גלאדריאל וקלבורן מתוך סיפורים שלא נשלמו

הקדמה

מאמר זה הינו תמליל הרצאתו של פרופסור קורי אולסן מ Mythgard Academy מתוך הקורס העוסק בסיפורים שלא נשלמו

למרות שהפרק נקרא ההסטוריה של גלאדריאל וקלבורן, הוא בעיקר סיפורה של גלאדריאל.
קשה לחשוב על עוד מערכת נישואין, בסיפוריו של טולקין, כה לא מאוזנת כמו זו של גלאדריאל וקלבורן. בסיפורים אחרים, למשל של ת'ינגול ומליאן, ברן ולות'יין, ארגורן וארוון, טיפס בן הזוג בסולם המעמד החברתי באמצעות הנישואין לבת זוגו, אולם בכל המקרים האחרים אותו בן זוג הינו דמות בעלת חשיבות בפני עצמה בסיפור. בסיפורם של קלבורן וגלאדריאל נוכחותו של קלבורן כמעט ואינה מורגשת, ונדמה שהסיפור לא היה משתנה אילו הוא לא היה קיים בטקסט. למרות כך, חשיבותו הינה בעצם היותו בן זוג לגלאדריאל, בכך שהיא בחרה לחלוק את חייה ולא נותרה דמות מרוחקת.

לאורך ההרצאה מתייחס פרופסור אולסן למוצאו של קלבורן, המשתנה מגירסה לגירסה. לצורך כך הוא מקדיש מספר מילים, במאמר מוסגר, להיווצרות של קבוצות האלפים השונות:

החלוקה הראשונה התרחשה כאשר הואלאר הזמינו את האלפים לבוא לגור איתם במערב, בואלינור. חלק מן האלפים נענו להזמנה, וחלקם סרבו, והעדיפו להשאר. אלו שנשארו מכונים אברי, המסרבים. עליהם כמעט ואין מידע נוסף.

השאר, אלה שיצאו למסע, היו בני שלושה שבטים: הואנייר, הנולדור והטלרי. הואנייר והנולדור עברו כולם לואלינור. מבין הטלרי, נשרו קבוצות לאורך הדרך. הקבוצה הראשונה מבין הטלרי שהחליטה לא להמשיך ולחצות את הרי הערפל הפכה להיות הננדור. אלו האלפים שהתיישבו בלוריין, ביער-ירק הגדול (אשר הפך ליעראופל בתקופה מאוחרת יותר), בעמק האנדואין וכדומה. בשלב מאוחר יותר, חלקם בכל זאת חצו את הרי הערפל אל תוך בלריאנד, והם אלו שנודעו בשם האלפים הירוקים.

מבין הטלרי שחצו את הרי הערפל, נותרו חלק בבלריאנד. אלפים אלו הם הסינדר, או האלפים האפורים. הם מתקדמים יותר מן הננדור מבחינה תרבותית בשל השפעתם של אֶלוּ תִּ'ינְגוֹל שביקר בואלינור כאחד מן השליחים, ומליאן מלכתו, שהיתה מן המאיאר.

אותם אלה מבני הטלרי שהגיעו לואלינור מכונים טלרי. (על מערכות היחסים בין קבוצות האלפים השונות במאמר כינויים – זהות עצמית ואחרת בין האלפים בעידן הראשון)

מבט על לעומת מבט אל תוך

בהרצאותו הראשונה בקורס דיבר פרופסור אולסן על שתי צורות הסתכלות על טקסטים. לצורך כך הוא התייחס לקטע מתוך מאמר בשם Meditation in the tool shed מאת C.S.Lewis, המתאר כיצד המתבונן נמצא בתוך מחסן כלים חשוך, ומתוך סדק בקיר מסתננת לה קרן אור יחידה. המתבונן יכול לראות את העמוד הדקיק הזהוב ואת רסיסי האבק הזעירים המפוזרים לאורכו. כאשר המתבונן משנה את מקומו, ומכניס את עינו לתוך קו האור של הקרן, הכל נראה שונה לחלוטין. המחסן החשוך הופך להיות שולי ובלתי נראה, ובמקומו יכול המתבונן לראות מבעד לסדק הזעיר בקיר את השמיים התכולים, את העצים, ואת השמש הנמצאת מאחוריהם. לואיס משתמש בדוגמא כמטאפורה לצורות שונות של התנסויות. התנסות בצורה של הסתכלות על הקרן, לעומת הסתכלות אל תוך הקרן. ובהשאלה לכתביו של טולקין, הסתכלות חוץ סיפורית לעומת הסתכלות פנים סיפורית.

הציטוט הבא הינו חלק מתוך ההקדמה לפרק על גלאדריאל וקלבורן מאת כריסטופר טולקין:

שום פרק בתולדות הארץ התיכונה אינו בעייתי יותר ממעשה גָלַדְרִיאֵל וקֶלֶבּוֹרְן, ויש להודות בקיומן של סתירות צורמות "המעוגנות במסורות"; או אם מעיינים בדבר מנקודת-מבט אחרת, נראה כי תפקידה של גָלַדְרִיאֵל וחשיבותה הסתמנו רק בהדרגה, וסיפורה עבר שינויי-נוסח מתמידים.1

אפשר לראות כיצד כריסטופר טולקין נוקט בשיטת ההסתכלות אל תוך קרן האור במשפט הראשון, ועובר להסתכלות על קרן האור בחלק השני.

אם מסתכלים על כתבי טולקין לאורך הזמן כמסורות שהועברו ויצרו את המסורות של ארדה, ניתן לאמר שהסיפורים על גלאדריאל וקלבורן אשר הועברו על ידי אנשים מסויימים יוצרים סתירה שאינה מתיישבת עם סיפורים שהועברו על ידי אחרים. לעומת זאת אם בוחנים את תהליך היצירה של טולקין לאורך הזמן ניתן לראות על פי הסיפורים כיצד תפקידה של גלאדריאל קיבל משמעות רבה יותר בכל שלב לאורך הדרך.

ההרצאה הזו הינה ברובה מנקודת מבט של הסתכלות על הקרן, כלומר בחינת השלבים השונים של התפתחות הסיפור. הסיבה לכך היא שתוכן סיפורה של גלאדריאל עבר שינויים כה רבים ומשמעותיים, שאין כמעט נקודה יחידה שדרכה ניתן להסתכל אל תוך הקרן.

ממעוף הציפור

בהרצאתו, מחלק פרופסור אולסן את סיפורה של גלאדריאל לארבעה גירסאות.
סיפורה של גלאדריאל נוצר בשלב מאוחר יחסית לעומת סיפורים אחרים. סיפורם של טואור וטורין טוראמבר המופיעים בפרק הראשון של סיפורים שלא נשלמו נוצרו בגירסאותיהם הראשונות כבר בשנות העשרה והעשרים של המאה העשרים. סיפורה של גלאדריאל נולד לראשונה כאשר טולקין כתב את שר הטבעות, באמצע שנות החמישים. דמותה איננה נמצאת בלג'נדריום לפני כן.

במובן הזה, סיפורה של גלאדריאל בסיפורים שלא נשלמו אינו סיפור רקע לסיפור של שר הטבעות, אלא ספין-אוף. למרות שהסיפור נראה במבט ראשון כרקע, כסיפור האמיתי שנמצא מאחורי הסיפור בשר הטבעות, המצב הוא הפוך. טולקין יצר את סיפור הרקע לאחר יצירת שר הטבעות. התימוכין לטענה זו יופיעו בהמשך.

סיפורה של גלאדריאל הוא דוגמא להשפעה של שר הטבעות על הסילמריליון.2

פרופסור אולסן מחלק את סיפור גלאדריאל לארבע גירסאות מבחינת שלבי התפתחות הסיפור:

  1. ההקדמה הקצרה שכריסטופר טולקין נותן בתחילת הפרק היא הגירסה הראשונה. שלב ההתהוות של גלאדריאל התרחש בד בבד עם שלבי ההתהוות של שר הטבעות, והגירסה איננה מאוד מפותחת מבחינת פרטי הסיפור.
  2. התפתחות סיפורה של גלאדריאל במשך תקופת שר הטבעות, כחלק מן ההשלמות שנועדו לענות על חורים ושאלות. גרסת הסיפור השניה היא חלק מתהליך זה, ונמצאת באינדקסים של שר הטבעות.
  3. מאוחר יותר, בסוף שנות השישים חזר טולקין לסיפור וסיפר אותו שוב, בצורה שונה מאשר בפעמים הקודמות.
  4. הגירסה הרביעית נכתבה על פי כריסטופר טולקין בחודש האחרון לחייו של טולקין, והיא שונה במהותה מכל שאר הגירסאות שקדמו לה.

גלאדריאל 1.0: הרחק מן ההמולה

מלכתחילה, התפיסה המוקדמת ביותר היא שגָלַדְרִיאֵל יצאה מבלריאנד וחצתה את ההרים מזרחה לבדה, לפני סוף העידן הראשון, ושהיא פגשה את קֶלֶבּוֹרְן בארצו שלו, בלוריין; הדבר נאמר מפורשות בכתבים שלא יצאו לאור, ואותו רעיון עצמו מקנן מאחורי דבריה של גָלַדְרִיאֵל לפרודו (אחוות הטבעת II, המראה של גלאדריאל), כאשר סיפרה על קֶלֶבּוֹרְן כי "הוא שוכן במערב מאז ימי השחר, ואנוכי שוכנת עמו שנים לאין מספר; כי לפני נפילת נַרְגוֹתְ'רוֹנְד וגוֹנְדוֹלִין עברתי את ההרים, ויחדיו במרוצת עידני העולם, לחמנו כנגד התבוסה המתמשכת." קרוב לוודאי שקֶלֶבּוֹרְן היה לפי תפיסה זו אלף מן הנַנְדוֹר (דהיינו אחד הטלרי שסירבו לחצות את הרי הערפל במסע הגדול מקויביינן (Cuiviénen-מי ההתעוררות)). 1

כריסטופר טולקין מצטט את הקטע זה מתוך שר הטבעות, על מנת לתמוך בטענתו שגירסה זו היא הבסיס. אין פרטים רבים על הסיפור הזה. גלאדריאל בגירסה זו מצטיירת כמבודדת מכל ההתרחשויות המרכזיות בבלריאנד בחלק האחרון של העידן הראשון. בטרם נפילת ממלכות נרגות'רונד וגונדולין, היא חצתה את ההרים מזרחה, מבלריאנד לאריאדור, ללותלוריין, ושם נשארה. הם נלחמו יחדיו נגד התבוסה המתמשכת, אבל זהו ביטוי שאין מאחוריו כל פרטים נוספים.

בגירסה זו, קלבורן נמצא בשלב חברתי נמוך מאוד יחסית לגלאדריאל. אולם הנקודה המשמעותית יותר היא חוסר הופעתה של גלאדריאל באף אחת מכל ההתרחשויות בהסטוריה של הארץ התיכונה עד לנקודת הזמן שבה מגיעה חבורת הטבעת ללוריין. גלאדריאל אינה מתארת את עצמה כמי שלקחה חלק באילו מן ההתרחשויות, דבר המשתקף גם בטקסטים השונים. היא אינה מופיעה בטקסטים שנכתבו לפני אמצע שנות החמישים, הזמן שבו כתב טולקין את סיפור חבורת הטבעת. לא בהוביט או בגירסאות הטיוטה שלו (כפי שהן מופיעות בהסטוריה של ההוביט מאת ג'ון ראטליף), ואף לא בגירסאות הטיוטה של שר הטבעות (בכרכים 6,7,8 של ההסטוריה של הארץ התיכונה), לפני לות'לוריין.

למרות שאנחנו יודעים כי גלאדריאל הינה דמות מרכזית ובעלת השפעה גדולה על ההתרחשויות בשלושת העידנים הראשונים בארץ התיכונה, אין לכך כל רמז בשר הטבעות, לפני לות'לוריין. קירדן ואלרונד עמדו לצידו של גיל-גאלד בדאגורלד, בסיפור הברית האחרונה, אולם גלאדריאל אינה מוזכרת. בסיפור נומנור, אין איזכור לגלאדריאל. במועצתו של אלרונד, כאשר מסופר סיפור יצירת טבעות הכוח, היא אינה נזכרת בשום צורה. גם לא בדרך, כאשר חבורת הטבעת עוברת בהולין. היא מופיעה לראשונה כאשר חבורת הטבעת מגיעה ללות'לוריין ופוגשת אותה. וגלאדריאל מאשרת את כל הנאמר למעלה באומרה כי היא שהתה מזה עידנים עם קלבורן בלוריין.

מרגע שדמותה של גלאדריאל קרמה עור וגידים, היא הופכת לדמות מרכזית, שחשיבותה הולכת וגדלה, ותפקידה הולך ומקבל משקל ככל שהזמן עובר. היא זו שנותנת את צלוחית האור לסאם, ועליה הוא חושב ברגעיו הקשים במורדור. לא על אלרונד למשל. אולם סיפור הרקע שלה עדיין מוגבל מאוד בשלב זה ל"שנים לאין מספר שכנתי כאן. דברים התרחשו במקומות אחרים, אבל אני לא הייתי שם." לאור החשיבות ההולכת וגדלה של גלאדריאל במשך כתיבת שר הטבעות, לא מפתיע שסיפור הרקע הראשוני עבר שינוי, למרות שחלק מסיפורי הרקע הבאים שנכתבו עבור גלאדריאל, עומדים בסתירה לסיפור רקע זה. "טרם יבש הדיו על שר הטבעות", וכבר סיפור הרקע שמופיע בנספח B בשר הטבעות סותר את סיפור הרקע המופיע באחוות הטבעת, כפי שמציין כריסטופר טולקין.

