”- Elves. בני הלילית נוכחים בכל המיתולוגיות הצפון אירופאיות באופן נפוץ ביותר. מהאדות ועד סיפורי העם הגרמניים. הנוכחות שלהם היתה קיימת גם בסיפורים האבודים של אנגליה. אך ככל שארכו השנים, בני הלילית קיבלו משמעות חדשה – משמעות של פיות חמודות ומתוקות. משייקספיר ועד ספנסר, בני הלילית תוארו כפיות חמודות. מספיק לקרוא כמה אגדות גרמניות, שלא לדבר על סאגות נורדיות על מנת לדעת שהתפקיד של הפיות – elves ×”×™×” הרבה יותר רציני מהשתשעות חצרנית ורומנטית. טולקין, שהכיר את האגדות האלו יותר טוב ממני, ידע היטב שהמשמעות שלהם היתה אחרת לגמרי, מיתית יותר, אפילה יותר. בני הלילית היו יצורים שפעם האמינו בהם וסביר להניח שהיתה להם היסטוריה מגובשת ותפקיד מרכזי במיתולוגיה.

לחלק מכם זה יישמע די טריוויאלי ולחלק מכם זה יישמע די מצחיק. אבל כן, פעם האמינו בבני הלילית וזה לא היה כל כך מזמן. על מנת להוכיח את מה שאמרתי בנוגע לאמונה בבני הלילית, אספר על מקרה שהתרחש בשנת 1895. אישה אירית בשם בריג'יט קלירי (Bridget Cleary) נרצחה בידי בעלה ולפחות תשעה קרובי משפחתה לאחר שעברה התעללות קשה. בעלה היה משוכנע שאשתו נחטפה על ידי פיות שהותירו משנה צורה במקומה. הוא וקרובי משפחתו התעללו ב'משנה הצורה' כדי לשכנע את הפיות שתחזיר את אשתו. לבסוף 'משנה הצורה' נרצח והבעל חיכה במשך מספר לילות ליד צומת דרכים על מנת שהפיות יוכלו להחזיר לו את אשתו.

המשפט הזה זכה לסיקור רב בעיתונות של אותה תקופה. ואם זה לא מהווה הוכחה שאפילו בזמנים המודרניים המשמעות המקורית והאפילה של ה-Elves נשמרה בפינות נידחות של העולם. אני לא יודע מה זו הוכחה.

טולקין ×”×™×” כמובן ער למשמעות המקורית, וגם למקרה הרצח שהזכרתי קודם לכן. כמו במקרה המלך שיב. אני בטוח שגם אצלכם ×–×” מגרה את הדמיון – יצורים לא אנושיים, שפעם האמינו בהם וששימשו באינספור יצירות ובאגדות. כיום נותר מהם רק השם ומעט מזעיר באגדות ובמיתוסים שלא רבים מכירים. טולקין רצה להפיח חיים בעצמות היבשות ויצר מחדש את המשמעות של בני הלילית.

יצירה מחדש היא לא השאלה של השמות אלא הכנסת חיים חדשים בצורה שתשתלב עם המשמעות המקורית. שוב, הודות לעבודתו של כריסטופר טולקין, אנו יכולים לראות את הניסיון ×”×–×” במלואו כפי שהוא הובא בשני הכרכים הראשונים של ההו"ם – מה שמכונה Book Of Lost Tales או בול"ט. בשני הכרכים האלו טולקין כותב לראשונה את המיתולוגיה של עולמו. הכתיבה מתקיימת בגיל 21 בערך והיא מאד יצרית ובוסרית, שונה מאד בהרבה אופנים מהמיתולוגיה שאנו מכירים כסילמריליון המאוחר וכמובן שונה בתכלית השינוי משר הטבעות. במיתולוגיה זו, הראשונה שטולקין יצר, מתואר סיפורם של בני הלילית וטולקין משתמש גם במילה Elves וגם במילה Fairies לתיאור אותם יצורים. בסופה של אותה מיתולוגיה, טולקין מתאר תהליך מפורט וארוך שבו בני הלילית או הפיות העזות הולכים ונקלשים, הולכים וקטנים לצורה של הפיות המודרניות שהוא הכיר. אותם יצורים קטנים של שייקספיר ושל ספנסר שמופיעים שוב ושוב בסיפורים של המאה ×”-18 וה-19. מלבד זאת, טולקין מחבר את המיתולוגיה שלו באופן חד משמעי להיסטוריה של אנגליה עצמה! ובכך באמת כותב סוג של מיתולוגיה לאנגליה שבה הוא מסביר לא רק את ההיסטוריה אלא משחזר את המשמעות האבודה של הפיות ועוד דואג ליצור תהליך שיאחד בין המשמעות הקיימת כיום – הפיות כיצורים חמודים למשמעות שהיתה בעבר – הפיות כיצורים מיתיים.

שנים מאוחר יותר, טולקין זנח את החיבור הזה והמיתולוגיה שלו, יחד עם דעותיו, השתנתה. לא עוד חיבור לפיות החמודות אלא התנגדות מוחלטת להן. בני הלילית אכן הולכים ונעלמים, אבל באופן אחר לחלוטין והחיבור החד חד ערכי בין המיתולוגיה של טולקין להיסטוריה של אנגליה נעלם גם הוא. אבל מה שחשוב הוא שבתהליך יצירת בני הלילית אנו יכולים לראות באופן ברור כיצד הבחירה בשם Elves לא היתה מקרית אלא נבעה מהרצון העז של טולקין לשחזר את המשמעות הרבה שהיתה ליצורים אלו. העובדה שהמשמעות של אותם Elves בתרבות האנגלית נכחדה ברובה למעט איזכורים בודדים פה ושם (לרוב במיתולוגיות לא אנגליות) גרמה לו ליצור אותה מחדש.

דוגמא נוספת ומרתקת ליצירת משמעות מחדש נמצאת בשר הטבעות. כריסטופר טולקין מאפשר לנו הצצה מרתקת לתוך תהליך יצירת שר הטבעות באמצעות כרכים 6-9 בהו"ם. שם מובאות הטיוטות של שר הטבעות לפי סדר כרונולוגי באופן שמאפשר לנו לראות כיצד היצירה נוצרה והדמויות התפתחו. זה לא סוד גדול ששר הטבעות החל כסוג מסוים של המשך להוביט אך ככל שהתמשכה כתיבתו הפך לקודר יותר ורציני יותר. למי שמעלעל בטיוטות, קל לראות כיצד הספר הולך ונהיה כבד ראש יותר.

בשלב מסוים, טולקין חזר לאחור ושכתב חלק גדול מהפרקים הראשוניים. השכתוב לא ×”×™×” כל כך עלילתי אך כלל שינויים רבים בניואנסים. רבים חושבים שהפרקים הראשונים של שר הטבעות הם קלי דעת. הם היו הרבה יותר משועשעים בגרסות הראשוניות. הגיבור הראשי של הטבעות לא נקרא פרודו אלא נקרא בינגו. ללא ספק שם הולך להמשך של הרפתקאות בילבו. אותו בינגו הוא שונה לגמרי מפרודו. הוא מתעלל ב"נמסיס" שלו – האיכר מאגוט, הופך לבלתי נראה ואוכל לו את הפטריות. הוא צוחק הרבה יותר, מבודח הרבה יותר והרבה פחות כבד ראש.

באמצע הכתיבה, כאשר שר הטבעות הפך לרציני הרבה יותר, טולקין במודע שינה את שם הגיבור לפרודו. נשאלת השאלה למה? טולקין שינה כמה וכמה וכמה פעמים את השם של חלק מהגיבורים בחלק מיצירותיו. ביאורן למשל ×”×™×” Medwed בהוביט. גאנדאלף נקרא בלאדורת'ין ושמו של סמוג ×”×™×” Pryftan. בכל המקרים השינויים לא היו מקריים אלא נעשו בכוונה ודרשו מטולקין מאמץ רב. בימים שלפני מעבד התמלילים הממוחשב ופקודת ×”-Search&Replace, להחליף של דמות ×”×™×” לא דבר של מה בכך. אם טולקין החליף שם של דמות, דעו לכם שהיתה מאחורי ×–×” סיבה. ולדעתי, לא במקרה טולקין החליף את שמו של בינגו, הגיבור הראשי לשם פרודו. לכאורה השם פרודו חסר משמעות בדיוק כמו בינגו או בילבו – שמות עליזים, חסרי משמעות מובהקת, שהם תולדה של סיפור משעשע לילדים. אך מאחורי השם פרודו יש היסטוריה רבת שנים. השם פרודי או Fróði מופיע בכמה וכמה אגדות – כולל האדה של סנורי סטורלסון וכמובן אזכור בביוולף שכאמור מלא באזכורים כאלו. לא ידוע הרבה על אותו פרודי מסתורי מלבד העובדה שהוא ×”×™×” מלך או שליט נערץ ובתקופתו ×”×™×” שלום ארוך שנים. בעבר אכן היתה לו חשיבות רבה – עובדה שהוא נכנס לביוולף ול-prose edda ועובדה היא שעד היום יש אנשים במדינות סקנדינביה שנקראים פרודי! אבל למה הוא ×”×™×” כל כך חשוב? מה הוא עשה על מנת להיזכר עד ימינו אלה? בדומה לבני הלילית ובדומה למלך שיב – מדובר בתעלומה. לא סתם טולקין הלך ושינה את השם באמצע ודווקא לפרודו – מדובר ×”×™×” בהענקת משמעות למשהו שהיתה לו משמעות אבודה. כעת לפרודו יש שוב משמעות וחיים חדשים. מהרגע שהשם שונה לפרודו (או קצת לפני כן) אנו יכולים לראות שינוי חד בתמה של שר הטבעות – מיצירה שהיא סוג ההוביט 2 ליצירה שהיא עמוקה הרבה יותר.

אני לא טוען כמובן שהניסיון לתת משמעות לשם 'פרודי' ×”×™×” המניע של טולקין ביצירת שר הטבעות – אך הרצון לתת משמעות לשם פרודי ×”×™×” קיים אצל טולקין וייתכן שגרר אותו להפוך את בינגו לדמות שאנו מכירים כיום ×›'פרודו'. לשם העתיק שנודע רק באגדות יש לפתע משמעות חדשה – משמעות שבאמת שייכת לאנגליה.

חשוב להבהיר שאני לא טוען שתמיד טולקין בחר בשמות שלו על מנת להעניק משמעות חדשה. טולקין העניק שמות לאלפי דמויות ומונחים. לא לכולם הוא רצה להעניק משמעות. ניקח למשל את סאם גאמג'×™ – למרות שמדובר בשם עם משמעות והשתעשעות מסוימת – אין כאן ניסיון ליצירה מחודשת של משמעות. ×›× "ל לגבי הוביטים שמשמעות השם שלהם נלקחה מהמילה 'הוב' באנגלית עתיקה. יש הבדל בין משמעות לשם לבין שם כטריגר יצירתי. שם כטריגר יצירתי יכול להיות משהו עם משמעות ליוצר אך לא הטריגר שלו ליצירה – אם ניקח את הגמדים כדוגמא. טולקין הכניס את הגמדים בשלב מוקדם מאד ללגנדאריום שלו. הוא לא עשה את ×–×” על מנת להעניק משמעות חדשה לגמדים שלמרות שחלק גדול מהסיפורים שבהם הם השתתפו אבדו, חלק גדול מהם כן שרד והם הופיעו תמיד בספרי ילדים וגם בספרי מבוגרים פנטסטיים ובמיתולוגיות שונות. ללא ספק הגמדים הסעירו את דמיונו של טולקין והוא אכן השתמש בהם ביצירה שלו – אך אי אפשר לומר שהם היו טריגר ליצירה כלשהי כמו במקרה של המלך שיב או הכנסתם שינתה את היצירה כמו במקרה של פרודו. הם היו שם, טולקין השתמש בהם. מאוחר יותר הוא גם ×”×¢×– לשנות את המשמעות שלהם מדמויות שהן יותר אפלות לדמויות חיוביות (רחמנא ליצלן) אגב, השינוי ×”×–×” קורה מיד לאחר כתיבת ההוביט – כך שאפשר לומר שטולקין הושפע מהיצירה שלו.

מתי יודעים שמונח כלשהו הוא מונח שטולקין רצה ליצוק בו משמעות? זו שאלה מעניינת. ספרות היא לא מדע מדויק, וגם כאשר אנו נסמכים על עשרות ומאות מסמכים של טולקין, קשה לענות עליה. באופן עקרוני ישנם מספר כללי יסוד שאפשר להצביע עליהם:

  1. המונח נמצא במיתולוגיה האנגלו-סקסונית או כל סיפור אחר שטולקין אהב והכיר עוד לפני הכתיבה. זה חשוב כי לא מעט פעמים ראיתי מחקרים שלמים שנסמכו על מקורות מעניינים שטולקין כלל לא הכיר.
  2. מעט מאד ידוע על משמעותו המקורית של המונח. המלך שיב הוא דוגמא מצויינת למה שגירה את הדמיון של טולקין לצקת מחדש משמעות. גמדים – פחות, כיוון שיש המון מידע על משמעותם המקורית.
  3. טולקין טרח לשמר לפחות חלק מהמשמעות המקורית ולשלב אותה במשמעות החדשה. כלל זה חשוב על מנת שלא נתבלבל בין השראה לרצון אמיתי לצקת מחדש משמעות.

גם הכללים האלו אינם מתמטיים, וחשוב להדגיש שהרצון ליצוק משמעות הוא לא הסיבה היחידה שבעטיה טולקין רצה ליצור – אבל זה כן מניע מעניין שרואים אותו במגוון היצירות של ג'.ר.ר טולקין ובמיוחד ביצורים האהובים עליו ביותר – בני הלילית.

