אודות יובל כפיר

יובל כפיר, יליד 1966, נשוי ואבו-ארבע(ה). מהנדס מחשבים במקצועו, חובב טולקין מגיל 13 ופדנט קטנוני בזמנו הפנוי. סייע לעמנואל לוטם בתרגום הסילמריליון ובעריכת המהדורה העברית השניה של שר הטבעות.

שובו של הצעדן

נעים מאד, שמי יובל כפיר – "אייתלאדאר", כלומר אבא של מעין, בסינדרין. אני חובב טולקין ותיק, והיתה לי הזכות לסייע לד"ר עמנואל לוטם בתרגום הסילמריליון ובעריכת המהדורה החדשה של שר הטבעות – מה שנקרא בטעות "תרגום לוטם".

למה "בטעות"? משום שלוטם לא באמת תרגם מחדש את כל הספר כראות-עיניו, "מאפס". הוא עשה שינויים בספר קיים. אני גורס "מהדורת לוטם", אבל גם ×–×”, מסתבר, לא לגמרי הוגן…

בכנס אייקון האחרון (סוכות 2014) הזדמן לי לשוחח עם אשת מקצוע, עורכת שערכה כמה ספרים ידועים. דיברנו על שר הטבעות והיא אמרה משהו כמו "אני לא מבינה למה קוראים לזה 'תרגום לוטם'." עניתי "נכון, זו מהדורת לוטם, לא תרגום שלו". והיא אמרה: לא, מה פתאום בכלל לקרוא לזה 'משהו לוטם'? עמנואל לוטם הוא רק העורך. לא מקובל ששם העורך יתנוסס ככה על ספר. נכון, הוא עשה הרבה שינויים, אבל זה מה שעורך עושה. עורך יכול לשנות טקסט שהוא מקבל כך שאמו הורתו לא תכיר אותו, לשנות כל מילה שנייה – זה קרה גם לי – אבל הוא עדיין רק העורך.

במלים אחרות: לדעתה של אותה עורכת, צריך היה להיות כתוב משהו כמו "שר הטבעות בתרגום רות לבנית, תרגום הנספחים – עמנואל לוטם", ובצד, כנהוג, "מהדורה שנייה".

זה מוסיף זווית חדשה, שלא חשבתי עליה לפני השיחה ההיא, לשאלה הבסיסית של "האם זה תרגום חדש, או מהדורה חדשה?" לא רק שזה אינו "תרגום חדש" – זו אפילו לא "מהדורת לוטם". זו פשוט "המהדורה החדשה".

ועכשיו יש לנו גם את המהדורה הישנה שיצאה מחדש – מהדורה ישנה-חדשה, "שובו של הצעדן".

חשבתי לומר "כל הכבוד" לאנשים שהצליחו לשכנע את ההוצאה לאור להדפיס מחדש את המהדורה הישנה, שזה דבר נדיר מאד למיטב ידיעתי, אבל מסתבר שצדיקים – מלאכתם נעשית בידי אחרים, וההוצאה לאור החליטה על דעת עצמה לבחון את השוק ולהוציא את המהדורה הישנה מחדש. אז הנה, לבניתיים – יצאתם צדיקים!

האם זהו נצחונם של הלבניתיים? לעניות דעתי, ואולי לא רק בעיני, "עוד נצחון כזה ואבדנו". וזאת משום שהמהדורה הישנה יצאה לאור שוב בדיוק כפי שהיתה – לטוב, ולדעתי בעיקר לרע.

למה אני מתכוון? אנשים טועים לחשוב שאני "לוטמי" אבל נכון יותר לאמר שאני "אנטי-לבניתי". בעבר טענתי כלפי הלבניתיים שהחיבה שלהם למהדורה הישנה נובעת מסיבות רגשיות, "גירסא דינקותא", כלומר, לקחו את הספר האהוב עליהם כל-כך ושינו אותו לבלי-הכר. כעת אני מודה ומתוודה שהסלידה שלי ("אנטי" אם תרצו) מגרסת לבנית מושתתת גם היא על סיבות רגשיות. לא שזה בהכרח רע, כי הרבה העדפות בחיים של כולנו מתבססות על סיבות לאו-דווקא רציונליות, ואנחנו עושים להן רציונליזציה רק בדיעבד. ולא שאין סיבות רציונליות להעדיף מהדורה זו או אחרת של שר הטבעות בעברית!

כפי שהראיתי במאמרי "האח! התרגום הזקן והטוב!", וכפי ששירלי הראתה במאמר היפה והמנומק שלה, " סוד הקסם הלבניתי", בהחלט קיימים נימוקים מלומדים בעד ונגד שתי המהדורות. אבל כמו עם העדפת סוג רכב, העדפות מוסיקליות, נטיה פוליטית – אפשר לתרץ ולנמק אותן, ועדיין הבסיס יהיה, הרבה פעמים, רגשי.

כאן עשויים לבוא הציניקנים והפסיכולוגים ולאמר: טוב, ברור שאתה בעד המהדורה החדשה מבחינה רגשית, הרי היית מעורב בהכנתה. אז לא. לא בגלל שהייתי מעורב בעריכת המהדורה החדשה אני מתנגד למהדורה הישנה. להיפך: הסלידה שלי מהתרגום של לבנית, מהמהדורה הישנה, היא שהביאה אותי בסופו של דבר לסייע לעמנואל לוטם.

אז למה באמת ×”"אנטי" ×”×–×” שלי? ובכן…

כמו כמעט כל הטולקינאים בני-גילי התחלתי את דרכי בתור "לבניתי". משהו אחר הרי לא ×”×™×” אז. את "חבורת הטבעת" קיבלתי לבר-המצווה שלי בשנת 1979, וכך התוודעתי לשר הטבעות. עד מהרה התאהבתי בספר ובעולמו של טולקין. השגתי את שני הכרכים הבאים, קראתי וחזרתי וקראתי את הספר – כל טולקינאי יבין זאת. עולם חדש נפתח לפני, עולם עם עושר של פרטים שעורר בי את הרצון לחקור ולהבין אותו עוד ועוד. היו כל-כך הרבה רמזים למשהו מעבר, להיסטוריה, שפות, ארצות… דנתי ודשתי בזה עם חברים, עם בן-דודתי, עם כל מי שרק פגשתי – אז עוד לא ×”×™×” "אינטרנט" או "פורום" או "פייסבוק". פשוט, נדבקתי בחיידק.

ואז, כעבור כשנה, אבא שלי חזר מנסיעת עבודה ללונדון והביא לי את הסילמריליון ואת "חבורת הטבעת" באנגלית. הייתי ברקיע השביעי. במיוחד מ הסילמריליון: הנה המיתולוגיה השלמה של עולמו של טולקין, זו שרק נרמז עליה בשר הטבעות! הנה עלילות הגבורה, והנה ניתוח של משמעות השמות והסברים על השפות – מכרה זהב לחובב טולקין מתחיל.

אבל בנקודה הזו התחיל להסתמן משהו מוזר. בתוך כל שפע המידע החדש הזה היו איזכורים ל"נספחים" של שר הטבעות, ולא היה לי מושג על מה מדובר. הנחתי, שכמו שיש לסילמריליון כמה עמודים בסוף עם תוספות ומידע, כך אולי גם בשר הטבעות יש בסוף כמה עמודים כאלה, שהושמטו משום-מה. חבל, אבל לא נורא, הרי יש לי את הסילמריליון וכל המידע שבו. מה עוד צריך הבנאדם?

הטראומה ×”×’×™×¢×” כחצי שנה מאוחר יותר. אני זוכר את המקום היטב – עמדתי בחנות ספרים, כנראה "סטימצקי", בתחנה המרכזית בת-גלים בחיפה, וסוף-סוף עמדתי לקנות את "שובו של המלך" באנגלית. ואני ניגש למדף וזוקף גבות בתמיהה: ×”× ×” שלושת הכרכים ×–×” בצד ×–×”, אבל למה הכרך השלישי כל-כך עבה? הוא אמור להיות דק יותר אפילו מהשני, אבל הוא נראה עבה אפילו יותר מ"חבורת הטבעת"! פתחתי את הספר באקראי לקראת הסוף, והייתי בהלם. כל-כך הרבה מידע! ×”× ×” טבלאות עם מערכת כתב – בעצם שתיים! – ×”× ×” הסברים על השפות, ועל הגזעים, ×”× ×” אילנות יוחסין וסיפורים על ההיסטוריה ולוח שנה עם תאריכים ו… וואו! איזה עושר של מידע! ×–×” גדול אפילו יותר מהסילמריליון! נותרתי פעור-פה, פשוטו כמשמעו.

כאן אני נזקק לציטוט מהמקורות: אוֹ אָז הִתְלַקְּחָה חֲמָתוֹ בְּאֵש מְאַכֶּלֶת, אֲבָל הַפַּחַד עָלָה בּוֹ כְּעָנָן שָׁחוֹר אַדִּיר וְשָׂם לוֹ מַחֲנָק…

הפחד בא מאוחר יותר, ועוד אדבר עליו. אבל התגובה הראשונה והחזקה שלי היתה זעם. זעם על "איך הסתרתם ממני את כל ×–×”?" אמנם, עוד קודם לכן שמתי לב לפגמים בתרגום. אפילו בגיל 13 אפשר להבחין ב"האח" שלא במקום, ובמפות המצ'וקמקות שנראות כאילו מישהו העתיק אותן במכונת-צילום זולה, מרח טיפקס ביד נדיבה ואז כתב שמות בעברית; חוסר-העקביות בכתיבת השמות לאורך הספר גם מורגש, והשירים… השירים, בחלקם, הפריעו לי כבר מן ההתחלה. כלומר, אני קורא על בני-הלילית המופלאים, האגדיים, והנה אני עומד לפגוש אותם בפעם הראשונה, ממש פנים-אל-פנים, בלב הפלך, והנה הם מתקרבים ופוצחים בשיר על… שלגיה? מגוחך. שלא לדבר על הננסים שמופיעים בשיר או שניים בהמשך.
אודה ואתוודה: אני אוהב את אוריאל אופק; הוא בן עירי, והוא סופר ילדים מוכשר, אבל שירי קטנטנים נוסח מרים ילן-שטקליס, "אצו-רצו גמדים" באמצע אפוס כמו שר הטבעות זה מביך, גם לנער בן 13.

אבל אני נסחף מעט. כל אלה היו נסבלים, נסלחים, משום שאפילו בגיל צעיר הייתי מספיק ציניקן להבין שזו הרמה ואלה הציפיות מתרגום באותן שנים. ברור שלא ישקיעו במפות, למשל… תגיד תודה שבכלל תרגמו את הספר לעברית. כיום, אגב, אני מנחש שהספר כלל לא עבר תחת ידו של עורך, אולי אפילו לא מגיה. רות לבנית ×–"ל היתה בת-אנוש, לא מאיא או אפילו בת-לילית, והיו לה פיספוסים שעורך יכול ×”×™×” בקלות להבחין בהם ולתקנם אפילו מבלי לבדוק את המקור האנגלי. את כל ×–×” לא ידעתי בתור נער, וכעסתי על המתרגמת… כמה שכעסתי.

כל הפגמים ה"קטנים" שהזכרתי היו כאין וכאפס בעיני אחרי שקראתי את המקור האנגלי, אחרי שנוכחתי עד כמה גדול היה הזלזול במקור. (לא רק של גב' לבנית, כאמור; כיום אני מבין שגם להוצאה חלק בזלזול הזה, אבל שם המתרגם שהופיע על הספר היה "רות לבנית", ולכן כעסתי עליה.) כעסתי על כך שהייתי צריך לחכות למקור האנגלי כדי לגלות שאפשר לקרוא את המפות (למרות שגודלן, במהדורה שרכשתי, היה פחות מחצי מהמדורה העברית), כדי לגלות איך הוגים את שמות הדמויות כראוי, כדי להכיר את כל העושר של עולמו של טולקין, כל ההסברים והפירוט שלו על העולם המופלא שברא. אז יופי לי, הפכתי ל"מומחה" טולקין בקרב חבריי חובבי שר הטבעות, משום שכעת הכרתי את ארדה הרבה יותר טוב מהם. אבל למה? למה מי שלא יכול לקרוא את המקור באנגלית לא יודע שהשירים הם כל-כך יותר הירואיים במקור, כל-כך יותר מתחברים לטקסט? למה לגזול מן הקורא העברי את ההיסטוריה, את השפות, את המידע?

ויש גם את עניין משלב השפה המפורסם. אז עוד לא ידעתי לקרוא לזה בשם, אבל היה לי ברור שגולום של טולקין לא נשמע כמו גולום של לבנית, וגם סם האנגלי מדבר אחרת לגמרי מאשר סאם הלבניתי. לא עוד שפה מליצית וגבוהה לכל אורך הספר, אלא גוונים שונים של שפה מפי דמויות שונות.

לאור כל זאת, אני חוויתי את הספר המקורי באנגלית כספר שונה מאד מן התרגום העברי שלו. את המהדורה הישנה שבתי לקרוא רק פעמים ספורות מאז, בוודאי שמעט מאד ביחס למספר הפעמים שחזרתי וקראתי את המקור. וגם כשחזרתי אל לבנית, זה היה רק משום שקצב הקריאה שלי בעברית היה מאז ומתמיד מהיר פי כמה מקצב הקריאה באנגלית.

הזכרתי מקודם גם פחד. הפחד בא קצת יותר מאוחר: התחלתי לפחד שהסילמריליון יזכה לטיפול דומה לזה שזכה לו שר הטבעות. פחדתי, אני אומר בכנות וברצינות, שרות לבנית תתרגם את הסילמריליון לעברית. ולכן, במלוא חוסר המודעות העצמית של גיל 14 וחצי, החלטתי שאני אתרגם את הסילמריליון לעברית. "הרי לא אוכל לעשות עבודה גרועה יותר משעשו עם שר הטבעות", חשבתי.

החלטתי – ועשיתי. לקחתי מחברת גדולה והתחלתי לתרגם, לכתוב ולשבור את הראש. עם כל השליטה שלי באנגלית, עדיין הייתי צעיר והסילמריליון הציב לי אתגרים בכמה וכמה מקומות. כתבתי, מחקתי, תיקנתי, התלבטתי בין נוסחים שונים, ושיתפתי גם חלק מחבריי חובבי-טולקין בלבטים. תוך כדי התרגום למדתי עוד ועוד אנגלית, והתרגום הלך והתקדם, אבל בקצב מאד איטי.

עד מהרה הבנתי שהמלאכה לא תיקח חצי שנה וגם לא שנה וחצי. היו לי חיים, למיטב זכרוני, מלבד קריאה ותרגום, ועם התמשכות הפרוייקט החלו גם סיוטי לילה. בי נשבעתי: אני זוכר לפחות פעמיים, ואולי יותר, בהן חלמתי שאני נכנס לחנות ספרים ומוצא על המדף את הסילמריליון בתרגום רות לבנית. עם מפות מטושטשות, בלי נספחים, עם השמטות ושיבושים – בקיצור, עוללו לסילמריליון את מה שעוללו לשר הטבעות. הייתי מתעורר מהחלומות האלה בבעתה, ולמחרת הייתי מתאמץ במיוחד, משקיע עוד ועוד שעות בתרגום, שהלך והתקדם בצעדי צב.

ואז, כשכבר מלאו לי עשרים, ולותיין בתרגומי סוף-סוף שבה אל ברן ונתנה את ידה בידו ביערות דוריאת, נודע לי במקרה שעמנואל לוטם שוקד על תרגום הסילמריליון. שני הוריי נתקלו בו, כל אחד במקום העבודה שלו, ואבא שלי סיפר לו שאני חובב מד"ב ופנטזיה ואפילו שולח את ידי בתרגום. כשאבא שלי חזר הביתה עם הבשורה, היתה זו, כמו שאמר גנדאלף, הידיעה הטובה ביותר שהגיעתני מאז קריאת הסילמריליון. שווה היא מטבע זהב, לפחות.

התקשרתי אל ד"ר לוטם. לצערי הוא לא ממש התעניין בתרגום שלי – די מובן, אם גם מאכזב – אבל הוא בהחלט הסכים שאני אציץ בתרגום שלו, ואולי אף אוכל לסייע לו. למיטב זכרוני, כל שהוא רצה ממני ×”×™×” לוודא שתעתיק השמות וניקודם לאורך כל הספר הוא עקבי. הוא קיבל קצת יותר פדנטיות ממה שציפה… קראתי את התרגום שלו, השוויתי למקור בכל מקום, התפלמסתי איתו על נקודות שנראה לי שהוא לא הבין נכון, הצעתי תיקונים פה ושם – ולמיטב זכרוני הרופס, הוא הסכים לקבל את רוב התיקונים. גייסתי גם את חברי הטוב אייל אופק (פיאסצקי), בחור עם כשרון ציור לא מבוטל, שיעזור להעתיק את המפות (למעשה לציירן מחדש בעברית), והוא ×–×›×” גם לאייר את עטיפת הספר. הייתי מרוצה מאד מהתוצאה, וגם אם חלקי בה ×”×™×” קטן, לא יכולתי לקוות למשהו טוב מזה.

מכאן יובן ששמחתי עוד יותר כששמעתי שלוטם קיבל אור ירוק לעריכת התרגום העברי של שר הטבעות. כמוהו, הייתי מעדיף אילו היה מתאפשר לו לתרגם מחדש את הספר (למיטב הבנתי, גם חובבי תרגום לבנית היו מעדיפים שיהיו שני תרגומים בלתי-תלויים במקום מהדורה חדשה שתחליף את הישנה), אבל מכל מיני סיבות הדבר לא קרה. הפעם הייתי מעורב בתהליך כבר מתחילתו: הערתי, הצעתי הצעות, הייתי שותף להתלבטויות – גם אם דעתי לא תמיד התקבלה, כמובן – וגם הפעם, הייתי מרוצה מאד מהתוצאה. כמו כולם! מה, לא?

במאי 1994 כתבתי הודעה ארוכה בקבוצת-הדיון rec.arts.books.tolkien על תרגום טולקין לעברית, ובין היתר אמרתי: "אני תוהה אם יש מישהו אי-שם שקרא את שר הטבעות בעברית ובאנגלית, ומוכן להגן על התרגום לעברית [של רות לבנית]. אני בספק."