גרסת גלאדריאל 1.0 לא האריכה ימים.

גלאדריאל 2.0: במרכז העניינים

הסיפור המוקדם (להוציא את החרם והחנינה) אשר אליו מתייחסים הסילמריליון, הדרך הולכת ונמשכת ונספח B של שר הטבעות, הוא ברור למדי: גלאדריאל, אשר ×”×’×™×¢×” לארץ התיכונה כאחת ממנהיגי הקבוצה השניה של הנולדור, פגשה את קלבורן בדוריאת' ונישאה לו מאוחר יותר. הוא ×”×™×” נכדו של אלמו (Elmo), אחיהם הצעיר של אלווה (Elwë, Thingol) ואולווה (Olwë), דמות עלומה שלא ידוע עליה דבר מלבד זאת שהיה "אהוב על אלווה ובמחיצתו נשאר". (בנו של אלמו ×”×™×” גאלד'ון (Galadhon) ובניו היו קלבורן וגאלת'יל (Galathil). גאלת'יל ×”×™×” אביה של נימלות' (Nimloth), אשר נישאה לדיור (Dior), יורשו של ת'ינגול, והיתה אמה של אלווינג (Elwing). על פי אילן יוחסין ×–×”, קלבורן ×”×™×” שאר בשרה של גלאדריאל, נכדתו של אלווה מאלקוולונדה (Alqualondë), אם ×›×™ לא קרוב כל כך כמו בגירסה על פיה הוא ×”×™×” נכדו של אולווה). טבעי להניח ×›×™ קלבורן וגלאדריאל נכחו שניהם בחורבן דוריאת' (במקום אחד צויין שקלבורן "נמלט מביזת דוריאת'"), וייתכן שסייעו בבריחת אלווינג לנמלי סיריון עם הסילמריל – אולם הדברים לא נאמרו במפורש באף מקום. קלבורן מוזכר בנספח B של שר הטבעות כמתגורר באותו זמן בלינדון שמדרום ללון (Lune), אולם בתחילת העידן השני הם חצו את ההרים לאריאדור.1

כפי שניתן לראות, גירסה זו כבר שונה לחלוטין. ההיסטוריה הראשונית שטווה טולקין, ואשר נזכרת באחוות הטבעת, הותאמה לעובדה שגלאדריאל (וקלבורן) לא היו חלק מסיפורי הסילמריליון. השוני המרכזי בגירסה זו הוא מיזוגם אל תוך ההיסטוריה של הסילמריליון. גלאדריאל היא חלק מן הנולדור שהגיעו עם פינגולפין, היא היתה בדוריאת' ונכחה בחורבנה, וכנראה היתה עם אלווינג בסיריון. לאחר מכן הם היו בלינדון, החלק היחיד שנותר מבלריאנד לאחר שמלחמת החרון בסוף העידן הראשון הרסה אותה.

מוצאו של קלבורן שונה בגירסה זו. הוא כבר אינו ננדור שדר בחלק המזרחי של הרי הערפל מאז ההתחלה, אלא בן לבית המלוכה של הסינדר, מעמד גבוה מן המעמד הראשוני שלו. אולם גם מעמדה של גלאדריאל עלה. כאן היא כבר מצאצאיו של פינווה, ובעלת חלק בשיבת הנולדור לארץ התיכונה. כך שהפער במעמדות ביניהם נותר כפי שהיה.

בטקסט המצוטט לעיל מעלה כריסטופר טולקין הרהור מעניין שנראה הגיוני על בסיס הטקסט, ואולם מתחתיו מסתתרת ×”× ×—×”: ייתכן שסייעו בבריחת אלווינג לנמלי סיריון עם הסילמריל – אולם הדברים לא נאמרו במפורש באף מקום. ההרהור סביר משום שידוע ×›×™ גלאדריאל וקלבורן היו בדוריאת', ידוע שהם נמלטו מן החורבן ×›×™ היו בחיים לאחר מכן, וידוע ×›×™ אלה שנמלטו נסו עם אלווינג לנמלי סיריון, לכן הגיוני שכך גם הם. ×”×”× ×—×” שהם לא סתם שרדו, אלא ש"סייעו בהמלטות". כלומר, ×”×™×” להם תפקיד משמעותי, לא סתם עוד "פנים בקהל", גם היא סבירה, משום שטולקין חזר ושינה את הסיפור כדי למקם אותם בדוריאת', ולכן סביר שהכוונה היתה לתת להם תפקיד בעל משקל.

עד שלב זה, לא גררה הכנסת דמותה של גלאדריאל בדיעבד אל תוך סיפורי הסילמריליון הקיימים, שינויי עלילה מהותיים. היא מוזגה אל תוך קהל הנולדור שבאו עם פינגולפין מאמאן (Aman), ומיקומה בדוריאת' לא הצריך תיקוני עלילה משמעותיים. אולם לא כך הוא ההמשך.

לאחר סיום מלחמת החרון העניקו הואלאר חנינה לגולי הנולדור, והזמינו את כל שאר האלפים שרצו בכך, לעבור למערב. חלק גדול נענה והפליג לואלינור. גיל-גאלד, המלך העליון של אלה אשר בחרו להישאר, קבע את ממלכתו בלינדון, וגלאדריאל וקלבורן היו ביחד איתו באותו זמן. ואולם גלאדריאל, הנולדו, לא נשארת עם המלך העליון של הנולדור. היא וקלבורן חוצים את ההרים מזרחה לאריאדור, ומקימים ממלכה.

בגירסה הזו בחרו רבים מן הנולדור לחצות את ההרים מזרחה לאריאדור, במקום להשאר עם מלכם בלינדון, וגלאדריאל וקלבורן במרכז הסיפור, ייסדו את הממלכה החדשה, ארגיון. אולם כאשר מסופר סיפור הטבעות במועצת אלרונד באחוות הטבעת, קלברימבור הוא המנהיג, יוצר הטבעות וזה אשר למד על בגידת סאורון. זהו הסיפור כפי שהיה בגרסת גלאדריאל 1.0.
כיצד אם כך ניתן לשלב בין הגירסה המשוכתבת (רטקון3 שני, הראשון היה עצם הכנסת גלאדריאל לסיפורי הסילמריליון) לבין הכתוב בשר הטבעות?
והיכן דמותו של סאורון, שיש לשלבה בסיפור, כיון שהיא כה מרכזית ביצירת טבעות הכוח, שהינן הבסיס לקיום הסיפור של שר הטבעות:

בארגיון התחזה סאורון לשליח הואלאר, אשר נשלח מטעמם לארץ התיכונה ("ובכך הקדים את האיסטרי"), או הצטווה על ידם להשאר בה ולהושיט עזרה לאלפים. הוא נוכח מייד שגלאדריאל תהיה הקשה במתנגדיו, והמכשול הגדול ביותר בדרכו, ולפיכך השתדל לרצותה ונשא את הבוז שגילתה כלפיו בסבלנות ובאדיבות למראית עין. [לא ניתן הסבר במתווה החטוף הזה לבוז שרחשה גלאדריאל לסאורון, אלא אם ראתה מבעד למסווהו, או מדוע, אם אכן הבחינה בטיבו האמיתי, התירה לו להשאר בארגיון.] סאורון הפעיל את כל קסמיו על קלברימבור ורעיו החרשים, אשר הקימו אחווה או גילדה, רבת עוצמה בארגיון, הגוויית-אי-מירדאין (Gwaith-i-Mírdain); אולם הוא פעל בחשאי, ללא ידיעתם של קלבורן וגלאדריאל. בטרם חלף זמן רב, היו הגוויית-אי-מירדאין נתונים להשפעתו של סאורון, משום שבתחילה הפיקו תועלת רבה מהדרכתו בנבכיה הסודיים של אומנותם. כה גדולה היתה שליטתו במירדאין עד כי לבסוף הוא שיכנע אותם להתמרד כנגד גלאדריאל וקלבורן ולתפוס את השלטון בארגיון. והדבר אירע מתישהו בין 1350 ל- 1400 לעידן השני. אז עזבה גלאדריאל את ארגיון ועברה דרך קהזאד-דום (Khazad-dûm) ללוריננד (Lórinand), ולקחה עמה את אמרות ואת קלבריאן. אולם קלבורן מיאן להיכנס למשכנות הגמדים והוא נשאר מאחור בארגיון, וקלברימבור התעלם ממנו. בלוריננד לקחה גלאדריאל את השלטון וההגנה כנגד סאורון. 1

החלק המצוטט למעלה יוצר את החיבור בין סיפור ארגיון כפי שהוצג במועצת אלרונד, לבין מעמדה של גלאדריאל כשליטה בעיר בסיפור הנוכחי. בשר הטבעות ארגיון היא מקום מושבה של גילדת החרשים עם קלברימבור כמנהיג. על פי הסיפור במועצת אלרונד פיתוי חרשי האחווה הוביל בסופו של דבר ליצירת הטבעת האחת. על פי הסיפור הנוכחי קלברימבור לא היה מלכתחילה מנהיג ארגיון שהתפתה, אלא שנפילתו תחת קסמיו של סאורון, תוך כדי השחתתו היא הסיבה לכך שהוא תפס את השלטון בעיר. מוטיב שמדגיש את הרעיון שמאחורי הטבעת האחת.

ומה עושה גלאדריאל? היא עוזבת. היא לא מנסה להאבק בקלברימבור, ולא חושפת את סאורון. אילו היא היתה מנסה לשמר את כוחה כנגד קלברימבור, זה יכול היה להדרדר עד כדי מלחמת אחים נוספת, מה שכמובן היה משחק לידיו של סאורון ומטרותיו. גלאדריאל בסיפור הזה מצטיירת כבעלת כוח והשפעה, אך גם כבעלת חוכמה וענווה.

בגירסה זו, כפי שמצביע גם כריסטופר טולקין בעצמו בסוגריים המרובעים, יש חור משמעותי והוא, כיצד הצליח סאורון להתקדם במעשיו. היו לטולקין שתי אפשרויות בהקשר לגלאדריאל כשליטה בארגיון: הראשונה, לתת לה לפול ברשתו של סאורון ולהאמין לו. השניה, להכריח את סאורון לעקוף אותה. האופציה הראשונה לא היתה אפשרית מכיון שחלק הסיפור על פיו גיל-גאלד ואלרונד דחו את סאורון מלינדון, כבר היה קיים, והפלת גלאדריאל ברשתו של סאורון תיגרום לה להראות כבעלת חוכמה פחותה מן השניים. קו שאינו תואם את דמותה של גלאדריאל בגירסה 2.0. ואולם הדרך השניה, זו שנבחרה הותירה סימני שאלה. מצד אחד גלאדריאל לא קיבלה את סאורון כפי שהציג את עצמו, אולי חשדה בו, אולם ללא סיבה ברורה לגרש אותו, היא לא יכלה לעשות הרבה, והתירה לו להשאר, מה שהוביל לתוצאות הרסניות.

הפיסקה האחרונה של הסיפור שבה לעסוק בגלאדריאל, ולתאר כיצג גברה הכמיהה לים בלבבה, ונעשתה כה עזה (אם כי היא ראתה חובה לעצמה להישאר בארץ התיכונה כל עוד לא הודבר סאורון) עד כי גמרה אומר לעזוב את לוריננד ולהתגורר בקרבת הים. היא הפקידה את לוריננד בידי אמרות, חצתה שוב את מוריה עם קלבריאן ובאה לאימלדריס, כדי לחפש את קלבורן. שם (כך נראה) מצאה אותו, ושם הם התגוררו ביחד במשך זמן רב. היה זה אז שאלרונד ראה לראשונה את קלבריאן והתאהב בה, אולם לא אמר מאומה על כך. בזמן זה כאשר גלאדריאל שהתה באימלדריס, המועצה אשר הוזכרה לעיל התכנסה. במועד מאוחר יותר [התאריך לא צויין] עזבו גלאדריאל וקלבורן ביחד עם קלבריאן את אימלדריס, אל הארצות המיושבות בדלילות שבין שפך הגואתלו (Gwathló) לבין אתיר אנדואין (Ethir Anduin). שם הם גרו בבלפלס, במקום שלאחר מכן נקרא דול אמרות. לשם בא בנם אמרות מדי פעם לבקרם, ואלפי ננדורין מלוריננד שהצטרפו אליהם, הגדילו את חבורתם. לא היה זה אלא הרחק אל תוך העידן השלישי, כאשר אמרות אבד ולוריננד היתה בסכנה, שגלאדריאל שבה לשם, בשנת 1981.
1

במאמר מוסגר, עובדת הכמיהה לים וישיבתה של גלאדריאל בבלפלס בשל כך, ניתנת כהסבר לסיבת קיומו של יישוב ננדורי באזור.