טולקין – קו זמן

תרגם: רן בר־זיק

התאריך האירוע
תחילת 1850 ארתור רעואל טולקין, אביו של ג׳.ר.ר, נולד.
ינואר 1870 מייבל שפילד, אמו של ג׳.ר.ר, נולדת.
21 בינואר 1889 אדית בראט, אשתו של ג׳.ר.ר, נולדת.
16 באפריל 1891 ארתור רעואל טולקין ומייבל שפילד נישאים בבלומפונטיין, דרום אפריקה.
3 בינואר 1892 ג׳ון רעואל רונלד טולקין נולד בבלומפונטיין, דרום אפריקה.
31 בינואר 1892 ג׳ון רעואל רונלד טולקין עובר את טקס ההטבלה.
17 בפברואר 1894 הילארי ארתור רעואל טולקין נולד בבלומפונטיין, דרום אפריקה.
אפריל 1895 מייבל טולקין עולה על אונייה בשם גואלף וחוזרת לבירמינגהאם באנגליה, עם שני ילדיה, ג׳ון והילארי. ארתור נותר בדרום אפריקה בתקווה שיוכל לחזור במהרה למשפחה באנגליה.
15 בפברואר 1896 ארתור מת בבלומפונטיין משבץ מוחי קשה. הוא היה חולה לפני כן בשגרון שגרם לו סבל רב. הוא מעולם לא ראה שוב את משפחתו.
1896 מייבל טולקין עוקרת עם שני ילדיה לסיירהול, אנגליה.
סתיו 1899 ג׳.ר.ר טולקין בן השבע מנסה להתקבל לבית הספר על שם הנסיך אדוארד, אך נכשל בבחינות הקבלה.
יוני 1900 מייבל טולקין ואחותה מאי אינקלדון מקבלות על עצמן את עול הנצרות הקתולית ובכך מעוררות את חמת הזעם של משפחתן הבפטיסטית.
ספטמבר 1900 ג׳.ר.ר טולקין עושה שוב את בחינת הכניסה ומתקבל לבית הספר על שם הנסיך אדוארד.
שלהי 1900 משפחת טולקין עוברת מסיירהול למוסלי על מנת להיות מעט יותר קרובים לבית הספר על שם הנסיך אדוארד ולבירמינגהאם.
1901 משפחת טולקין שוב עוברת והפעם לוילה קטנה מאחורי תחנת קינג׳ס הית.
1902 המוקדמת משפחת טולקין עוברת מקינג׳ס הית לבית באדבאסטון בשכנות לבית הספר היסודי של סט. פיליפ. על מנת לחסוך בכסף, מייבל טולקין מעבירה את ג׳.ר.ר טןלקין ואחיו מבית הספר על שם הנסיך אדוארד לבית הספר של סט. פיליפ.
סתיו 1903 ג׳.ר.ר טולקין מצליח לזכות במלגת לימודים וממשיך את לימודיו בבית הספר על שם הנסיך אדוארד.
14 בנובמבר 1904 מייבל טולקין מתה מתרדמה שנגרמה מסכרת. היא היתה בת 34 במותה.
נובמבר/דצמבר 1904 רונאלד והילארי עוברים לגור עם דודתם, ביאטריס שפילד.
שלהי 1904-תחילת 1905 לאחר מות אמם, האב פרנסיס חאוויר מורגן מכנסיית בירמינגהם לוקח חסות על רונאלד והילארי.
תחילת 1908 רונאלד והילארי עוברים לדצ׳ס רוד 37, ליד הכנסייה של בירמינגהם, לחדר שניתן להם על ידי גברת פאולקנר.
תחילת 1908 ג׳.ר.ר טולקין מתחיל את הסמסטר הראשון שלו באוקספורד.
17 בדצמבר 1910 ג׳.ר.ר טולקין מקבל מלגה לקולג׳ אקסיטר באוקספורד.
1913 טולקין מתחיל בבחינות השנה הראשונה.
1915 טולקין מקבל תואר ראשון בספרות ובשפה אנגלית בהצטיינות יתרה.
1915 מגויס לפלוגת החי״ר של לנקשייר.
22 במרץ 1916 ג׳.ר.ר טולקין נושא לאישה את אדית בראט.
יוני 1916 טולקין מגיע לצרפת יחד עם פלוגת החי״ר של לנקשייר ומשרת בחזית כסגן משנה. בין היתר הוא לקח חלק באחד הקרבות העקובים מדם של מלחמת העולם הראשונה: הקרב על הסום. הוא חזר לאנגליה אחרי שלקה במחלת החפירות.
1917 בנו הראשון של טולקין, ג׳ון, נולד.
1919 טולקין עובד כעוזר בפרוייקט מילון אוקספורד במשך שנתיים.
1920 בנו השני של טולקין, מייקל, נולד.
21 ביולי, 1920 טולקין מקבל מינוי כמרצה לשפה האנגלית באוניברסיטת לידס מה־1 באוקטובר 1920.
16 במרץ 1921 טולקין מקבל קביעות בפקולטה לאמנויות וכן חברות בחבר המנהלים של הפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת לידס.
17 באוקטובר 1923 טולקין מקבל העלאה במשכורת מ־600 ל־700 לירות שטרלינג בשנה.
16 ביולי 1924 טולקין מקבל פרופסורה לשפה אנגלית באוניברסיטת לידס. כהונתו מתחילה ב־1 באוקטובר 1924.
1924 בנו השלישי של טולקין, כריסטופר, נולד.
21 באוקטובר 1925 טולקין מתפטר מכהונתו כפרופסור באוניברסיטת לידס. כהונתו מסתיימת ב־31 בדצמבר 1925.
1925 טולקין מכהן כפרופסור בחוג האנגלו־סקסוני באוקספורד וכמרצה חבר בקולג׳ פמברוק.
1925 טולקין וא.ו גורדון מפרסמים את התרגום ל״סר גאווין והאביר הירוק״.
1926 טולקין פוגש את סי.אס לואיס ומתפתחת ביניהם ידידות עמוקה.
1929 ילדתו הרביעית של טולקין, פריסילה, נולדת.
1933 טולקין מספר לילדיו לראשונה על יצור קטן ומשעשע שנקרא ״בילבו״.
1933 טולקין מרצה באוניברסיטת גלאזגו על וו.פ קר.
1936 טולקין משלים את ״ההוביט״.
1936 טולקין מפרסם את חיבור ״ביוולף: המפלצות והמבקרים״.
1937 ״ההוביט״ יוצא לאור, טולקין מתחיל לעבוד על המשך.
1938-1939 טולקין כותב את ״עלה של קטנוני״.
1939 טולקין מרצה את הרצאתו המפורסמת: ״על סיפורי פיות״.
1945 טולקין הופך לפרופסור לספרות ולשפה אנגלית בקולג׳ מרטון באוקספורד, משרה שבה הוא מחזיק עד פרישתו.
1947 ״עלה של קטנוני״ מתפרסם ב״דבלין ריוויו״, עיתון ספרותי קתולי.
1948 ״עלה של קטנוני״ יוצא לאור.
1948 כתיבתו של ״שר הטבעות״ מסתיימת.
1949 ״האיכר גיילס״ מושלם.
1954 שני הכרכים הראשונים של ״שר הטבעות״ – ״חבורת הטבעת״ ו״שני המגדלים״ – יוצאים לאור.
1955 ״שובו של המלך״, הכרך האחרון של ״שר הטבעות״, יוצא לאור.
1957 בשנה זו טולקין היה אמור לנסוע לארצות הברית על מנת לקבל תואר כבוד מהרווארד ומאוניברסיטאות נוספות. אך נסיעה זו בוטלה עקב מחלת אישתו. טולקין מעולם לא יצא למסע הזה.
1959 טולקין פורש לגימלאות ממשרתו באוקספורד.
1960 טולקין היה שותף למלאכת תרגום ״התנ״ך הירושלמי״ מצרפתית.
1962 ״הרפתקאות טום בומבדיל״ יצאו לאור.
1964 ״עלה של קטנוני״ ו״על סיפורי פיות״ מתפרסמים יחד בספר ״עץ ועלה״.
1965 מהדורות הכריכה הרכה של ״שר הטבעות״ מתפרסמות בארצות הברית.
1967 ״הנפח מווטון רבא״ והספר ״הדרך הלאה נמשכת״ יוצאים לאור.
1968 משפחת טולקין עוברת לפול, ליד בורנמאות.
29 בנובמבר 1971 אדית טולקין הולכת לעולמה כתוצאה מכשל בכליות.
1972 טולקין חוזר לאוקספורד.
1972 טולקין מקבל תואר כבוד (CBE) ממלכת אנגליה.
2 בספטמבר 1973 ג׳.ר.ר טולקין הולך לעולמו, בגיל 81, בבית חולים פרטי בבורנמאות.
התקופה שלאחר מותו של טולקין ההשפעה והאהבה לספריו של טולקין רק הלכו וגברו לאחר מותו. כריסטופר, בנו של ג׳.ר.ר טולקין, הוציא לאור מספר ספרים שמכילים טיוטות וכתבים של אביו: ״הסילמריליון״ וסדרת ״ההיסטוריה של הארץ התיכונה״ הם המפורסמים שבהם.

תורגם ברשות ובאישור מאתר The Tolkien Time Line.    

טולקין – ביוגרפיה קצרה

ג׳ון רונאלד רעואל טולקין – ביוגרפיה מקוצרת

תמונתו של ג׳.ר.ר טולקין

הילדות וגיל ההתבגרות

כנראה שמקור השם טולקין (מבטאים ×› Tol-keen) הוא גרמני, ופירושו הוא טיפש אמיץ או טיפש פיקח. משפחת אביו, כנראה, הגרה מסקסון במאה השמונה עשרה, אך הפכה לאנגלית לחלוטין במשך מאה וחמישים השנים עד להולדתו של ג׳ון. אביו של טולקין, ארתור רעואל טולקין החשיב את עצמו לאנגלי טהור. ארתור ×”×™×” פקיד בנק ועזב לדרום אפריקה בשנת 1890 על מנת לקבל קידום. לשם ×”×’×™×¢×” גם אשתו, מיבל סופילד, שגם היא הייתה אנגליה. ג׳ון רונאלד (שנקרא בשם רונאלד בפי משפחתו וידידיו) נולד בבלומפנטין ב־3 בינואר 1892. זיכרונותיו מאפריקה היו מעטים אך מלאי חיים, כולל מפגש מעורר אימה עם עכביש גדול ושעיר, זיכרונות אלו השפיעו על כתיבתו; אולי גם בגלל שב־15 בפברואר 1896 אביו מת והוא, אימו ואחיו הצעיר הילארי חזרו לאנגליה. נוף ילדותו של טולקין ×”×™×” תערובת של נוף תעשייתי בבירמינגהם ונוף כפרי אנגלי טיפוסי. טולקין בילה את חייו בשני אזורים אלו – הכפר בסרהול, עם תחנת הקמח מדרום לבירמינגהם; וברמינגהם האורבנית הקודרת, לשם הוא נשלח כדי ללמוד בבית הספר על־שם המלך אדוארד. במהלך תקופה זו המשפחה עברה ל״קינגס הית״, לבית ששכן ליד מסילת רכבת. דמיונו של טולקין הצעיר הוצת בידי רכבות הפחם שנסעו מ/אל וולש ונשאו על גבן כתובות מוזרות בוולשית. המשפחה עקרה שוב והפעם לאגבסטון – פרבר נעים יותר של בירמינגהם. בשלב ×–×”, בערך בשנת 1900, אמו של טולקין, מיבל, נקטה בצעד שגרם למריבה קשה עם שאר המשפחה. היא ואחותה, מאי, הצטרפו לכנסיה הרומית־קתולית. רונאלד ואחיו, הילארי, נותרו קתולים נאמנים עד סוף חייהם. הכומר אשר העביר אותם לדת הקתולית וביקר אותם בקביעות ×”×™×” האב פרנסיס מורגן שמוצאו ×”×™×” חצי ספרדי וחצי וולשי. משפחתו של טולקין תמיד הייתה ×¢× ×™×”, אך העניינים החריפו ב־1904, כאשר מיבל טולקין לקתה בסוכרת, שלא הייתה ניתנת לריפוי בתקופה ההיא. היא מתה ב־15 לאוקטובר באותה שנה, כאשר היא מותירה אחריה את רונאלד והילארי שגרו תקופה קצרה אצל דודתם (מתוקף נישואין) עד שהכומר פרנסיס אימצם ולקח אותם אל ביתו. בזמן ×–×” רונאלד כבר הראה יכולות לשוניות מרשימות. הוא שלט היטב בלטינית וביוונית ובמספר שפות נוספות, הן מודרניות והן עתיקות, כולל גותית ופינית. הוא החל ליצור את השפות שלו, לשם ההנאה בלבד. הוא הכיר מספר חברים טובים בבית הספר על־שם המלך אדוארד, יחדיו הם הקימו את ×”Ö¾T.C.B.S שפירושו הוא Tea Club, Barrovian Society שנקרא על שם מקום המפגש שלהם. הם נותרו חברים זמן רב וחלקו את היצירות הספרותיות שלהם. בעיה נוספת צצה כאשר טולקין הכיר אישה צעירה ששמה ×”×™×” אדית בראט. כשטולקין ×”×™×” בגיל 16, היא היתה בגיל 19. הם החלו בידידות שהעמיקה בהדרגה. אך האב פרנסיס התערב ואסר על רונאלד להתראות או לכתוב לאדית במשך שלוש שנים, עד להגיעו לגיל 21. רונאלד ציית להוראה. הוא הלך לקולג׳ Exeter באוקספורד ב-1911, שם הוא השקיע עצמו בלימודים קלאסיים, אנגלית עתיקה, שפות גרמניות (בעיקר גותית), וולשית ופינית, עד שב־1913 הוא חידש את קשריו עם אדית. לאחר קבלת ציונים נמוכים יחסית הוא שינה את ההתמחות שלו מלימודים קלאסיים ללימודי הספרות האנגלית. אחת מהפואמות שהוא גילה במסגרת אחד הקורסים לאנגלית עתיקה הייתה ×”Ö¾Crist של Cynewulf:

Eala Earendel engla beorhtast Ofer middangeard monnum sended יחי אארנדל, המלאך הבוהק מכולם מעל הארץ התיכונה נשלח לאדם.