כארבע שנים אחר-כך יצאה לאור המהדורה החדשה של שר הטבעות בעברית; ובשלהי 1999 הצטרפתי לקהילת טולקין הישראלית ב"יואל", פורטל IOL ×–"ל… ואז להפתעתי, למדתי עד כמה היו "מישהם שקראו את התרגום של רות לבנית והיו מוכנים להגן עליו", באותה הנחישות שאני סלדתי ממנו.

אך כיוון שסיפור קורות מלחמת התרגומים מסופר במקום אחר, לפי נוסח שחברי הקהילה עצמם העלו על הכתב בפורומי-המסורה שלהם, אין הוא מובא בזה. שכן ארוך הסיפור, עשיר בעלילות גדולות… ובעיקר נוראות.[1]

בסופו של דבר, אני יכול להבין את אלה שמרגישים שהמהדורה החדשה היא עריכה "גסה" שלא שמרה על אופיו של תרגום לבנית. חלקית, אני מסכים איתם: המהדורה החדשה היא אכן עירוב של סגנונות – הסגנון הלבניתי מחד, וסגנונו ה"מודרני" יותר של עמנואל לוטם מאידך. אם התחושה המתקבלת היא של זלזול בתרגום של לבנית, הרי שלפחות מבחינתי האישית אכן היה זלזול כזה, כפי שהסברתי לעיל. כשבדקתי את המהדורה החדשה – והאמינו לי, בדקתי אותה בפדנטיות ככל שיכולתי, ואני יכול להיות פדנט נוראי – בדקתי אותה מילה אחר מילה, אך מעולם לא השוויתי אותה למהדורה הישנה, לתרגום המקורי של לבנית. השוויתי, חזור והשווה, למקור האנגלי בלבד. מבחינתי, תרגום לבנית זלזל כל-כך הרבה פעמים במקור, שלא היה טעם להשוות אליו, ולא עניין אותי לבדוק מולו. יש המון מקומות – כמעט בכל עמוד – בהם יש פער משמעותי בין תרגום לבנית לבין הטקסט המקורי. פער משמעותי כפשוטו: הבדל בין המשתמע מן הטקסט המקורי לבין המשתמע מן התרגום. כפי שאמר גימלי למרגלות אורתאנק:
דברי המתרגמת הזו הפוכים על פיהם. בלשון לבנית, שחר פירושו ערב, מבוכה פירושה מצוקה, ונהר פירושו ים, זה ברור.

דוגמאות מוחשיות לפערים כאלה יש במאמר הישן שלי "האח! התרגום הזקן והטוב!", אך ממילא אינני מדבר כעת על השוואה אובייקטיבית אלא על תחושות ומניעים. אומר רק זאת: לטעמי, אם נוצר הרושם שהעריכה של ד"ר לוטם מזלזלת בתרגום של גב' לבנית, הרי זה משום שהיה רושם שהתרגום של גב' לבנית מזלזל ביצירתו של פרופ' טולקין – ואת זאת באה המהדורה החדשה לתקן, ובכך הצליחה. (כמובן שיש לזכור שחלק מאותו זלזול-לכאורה של התרגום של גב' לבנית נבע מאי-הכרת הנספחים והיעדר יד עורכת.)

גם אם אפשר לומר שהמהדורה הישנה, תרגום לבנית ללא שינויים, קולחת יותר, מרגישה יותר "אפית" ואגדית, ונעימה יותר לקריאה – גם אם נניח כל זאת, למרות שאני חולק על כך בהרבה מקומות – הרי שאפילו הלבניתיים האדוקים ביותר חייבים להודות שלצורך מחקר טולקינאי, לצורך ניתוח הספר והיצירה וכוונת המחבר, אסור להסתמך על תרגום לבנית כמות שהוא. תרגום לבנית, המהדורה הישנה, אינו מה שטולקין כתב והתכוון; ואילו המהדורה המתוקנת, ברובה, מאפשרת לקורא להתוודע אל שר הטבעות כפי שטולקין כתב אותו באמת – גם אם במחיר של "יופי" בכמה מקומות, והלא זה, שוב, עניין סובייקטיבי ואישי.

מילות סיכום והבהרה

מאמר זה נכתב בעיקר כדי לתאר תהליך: איך הגעתי להיות ה"לוטמי" או "אנטי-לבניתי" שאני היום.[2]

המאמר מדבר על מה שהיה, איך הגעתי לאן שהגעתי. איני חש כיום "סלידה" מהמהדורה הישנה, ובוודאי שאינני נוטר טינה לרות לבנית ז"ל באופן אישי. אני מבין כעת שעיקר חטאה של המהדורה הראשונה, של תרגום לבנית, היה הזלזול של ההוצאה בתהליך, בספר המקורי ובקוראים העבריים.

אני עדיין חושב שכתרגום לשר הטבעות המהדורה הישנה הינה תרגום גרוע ושגוי, גם אם חלק מנימוקיי השתנו. למשל, כבר אין לי טענות לגבי רוב השגיאות של תעתיק השמות, משום שהן נובעות מאי-הכרת הנספחים. ברור לי גם שההתעללות במפות לא היתה באחריותה של לבנית. הטיעונים שלי כיום כנגד המהדורה הישנה הינם ענייניים (לעניות דעתי), ויש לי, שומו שמיים, אפילו כמה טיעונים בעד נוסח לבנית המקורי.

ועדיין, מתחת לכל אלה, ואת זה לא אכחיש, קיים הבסיס הרגשי ממנו צמחה הדיעה ה"אינטלקטואלית" שלי. לכל אחד מאיתנו, כפי שציינתי, יש בסיס כזה לחלק גדול מדעותיו המלומדות-לכאורה. מטרתי במאמר זה לא היתה להציג את דעתי המלומדת על התרגום, כי אם את החוויה האישית שעיצבה את אייתלאדאר, הטולקינאי הלוטמי של היום.



הערות:

[1] למען האמת, אין תיעוד מסודר של אותן עלילות באתרי קהילת טולקין, למעט כמה מאמרים. הויכוחים בפורומים היו סוערים ולעתים פוגעניים, ומכאן זכו לשם "מלחמת התרגומים". לשמחת הכל, הקהילה התבגרה וגדלה מאז.

[2]
חלק זה נוסף למאמר לאחר פירסומו באתר "נומנור". הפירסום גרר דיון ער בקבוצת הפייסבוק של הטולקינאים, אשר במהלכו הבנתי שכדאי לי להבהיר את עמדתי הנוכחית גם בגוף המאמר. נכון לזמן כתיבת תוספת זו, הדיון עדיין נמשך.

על המאמר:

מאמר זה הוא גירסה כתובה מורחבת של הרצאה קצרה שנשאתי בכנס ריבנדל בדצמבר 2014. הכנס נפתח בהרצאות ופאנל בנושא תרגום שר הטבעות לעברית, לכבוד ההוצאה המחודשת של המהדורה הישנה ("תרגום לבנית").

תודה לגרינווד על הערותיה והצעותיה לשיפור המאמר!

"האח! התרגום הזקן והטוב!"

על שתי המהדורות העבריות ל"שר הטבעות", ומה שביניהן [1]

© כל הזכויות שמורות. העתקה, שכתוב או הפצה של מאמר זה מותרות אך ורק במסגרת טיפול הוגן השומר על רוח המקור, ובלא שייערכו בו שינויים כלשהם. כמו כן, חובה לכלול הודעה זו בכל עותק מופץ.

תקציר במסגרת "פולמוס התרגומים" בין חובבי התרגום הישן של "שר הטבעות" לבין חובבי המהדורה החדשה, עולה לא פעם הטענה כי המהדורה החדשה מכילה "עשרות שגיאות ועיוותים" והיא "לא מדויקת לפחות באותה מידה כמו זו המקורית, אם לא יותר". עמדתי היא שאין שחר לטענה הזו. המהדורה הישנה רצופה שגיאות ושיבושים רבים, אשר תוקנו במהדורה החדשה. לעומתם השגיאות והשיבושים במהדורה החדשה מעטים מאד ואינם מתקרבים בחומרתם לטעויות שנעשו בתרגום הישן. לתרגום הישן ערך נוסטלגי ורגשי עבור חלק מקוראיו, אך המהדורה החדשה היא התרגום העדיף, מכל בחינה, לקורא הרוצה להכיר את "שר הטבעות" בעברית.

תוכן העניינים

מבוא רקע המניע קצת עלי המהדורה הישנה (תרגום לבנית) פגמים בספר השמטות שיבוש שמות מלים החורגות מהסגנון שגיאות בעברית, ו"עִבְרַנגלִית" חוסר עקביות התעלמות מחזרות תרגום השירים שגיאות בתרגום שיבוש המקור עיוותי סגנון אחרים המהדורה החדשה ("תרגום לוטם") תעתיק שגוי למלים מאנגלית עתיקה שמות המתחילים ב-I שגיאות במפתח השמות המצאות תרגומים גורפים שינויים שרירותיים סיכום "כן, אבל…"

מבוא

רקע

קיימות, כידוע, שתי מהדורות עבריות לספר "שר הטבעות" מאת טולקין: תרגומה הישן של רות לבנית, והמהדורה החדשה, שנערכה על בסיס תרגום לבנית ע"י עמנואל לוטם. היות והתרגום הישן ראה אור בשנת 1979, ואילו המהדורה החדשה יצאה רק בשנת 1998, רוב חובבי טולקין הישראליים התוודעו ל"שר הטבעות" דרך התרגום הישן. כיום, רובם ככולם של האתרים הישראליים העוסקים בג'.ר.ר. טולקין ויצירתו משתמשים במונחים מתוך תרגום זה. רובם מכילים גם המלצה חד-משמעית לקורא העברי, לקרוא את "שר הטבעות" אך ורק בתרגום הישן, ובשום אופן לא לרכוש או לקרוא את התרגום החדש, מכיוון שלדעתם התרגום הישן עדיף עליו בסגנונו ובאיכותו. בתרגום הישן יש, אמנם, טעויות רבות, מודים מחברי האתרים – אולם המהדורה החדשה שגויה, לטענתם, לא פחות, ואף נופלת מהתרגום הישן בהרבה תחומים. אך כשבאים לבדוק מהן הטעויות שנעשו בשתי המהדורות, ולהשוות ביניהן, מתברר שכמות השגיאות, ההשמטות והעיוותים שבמהדורה הישנה עולה לאין-ערוך על כמותן וחומרתן של הטעויות במהדורה החדשה, במידה ויש כאלה. חסידי התרגום הישן, לדעתי, פשוט דבקים בגירסא דינקותא שלהם, ומסרבים לשפוט את התרגום החדש ללא משוא פנים. במאמר זה אפרט מקצת הטעויות והמגרעות של התרגום הישן, אסקור את עיקר הטענות שהועלו כלפי המהדורה החדשה, ואַראה כי המהדורה החדשה היא אכן מהדורה מתוקנת ומשופרת, ועדיפה על הישנה.

המניע

מדוע ניגשתי לכתיבת מאמר זה? ובכן, אין זה סוד שאני מעדיף את המהדורה החדשה על הישנה. למעשה, הייתי מעורב בהכנתה. אך גם קודם לכן סברתי שהתרגום הישן הוא תרגום שגוי ומשובש. התחלתי לחשוד בכך כשקראתי את הספר לראשונה בעברית, וגודל השיבוש התחוור לי כשקראתי את הספר באנגלית, שנתיים אחר-כך. מהמידע הקיים כיום באתרי טולקין הישראליים ברשת נוצר הרושם כאילו המהדורה החדשה היא מהדורה פגומה ובלתי ראויה של "שר הטבעות". היות ודעתי היא שההיפך הוא הנכון, ברצוני לאזן את התמונה על-ידי הצגת שתי המהדורות באור שונה, ולנסות ולשכנע את הקורא העברי שמוטב לו לקרוא את המהדורה העברית החדשה של יצירת-מופת זו (או את המקור, אם שליטתו באנגלית טובה), אם ברצונו להכיר באמת את עולמו המופלא של ג'.ר.ר. טולקין.

קצת עלי

שמי יובל כפיר, יליד 1966. את "חבורת הטבעת" בתרגומה של רות לבנית קיבלתי לבר-המצווה שלי, והתאהבתי בספר וביצירתו של טולקין. שנתיים אחר-כך הביא לי אבי עותק של "Fellowship of the Ring" ואת "The Silmarillion" מלונדון, ובכך החל סיפור האכזבה שלי מהתרגום הישן, בפרט כשגיליתי את היעדר הנספחים ממנו. מתוך חשש שמא גורלו של "הסילמריליון" יהא דומה לזה של "שר הטבעות", התחלתי לשקוד על תרגום לספר זה באותו זמן (גיל 15 בערך). מעולם לא השלמתי עבודה זו, כי כעבור כמה שנים נודע לי שד"ר עמנואל לוטם עוסק בתרגום "הסילמריליון" לעברית. יצרתי עימו קשר, שהוביל לשיתופי במלאכת-התרגום בתור מגיהּ ויועץ. לשמחתי הרבה הזמין אותי עמנואל לוטם לסייע לו גם בעריכת המהדורה המתוקנת ל"שר הטבעות" בעברית. סייעתי לו בכמה לבטים, השגחתי על התרגום המתוקן בשבע עיניים (או ארבע-עשרה, אם משקפיים נחשבים כמכפיל), ובדרך-כלל שמחתי על התוצאה. ולפיכך, במקומות שונים במאמר זה, כשאני נוקט לשון גוף ראשון ברבים, כוונתי ב"אנו" היא למר לוטם ולעצמי. הרשיתי לעצמי להשתמש בצורת הרבים במקומות בהם אני חש שאני שותף לעשייה (או למחדל). במקומות בהם לא הייתי שותף או שאינני מסכים עם עמנואל לוטם לא צירפתי עצמי אליו. כיום אני עובד כמהנדס תוכנה בחברת היי-טק, ומשתדל למצוא זמן גם להשתתפות בפורום של קהילת טולקין הישראלית, תחת הכינוי אֵיתֶלָדָר[2].

המהדורה הישנה (תרגום לבנית)

לפני שאתחיל בסקירת מגרעותיה של המהדורה העברית הישנה, ברצוני להבהיר כי אינני בא לתקוף אישית את מתרגמי המהדורה (מתרגם השירים אוריאל אופק ז"ל, ותבדל"א הגב' רות לבנית), או לדון אותם באופן אישי כלשהוא. אני בא לדון אך ורק בתרגום העברי של "שר הטבעות", ובשגיאות שקיימות בו. אין לי עניין לברר מדוע נעשו שגיאות אלה או לטעון, חלילה, לכוונת-זדון, לרשלנות או להטעייה מצד המתרגמים. כל רצוני הוא להראות שהשגיאות קיימות, שמספרן רב, ושהן תוקנו במהדורה החדשה. סקירה זו הינה חלקית בלבד: בדקתי היטב רק את הפרקים הראשונים של "חבורת הטבעת", ועברתי גם על הפרקים הראשונים של "שני המגדלים", ועל עוד כמה מקומות. אין לי ספק שבדיקה דקדקנית יותר של כל הספר היתה מעלה עוד שגיאות, אם בדיקה חלקית מצאה שגיאות כה רבות בכמה פרקים מדגמיים. למעשה, אף לא אפרט כאן את כל השגיאות שכבר מצאתי. בכל מקום בו אני מצטט מתוך התרגום הישן, הניקוד שאני מביא הוא הניקוד במהדורה המודפסת, ככתבו וכלשונו. במהדורה החדשה ניקוד השמות הוא מלא תמיד, ולא מצאתי בו פגם – ולכן אפסח עליו לרוב כאן. במהדורה הישנה הניקוד הוא בדרך-כלל חלקי. כתיב כמו "בוּקְלְבֶרִי" או "בּוֹלגר" אינו טעות או השמטה שלי – כך בדפוס. מספרי עמודים ללא ציון שם הכרך מתייחסים ל"חבורת הטבעת".