גלאדריאל 2.1: החרם

סיבות ומניעים שונים ניתנו לאורך הזמן להשארותה של גלאדריאל בארץ התיכונה. בקטע שצוטט לעיל מתוך הדרך הולכת ונמשכת נאמר במפורש: "אחרי שהופל מורגות' בסוף העידן הראשון הוטל חרם על שיבתה, והיא השיבה בגאווה כי אין ברצונה לעשות כך." אין לכך איזכור מפורש בשר הטבעות, אולם במכתב שנכתב ב- 1967 הבהיר אבי:

הגולים הורשו לחזור, מלבד אחדים מן הבולטים במנהיגי המרד, אשר מביניהם בתקופת שר הטבעות, נותרה רק גלאדריאל. כאשר נשאה את קינתה בלוריין, היא האמינה כי זוהי גזרה לצמיתות, כל עוד הארץ קיימת. לכן היא מסיימת את הקינה במשאלה או תפילה שתוענק לפרודו, כחסד מיוחד, שהות של טהרה (אך לא ענישה) בארסאה, האי הבודד הניצב כמטחווי ראייה מאמאן, למרות שעבורה הדרך סגורה. משאלתה נענתה, וגם החרם האישי שהוטל עליה הוסר, כגמול על שירותיה במאבק נגד סאורון, ומעל לכל בזכות עמידתה בפיתוי ליטול את הטבעת כאשר הוצעה לה. כך שבסוף אנו רואים אותה יורדת לספינה.

הצהרה זו, חיובית ככל שתהיה כשלעצמה, אינה מוכיחה כי רעיון החרם על שיבתה של גלאדריאל למערב היה קיים כאשר הפרק "פרידה מלוריין" נכתב, שנים רבות קודם לכן, ואני נוטה לחשוב שהוא לא היה קיים.
1

קורה כאן משהו מעניין. טולקין חוזר לאחור ומשנה את סיפור גלאדריאל, כדי ליצור רקע למה שנכתב בשר הטבעות, אולם תוך כדי כך נוצרת מערכת יחסים מורכבת בין הסיבה והתוצאה. הניתוח של הסיפור הנוכחי מבוסס בחלקו, כפי שהוא מסביר במכתב שמצטט כריסטופר טולקין, על קריאה מדוקדקת של שר הטבעות. טולקין מוסיף מימד חדש, שכבה חדשה, שנראית כאילו היא מסבירה את מה שקורה בשיר, למרות שבמקור, כשנכתב השיר, ההסבר כלל לא היה קיים.

רעיון החרם נולד רק בשנות השישים ובאופן כרונולוגי קרוב יותר לגירסת גלאדריאל 3.0, אולם הוא משמש מעין שלב מעבר בין גירסה 2.0 לגירסה 3.0 מבחינה רעיונית. זהו אלמנט המוסיף עומק ומשקל לבחירתה של גלאדריאל בשר הטבעות לא לקבל את הטבעת שהוצעה לה, אלא לדעוך ולעבור מערבה.

גלאדריאל 3.0: שיעור קומה גדול עוד יותר

גלאדריאל היתה הגדולה מבין הנולדור, להוציא אולי את פאנור, אם כי היא היתה חכמה ממנו, וחוכמתה גדלה במשך השנים הארוכות.
השם שניתן לה על ידי אמה היה נרוון (Nerwen) ("עלמה-גבר"), והיא גבהה אף יותר מעבר למידה הנהוגה בין נשות הנולדור. היא היתה חזקה בגוף, נפש וכוח רצון, והיתה בת תחרות גם לגדולים בין חכמי המסורה וגם לאתלטים מבין האלדר בימי נעוריהם. אפילו בין האלדר נחשבה ליפה, ושערה היה שם דבר לפלא שאין כמותו. הוא היה זהוב כשערו של אביה ושל אמה-זקנתה אינדיס, אולם עשיר וקורן הרבה יותר. כי בזהבו נגע שמץ מגון כסף-הכוכבים של אמה, והאלדר אמרו כי אור שני העצים, לאורלין וטלפריון, נלכד במחלפותיה. רבים חשבו כי אמירה זו היא שהעלתה לראשונה על לב פאנור את המחשבה על כליאת אור העצים ומזיגתו, אשר לימים לבשה צורה בידיו בדמות הסילמרילים. כי פאנור הביט על שערה של גלאדריאל במזיגה של פליאה ועונג. הוא ביקש שלוש פעמים קווצת שער, אולם גלאדריאל מאנה לתת לו אפילו שערה אחת. בין שני השארים הללו, הגדולים מבין האלדר בואלינור, לא שררה ידידות מעולם.
1

עד לגירסה זו היו השינויים שנעשו בסילמריליון כדי להכניס את דמותה של גלאדריאל, מעטים יחסית. להוציא שינויים נקודתיים במעבר הנולדור לארץ התיכונה, בסיפור דוריאת', ומעט יותר בסיפור ארגיון, לא נעשה שינוי מסיבי בסיפורי העלילה. כאן, בגירסה זו, גלאדריאל היא לא רק אחת מן הדמויות הגדולות בין הנולדור (שבעצמם הם מרכז הסיפור של הקוונטה סילמריליון והעידן הראשון), אלא היא "הגדולה מכל הנולדור". סיפור טבח השארים שונה על מנת לכלול אותה בצד הטלרי. ובנוסף, היא ההשראה ליצירת הסילמרילים.

סירובה של גלאדריאל להעניק לפאנור ולו רק שערה בודדת משערות ראשה, מאיר באור חדש את הסצינה עם גימלי בשר הטבעות, ומעניק למחווה שעשתה כלפיו יתר משמעות. זוהי פעם נוספת שאלמנט שנכתב לראשונה עבור שר הטבעות מקבל עומק נוסף בעקבות השינוי לאחור של סיפורי הסילמריליון.

מאז היותה צעירה ניחנה במתת המופלאה של ראייה ללב הזולת, אולם היא שפטה אותם בחמלה והבנה, ולא מנעה את רצונה הטוב מאף אחד מלבד פאנור. בו חשה באפלה, אותה שנאה וממנה פחדה, למרות שלא הבחינה כי צל אותו זדון נפל על דעתם של כל הנולדור, וגם על שלה.
כך שכאשר כבה אור ואלינור, לצמיתות כפי שחשבו הנולדור, היא הצטרפה למרד כנגד הואלאר אשר ציוו עליהם להישאר. ומרגע שהניחה את כף רגלה על דרך הגלות מיאנה לחזור בה, אלא דחתה את דברי הואלאר האחרונים, וגזרת מאנדוס נפלה עליה. גם לאחר ההתקפה חסרת הרחמים נגד הטלרי וגזל ספינותיהם, למרות שנלחמה בעוז נגד פאנור להגנת שארי אמה, לא פנתה לאחור. גאוותה לא הניחה לה לחזור כמובסת המבקשת חנינה. אך כעת היא בערה בתשוקה ללוות את פאנור בכעסה לכל אשר ילך, ולסכל את חפצו בכל דרך שתוכל. 1

נשאלת השאלה מדוע גלאדריאל הגדולה בחוכמה חמלה והבנה המשיכה ללכת בעקבותיו של פאנור גם לאחר טבח השארים על החוף, למרות הוראת הואלאר, ונבואת מאנדוס הקודרת. התשובה מציגה תכונת אופי חשובה של גלאדריאל בגירסה זו, הגאווה. תכונה אשר הדריכה את צעדיה גם מאוחר יותר. השכנוע העצמי על פיו היא ממשיכה הלאה על מנת לעמוד כנגד פאנור, מקביל במידה מסויימת לדרך התמודדותם של נושאי הטבעת האחת מאוחר יותר, כאשר הם מנסים להצדיק את בעלותם על הטבעת. היא גם אינה מבחינה בהקבלה בין ההשפעה על מניעיה ומעשיה שלה, לזו המשפיעה על אלו של פאנור. בשני המקרים צל האפלה הוא אשר משפיע עליהם. כאן גם משולב החרם שהופיע לראשונה בגירסה 2.1.

גאווה עדיין הניעה אותה כאשר בסוף הימים הקדומים לאחר הפלת מורגות', היא דחתה את חנינת הואלאר לכל אלה אשר לחמו בו, ונשארה בארץ התיכונה. רק לאחר ששני עידנים ארוכים נוספים עברו, כאשר כל מה שנכספה לו בנעוריה הוצע לה, טבעת הכוח והשלטון על הארץ התיכונה עליו חלמה, בשלה חוכמתה במלואה, והיא דחתה את ההצעה, ומשעמדה במבחן האחרון, עזבה את הארץ התיכונה לעד. 1

גירסה 3.0, המציגה את גלאדריאל בעמדה כה מרכזית כאחת ממנהיגי הנולדור, והמתנגדת העקרית לפאנור, לפחות בעיני עצמה מעלה שאלות שאין עליהן מענה. כיצד אין היא מופיעה בהתרחשויות מרכזיות בסילמריליון כמו קרב הדמעות לאין מספר, או קרב הלהבה, או ההתייעצויות בהקשר לאנגבנד, ואם היא שהתה בדוריאת', כיצד אין לה שום השפעה למשל על סיפורו של טורין? נראה שטולקין לא השלים את השינויים המתבקשים מן הגירסה הזו, לכל רוחב היריעה בסיפורי הסילמריליון, וזו הסיבה מדוע גירסת גלאדריאל 2.0 היא זו שנבחרה עבור הסילמריליון שהתפרסם ב- 1977.

אך במרוצת העידן השלישי נמלאה גלאדריאל תחושה מבשרת רעות, ועם קלבורן יצאה ללוריין ושהתה שם זמן רב עם אמרות, ועיקר דאגתה היתה נתונה לכל החדשות והשמועות בקשר לצל המתגבר ביעראופל (Mirkwood) ובמצודת האופל בדול גולדור. אולם בני עמו היו שבעי רצון משלטונו של אמרות. הוא היה אמיץ וחכם, וממלכתו הקטנה עדיין היתה יפה ושגשגה. לכן לאחר מסעות ארוכים של מחקר בר'ובאניון, מגונדור וגבולות מורדור ועד ת'ראנדואיל בצפון, חצו קלבורן וגלאדריאל את ההרים לאימלדריס, ושם התגוררו במשך שנים רבות; כי אלרונד היה שאר-בשרם, שכן בתחילת העידן השלישי [בשנת 109, לפי קורות השנים] נשא לאשה את קלבריאן בתם.
אחרי האסון במוריה [בשנת 1980] ותלאות לוריין, שנותרה עתה ללא שליט (כי אמרות טבע בים במפרץ בלפלס ולא הותיר יורש), חזרו קלבורן וגלאדריאל ללוריין, והתקבלו בברכה על ידי אנשיה. שם הם התגוררו כל עוד נמשך העידן השלישי, אך לא נטלו את התואר מלך ומלכה. כי הם אמרו שהם רק מגיני הממלכה הקטנה אך הנאווה, מעוזם האחרון במזרח של האלפים. 1

להבדיל מן הדמות השואבת שמוצגת בגירסה 2.0, זו שסוחפת את הנולדור באריאדור אל ארגיון, וזו שאליה מצטרפים אלפים מלוריננד בבלפלס, כאן מוצגת דמות שונה. בגירסה זו ניתן לראות את התהליך שעוברת אישיותה של גלאדריאל בדרכה ממרומי הגאווה אל הענווה בסוף. גלאדריאל הצעירה תאבת הכוח, שרואה בעצמה את הדמות שתעמוד כנגד פאנור, ומסרבת לקבל את החנינה המוצעת בסיום העידן הראשון, מותירה בעידן השלישי את לוריין לאמרות, חיה בבית חתנה באימלדריס, וגם כאשר היא שבה כדמות שתגן על לוריין, היא אינה נוטלת את תואר המלכה. זוהי הדמות שפוגש פרודו כאשר הוא מציע לה את הטבעת. זו הדמות שלאחר כל התנסויותיה, יכולה לראות בבירור את שתי האפשרויות העומדות לפניה, ולוותר על חלומה משכבר הימים, לטובת הכלל. זהו שוב שינוי שנכתב לאחר שר הטבעות, המאיר מוטיב מוקדם יותר, אולם כרקע פנים סיפורי, מעניק המשכיות ועומק לסיפור הראשון.

בגירסה זו יש חזרה חלקית על הנאמר בגירסה 2.0 אולם עם דגש שונה. בגירסה 2.0 לאחר שהות באימלדריס, גלאדריאל וקלבורן מתיישבים ליד הים בבלפלס בשל הכמיהה החזקה לים של גלאדריאל. ולמעט היותם אבן שואבת לאלפים מלוריין הבאים להתיישב במקום, לא מסופר על שום פעילות שלהם. כאן, גלאדריאל נודדת בדרכים לכל אורך הארץ, כדי לחפש באופן פעיל, מהו הצל שגורם לה לחששות. היא היחידה בין מנהיגי האלפים בעידן השלישי שעושה כן.

ועדיין, למרות השינויים הגדולים יותר שנעשו בדמותה של גלאדריאל בגירסה 3.0, הם כאין וכאפס מול השינוי בגירסת גלאדריאל 4.0.