שורות אלו ויצירות אחרות העניקו לו את ההשראה לניסיונות הראשונים שלו ביצירת הלגנדאריום. בשנת 1913 הוא החל לעבוד בתור מורה ומלווה לשני ילדים מקסיקניים בצרפת, עבודה שנסתיימה בצורה טראגית, שלא באשמתו של רונאלד. אך מאותו יום הוא תיעב את צרפת וכל דבר צרפתי אחר. בינתיים הקשרים עם אדית התהדקו. היא המירה את דתה לקתולית ועברה לווארוויק. מקום מושבה של טירה עתיקה ונוף כפרי יפהפה שהטביעו את חותמם על טולקין.

המלחמה

בניגוד לשאר בני גילו, טולקין לא הצטרף לצבא מיד עם פריצת מלחמת העולם הראשונה, אלא חזר לאוקספורד והשלים את לימודי התואר הראשון שלו ביוני 1915. בשלב ×–×” הוא החל לחבר פואמות ועבד על השפות שלו, במיוחד על שפה אחת שאותה הוא ×›×™× ×” קניה (מאוחר יותר היא התפתחה לקווניה) שהושפעה בעיקר מפינית. טולקין התגייס לבסוף כסגן משנה בגדוד ×”Ö¾11 של חטיבת רובאי צפון לנקשיר, כאשר הוא עובד על הרעיון של אארנדיל הימאי שהפך לכוכב לאחר מסעותיו. במשך חודשים רבים טולקין ×”×™×” במחנה באנגליה, הוא ואדית התחתנו בווארוויק ב־22 במרץ 1916. בסופו של דבר הוא נשלח לתפקיד מבצעי בחזית המערבית בצרפת, בדיוק בזמן לקרב הסום. לאחר ארבעה חודשים בחזית, טולקין לקה ב״קדחת התעלות״ (מחלה נפוצה בקרב חיילי החזית של מלחמת העולם הראשונה, תסמיני המחלה היו רגליים נפוחות מאד וחום גבוה). בראשית נובמבר הוא נשלח חזרה לאנגליה ושהה בבית החולים בבירמינגהם כחודש. עד ×—×’ המולד הוא התאושש. במהלך החודשים שבהם טולקין ×”×™×” בחזית, כל חבריו מה־T.C.B.S, למעט אחד, נהרגו בקרבות. במהלך קרבות אלו, אולי בגלל חוויותיו, אולי כמחווה לזכר חבריו שמתו, הוא החל לכתוב את סיפוריו. סיפורי ×”'סילמריליון' החלו להיווצר (אנו יכולים לראות את הסיפורים הללו ב־'Book of Lost tales') – בני הלילית או ״הנומים״, אשר דוברים קווניה וגולדורין. כאן נמצאים הסיפורים המוקדמים על המלחמה במורגות, המצור והנפילה של גונודלין ונרגותרונד ועלילות ברן ולותיין. במהלך 1917 ו־1918 טולקין סבל קשות ממחלתו, למרות שהמשיך לשרת בצבא בתפקידים שונים וקודם לסגן. כשהוא הוצב ב־Hull, הוא ואדית טיילו ביער ליד Roos ושם, בקרחת יער, אדית רקדה עבורו. זו הייתה השראתו לסיפור על ברן ולותיין, מוטיב מרכזי בלגנדאריום שלו. מאז הוא חשב על אדית כעל לותיין ועל עצמו כעל ברן. בנם הראשון, ג׳ון פרנסיס רעואל טולקין, נולד ב־16 בנובמבר 1917. כאשר הפסקת האש נחתמה, ב־11 בנובמבר 1918, טולקין החל לחפש עבודה באקדמיה וכאשר הוא שוחרר הוא החל לעבוד במסגרת הפרוייקט של המילון החדש לאנגלית, הידוע יותר בשם מילון אוקספורד. כמו כן הוא פרסם לראשונה חלק מה 'Lost Tales'. במסגרת סדנת קריאה בקולג׳ Exeter, הוא קרא בפני המשתתפים את 'נפילת גונדולין' והיצירה התקבלה היטב. בשנת 1920 הוא התקבל לעמדה בכירה באוניברסיטת לידס. באוניברסיטת לידס הוא שיתף פעולה עם אי.וי גורדון במהדורה המפורסמת 'סר גאווין והאביר הירוק', ובנוסף הוא המשיך לכתוב ולסגנן את 'The Book of Lost Tales' ושפות בני הלילית שלו. הוא וגורדון ייסדו "מועדון ויקינגים" לסטודנטים, שהוקדש בעיקר לקריאת סאגות נורדיות עתיקות ושתיית בירה. עבור מועדון ×–×” הוא וגורדון כתבו את 'Songs for the Philologists', שהורכב משירים מסורתיים ושירים מקוריים שתורגמו לאנגלית עתיקה, נורווגית עתיקה וגותית. שני ילדים נוספים נולדו לטולקין – מייקל הילארי רעואל באוקטובר 1920 וכריסטופר רעואל ב־1924. ב־1925 טולקין החל לכהן כפרופסור באוקספורד.

כריכת ספרו הראשון של טולקין ספרו הראשון של טולקין (פורסם בשנת 1922)

משפחה וחברים

טולקין השתלב היטב באוקספורד. למרות שהפרסומים שלו היו מועטים, הם השפיעו רבות, במיוחד הרצאתו ״ביאוולף, המפלצות והמבקרים״, למרות שבמבט כולל, חייו האקדמיים לא הותירו חותם של ממש. אדית ילדה את בתם היחידה, פריסיליה, ב־1929. טולקין נהג לכתוב ולצייר לילדיו מכתבים מ״סנטה קלאוס״ בכל חג מולד, מכתבים אלו התפרסמו ב־1976 בספר 'The Father Christmas Letters'. ג׳ון, הבן הבכור, הפך להיות כומר, מייקל וכריסטופר שירתו שירות צבאי בחיל האוויר המלכותי, מייקל התמנה למנהל בית ספר וכריסטופר הפך למרצה באוניברסיטה. פריסיליה הפכה לעובדת סוציאלית. הם חיו בהדינגטון, פרבר צפוני שקט של אוקספורד. חייו החברתיים של טולקין היו עשירים, הוא היה אחד המייסדים של קבוצת חברים מאוקספורד, בעלי עניין משותף. קבוצה זו נודעה בשם ה"אינקלינגס" (Inklings), אחד החברים בקבוצה היה ק.ס לואיס, שהפך לחבר קרוב של טולקין. ה"אינקלינגס" נפגשו תכופות לשיחה, שתיה וקריאה משותפת של יצירות ספרותיות של החברים בקבוצה.

Eagle and the child הפאב שבו טולקין וה"אינקלינגס" הרבו לשבת היה ה־'Eagle and the child'. הפאב פתוח עד היום תחת אותו שם. במקום ישנה לוחית המנציחה את פועלם של טולקין וק.ס לואיס, שני החברים הבולטים ביותר מחבורת ה"אינקלינגס".

הספרים

גם כשלימד באוקספורד, טולקין שקד על פיתוח המיתולוגיה והשפות. יום אחד, כשניקה את שולחנו וזרק ניירות טיוטא, גילה נייר שעליו רשם קודם לכן "בחור באדמה חי לו הוביט". טולקין החליט לגלות מי זה ההוביט הזה ומדוע הוא חי בחור. מהחקירה הזו נולד סיפור שהוא סיפר לילדיו ואף קרא לאחרים. ב־1936, הגיע כתב יד חלקי לידיה של סוזן דגנול, עובדת בהוצאה לאור של ג׳ורג׳ אלן ואנווין. סוזן ביקשה מטולקין לסיים את כתב היד ולהגיש את הסיפור לסטנלי אנווין, יו״ר ההוצאה לפועל, אשר קרא את כתב היד לבנו בן ה־10, ריינר, אשר הביע את התלהבותו, וכך ה'הוביט' יצא לאור בשנת 1937 ונחל הצלחה רבה. ההצלחה הייתה כל כך רבה שסטנלי אנווין שאל את טולקין אם יש לו חומרים נוספים לפרסום.

הכריכה של המהדורה הראשונה של ההוביט כריכת המהדורה הראשונה של ×”'הוביט' בשלב ×–×”, טולקין החל לערוך את הלגנדאריום שלו מחדש על מנת לגרום לו להפוך קריא וברור יותר. כמה אלמנטים מהלגנדאריום נכנסו כבר אז לתוך ×”'הוביט'. הוא קרא לחיבור המלא ×”'סילמריליון' או ×”Ö¾'Quenta Silmarillion'. הוא הגיש חלק מהסיפורים המוגמרים לאנווין אשר הגיש אותם למבקר. תגובת המבקר הייתה מעורבת: מצד אחד, שלילית בקשר לפואמות, ומצד שני, חיובית בקשר לסיפור. (הסיפור עצמו ×”×™×” על ברן ולותיין) ההחלטה הסופית של המבקר הייתה שהסיפור לא מסחרי. אנווין הפנה את דעתו של המבקר לטולקין וביקש ממנו המשך ל'הוביט'. למרות שטולקין התאכזב מהכישלון של ×”'סילמריליון', הוא הסכים לקחת על עצמו את המשימה של כתיבת ההמשך של ×”'הוביט'. המשך הסיפור ידוע – ההמשך התפתח ליותר מאשר סיפור ילדים, 16 שנה של עבודה התנקזו לספר ×”×–×” שהתפרסם בעיקר בשל ריינר אנווין, שהפך בבגרותו למנהל בחברה ועזר מאד בתהליך הוצאתו לאור וחיבורו. אנו צריכים להודות בעיקר לו, אשר גרם לחברת אנווין לקחת על עצמה את הסיכון של 1,000 ליש״ט ולהוציא לאור את 'שר הטבעות' בשלושה חלקים, אשר יצאו ב־1954 וב־1955. גם המוציאים לאור וגם המחבר לא חזו את ההשפעה העצומה שהייתה לספר ×”×–×”. והשאר? היסטוריה.

כריכת המהדורה הראשונה של שלושת כרכי שר הטבעות כריכת המהדורה הראשונה של שלושת כרכי 'שר הטבעות' לאחר פרישתו בשנת 1969, אדית ורונאלד טולקין עקרו לבורנמאות. ב־22 בנובמבר 1971, אדית נפטרה ורונאלד עבר לאוקספורד. ג׳ון רונאלד רעואל טולקין נפטר ב־2 בספטמבר 1973. הוא נקבר ביחד עם אשתו, על המצבה מתנוססת הכתובת הבאה:

Edith Mary Tolkien, Luthien, 1889-1971 John Ronald Reuel Tolkien, Beren, 1892-1973

קברם של ג׳.ר.ר ואדית טולקין קברם המשותף של ג׳.ר.ר ואדית טולקין – ברן ולותיין

חתימתו של ג׳.ר.ר טולקין חתימתו של ג׳.ר.ר טולקין תמונות כריכות הספרים מפורסמות באדיבות הניו־יורק טיימס (© כל הזכויות שמורות). צילומי המקומות באדיבות טל כץ ואסף רקוביץ (שטיילו באנגליה וסיירו במקומות שבהם טולקין חי וכתב).

תמליל ראיון עם ג׳.ר.ר טולקין

כפי שפורסם במקור באתר News From Bree
שודר לראשונה בינואר 1971 ברדיו BBC 4 בתוכנית Now Read On…‎, המראיין היה דניס גארולט.
…הרבה לפני שכתבתי את ההוביט והרבה לפני שכתבתי את זה [שר הטבעות – ר.ב] בניתי את עולם המיתולוגיה.

אז היתה לך תוכנית שהיה ניתן לעבוד לפיה.

סאגות עצומות, כן… הן היו מפותחות כפי ש״ההוביט״ עצמו היה, ההוביט במקור לא היה חלק מהן, אך ברגע שהוא ״הגיח לעולם״ הוא גם הגיח אל הפעילויות שהתרחשו בעולם זה.

אז הדמויות שלך והסיפור שלך אכן לקחו פיקוד.

[מדליק מקטרת]

אמרתי לקחו פיקוד, לא התכוונתי שהיית לחלוטין תחת השפעתם או משהו מהסוג הזה…

הו לא, אני לא חולם כלל, זה לא אובססיה בשום מובן. יש לך הרגשה שבנקודה הזו A,‏ B,‏ C,‏ D רק A או אחת מהן נכונה ואתה חייב לחכות עד שאתה רואה, היו לי מפות כמובן. אם אתה עובד על סיפור מסובך אתה חייב לעבוד על מפה, אחרת לא תוכל לעשות מזה מפה לאחר מכן. הירחים שלבסוף חשבתי עליהם היו הירחים והשקיעות שלבסוף היו אלו שנראו כאן בחלק זה של העולם ב־1942.

התחלת לכתוב [את שר הטבעות – ר.ב] ב־1942, נכון?

הו לא, התחלתי לכתוב ברגע שההוביט הוצא לאור – בשנות השלושים.

הוא [שר הטבעות – ר.ב] הושלם באופן סופי רגע לפני שהוא יצא לאור…

כתבתי את המילה האחרונה… בערך בשנת 1949 – אני זוכר שממש בכיתי בסופה של העלילה. אבל היתה כמובן מידה נכבדה של שכתוב. הדפסתי את כל העבודה פעמיים וחלקים רבים מתוכה המון פעמים, במיטה או בעליית הגג. לא יכולתי להרשות לעצמי הדפסה מקצועית. יש גם כמה טעויות וזה די משעשע אותי שהיו מספר טעויות מפחידות בדקדוק שדי מזעזע לחשוב שפרופסור לספרות ודקדוק עשה אותן – למרות שעכשיו אני לא צריך לחשוש למעמדי.

לא שמתי לב לטעויות כאלו.