המהדורה הישנה (תרגום לבנית)

  • אין נספחים: במהדורות האנגליות של "שר הטבעות" נכללו בספר שישה נספחים, ובהם מידע רב ומגוון על העולם שיצר טולקין. נספחים אלה לא תורגמו בתרגום הישן, ואפילו חסידיו המושבעים של התרגום הישן מודים שחסרונם הוא פגם משמעותי. כדי להמחיש את גודל האבידה, כדאי לציין שהנספחים תופסים כמעט מחצית מן העמודים בכרך השלישי של "שר הטבעות"[3]. מדובר כאן בהשמטה של יותר מ-10% מתוכנו של הספר המקורי! בנספחים אלה מופיע מידע על ההיסטוריה של העולם של "שר הטבעות" (קיצור תולדות נומנור, גונדור, ארנור ורוהן, רשימות של שושלות המלכים השונות, ועוד), פירוט תאריכים חשובים (כולל ההתרחשויות לאחר תום עלילת "שר הטבעות", ומה עלה בגורל הדמויות המרכזיות), אילנות-יוחסין של ההוביטים, תיאור לוח-השנה שלהם, מידע על השפות העיקריות, וגם כללי ×”×’×™×™×”, תעתיק ותרגום. כל אלה נעדרים מן המהדורה הישנה, ונראה שהמתרגמים התעלמו מהם, אם ×›×™ לא ברור מדוע. ברור, עם זאת, שלו היתה המתרגמת קוראת נספחים אלה, ובפרט את נספח E ובו כללי ×”×”×’×™×™×” והתעתיק, היו נמנעות כמה שגיאות כגון "צלבורן" ו"איזילדור". יתרה מזו, אפשר לקבוע במידה גבוהה של ודאות ×›×™ רות לבנית לא הכירה את עולמו של ×’'.ר.ר. טולקין כאשר תרגמה את "שר הטבעות". אחת הראיות לכך הוא התרגום השגוי, בשני מקומות, של המילה Valar המתארת את ×”"אלים": במקום אחד תורגמה המילה ל"רכב" ("לו רק יטה אותו הרכב", "שני המגדלים", עמ' 248) ובמקום אחר – לשם מקום ("כאוֹרוֹמֵה הגדול בקרב על ואלאר", "שובו של המלך", עמ' 98). במקום השלישי נכתב במקור "while the thrones of the Valar endure", אשר תורגם "…וכס הוואלאר ייכון לעד!" ("שובו של המלך", עמ' 220). מכאן אפשר ×”×™×” לנחש ש-Valar הוא שם פרטי בצורת רבים, וניתן ×”×™×” לתקן לפחות את התרגום "רכב" שבכרך הקודם, אך הדבר לא נעשה. אפילו בנספח A, שהוא קצר ותמציתי מאד בעניין ×–×”, מתוארים הואלאר ×›"שומרי העולם (The Guardians of the World) – שלא להזכיר את "הסילמריליון", אשר כבר יצא לאור באנגלית בעת שלבנית תרגמה את "שר הטבעות". בקיצור, חלק גדול מן השגיאות והשיבושים בתרגום הישן היו נמנעים לו היתה המתרגמת מתעמקת מעט יותר בספריו של טולקין בטרם החלה במלאכת התרגום.
  • סוף המבוא חסר: הסעיף האחרון בפתח-הדבר ל"שר הטבעות" אמור להיות "הערה על רשומות הפלך", ובו הסבר על כתיבת הספר האדום של מחוז-המערב, שהוא המקור-לכאורה ל"שר הטבעות". בתרגום הישן נעדר סעיף ×–×”.
  • מפות פגומות: שמות מקומות רבים נעדרים או זזו ממקומם במפת הפלך המצורפת לכרך הראשון בתרגום הישן. בייווטר, הוביטון, הגבעה – כל אלה זזו ממקומם הנכון. אוברהיל נעלמה לגמרי, וכך גם הייזנד, שמו של פלג-סטוק (Stockbrook) ועוד שמות מקומות רבים. ניוברי אשר בבאקלנד הפכה לנורבורי (שהוא שמה האנגלי של פורנוסט, עיר המלכים הצפונית, הנמצאת למעשה הרחק צפונה מהפלך). במפת הפלך שבמהדורה החדשה הושמט שמה של וויימוט אשר ממערב להוביטון, אך מלבד זאת המפה נאמנה למקור. גם המפות הגדולות נראות כאילו הועתקו במכונת-צילום זולה ואז תוקנו באמצעות מלבין ("טיפקס"). המפה המלאה של הארץ התיכונה צורפה רק לכרך הראשון, ואילו לכרך השני והשלישי צורפו חלקים לאו-דווקא ענייניים לכרכים אלה. כך למשל צורפה מפת הפלך לכרך השני ("שני המגדלים"), אם ×›×™ זהו הכרך היחיד בו לא מוזכר שום אירוע המתרחש בפלך. למען ההגינות יש לציין שדווקא במפה הגדולה אין יתרון ברור למהדורה החדשה, עקב בעיות בהדפסה. אמנם במהדורה זו צוירה המפה מחדש, תוקנו השמות, ונעשה שימוש בשני צבעים – אך בהדפסה הוזז הדפוס האדום יחסית לשחור. יתרה מזו, המפה הודפסה כולה על זוג דפים נגדיים, וגם על החיבור בין הדפים. התוצאה ×”×™× ×” מפה שאינה בהכרח קריאה יותר מזו של המהדורה הישנה, למרבה הצער. אין ×–×” הדין במפת הפלך או במפה הגדולה של גונדור ומורדור, אשר בהחלט עדיפות במהדורה החדשה. רק המפה הגדולה פגומה. נוסף על כך נשמט במפה הגדולה החדשה שמה של ממלכת אנגמר, אם ×›×™ נוספו שמותיהן של ארתדיין, ר'ודאור וקרדולן, ועוד פרטים שחסרו במפה הישנה. במפה הישנה גם לא מוזכר כלל השם "הורוול", ואילו הנהר Greyflood הופך ל"הנהר הגדול" – שם שיוחד לנהר האנדוּין.
  • שם הכרך השלישי: הכרך השלישי נקרא "שובו של המלך" במהדורה הישנה, אך בראשי-הדפים מופיע השם "בשוב המלך". פרט קטן, אמנם, אך מעיד לכאורה על העדר ×”×’×”×”.

השמטות

  • בעמ' 17 נשמט לגמרי הקטע המספר על המגיפה השחורה, החורף הארוך וימי המצוקה אשר פגעו בהוביטים תושבי הפלך בשנים עברו.
  • בעמ' 127 נשמטו שתי שורות, בהן מרי זועק ×›×™ ×”×¢×¥ מאיים למעוך אותו לגמרי.
  • ב"שני המגדלים", בעמ' 39, חסרה הפיסקה המתארת את ארגורן הקם ממקומו אל הזקן המסתורי ביער פנגורן, ואת היעלמו של הזקן.

שיבוש שמות

  • שמות המתחילים ב-Ce, Ci שובשו כולם: Celeborn נכתב "צלבורן", Celebdil הפך ל"צלבדיל" וכו'. הכתיב הנכון הוא קלבורן וקלבדיל, כפי שמוסבר בנספח E במקור. הצירוף ch הפך צ' במקום ×— או ×› רפה, כמו ב"נָא-צֵ'רֵד" (na-chaered) בשיר "א אלברת גילתוניאל" (עמ' 247).
  • Samwise Gamgee הופך ל"סאם-החכם גאמגי". ראשית, התעתיק הנכון הוא גַמְגִ'×™. שנית, Samwise הוא כינוי שמשמעותו היא "חכם-למחצה", כלומר, בעצם, חצי-טיפש – היפוכו הגמור של "סאם-החכם".
  • Buckland הפכה ל"בוקלנד" במפה, ו"בוּקלאנד" בגוף הספר (למשל עמ' 16). Bucklebury הפכה ל"בּוּקֶלְבֶּרִי" בעמ' 76, ו"בוּקְלְבֶרִי" בעמ' 95. תעתיק ×–×” שגוי (צ"ל בַּקְלְבֶּרִי) – אין "ארמון בוקינגהאם" בלונדון, למשל. במקרה ×–×” הבדלנו במהדורה החדשה בין שמות בפלך (שהגייתם היא כאנגלית מודרנית לכל דבר – למשל Buckland היא בַּקְלֶנְד) לשמות רוהיריים (שהגייתם נוטה לכיוון האנגלית הישנה יותר – למשל Mundburg היא מוּנדבּוּרג). זאת בהסתמך על עצותיו של טולקין עצמו, שהסביר ×›×™ השמות הרוהיריים מקורם בשמות אנגליים עתיקים.
  • Norbury הפכה ל"נוֹרבוּרִי" (עמ' 21) – חסרונו של הדגש הקל באות ב' מורגש כאן עוד יותר.
  • The Mountains of Lune הפכו ל"הרי לוּנה" (עמ' 16). Bree הפכה ל"בְרֵיי" (שם).
  • Ithilien, שם עלפי שפירושו "ארץ הירח", שונה ל"איתיליה" (עמ' 255). מקבילתה מעבר לנהר, Anorien, נותרה אנוריין (הוא התעתיק הנכון), וכך גם לותלוריין. Halifirien שעל גבול רוהן – שם אנגלי עתיק – הפכה ל"האלפיריה" ("שובו של המלך", עמ' 12).
  • Isildur הפך ל"איזילדור"(עמ' 62) (×”s כאן נהגית ×›"ס" היות וזהו שם עלפי במקורו). חוסר הניקוד כאן גרם לרבים להגות שם ×–×” ×›"אִיזִילְדוֹר".
  • Dûnedain הפך ל"דוּנָדָאִין", Argeleb ל"אַרְגְלַב", ו-Arvedui ל"אַרְוִידוּי" (עמ' 16).
  • Tinûviel הפכה ל"טינוֹבִיאֵל" (עמ' 204).
  • Gladden Fields תורגמו "שדות גלאדן" (עמ' 62). Gladden הלא הם גלדיולות, כלומר סיפנים, כך שיש לתרגם "שדות הסיפנים".
  • בעמ' 240 מסביר בילבו לפרודו שדונאדאן פירושו דון-אדאן, "האיש מן המערב" (×”' הידיעה מיותרת), או "נוּמִינוֹרִיאַן" – תעתיק (שגוי) של Nûmenorean – נוּמֶנוֹרִי, או איש-נומנור.
  • Silvan Elves מתורגם ל"בני-סילוואן" בעמ' 349, 353. Silvan היא מילה אנגלית שמשמעותה "קשור לעצים או יערות" – דהיינו, Silvan Elves הם עלפי-יערות (או בני-לילית מן היער, במונחי המהדורה הישנה).

מלים החורגות מהסגנון

אחת הטענות נגד המהדורה החדשה היא שיש בה "שינויים תמוהים בסגנון". ואולם דווקא במהדורה הישנה, שרובה כתובה בסגנון עברי מליצי, אפשר למצוא צרימות בסגנון הנגרמות ממילים ומונחים שמקומם לא יכירם בתרגום שכזה. הנה כמה דוגמאות:

  • "מאגיה" (עמ' 14) – מילה לועזית צורמת, עדיף "כישוף".
  • "מוכתרים" (עמ' 17) כתרגום לראשי-שבטים או מנהיגים כפריים, chieftains – בעוד "מוכתרים" משמשת רק בהקשר הערבי.
  • בעמ' 33 מופיעה "אות G גדולה", שיכלה באותה מידה להיות "אות ×’' גדולה" מבלי לגרוע מהתרגום – להיפך, הקריאה "הבו גודל ל-G" נשמעת הרבה יותר טוב בעברית, "הבו גודל לגימל". גם פירוש הסימנים בכתב העלפים משובש (לא ברור איזו אות היא באיזה כתב).
  • "קוסם מטורטר ×–×”" (עמ' 51) – שימוש צורם בסלנג מגוחך.
  • מלים מודרניות, החורגות מן הסגנון המליצי הכללי: "מפתח רזרבי" (עמ' 78), "תמליל" (עמ' 86), "דיווחת" ("שני המגדלים", עמ' 181), "צ'יפס" (שם, עמ' 242).

שגיאות בעברית, ו"עִבְרַנגלִית"

    עוד טענה כלפי המהדורה החדשה היא שהיא סובלת מ"תרגום מילולי" מדי, כלומר תרגום הנצמד למקור האנגלי עד-כדי שיבוש העברית. הנה כמה דוגמאות לתרגום מילולי, מהתרגום הישן דווקא:

  • גנדלף מאיים על בילבו, בעמ' 42: "אזי תראה את גאנדאלף האפור באין מעילו עליו", ובמקור – uncloaked, כלומר ללא מסווה, או בהשאלה – במלוא כוחו. "באין מעילו עליו" הוא תרגום מילולי ודימוי שאינו קיים בעברית.
  • "יצור בלתי-משוער ביותר" (עמ' 65) כתרגום של "the most unlikely person imaginable", כלומר היצור הפחות-הגיוני/סביר/מתקבל-על-הדעת מכל.
  • "גיל מכובד אך מאכזב של 102" (עמ' 75): "the age of 102" אינו "הגיל של 102" אלא "גיל 102", ולכן צ"ל "גיל 102 המכובד, אך המאכזב".
  • "הם נראים לי כמשהו שמעבר לחיבה או לאי-חיבה שלי" (עמ' 96) – תרגום מילולי מאד ל "They seem a bit above my likes or dislikes". עדיף "…משהו נעלה מכל מה שאוכל לחבב או לא לחבב", למשל.
  • אין מילה כזו "הרפתקאה" (עמ' 113). יש הרפתקה, והרפתקאות רבות.
  • אבן הופכת למין זכר: "אבני הסילמריל אשר גנבם" (עמ' 204).
  • פיפין מכנה את מרי "מרי הזקן והטוב!", ואת ארגורן "הצעדן הזקן" ("שני המגדלים", עמ' 41). במקור, כמובן, "Good old Merry!" ו-"old Strider", ביטוי שמאז ומתמיד הציב בעיה כשתורגם מילולית, כמו כאן, או כמו בביטוי המוזר "קשישא" (בספרים אחרים). משמעות המילה"old" כאן היא מילת-חיבה או הערכה, או לכל היותר "ידיד ותיק".

חוסר עקביות

  • חלק משמות ההוביטים תורגמו לעברית; אחרים הושארו כמות-שהם. הדבר יוצר שעטנז צורם. "…נציגים לבית בּוּרוֹ, בּוֹלגר, בְּרייסגִירְדְל, בּרוֹקְהַאוז, גוּדְבּוֹדִי, גֵארֶגֶל ושוֹפָרִיוֹן." ("חבורת הטבעת", עמ' 36). במקור מדובר על "selection of Burrowses, Bolgers, Bracegirdles, Brockhouses, Goodbodies, Hornblowers and Proudfoots". לכל אחד מן השמות הללו יש משמעות בעברית, אך רק שני האחרונים תורגמו. מלבד זאת, התעתיק של Bolger צ"ל בּוֹלְגֶ'ר. מעניין לציין שבמבוא (עמ' 20) מוזכר "טוֹבוֹלד הוֹרְנבְּלוֹאֶר מלוֹנְגְבוֹטוֹם" (Tobold Hornblower of Longbottom), אך הוא הופך להיות "טוֹבוֹלד שוֹפָריוֹן" ב"שני המגדלים" (עמ' 148). גם אם יש הצדקה-לכאורה לתרגום השמות "שופריון" ו"גארגל" על-שום משחק-המלים שבהם, הרי שהצדקה דומה יש לתרגום שמות כמו Merry, Sackville-Baggins וBrandywine, שגם בהם יש משחקי-מלים – אך שמות אלה לא תורגמו.
  • שמו של Barliman Butterbur גם הוא עובר גלגול מוזר ל"בארלימן (×”)חמאוני" – השם הפרטי הועתק, ואילו שם המשפחה תורגם בצורה שגויה. Butterbur הוא כינוי לפרח המצוי באנגליה, קרוב-משפחה של פרח ציפורן-החתול, ו-Barliman הלא הוא Barley-man, כלומר איש-השעורה (שם הולם לפונדקאי המגיש שיכר). אמנם בהמשך הספר יש משחק-מלים על ×”"חמאה" בשמו של Butterbur, אולם ישנו גם הקטע בעמ' 164: "אנשי בריי נתברכו, כפי הנראה, בשמות המתייחסים לעולם הצומח … דוגמת אגמון, ×¢×–× ×™ … ובן-שרך (שלא להזכיר את חמאוני)." הכללת השם "חמאוני" ברשימת שמות מעולם הצומח מעוררת תמיהה. לעומת זאת, את משחק המילים אפשר לשנות כך שיתייחס, למשל, ל"ציפורניים" אשר בשם ציפורן-החתול – כפי שתורגם במהדורה החדשה.
  • Big Folk, כינויים של ההוביטים לבני-האדם, מתורגם ל"עם-המגודלים" במבוא (עמ' 13), אך בעמ' 158 הם "בני העם הגדול".
  • כינויו של בנדוברס טוק, Bullroarer ("הפר השואג" או "שאגת-הפר"), תורגם רק בחלקו ל"בּוּלְנַהַם" (עמ' 14), בדומה למקרה של ברלימן בטרבר.
  • שמו של נהר Loudwater תורגם במקום אחד (עמ' 15) ל"נהר-המים-הרועשים", אך נהר Hoarwell הסמוך לו (הן בכתוב והן במיקומו) נותר "נהר הוֹרוֶול" (עמ' 16). בהמשך (עמ' 210) מוזכר "הלאוּדְוַאטֶר" ואחריו בעמ' 213 "לאודוואטר". (במהדורה החדשה תורגמו שמות נהרות אלה, ולמעשה שמות כל המקומות מחוץ לגבולות הפלך, ברי ורוהן, למעט אחד: Rivendell, "העמק המבוקע" או "האחו במעמקי הנקיק" לפי נספח ו'. שם ×–×” נותר רִיבֶנְדֶל, משום שלא עלה בידינו למצוא תרגום עברי נעים יותר לאוזן ולעין – וחבל שכך.)
  • The Greenway, הדרך הירוקה, עוברת גם היא כמה גלגולים: מ"נהר גְרִינְוֵויי" בעמ' 21, דרך "הנתיב הירוק" בעמ' 159 ואילך, ועד למופע חד-פעמי של "הדרך הירוקה" ב"שובו של המלך", עמ' 243.
  • The Old Forest מתחלף מ"היער הישן" (עמ' 30) ל"היער העתיק" (עמ' 117 ואילך).
  • בעמ' 150-151 המילה Wight מתורגמת פעם ×›"שלד" (בסיפור) ופעם ×›"וַיְט" (בשיר).
  • Minas Tirith נכתבת "מינאס תירית" לכל אורך הכרך הראשון (למשל עמ' 257), והופכת ל"מינאס טירית" בכרכים הבאים – ול"מיניאס טירית" במקום אחד ("שובו של המלך", עמ' 15).

התעלמות מחזרות

בכמה וכמה מקרים יש ב"שר הטבעות" משפטים או מושגים החוזרים על עצמם במקומות שונים. חלק מאלה תורגמו באופן לא-עקבי, כך שהקורא מחמיץ את החזרה, על כל המשתמע ממנה.