גלאדריאל 4.0

היא אכן רצתה לעזוב את ואלינור ולצאת את העולם הרחב של הארץ התיכונה כדי לממש את כישרונותיה. כיון "שהיתה מזהירה ברוחה ומהירה במעשיה היא ספגה מוקדם את כל שיכלה מן התורה שמצאו הואלאר לנכון ללמד את האלדר," והיא חשה מוגבלת תחת הפטרונות של אמאן. שאיפה זו של גלאדריאל, נראה שהיתה ידועה למאנווה, והוא לא אסר עליה; אולם גם לא ניתנה לה רשות מפורשת לעזוב. כאשר שקלה את מה תוכל לעשות, פנו מחשבותיה של גלאדריאל אל ספינותיהם של הטלרי, והיא עברה להתגורר לזמן מה עם שארי אמה באלקוולונדה. שם היא פגשה את קלבורן, המוצג כאן שוב כנסיך מן הטלרי, נכדו של אולווה מאלקוולונדה, ולפיכך שאר בשרה הקרוב. יחדיו הם תכננו לבנות ספינה ולהפליג בה אל הארץ התיכונה. והם עמדו לבקש רשות מן הואלאר להרפתקאתם זו כאשר נמלט מלקור מואלמר, ובחוזרו עם אונגוליאנט (Ungoliant) השחית את אור העצים. במרד פאנור אשר פרץ לאחר החשכת ואלינור, לא היה לגלאדריאל כל חלק. למען האמת היא עם קלבורן נלחמו בגבורה להגנת אלקוולונדה מפני התקפת הנולדור, וספינתו של קלבורן ניצלה מהם. גלאדריאל שעתה נואשה מואלינור, מזועזעת מן האלימות והאכזריות של פאנור, הפליגה אל תוך החשכה מבלי להמתין לרשותו של מאנווה, אשר ללא ספק היתה נמנעת באותה שעה, גם אם תשוקתה היתה תקפה כשלעצמה. כך קרה שהחרם אשר הוטל על כל העוזבים חל עליה, והדרך חזרה לואלינור נסגרה בפניה. 1

קלבורן בגירסה זו עלה בדרגת החשיבות ומוצג כנסיך מן הטלרי. אולם גם גלאדריאל מוצגת כדמות שאין מתחרה לה. דמות שספגה את כל שהואלאר בחרו ללמד את האלדר, וכך הפער ביניהם נותר רחב.

וביחד עם קלבורן היא הגיעה לארץ התיכונה מעט לפני פאנור, ונכנסה לנמל שקירדן היה אדונו. שם הם התקבלו בשמחה, כשארי בשרו של אלווה (ת'ינגול). בשנים שלאחר מכן הם לא הצטרפו למלחמה נגד אנגבנד, אותה ראו כחסרת תוחלת תחת חרם הואלאר, וללא עזרתם. ועצתם היתה לסגת מבלריאנד ולאגור כוח מזרחה משם (כי חששו שמשם ימשוך מורגות' תגבורת), להתיידד וללמד את האלפים האפלים ובני האדם מן המחוזות ההם. אולם ללא סיכוי שמדיניות כזו תתקבל על דעתם של אלפי בלריאנד, עזבו קלבורן וגלאדריאל וחצו את הרי ארד לינדון עוד לפני סיום העידן הראשון; וכאשר קיבלו את רשותם של הואלאר לשוב למערב, הם דחו אותה. 1

ושוב כמו בגירסת גלאדריאל 1.0, גם כאן נעדרה גלאדריאל מכל ההתרחשויות המרכזיות של העידן הראשון, אולם עם סיפור רקע שונה לחלוטין. כאן הצורך לעשות שינויים בסיפורי הסילמריליון קטן הרבה יותר מאשר בגירסה 3.0, כיון שגם כאן גלאדריאל חצתה את ההרים מזרחה לפני נפילת נַרְגוֹתְ'רוֹנְד וגוֹנְדוֹלִין.

בגירסה זו גלאדריאל מוצגת כנעלה מכל שאר האלפים, וכמעט מושלמת. היא ספגה את כל שיכלה ממה שהואלאר בחרו ללמד את האלדר, היא עברה לארץ התיכונה כדי לראות וללמוד עוד, היא נלחמה בפאנור, לצד הטלרי בעת מלחמת האחים, היא ראתה בחוכמתה מלכתחילה שאין כל סיכוי לנצח את מורגות' בבלריאנד, ולכן עברה מזרחה, ובסוף העידן השלישי, עמדה במבחן ולא לקחה את הטבעת שהוצעה לה. אין כאן זכר לגאווה מגירסה 3.0 שבה גלאדריאל ראתה את עצמה כמתנגדת העיקרית לפאנור, שמרדה בואלאר, ולמרות איסורם המשיכה לארץ התיכונה. בגירסה זו, עזיבתה את אמאן יכולה להחשב נימהרת, אך לא מוכתמת. רק אחד ממעשיה יכול יכול להחשב כשלילי או נגוע בגאווה, וזהו הסירוב לשוב לאמאן בעקבות הסרת החרם בסוף העידן הראשון.

לסיכום מביע פרופסור אולסן את דעתו האישית על גירסה 4.0 ואומר כי היא מעניינת הרבה פחות מגירסה 3.0 למשל. למרות שבגירסה 4.0 נשמרת השלמות של סיפורי הסילמריליון טוב יותר, היא גם ממעיטה בערכם. על פי גלאדריאל, לא היה שום סיכוי לנצח ולכן לא היה טעם להילחם את כל מלחמות בלריאנד. גלאדריאל של גירסה 4.0 מעבירת תחושת ריחוק, וקרובה יותר לגלאדריאל של שר הטבעות. אפשר לראות בכל התהליך מעין תנועה מעגלית. תחילה נוצרה גלאדריאל של שר הטבעות. תוך כדי ניסיון לראות כיצד הדמות תתאים, אם תוכנס אל תוך סיפורי העבר, התקבלה גירסה 2.0. ניסיון לרומם מעט את הדמות יצר את גירסה 3.0, וניסיון נוסף מחזיר אותנו אל נקודת ההתחלה, בה לא היה לגלאדריאל חלק בארועי העידנים הראשון והשני, בדומה לגלאדריאל שפגש פרודו בשר הטבעות.

על המרצה והקורס:

האתר Mythgard Academy מציע קורסים בתחומי כתיבה יוצרת, ספרות פנטסיה, ספרות מדע בדיוני ועוד, לקהל הרחב, בעזרת הרצאות וידאו חיות ומוקלטות.

פרופסור קורי אולסן הוא מייסד ונשיא האקדמיה, והמרצה בקורס הנכחי.
הקורס סיפורים שלא נשלמו כולל עשר הרצאות כל אחת על פרק מתוך הספר, ושלוש הרצאות השלמה. ההרצאות הינן אינטרקטיביות, והמשתתפים מוזמנים להעלות (בכתב) שאלות ורעיונות, אשר מקבלים ביטוי בזמן אמת או בהרצאות ההשלמה. הקורס מוצע לקהל הרחב בחינם, וניתן להורדה מדף הקורס.

הערות:

2
המונח סילמריליון מתייחס לכתביו של טולקין העוסקים בארץ התיכונה (לא כולל את ההוביט ושר הטבעות) ולא לספר שפורסם בשנת 1977, אשר מצויין בכתב נטוי: סילמריליון

3 רטקון הוא מושג מתחום הקומיקס ומשמעותו שינוי בדיעבד של סיפור רקע או דמות פיקטיבית בסיפור, גם אם השינוי נוגד את מה שנאמר קודם.

– תודה לפרופסור אולסן על רשותו לתרגום ×–×”.

– השינויים מן התרגום כפי שפורסם והטעויות הנובעות מכך הם שלי.

מקורות מצוטטים:

  1. Unfinished Tales, Part 2: The 2nd Age, "IV The History Of Galadriel And Celeborn" (מתוך תרגום לוטם)

שבור

כותרת: שבור
דמויות ראשיות: מאגלור, אוינן
מאת: Keiliss
בטא: Red Lasbelin
תקציר: למאגלור יש את המקורות שלו
ז'אנר: דרמה
דירוג: General

נראה שהסיפורים אשר הגיעו לאזניו בדרך היו נכונים. הים גרם לדברים מפחידים בליל הסערה הגדולה. סערה ששילחה אדם וחיה לחפש נואשות מחסה מן הרוח המייללת והשמיים השסועים מברקים. אצות, שברי סלע, וחלקי עץ לכלכו את השטח הרבה מעל לקו החוף. החול עצמו שקודם החליק ברכות, היה רטוב וקשה. חוף אבן הצפחה הקטן שחיפש נעלם. במקומו, מסה מבולגנת של אבנים ליכלכה קו חוף חדש, בקושי עוצרת את הגלים שעדיין שפכו זעמם על האדמה.

מאגלור פסע על החוף החדש, עין אחת פקוחה בדאגה על הים אשר הטלטל עטור כיפה לבנה וזועם, תחת עננים שחורים שאיימו להמטיר עוד גשם. היו דיבורים על גלי ענק שדהרו כה עמוק לתוך היבשה, עד כי קהילות אשר היו מחוץ לטווח ראיה או שמיעה של הים, חשו את זעמם. דיבורים שכעת הוא כבר לא ביטל כהגזמה. לאחר זמן מה הוא מצא סלע מתאים והתיישב עליו, מתבונן באופק המערבי מעברו שכן ביתו לשעבר. הנבל שלו היה קשור על גבו כרגיל והוא הותיר אותו שם. הוא שמע את הסיפורים על בנו השני של פאנור, מקונן על אובדנו בשיר בעודו מהלך לאורך חופי הארץ התיכונה. אז מתוך עיקרון הוא לא שר אפילו לא תו בודד כאשר היה על חוף. למרות זאת, ההרס, השמיים המאיימים, זעמו המתמשך של הים, כל אלה יצרו מוסיקה משל עצמם.

משהו קרה מעבר לנחשולים. משהו עצום, בלתי ידוע. חלומותיו בליל הסערה היו מלאים בתחושות אבדון וזעם כה עזים, עד שהוא נכנע לדחף לחזור ללינדון כדי לראות מה יוכל ללמוד. עד עתה, כל מה ששמע היו שמועות וניחושים. מה שלא קרה לא היה טבעי, ונשא את טביעת אצבעותיהם של אדוני המערב עצמם.

לעולם לא הביתה, לעולם לא הביתה, לעולם לא הביתה הקול היה גבוה ולחשני, צחוק לעגני נחבא מאחורי המילים. מאגלור היטה את ראשו הצידה, ובחן את המים בקפידה. לעיתים, לא תמיד, יכול היה לראות אותה. הוא התרגל להתאים את שמיעתו לגובה קולה של אוינן, כשמצא את עצמו בתחומה. אז בעבר הרחוק, כאשר השליך את הקללה אל תוך הגלים, והפקיד אותה תחת השגחתה כדי למנוע מאולמו את הסיפוק, הדבר האחרון שציפה להשיג היה כמעט-חיבתה. אבל, כך קרה.

לעולם לא לשוב לשם, לא, אני מניח שלא. ברכות בת המים. מה גורם לים להיות כה חסר מנוח? שאל בנימוס.

הים ש-ב-ו-ר אמרה לו, מילותיה רצות לקראתו על גלי הגאות.

מאגלור קימט את מצחו, רוכן קדימה על הסלע שלו. איך אפשר לשבור את הים גבירה? איך סודקים מים?

הים כבר אינו זורם ללא הפרעה מן החוף ×”×–×” אל החוף האחר. כעת הוא —- × -ו-פ-ל. העולם מסתובב והים איתו, בן הלהבה. רק נתיב אחד נותר אל החוף שהיכרת. רק נתיב אחד לוקח את הקוונדי הביתה. ארץ הכוכב איננה, המתנה נלקחה בחזרה. אדוננו אומר שרק הפסגה הגבוהה ביותר נותרה, בודדה באמצע הים הגדול. ומה שנמצא מעבר, איננו נוגע כאן יותר.

הוא ניסה להבין את מה שהיא מספרת לו, אבל כמו תמיד היא דיברה במעגלים, והפעם היתה יותר מעורפלת מכרגיל. נומנור איננה? איך זה יכול היה לקרות? שאל לבסוף, מתמקד במשהו מוחשי שאותו יכול היה להבין. ולמה? מי יכול היה לעשות כזה דבר?

אדוות קטנות ריקדו על החוף החדש כמעט מגיעות עד רגליו, ופתאום היא היתה שם, שערה החיוור זורם במים הרדודים, עירומה מצמרר. ואז, קולה עולה ויורד, נישא קדימה ואחורה עם תנועת הגלים, כמעט נבלע תחת צריחות השחפים, היא סיפרה לו מי.

ולמה.

 

על הסיפור והמחברת:

הסיפור נכתב על ידי Keiliss כחלק מפרוייקט B2MeM 2012, בתגובה לנושא "נפילת נומנור".

Keiliss, תושבת קייפטאון בדרום אפריקה, נשואה ואם לשתי בנות.
היא כותבת סיפורים מאז שהיתה בבית ספר יסודי, ולא יכולה לחשוב על האפשרות שלא תכתוב. כאשר המילים לא באות, היא אומללה. עבור Keiliss פאנפיק הוא הסיפור מסביב לדמויות שהיא אוהבת או שונאת, אבל רוצה לחקור ולהכיר יותר לעומק. היא כותבת פאנפיק כדי למצוא זויות חדשות לבחון את הדמויות, או לגלות מצבים בהן הדמויות עשויות למצוא את עצמן. כתיבת פאנפיק עבורה הוא תהליך יצירה אהוב.

הערות:

– תודה לKeiliss על הרשות לתרגם את הסיפור.
– תגובות בעברית יועברו מתורגמות. תשובות, אם יהיו, יובאו כלשונן, באנגלית.

– תמונת הריסות החוף שלאחר הסערה, באדיבותה של Lucy Calder. ניתן להשיג את לוסי בכתובת lucy_calder at yahoo.co.uk

כינויים – זהות עצמית ואחרת בין האלפים בעידן הראשון

… שפות ושמות עבורי, הם חלק בלתי נפרד מן הסיפור.
(ג.ר.ר. טולקין, מתוך מכתב מספר 163 ל A.H.Auden , מכתבים בעריכת המפרי קרפנטר)

המאמר על קוונדי ואלדר1 (Quendi and Eldar) נראה בקריאה ראשונה כמאמר בלשני הדן בעיקר בשורשים שונים בשפות האלפים וכיצד שורשים אלו התפתחו לכינויים שונים עבור האלפים ועבור יצורים אחרים. מבט נוסף מגלה כי הדיון בשמות אלו מכיל אוצר בלום של מידע על האופן בו ראו קבוצות האלפים את עצמן, וכיצד התייחסו לקבוצות אחרות.