היתה פעם אחת שהשתמשתי ב־Bestrode כצורת העבר הבינונית של Bestride! [צוחק]

האם יש לך רגשות אשמה על כך שכפילולוג [לשונאי – ר.ב] וכפרופסור לשפה האנגלית שהתעניין במקורות העובדתיים של השפה, הקדשת חלק גדול מחייך לדבר בדיוני?

לא. אני בטוח שזה הוסיף רק טובות לשפה. יש באמת הרבה הגיון לשונאי בה. אני לא מרגיש אשמה בקשר לשר הטבעות.

האם יש לך חיבה מיוחדת לחיים הנוחים והביתיים שהפלך מגלם: הבית, המקטרת, האח והמיטה – המעלות הביתיות?

האם לך אין חיבה כזו?

האם אין לך חיבה כזו, פרופסור טולקין?

בוודאי שכן.

אז האם יש לך חיבה מיוחדת להוביטים?

בגלל זה אני מרגיש בבית… הפלך מאד דומה לסוג העולם שבו התחלתי להיות מודע לדברים, שכנראה היו יותר ממשיים עבורי מכיוון שלא נולדתי כאן, נולדתי בבלומסדייל שבדרום אפריקה. הייתי מאד צעיר כשחזרתי אך בגיל כזה יש דברים שנטמעים בזכרונך גם אם אתה לא מודע להם. אם עץ חג המולד שלך הוא אקליפטוס ואתה מוטרד באופן קבוע מחול וחום – ואז, בגיל שבו הדמיון מתפתח לראשונה מוצא את עצמך בכפר ווארוויק השליו, אני חושב שזה מעודד אהבה מיוחדת למה שאתה יכול לכנות הארץ הכפרית התיכונה של אנגליה, שבנויה על מים טובים, אבן, עצי בוקיצה ונהרות שקטים וקטנים וכו', וכמובן, אנשים כפריים.

באיזה גיל הגעת לאנגליה?

אני מניח שבגיל 3 וחצי, בעייתי כמובן, מכיוון שזהו הגיל שאנשים אומרים שהם לא זוכרים ממנו מאומה – זה כמו צילום תמידי של אותו דבר באותו נוף, שינויים קטנים יוצרים טשטוש. אבל אם לילד יש שינוי חריף כמו זה, הוא מודע. ואז יש ניסיון להתאים את הזכרונות הישנים לחדשים. יש לי תמונה בהירה וחיה על הבית שכעת אני יודע שהוא העתק מושלם של הבית שלי בבלומפונטיין ושל בית סבתי בבירמינגהם. אני עדיין זוכר את עצמי הולך במורד הדרך לבירמינגהם ותוהה מה קרה לגלריה הגדולה ולמרפסת. אני עצמי זוכר דברים היטב, אני זוכר בבהירות את עצמי בגיל שנתיים מתרחץ באוקיינוס ההודי.

פרודו מקבל עליו את עול הטבעת ומגלם את הגיבור בעל המעלות של סיבולת גדולה ושימור, לפי פעולותיו ניתן לומר שבאופן בודהיסטי הוא 'הגיע להארה'. הוא הפך להיות כמעט דמוי ישו. למה בחרת בן־מחצית, הוביט, לתפקיד זה?

לא בחרתי, לא היתה לי הרבה בחירה, אני כתבתי את ההוביט, אתה מבין… וכל מה שניסיתי לעשות הוא להמשיך מהנקודה שההוביט הפסיק. היו לי הרבה הוביטים לבחירה, לא?

אכן, אבל אין משהו דמוי ישו בבילבו.

לא…

אבל למרות הסכנה הוא נאבק וממשיך, ומנצח.

אך זה נראה יותר כאלגוריה על המין האנושי. אני תמיד התרשמתי שאנו שורדים בגלל האומץ הלא נורמלי של אנשים קטנים כביכול כנגד משימה בלתי אפשרית: הרי געש, ג'ונגלים, חיות טרף… אבל הם ממשיכים הלאה, כמעט בעיוורון.

אני חשבתי שמתקבל על הדעת שמידגארד יכולה להיות הארץ התיכונה או שיש קשר בינהן.

כן, הן דומות. הרבה אנשים טועים לחשוב שהארץ התיכונה היא סוג אחר של כדה"א, או כוכב אחר כמו במדע הבדיוני, אבל זו רק מילה מיושנת לעולם שבו אנו חיים, שחשבו שהוא מוקף באוקיינוס.

זה נראה לי שהארץ התיכונה היא במובן מסויים העולם שלנו רק בתקופה אחרת.

לא… זה פשוט מימד אחר של דמיון, כן.

האם תכננת שבשר הטבעות, גזעים מסוימים יגלמו תכונות בסיסיות: בני הלילית חוכמה, הגמדים מלאכת־כפיים, בני אדם חקלאות ולחימה, וכך הלאה?

לא תיכננתי זאת, אבל כשיש לך את האנשים הללו בהישג יד, אתה חייב לעשות אותם שונים. בוודאי שכולנו יודעים שבסופו של דבר נותר לנו לעבוד רק עם האנושות, זה החומר היחידי שיש לנו. כולנו צריכים – או לפחות חלקנו הגדול – לרצות כוח שכלי גדול יותר, כוח אמנותי שמשמעותו קיצור הפער בין החזון לבין ההוצאה לפועל, והיינו רוצים יותר זמן, אם לא זמן בלתי מוגבל, שבו נוכל להמשיך ללמוד וליצור. ולכן בני הלילית הם במובן מסוים בני־אלמוות. הייתי חייב להשתמש בבני אלמוות, לא התכוונתי שהם בני אלמוות, רק שהם מאד מאריכי חיים ואורך החיים הזה כנראה ארוך כחיי הארץ. הגמדים, כמובן, הם מאד ייחודיים – לא תאמר שבהרבה דרכים הם מזכירים לך את היהודים? לשפתם יש את הייחוד השמי, היא בנוייה כשפה שמית. הוביטים הם רק כפריים אנגליים, קטנים בגודלם וזה משקף (באופן כללי) את קוצר דמיונם – אך לא את קוצר אומץ ליבם והסיבולת שלהם.

זה נראה כאחת הנקודות החזקות בסיפור, התשלובת האדירה של השמות – אך אף אחד לא מתבלבל, לפחות לא בקריאה השנייה.

אני מאד שמח שאתה אומר לי את זה בגלל שהיו לי צרות רבות בגלל זה. וזה מקנה לי הנאה רבה, שם טוב. כשאני כותב אני תמיד מתחיל בשם. תן לי שם וזה יניב סיפור.

מכל השפות שאתה מכיר, איזו הכי עזרה לך בכתיבת שר הטבעות?

הו אל… מהשפות המודרניות, הייתי אומר שוולשית תמיד משכה אותי בגלל הסגנון והצלילים שלה יותר מכל שפה אחרת, למרות שלראשונה ראיתי אותה על משאיות פחם, תמיד רציתי לדעת מה זה אומר.

נראה לי שהצליל הוולשי מופיע בשמות שבחרת עבור הרים ומקומות כלליים.

נכון, אבל זה היה נדיר, אני הושפעתי בעוצמה מהפינית.

האם ניתן להחשיב את הספר הזה כאלגוריה?

לא. אני מתעב אלגוריה בכל פעם שאני מריח אותה.

האם אתה מחשיב את העולם כפוחת והולך כפי שהעידן השלישי פוחת בספרך, והאם אתה רואה עידן רביעי עבור העולם הנוכחי, העולם שלנו?

בגיל שלי אני אחד מהאנשים שחיו באחת מהתקופות המשתנות ביותר בהיסטוריה. בוודאי שתוך 70 שנה לא יכול להיות כזה שינוי.

יש מעין איכות סתווית בכללו של שר הטבעות, באחד מהמקרים דמות אחת אומרת שהסיפור ממשיך אך היא נשמטה מתוכו… בכל מקרה, הכל פוחת, דועך ולפחות לקראת הסוף של העידן השלישי, כל בחירה נראית כמנתצת איזשהו מנהג. ולי זה נראה כמו שורה משל טניסון: הסדר הישן משתנה, מפנה את מקומו לחדש, ואלוהים מגשים עצמו בהרבה דרכים. איפה אלוהים בשר הטבעות?

הוא מוזכר פעם או פעמיים.

האם הוא האחד?

האחד, כן.

האם אתה דתי?

הו כן, אני רומי קתולי, קתולי אדוק.

האם אתה רוצה להיזכר בעיקר בזכות כתביך על הלשונאות והשאר או על־ידי שר הטבעות וההוביט?

אני לא חושב שיש לי הרבה ברירה בנושא הזה – אם יזכרו אותי בכלל זה יהיה בגלל שר הטבעות ואני אסתפק בזה. זה יהיה כמו המקרה של לונגפאלו (Longfellow), אנשים זוכרים שהוא כתב את ה־Huawatha, ושכחו לחלוטין שהוא היה פרופסור לשפות מודרניות.

ההוביטים שבתוכנו

פיליפ נורמן מראיין את ג׳.ר.ר טולקין עבור ה׳טיימס מגזין׳
הראיון פורסם בתאריך 15.01.1967 ב׳טיימס מגזין׳.

הוביטים מוקירים טבק וזיקוקים, וכמוהם גם פרופסור טולקין שכתב את ״ההוביט״ לפני כ־30 שנה על נייר טיוטה של בחינה שאותה בדק. בהדינגטון, ליד מגרש הכדורגל של אוקספורד יונייטד, יש לטולקין חדר עבודה הממוקם בחניון של ביתו. קופסאות פח של טבק בעלות קצוות כהים ניצבות כמו סימני דרך על מדפיו, וניתן לצפות משם על זיקוקים שכמה תלמידי קולג׳ מפריחים. ״אני רץ לחלון,״ טולקין מתוודה, ״בכל פעם שאני שומע את קול ה׳ווש׳.״

ג׳ון רונלד רעואל טולקין גדל בדרום אפריקה והיה, עד 1959, פרופסור לשפה וספרות אנגלית באוניברסיטת אוקספורד. יש לו פנים גדולים ורבועים ומעילו והז׳קט הקרדיגאן שלו, שניהם אפורים, מקומטים משהו; הוא מדבר במהירות, כשפומית המקטרת שבפיו משבשת את דבריו.

מלבד הוביטים שוחרי הטוב, שעירי־רגליים, המעדיפים צבעים בהירים – טולקין הוסיף לספריו אנשים מגודלים המסוגלים להשתנות לדובים, דרקון חמדן דובר אנגלית, רוכבים אפלים בשמיים המטילים צללים מקפיאי־דם, ומלחמה נוראית שבה אלפי גובלינים נספים. הוא הכניס את כולם לתוך עולם נפרד הנקרא ׳הארץ התיכונה׳ ונתן להם שמות, שושלות ושפות, אותן הסביר לאורך 104 עמודי הנספחים. הסברים אלו הסבו עונג רב לאמריקנים, בעיקר לסטודנטים מביניהם. אמו של סטודנט אחד אמרה: ״ללכת לקולג׳ בלי טולקין זה כמו ללכת בלי נעליים.״

באמריקה קיימת אגודת טולקין וגם ירחון טולקין. בפגישות האגודה נהוג לזלול פטריות טריות, מאכל הוביטים אהוב, ללגום סיידר ולדבר על עצי משפחה – נושא שיחה ששום הוביט אינו יכול לעמוד בפניו. אתה צריך לזכור לקרוא לזאבים וארגים, לגובלינים אורקים, לאנשים דמויי עץ אנטים והשמש היא נקבה (ולא מין נייטראלי – י.ו). ברכה פופולרית היא ״מי ייתן והשערות הגדלות על בוהניך לעולם לא יישרו״. כל המשתתפים עונדים תג שעליו כתוב שם דמות מכתביו של טולקין: פרודו ההוביט או גאנדאלף הקוסם; והמעריצים הקולניים יותר כותבים את שמות הדמויות על הקירות, לעיתים באותיות ברוחב של מטר. הם מעדיפים את כתלי תחנת הרכבת התחתית ברחוב 116 ליד אוניברסיטת קולומביה. ספריו של טולקין נמכרים בקפטריות סטודנטים ליד הסיגריות; הם תורגמו לתשע שפות, בכללן יפנית ועברית (1968 – ׳האיכר גיילס׳ – י.ו), והם נכללים כחומר קריאה לאחד הקורסים באוניברסיטת לייז׳ (Leige). הם נמכרו בכשלושה מיליון עותקים בעולם, אבל האמריקאים אוהבים אותם במיוחד. מהדורת כריכה רכה פיראטית נמכרה ברבע מליון עותקים. בשנות החמישים, עולם המדע הבדיוני הכתיר את טולקין כסופר הפנטסיה הטוב של השנה והעניק לו מודל של רקטה (הוא פרס ה׳הוגו׳ – י.ו). ׳זה נמצא למעלה, איפה שהוא,׳ טולקין חושב. ׳יש לזה סנפירים; קצת שונה ממה שנדרש מרקטות אמיתיות, כפי שהסתבר בסוף.׳

טולקין זכה לפירסום בשל שתי יצירות: ״ההוביט״, אותו הוא החל לכתוב על נייר בחינה ריק בשנות השלושים, והסאגה בת שלושת הכרכים ״שר הטבעות״, אותה הדפיס בשתי אצבעות. היא משתרעת על פני 1200 עמודים ונכתבה על פני 14 שנה. ״ההוביט״ מספר על בילבו באגינס שנדחק מהפלך (ארץ ההוביטים השלווה והנעימה) אל מזימה לגנוב אוצר מדרקון שנהג לישון עליו. אבל ״שר הטבעות״ הוא ללא ספק בוגר יותר. מסופר בו על פרודו, יורשו של בילבו המצטרף למשלחת שמשימתה לשבור את כוחו של השר האפל ממורדור. משימה זו יכולה להצליח רק על ידי נשיאת טבעתו, שנמצאה על ידי בילבו, והשמדתה בארץ המסוכנת והקודרת בה חושלה, תחת עינו הפקוחה של השר האפל.