  • דוגמא אחת היא קריאתו של בורומיר לאחר שניסה לגזול את הטבעת מפרודו בכוח: "What have I said? What have I done?" – שתורגמה "מה אמרתי? … מה עשיתי?" (עמ' 411). דברים זהים, מילה במילה, אומר פרודו לאחר שהוא מתפרץ על סם שהציל אותו מהשבי בקירית אונגול, אך בתרגום שם: "מה אמרתי? מה עוללתי?" ("שובו של המלך", עמ' 167).
  • אפילו חזרה ברורה, מילה במילה כמעט, על קטע שכבר נכתב, אינה נשמרת בשלמותה: למרגלות האמין מויל ("שני המגדלים", עמ' 202) נזכר פרודו בחילופי-הדברים שלו עם גנדלף ליד האח במעון-בג ("חבורת הטבעת", עמ' 68). במקור יש כאן חזרה מדוייקת כמעט על קטעי-משפטים, אך בתרגום יש שוני רב מן הנחוץ בין שתי הגירסאות: "חבל? לא חבל שהרחמים עיכבוהו." לעומת "האמנם? לא צר שהרחמים עצרו את ידו." ועוד הבדלים שאין במקור.
  • קטע נוסף החוזר על עצמו כמעט מילה במילה הינו הסברו של מריאדוק לתאודן על עשבי-המקטרת (במקור pipe-weed בכל מקום – ובמהדורה הישנה פעם עשבי-מקטרת, פעם עשבי-עישון, צמחי-מקטרת או עשבי-קטורת): הסבר ×–×” לקוח הישר ממאמרו של מריאדוק על עשבי-המקטרת, המצוטט במבוא לספר (או, יותר נכון לשער, מאמרו של מריאדוק נכתב על-סמך הדברים שרצה לספר לתאודן, ולא ×–×›×”). במקור, פתיחת מאמרו של מרי היא ציטוט כמעט מדויק של הדברים שפתח ואמר לתאודן בשערי אייזנגרד. אך בתרגום השוני רב: "זכות-ראשונים שמורה לטוֹבוֹלד שוֹפָריוֹן מלוֹנגבוֹטוֹם אשר בנפה הדרומית, שגידל לראשונה בחלקות גנו את עשבי הקטורת האמיתיים, בערך בשנת 1070 לפי המניין שלנו. כיצד ×”×’×™×¢ הצמח לידיו של טוֹבי הזקן…" ("שני המגדלים", עמ' 148), לעומת: "×”×™×” ×–×” טוֹבוֹלד הוֹרְנבְּלוֹאֶר מלוֹנְגְבוֹטוֹם שבנפה הדרומית שגידל לראשונה בגניו את עשבי-המקטרת האמיתיים … בשנת 1070 בקירוב, למניין הפלך. … לא נרשם ברשומות כיצד ×”×’×™×¢ טובי הזקן לגידול הצמח …" ("חבורת הטבעת", עמ' 20).
  • דומה המצב כשמדובר על חזרה בסיפור על דברים שנאמרו בשיר. למשל, בשירהּ של גלדריאל בעמ' 384 היא שואלת "הַאִם סְפִינָה תָּשִׁיט אוֹתִי הַבַּיְתָה בְּרִנָּה?" (במקור "What ship would bear me ever back across so wide a Sea?"). וכשהנוסעים פוגשים בסרומן בדרכם חזרה צפונה, הוא לועג לגלדריאל במלים "ואי הספינה שתישא אתכם אל מעבר לים?" ("שובו של המלך", עמ' 234). במקור הוא משתמש באותן מלים אשר בשיר, למעט me=you.
  • הביטוי One Ring מופיע באותיות גדולות בשיר-הטבעת המקורי, משום שהמדובר בטבעת האחת, שהיא החפץ המרכזי ביותר בסיפור – אך בתרגום השיר אין זכר ל"הטבעת האחת" או "טבעת אחת".
  • דו-משמעות שהולכת לאיבוד: כאשר סרומן שואל את תאודן "Shall we have peace..?" משיב לו תאודן "We will have peace" שלוש פעמים – ואז מבהיר לו שהכוונה היא שלהם, לרוהירים, ×™×”×™×” שלום, לא שיהיה שלום בין סרומן לתאודן. אך בתרגום לעברית ("שני המגדלים", עמ' 169) לא רק שהחזרה על המלים אינה מדוייקת – גם הדו-משמעותיות של "we will have peace" אובדת: "התקום ברית שלום וידידות ביני ובינך?" שואל סרומן. ותאודן משיב: "ישרור שלום ביננו. … אכן, ישרור שלום בינינו, … ישרור שלום לאחר שיוכחדו גם אתה גם מעלליך" וגו'. אם תאודן מתכוון שישרור שלום לאחר שסרומן יוכחד, מדוע הוא אומר "ישרור שלום בינינו" בתחילה?
  • גם שירו של אאומר ("שובו של המלך", עמ' 106) נפתח במקור בצורה ×–×”×” לשיר-ההספד של תאודן ("שובו של המלך", עמ' 227): "Out of doubt, out of dark to the day's rising [I came / he rode] singing in the sun, sword unsheathing.", אך בתרגום השורות הפותחות שונות זו מזו: "מִתּוֹךְ סְפֵקוֹת, מֵאֲפֵלוֹת אֶל לֵב הַנְּהָרָה יָצָאתי מְזַמֵּר לַשֶּׁמֶשׁ, שׁוֹלֵף חַרְבִּי מִתַּעֲרָהּ." לעומת "מִתּוֹךְ מָגוֹר, מִתּוֹךְ הַשְּׁחוֹר אֶל הַזְּרִיחָה רָכַב בַּשֶּׁמֶשׁ מִתְרוֹנֵן, שׁוֹלֵף חַרְבּוֹ."

תרגום השירים

נוסף על כל השגיאות המובאות במאמר זה שמקורן בתרגום השירים (ובשום אופן לא הבאתי כאן את כולן, כאמור), קיימות עוד כמה בעיות בתרגום השירים במהדורה הישנה:

  • חוסר-עקביות: מונחים ושמות רבים מתורגמים בשירים באופן אחר מאשר בפרוזה. בולטת ביותר היא כמובן המילה Elf ותרגומיה השונים, אך ישנן גם דוגמאות כמו התעתיק "לוֹרִיאֶן" במקום לוריין ("שני המגדלים", עמ' 106), ועוד שציינתי בסעיפים אחרים.
  • אובדן אליטרציה: שירי הרוהירים, רובם ככולם, אינם כתובים במקור בסגנון החריזה הרגיל בימינו, אלא בסגנון אליטרטיבי. דהיינו, סגנון בו יש חזרה על עיצור או שניים מסויימים בכל שורה, בפרט בתחילת מלים. כך למשל השורה "From dark Dunharrow in the dim morning", שהאות d מצטלצלת בה (כמו גם האות r). בתרגום לעברית במהדורה הישנה אמנם לא נוספה חריזה לשירים היכן שלא היתה, אך האליטרציה אבדה גם היא, ברוב המקומות.
  • צנזורה?: בשירו של סם על הטרול, בפרק "מנוסה אל המעבורת", חלה "צנזורה" משונה. במקור, סופו של השיר מתאר כיצד בועט טום בעכוזו של הטרול, אך היות וישבנו של הטרול קשה כמו אבן, הרי שטום צולע מאז ועד היום. אך בתרגום לעברית, טום בועט באוויר ומאבד את נעלו (איך?) ולכן הוא ×™×—×£ מאז… השינוי אינו נחוץ למשקל השיר או לתיאור העלילה, ואפילו מפחית מן ×”"פואנטה" של השיר ההיתולי. לדעתי טעה המתרגם בהבנת המקור האנגלי, או שהחליט "לעדן" את השיר כדי לא לדון בעכוזו של הטרול.בכל מקרה התרגום יוצא נפסד במקצת.

שגיאות בתרגום

  • "the multiplying of Men in the land" תורגם ל"תרבות בני-האדם בארץ". (עמ' 15).

  • אמירתו של סם לגבי העלפים, "They are … sailing over the Sea, they are going into the West and leaving us" תורגמה ל"שטה שטה הספינה, ופניה למערב" (עמ' 54). יש כאן עיבוד-יתר ואיבוד מידע.
  • "בעיני הצורפים בני-לילית ×–×” ענין של מה-בכך" (עמ' 56), כאשר "×–×”" מתייחס, לפי ההקשר, ליצירת טבעות-קסם "חלשות" – אך התרגום צריך להיות "בעיני הצורפים בני-לילית הן היו פעוטות-ערך". הטבעות הן שהיו trifles במקור, לא תהליך יצירתן (ולא "ייצורן" כפי שתורגם בעמ' 57 – מדובר פה ביצירה, לא בייצור תעשייתי).
  • "מלחמת הצבאות" המוזכרת בעמ' 57 היא למעשה "קרב חמשת הצבאות" המתואר בספר "ההוביט".
  • קריאתו של פרודו "Why would he want such slaves?" – מדוע ירצה בעבדים שכאלה? (ההוביטים) – תורגמה "מדוע נרצה להשתעבד?" (עמ' 58).
  • בעמ' 59 משליך גנדלף את הטבעת אל האח "לגודל תמהונו ומבוכתו של פרודו". אך במקור לא מבוכה ×›×™ אם distress, כלומר צער או מגינת-לב. ההבדל בין "מבוכה" לבין "מגינת-לב" חשוב מאד, לאור החשיבות של אחיזתה של הטבעת בפרודו כבר בשלב ×›×” מוקדם בסיפור.
  • אפילו הכתובת על הטבעת תורגמה באופן שגוי: "טַבַּעַת לִמְשֹׁל בָּם וּלְאַתְּרָם, טַבַּעַת לִמְשֹׁךְ בָּם וּלְקָשְׁרָם" (עמ' 60) – ובמקור "One Ring to rule them all, One Ring to find them, One Ring to bring them all and in the darkness bind them". אלא ש-them מתייחס לטבעות-העוצמה האחרות, ולכן צריך ×”×™×” לתרגם "בָּן". ×”× ×” באותו עמוד עצמו אומר גנדלף: "זו הטבעת הראשה, זו הטבעת האחת אשר לה השלטון על כולן." גם ב"הסילמריליון" מבואר שלטבעת האחת שלטון על הטבעות האחרות: "Now the Elves made many rings; but secretly Sauron made One Ring to rule all the others, and their power was bound up with it…" (הקטע מופיע בעמ' 261 בתרגום "הסילמריליון"). כלומר, המילה them אינה מתייחסת ל-Elven-kings, ל-Dwarf-lords ול-Mortal Men, ×›×™ אם לתשע-עשרה הטבעות האחרות.
  • גנדלף מתחיל לספר לפרודו על קורותיה של הטבעת, ואומר לו "This is all that I will say". בתרגום "רק זאת בידי לומר לך" (עמ' 61) – ולא כן היא. גנדלף יכול ×”×™×”, לו רצה, לספר לפרודו הרבה יותר. הוא לא אמר "all I can say" אלא "all I will say", וההבדל גדול.
  • קריאת-הצער alas תורגמה כמעט בעקביות ל"האח!". "האח! מועטה התקווה שכזאת יקרה לו [שגולום יירפא]." (עמ' 64). "האח! … כך נאסף אל אבותיו יורשו של דֶנֶתוֹר" ("שני המגדלים", עמ' 12). לעומת זאת, "אללי!" היא המילה הפותחת את הפרק "לותלוריין" בעמ' 343 – גם שם במקור alas. אלא שהפעם במותו של גנדלף עסקינן, וכנראה שעניין ×–×” עליז פחות מפטירתו של בורומיר.
  • גנדלף עדיין בטח בסרומן, לפני שידע שהוא בוגד, ולכן אמר "I still trusted the lore of Saruman" כלומר, עדיין בטחתי בידע המלומד של סרומן. אך בתרגום "ועדיין מאמין הייתי במסורת של סארומאן" (עמ' 67). לא באמונה עסקינן ×›×™ אם באמון, וההבדל חשוב בעיקר בשל בגידתו של סרומן אשר נחשפת מאוחר יותר.
  • הביטוי "In a far land beyond the Sea", שכוונתו לארץ התיכונה, תורגם ×›"מֵעֵבֶר יָם, בְּאִי נִדָּח" (עמ' 88). אותו שיר מסתיים במלים "כּוֹכָבְכֶם אֲשֶׁר זָרַח." אבל אלברת וגילתוניאל אינם שני אנשים שונים, אלא שניים משמותיה של ורדה – כלומר, צ"ל "כּוֹכָבֵךְ" או, ליתר דיוק, "כּוֹכָבַיִךְ", היות וורדה היא בוראת-הכוכבים.
  • גילדור אומר לפרודו "But it is not your own Shire", כלומר הפלך אינו שלך, או שלכם. אך בתרגום "לא רק שלנו הפלך" (עמ' 93). מה לגילדור ולפלך?
  • קריאת-השיסוי של האיכר מאגוט לכלביו," Come on, lads!" תורגמה ל"הסו, בחורים!" (עמ' 101).

  • בעמ' 115 שרים ההוביטים, לפני צאתם לדרך: "שָׁלוֹם נֹאמַר לְבֵית הַשַּׂר" – על איזה שר מדובר? במקור: "Farewell we call to hearth and hall". ובהמשך: "אֶל רִיוֶנְדֵל, בְּרֹאשׁ הַתֵּל עִיר בְּנֵי לִילִית בָּעֲרָפֶל" – ריבנדל שוכנת בגיא עמוק, לא בראש תל או גבעה, ואינה עיר אלא בית בודד, פחות או יותר.

שיבוש המקור

  • בעמ' 17 נוספה הערת-שוליים למילה "אורקים": "שבט של שדים." לא זו בלבד שהסבר ×–×” מופרך, הערה זו אף אינה מופיעה במקור, ונהוג במקרה ×›×–×” לציין "[המת']" או קיצור דומה.
  • בעמ' 38, ברכתו המצוננת של בילבו באסגרות, "thag you very buch", כלל לא תורגמה. במקום ×–×” נאמר "×›×” צרוד הייתי שלא נשמעו דברי הברכה שלי". למען ההגינות אציין ×›×™ כאן יכולנו גם אנו, במהדורה החדשה, לשפר. במקום לתרגם מחדש "דודה רבה וחד-חד" ×”×™×” עדיף, לדעתי, לו היינו מאמצים את גירסתו של משה הנעמי, "אֲנִי בּוֹדֶה לָכֶבּ בְּאֹד" ("ההוביט", עמ' 164) ובכך לשמור על עקביות. חבל שהדבר לא עלה בדעתי בעוד מועד. עם זאת, עדיף תרגום כלשהוא של ההצטננות המשעשעת על-פני התעלמות ממנה.
  • בעמ' 60 נאמר "זו הטבעת אשר אבדה לו לפני דורות רבים, ועוצמתה נתמעטה בשל כך בהרבה." אך במקור נכתב "to the great weakening of his power.", כלומר עוצמתו של סאורון היא שנתמעטה, לא של הטבעת.
  • היכן הסתתר סאורון לאחר שהובס בסוף העידן השני? במקור נאמר "[Sauron's] spirit fled and was hidden for long years, until his shadow took shape again in Mirkwood", כלומר רוחו הסתתרה – עד ששב צילו ללבוש צורה ביער-אופל. אך בתרגום (עמ' 62) נאמר "ורוחו ברחה והסתתרה שנים רבות ביער-אופל". במקור לא מפורש היכן הסתתר סאורון.
  • את הטבעת "לא יוכל אפילו אנקאלאגון השחור" להשמיד (עמ' 70) – אלא שהדרקון אנקלגון מת ×›-6000 שנה לפני התרחשות "שר הטבעות", כלומר צ"ל לשון עבר.
  • בעמ' 89 אומר פרודו "אלה בני-לילית הרריים! נושאים הם את שמו של אֶלְבֶרֶת!" מילא הדגש החסר באלבּרת, אבל אלברת היא נקבה: ורדה, בת-זוגו של מנווה – כפי שנכתב בעמ' 389 באותו ספר עצמו: "וארדה, הלא הוא שם הגבירה שבני-לילית בתפוצותיהם יקראו את שמה אלברת." שינוי-המין של אלברת מופיע גם בעמ' 94, שם אומר גילדור לפרודו "ינצור אותך אלברת!" ואילו "בני-לילית הרריים" הוא תרגום שגוי של High Elves, כלומר עלפים נעלים.
  • בעמ' 140 מספר טום בומבדיל ×›×™ ×”×™×” כאן "לפני ששינו הנהרות את מהלך זרימתם… לפני שפלש לכאן השד האפל". אך במקור "before the seas were bent … before the Dark Lord came from Outside", כלומר הוא מתייחס לשבירתו של העולם וטביעת נומנור (כשנכפפו הימים) ולהגעתו של מורגות לארדה מן הריק שמחוץ לה (כלומר צ"ל "שר האופל" או משהו דומה).
  • בעמ' 218 יורדים ההוביטים וארגורן מגבעות-הטרולים. "דרך-המלך × ×—×” בשקט [מתחתם] … גלשו מטה לחצותה, ואחר, בפנותם לשמאל, מיהרו לסור מעליה." אך במקור, מה שבעצם הם עשו ×”×™×” לרדת למטה אל דרך-המלך, ואז לפנות לשמאל על הדרך ולמהר לדרכם.
  • בעמ' 235 נאמר על ארוון שנקראה Undómiel "×›×™ היתה כאיילת-השחר לבני עמה" – אך במקור Evenstar, כוכב-הערב (או כוכב-הנשף, בעברית צחה), שהוא היפוכו הגמור של איילת-השחר, למרות שהוא אותו כוכב-לכת עצמו (נוגה, ונוס). ארוון אינה מבשרת את שחר העלפים! היא מבשרת את שקיעתם, וההבדל עצום.
  • בפרק "הנהר הגדול", בעמ' 405, נכתב: "שורו-ראו את טול בראנדיר! … משמאל לה ניצב אמוֹן לְהַב ומימין לה אמוֹן הֵין… . בימי המלכים הגדולים ×”×™×” כס-מלכות מוצב שם… מאז לא דרכה רגל אדם או ×—×™×” על אדמת טול בראנדיר." אך במקור: "In the days of the great kings there were high seats upon them… . But… no foot of man or beast has ever been set upon Tol Brandir." כלומר, לא על טול ברנדיר היו הכסאות הרמים (גם לא כס-מלכות למעשה) אלא על אמון ל'או ואמון הן – ועל טול ברנדיר לא דרכה רגל אדם או ×—×™×” מעולם, לא רק מאז ימי המלכים. אפשר גם לשים לב שהתעתיק של Lhaw ושל Hen שגוי.
  • שם הפרק הפותח של "שני המגדלים" הוא "פטירתו של בורומיר". במקור The Departure of Boromir, מה שאינו מסגיר את העובדה שבורומיר עומד למות במהלך הפרק – אך בתרגום די לראות את שם הפרק ולהיוודע מיד באיזה אופן "הסתלק" לו בורומיר.
  • בפרק "הפרש הלבן" אומר גנדלף לגימלי ("שני המגדלים", עמ' 92): "בבוא יום אולי נצא שכם אחד למערכה, ואז תדין אותי!" אלא שהשניים דנים פה בדמיונו של גנדלף לסרומן, שבילבל את גימלי, ובמקור אומר הקוסם: "Maybe you will see us both together one day and judge between us!" – כלומר, אולי תראה אותנו (את גנדלף וסרומן) יחדיו ביום מן הימים, ותשפוט בעצמך (את הדמיון) בינינו. אין שום איזכור למערכה או קרב במקור.
  • בכרך השני, בפרק "אילוף סמיאגול", מספר סם הנעלב לפרודו שהוא מבין בחבלים ובקשרים היות ודודו אנדי "נוהג ×”×™×” מדי שנה להלך על חבל מתוח ביריד של טֵייטפילד". ומה הקשר, סליחה על ההלצה, להתמצאות באומנות הכנתם של חבלים? התשובה נמצאת במקור: שם אומר סם על דודו שהוא "had a rope-walk over by Tighfield many a year". גם אם נתעלם משיבוש שם המקום (טַיפִילְד), נמצא במילון ש"rope-walk" הוא מגרש לשזירת חבלים – כלומר, דודו של סם ×”×™×” יצרן-חבלים, לא להטוטן ביריד (שאין לו זכר במקור). מלבד זאת, "many a year" פירושו "במשך שנים רבות", לא "מדי שנה".
  • מדברי פרמיר לפרודו עלול הקורא להסיק שלאנאריון לא היו צאצאים: "והמלך האחרון בשושלת, אנאריוֹן, לא העמיד יורש" ("שני המגדלים", עמ' 264). במקור "And the last king of the line of Anarion left no heir." – כלומר, הפסיקים בתרגום מיותרים, ומשנים את כל משמעות המשפט.
  • בתיאור תולדותיה של שילוב מסופר שהיא: "ממין המפלצות שבֶרֶן נאבק עמן בהרי-האימה של דוֹריאת, באחד מלילות הירח, וכך ×”×’×™×¢×” בשכבר הימים אל דשאיה של לוריין." ("שני המגדלים", עמ' 307). מה לשילוב וללוריין, ואף לדוריאת? במקור נכתב "…such as Beren fought in the Mountains of Terror in Doriath, and so came to Lúthien upon the green sward amid the hemlocks in the moonlight long ago." כלומר, ברן (ולא שילוב) הוא שהגיע ללותיין (ולא ללוריין) לאור הירח בשכבר הימים. הסיפור כבר הוזכר קודם לכן, ב"חבורת הטבעת", עמ' 204.