אלדר/ אברי

ההתחלה

הכינוי הראשון שנתנו האלפים לעצמם כאשר התעוררו היה קוונדי (Kwendi) כינוי שמשמעותו ב-.P.Q ו-.C.E* המדברים. אלו שיוצרים מילים באמצעות קולות (נכתב כ- Quendi ב-.Q) להבדיל משאר היצורים שלא דיברו.2 ההתייחסות הרחבה הזו הצטמצמה ל-עם האלפים ככלל, בשונה מולאר ומאיאר (Valar and Maiar) כאשר הם פגשו את היצורים המדברים הללו, ומאוחר יותר בארץ התיכונה ל-שונים משאר היצורים.3

האחדות הראשונית של האלפים נעלמה עם קריאתו של אורומה וההתדיינות לפני הפרידה. אלו היו ארועים מכוננים בהסטוריה האלפית אשר יצרו רגשות של עוינות, מרירות ותחושות בגידה אשר מעולם לא החלימו ואשר הוסיפו להתקיים לאורך אלפי שנים. שתי קבוצות נפרדו והפכו מנוגדות. אלו אשר דחו את הקריאה ונשארו בארץ התיכונה – אברי (.C.E- המסרבים),4 ואלו אשר הלכו בעקבות אורומה, בין אם הגיעו לאמן (Aman) לבסוף או לא – אלדר (.Q- "הצועדים, עם-הכוכב").5

שתי מילים אלו היו למן ההתחלה טעונות במשמעויות הרבה מעבר לתיאור גרידא. אלדר נבע ממיזוג שני מושגים שונים: במקור פירוש המילה היה "עם-הכוכב או אלפים באופן כללי" והיתה עוד מילה אלדו ששימשה עבור "הצועדים". ההבחנה בין שתי המילים נעלמה במהרה בשל הדמיון ביניהן. המילה אלדר ספגה לתוכה את שתי המשמעויות, והפכה למילה העיקרית עבור אלף בקווניה. האברי לא נכללו במשמעות המילה, ונראה כי הם לא נחשבו כחלק מן האלדאלייה (Eldalië) (עם-האלפים בקווניה), בעיניהם של האלפים תושבי אמן.6 בנוסף, משמעותו של השורש אבר (Abar) מ-.C.E אשר מאוחר יותר התפתח בקווניה לשם אבר/אברי היתה סרבן, אחד המסרב לפעול על פי עצה או פקודה, ויתכן שהוא נוצר בתחילה כדי לתאר את אלו אשר סרבו להצטרף למסע מערבה.7

לאברי כמובן היתה נקודת מבט שונה לחלוטין. הם ראו את עצמם לא כעריקים, אלא כאלפים האמיתיים היחידים. ראייה זו עולה בבירור מתוך לשונותיהם. המילה קוונדי (Kwendi), העם, ונגזרותיה בדיאלקטים האברים השונים תמיד התייחסה לאלו אשר נשארו בארץ התיכונה, ולא לאלפים באופן כללי. בצורה זו הבדילו האברי בינם, אלו אשר תמיד נשארו נאמנים למקורם, ובין אלה שעזבו – העריקים.8

אור/ אפלה

שני מושגים נוצרו בזמן ההתדיינות, ללא ספק על ידי הקבוצה שהעדיפה את אורומה: קאלא-קוונדי (kala-kwendi): אנשי האור ו- מורי-קוונדי (mori-kwendi): אנשי החושך. אלו שרצו לראות את האור של ואלינור, ואלו אשר סרבו להזמנת הולאר ונראה כי לא שאפו להיות במקום בו לא היתה חשכה.9

מילים אלו נעלמו מן השפות של האלפים אשר נותרו בארץ התיכונה, אולם שרדו בשפות של אמן. בקווניה קלקוונדי (Kalaquendi) (האלפים של האור-.Q), הפכה למילה השמורה לאלו שחיו באמן, ו- מוריקוונדי (Moriquendi) (האלפים של החושך-.Q) עבור אלו אשר נשארו מאחור, בין אם הצטרפו למסע או לא.10

גולי הנולדור החזירו את שני המושגים הנ"ל כאשר הגיעו לארץ התיכונה, עם משמעויות נרחבות יותר מבעבר. המונח קלקוונדי (Kalaquendi) הביע כעת גם את תחושת העליונות שחשו הנולדור, משום שחוו את האור של ואלינור, ורכשו ידע וכוחות נוספים בשל קשריהם עם הולאר והמאיאר באמן. הכינוי מוריקוונדי קיבל משמעות נוספת על כוונתו בעבר. כעת נחשבו המוריקוונדי לא רק ראויים לבוז וגנאי (משום שדחייתם את הזמנת הולאר התקבלה כסימן שלא סלדו מן הצללים שהטיל מלקור על הארץ התיכונה11), אלא גם כנחותים.

הבחנה זו יצרה מהר מאוד סיכסוכים עם הסינדר (האלפים האפורים-.Q). נתיניו של אלווה12 (Ëlwe) – שנחשבו מוריקוונדי על פי הנולדור – מצאו את המושג מעליב משום שהם בחרו אור על פני חושך, אם ×›×™ בשל סיבות שונות מעולם לא הגיעו למערב. כתוצאה מכך, המילה קלקוונדי (Kalaquendi) נעלמה מן השימוש הרוֹוֵחַ, והמילה מוריקוונדי הוגבלה לאלפים שלא היו נולדור או סינדר. כלומר, אברי ואלפים אחרים אשר לא גרו בבלריאנד זמן רב בעת הגעת הנולדור ולא היו נתיניו של אלווה.13

על מנת ליצור הבחנה בין אלו אשר היו באמן לבין אלו שלא, הומצאו כינויים ניטרליים, המילים אמנייר (Amanyar) (אלו אשר מאמן-.Q) ו- אומנייר (Umamanyar) (אלו אשר לא מאמן-.Q), אשר לא היו בעלות משמעות שלילית.15 אולם בנוסף היו גם האבמנייר (Avamanyar), אלו אשר לא הגיעו לאמן משום שלא רצו. כלומר, האברי.16

איתנו/ נגדנו

עבור הסינדר, האברי, אשר דרו במעבי היערות ובמערות,17 נותרו אפופי סוד, עויינים ובלתי ראויים לאמון. שפת הסינדר שיקפה תחושות אלה אולם לא באמצעות שימוש ברעיון האור והאפלה כפי שנעשה בקווניה. המילה המקבילה לאלדר בסינדרין היתה קלבין (Celbin)/ קלבן (Calben) ביחיד18 (כל האלפים מלבד האברי-.S), אשר בשלב כלשהו קיבלה את המשמעות של כל החברים בברית נגד מורגות' ללא קשר מאיזה ×’×–×¢ הם. האברי נקראו בכינוי מוארבין (Moerbin)/ מורבן (Morben) ביחיד. בתחילה לא יוחד הכינוי מוארבין לאלפים בלבד אלא לכל מי שהגיע מחוץ לבלריאנד. לא רק האברי נקראו כך אלא גם הנאנדור (Nandor) ובני האדם. בני שלושת הבתים שהגיעו קודם, ואחר כך בני אדם אחרים. באותו זמן אם ×”×™×” צורך להתייחס במפורש לאבר מסויים מבין כל שאר המורבן, הוא נקרא (מורנדל S.-Mornedhel) (אדל Edhel – אלף). רק כאשר הוכרו הנאנדור כשארים, ובני האדם הצטרפו למלחמה נגד האוייב נותרו האברי המוארבין היחידים: אלו אשר מעולם לא כרתו ברית עם האלדר במלחמותיהם, למרות שהיו אויביו של מורגות'. במקרה הלא סביר שבו אבר הצטרף לסינדר, הוא הפך לקלבן.19 הרמיזה ×›×™ בניגוד לקלבין המוארבין היו בני ברית של מורגות', או לפחות היו בעלי נאמנות מפוקפקת, לא היתה נכונה בהתייחסות לאברי, משום ששום אלף לא לחם מעולם עבור מורגות'. האברי היו מלאי מרירות כלפי האלדר ומן הסתם זו היתה הסיבה שהם היו לעיתים עויינים ובוגדניים. הקלבין הניחו שאם אברי נתפסו על ידי האוייב, יכולת ההתנגדות שלהם היתה חלשה יותר והם דוכאו ונשלטו ביתר קלות מאשר האלדר.20

מזג נולדורי/ תרעומת אברית

הנולדור תמיד התייחסו אל האברי כנחותים, אם הם טרחו להתייחס אליהם בכלל. זאת, למרות שהאברי הראשונים שהם פגשו בשובם לארץ התיכונה טענו שהם טאטיאר (Tatyar) (כלומר, השבט המקורי השני אשר בסופו של דבר הפך להיות הנולדור), ולכן שארים רחוקים של הגולים. קשר האבות הזה לא קרב את הקבוצות זו לזו. השילוב בין היהירות הנולדורית והטינה והקנאה של האברים מנעו כל אפשרות של דו-קיום אשר יכול היה להיות לתועלתם ההדדית.21

המילים בהן בחרו הנולדור להתייחס לעצמם לעומת המילים שהתייחסו לקבוצות אלפים אחרות שפגשו בבלריאנד מעידות על גישתם לקבוצות הללו. השימוש במילה אלדר (הצועדים) כמילה העיקרית לתיאור אלפים בקווניה, מצביע על כך שהם החשיבו כשארים רק את אלו שיצאו למסע, ואילו השאר, אלה אשר בחרו לא להצטרף למסע, לא היו ראויים בעיניהם להכלל בין האלפים.22 בנוסף, הנולדור ייחדו את הכינוי המשפיל מוריקוונדי, אשר רימז גם על נחיתות, עבור האברי.23

לסיכום

הנולדור ראו את האברי לא כשארים שדרכם נפרדה לפני זמן רב אלא כעם זר ועויין, נפרד ושונה. שונה עד כדי בילבול עם יצורי האוייב. בפעם הראשונה שגולי הנולדור פגשו אורקים, הם חשבו שאלו הם אברי אשר הפכו למושחתים ופראיים בטבע.24

מעבר לכך, אברי היה כינוי גנאי שבו השתמשו האלדר כדי להעליב אחרים. הנולדור, שתמיד היו משוכנעים בעליונותם, התייחסו לטלרי (בין אם תושבי אמן או הארץ התיכונה) כאברי בלב, מכיון שהתמהמהו יותר מכל השאר בטרם עזבו את הארץ התיכונה.25 בתגובה, טענו הטלרי כי הנולדור הם בעצם אברי, ושהם שבו לארץ התיכונה כאשר הבינו את הטעות שעשו בבואם לאמן. על פי הטלרי, אמן לא היתה גדולה מספיק בשביל כל מריבותיהם של הנולדור.26 גם בין הסינדר בדוריאת', נחשב הכינוי מורבן (כלומר אברי) לעלבון. טורין, אשר גדל בדוריאת', תקף את סרוס (Saeros), משום שכינה את אימו בקנטרנות מורבן, במקום מורוון.27 תושבי דוריאת' הפגינו את עויינותם לבני האדם באמצעות שימוש בכינוי מורבן במקום אדאין (Edain), כינויים המיוחד.28

האברי מצידם מעולם לא הצליחו להתגבר על מרירותם כלפי האלדר לאחר הפירוד הראשוני, ועל קנאתם וטינתם לגולים. כך יצא שהם מעולם לא הצליחו להנות מפירות הידע שרכשו האלדר באמן או בדוריאת', אך כן סבלו מתוצאות מלחמותיהם ותבוסותיהם.

סינדר/ נולדור

דומים/ אך שונים

מערכת היחסים בין קבוצות האלדר השונות גם היא היתה מלאה במחלוקות וחוסר הבנות.

לאורך השנים הארוכות של חיים ביחד בבלריאנד, נטמעו הנולדור והסינדר שחיו מחוץ לדוריאת' לעם אחד דובר סינדרין שנקרא דונדיל (Dúnedhil), אלפים מערביים בסינדרין. 29

אולם אפילו הבחירה בשפת סינדרין כשפה המדוברת, אשר היתה אמורה להיות סימן להשתלבות שני העמים, לא היתה תוצאה של רצון טוב. הסיבות לבחירה זו נעוצות בחרם של אלו ת'ינגול אשר אסר על השימוש בשפת קווניה ובכשרונם הגדול יותר של הנולדור ללימוד שפות. הנולדור מעולם לא חדלו לחשוב על קווניה כשפתם. בעיניהם זו היתה השפה העיקרית של האלדר, שפת הלימוד, השפה ששימרה יותר מן האחרות את אופיה של שפתם העתיקה, הוכחה לעליונותם על פני כל שאר האלפים. 30

לנולדור ובמיוחד לגולים היה מוניטין מעורפל בעיני הסינדר בשל עברם. הדבר בא לידי ביטוי באמצעות היחס לשם השבט. בכל שפות האלפים היה קשר ברור בין שמו של שבט הנולדור לבין מושג החוכמה או הידע. השם נבע מן השורש NGOL שמשמעותו "ידע, תבונה, חוכמה".31 אולם אותו שורש בסינדרין, (Q. ñóle, S. gul), נקשר לידע סודי, במיוחד כאשר הידע הנ"ל היה נחלתם של אוּמָּנִים מומחים. יתר על כן, שורש זה היה חלק מן השילוב מורגול (אוּמְּנוּיוֹת שחורות) אשר קישר את הנולדור עם מורגות' ורימז כי הם השיגו את עליונותם באמצעות לימוד תורתם ממלקור.32

דוגמא נוספת של הטינה שחשו הסינדר היה השם שהעניקו לגולים בסינדרין. בתחילה, נקראו גולי הנולדור אודיל (Ódhil)/ אודל (Ódhel) ביחיד,33 שם שניתן לכל אלו שעברו לאמן, ויותר מאוחר הפך מקושר באופן מיוחד לנולדור שחזרו.