מסעם הארוך של ההוביטים, כתב אדווין מור ב׳אובזרוור׳, ״הוא קונספט הירואי. דמיונו של טולקין הוא הכוח המניע, אף כי סיגנונו לעיתים מכשיל אותו,״ הערה המחושבת לנטוע באינספור מוחות מעט מארסיותה של שילוב, העכבישה הענקית של טולקין. סגנונו של טולקין, תערובת של שירה קלטית ו׳סגנון אנגלי מודרני׳ נוסח פוולר (מדריך סגנוני ידוע), לעולם אינו מכשיל אותו. הדמויות שלו נכנסות למצבים סבוכים מהם הן נחלצות בדרכים בלתי חזויות רוויות מסורת־אבות ואגדות. אך למרות זאת הן לרוב מדברות כאילו הן רק הופתעו קימעה. באמצע מצב מסוכן נורא ב״ההוביט״, גאנדאלף הקוסם אומר ״זה לא ילך״ (This won't do). פרט לכך, סופר שמסוגל ליצור, לשמר ולגרום לנו להעריך גזע של יישויות דמויי עצים לעולם לא יוכשל על ידי סגנונו. אלו הם האנטים, הגזע העתיק ביותר בעולם. לעיתים הם דומים לאסיפת פרופסורים, והדבר היפה ביותר הוא שיש להם חוש הומור המשתווה לגילם ולחוכמתם.

טולקין אומר: ״נראה שהסיפורים שלי מתהווים כמו פתית שלג סביב גרגר אבק,״ אבל הוא מיוגע מעבודתו על ה׳המשך׳ ל״שר הטבעות״, סיפור רציני יותר על הארץ התיכונה הקדומה. שמו הוא ״הסילמריליון״, ואין בו הוביטים. אנשים כותבים תכופות למוציאים־לאור של טולקין, ׳ג׳ורג׳ אלן אנד אנווין׳ בלונדון ו׳היוטון מיפלין׳ בבוסטון, לעיתים בשפות בני הלילית שטולקין יצר, ושואלים על העיכוב.

״זה מתיש! אלוהים יעזור לנו, כן. רוב הזמן אני נאבק נגד הרפיון הטבעי שיש בכל בן אנוש עצל. אותו דון אוניברסיטאי זקן (כינוי לפרופסור באוניברסיטאות בריטיות – ר.ב) שהזהיר אותי מלעזור יותר מדי בבית אמר פעם, ״זה לא רק ההפרעות, בני; זה הפחד מפני ההפרעות.״ (אשתו של טולקין, אדית׳, אינה בקו הבריאות וטולקין חייב להשקיע מזמנו בעבודת הבית.)

לטולקין יש בית צנוע למראה ולו שלושה חדרי שינה, בפרבר אוקספורדי בשם הדינגטון. את הגדר לחצר האחורית הוא בנה בעצמו. מכוניות החונות סמוך למגרש הכדורגל גורמות לו להשאיר את דלתות המוסך שבביתו סגורות. חדר העבודה שלו ממוקם במוסך ומלא בספרים ובריח קל של אבק. יש שם גם שעון פח ומזוודת עור עתיקה מאד. ״המזוודה?״ (היא בקושי נראית מתחת לערימת עיתונים.) ״או, היא ניתנה לי על ידי האפוטרופוס שלי, שהיה ספרדי־למחצה. היא לא שימושית במיוחד, למעט העובדה שבפנים יש את כל הדברים שעליהם אני מתכוון לענות במשך שנים וכבר שכחתי מה הם.״ מפת הארץ התיכונה מוצמדת לאדן החלון, המפה מראה את המסלול של שתי משלחות ההוביטים ורשימה של ההתחייבויות של טולקין שכתובה בדיו כחולה־שחורה. מעל לדלת תלויה powder horn.

לטולקין לא היתה ילדות קלה. בגיל 3 הוא הובא הביתה מבלומפונטיין בדרום אפריקה, מקום הולדתו, וגודל בסיירהול שליד בירמינגהם. עד שזכה למלגה ללימודים בבית הספר היסודי, אמו לימדה אותו. יש לו קשר חזק ל־powder horn; היא מזכירה לו את הפעם בו הוא ״הושאל״ בידי אפריקאי בשם אייזק שרצה להראות תינוק לבן לכפר שלו. ״זו היתה התנהגות ילידית טיפוסית, אבל זה הרגיז מאד את כולם, כמובן. אני יודע שהוא קרא לבנו אייזק על שמו, מר טולקין על שם אבי ו־ויקטור (הא! הא!) על שם המלכה ויקטוריה.״

״נחש כמעט והכיש אותי ונעקצתי על ידי טרנטולה, כך אני מאמין, בגינה. כל מה שאני זוכר זה יום חם מאד, דשא ארוך ויבש ואת עצמי רץ. אני אפילו לא זוכר שצרחתי. אני זוכר שנבעתתי כשראיתי את הארכידיקון (כומר בכנסיה האנגליקנית – ר.ב) אוכל תירס אינדיאני בצורה הנכונה…״ טולקין תוקע את אצבעותיו בתוך פיו.

״במקרה יש לי זכרונות ברורים מאד מילדותי ,כנראה בגלל העובדה שהיגרתי ממדינה אחת והגעתי למקום שונה בתכלית – מקום שהשתייכתי אליו אבל היה חדש ושונה. משממה לוהטת לעץ חג המולד. אבל לא, לא היתה זו ילדות אומללה. היא היתה מלאה בטרגדיות אבל הן לא גרמו לה להיות אומללה.״

סיירהול כבר אינה איזור כפרי, וכיום היא בנויה כולה; אבל בשעתה היא היתה יפה מאד. טולקין היה ילד ביישן אבל התחבר עם שאר ילדי הכפר. הוא הכיר גברת זקנה בלי שיניים שהיה לה דוכן ממתקים. הוא ביסס את ההוביטים על אנשי סיירהול; הם אנשים שקטים ועדינים, לא מחבבים הרפתקאות אך בהחלט מחבבים את מזונם. טולקין עצמו אוהב ארוחות פשוטות ובירה. ״שום דבר מהמטבח האקזוטי.״ בירה, גבינה, חמאה ודברי־מאפה, מדי פעם כוסית בורגונדי.

״להוביטים,״ טולקין אומר, ״יש מידות טובות אוניברסליות. אני טוען שהם דוגמאות לדרך חיים טבעית ואמונה טבעית.״ הם אכן מסוגלים לעשות מעשי אומץ יוצאי דופן והם אנושיים; המחייה בבורות, לפי היוצר שלהם, אינה רמז להתנהגות חייתית.

״אנשים עדיין אוהבים בתים עם גגות קש, הם מעמידים פנים שזה בגלל שהם קרים בקיץ וחמים בחורך, והם אפילו משלמים יותר על ביטוח הבית. במלחמה גילינו שהתעלות הגרמניות היו מאד ביתיות לפעמים ,למעט שכשהגענו אליהן הן פנו לצד הלא נכון. היית בפאב הוותיק ביותר באנגליה, ׳המסע לירושלים׳? הוא נחצב בתוך הסלע המוצק של טירת נוטינגהם. פעם נסעתי לנוטינגהם לאיזו ועידה. אני חושש שהלכנו ל׳מסע לירושלים׳ ונתנו לועידה להמשך בלעדינו.״

ההוביטים אינם קטנים; שום עם אינו קטן. הוא אומר בחום: ״אני לא אוהב יצורים קטנים. הגובה של ההוביטים הוא בין 90 סנטימטר למאה ועשרים. יש אנשים שהם בגובה הזה. אם יש משהו שהיה שנוא עלי הוא כל היצירות של דרייטון (משורר אנגלי מהמאה ה־17 – י.ו): זוועה, כל ההתחבאויות הללו בתוך הפרחים. שייקספיר השתמש בזה בגלל שזה היה אופנתי, אבל זה לא הצית את דמיונו. הוא המציא כמה שמות נחמדים ומצחיקים כמו Cobweb,‏ Peaseblossom וכו׳, ומעט פיוט על מלכת הפיות, טיטאניה. אבל הוא לא התייחס אליה בכלל. היא מתאהבת בחמור.״ (טולקין מתייחס למחזהו של שייקספיר ׳חלום ליל קיץ׳ – ר.ב).

׳ההוביט׳ לא נכתב עבור ילדים, ובוודאי לא נכתב לשעשועם של בתו ושלושת בניו של טולקין, כפי שנכתב בעיתונות. ״זה מאד מצער וברור שלא עשיתי זאת. אם אתה אדם צעיר ואינך רוצה שיצחקו עליך, אתה אומר שאתה כותב עבור ילדים. בכל מצב ילדים הם הקהל המיידי שלך ואתה כותב או מספר להם סיפורים, ועל כך הם אסירי תודה: סיפורים תמיד מרגשים לפני השינה.״

״׳ההוביט׳ נכתב במה שאני קורא לו סגנון רע, כאילו הוא מדבר לילדים. אין דבר שילדיי תיעבו יותר. הם לימדו אותי לקח. הם לא אהבו באופן אינסטינקטיבי כל דבר שנכתב ב׳ההוביט׳ וכוון לילדים במקום לאנשים. וגם אני, כשאני חושב על זה. כל הדברים נוסח ׳אני לא אספר לכם על כך, חשבו בעצמכם׳. או, הם תיעבו את זה; זה נורא.״

״ילדים אינם מעמד נפרד. הם בני אדם בשלבים שונים של בגרות. לכולם יש אינטילגנציה של אדם שאפילו כאשר היא נמוכה ,עדיין היא דבר מופלא ויפה, וכל העולם פרוש לפניהם. זה ממשיך גם הלאה, אם הם מתעלים מעל זה.״ לטולקין יש נכד שהופך להיות שחקן שח טוב. קולות הילדים המשתעשעים בכביש אינם מפריעים לו, אבל הוא לא אוהב אם הם רבים או פוצעים את עצמם.

טולקין טוען שאמו העניקה לו את האהבה לפילולוגיה ולרומנטיזם. הסיפורים הראשונים החלו להתהוות במוחו כאשר היה סטודנט בקולג׳ אקזטר באוקספורד. כשהמלחמה הגיעה הוא לא כתב בתעלות, כפי שכמה מהעיתונאים אומרים. ״זו שטות. אתה יכול לשרבט משהו על גב מעטפה ולתקוע אותה בכיס האחורי שלך, אבל זה כל מה שאפשר. אתה לא יכול לכתוב ממש. אם המקום הזה [חדר העבודה] היה שוחה ענקית, היית משתוחח על הרצפה בין הזבובים והלכלוך.״

חברו הקרוב, סי. אס. לואיס המנוח (״אקדמאי בכיר ומורה עסוק מאוד״, שטולקין הקריא לו רבות מיצירותיו המוקדמות), כתב פעם שהצד האפל של ״שר הטבעות״ דמה מאד לזה של מלחמת העולם הראשונה. הוא נתן דוגמאות: השקט המקפיא בחזית הקרב כשהכל הוכן, החברויות המהירות והאמיצות הנוצרות במסעות ההוביטים, והעונג הבלתי צפוי כשהם מוצאים מטמון של טבק. לא, אומר טולקין; אין שום הקבלה בין מאות אלפי הגובלינים על קסדותיהם דמויות המקור וההמון האפור של הגרמנים על קסדותיהם המחודדות. גובלינים מתים באלפיהם, הוא מסכים שזה דומה למה שקרה לאויב במלחמת התעלות. ״אבל כפי שאמרתי במקום אחר, אפילו הגובלינים לא היו רשעים מיסודם; הם היו מושחתים. לא הרגשתי כך כלפי הגרמנים, אני מאד מתנגד לדברים כאלה.״

סטודנטים מציעים אלגוריות רבות. הם משווים את שר הטבעות האפל לפצצה (פצצת האטום – ר.ב), את הגובלינים לרוסים, או אפילו זקן־עץ, הבריה דמוית העץ הגבוהה שעיניו דומה כאילו באר עמוקה חבויה מאחוריהן, גדושה זכרונות בני־דור ומחשבות אטיות מתמשכות והגיוניות (׳שני המגדלים׳, עמ׳ 59) הוא טולקין עצמו. במכתב כרסתן למדי ששלח למו״לים שלו, הוא כתב: [בשר הטבעות] לא נכתב על שום דבר מלבד על עצמו. (לבטח אין בו כוונות אלגוריות, מעשיות, פוליטיות, מוסריות, דתיות או כלליות.)״ אבל הוא מסכים שהפלך, ארץ ההוביטים הנוחה, דומה למערב בריטניה כפי שהיא זכורה לו: ״היא מספקת חיים טובים שמושגים בעבודת־אדמה הגונה, ונמנעת כל מוקד הפרעה; דומה שהיא מוגנת מלמעלה, בכוח עליון, למרות שאלה החיים בה לא חשו בכך בשעתם. דומה שאנגליה היתה כזו בעברה, הלא כן?״

למעט חמש שנים באוניברסיטת לידס, שם כיהן כפרופסור לשפה האנגלית בשנים 1924־1929, בילה טולקין את מרבית חייו באוקספורד. שם כתב את סיפוריו ושיריו המוקדמים, ושם הוא נראה לעיתים תכופות רוכב על אופניו הישנות. אחד מהדונים הופתע לראות אותו, לאחר שהחל לקבל תמלוגים מספריו, נוסע במכונית ׳דיימלר׳. בימים אלו מכונית שכורה משמשת אותו לעיתים לקניות. הוא קם ב־8:30 ועולה על יצועו ב־2:00 בלילה. איך הוא מבלה את ימיו? טולקין צוחק, ״עובד כמו חמור .העט בשבילי הוא כמו מקור לתרנגולת.״

הוא טוען שאינו יודע לספר סיפורים, אבל בה בעת, טולקין נהנה להקליט את עצמו מספר את יצירותיו תוך שהוא מגלם את כל הקולות השונים: קולות כפרים עבור ההוביטים וקול מגעיל, גבוה ומלחשש עבור גולום, היצור אשר עוקב אחריהם במאמץ לזכות בטבעת השר האפל לעצמו. הבי.בי. סי. הפיקה לרדיו את יצירותיו של טולקין בעזרת צוות שחקנים הכולל את טום פורסט מהסידרה The Archers. טולקין אומר כי ״יש לי דמיון חזותי מפותח, אבל הוא לא ברור לגמרי בנקודות מסוימות. אינני מאמין שיוצרים רבים מדמיינים בפרוטרוט פנים וקולות. אם אתה כותב סיפור ארוך מאד כמו ׳שר הטבעות׳, אתה חייב לכתוב אותו לפחות פעמיים, ובסופו של דבר אתה כותב אותו לאחור, כמובן. דמויות בלתי קרואות יופיעו; אינך יכול שלא לחכות ולראות מה יקרה הלאה. ידעתי שיהיו צרות עם יצורים דמויי־עצים בנקודה כלשהי.״

״הרבה מהביקורת המופנת נגד השירים לא לוקחת בחשבון שהשירים דרמטיים באופיים: הם נוצרו, כמו שאומרים, מתוך כורח הנסיבות.״ ספריו של טולקין עמוסים שירה: שירים קטנים, שירים עצובים; הם יכולים להיות חביבים מאד או פרימיטיבים. דונאלד סוואן הלחין שישה מהם (הוא אומר ש״שר הטבעות״ נכנס לעורקיו ושעתה הוא קורא אותו בכל אביב). אחד מהשירים מושר בשפת בני לילית. טולקין שלח הוראות לזמר כיצד לבטא את המילים, תוך הדגשת העובדה שהוא חייב לגלגל את ה־ר׳.