עיוותי סגנון

במקור האנגלי יש הבדלי-סגנון ברורים בין נוסח-דיבורן של דמויות שונות.למשל: ארגורן, פרודו, סם, גולום, אוגלוק – לכל אחד מהם סגנון-דיבור הנבדל משל האחרים.ארגורן מדבר אנגלית תקנית ו"גבוהה", עם מלים נדירות יותר וברמה גבוהה יותר.פרודו מדבר גם הוא אנגלית תקנית, נקייה, אך פחות גבוהה משל ארגורן. סם גמג'י משתמש בביטויים עממיים יותר, למרות שגם האנגלית שבפיו תקנית רוב הזמן. אוגלוק משתמש בשפה פשוטה ובסיסית ביותר רוב הזמן, ואילו גולום משבש את שפתו פעמים רבות. אלא שבמהדורה הישנה אין זכר להבדלי-סגנון אלה – אפילו שיבושי-הלשון של גולום תוקנו ברובם חזרה לעברית נכונה! קשה להדגים דברים אלה, בעיקר משום שמדובר באוצר-מלים שונה וב"תחושה" של השפה המדוברת בפי הדמויות, אך בכל-זאת אביא מספר ציטוטים מ"שני המגדלים" המדגימים את כוונתי:

  • עמ' 298: "יגל בי לבי לראותך ישן קצת" – הדובר הוא סם, שחוץ מאשר מקרים בודדים של התעלות-נפש אינו משתמש, במקור, במלים גבוהות כמו, למשל, rejoice (שהיא המקבילה האנגלית ל"יגל בי לבי"). במקור הוא אמר "I'd be dearly glad to see you have a sleep" – דווקא המלים "have a sleep" במשפט ×–×” הן ביטוי עילג, מסוג השפה האופייני לסם גמג'×™.
  • עמ' 241: "גמרתי בדעתי ואסתכן. יש בדעתי לבשל את הארנבות האלו." – שוב סם, המשתמש בביטוי "גמרתי בדעתי" כמו גם בצורת-העתיד המליצית "ואסתכן". במקור ×–×” בסך-הכל "I'm going to risk it, anyhow. I'm going to stew these coneys." (פרודו, לשם השוואה, ×”×™×” עשוי לאמר "I shall take the risk anyway" או "Even so, I mean to take the risk").
  • עמ' 47: "×™×”×™ כן! … השאירו אותם בידי! אין להורגם, כפי שאמרתי לכם מקודם; אך אם רצונכם להסתלק אחר כל המאמצים שעשינו, עשו כרצונכם והסתלקו! תהא נא המלאכה מוטלת, כתמיד, על שבט הלוחמים … אם יראים אתם את לבני-העור, רוצו! מהרו ורוצו! היער שם הוא. … ×–×” לכם הסיכוי הטוב ביותר. שאו רגליכם…" כל הדיבורים האלה, עם "להורגם", "רצונכם", "יראים אתם", "מהרו ורוצו … שאו רגליכם" וכולי – שייכים ללא אחר מאשר אוגלוק, מנהיג האורוק-האי מאייזנגרד, אשר דיבורו (ודמותו) במקור מזכירים, במקרה הטוב, סמל-מחלקה קשוח במיוחד. קצת קשה לדמיין סמל-מחלקה בצה"ל נוקט לשון דומה כשהוא צועק על חבורה העומדת לערוק מפלוגתו. כאן אין במקור זכר לאנגלית גבוהה: "Very well… Leave them to me then! No killing, as I've told you before; but if you want to throw away what we've come all the way to get, throw it away! … Let the fighting Uruk-hai do the work, as usual. If you're afraid of the Whiteskins, run! Run! There's the forest… Get to it! It's your best hope. Off you go!" לו ×”×™×” כתוב "The forest is there", או "If you fear the Whiteskins", ×”×™×” הדבר מצדיק, אולי, עברית מעט יותר מליצית. אך כפי שהדברים כתובים, אין שום דמיון בין רמת האנגלית במקור לבין העברית המליצית שבתרגום – חוץ מן המלה "מקודם", שהיא שגיאה בעברית (צ"ל "קודם").
  • עמ' 201: בדיבורו של גולום מופיעים הביטויים "We hates them" ו"We wants it". בתרגום אין זכר לשיבוש ×”×–×” (הנפוץ מאד אצל גולום): "אנו שונאים אותם" ו"אנו רוצים בה". מלבד זאת, "אנו" (במקום "אנחנו") היא צורה גבוהה מדי בשביל שפתו של גולום – היא מתאימה, אולי, לשפתו של סמאגול, כלומר של גולום לפני שהושחת, אך בוודאי לא של גולום המרושע. יתרה מזו, בעמ' 240 סם עצמו מחקה את דיבורו של גולום, במקור לפחות: "if they asks", אומר גולום (בתרגום: "כשמבקשים"), וסם אומר "I does ask … I begs". אך בתרגום כתוב רק "הרי אני מבקש… אני מתחנן." כל ×”"ירידה" של סם על גולום פשוט נעלמה.
  • בעמ' 231 אפשר לראות דוגמה לסגנונו המשופר של גולום, ועד כמה הוא נבדל מן המקור: "שקר טפל עלי, כן כן. אנוכי נמלטתי, אנוכי הדל." מלים כמו "טפל עלי", "אנוכי", "הדל" – כל אלה הן מלים מליציות, רחוקות מאד מן המקור: "He lied on me, yes he did. I did escape, all by my poor self.". הביטוי "He lied on me", בפרט, הוא אנגלית קלוקלת, רחוק מ"שקר טפל עלי" כמרחק סגנון-דיבורו של רוכל בשוק מסגנונו של שופט עליון. אך במהדורה הישנה, אפילו העלוב שבעלובים מתנסח במליציות של איש-ספר. אפשר לטעון, כמובן, שסגנון מליצי שכזה מעניק לתרגום הישן אווירה נשגבת – וזהו נושא לוויכוח – אך אין ספק שסגנון ×–×” אינו משמר את סגנון הדברים במקור.
  • מלבד זאת ישנו דיבורם של ההוביטים הכפריים בפלך, בכרך "חבורת הטבעת", שגם בו יש שיבושים שלא תורגמו: eleventy-first birthday תורגם "יום הולדתו המאה-ואחת-עשרה" (עמ' 29), ולא רק שהשיבוש של eleventy לא נשמר, יש כאן שגיאה בעברית – יש לאמר "יום הולדתו המאה-ואחד-עשר". נראה שהשגיאה אינה מכוונת: בעמ' 37-38 חוזר הביטוי eleventy, ושם הוא מתורגם לעברית תקנית, ללא שיבושים ושגיאות. השיבושים drownded ו-jools תורגמו פשוט ל"טבע" (עמ' 31) ו"מרגליות" (עמ' 32). בכלל, סגנונם של נוקס הזקן, אבא טופוט, והאיכר הזקן (אביו של סם) בקטע ×–×” הוא, כרגיל, גבוה ומליצי מדי ביחס למקור ההמוני והפשוט.

כמי שאינו מומחה לספרות או לשפות, ייתכן והתקשיתי מעט לחדד את הדוגמאות שלעיל. אך דבר זה ברור: הקורא את דבריהם של ההוביטים הכפריים, או אף של אוגלוק ושל גולום, במהדורה העברית הישנה, מקבל את הרושם שמדובר בכל המקרים באנשים משכילים ומליציים, או לפחות בתיאור מליצי ומנופח קמעא. הקורא דברים אלה במקור האנגלי רואה מייד שלפניו אנשי-כפר פשוטים, אדם מן השורה, קלגס גס-רוח או יצור עלוב ושפל, בהתאם למקרה – ובלי שיצטרך אפילו להתעמק בתוכן הדברים. האופי והמעמד החברתי פשוט זועקים מתוך סגנון-הדיבור.

אחרים

  • אלוהים נכנס לתמונה: טולקין נמנע, בכוונה תחילה, מכל איזכור לאלוהים ב"שר הטבעות". המילה God מופיעה רק פעם אחת בספר – וגם שם בביטוי "a god", כלומר אחד האלים, לא האל. במהדורה העברית הישנה חזר אלוהים ונכנס לספר, כמה פעמים: "אלוהים אדירים!" בעמ' 95 ו-113 (תרגום של "Good heavens!"), "למען השם" בעמ' 179 (במקור "Bless me!"), וגם "יברכך אל" בעמ' 72 – ובמקור שם "Lor bless you"; העובדה שנכתב Lor ולא Lord מעידה שטולקין נזהר גם כאן מלהזכיר את האל, אפילו במטבע-לשון שחוקה. אין מקום לדת ב"שר הטבעות" (הדבר הקרוב לה ביותר הוא הטכס שעורכים פרמיר ואנשיו לפני הסעודה), ולכן ההתייחסויות לאל, כמו גם ל"ערלים" ("שובו של המלך", עמ' 113), אינן במקומן.
  • תעלומת האֱלֶסָר: "אלסר" הוא אחד משמותיו של ארגורן, והשם בו עלה למלוכה, בשפה העלפית הנעלה (קווניה). פירוש השם הוא "אבן-העלפים", והוא כונה כך על-שם האבן היקרה, שכנראה היו לה סגולות ריפוי (כפי שמסופר ב"סיפורים שלא נשלמו"), אשר העניקה לו גלדריאל בלותלוריין. בספר יש התייחסויות רבות לאבן-העלפים ולתוארו של ארגורן, אך במהדורה הישנה חלקן הגדול פשוט הולך לאיבוד. כך למשל בשירו של בילבו על אארנדיל, בעמ' 242, מתוארים כליו של אארנדיל, ומוזכרות שם אבני-כדכד, שמיר אדום, יהלום ועוד. בעמ' 246 מספר בילבו לפרודו ש"אראגורן התעקש להכניס אבני-כדכד. משום-מה ×”×™×” הדבר חשוב בעיניו איני יודע מדוע." (הֵעדר הפיסוק במקור). ובאמת, מדוע שארגורן יתעקש על אבני-כדכד, שהן אדומות? התשובה נעוצה במקור – שם אומר בילבו לפרודו שארגורן התעקש להכניס אבן ירוקה, ואכן מוזכרת בשיר emerald, כלומר ברקת. וכעת הסיבה ברורה – זהו איזכור לאבן-העלפים של ארגורן. עוד קודם לכן מוזכרת אבן-עלפים בספר – בפרק "הבריחה אל המעבורת", בעמ' 211. שם מוצא הפסען אבן יקרה ירוקה על גשר המיתייתל, ומסביר להוביטים "It is a beryl, an elf-stone". במהדורה הישנה נכתב "זו אבן ברקת של בני-לילית, והיא נקראת בֵארִיל." Beryl אינה מילה משל טולקין – זוהי אבן התרשיש, ולא הברקת. כאשר מעניקה גלדריאל את האלסר לארגורן, היא אומרת לו (במקור) שמעתה יישא בשם שנחזה לו – אלסר, אבן-העלפים לבית אלנדיל (Elessar, the Elfstone of the house of Elendil). במהדורה הישנה נכתב כאן "אֶלֶסאר, נסיך לבני-לילית, יורש לבית אלנדיל" (עמ' 386). מאוחר יותר הופך תואר ×–×” (Elfstone) ל"צור בני-לילית" – למשל בעמ' 404. אבל ארגורן אינו "נסיך לבני-לילית", הוא בן-אדם אשר נועד למלוך על בני-אדם בלבד. הוא גם אינו "צור בני-לילית", עם כל כמה שתואר ×–×” נשמע הדור ומרשים: "צור" אינו סתם אבן, או אבן יקרה (שזוהי מהות האלסר) – זהו סלע גדול, או בהשאלה, מישהו שבוטחים בו ונשענים עליו, ובפרט זהו אחד מכינוייו של האל ביהדות. אפשר לטעון שהעלפים תלו תקוות רבות בארגורן, אך קשה להניח שהם היו מתייחסים אליו בביטוי כמעט-אלוהי כמו "צור בני-לילית" – יש לזכור שהוא סימל עבורם גם את סוף תקופתם, כך או אחרת, ותחילת שלטון בני-האדם בארץ התיכונה. בכל מקרה, Elfstone במקור אינו מרמז אפילו למובן האלוהי של "צור", ושימוש במילה הזו – גרנדיוזית ככל שתהיה – פורם את הקשר בין תוארו של ארגורן לבין אבן-העלפים שהוא נושא עליו.

המהדורה החדשה ("תרגום לוטם")

היות ומאמר ×–×” דן בשאלה איזה תרגום עברי ל"שר הטבעות" הוא הנכון יותר (או השגוי פחות), אפתח ואומר ×›×™ במהדורה העברית החדשה של "שר הטבעות" תוקנו כל השגיאות והעיוותים שהזכרתי לעיל, ועוד רבים שלא ציינתי. ואולם, כפי שכתבתי במבוא, ניתן למצוא באתרי האינטרנט הישראליים כמה מאמרים הטוענים ×›×™ המהדורה החדשה (שערך עמנואל לוטם) היא מהדורה שגויה ולא-מדוייקת. ×”× ×” אקדים ואומר: אכן יש, לדעתי (ולצערי הרב) שגיאות במהדורה החדשה. אפשר לשפר אותה. אך למרות זאת, המהדורה החדשה עדיין נכונה ומדויקת יותר מן הישנה, וזאת משתי סיבות עיקריות: ראשית, כמעט כל ×”"שגיאות" שנמצאו במהדורה החדשה הן עניין של פרשנות וסגנון. רק בודדות הן שגיאות "עובדתיות", מן הסוגים החמורים יותר שהבאתי לעיל (תרגום שגוי בעליל, אי-הבנת המקור, השמטות או שיבוש המקור). כל היתר הן, לכל היותר, עניינים של העדפה וטעם. שנית, גם אם נאמר, לצורך הדיון, ש"שגיאות" בפרשנות הן חמורות כמו שגיאות בהבנת המקור ובתרגומו – עדיין, רשימה מלאה של השגיאות במהדורה החדשה לא תגיע ולו לחצי האורך של רשימת השגיאות החלקית במהדורה הישנה, שהובאה לעיל. אינני מתיימר להשיב כאן לכל הטענות כנגד המהדורה החדשה , אך בהחלט אסקור כמיטב יכולתי את אלו שהועלו בנספח ל"עצומה למען השבת תרגום לבנית למדפים". אותו נספח (להלן "הנספח לעצומה") מתיימר לפרט את עיקרי השגיאות במהדורה החדשה, וכדבריו "להפריך את … טענת הדיוק הרב יותר של המהדורה החדשה והיותה חפה משגיאות"; אני אסקור בזאת, אם כן, את השגיאות שהנספח לעצומה מפרט. בסקירה זו ייתכן ואחזור על דברים שכבר נאמרו: עמנואל לוטם הוסיף אחרית-דבר ל"שר הטבעות" (בספר "שיבת המלך", אחרי נספח ו'), בה תיאר את השיקולים והלבטים שהיו לו בבואו לתרגם את השמות והמונחים ב"שר הטבעות" – לבטים ושיקולים בהם שיתף אותי לא פעם. אני ממליץ בחום לקרוא הן את אחרית-הדבר והן את נספח ו' של "שר הטבעות", על-מנת לקבל את התמונה המלאה. בפרט, עמנואל לוטם מעולם לא טען שהמהדורה החדשה נקייה לחלוטין משגיאות: כל האדם טועה.

תעתיק שגוי למלים מאנגלית עתיקה

כפי שמובהר באחרית-הדבר במהדורה החדשה ("שיבת המלך", עמ' 413), בחרנו לתרגם את רוב השמות הרוהיריים לצורתם באנגלית עתיקה, כפי שהביא אותה טולקין ב"מדריך למתרגם" שלו.אחת הטענות היא שחלק ממלאכה זו נעשתה בצורה שגויה. לצערי, נראה שבכמה מקרים צודקים מבקרינו.

  • סְקָדוּפַקְס: טולקין כתב שהשם Shadowfax נגזר מהשם באנגלית עתיקה Sceadu-faex, וכתב ×›×™ אפשר לשמר אותו, אם ×›×™ עדיף בצורתו הפשוטה יותר: Scadufax. (הוא המשיך וכתב ×›×™ היות והשם תורגם על-ידו לאנגלית מודרנית יותר, הרי שבשפה ממשפחת השפות הגרמניות ניתן לנהוג כך, ולהעביר את השם לצורה מודרנית. למותר לציין שעברית אינה נכללת במשפחה זו, ולכן בחרנו לשמור על הצורה העתיקה.) ואולם, הטענה היא שהצירוף Sc באנגלית עתיקה × ×”×’×” "שׁ". לאחר עיון בכמה וכמה מקורות, נראה לי שטענה זו צודקת, ומן הראוי ×”×™×” לקרוא לסוס בשם שָׁדוּפַקְס. עם זאת, השם Sceadu קיים גם בנורדית עתיקה – משם ייתכן והגיע לאנגלית – ושם הוא × ×”×’×” עם "סק" בתחילתו.
  • אַיסֶן, אַיסֶנְגַרְד: במקרה ×–×” ויכוח לי עם עמנואל לוטם ×–×” זמן רב. עמנואל לוטם טוען ×›×™ הגייתה של s במילה Isen, "ברזל", בדיאלקטים מסויימים של אנגלית, היא בין "ס" ל"×–". לפי כל הידוע לי, ולפי המקורות שמצאתי באינטרנט – וגם לפי האזנה לטולקין עצמו הוגה את השם – ×”×”×’×™×™×” הנכונה קרובה יותר ל"×–". עם זאת ,ההבדל בהגייה בין "ס" ל"×–" אינו ×›×” גדול (פחות גדול מההבדל בין "צ" ל"ק" למשל, בתעתיק השגוי במהדורה הישנה ל-C), כך שחומרתה של השגיאה פחותה, לעניות דעתי.