סינדרין שימרה מילה מן העבר עבור שבט הנולדור: גוליד (Goelydh)/ גולוד (Golodh) ביחיד, מן השורש C.E. *ngoldo. מילה זו היא המקבילה בסינדרין למילה נולדו בקווניה ומקור שתיהן הוא P.Q.-*ñgolodo34.
נראה שהצליל הפונטי של המילה היה לא נעים לאוזני הנולדור והם לא השתמשו בה. אולם חשוב יותר, זה היה השם שבו נקראו על ידי אלו שחשו עויינות אליהם ולא הסכימו עם עמדותיהם והתנהגותם, קרי, אלו ת'ינגול ונתיניו. על ידי שימוש בשם השבט העתיק הזה, ניסו הסינדר לייצר נתק בין הגולים ובין הנולדור דרי אמן ובכך לחתור תחת הטיעון המרכזי לעליונותם של הנולדור, ולהראות שכל האלדר שווים.35

מסקנה

המבט שמציג פרופסור טולקין במאמר זה על חברת האלפים מראה בבירור שבטים מפורדים על בסיס ההיסטוריה שלהם. קבוצות אשר לא יכלו להתגבר על טינות העבר ביניהן, בין אם זו הפרידה הראשונית והמסע לאחריה, או שובם של הנולדור. נראה שהאלפים הזדהו תמיד כקבוצה או שבט אך לא כגזע. הזיהוי התרבותי כנולדור, סינדר או אבר היה הרבה יותר חשוב ומשמעותי עבורם מאשר אלף. עברם והרקע שלהם הכתיבו את ראייתם העצמית, את יחסיהם הבין קבוצתיים ואת ראייתם את האלפים האחרים. נדמה שהם מעולם לא הצליחו לראות כי המשותף ביניהם כקוונדי רב על המפריד ביניהם כבני השבטים השונים.

דבר המחברת:

הרעיונות המונחים בבסיסו של מאמר זה נובעים מספרו של צווטן טודורוב The Conquest of America: The Question of the Other, על תפיסות האני והאחר.

סיכום מאוד קצר ומאוד שטחי של הנושא הראשי:

ככלל, יש שתי גישות אפשריות כאשר שתי קבוצות נפגשות בפעם הראשונה (בהתייחסות לקולומבוס והאינדיאנים):

  • אפשר להתחיל מן המשותף כך שהיחיד מתייחס לאחר כדומה לו, ×–×”×” לו, נקודת מבט המובילה להיטמעות, להשלכת ערכיך שלך על האחר.
  • אפשר להתחיל מן השונה, נקודת מבט שמובילה לראיית האחר במושגים של נחיתות או עליונות.

שתי הגישות נובעות מן הרעיון שהאני הוא המציאות היחידה, שהערכים של האני הם הערכים היחידים, שהאני הוא היקום.

על המאמר והמחברת:

המאמר נכתב על ידי Angelica והופיע לראשונה באתר Silmarillion Writers' Guild בקטגוריית המאמרים באתר. בקטגוריה זו מופיעים מאמרים של כותבים שונים במגוון רחב של נושאים.


המאמר זכה במקום השני בתחרות MEFA 2008 בקטגוריית מאמרים.

מחברת המאמר, Angelica, גילתה את הארץ התיכונה אי אז בתקופת הפנסים (1979) והמשיכה לבקר בה מאז, אולם את הפאנדום והפאנפיק גילתה ב 2006. היא כתבה מספר מאמרים וסיפורים שאת כולם אפשר למצוא באתר SWG, בו היא מסייעת כעורכת.

* קיצורים:

  • Quenya – Q.
  • Sindarin – S.
  • Primitive Quendyan – P.Q.
  • Common Eldarin – C.E.

הערות:

– תודה ל Angelica על הרשות לתרגם את המאמר.
– תגובות בעברית למאמר יועברו אל הכותבת, מתורגמות. תשובותיה, אם היא תבחר להשיב, יובאו כלשונן, באנגלית.

ביבליוגרפיה:

  • Tolkien J.R.R., The History of Middle-earth volume X,The War of the Jewels, Part 4: Quendi and Eldar, edited by Christopher Tolkien, Harper Collins, 1995.
  • Todorov Tzvetan, La Conquista de América: El problema del Otro, Editorial Siglo Veintiuno, México, 1987.

מקורות מצוטטים:

  1. Tolkien J.R.R., The History of Middle-earth volume X,The War of the Jewels, Part 4: Quendi and Eldar, edited by Christopher Tolkien, Harper Collins, 1995
  2. Id., Appendix D, p 391. "The Ñoldorin Loremasters state … i karir quettar ómainen."
  3. Id., Appendix D, p 393. "But when the Elves … present in ordinary language"
  4. Id., The principal linguistic elements concerned, p 361. "*ABA 'refuse', 'say nay … declined to follow Örome."
  5. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Quenya, 4, p 374. "The original distinction between … or Elves in general'."
  6. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Quenya, 4, p 374. "When one of the Elves … thinking of the Avari"
  7. Id., The principal linguistic elements concerned, *ABA Quenya, p 371."*abar thus meant 'recusant … the Westward March: Q. Avar, pl. Avari."
  8. Id., Author's Notes to Quendi and Eldar, Note 9, p 410. "but wherever the descendants … as compared with the Avari."
  9. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Quenya, 2, p 373. "There also existed two old compaounds … the shadows of Melkor upon Middle-earth."
  10. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Quenya, 2, p 373. "The lineal descendants of … on the March or not."
  11. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Quenya, 2, p 373. "The latter were regarded … with the Valar and Maiar."
  12. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Quenya, 4, p 375. "All the subjects of … Sindar or 'Grey-elves'."
  13. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Quenya, 2, p 373. "In the period of exile … were not subjects of Elwë."
  14. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Quenya, 4, p 374. "When one of the Elves … thinking of the Avari"
  15. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Quenya, 2, p 373. "The old distinction … Amaneldi and Úmaneldi."
  16. Id., The principal linguistic elements concerned, *ABA Quenya, p 370. "Compare also Avamanyar … (an equivalent of Hekeldi)."
  17. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Sindarin, 1, p 377. "but the Avari in general … or in caves."
  18. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Sindarin, 1, p 376. "Associated with these compounds … Quenya Eldar, Telerin Elloi."
  19. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Sindarin, 1, p 377. "Any individual Avar who … became a Calben"
  20. Id., Author's Notes to Quendi and Eldar, Note 9, p 408. "The implication that as … with regard to the Avari."
  21. Id., C. The Clan-names, with notes on other names for divisions of the Eldar, p 381. "The first Avari that … they accused of arrogance."
  22. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Quenya, 4, p. 374. "The original distinction between … thinking of the Avari."
  23. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Quenya, 2, p.373. "In the period of Exile … not subjects of Elwë"
  24. Id., Editorial Notes #7, p 418. "'Whence they came, … savage in the wild."
  25. Id., C. The Clan-names, with notes on other names for divisions of the Eldar, p 381. "The Noldor indeed asserted … being left in Beleriand."
  26. Id., C. The Clan-names, with notes on other names for divisions of the Eldar, p 381. "This ill-feeling descended … room to quarrel in."
  27. Id., Author's Notes to Quendi and Eldar, Note 9, p 409. "Some of the Nandor … in the King's hall."
  28. Id., Author's Notes to Quendi and Eldar, Note 8, p 408. "Though Morben might still … intended to be insulting."
  29. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Sindarin, 3, p. 378. "Dúnedhil 'West-elves' (the reference … to both Ñoldor and Sindar."
  30. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Quenya, 3, p.374. "In the use of the Exiles … character of Elvish speech."
  31. Id., C. The Clan-names, with notes on other names for divisions of the Eldar, Ñoldor, p. 383. "The variant forms of … possessed by the Ñoldor."
  32. Id., C. The Clan-names, with notes on other names for divisions of the Eldar, Ñoldor, p. 383. "In S the word … learning from Melkor-Morgoth."
  33. Id., The principal linguistic elements concerned, *KWEN Sindarin 3 (c), p.364. "Ódhel, pl Ódhil; besides … from the old clan-name."
  34. Id., The principal linguistic elements concerned, *KWEN Sindarin 3 (c), p.364. "Golodh was the S … from PQ *ñgolodo."
  35. Id., B. Meanings and use of the various terms applied to the Elves and their varieties in Quenya, Telerin and Sindarin, Sindarin, 3, p. 379. "Ódhil thus became specially … his brother Olwe."

תְ'רָאנְדוּאִיל – Thranduil

באינדקס השמות בסילמריליון נכתב על תְ'רָאנְדוּאִיל*:

אלף ממוצא סינדרין, מלך אלפי-היער (Silvan) בצפון יער-ירק (יער-אופל), אביו של לגולס מחברי אחוות הטבעת. 1

ת'ראנדואיל, המלך-האלף מן ההוביט, נזכר במקומות שונים בכתבי טולקין אולם לא הרבה ידוע עליו. אפשר לבנות את סיפור חייו של ת'ראנדואיל, אופיו ומעשיו מרסיסי המידע המופיעים בטקסטים השונים, אם כי לעיתים קיימת חוסר עקביות בין הטקסטים הללו.

הסטוריה מוקדמת

זמן ומקום הולדתו של ת'ראנדואיל אינם ידועים. ניתן להניח שהוא נולד מתישהו בעידן הראשון או לפניו, בבלריאנד, כנראה בדוריאת', ממלכת הסינדר.
בתחילת העידן השני, לאחר הרס ממלכתם, חצו קבוצות מניצולי דוריאת' את ההרים הכחולים (Ered Luin) מזרחה.
על פי חלק מן הטקסטים אורופר, אביו של ת'ראנדואיל, הוביל את אחת הקבוצות הללו, ות'ראנדואיל נמנה עליה. מתוך טקסטים אחרים ניתן להסיק כי ת'ראנדואיל אשר יצא מלינדון מזרחה, הוא אשר הוביל קבוצה שכזו.

בתחילת העידן הזה עוד נשארו רבים מן האלפים הנעלים. רובם שכנון בלינדון, ממערב לאֶרֶד לוּיִן. אבל לפני הקמת ברד-דור, רבים מן הסינדר עקרו מזרחה, וחלקם הקימו ממלכות ביערות הרחוקים, שנתיניהם היו בעיקר אלפי-היער. ת'ראנדואיל אשר מלך בצפון יער-ירק היה אחד מהם.3

אורופר ×”×™×” סינדרין במוצאו, ואין ספק שת'ראנדואיל בנו × ×”×’ כדוגמת ת'ינגול מלפני ימים רבים בדוריאת'… אורופר בא לבינותם עם קומץ סינדר ותו לא…… ×›×™ הם ודומיהם באו מדוריאת' לאחר שנהרסה….. 2

…והם קיבלו בברכה את אלו מן הנולדור ובמיוחד מן הסינדר, אשר היגרו מזרחה (בתחילת העידן השני) במקום להפליג מערבה….. 13

מי היו אותם אלפים אשר קיבלו את המהגרים בברכה?
על פי הסילמריליון (הפרק "על הסינדר"), חלק מן הנָאנְדוֹר, אלפים מן הטֶלֶרִי אשר נטשו את המסע הגדול מערבה (the great journey) על המורדות המזרחיים של הרי הערפל (Misty Mountains), דרו לאורך שנים אין ספור ביערות אשר בעמק הנהר הגדול (האַנְדוּאִין – Anduin).
בדיון אטימולוגי בשמותיהם של גָלַאדְרִיאֵל, קֶלֶבּוֹרְן, ולות'לוריין, נאמר במפורש כי אלפי-היער (Silvan באנגלית או Tawarwaith בסינדרין) מיער-אופל ולות'לוריין הינם צאצאיהם של אותם אלפים מן הטלרי אשר נותרו בעמק האנדואין.
כלומר, אלפי-היער היו קרובים רחוקים של הסינדר, שאף הם הינם אלפים מן הטלרי. הם חיו במעבי היערות במחבוא, בקבוצות קטנות ומפוזרות. למרות מרחק הזמן מאז פיצול הקבוצות במהלך המסע הגדול, הם זכרו את מקורם כחלק מן האֶלְדָר** , ואת הקשר שלהם לנולדור ולסינדר.
תחת הנהגתם של האחרונים, הם הפכו למאורגנים יותר, והגדילו את הידע והחכמה שלהם. 13

אורופר, שהתקבל כמלך ×¢"×™ אלפי-היער ביער-ירק, התיישב בסמוך לגבול לות'לוריין, באמון לאנק (Amon Lanc – הגבעה החשופה). בהמשך, הוא העתיק את מושבו צפונה פעמיים. בחלקו, על מנת להתרחק מן הגמדים ממוריה, ובחלקו מתוך טינה להשפעתם של קלבורן וגלאדריאל בלות'לוריין. למרות זאת נותרו בני עמו בקשר רציף עם קרוביהם, האלפים מלות'לוריין.