סוואן הציג את השירים לראשונה לטולקין במסיבה פרטית במארס האחרון במרטון קולג׳. המסיבה היתה לכבוד חתונת־הזהב של טולקין. לאחר ששמע, טולקין קד ואמר ״המילים אינן ראויות למנגינה״.

אילו זה היה תלוי בו, הוא היה כותב את כל ספריו בשפת בני לילית. ״המצאת השפה היא היסוד,״ הוא אומר. ״הסיפורים נעשו בעיקר כדי ליצור עולם עבור השפות ולא להיפך. השם בא ראשון ואחריו הסיפור. אבל כמובן, יצירה כמו ׳שר הטבעות׳ עברה עריכה שהותירה בה שפה רק בכמות שחשבתי שהקורא יהיה מסוגל לעכל. אני מגלה כעת שרבים היו שמחים לעוד שורות.״ באמריקה, למשל, מילותיו של טולקין מתגנבות לשיחון היום־יומי: למשל משכית (Mathom) שמשמעותו פריט שאדם שומר אך לא עושה בו שימוש. נערה מהחטיבה העליונה הבוגרת בתיכון המדעי של ברונקס אמרה ״אני כותבת את הרשימות שלי בשפת בני לילית. אפילו עכשיו אני משרבטת בשפת בני לילית. זהו האמצעי שלי לביטוי.״

מה טולקין חושב על זה? האם הוא מחבב את האמריקאים? ״אני לא ׳מחבב׳ במובן הזה. אני נגד הכללות,״ הוא מתעקש. האם הוא מחבב אמריקאים? ״אמנות מרגשת אותם והם לא יודעים מה מרגש אותם והם משתכרים מזה,״ טולקין אומר. ״הרבה צעירים אמריקנים מעורבים בסיפורים הללו בצורה שאני לא.״

״אבל הם משתמשים בזה לעיתים כאמצעי נגד תועבות למיניהן. היה קמפוס אחד, שכחתי איזה, שבה חבר הנאמנים של האוניברסיטה הצביע לכרות חורשה קטנה ונעימה של עצים כדי לפנות דרך למה שהם קראו ׳מרכז תרבות׳, שהורכב מכמה מבני בטון. הסטודנטים זעמו. הם כתבו על הבניינים ׳עוד פיסה ממורדור׳.״

באנגליה אין בנימצא כת גדולה כזו של טולקינאים. ישנם סטודנטים המרותקים (כמו המשורר אוודן) לפרשנותו היפה של טולקין ליצירה עתיקה ומעלה אבק כמו ׳ביאוולף׳, וישנם ילדים חכמים המתעניינים בסגנון שונה במקצת. באנגליה, הטולקינאות היא עניין פחות קדחתני.

אולם בחנות הספרים שבקמפוס ברקלי, אומר המנהל פרד קודי: ״זה הרבה יותר משגעון קמפוס אופייני, זה כמו שגעון של סמים.״ בארה״ב הוביטים החליפו את סלינג׳ר וגולדינג כחומר קריאה שנחשב ׳אין׳. נראה שטולקין מקדם מעין סוג עדין של ׳חולגיניזם ספרותי׳. אבל תומכיו טוענים בלהט את שאין זה כך וכל אחד מרוויח מזה שהוא נשאר בעולמו של טולקין, בו הכל ירוק ויש תקווה לאנשים ומתינות. עורך בספרי ׳בלנטיין׳, המוציאים לאור את מהדורת הכריכה הרכה של שר הטבעות ב־1.5 דולר לעותק, אומר: ״אנשים צעירים בימינו מעוניינים בכוח, והם מעוניינים בפתירת הקונפליקט שבין טוב לרע. כאן הקונפליקט נפתר עבורם״. אם זה נשמע פשטני ונמלץ, אולי כדאי שתשקלו את מה שסי. אס. לואס אמר בשעתו, כשנשאל מדוע טולקין צריך היה לציין את המוסר בפנטסיה הנרחבת שלו:

״מאחר שלדעתי… חייו האמיתיים של אדם ניחנים באיכות מיסטית והירואית… הבריות הדמיוניות מתוארות מפנימיותן ועד חיציניותן; הן חיות ומוחשיות .והאדם ככלל מוטל ללא הרף כנגד העולם. האם אנו רואים אותו בכלל עד שאנו קוראים אותו כגיבור מסיפור אגדות?×´

זוהי איכות שיש לה גישה רבת עוצמה לסטודנטים. ויש עוד. כתיבתו של טולקין מאפשרת לאלפים להכנס לתוך אחד משיעורי הקולג׳ היפים והמיוחדים ביותר. ג׳.י.מ סטיוארט, עוד אחד מהדונים האוקספורדיים מספרי הסיפורים – הוא כתב סיפורי בלשים תחת השם מייקל אינס – מדבר כשהוא נזכר בטולקין כמורה: ״הוא היה מסוגל להפוך חדר הרצאות לחדר פונדק שבו הוא היה הטרובדור, בעוד אנו המסובים המרותקים לשירתו.״

פיליפ נורמן היה עיתונאי בסנדיי טיימס של לונדון.

© כל הזכויות שמורות לחברת ׳ניו־יורק טיימס׳ (חברה רשומה בארה״ב). לאתר זה ניתן רשיון להציג תרגום מאמר זה.

ג‘ק וטוּלרס – על הקשר בין ק.ס לואיס לג‘.ר.ר טולקין

"ידעתי שאסור לי לעולם לבטוח בקתולי, וכשהגעתי לפקולטה לאנגלית ידעתי שאסור לי לעולם לבטוח בפילולוג. טולקין היה שניהם" את הציטוט הזה מספק ק.ס לואיס בSurprised by Joy. ואכן, על פניו נראה ששני האנשים האלו, ק.ס לואיס וג'.ר.ר טולקין הם ניגודים מושלמים. טולקין היה פרופסור לאנגלו-סקסונית באוקספורד, איש משפחה, קתולי, בעל אהבה גדולה לפילולוגיה ובעל קושי ביצירת חברויות חדשות. ק.ס לואיס היה פרופסור לאנגלית במרטון קולג', רווק וזאב בודד, אתאיסט, מומחה לספרות אנגלית מודרנית ואיש רעים להתרועע שתמיד היו סביבו חברים. לכאורה, שני אלו היו יכולים לחיות זה לצד זה באוקספורד ללא שום השפעה איש על חייו של רעהו. אך מסתבר שהגורל חשב אחרת.

הידידות בין טולקין ללואיס החלה דווקא בעימות אקדמי סביב תוכנית לימודי האנגלית של אוקספורד שאותה טולקין רצה לחדש ולשנות. מצד אחד היו אלו שנקראו 'תומכי השפה' שרצו להתמקד יותר ביצירות מוקדמות שלפני המאה ה 14 (לפני תקופתו של צ'וסר) ומהצד השני היו אלו שנקראו 'תומכי הספרות' שרצו להתמקד ביצירות מודרניות. טולקין רצה לשנות את תוכנית הלימודים ולאפשר התמקדות, למי שרוצה, באנגלית עתיקה וביצירות מוקדמות כולל שפות נוספות כמו איסלנדית עתיקה.

למרות שלואיס היה בתחילה בצד המתנגד לשיטותיו של טולקין, הוא הבין את ההגיון בהצעתו ובמהירות עבר לצידו. האימוץ המהיר של נקודת מבטו של טולקין גם נבע מהזמנתו והצטרפותו בינואר 1927 למועדון ה'קולביטר'[1]. קולביטר היה מועדון של פרופסורים שהוקדש לקריאת טקסטים איסלנדיים עתיקים. למרות ששליטתו של לואיס באיסלנדית עתיקה היתה מוגבלת, הוא הצטרף למועדון שבו היו חברים פרופסרים מכובדים אחרים מהפקולטה ושיפר בהתמדה את שליטתו בשפה. עבור לואיס, שעוד מימי נערותו אהב מאד את הסאגות הנורדיות, זו היתה חוויה של ממש לקרוא אותן בשפת המקור. חברי המועדון נפגשו כל כמה שבועות וקראו קטעים מהאדות הנורדיות כשהמטרה שלהם היתה לסיים את האדה הספרותית של סנורה סטורלסון. אבל רק לאחר שלוש שנים במועדון, לואיס הבין שגם טולקין הוא שותף מלא לאהבתו למיתוסים ולאגדות. וכך הוא כתב בדצמבר 1929 במכתב לחברו:

"בשבוע האחרון הייתי ער עד 2:30 לפנות בוקר ביום שני, ושוחחתי עם טולקין, הפרופסור לאנגלו-סקסונית, שחזר עימי מפגישת המועדון. ישבנו ודיברנו על האלים והענקים של אסגרד במשך שלוש שעות…"

זו היתה תחילתה של ידידות נפלאה.

הידידות בין לואיס לטולקין החלה על אש קטנה, אך היא הלכה והעצימה ככל ששניהם גילו שיש להם עניין משותף למרות הניגודים ביניהם - עניין במיתוסים ובאגדות וטעם ספרותי משותף. בפני לואיס, טולקין העז לחשוף חלק מיצירותיו שעד כה לא פורסמו כלל ושניהם, יחד עם אנשים אחרים כמו הוגו דייסון ואואן בארפילד, עשו שעות בשיחות אל תוך הלילה כאשר הם משוחחים על מיתוסים ותפקידם.

אחת ההשפעות החזקות ביותר של טולקין על לואיס היתה הפיכתו של לואיס לאדם נוצרי מאמין. כאמור, לואיס ×”×™×” אתאיסט שאיבד את אמונתו באל בעקבות מות אמו בהיותו ילד. הוא נותר אתאיסט עד שביום שבת, ×” 19 לספטמבר 1931, לואיס הזמין שני חברים לסעוד איתו בחדריו הפרטיים שבמגדלן, אחד מהם ×”×™×” טולקין והשני ×”×™×” הוגו דייסון, שניהם נוצרים מאמינים – טולקין ×”×™×” רומי קתולי ודייסון ×”×™×” אנגליקני. יחדיו הם שוחחו על המיתוסים והאמונה. לואיס תמיד העריך מאד את כוחו של המיתוס, אך הוא מעולם לא האמין במיתוסים האהובים עליו וחשב שהם "שקרים, אפילו אם הם מופרחים מבעד לכסף". אך טולקין ודייסון, באותו ערב, הוכיחו לו במגוון טיעונים שהמיתוסים הללו הם לא שקר.

המיתוס, על פי טולקין, לא יכול להיות שקר מוחלט, כיוון שמקור כל המיתוסים הוא באלוהים. נכון, האדם המציא את המיתוס, אך שורש מחשבות האדם הוא באלוהים. האדם רשאי ליצור כרצונו[2] אך מקור היצירה שלו הוא באלוהים. האדם הוא בורא משני, ובכך שהוא בורא סיפורים משניים הוא עוזר להפיץ את האור האלוהי. המיתוסים הפאגאניים, לפיכך, אינם "שקרים מוחלטים" אלא תמיד יש בהם ניצוץ אלוהי – גרעין מסוים של אמת. הנצרות, על פי טולקין, גם היא מיתוס – אבל בניגוד לשאר המיתוסים, היא מיתוס שהיה באמת – מיתוס ש"הומצא" על ידי אלוהים. בניגוד לשאר המיתוסים, שמחבריהם היו "שליחי" (במרכאות כפולות ומכופלות) אלוהים, המחבר פה הוא אלוהים בעצמו.

השיחה המשיכה הלאה והלאה, ובמהלכה טולקין ודייסון המשיכו את הטיעון הזה, הם הראו מוטיבים נוצריים ואמיתות נוצריות שקיימות במיתוסים פאגאניים ושכנעו את לואיס להביט על הסיפור הנוצרי כאל מיתוס אמיתי.

שנים עשר ימים לאחר מכן, לואיס כתב לחברו: "אני מאמין בישו, בנצרות. אני אנסה להסביר את זה בפעם אחרת. לשיחה הארוכה באותו הלילה עם דייסון וטולקין יש חלק משמעותי בכך."