שמות המתחילים ב-I

במהדורה החדשה, כל השמות שמקורם בסינדרין המתחילים בתנועה I נכתבו עם "י" בתחילתם: יִסִילְדוּר, יִתִילְיֵן וכו'. הטענה היא שיש לכתוב (ולהגות) אִיסִילְדוּר, אִיתִילְיֵן וכן הלאה. כאן אני חצוי: מצד אחד, ההגייה הנכונה אכן קרובה יותר, לדעתי, ל"איסילדור". הצליל בתחילת המילה הוא כמו ההברה הראשונה ב-Israel, לא כמו ב-Yiddish. מאידך, ההבדל בהגייה של העיצור התחילי אינו גדול. עמנואל לוטם מוסיף וטוען כי מבחינת צורת המילה – שיקול שהיה חשוב לטולקין כמעט כמו הגייתה – הכתיבה ללא "א" אסתטית יותר. אני נוטה להסכים, אם כי אני מעדיף במקרים כאלה דיוק על-פני אסתטיקה. בהמשך לאותו סעיף בנספח לעצומה נטען כי הכתיב "נִימְרַיס" ו"אַנְדוּין" הינוי שגוי, וכי יש לכתוב "נִימְרַאִיס" ו"אַנְדוּאִין". טענה זו שגויה: במקור Nimrais, Anduin. טולקין כתב מפורשות כי את הצירופים ai, ei, oi, ui, au יש להגות כמו במלים rye, grey, boy, ruin, loud בהתאמה. המלה rye אינה נהגית "רַאִי" אלא "רַי", ו-ruin אינה "רוּאִין" אלא "רוּין" – ולפיכך התעתיק במהדורה החדשה הוא נכון. אמנם ללא ניקוד ניתן לכתוב "נימראיס" כדי להדגיש את צליל ה-a, אך כאשר המילה מנוקדת, ה"א" עלולה להוסיף "עצירה" בלתי-רצויה בין תנועת ה-a ל-i. טולקין קבע כי צירוף כזה הוא דיפתונג – צמד תנועות שיש להגות במעבר חלק מאחת לשניה (ללא עצירה) כהברה אחת: נִימְ-רַיס, ולא נִימְ-רַ-אִיס; אַנְ-דוּין, ולא אַנְ-דוּ-אִין.

שגיאות במפתח השמות

שגיאות במפתח השמותהועלתה הטענה כי למפתח-השמות במהדורה החדשה "נשתרבבו טעויות רבות". אכן, נפלו בו כמה טעויות, אך עמנואל לוטם הודה מראש כי לא בכל הפירושים הוא בטוח, וכי נעזר במה שיכל למצוא ("שיבת המלך", עמ' 416). יתרה מזו, לא כל השגיאות שהובאו בנספח לעצומה הן אכן שגיאות. למען ההגינות, יש לציין שבמהדורה הישנה אין אף שגיאה במפתח-השמות, מן הטעם הפשוט שמפתח-השמות כלל לא תורגם בה. כידוע, מי שאינו עושה אינו טועה.

  • לוּתְיֵן, אָרָגוֹרְן, קֶלֶבְּרִיאַן: הפירושים לשמות אלה אכן שגויים במפתח, אם ×›×™ ההבדל בין "קסומה" ל"קוסמת" (פשר שמה של לותיין) אינו גדול, וייתכן שמר לוטם הסתמך על מקור שטעה מעט בפרשנות.
  • לָאוּרֵלִינְדוֹרֵנָן: ארץ עמק הזהב השר. בנספח לעצומה נטען ×›×™ הפירוש הוא "עמק הזהב השר", כמו בנוסח לבנית ("שני המגדלים", עמ' 63). אלא שנוסח לבנית שגוי: במקור נכתב Land of the Valley of Singing Gold, בדיוק כפי שפירש לוטם. אמנם ב"סיפורים שלא נשלמו" השם לָאוּרֵלִינְדוֹרִינָן (ההבדל במקור) מבואר ×›"עמק הזהב השר", אך הצורה האחרת (והפירוש האחר) מקורם ב"שר הטבעות" גופא, ולכן הם העדיפים.
  • מוֹרְיָה: המהמורה השחורה. טענת מחברי הנספח לעצומה היא שהמשמעות היא "המכרה השחור" או, מילולית, התהום השחורה. אך הרי משמעות המילה "מַהֲמוֹרָה" היא בור (עמוק) – ולכן זהו בהחלט תרגום אפשרי ל-chasm כאן. אגב, במופע היחיד של מילה זו בתנ"ך נכתב: "… בָּאֵשׁ יַפִּלֵם בְּמַהֲמֹרוֹת בַּל-יָקוּמוּ" (תהלים ק"מ, ×™"א) – דימוי שמתקשר יפה לנפילתם של גנדלף והבלרוג.

המצאות

בנספח לעצומה טוענים מחבריו כי עמנואל לוטם "המציא" תרגומים חדשים במקום שלא היה צורך בכך, וכי בכך פעל בניגוד להוראות מפורשות ב"מדריך למתרגם" שכתב טולקין: למשל עֵצָן במקום Ent, נָפִיל במקום Oliphaunt, ועוד. ואולם טולקין לא היה עקבי וחד-משמעי כפי שאפשר להתרשם מן הטענות הללו; כבר בפתיחת ה"מדריך" כתב טולקין: "אך כמובן שהמתרגם רשאי להמציא שם בשפה האחרת, המתאים מבחינת מובנו ו/או הטופוגרפיה שלו: לא כל השמות בלשון המשותפת הם תרגומים מדוייקים מהשמות בשפות אחרות [רוצה לאמר, שפות העלפים – י.כ.]." יתרה מזו: המדריך נועד, בראש ובראשונה, למתרגמים לשפות אירופאיות. (גם בכל מכתביו המתייחסים לתרגומי "שר הטבעות" התייחס טולקין אך ורק לתרגומים האירופאיים.) כך, למשל, במקרה של המילה Oliphaunt, אותה ביקש טולקין לשמר משום שהיא מזכירה את המילה Elephant – הוא לא הניח שמילה זו עשויה להיות זרה לחלוטין לשפת התרגום (פירוט נוסף להלן, במונח "נפיל"). לחילופין, את השמות Merry, Baggins וגם Sackville-Baggins ביקש טולקין לתרגם. אך ככל שניסינו למצוא חלופה עברית לשמות אלה, הרגשנו שהתוצאה תהיה מגוחכת: בִּילְבּוֹ בֶּן-שַׂק? או שמא שַׂקְנַאי, או תִּיקָנִי? ומה על מריאדוק, הלא הוא שִׂמְחָה, או שמא שָׂשׂוֹן, לבית בְּרֶנְדִיבַּק? לפיכך, בחלק מהמקומות בהם כתב טולקין "Retain" (כלומר, להשאיר על כנו) לגבי מונחים מסויימים, אך בה-בעת תיאר את פירושם של אותם מונחים באנגלית עתיקה או מודרנית, החלטנו בכל-זאת להעניק לשמות צורה עברית – על-מנת שלא יהיו נטולי אסוסיאציות עבריות לחלוטין. לחילופין, בחרנו שלא לתרגם את המונחים האנגליים מן הפלך ומברי, למרות שטולקין ציין ב"מדריך" שיש לתרגם את רובם. אגב, את לבטינו אלה (בעיקר את לבטיו-שלו, כמובן) פירט עמנואל לוטם בהרחבה באחרית-הדבר של "שר הטבעות", בעמ' 411-412 של "שיבת המלך". אני חזרתי על עיקריהם בזאת מתוך רצון לשמור על "שלמות" במאמר זה. תמציתם היא זו: ה"מדריך" נכתב תוך מחשבה על שפות אירופיות, ועל אסוסיאציות תרבותיות ולשוניות של עמי אירופה. לו היינו מקיימים את הוראות ה"מדריך" כלשונן, היה מתקבל תרגום מגוחך, לטעמנו. על-כן למדנו אותו, נעזרנו בו, אך לא צייתנו באופן עיוור ל"הוראותיו". נסיון לתקוף אותנו על כך, מבלי להודות שהמדריך פשוט אינו מתאים לתרגום לעברית, הוא חשיפת חצי-אמת. כעת אתייחס למונחים השנויים במחלוקת, כל אחד לגופו:

  • עֵצָן: טולקין אכן הציע לשמר את המלה Ent וגם Entings, אך הסביר ×›×™ מילה זו מקורה במילה אנגלית עתיקה שמשמעותה "ענק". היות ולמילה "אֶנְט" אין שום הקשר או משמעות בשפה העברית, העדפנו (כפי שמוסבר בעמ' 415) להעניק ליצורים אלה שם שיש לו קשר למהותם, ושעדיין דומה, במשקלו וצלילו, ל-Ent האנגלי.
  • זוּטוֹן: במקור Halfling. טולקין הציע לתרגם לשם שהוא נגזרת מ-half, כלומר "חצי" בעברית. אך תרגומה של לבנית, "בני-מחצית", נשמע לנו מגוחך ומסורבל, ופשוט לא התאים. מאידך, "חֶצְיוֹן" הוא מונח סטטיסטי, ולא בא בחשבון להשתמש בו, אם יסולח לי על ההלצה. לבסוף החלטנו שגם במקרה ×–×”, היות ושום צירוף של "חצי" אינו נראה לנו, נסתפק ב"זוטון", ונשמר לפחות את המשמעות המנמיכה.
  • עֵלֶף: על תרגום ×–×” נשפכו אלקטרונים ופוטונים רבים, ולא ארחיב את הדיון כאן יתר על המידה. עמנואל לוטם דן בו בהרחבה באחרית-הדבר (עמ' 413-414). אציין רק זאת: בנספח לעצומה נכתב ×›×™ "טולקין דורש ב'מדריך' מציאת שם עתיק ומבשר רעות, שאינו קשור למובן המודרני המונמך". האם למילה "עלף" יש "מובן מונמך"? אמנם בתרגום הישן של "הדבורה זיוית" משמשת המילה עֵלֶף, או בן-עלף, כתרגום ל-Elf במובן פֵיַת-פרחים, אך מגוחך לטעון שמשום כך יש למילה זו הקשר של פיות: כמעט ולא קיימים קוראים עבריים המכירים את התרגום המדובר, או מקשרים את המילה הזו איתו. מעבר לזה, מחברי הנספח לא דייקו: טולקין אינו "דורש מציאת שם עתיק ומבשר-רעות". הוא מבקש להימנע מתרגום עם ההקשר של פיות קטנות מכונפות. בין השאר הוא אומר שהמילה הגרמנית Alp מתאימה, ושיש לה מובן של שדונים שובבים וזדוניים, או אנשים רפי-שכל שהתייחסו אליהם כאל "סטיות" של בני-אדם. אך טולקין מוסיף ואומר גם זאת: הייתי מעדיף שייעשה שימוש בצורתו העתיקה ביותר של השם [כלומר, המקבילה ל-elf האנגלי], ושצורה זו תרכוש לה אסוסיאציות משלה עבור קוראי עלילתי. לגבי ההעדפה הראשונה, אין מקבילה עברית ל-elf האנגלי כפי שראה אותו טולקין, רוצה לאמר, ×”-elf האירופאי העתיק. לגבי השנייה, מצד אחד המילה "עֵלֶף" מזכירה את elf האנגלי (ולדעתי עדיפה על "אֶלְף", הן משום שיש לה צליל עברי ולא לועזי, הן משום הבלבול האפשרי עם "אֶלֶף") – ומאידך בהחלט ייחודית ליצירתו של טולקין, מרגע ש"×”×—×™×™×”" אותה עמנואל לוטם, ולפיכך זוכה להקשרים משלה ללא "הנחות מוקדמות" מוטעות, מהן רצה טולקין להימנע. אני, למשל, הייתי מופתע כשגיליתי לראשונה ש"בני-לילית" הוא, במקור, Elves. לפתע גיליתי ×›×™ עלי "למזג" את כל מה שאני יודע על אותם "בני-לילית" עם כל האסוסיאציות שהיכרתי ל-Elf (לא מסיפורים עבריים, כמובן). כשקוראים "עֵלֶף" נקל לנחש מהו המקור האנגלי, ובכך להתקרב מעט יותר לתחושת הקורא האנגלי. נוסף על כך, "בני-לילית" אינו ביטוי נוח להטייה, ליידוע, או ליצירת צורת סמיכות: אין תרגום נוח למושגים כמו Elvish (עלפית), Silvan Elves (עלפי-היערות), Light-Elves (עלפי האור) או Elven (עלפי). צורת היידוע גם היא בעייתית: לרוב אין מוסיפים ×”' הידיעה ל"בני-מישהו", כמו בני-ישראל, בני-ציון, בני-חיפה וכו'. אך "בני-האור" היא צורה תקינה, וכך גם "בני-האדם" – משום ש"אדם" בביטוי ×–×” כבר אינו אדם הראשון, אלא שם עצם כללי. מה, אם כן, על "בני-הלילית"? אם "לילית" הוא שם פרטי, צורה זו אינה תקנית. מאידך, אם "לילית" הוא שם-עצם, מתחזקת מאד הזיקה לשֵׁדוֹת מן המיתולוגיה היהודית (ולא רק לאשתו הראשונה של אדם). עמנואל לוטם סלד מאד מזיקה זו, כפי שהסביר. אמנם יש גם נימוקים בעד "בני-לילית" כתרגום ל-Elves, ואני, בניגוד ללוטם, מסכים עם חלקם – אך עדיין, גם בעיני, זהו תרגום הרבה פחות מוצלח מ"עלפים".
  • שֵדוֹן: תרגום ל-Goblin, במקומות המועטים שמילה זו מופיעה ב"שר הטבעות". אין זו המצאה, ובוודאי שאין היא לקוחה מתרגומו של משה הנעמי ל"ההוביט" – שם "שדון" הוא תרגום דווקא ל-Elf. גובלינים, באגדות האירופיות, הם אמנם מין שדים קטנים, לרוב מרושעים, תמיד כעורים ומעוותים. כפי שאפשר ללמוד מן "ההוביט", אצל טולקין זוהי מילה נרדפת ל"אורק", אך עם הקשרים שכבר קיימים בתרבות האירופית. דווקא במהדורה הישנה יש החמצה ותרגום חפשי-מדי של Goblin. כך, למשל, כאשר רואה פרודו את הטיפוס המפוקפק שהתרועע עם ביל פרני בפונדק בברי, הוא חושב לעצמו שהוא נראה "like a goblin". במהדורה הישנה נכתב "הוא נראה כבן-בליעל ממש" ("חבורת הטבעת", עמ' 190). אבל עניין הדמיון לשדונים, כלומר לאורקים, הוא מהותי – מאוחר יותר מתברר לקורא שסרומן הכליא אורקים ובני-אדם, ועולה הסברה שאותו דרומי דמוי-שדון ×”×™×” אחד מהם. ×”× ×” דבריו של מרי באיזנגרד: "היו ביניהם אי אלה שעוררו בי פלצות. קומתם קומת איש ופניהם פני שד … התדעו, הם הזכירו לי מיד את פרצוף-פניו של הדרומי ההוא שבבריי, אלא שההוא לא ×”×™×” דומה לאורק במידה כזאת." ("שני המגדלים", עמ' 156). כאן כבר Goblin=שד.
  • נָפִיל: תרגום של Oliphaunt, אשר טולקין ביקש, אמנם, להשאיר על מכונו. אך בהמשך ההסבר ל-Oliphaunt כותב טולקין ב"מדריך למתרגם": ניתן לשמר [את ההבדל בין Elephant ל-Oliphaunt] פשוט על-ידי החלפת ×”-E התחילית ב-O, בשמו הרגיל של הפיל בשפת התרגום. רוצה לאמר, טולקין ×”× ×™×— שהמילה "פיל", בשפת התרגום, מתחילה ב-E שאפשר להחליף אותה ב-O ובכך לקבל אותו רושם של מילה "עתיקה". דא עקא, שהמילה העברית ל"פיל" אינה מתחילה בצליל "אֶ" – וכיצד נקיים את הוראתו של טולקין? החלטנו, איפוא, ששיבוש המילה "פִּיל" ל"נָפִיל" הוא הקבלה מוצלחת לשיבוש Elephant ל-Oliphaunt.
  • גַמְדָאִים: אכן, אין זו צורת-רבים נכונה בעברית, היות וצורת-היחיד "גַמְדָאִי" אינה קיימת (למעט כתרגום ל-Dwarvish במקומות אחדים). עמנואל לוטם נימק את השימוש בצורה זו באחרית-הדבר (עמ' 414), ואחזור כאן בקצרה: כשם שטולקין ביקש להרחיק את ×”-Elves שלו, העלפים, מן ×”"פיות" שבסיפורי-האגדות, כך רצה גם להרחיק את ×”-Dwarves שלו מן ×”-dwarfs של שלגיה ושאר מעשיות – כפי שהסביר באריכות בנספח F במקור. גם בעברית יש למילה "גמדים" הקשרים ילדותיים, שטולקין ×”×™×” סולד מהם. השינוי ל"גמדאים", גם אם אינו נכון מבחינה דקדוקית (ומבחינה זו גם Dwarves נחשב שגוי, אפילו לדעת טולקין, כפי שהוא מעיד במבוא לספר "ההוביט"), מחזיר, לטעמי, מעט הדרת-כבוד לעם ×”×–×”, ומרחיק אותו מאצבעוני המפקד של צבא מדינת-הגמדים.

תרגומים גורפים

ראשית, לא תמיד "תרגום גורף" הוא פסול. אם, למשל, נתרגם Dwarf כ"גמד" לאורך כל הספר, במקום לתרגם פעם "גמד", פעם "ננס" ופעם "אישון", אין כל רע בכך. לעתים פשוט קיימת מילה אשר מתרגמת היטב מילה בשפה אחרת, על כל (או כמעט כל) משמעויותיה והקשריה, ופשוט אין צורך במילה אחרת. נהפוך הוא: דווקא חוסר-העקביות, למשל בתרגום המילה Elf בשירה ובפרוזה בתרגום הישן, הוא הצורם, על פי רוב.