בעידן השני מלכם אורופר (אבי ת'ראנדואיל אבי לגולס) נסוג צפונה מעבר לשדות הסייפנים. זאת הוא עשה על מנת להשתחרר מעצמתם והסגת הגבול של הגמדים בני מוריה, אשר התחזקה מאוד והפכה לאדירה שבממלכות הגמדים לאורך כל ההסטוריה. בנוסף, הוא נטר לגלאדריאל וקלבורן את חדירתם ללות'לוריין.
אולם בזמן ההוא לא היה דבר שיש לפחד ממנו בין יער-ירק וההרים, והיה קשר קבוע בין בני עמו לקרוביהם מעבר לנהר, עד למלחמת הברית האחרונה. 2

אביו של ת'ראנדואיל, אורופר, היה אלף ממוצא סינדרין. על אמו אין כל מידע. על בסיס מראהו, יתכן שבין אבותיו של ת'ראנדואיל היו אלפים מן הואנייר. לת'ראנדואיל היה שיער זהוב שהוא מאפיין בולט של הואנייר, אולם על פי תאור הגזעים השונים בהסטוריה של הארץ התיכונה אינו מאוד נפוץ בין הסינדר:

….ובראש שורה ארוכה של חוגגים ישב מלך היער, ועל ראשו הזהוב כתר של עלים… 6

…לאלווה (Elwë) עצמו אכן ×”×™×” שיער ארוך עם נוגה של כסף, אולם לא נראה שזו היתה תכונה נפוצה של הסינדר, למרות שהיא נמצאה בהם לעיתים. בעיקר בין אלה עם קשר דם קרוב לאלווה. ככלל, מראה הסינדר ×”×™×” מאוד דומה לנולדור הגולים, בהיותם ×›×”×™ שיער….10

…פרוש השם [ואנייה ביחיד] הוא "הבהיר", בהתייחסות לשערם הזהוב של הואנייר….1

בספר ההוביט, נאמר על ת'ראנדואיל (אם ×›×™ הוא אינו מוזכר בשם לאורך הספר, אלא מכונה "המלך-האלף", או "מלך האלפים" – The Elvenking) שהיה הגדול בין מלכי אלפי-היער.
למרות שלאורך העידן השלישי, אשר בו מלך ובו התרחשה עלילת ההוביט, היה ת'ראנדואיל האלף היחיד הנזכר כמלך, הרי שבעידן השני נזכרו גם אורופר אביו ביער-ירק הגדול, וגם אָמְדִיר ואָמְרוֹת' מלות'לוריין.

…במערה גדולה, מרחק כמה מילין מקצו המזרחי של יער אופל, ×—×™ בימים ההם הגדול במלכיהם. 6

In a great cave some miles within the edge of Mirkwood on its eastern side there lived at this time their greatest king.

ארועי העידן השלישי, אשר בו מלך ת'ראנדואיל, חושפים דמות של מנהיג חכם, כריזמטי וחזק. מנהיג אשר למרות דאגותיו וחששותיו השכיל להוביל את עמו דרך כל המאבקים וההתנסויות הקשות שעמדו בפניהם. בסופו של העידן השלישי, בממלכתו המחודשת, אנשיו כוננו חיים שלווים ואפילו היו מסוגלים להקצות מתוכם קבוצה שיצאה לרפא יער אחר נוסף על ביתם שלהם.

ת'ראנדואיל המלך

אורופר, אביו של ת'ראנדואיל, הבין ששום שלום לא יוכל להאריך ימים כל זמן שסאורון לא מוגר. מסיבה זו הוא אסף צבא גדול, וביחד עם מַאלְגָלָד*** מלות'לוריין, הצטרף לברית האחרונה עם הנולדור, שרידי נומנור והגמדים, בדָגוֹרְלָד, מישור צפוני לשער השחור בכניסה למורדור. המפגש המורכב הזה של כל העמים והתרבויות שהיו חלק מן הברית, היה מקור להתנגשויות וחוסר הסכמות.
נאמר על אלפי-היער:

אלפי-היער היו חסונים ואמיצים, אך דלים בשריון ונשק בהשוואה לאלדר מן המערב. הם גם היו עצמאיים ברוחם, ולא ניאותו לכפוף עצמם לפיקודו העליון של גיל-גָאלָד. לכן היו אבידותיהם כבדות מכפי הצורך, אפילו במלחמה הנוראה ההיא. מַאלְגָלָד ולמעלה ממחצית ההולכים אחריו ניספו בקרב הגדול בדאגורלאד, שכן נותקו מעל עיקר הצבא, ונהדפו אל ביצות המתים. אורופר נפל בהסתערות הראשונה על מורדור, שכן חש קדימה בראש הקשוחים בלוחמיו, לפני שגיל-גָאלָד נתן את האות לנוע. ת'ראנדואיל בנו שרד, אולם בתום המלחמה, כאשר סאורון נקטל (כפי שנראה היה), הוא החזיר הביתה פחות משליש מן הצבא אשר יצא למלחמה.2

ת'ראנדואיל, אשר יצא למלחמה כנסיך, חזר לביתו כמלך. ביתו היה מלא אור וחיים. בית בו יכלו הוא ולוחמיו התשושים לאזור כוחות חדשים, להחלים מאימי המלחמה, ומאובדנם של כה רבים מאחיהם. הבית הזה שאליו חזרו היה יער-ירק הגדול (Greenwood the Great)

תקופת שלום ארוכה ×”×’×™×¢×” בעקבות המלחמה. תקופה אשר בה שב וגדל מספרם של אלפי-היער… 2

שמו הקדום של היער היה יער-ירק הגדול. ומרחביו היו מקום מושבן של חיות רבות, וצפורי שיר. ושם היתה ממלכתו של המלך ת'ראנדואיל, תחת אלון ואשור.4

אולם למרות ששרר שלום (אשר ארך כאלף שנים, עד 1050), אלפי-היער לא היו שקטים. התמורות והשינויים שיגיעו עם העידן השלישי הטרידו אותם. ת'ראנדואיל עצמו הסתיר בליבו פחד נוסף. זכרון המלחמה לא מש ממנו, והוא חשש כל העת מפני הרגע בו ישוב האוייב שלא הושמד באופן סופי ויתחזק.

….אולם הם היו חסרי שקט וחרדים. חשים את התמורות אשר העידן השלישי יביא על העולם. בני האדם התרבו במספר וכוח.
תחום שלטונם של מלכי גונדור הנומנוריים התפשט צפונה עד לגבול עם לות'לוריין ויער-ירק.
האנשים החפשיים מן הצפון (שנקראו כך ע"י האלפים משום שלא היו תחת שלטון הדונדאין, ולא היו לרוב תחת שלטונם של סאורון או משרתיו) התפשטו דרומה, בעיקר מזרחית ליער-ירק, למרות שחלקם התיישבו בפאתי היער ובערבות העשב של עמקי האנדואין.
מאיימות יותר היו השמועות מן המזרח הרחוק יותר, אנשי הפרא היו חסרי מנוח. בעבר הם היו סוגדיו ומשרתיו של סאורון. כעת היו חפשיים מעולו, אך לא מן הרוע והאפלה שהחדיר בליבותיהם. מלחמות אכזריות התחוללו ביניהם, אשר גרמו לחלקם לסגת מערבה, בלב מלא שנאה. הם ראו את כל אלו אשר התגוררו במערב כאוייבים שיש להרוג ולבזוז.
ואולם, בליבו של ת'ראנדואיל היה צל עמוק עוד יותר. הוא ראה את אימת מורדור ולא יכול היה לשכוח אותה. בכל פעם שהביט דרומה, זיכרונה של האימה הזו עמעם את אור החמה, ולמרות שידע כי כעת היתה שבורה ונטושה, ותחת עינם הפקוחה של מלכי בני האדם, הפחד בלבבו אמר לו כי אימה זו לא מוגרה סופית. שהיא תשוב ותתעורר. 2

But there was in Thranduil's heart a still deeper shadow.
He had seen the horror of Mordor and could not forget it. If ever he looked south its memory dimmed the light of the Sun, and though he knew that it was now broken and deserted and under the vigilance of the Kings of Men, fear spoke in his heart that it was not conquered for ever: it would arise again2

ואכן בשנת 1050 של העידן השלישי, צל הזדחל אל תוך היער, וקבע את מושבו באמון לאנק בדרום היער, מקום מושבו הראשון של אורופר. המקום הפך למעוז האפלה, ונודע בשם דול-גולדור (Dol Guldur – גבעת הכשפים). תמורה זו ודאי לא היתה קלה לת'ראנדואיל. היער הפך לאפל ואנשים החלו לכנותו יער הלילה (Taur-nu-Fuin ובתרגום: Mirkwood – יער-אופל). 14, 5

מה פרוש "היער הפך לאפל"? בהוביט יש מספר מקומות בהם מתוארות הזוועות ביער:
עכבישים גדולים מדברים, אשר תלו את הגמדים החנוטים בקוריהם על ענפי עץ, ואשר בילבו נאלץ להלחם בהם בחרבו, עוקץ.
אורקים אשר הציתו את עצי היער ופלשו אל הממלכה, ובהם נלחמו אלפי-היער במלחמת הטבעת.
בעלי חיים מפחידים כמו סנאים שחורים, עטלפי ענק ועש שחור כפי שבילבו ראה, וכו'.

בתחילה חשבו כי הצל שהזדחל אל תוך היער הינו אחד מן הנאזגול, אולם בשנת 2060 החלו החכמים (סארומן, גאנדלף, אלרונד, גלאדריאל, קירדן ושרים אחרים מן האלדר) לחשוד כי יתכן שזהו סאורון אשר לובש צורה שוב. גאנדלף חדר לתוך דול-גולדור כדי לבדוק את החשד הזה. סאורון, שאכן היה הדייר במקום וטרם התחזק מספיק, נמלט מזרחה. לאלפים ביער ניתנו כ- 400 שנים של שלום זהיר, אשר הסתיים בשנת 2460, כאשר סאורון חזר במשנה כוח.
בשנת 2850 גאנדלף חדר פעם נוספת לדול-גולדור ומצא שסאורון הצליח לאסוף את טבעות הכוח של מלכי הגמדים, בנוסף לתשע הטבעות של מלכי האדם אשר באמצעותן שלט בנאזגול.
רק בשנת 2941 דחקה המועצה הלבנה (מועצה שהיתה מורכבת מן החכמים, ואשר ת'ראנדואיל אינו נזכר בין חבריה) את סאורון החוצה מתוך יער-אופל חזרה למורדור. 5

ניתן להניח כי האפלה אשר השחיתה את היער פגעה לא רק בעצים אלא גם במים וגרמה להתמעטות בעלי החיים שחיו בו, ואשר מן הסתם, היוו חלק ממקורות המזון של האלפים. דבר זה נרמז ב הוביט שם מתוארת ההדרדרות לאורך השנים. אלפי היער נאלצו להאבק קשה יותר למחייתם, וזאת, בשילוב עם התעצמות והתפשטות בני האדם, השפיע עליהם עמוקות והם הפכו לקשים, מסתגרים, וחשדניים.

מגרעתם היחידה היא חשדנותם כלפי זרים……
הם שוטטו ביערות הגדולים שהגביהו לצמוח בארצות שאבדו בינתיים. הם נהגו לשכון סמוך לשולי היער, משם יצאו מדי פעם לצוד, או לרכוב ולרוץ בשטחים הפתוחים לאור הירח או הכוכבים. אך לאחר בואם של בני האדם דבקו יותר ויותר באור הדמדומים ובשעות בין הערביים. 6

בפני אפלה זו, האלפים ומלכם נסוגו שוב ושוב, עד אשר לבסוף ארמון חדש נחפר באדמה על פי הדוגמא של מנגרות' (Menegroth – אלף המערות) שהיתה מושב המלך בדוריאת'. זו אמנם היתה מערה, אך היא היתה מלאת אור וחיים, כפי שמתואר בהוביט. אלפי-היער ידעו לא רק להלחם, אלא גם לחיות ולשמוח.