במאמר זה אני לא אכנס לכל התהליך הלוגי והנפשי שלואיס עבר, אבל מעט לאחר מכן, לואיס התנצר מחדש והפך לחבר בכנסיה האנגליקנית ואחד מהתיאלוגים הנוצרים הפופולריים ביותר. ספרו הנוצרי הראשון היה The Pilgrim's Regress שתיאר את המסע שלו, באופן אלגורי, למציאתו של ישו. לואיס כתב לא פחות מ 25 ספרים על הנצרות שעודדו מיליונים בכל העולם להתנצר מחדש ולבצר את אמונתם בנצרות.

ההשפעה ההדדית של שניהם, גם במישור האישי וגם במישור הספרותי, היא ניכרת. טולקין, אדם סגור ומופנם מעיקרו שלא נטה לפרסם את יצירותיו, מצא בלואיס הפתוח והכן קהל אידיאלי. הוא נתן ללואיס כמה חלקים מתוך הסילמריליון שלו – לואיס קרא את הפואמה על ברן ולותיין וחלקים נוספים והעביר לטולקין ביקורת חמה ואוהדת ובנוסף עודד אותו להמשיך ולכתוב. טולקין ×”×™×” עצלן בכל מה שנוגע ליצירותיו, ואחת התרומות של לואיס לחייו היצירתיים היתה בנדנוד הבלתי פוסק שלו לטולקין להמשיך ולכתוב, להמשיך ולפתח את היצירה. בעקבות העידוד של לואיס, שקרא את ההוביט ב 1932, טולקין השלים את ההוביט והדפיס אותו – לואיס גם סייע לטולקין בכך שכתב ביקורות מהללות על ההוביט.

אחד מניסיונות ההפריה ההדדיים היותר ידועים של השניים ×”×™×” באחת ההתערבויות ×”×›×™ מפורסמות בהיסטוריה של הספרות. באביב 1936, לואיס וטולקין שוחחו על הספרות בימינו. שניהם הסכימו ×›×™ אין בסביבה הספרותית שלהם ספרים כפי שהם אוהבים. אם מוחמד לא בא אל ההר, ההר יבוא אל מוחמד, וכך החליטו השניים לכתוב סיפורים כאלו בעצמם. הם הטילו מטבע ולואיס נבחר לכתוב סיפור על מסע בחלל בעוד בגורלו של טולקין עלה לכתוב סיפור על מסע בזמן. לואיס ניצח בהתערבות כאשר פרסם בשנת 1938 את Out of the Silent Planetסיפור על מסע בחלל, שכמובן מכיל אלמנטים נוצריים. הספר ×–×›×” להצלחה עצומה והוביל את לואיס לכתיבת שני המשכים: Perelandra ו That Hideous Strength שידועים בתור 'טרילוגית החלל'. טולקין החל לכתוב את The Lost Road אבל לא הצליח לסיים אותו, סיפור ×–×” ×”×™×” הגרעין שממנו צמחה 'נומנור' – מרכיב חשוב בשר הטבעות וכן בסילמריליון.

החל בשנת 1937, לואיס וטולקין החלו להפגש בקביעות יחד עם פרופסורים אחרים ויצרו את מה שנוגע לימים כ'אינקלינגס' אחד ממועדוני הסופרים היותר ידועים ויותר מוצלחים. חברי האינקלינגס היו מגוונים, רשימה חלקית שלהם תמנה את לואיס, אחיו וורנר וטולקין שהיו הגרעין הקשה של המועדון ואליהם הצטרפו הוגו דייסון, אואן בארפילד, ס.א האווארד, ס.א סטיוונס, לורד דיוויד ססיל וכמובן צ'ארלס וויליאמס ומאוחר יותר גם כריסטופר, בנו של טולקין.

האינקלינגס, באופן רשמי, הוקדש לקריאת יצירותיהם של החברים בו. אך חלק מהם, כמו הרופא האווארד, לא היו יוצרים כלל אלא האזינו ומתחו ביקורת בלבד. המועדון כלל הווי חברתי עשיר במיוחד, לרוב החברים הקבועים במועדון הוצמד כינוי. לואיס כונה, כמובן, 'ג'ק', אחיו כונה 'ווארני', טולקין כונה בשם 'טולרס'[3], האווארד כונה 'האמפרי'. היחסים בין חברי המועדון היו חבריים ביותר וכללו סלנג, הומור והווי ייחודי. מי שמדמיין את טולקין כפרופסור חמור סבר יתפלא לקרוא מכתבים שבהם לואיס מכנה את ג'.ר.ר טולקין Tollers the ass ומתלונן על כך שהביא איזה פוץ משעמם לפגישת האינקלינגס.

כמו טולקין ולואיס, גם חברי האינקלינגס היו שונים זה מזה באופן מובהק בטעמם הספרותי, באמונתם ובאורח חייהם. אך השונות ביניהם דווקא עזרה להם להביא דעות חדשות ושונות על היצירות שהובאו בפניהם. המועדון הזה היה מרכיב מפתח ביכולתו של טולקין לכתוב ולסיים את שר הטבעות. רובו של שר הטבעות הוקרא בפני חברי המועדון שסיפקו הערות, ביקורת ובעיקר עידוד לטולקין להצליח ולסיים את הספר. כפי שטולקין עצמו העיד, לולא העידוד המסיבי שהוא קיבל מחברי האינקלינגס בכלל ומלואיס בפרט, הוא לא היה מסיים כלל את שר הטבעות. גם לואיס ווויליאמס, שהיה יוצר וסופר מפורסם, שאבו עידוד ועזרה מחברי האינקלינגס.

מועדון האינקלינגס בשיאו התכנס פעמיים בשבוע – ביום שלישי בערב הם נפגשו בחדריו של לואיס במגדלן וביום אחר הם נפגשו בפאב כלשהו – בדרך כלל פאב ×” Eagle and the child שכונה על ידם The bird and the Baby. הפאב משמש עד היום אתר עליה לרגל ואם יוצא לכם להיות באוקספורד, אל תחמיצו את ההזדמנות לשתות בירה טובה בשולחן שסביבו ישבו טולקין, לואיס וחבריהם.

הדעיכה של האינקלינגס החלה ב 15 למאי, 1945 – יום מותו של צ'ארלס וויליאמס, אחד מחברי האינקלינגס היותר מרכזיים וחבר אישי קרוב של לואיס וגם של טולקין, שלמרות הסתייגות ראשונית ממנו, למד לחבבו ולהוקירו. מהתקופה הזו, האינקלינגס החלו לדעוך ופחות חברים הופיעו לפגישות ההקראה בחדריו של לואיס. הפגישה האחרונה התקיימה ב 20 לאוקטובר 1949 וביום שלישי שלאחריה, כפי שוורנר לואיס כתב ביומנו, איש לא הופיע. וכך גווע לו בשקט אחד ממועדוני הסופרים החשובים והמשפיעים ביותר. למרות זאת, המפגשים החברתיים בפאב המשיכו להם – אך ×–×” לא ×”×™×” אותו הדבר ללא ההפרייה הספרותית ההדדית בין החברים בקבוצה.

למרות שהחברות בין לואיס וטולקין התקררה, הם נותרו ביחסים טובים. יש הרבה ספקולציות מדוע טולקין ולואיס התרחקו ×–×” מזה. יש כאלו התולים זאת בקנאתו של טולקין בצ'ארלס וויליאמס, יש כאלו שתולים זאת בהסתייגותה של אדית טולקין מלואיס, שהיה ביישן מאד בנוכחות נשים, אני משער שדברים כאלו קורים – שום דבר לא מתקיים לנצח ולפעמים ידידויות אמיצות דועכות לאיטן. בשלהי 1949, טולקין סוף סוף סיים את שר הטבעות ומיד שלח את הגרסה המלאה ללואיס שכתב ביקורת מלאה ומפורטת עליה לטולקין שמתוכה אצטט משפט אחד: "עולה בערכה על כל המגוון של האומנות הספרותית".

בשנות החמישים, החברות האמיצה בין טולקין ללואיס התקררה מאד. אך בניגוד למיתוס, מעולם לא התגלעה ביניהם מריבה גלויה. בשנת 1953 לואיס הוציא לאור את 'האריה, המכשפה וארון הבגדים' דעתו של טולקין על נרניה היתה שלילית מלכתחילה. בשנת 1964, לאחר מותו של לואיס, הוא כתב לחבר:

"×–×” עצוב ש'נרניה' וכל עבודתו של לואיס הקשורה אליה, נותרה מחוץ לתחום חיבתי…"[4] אך למרות זאת השניים לא רבו כלל ושמרו על יחסים חבריים. כששר הטבעות יצא, ב 1954, לואיס עשה ככל שביכולתו על מנת לקדם את הספר, כולל ביקורת נלהבת במיוחד שצורפה למהדורה הראשונה של הספר. יחסו של לואיס לטולקין תמיד ×”×™×” לבבי וטולקין תמיד רחש הערכה רבה ללואיס. הקרע ביניהם, ששוב, לא לווה במריבה גלויה אלא פשוט בהתרחקות – ×”×™×” בעקבות נישואיו של לואיס.

בשנת 1956, לואיס התחתן באופן מפתיע עם ג'וי דיווידמן בטקס אזרחי. ג'וי היתה גרושה אמריקנית ולמרות שבאופן רשמי נישואין עם גרושה אסורים על פי הכניסה האנגליקנית, לואיס הצליח לשכנע אחד מהכמרים האנגליקנים להשיא אותם בטקס דתי, ב 1957. טולקין, כמו שאר חבריו של לואיס, הופתע מאד מהידיעה הזו. טולקין נעלב מאד שלואיס לא הודיע לו על הנישואין כלל והוא חשד שלואיס הסתיר את זה ממנו. חיי הנישואין החדשים מילאו את חייו של לואיס והוא מיעט להפגש עם חבריו מהאינקלינגס ומאוקספורד. אפילו עם אחיו, וורנר, לואיס מיעט להפגש ולדבר, כפי שוורנר לואיס עצמו מעיד במכתביו[5]. כך שהקשר בינו לבין טולקין נותק. לאחר מותה של ג'וי מסרטן העצמות, לואיס וטולקין עדיין המשיכו להתראות, אך פגישותיהם היו מעטות יחסית.

ב 22 לנובמבר 1963 (גם יום הרצחו של קנדי ומותו של הסופר אלדוס האקסלי) נפטר לואיס וטולקין התאבל עליו מאד, למרות שידע על מחלתו של לואיס ולמרות שהפסיק להיות ידיד קרוב שלו מזה 10 שנים.


      

[1] Kolbitar – מועדון אוכלי הפחם – זהו מונח משעשע המתאר אנשים שיושבים קרוב כל כך לאח המבוערת עד שהם "נושכים את הפחם".

[2] דוגמא להשקפתו של טולקין ניתן לראות בפואמה המפורסמת שלו ה'מיתופיאה':

אדם, בורא משני, בו משתבר
אור קרן לבנה ושוב חוזר
בשלל גונים, וכך הוא משתלב
ביצירת דמויות, מלב אל לב

[3] סוג של גולדן רטריוור.

[4] מתוך מכתב 264 מאסופת מכתביו של טולקין.

[5] עמוד 243, מתוך האינקלינגס של האמפרי קרפנטר.

כריסטופר טולקין – ביוגרפיה

כריסטופר ג'ון רעואל טולקין, בנם השלישי של ג'. ר. ר. ורעייתו אדית, נולד ב-21 בנובמבר 1924, בעיר לידס. אביו קרא לו על שם ידידו הטוב, כריסטופר ווייזמן, היחיד מחברי בית-הספר שלו (מועדון TCBS) ששרד את מלחמת העולם הראשונה.

כמו שני אחיו (וכנראה גם אחותו הצעירה ממנו) האזין כריסטופר בעניין רב לסיפוריו של אביו בשנות ילדותו. בתו הצעירה של טולקין, פרסילה, כתבה מזכרונותיה בספרה 'The Tolkien Family Album' על אחת הפעמים שאביה הקריא מתוך הגירסה המוקדמת של ה'הוביט':

כריסטופר תמיד גילה עניין בכל הנוגע לעקביות הסיפור, ובמקרה אחד העיר לאביו: "בפעם האחרונה סיפרת שהדלת של ביתו של בילבו הייתה כחולה, ושעל מצנפתו של תורין הייתה ציצית זהובה, אבל עכשיו אתה אומר שצבע הדלת של בילבו הוא ירוק, ושהציצית על מצנפתו של תורין כסופה!" אביו המופתע התחייך וענה: "לכל הרוחות – הילד צודק!" והלך לרשום הערה בנושא.

בשנת 1938, בהיותו בן 13, נאלץ כריסטופר להיות מרותק לביתו בגלל בעיית לב שאובחנה אצלו. אביו טיפל בו מספר חודשים ונראה שהדבר תרם לקרבה ביניהם. באותה תקופה החל טולקין לשקוד על המשך ל'הוביט' שעתיד ×”×™×” להיות ל'שר הטבעות'. המחלה שבה ותקפה את כריסטופר בשנת 1942 לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, והוא שוב רותק למיטתו למשך מספר חודשים והיה לעזר לאביו. כך ×–×›×” לשמוע את אביו מקריא מפרקי 'שר הטבעות' הנכתב והולך, ואף הדפיס עבור אביו חלקים מכתב היד – בעיקר הפרק 'הראי של גאלאדריאל', בגרסתו כפי שעמדה באוגוסט אותה שנה. כמו כן, הוא צייר את המפה הגדולה של הארץ התיכונה, שמוכרת כיום מהספרים.

בשנה שלאחר מכן, גוייס כריסטופר לחיל האוויר המלכותי, שם שירת כטייס. הוא נשלח לשרת בזירה השקטה של דרום-אפריקה, בלי ספק לרווחתו של אביו. הם שמרו על קשר רצוף באמצעות מכתבים, בעיקר במחצית הראשונה של 1944, ובמכתבים אלה סיפר טולקין לבנו על ילדותו, השקפת עולמו וכן דעות שונות, בכנות ובפירוט כמו שלא כתב לאיש מלבדו (כשרצה להעביר לו מסרים פרטיים, נהג לכתוב באנגלית עתיקה, שפה שבנו הבין היטב). בין השאר כתב לו (ב-13 באפריל 1944) "אתה חסר לי בכל שעה משעות היום, ואני חש כה בודד בלעדיך. יש חברים בסביבתי, אבל איני יכול להתראות איתם די הצורך".