  • צריח כתרגום ל-tower: האם tower הוא "צריח" או "מגדל"? שאלה של טעם, בעיקר. עמנואל לוטם העדיף "צריח". יתרה מזו, כפי שנכתב בנספח לעצומה, משמעות המילה צריח היא מגדל או מצודה. ואמנם, במקומות רבים בספר, המילה tower אינה מתארת רק מבנה גבוה בודד (מגדל) אלא מצודה שלמה: The Tower of Guard, צריח המשמר, הוא כינוי למינס טירית כולה, לא רק למגדל שבראש המצודה. The Dark Tower הוא הצריח האפל, ברד-דור, משכנו של סאורון. לא ×”×™×” ×–×” מגדל בודד ×›×™ אם מצודה גדולה. המילה "צריח" מתאימה גם למשמעות זו וגם למשמעות של מגדל בודד, כמו בצריח קירית אונגול, או הצריח הלבן במינס טירית.
  • שר כתרגום ל-Lord, בלי קשר לדרג: ראשית, לא בכל מקום תורגם Lord ×›"שר". בלותלוריין, למשל, מכונה קלבורן פעמים רבות "האדון" ולא "השר", בעיקר כאשר הוא נזכר בסמוך לגבירה (Lady) גלדריאל. מלבד זאת, Lord הוא תואר אצולה ושררה, וכך בדיוק גם "שר": אפילו משה מונטפיורי, שלא ×”×™×” שליט על תושבי ארץ-ישראל במאה ×”-19, כונה על-ידם בכל-זאת "השר" – משום שהיה Lord בריטי. "שר" יכול להיות שליט של מדינה שלמה, יכול להיות שר-אלף או שר-מאה בצבא, ויכול גם להיות "סתם" אציל או מפקד. השימוש במילה זו, אם כן, לייצוג Lord הוא הולם וראוי.
  • רוֹעֵץ כתרגום ל-bane: למילה האנגלית bane משמעות רחבה. במובנה הקדום פירושה "קוטל, הורג" (כלומר, הגורם למות מישהו). אך במובן העכשווי פירושה צרה צרורה, מכשול עיקרי בפני משהו או מישהו. והנה ×–×” בדיוק מובנה של המילה "רועץ". בתורה הושר "יְמִינְךָ ×”' תִּרְעַץ אוֹיֵב" (שמות ט"ו, ו') – "תרעץ" במובן תרצץ, תשבור. כלומר, משמעות המילה במקור הוא רוצץ, שובר (פעולה אלימה וסופנית). אך כיום עושים בה שימוש בעיקר בביטוי "×”×™×” לו לרועץ", כלומר הכשיל אותו, גרם למפלתו. עמנואל לוטם עשה שימוש במילה זו בעיקר במובנה הקדום, של "קוטל" – כפי שאצל טולקין, Someone's Bane פירושו, לרוב, קוטלו של מישהו: Durin's Bane הוא הבלרוג שקטל את דורין; סנומנה כונה Master's Bane משום שהרג את אדוניו, תאודן, כשנפל עליו; פרגרין טוק מכנה את חרבו Troll's bane משום שקטל עימה טרול. בכל המקרים האלה, המילה "רועץ-" מתאימה במובן של "קוטל-". אך המקרה המעניין ביותר היא כמובן הטבעת, רועץ יסילדור. אפשר לטעון שהטבעת היא שהרגה את יסילדור, גם אם לא באופן ישיר. פרמיר, למשל, בנסותו לפענח את חידת-החלום שלו, חושב ×›×™ "רועץ יסילדור" הוא החפץ שהרג את יסילדור. והנה מתברר ×›×™ כאן התכוון טולקין למלוא המובן של bane: לא (רק) החפץ שהרג את יסילדור ממש, אלא המכשלה העיקרית שלו, הגורם למפלתו. הטבעת, אם כן, היתה לו לרועץ. ולכן "רועץ יסילדור" הוא תרגום מעולה גם במקרה ×–×”. ושוב, דווקא במהדורה הישנה התרגום אינו מתאים. הבלרוג מכונה "קללת-דורין", והטבעת "קללת-איזילדור". מדוע קללה? ההקשר של קללה בסיפורי אגדות הוא, בדרך כלל, משאלה רעה או גורל רע הרודף מישהו. מי קילל את דורין? או את מי הוא קילל? אף לא אחד. הבלרוג קטל את דורין הששי בשנת 1980 לעידן השלישי, ולכן הוא רועץ-דורין. את הטבעת אפשר, אולי, לכנות "קללת-איזילדור" (למרות שכינוי ×–×” מתאים יותר לקללה אשר הטיל יסילדור על אנשי-ההרים), משום שהיא אכן היתה כגורל מר שרדף אותו – אך אז מוחמץ הן המובן שרומז שהיא הביאה עליו את מותו, הן המובן שבעטיו טעה פרמיר לחשוב שחידת-החלום התייחסה לחפץ שקטל את יסילדור ממש. ואחרון חביב, סנומנה, צח-רעמה במהדורה הישנה, נקרא "צרת אדוניו". גם ×–×” תרגום לא מוצלח במיוחד, שאינו בהכרח מרמז שסנומנה הוא שהרג את תיאודן, גם אם בשוגג.

שינויים שרירותיים

בנספח לעצומה נאמר שעמנואל לוטם קיבל מנדט לתקן את המהדורה העברית הישנה, וכי למרות זאת ערך סדרה של שינויים הנראים שרירותיים. למעשה, עמנואל לוטם מונה לערוך את התרגום הישן. ה"מנדט" של עורך הוא למעשה בלתי-מוגבל, ו"תיקונים" אינם רק תיקוני שגיאות ברורות, אלא גם, לפעמים, תיקוני-סגנון, שינויי מינוח ועוד – למעשה, כל דבר שהעורך רואה לנכון לשנותו ולשפרו. הנה הדוגמאות שהובאו בנספח:

  • צעדן שונה לפסען. זאת משום ש"צעדן" לא נשמע לנו אמין בתור כינוי מלגלג, בפרט אם מנסים להגות אותו בקול. יש לו, לדעתי, אפילו צליל מכובד כלשהוא. "פסיעה" היא מילה נרדפת ל"צעד" – וקיים גם הביטוי "פסיעה גסה" המתאר צעדים גדולים. אגב, למפקפקים בלגלוג המכוון בכינוי Strider כדאי להיזכר בדבריו של ארגורן במועצת אלרונד (עמ' 259): "…בני-הכפרים ידביקו בנו שמות של גנאי. 'צעדן' אני בעיניו של איש שמן, המרוחק מהלך-של-יום מאויבים שמראיתם היתה מקפיאה את דמו…"
  • הסוסון המרקד שונה לסוסון המכרכר. אין ×–×” שינוי שרירותי, זהו תיקון טעות: במקור, שם הפונדק הוא The Prancing Pony. הפועל prance מתאר, באופן מאד מפורש, סוס הניצב על רגליו האחוריות ובועט ברגליו באוויר (כפי שניתן לראות בעמ' 161, בתיאור השלט) – ובהשאלה, מישהו מקפץ ומכרכר באופן דומה. יש הבדל משמעותי בין dance ל-prance, ולכן "מכרכר" נכון יותר מ"מרקד".
  • נשר שונה לעיט: העוף המכונה באירופה Eagle הוא העוף המכונה במקרא עיט – הדורס הגדול מן הסוג Aquila. בכך אין כל ספק. גם שמו העכשווי של דורס ×–×” בעברית הוא עיט. הנשר המקראי הוא אוכל-הנבלות הגדול הקרוי באנגלית Vulture. כאשר התחילה תחייתה המחודשת של השפה העברית, טעו מחדשי-הלשון, שישבו בעיקר באירופה, בחלק מן התרגומים שלהם. את מלך העופות האירופי, הוא ×”-eagle, כינו "נשר", משום שלא הכירו את הנשר המקראי ולא ידעו ×›×™ שמו ניתן לו על-שום ראשו הקרח. הם הכירו רק את הדימוי שלו בתנ"ך כעוף גדול, מלכותי ומרשים. (כך כינו את ×”-deer בשם "צבי", בעוד שבעצם הצבי המקראי הוא ×”-gazelle, ובאירופה מצוי האייל; וכן גם לגבי ×”-rabbit שהפך לשפן במקום ארנבון. שיבוש ×–×” נותר, אגב, במהדורה העברית החדשה של "שר הטבעות": סם קורא לארנבות "שפנים", כראוי להוביט כפרי שאינו מקפיד, או אינו יודע, את השמות המדוייקים – ובמקור coney, שהוא שם המוני לארנבת). כך נותר השיבוש "נשר" ל-eagle על מכונו כמה שנים, עד שבאו חוקרי הטבע והראו ×›×™ הנשר המקראי הוא, ללא ספק, ×”-vulture, ואילו eagle הוא עיט. וכך גם בעברית המודרנית. הכינוי "נשר" השתמר בכמה ספרים, אך אין ×–×” אומר שיש להנציח את הטעות. אפשר גם לאמר שהויכוח הוא האם אנו באים לתרגם את ההקשרים של eagle, או את המהות שלו. כלומר, האם חשוב יותר לציין שתורונדור הוא עיט (כפי שרואים בתמונות, ולא אוכל-נבלות מקריח) או להשתמש במילה המתארת אוכל-נבלות אך מאידך יש לה הקשר, בכמה מקורות אחרים, ל"מלך העופות"? בשני המקרים יש משום פשרה מסויימת, לדעתי. אך המילה "עיט" היא המתארת את העוף שטולקין התכוון אליו וצייר אותו, ולכן היא נבחרה.
  • הזקן הכפרי שונה לאיכר הזקן. במקור The Gaffer, שמובנו אינו "גנן" כפי שנטען בנספח לעצומה, אלא שיבוש המוני ל-godfather, סנדק, ומשמש ככינוי לאנשים זקנים באיזורים הכפריים. במקרה ×–×”, שני התרגומים נכונים, והבחירה היא פשוט עניין של טעם. לי נשמעת המילה "איכר" כמילה טבעית יותר לתיאור עובד-אדמה זקן מאשר המילה "כפרי".
  • נקרת הלם שונתה למצולת הלם. שינוי ×–×” אינו מוזכר בנספח לעצומה, אך שימש כמה פעמים לניגוח המהדורה החדשה, ולכן אני רואה לנכון לציין אותו כאן. במקור נקרא המקום Helm's Deep. המילה Deep כשם-עצם לתיאור מקום על היבשה אינה שגרתית, ולכן בחרנו במילה לא-שגרתית לתרגום: מצולה. כמו המילה מצולה, גם המילה deep באנגלית מתארת בדרך-כלל מקום עמוק בים – וכמו המילה deep, גם המילה מצולה יכולה לשמש למקום עמוק ביבשה. ראיה אחת לכך היא בביטוי "מצולות-ים": מדוע יש צורך לציין ים, אם מצולה היא ממילא רק בים? עדות שניה יש בתנ"ך, בספר זכריה: "רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה-אִישׁ רֹכֵב עַל-סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה" וגו' (זכריה א', ×—'). במקרה ×–×”, מצולה פירושה מקום עמוק, כמו גיא או עמק של נחל (שם מצויים הדסים).

סיכום

כפי שכתבתי בפתיחת המאמר, מטרתי היתה להראות כי המהדורה העברית החדשה של "שר הטבעות" היא אכן מהדורה מתוקנת ומדוייקת יותר מן התרגום הישן של רות לבנית. הראיתי כי יש שגיאות רבות וחמורות במהדורה הישנה, וכי כולן תוקנו במהדורה החדשה. נוסף על כך, התייחסתי ל"עיוותים" ולשגיאות במהדורה החדשה. מקצת הטענות אכן מוצדקות; אך רובן אינן כלל שגיאות, אלא עניינים של סגנון, של טעם וריח. בכל הנוגע לתרגום נכון או שגוי, אין הרבה מקומות בהם אפשר להראות בבירור כי המהדורה החדשה שגויה. במהדורה הישנה, לעומת זאת, יש מקומות רבים כאלה. יתרונה היחיד של המהדורה הישנה, לדעתי, הוא ערכה הרגשי והנוסטלגי: דור שלם של טולקינאים ישראליים גדל על תרגום זה, והתרגל לצליליו, למונחיו ולניסוחיו – אפילו לשגיאותיו (יש כמה טולקינאים רציניים שעדיין כותבים "איזילדור" או "גאמגי" למרות שהם יודעים שזהו כתיב שגוי – מתוך הרגל רב-שנים). ועדיין, אין בכך כדי להפוך אותה למדוייקת יותר או נכונה יותר מן המהדורה החדשה.

"כן, אבל…"

יאמר מי שיאמר: "כן, אבל למרות כל מה שאמרת כאן, המהדורה הישנה עדיין עדיפה בעיני על החדשה." אין לי בעיה עם גישה כזו, למען האמת – כל עוד היא אינה מתבססת על הנימוק "×›×™ המהדורה החדשה גם-כן שגויה ומעוותת". נימוק ×–×” פשוט אינו תופס, כפי שהראיתי במאמר ×–×”. אפשר לבוא ולטעון ×›×™ המהדורה הישנה "קולחת" יותר, ×›×™ היא יותר "קריאה", או שאתה מעדיף לקרוא על "איזילדור" ועל "צלבורן" ובלבד שלא תיתקל ב"עצנים" או ב"גמדאים". עניין של טעם, בהחלט. כפי שאמר סמוייז, מהדורת לוטם נתקעת לך בגרון, ותרגום לבנית נתקע לי בגרון… אינני יכול, או אינני רוצה, להתווכח עם מי שטוען ×›×™ תרגום השירים הישן מצטלצל לו הרבה יותר נעים מהתרגום הערוך החדש, או ×›×™ בחירת המונחים של לוטם צורמת לאזניו. יש קוראים רבים (ואני ביניהם) שגמדאים ועלפים עדיפים בעיניהם על גמדים, ננסים ובני-לילית, ושסגנונה של המהדורה החדשה הוא האהוב עליהם. בכל מקרה, אין לי ספק שד"ר לוטם הוציא תחת ידיו מהדורה עברית של "שר הטבעות" שהיא נכונה יותר ונאמנה יותר למקור מאשר התרגום הזקן והטוב, האח!

יובל כפיר

אפריל 2002

[1] משמעות הכותרת היא, כמובן: "Alas! The good old translation!"

[2] שפירושו "אבא של מעין" בסינדרין.

[3] אני זוכר היטב את רגע "גילוי" הנספחים שלי, כאשר קניתי את הכרך השלישי באנגלית, ועוד בטרם פתחתי אותו התפלאתי לראות שהוא עבה יותר מן הכרך הראשון – במהדורה העברית הישנה, הכרך השלישי הוא הדק ביותר. פליאתי התחלפה בתדהמה כשראיתי מה כלול באותו "עיבוי" פתאומי.

[4] בפרט, אינני מתכוון להתייחס לכתב-הפלסתר "מצולת-לוטם", המייחס למר לוטם כוונות-זדון ומניעים נסתרים (ובעקיפין, לפיכך, לי – שותפו לדבר-עבירה), למעט לנושא המילה "מצולה" עצמה.

מכתב מס' 181: למייקל סטרייט [טיוטות]

מתרגם: יובל כפיר[1]
יובל כפיר, המתרגם, עזר רבות לעמנואל לוטם בהכנת מהדורת התרגום החדש של שר הטבעות. כל המונחים והשמות העבריים במאמר זה תורגמו לפי נוסח המהדורה החדשה.

[לפני שכתב ביקורת על שר הטבעות כתב מייקל סטרייט, עורך ה"ניו רפבליק", לטולקין ושאל כמה שאלות: ראשית, האם הייתה "משמעות" מאחורי תפקידו של גולום בסיפור ובכישלונו המוסרי של פרודו בנקודת השיא; שנית, האם הפרק 'טיהור הפלך' כוון במיוחד לאנגליה של זמננו; ושלישית, מדוע הנוסעים האחרים צריכים להפליג מן הנמלים האפורים עם פרודו בסוף הספר – "האם זה מאותה סיבה שישנם אלה הזוכים בניצחון אך אינם יכולים ליהנות ממנו?"]

[ללא תאריך; כנראה מינואר או פברואר 1956.]

מר סטרייט היקר,

תודה לך על מכתבך. אני מקווה שנהנית משר הטבעות? נהנית היא מילת המפתח. שכן הוא נכתב על-מנת לשעשע (במובן הנעלה ביותר): להיות קריא. אין "אלגוריה" ביצירה כלל וכלל, בין אם מוסרית, פוליטית או עכשווית.

זהו "סיפור-פיות", אך כזה שנכתב – לפי האמונה שהבעתי פעם במאמר ארוך 'על סיפורי-פיות', עבור מבוגרים – שהם-הם הקהל הראוי עבורו.  משום שאני סבור שלסיפור-הפיות יש דרך משלו לשקף את "האמת", בשונה מאלגוריה, או סאטירה (בת קיימא), או "ריאליזם", ובמובנים מסוימים עוצמתו רבה מכל אלה.  אך תחילה עליו להצליח בתור מעשייה ותו לא, להלהיב, להשביע רצון, ואפילו לעתים לרגש, ובתוך עולם הדמיון הפנימי שלו לזכות באמונה (ספרותית). ההצלחה בכך עמדה בראש שאיפותיי.

אך, כמובן, אם אתה מעוניין לפנות לקהל "מבוגר" (בכל אופן, לאנשים בוגרים שכלית), הרי לא ניתן יהיה להשביע את רצונו, להלהיב או לרגש אותו, אלא אם כן נראה לו שהשלם, או האירועים, דן במשהו שמצדיק את התייחסותו, יותר, למשל, מאשר בסכנה ומנוסה גרידא: חייבת להיות נגיעה כלשהי ב"מצב האנושי" (של כל התקופות). וכך, משהו מהרהוריו ו"ערכיו" של המספר יישזר בהכרח בסיפור. אין זה זהה לאלגוריה. כולנו, בקבוצות או כיחידים, ממחישים עקרונות כלליים; אך אין אנו מייצגים אותם. ההוביטים אינם "אלגוריה" יותר מאשר (נאמר) הפיגמים שביערות אפריקה. גולום הוא עבורי רק "דמות" – יצור דמיוני, אשר בהינתן המצב פעל כך וכך תחת לחצים מנוגדים, כפי שנראה סביר שיפעל (תמיד יש גורם בלתי ניתן לחישוב בכל אדם, אמיתי או דמיוני: אחרת לא יהיה/תהיה אדם ייחודי אלא "טיפוס").

אנסה לענות לשאלותיך אחת לאחת. הסצנה האחרונה של השליחות עוצבה כפי שעוצבה פשוט משום שבהתייחסי למצב, ול"אופיים" של פרודו, סם וגולום, האירועים הללו נראו לי אמינים מבחינה מכאנית, מוסרית ופסיכולוגית. אך, כמובן, אם רצונך להפוך עוד בדבר, עלי לומר שבמסגרת סגנונו של הסיפור, ה"קטסטרופה" ממחישה את המלים המוכרות (רובד כלשהו שלהן): "מחל לנו על עוונותינו כשם שאנו מוחלים לאלה הפועלים עוון כנגדנו. אל תביאנו לידי פיתוי, אלא הושיענו מרע."[2]
אל תביאנו לידי פיתוי" וגו' היא התחינה הקשה יותר, וזו שמקדישים לה פחות מחשבה. ההשקפה, במונחים של הסיפור שלי, היא שאף על פי שלכל אירוע או מצב יש (לפחות) שני היבטים: תולדותיו והתפתחותו של הפרט (האם זהו דבר אשר הוא יכול להפיק ממנו טובה – טובה מהותית – לעצמו, או להיכשל בכך), ותולדות העולם (אשר תלויות בפעולתו כשלעצמה) – עדיין יש מצבים חריגים אשר בהם אנו עשויים למצוא עצמנו. מצבים "הקרבתיים", עלי לכנותם: רוצה לומר, מצבים אשר בהם "טובת" העולם תלויה בהתנהגותו של יחיד בנסיבות אשר תובעות ממנו סבל וסיבולת מעל ומעבר לרגיל – אפילו, כפי שעלול לקרות (או להיראות, מבחינה אנושית), דורשות חוסן גוף ונפש אשר אינו מצוי בו: במובנים מסוימים הוא נדון לכישלון, נגזר עליו להיכנע לפיתוי או להישבר על-ידי לחץ כנגד "רצונו": כלומר, כנגד כל בחירה אשר יכול היה לקבל או ניאות לבחור מרצונו החופשי, שלא בין המצרים.

פרודו עמד בפני מצב שכזה: לכאורה מלכודת שאין מנוס ממנה: קרוב לודאי שאדם בעל עוצמה פנימית גדולה יותר לא היה עומד זמן כה רב בפני מדוחי הטבעת המציעה לו שליטה; לאדם בעל עוצמה פחותה לא הייתה כל תקווה לעמוד בפני פיתוי זה ברגע ההכרעה הסופית. (פרודו לא היה מוכן לפגוע בטבעת עוד בטרם יצא לדרך, ולא היה מסוגל להפקידה בידי סם).

השליחות, מ.ש.ל., נדונה לכישלון מעצם היותה חלק מתוכנית ארצית, וגם נדונה להסתיים באסון כסיפור התפתחותו של פרודו הפשוט למדרגת "אציל", קידושו. לכישלון נדונה, וכשול כשלה ככל שהדברים אמורים בפרודו עצמו. הוא "התפקר", הפך ל"כופר" – ואני קיבלתי מכתב תוקפני אחד, אשר זעק שהיה צריך להוציאו להורג בעוון בגידה, לא להרעיף עליו כבוד. האמן לי, עד שקראתי זאת לא היה לי-עצמי מושג עד כמה עשוי המצב הזה להיראות רלוונטי לימינו. הוא נבע באופן טבעי מה"עלילה" שאת קוויה העיקריים טוויתי ב-1936. לא חזיתי שבטרם יפורסם המעשה ניכנס לעידן אפל אשר בו דרכי העינוי ועיוות האישיות יתחרו באלה של מורדור והטבעת ויעמידו את כולנו בפני הבעיה המעשית המתעוררת כאשר אנשים הגונים וישרי דרך נשברים והופכים לכופרים ולבוגדים.

אך בנקודה זו, "ישועת" העולם ו"ישועתו" של פרודו עצמו מושגות בשל הרחמים אשר הפגין קודם לכן, ובשל מחילתו על פגיעה. בכל נקודה שהיא היה האדם הזהיר אומר לפרודו שגולום ללא ספק[3] יבגוד בו, ועשוי לשדוד אותו בסוף. היה זה מעשה שטות "לרחם" עליו, להימנע מלהרוג אותו, או שמא אמונה מיסטית בערך המוחלט של הרחמים והנדיבות כשלעצמם, אפילו הם הרי-אסון בעולם הזמן. ואכן הוא שדד אותו ופגע בו בסוף – אך בשל "חסד", בגידה אחרונה זו התרחשה בדיוק בנקודת ההכרעה אשר בה אותו מעשה אחרון של רוע היה הדבר המועיל ביותר אשר יכול מישהו לעשות למען פרודו. מצב אשר נוצר בשל ה"חמלה" שלו הושיע אותו, ומשאו ניטל ממנו. בצדק רב זכה לכבוד הרם ביותר – משום שברור שהוא וסם מעולם לא הסתירו את מהלך העניינים המדויק. אשר לחריצת המשפט הסופי על גולום, בזאת אינני מעוניין לדרוש. זו תהיה חדירה ל"פרטיותו של האל" (Goddes privitee), כפי שכינו זאת בימי הביניים. גולום היה עלוב ומעורר-חמלה, אך בסופו של דבר הידרדר לכדי רשעות מתמשכת, והעובדה שזו הביאה לכדי טוב אין בה כדי ללמד עליו זכות. אומץ ליבו וכוח סבלו המופלאים, גדולים כשל פרודו ושל סם או אף עולים עליהם, בהיותם מוקדשים לרוע היו מרשימים, אך לא ראויים לכבוד. חוששני שאין זה משנה מהן אמונותינו, עלינו להכיר בעובדה שישנם אנשים אשר נכנעים לפיתויים, דוחים מעליהם את ההזדמנות לאצילות או ישועה, ונראה כי הם "ארורים". השאלה עד כמה הם ארורים, אם בכלל, אינה דבר הניתן למדידה במונחי המקרוקוסמוס (אשר בו הוא אף עשוי להביא לטוב). אך אנו, הנמצאים כולנו "באותה סירה", אל לנו לתפוס את מקומו של שופט כל הארץ. עוצמת שליטתה של הטבעת הייתה מעל ומעבר לכוחה של נשמתו העלובה של סמיאגול. אך לא היה עליו לשאת בה אלמלא הפך לגנב עלוב עוד בטרם נתקל בה. האם היה הכרח שייתקל בה? האם הכרחי שמי מאיתנו ייתקל אי-פעם בסכנה כלשהי? מעין תשובה תימצא אם ננסה לדמיין את גולום מתגבר על הפיתוי. הסיפור היה שונה לגמרי! בכך שדחה את הקץ, ולא קיבע לטוב את רצון סמיאגול שעדיין לא הושחת לחלוטין בויכוח בבור הפסולת, הוא החליש עצמו לקראת ההזדמנות האחרונה כאשר האהבה שניעורה בו לפרודו נמקה בקלות רבה מדי על-ידי קנאתו של סם לפני מאורתה של שילוב. לאחר מכן אבוד אבד.

אין התייחסות מיוחדת לאנגליה ב'פלך' – פרט, כמובן, לעצם העובדה שבתור אנגלי אשר גדל בישוב  "כמעט כפרי" קטן  בוורוויקשייר, בשולי היישוב הבורגני המשגשג ברמינגהם (בערך בתקופת יובל היהלום!) אני, כמו כל אדם אחר, נוטל את התבניות שלי מה'חיים' אשר אני מכיר.  אך אין כאן התייחסות ישירה למצב שלאחר המלחמה. אינני 'סוציאליסט' בשום מובן – אני סולד מ'תכנון' (כפי שברור בוודאי) בעיקר משום שה'מתכננים', כשהם עולים לשלטון, הופכים כה רעים – אך לא הייתי אומר שנאלצנו לסבול כאן את רשעותם של שארקי ובריוניו. אף על פי שרוחה של 'אייזנגארד', אם לא של מורדור, כמובן צצה ומופיעה תמיד. התוכנית הנוכחית להרוס את אוקספורד על-מנת לספק את צרכי המכוניות הממונעות היא דוגמה לכך[4]. אך יריבנו העיקרי הוא חבר בממשלה 'שמרנית'[5].  אך אפשר להחיל זאת כמעט על כל דבר בימים אלה.

כן: אני סבור ש'המנצחים' לעולם אינם יכולים ליהנות מה'ניצחון' – לא בתנאים שהם תיארו לעצמם; וככל שלחמו למען משהו כדי שייהנו ממנו בעצמם (בין אם זו השתלטות או שימור גרידא), כך ייראה להם ה'ניצחון' מספק פחות. אך לעזיבתם של נושאי-הטבעות יש פן אחר לחלוטין, בכל מה שנוגע לשלוש. עומד, כמובן, מבנה מיתולוגי מאחורי הסיפור הזה. למעשה הוא נכתב תחילה, ואולי כעת הוא עשוי לצאת בחלקו לאור. זוהי, עלי לומר, 'מיתולוגיה מונותיאיסטית אך "תת-בריאתית"'. אין שום התגלמות של האחד, של אלוהים, אשר נותר אכן מרוחק, מחוץ לעולם הזה, ונגיש ישירות רק לוואלאר או לשליטים. אלה תופסים את מקומם של 'האלים', אך הם רוחות ברואות, או אלה השייכים לבריאה הראשונית אשר מרצונם נכנסו אל תוך העולם[6]. אך האחד הוא בעל הסמכות הסופית, ולו שמורה (או כך היא נראית כאשר צופים בה מתוך הזמן הזורם) הזכות להתערב ולהכניס אל הסיפור את אצבע אלוהים: כלומר ליצור מציאויות אשר לא ניתן להקיש עליהן אפילו בעזרת ידיעה מלאה של העבר אשר קדם להן, אך בהיותן מציאותיות הן הופכות לחלק מהעבר-למעשה עבור כל הזמן שבא אחריהן (שזו הגדרה אפשרית ל'נס'). על-פי האגדה, עלפים ובני-אדם היו ההתערבות הראשונה מעין זו, אשר נעשתה בעצם כאשר ה'סיפור' היה רק סיפור ולא 'ממשות'; לפיכך, הם לא נֶהגו או נוצרו בשום מובן על-ידי האלים, הוואלאר, והם נקראו האֶרוּהִינִי או 'ילדי האלוהים', ועבור הוואלאר היו גורם שלא ניתן לחשבו: כלומר, הם היו בריות רציונליות בעלות רצון חופשי ביחס לאלוהים, מאותה דרגה היסטורית כשל הוואלאר, אם כי כוחם ומעמדם הרוחניים והשכליים היו פחותים בהרבה.

כמובן, ולמעשה מחוץ לסיפורי, עלפים ובני-אדם הם רק היבטים שונים של האנושיות, ומייצגים את בעיית המוות כפי שהוא נתפס על-ידי אדם סופי אך בעל רצון ומודעות-עצמית. בעולם מיתולוגי זה, העלפים ובני-האדם הם שארי-בשר בדמותם הגשמית, אך ביחסן של 'רוחותיהם' לעולם הזמן הם מייצגים שני 'ניסויים' שונים, אשר כל אחד מהם מתאפיין בנטייה טבעית ובחולשה משלו. העלפים מייצגים, לכאורה, את ההיבטים האמנותיים, האסתטיים והמדעיים הטהורים של הטבע האנושי, המורמים לדרגה גבוהה ממה שאכן קיים בבני-אנוש. כלומר: יש בהם אהבה עמוקה לעולם החומרי, ושאיפה לצפות בו ולהבינו באשר הוא ובתור 'אחר' – כלומר, כמציאות הנובעת מאלוהים במידה דומה  להם עצמם – לא כחומר גלם לשימושם או כבסיס לעוצמה. הם ניחנו גם ביכולת 'תת-בריאתית' או אמנותית מעולה. לפיכך הם 'בני-אלמוות'. לא 'לנצח', אלא להישאר עִם ובתוך עולם הבריאה, כל עוד נמשך סיפורו. כאשר הם 'נהרגים', על ידי פגיעה או השמדה של דמותם הגשמית, אין הם יוצאים מתחום הזמן, אלא נותרים בתוך העולם, בין אם בצורה לא-גשמית או בלידה-מחדש. דבר זה הופך למשא כבד בחלוף העידנים, בפרט בעולם בו יש זדון והרס (לא הזכרתי את הדמות המיתולוגית שלובשים הזדון או נפילת המלאכים באגדה זו). עצם השינוי כשלעצמו אינו מיוצג כמשהו 'זדוני': זהו הסיפור הנגול ונפרש, והתנגדות לו עומדת, כמובן, כנגד תוכניתו של אלוהים. אך החולשה העלפית במובנים אלה היא, באופן טבעי, להתחרט על העבר, ולהפוך למי שאינם מוכנים להכיר בשינוי: כאילו ישנא אדם ספר ארוך מאד אשר עדיין לא הסתיים, וירצה לעצור ולהתיישב בפרק אהוב. משום כך נלכדו במידה מסוימת ברשת נכליו של סאורון: הם חפצו ב'כוח' על הדברים כפי שהם (דבר הנבדל לחלוטין מאמנות), לממש את רצונם המיוחד בשימור: לעצור את השינוי, ולשמר את הדברים רעננים ונאים תמיד. 'שלוש הטבעות' היו 'טהורות', משום שמטרה זו, במידה מוגבלת, הייתה טובה, היא כללה את ריפויים של הנזקים האמיתיים של הזדון, לא רק את עצירת השינוי גרידא; והעלפים לא רצו לשלוט ברצונות אחרים, אף לא לחמוס את העולם כולו למען הנאתם שלהם. אך עם נפילת ה'כוח', התרסקו מאמציהם הקטנים לשמר את העבר. לא נותר עבורם דבר בארץ התיכונה מלבד הלאות. ולפיכך אלרונד וגלדריאל עוזבים. גנדלף הוא מקרה מיוחד. הוא לא היה יוצרהּ או בעליה המקוריים של הטבעת – אלא קירדן הפקיד אותה בידיו, לסייע לו במשימתו. גנדלף עמד לשוב, כיוון שתמו עמלו ושליחותו, לביתו, ארץ הוואלאר.

המעבר אל מעבר לים אינו מוות. ה'מיתולוגיה' יוצאת מנקודת-מבט עלפית. לפיה, היה בתחילה גן-עדן אמיתי עלי-אדמות, ביתם וממלכתם של הוואלאר, שהתקיים כחלק ממשי של הארץ.

אין 'התגלמות' של הבורא בשום מקום בסיפור הזה או במיתולוגיה. גנדלף הוא אדם 'ברוא', גם אם יתכן שהוא רוח אשר התקיימה לפני-כן בעולם הגשמי. תפקידו כ'קוסם' הוא מלאך או שליח מן הוואלאר או השליטים: לסייע לבריות הרציונליות בארץ התיכונה להתנגד לסאורון, שכוחו היה גדול מדי עבורם ללא עזרה. אך היות שהסיפור והמיתולוגיה האלה גורסים כי כוח – כאשר הוא שולט או רוצה לשלוט ברצונות ומחשבות אחרים (שלא על-ידי הסכמתם המודעת) – הוא זדוני, ה'קוסמים' הללו לבשו דמות של צורות-החיים אשר בארץ התיכונה, וכך סבלו את ייסורי הרוח והגוף. מאותה סיבה הם גם היו חשופים לסיכוני בשר-ודם: אפשרות ה'נפילה', החטא, אפשר לומר. עבורם יתבטא החטא בעיקר באי-סבלנות, אשר מובילה לרצון לאלץ אחרים  לשרת ולקדם את מטרותיהם הטובות, וכך, באופן בלתי-נמנע, בסופו של דבר לשאיפה הפשוטה לאכוף את רצונם בכל דרך שהיא. לזדון זה נכנע סארומן. גנדלף לא נכנע לו. אך המצב הורע כל-כך בשל נפילתו של סארומן, שה'טובים' נדרשו ליתר מאמץ והקרבה. וכך ניצב גנדלף בפני המוות ומצא את מותו; וחזר או נשלח חזרה, כדבריו, בעוצמה מוגברת. אך גם אם זה עשוי להזכיר את הברית החדשה, אין זה אותו הדבר כלל ועיקר. התגשמות האלוהים היא דבר גדול עד אינסוף מכל מה שאי פעם אעז לכתוב. כאן אני דן רק במוות כחלק מטיבו הרוחני והגשמי של האדם, ובתקווה נטולת הבטחות. משום כך אני רואה את סיפור ארוון וארגורן כחלק החשוב ביותר בנספחים; הוא חלק מהסיפור החיוני, ומיקומו נובע רק מכך שלא הייתה דרך לשלב אותו בסיפור-המעשה הראשי מבלי להרוס את מבנהו: אשר מתוכנן להיות 'הוביטו-צנטרי', כלומר, בעיקרו בחינה של האצלתם (או קידושם) של פשוטי-עם.

[אף אחת מהטיוטות אשר מהן הורכב מכתב זה לא הושלמה.]

[1] תורגם מאנגלית ע"י יובל כפיר (אייתלאדאר). תודה מקרב לב לרמי שלהבת (גרומיט) על העריכה וההערות המאלפות.

[2] מתוך "תפילת האל" (The Lord's Prayer), אחת התפילות המרכזיות ביותר בנצרות. – המתרגם.

[3] לא לגמרי "ללא ספק". הנאמנות המגושמת של סם הייתה הדבר האחרון אשר דחף את גולום אל מעבר לקצה, כאשר עמד לחזור בו. [הערת המחבר]

[4] הכוונה להצעה ל"כביש עוקף" דרך אחו קרייסטצ'רץ'. [הערת העורכים] (האחו הוא חלק מאוניברסיטת אוקספורד, וצמוד לקולג' מרטון אשר בו כיהן טולקין כפרופסור החל משנת 1945. – המתרגם)

[5] במקור 'Tory', הכינוי הבריטי לשמרנים. – המתרגם.

[6] הם לקחו חלק ב'יצירתו' – אך רק באותו מובן שאנו 'יוצרים' יצירת אמנות או סיפור. מימושו, המתנה של הענקת מציאות ברואה לעולם, באותה רמה כשלהם, הייתה מעשהו של האל האחד. [הערת המחבר]