כמו כן הוא שלח אליו בהמשכים את הסיפור המתקדם, במה שהיה לאחר מכן הספר הרביעי – סיפור מסעם של פרודו וסאם מהאמין מואיל עד למורגול. תשובותיו של כריסטופר למכתביו של אביו לא פורסמו עדיין, אבל דומה שהן עודדו את אביו להמשיך ולכתוב, מאחר והסיפור בנקודה הזו התקדם באיטיות ובמאמץ רב. בתום המלחמה שב כריסטופר לאנגליה, וציין שבקיץ 1945 הקריא לו אביו מתוך 'שקיעתה של אנאדונה', הוא סיפור מפלת נומנור כפי שהובא מנקודת מבטם של בני אדם. בשנים שלאחר מכן השלים אביו לבסוף את 'שר הטבעות', וכתב לכריסטופר שהוא מקדיש את הספר לו. בהקדמה הראשונה הוא שינה את ההקדשה וכלל בה את כל בני משפחתו וכן את חברי ×”"אינקלינגס" (ההקדשה הזו נעלמה משום מה מהמהדורה השנייה). אין ספק שכריסטופר חש קירבה רבה יותר ליצירתו של אביו מכל אדם אחר, וחש מחוייב אליה באופן מיוחד, אין להמעיט מחשיבותה של ההקדשה שאביו ייחד לו ומדבריו על כך שהספר לא ×”×™×” נכתב ללא עידודו הרצוף.

לאחר סיום המלחמה חזר, כאמור, כריסטופר לאנגליה, והשלים את לימודיו באוקספורד. בדומה לאביו, הוא מונה למשרת מרצה לאנגלית עתיקה ולספרות נורדית עתיקה, למרבה גאוותו של אביו. שנים מאוחר יותר הוא אף תרגם שתי סאגות מנורדית עתיקה, שכללו קטעים שהשפיעו על כתביו של אביו (מומחית לנורדית עתיקה טענה פעם שתרגומו של כריסטופר היה יותר עיבוד מאשר תרגום).

בתקופת לימודיו ליווה כריסטופר את אביו, לראשונה, לפגישות ה"אינקלינגס", בתחילה כדי להקריא מתוך 'שר הטבעות' (שטרם פורסם). ק.ס. לואיס טען שהוא מקריא טוב יותר מאביו, ובהמשך הוא הפך להיות חלק מהקבוצה בזכות עצמו.

לאחר שנעשה למרצה באוקספורד, נישא כריסטופר לפיית'. היא הייתה פסלת מוכשרת ואף יצרה פסל של טולקין, שהוצב, מאוחר יותר, בקולג' ביום פרישתו של טולקין מהאוניברסיטה. הנישואים לא ארכו זמן רב (אף כי נולד להם בן בשם סיימון) וכריסטופר נישא בשנית, לביילי, וחי עימה בכפר סמוך לאוקספורד.

בשנות חייו האחרונות נועץ טולקין בבנו באשר ל'סילמריליון', שטרם הושלם, ושוחח עימו על הספר ובעיותיו. חלק מהחלטות העריכה של כריסטופר בספר (שראה אור ארבע שנים לאחר מות מחברו) נבעו משיחות אלה – למרות שהדבר חייב לעיתים שינויים מעמיקים. אין ספק שכריסטופר מצא בבקשותיו של אביו ערך רגשי רב, שקיבל קדימות מעל כל שיקול אחר. באותן שנים הסכים טולקין שבמקרה והוא לא ישלים את הספר בחייו, יקח כריסטופר על עצמו את המלאכה.

באוגוסט 1973 כאשר נפל טולקין בפעם האחרונה למשכב, שהה כריסטופר בצרפת ולא יכול היה להגיע למיטת אביו. לאחר מכן הוא קיבל לידיו את כל עזבונו הספרותי של אביו (הוא למעשה האחראי הבלעדי עליו, לפי צוואת אביו) והחל בעבודת מחקר ארוכה, שהיתה עתידה להימשך 23 שנה ולהפוך לקריירה השנייה שלו.

כבר ב-1974 הוא פירסם מהדורה חדשה, שלישית, ל'שר הטבעות' שכללה תיקונים שאביו ציין, ככל הנראה. שנה לאחר מכן הוא פרסם את תרגומיו של אביו ל'סר גאווין' ועוד שתי פואמות ביניימיות. באותה שנה הוא החל להתעמק במסמכי ה'סילמריליון' ובשאלת עריכתו, ובשנת 1977 פרסם את ה'סילמריליון' (שעליו עבד תקופה מסויימת בסיועו של גאי גבריאל קאי). כריסטופר המשיך לעסוק במסה האדירה של כתבי אביו שנים רבות וב-1980 פרסם אסופה עצמאית של כתבים בשם 'סיפורים שלא נשלמו'. לאחר מכן המשיך עם סדרת 'ההיסטוריה של הארץ התיכונה', הכוללת 12 ספרים. בשנת 1996, בהיותו בן 72, השלים את הכרך ה-12 והאחרון של 'ההיסטוריה', ובכך פרש ממלאכתו.

הוא המשיך לייעץ למקורביו, שהוזכרו לעיל בעניין הכתבים שהוציאו לאור, אבל מעבר לכך קולו לא נשמע עוד, להוציא את התייחסותו לעיבוד הקולנועי של פיטר ג'קסון ל'שר הטבעות'. בהודעה שפורסמה טען כריסטופר כי העיבוד אינו נאמן לספר וכי הוא והטולקין אסטייט אינם תומכים בו. בנו הבכור סיימון הביע תמיכה בסרטי 'שר הטבעות' והדבר גרם לסכסוך בין השניים.

כריסטופר סייע בהכנתם של ספרים שונים שכוללים מידע על אביו או כתבים אחרים שלו, כמו הספר שמכיל את מכתביו של טולקין והביוגרפיה שכתב האמפרי קארפנטר. את אחד מספריו של אביו (ליתר דיוק – אסופת מכתבים), 'The Father Christmas Letters', הוא הותיר לאשתו, ביילי, שבעריכתה יצא לאור.

בשנת 1975 הם עברו, עם ילדיהם, להתגורר בפרובאנס שבדרום צרפת – איזור אהוד על מפורסמים שמעדיפים להתרחק מהתקשורת והקהל הרחב.

ג׳.ר.ר טולקין ומילון אוקספורד לאנגלית

תרגם: רן בר זיק
עריכה והגהה: אילנה בוגוד

בתוך הפרסום הרב שנלווה ליציאתו לאקרנים של הסרט חבורת הטבעת על פי ג׳.ר.ר טולקין, הוזכרה לעיתים העובדה שטולקין היה פרופסור לאנגלית. מה שפחות ידוע הוא שבשנת 1919 ו־1920, ממש בתחילת הקריירה שלו, טולקין עבד בצוות של מילון אוקספורד לאנגלית (Oxford English Dictionary); לאחר זמן הוא אמר לגבי תקופה זו: למדתי בשנתיים אלו יותר מאשר למדתי בשנתיים כלשהן בחיי. מיד לאחר שאני עצמי התחלתי לעבוד על המילון בשנת 1987, החלטתי לחקור את תרומתו של טולקין בשנתיים אלו.

כאחד מעוזריו של הנרי ברדלי, השני מארבעת העורכים של המהדורה הראשונה של מילון אוקספורד, טולקין עבד על מילים בתחילת האות W. המילה הראשונה שהוא עבד עליה במילון שהוצא לאור היא העצם Waggle; הוא עבד גם על הפועל שאותו הוא הגדיר כלהזיז (משהו שקבוע באחד מקצותיו) הלוך ושוב בתנועות קצרות ומהירות, או בצורה גלית קצובה; במיוחד לנער (חלק שניתן להזיזו בגוף). רוב המילים שנכתבו על ניירות בכתב ידו הייחודי של טולקין ושרדו בארכיונים של מילון אוקספורד לאנגלית, נעו בטווח האלפאביתי של Waggle עד Warlock.

כנראה שחלק מהמילים, כולל Walnut,‏ Walrus ו־Wampum ניתנו לטולקין בגלל הקושי האטימולוגי המיוחד שלהן. במקרה של Walrus, הוא כתב גרסאות רבות ושונות של האטימולוגיה – שלמרבה הפלא שרדו שש מהן בארכיונים תודות למנהגו של טולקין למחזר טיוטות על ידי כתיבה על הצד ההפוך שלהן. למעשה, המילים Walnut,‏ Walrus ו־Wampum היו בין המילים הבודדות שצויינו על ידי הנרי ברדלי כאשר יצא החלק של W עד Wash בתור כרך שכולל עובדות והשערות אטימולוגיות שלא פורסמו במילונים אחרים.

באופן טיפוסי, טולקין המשיך להרהר בחלק מאטימולוגיות אלו זמן רב לאחר שעזב את מילון אוקספורד לאנגלית והתמנה לחבר סגל באוניברסיטת לידס: מחברת ששרדה בספריה הבודליאנית באוקספורד כוללת דפים רבים על Walrus שנכתבו בשנת 1920 וכנראה שהוא גם הרצה על הנושא בלידס.

טיוטה מתוך הארכיונים
טיוטה של חלק מהערך עבור המילה Walrus.

 © כל הזכויות שמורות להוצאה לאור של אוניברסיטת אוקספורד. התמונה מפורסמת באישור וברישיון.

מילים אחרות, כמו Waistcoat,‏ Wake (שם העצם), Wan ו־Want, הציבו קשיים שונים משלהן. מציאת אבחנות מדויקות של משמעות היא חלק חשוב מעבודת הלקסיקוגראף, בנוסף לבחירת המילים לביטוי מדויק של הקונוטציות, יחד עם הפירוש הישיר של המילה. טולקין עמל רבות על שני אתגרים אלו. הוא אהב את המשימה של פירוט המלבושים השונים שצויינו בזמנים שונים על ידי המילה Waistcoat (כפי שלמד מאוחר יותר לאהוב את המלבוש עצמו); בין הטיוטות הרבות של ההגדרות שלו ל־Wake ששרדו, יש משפטים צבעוניים רבים שאותם הוא שקל, בניסיונותיו להעביר את המשמעות והרוח של המילה; וללא ספק הוא היה מרותק בידי שינוי המשמעויות של המילה Wan, שבאנגלית עתיקה משמעותה היתה משהו אפל או עגמומי ומעולם לא נשאה משמעות של חיוורון או עילפון. האתגר הגדול ביותר שלו היה המילה Want, אחד מהפעלים הנפוצים ביותר, שלבסוף נדרשו לה יותר משלושים תיאורים של משמעויות ותת משמעויות.

טיוטה מתוך הארכיונים טיוטה של חלק מהערך Wake שנכתבה בידי טולקין. © כל הזכויות שמורות להוצאה לאור של אוניברסיטת אוקספורד. התמונה מפורסמת באישור וברישיון.

לאחר עבודתו במילון אוקספורד לאנגלית, טולקין המשיך, כמובן, לפרסם פרסומים רבים בפילולוגיה. הראשון שביניהם היה המונחון המורחב לאנתולוגיה של קנת סיסאם חריזה ופרוזה במאה הארבע־עשרה (1921). אולם בשנת 1969 טולקין שוב היה מעורב באופן ישיר עם מילון אוקספורד לאנגלית בצורה שונה לחלוטין. בזמן זה הכרך השני (H עד N) של הנספחים היה בתהליכי הכנה, והמילה Hobbit נלקחה בחשבון, כשהעדויות בתיקי המילון של אוקספורד הראו שהיא הפכה לנפוצה. עורך הנספחים, רוברט בורצ׳פילד, למד אצל טולקין באוקספורד והכירו היטב - בתודות שהתפרסמו בשנת 1989 הוא תיאר את הערכתו לדייג אשר משך אותו לרשת הפילולוגיה הנוצצת שלו. בורצ׳פילד כתב לטולקין וביקש את הערותיו על הטיוטה הראשונה של הערך המילוני למילה Hobbit. תגובתו של טולקין היתה קפדנית אופיינית - הוא הציע הגדרה שהיתה כפולה מזו המקורית של בוצ׳רפילד, שלבסוף פרסם את הגרסה הארוכה שהיתה כמעט זהה לזו שנכתבה בידי היוצר של שר הטבעות:

בסיפורים של ג׳.ר.ר טולקין (1892-1973): עם דמיוני, גרסה מוקטנת של הגזע האנושי, שקראו לעצמם בשם זה (שמשמעותו שוכני בורות) אבל הם נקראים בידי אחרים בני מחצית כיוון שגובהם כמחצית מגובה בני אדם רגילים.

במהלך הזמן מטבעות לשון נוספים של הארץ התיכונה מצאו את עצמם במילון האנגלי של אוקספורד. המילים mathom,‏ orc (שתיהן למעשה החייאות של מילים באנגלית עתיקה) ו־mithril. (עדכון יוני 2002 של מילון אוקספורד המקוון כולל ערך מעודכן של מיתריל, כולל עדויות על שימוש מוקדם שטולקין עשה במילה זו). ערך על הנגזרת Orcish כבר הוכן וללא ספק אחרים כבר בדרך, לדוגמא, התיקים שלנו כבר מכילים דוגמאות למילה Balrog. השפעתו של טולקין על השפה האנגלית ממשיכה במלוא עוצמתה.

פיטר גיליבר, עורך שותף, מילון אוקספורד לאנגלית.

פורסם במקור בחדשות המקוונות של מילון אוקספורד באנגלית, גיליון יוני 2002. © כל הזכויות שמורות להוצאה לאור של מילון אוקספורד באנגלית. המסמך תורגם ופורסם ברשות ובאישור.