כאשר חלפו אלף שנים של העידן השלישי, והצל נפל על יער-ירק הגדול, אלפי-היער, מונהגים על ידי ת'ראנדואיל

נסוגו לפניו. הצל התפשט ללא הפוגה צפונה, עד אשר לבסוף, ת'ראנדואיל קבע את ממלכתו בצפון מזרח היער, וחפר שם מצודה והיכלות גדולים מתחת לאדמה. אורופר היה מן הסינדר, וללא ספק ת'ראנדואיל, בנו, נהג על פי הדוגמא של המלך ת'ינגול בדוריאת', למרות שהיכלותיו לא יכלו לעמוד בהשוואה למנגרות'. לא היו לו את האומנות והעושר ולא את העזרה של הגמדים. ובהשוואה לאלפים של דוריאת', אלפי-היער שלו
היו גסים ופשוטים. אורופר ×”×’×™×¢ אליהם עם מעט מאוד מן הסינדר… 2

ואולם, המקום ×”×™×” מואר יותר מכל מאורת גובלינים ולא ×›×” עמוק או מסוכן….6

בפנים, המעברים היו מוארים באור לפידים אדום, והאלפים השומרים שרו בעודם צועדים לאורך המעברים המתפתלים, חוצים ומהדהדים. מעברים אלו לא היו כמו בערי הגובלינים. הם היו קטנים יותר, פחות עמוק מתחת לאדמה, ומלאים באוויר נקי יותר. בהיכל גדול עם עמודים החצובים מן האבן ×”×—×™×”, ישב המלך-האלף על כס של ×¢×¥ מגולף…12

האלפים העבירו קערות מיד ליד ומעבר לאש. חלקם ניגנו בנבל, ורבים שרו. פרחים היו שזורים בשערם הבוהק, ואבנים טובות לבנות וירוקות נצנצו בצוורוניהם וחגורותיהם. פניהם ושירתם היו מלאי עליצות. רמים, צלולים, ובהירים היו השירים הללו….6

למעשה, חגיגת סתיו גדולה היתה ביער באותו לילה. ובהיכלות שמעל כמעט כל אנשי המלך חגגו… 12

כך שכאשר ת'ורין וחבורת הגמדים שלו נתפסו בזמן אחת החגיגות של האלפים, הם לא התקבלו בברכה. למעשה, כאשר ת'ראנדואיל חקר אותם, והם סרבו לענות, הוא כלא אותם.
כפי שמסופר בהוביט, האלפים ראו בגמדים אוייב. הסילמריליון מספר לנו על מקור הטינה העתיקה הזו, כי הגמדים שהוזמנו ע"י מלך דוריאת' לקבע את הסילמריל בענק הנאוגלאמיר, רצחו את המלך במהלך ויכוח על הבעלות על התכשיט. ת'ראנדואיל, סינדר במוצאו, זכר את החלק הזה בהסטוריה של דוריאת'.

תאוות הגמדים התלהטה לזעם בעקבות דברי המלך, והם קמו עליו, ואחזו בו, והמיתוהו באשר עמד. כך מת אלווה סינגולו, מלך דוריאת' במעמקי מנגרות'. היחיד מילדי אילובטר אשר התאחד עם אחת מן האיינור. והוא, אשר יחיד מכל האלפים הנטושים ראה את אור עצי ואלינור, הביט ברגעיו האחרונים על הסילמריל. 7

טינה זו לא שונה בהרבה מן המוזכר לגבי אלף אחר מן הסינדר אשר עליו נאמר מפורשות:

קלבורן לא סבל מחיבה יתרה לגמדים מכל ×’×–×¢ (כפי שהראה לגימלי בלות'לוריין), ומעולם לא שכח להם את חלקם בהרס דוריאת'… 16

זיכרון זה יכול היה להיות אחת מן הסיבות ליחסו של ת'ראנדואיל לגמדים, אפילו אם הגמדים הנוכחיים לא היו קשורים לגמדים מדוריאת'. סיבה אחרת, פרוזאית יותר, באה לידי ביטוי בשאלות ששאל את הגמדים.
לאחר שנים כה רבות של עמידה על המשמר ומאבק להגנה על חיי בני עמו, המלך אינו מתיר לזרים לשוטט בממלכתו ללא הסבר שיניח את דעתו:

"מדוע ניסיתם אתה ואנשיך לתקוף את אנשי שלוש פעמים בעודם חוגגים?" שאל המלך

…שאלה כזו כמובן שהכעיסה את המלך יותר מכל, והוא ×¢× ×”: "זהו פשע לנדוד בממלכתי ללא רשות. האם אתה שוכח שהיית בממלכתי, השתמשת בדרך שאנשי סללו? האם לא רדפתם והטרדתם את אנשי שלוש פעמים ביער, ועוררתם את העכבישים עם המהומה וההמולה שהקמתם? אחרי כל ההפרעות שביצעתם, יש לי הזכות לשאול מה מביא אתכם הלום…" 12

תכונות ואישיות

המספר בהוביט מסביר ש"אם היתה למלך חולשה, זו היתה חולשה לאוצרות, במיוחד לכסף ולאבנים טובות לבנות."6 ומוסיף כי המלך תמיד רצה להגדיל את אוצרותיו משום שלמרות שהיו גדולים, עדיין לא השתוו לעושר שהיה למנהיגי האלפים מימי קדם. אנשיו לא עיבדו את האדמה, או כרו אוצרות, או עבדו בעיבוד מתכות, ולא היה להם כל מקור הכנסה אחר.
מכאן אפשר להניח כי את אשר היו צריכים לרכוש, רכשו בעזרת אוצרותיו של המלך, אשר מן הסתם שמשו כקופת הממלכה.

החולשה הנ"ל יכולה להיות הסיבה לכך שת'ראנדואיל הצטייר בדמיונם של קוראים כחמדן, אולם זו לא התמונה המתקבלת מן הכתוב בטקסטים. ת'ראנדואיל יצא אל ההר הבודד בתקווה לקחת חלק מאוצר הדרקון, אולם בדרך סטה ממסלולו והתעכב כדי להושיט עזרה לשכניו הפגועים, סירב להלחם עבור זהב כאשר בן בריתו ניסה לשכנעו, ודאג לבטחונו של "השליח מן האויב", בילבו, כאשר זה ניסה להציע אוצר שלא היה שייך לו, והמלך חשש שהצעה זו עלולה לסכן את בילבו מאוחר יותר.

כאשר ת'ראנדואיל שמע שסמוג הדרקון מת, הוא יצא לדרך עם צבא לכוון ההר הבודד. הוא ידע על אוצרותיו של ת'רור, מלך הגמדים האחרון מתחת להר, אשר נבזזו בידי הדרקון. בעודו בדרך, הגיעו אליו שליחים מאֶסְגָרוֹת' ההרוסה, עיר האגם אשר נשרפה על ידי הדרקון. הם התחננו בפני המלך לסייע לאנשיהם הפצועים והרעבים. ת'ראנדואיל סטה מנתיבו ופנה לכיוון העיר. במקביל שלח לפניו סיוע דרך הנהר.

ואולם, כאשר המלך שמע את תחינת שליחיו של בארד נמלא חמלה., משום שהיה מנהיגו של עם טוב ורחב לב. כוונתו הראשונית היתה לצעוד היישר אל ההר, אך כעת האיץ צעדיו במורד הנהר בכיוון האגם הארוך. לא היו לו די סירות או דוברות לכל אנשיו, והם נאלצו להתקדם בדרך האטית יותר, בצעדה. אך תחילה שלח בדרך המים מאגרי מזון גדולים. 19

לאחר שהשאיר מזון, תרופות, ואחדים מאנשיו לסייע לאנשי עיר האגם, המשיכו ת'ראנדואיל וצבאו, ביחד עם בארד, קוטל הדרקון, ואנשיו לכיוון ההר, עדיין תחת הרושם שהגמדים לא שרדו. הם למדו על גודל טעותם כאשר נסיון למשא ומתן עם הגמדים כמעט הסתיים בהתנגשות צבאית בין הגמדים מצד אחד והאלפים ובני האדם מצד שני. לקראת מה שנראה היה כסיום כושל לשיחות המשא ומתן, ניסה בארד לשכנע את המלך לתקוף לפני שיהיה לגמדים זמן להשלים את הכנותיהם. למלך אשר ידע אבדות רבות לאורך השנים, היו סדרי עדיפויות שונים כפי שאפשר לראות מתשובתו.

אולם המלך-האלף השיב: "רבות אתמהמה לפני שאפתח במלחמה עבור זהב"….8

But the Elvenking said: "Long will I tarry, ere I begin this war for gold…"

הסיטואציה שכמעט הפכה לאסון הסתיימה כאשר הופיעו הגובלינים והווארגים. גאנדלף הצליח להזכיר לצדדים היריבים כי יש להם אוייב משותף, וכך נלחמו גמדים, אלפים, ובני אדם, בקרב חמשת הצבאות, שכם אל שכם כבני ברית.

פעמיים היו בין בילבו ות'ראנדואיל חילופי דברים בעלי משמעות, ובכל אחת נחשף פן חדש באישיותו של המלך.
הפעם הראשונה היתה במשך המצור שהניחו ת'ראנדואיל ובארד על הגמדים מתחת להר. בילבו התגנב בלילה אל מחנם של ת'ראנדואיל ובארד בתקווה למצוא דרך לסיום המצור. הוא הביא עמו את הארקנסטון, אבן חן שהיתה יקרה לליבו של ת'ורין במיוחד, והציע אותו לבארד כאלמנט מיקוח. ת'ראנדואיל נפעם מן האבן, אולם במקביל היה מודאג מגורלו של בילבו כאשר ת'ורין יגלה מה עשה. הוא ניסה לשכנע את בילבו להשאר איתם במחנה, למען ביטחונו.

המלך-האלף הביט בבילבו בפליאה מחודשת. "בילבו באגינס" אמר, "אתה ראוי לשריון נסיכי-אלפים זה יותר מרבים אחרים אשר נראו בו יפים יותר. אולם אני תוהה אם ת'ורין יראה זאת כך. יש לי הכרות טובה יותר עם גמדים מאשר אולי לך. אני מייעץ לך להשאר עימנו. כאן תזכה לכבוד ותהיה ברוך פי שלושה." 17

הפעם השניה היתה בדרכם הביתה, על פרשת דרכים, לפני שנפרדו. בילבו הציע למלך ענק כסף משובץ בפנינים. כאשר ת'ראנדואיל תהה מדוע הוא מציע לו כזו מתנה, בילבו התוודה שהיה אורח בלתי קרוא במעונו של המלך, ונהנה מהכנסת האורחים שלו, ממזונו ויינו ללא ידיעתו. ת'ראנדואיל קיבל את המתנה אך בטרם נפרדו הוסיף בהומור:

"אקח את מתנתך, בילבו הנהדר!" אמר המלך בכובד ראש. "ומהיום תכונה 'רע אלפים', ו'מבורך'. מי יתן וצילך לעולם לא יתקצר (או שהגניבה תהיה קלה מדי)! להתראות!" 18

ת'ראנדואיל הוכיח שהוא יודע לפעול בשיתוף פעולה עם מתנגדים אחרים של האויב. כאשר אָרָגוֹרְן הביא אליו את היצור גולום, על פי עצת גאנדלף, הוא הסכים לקבל על עצמו את האחריות ולשמור על גולום. הוא אפילו נענה לרצונו של גאנדלף להראות לגולום מידה של רחמים. כאשר האחרון נמלט, ת'ראנדואיל לקח על עצמו את האחריות על הבריחה, למרות היותה מבצע מתוכנן של האויב, אשר כוחותיו תקפו את האלפים כפעולת הסחה. הוא שלח את בנו לגולס לאימלאדריס (היא ריבנדל), לדווח על האבדן, פעולה שהסתיימה בצרופו של לגולס לחבורת הטבעת.

מורשת וגורל

האיזכור החשוב האחרון של ת'ראנדואיל בכתבים, היה עמידתו האיתנה אל מול פני האוייב, כחלק ממלחמת הטבעת.
סיפור השנים בשר הטבעות מספר על לחימה עזה בכוחות מדול-גולדור אשר פלשו לממלכה, בקרב שכונה הקרב תחת העצים, כאשר עצי היער הובערו על ידי חילות האורקים. במקביל, בחלקים אחרים של הארץ התיכונה, פרודו נאבק להגיע להר האבדון, מינאס טירית נלחמה על חייה מול חילותיו של סאורון, בדייל בני אדם וגמדים נלחמו כתף אל כתף בבני המזרח, בלות'לוריין שלוש התקפות נהדפו ולאחר מכן קלבורן חצה את האנדואין וגלאדריאל הרסה עד היסוד את המבצר בדול-גולדור, ובמורדור הטבעת האחת הושמדה.
הקרב תחת העצים היה ארוך ונואש, ונזק רב נגרם ליער. אולם בסופו, ת'ראנדואיל ניצח. לאחר סיום הקרב, בראש השנה של האלפים, נפגשו ת'ראנדואיל וקלבורן באמצע היער וחילקו אותו. שיתוף פעולה זה לאחר שנות דור בהן הפריד מבצר דול-גולדור בין ממלכותיהם, יכול להתפרש כביטוי של שאיפה לשלוה 9
לאחר סיום המלחמה, שב לגולס לביתו, ובאישורו של אביו, לקח חלק מאנשיהם לסייע בהבראתו ושחזור יופיו של יער אִיתִילְיֶין אשר בדרום בגונדור.
הוא ייסד מושבת אלפים ביער איתיליין ונותר שם עד מותו של ארגורן. לאחר מכן הפליג במורד האנדואין בספינה שבנה, יחד עם גימלי הגמד כפי שסופר, אל המערב, ונעלם מן הסיפורים לעד.

גם בצפון היו מלחמה ומעשי זדון. אויבים פלשו לממלכתו של ת'ראנדואיל. קרב ממושך התחולל תחת העצים, והרס רב ושריפה. אולם לבסוף, הניצחון היה של ת'ראנדואיל. 9

…וביום ראש השנה של האלפים, נפגשו ת'ראנדואיל וקלבורן באמצע היער, וקראו ליער-אופל בשם Eryn Lasgalen, יער העלים הירוקים. ת'ראנדואיל לקח את כל החלק הצפוני עד ההרים שבלב היער להיות לממלכתו, וקלבורן לקח את החלק הדרומי מתחת למיצרים20  וקרא לו מזרח לוריין. וכל מרחב היער ביניהם ניתן לבני ביאורן ואנשי היער. 9,

חשוב לציין כי ת'ראנדואיל הינו היחיד מבין מנהיגי ממלכות האלפים המרכזיות שעדיין התקיימו בעידן השלישי, ונאבקו באופן פעיל באוייב, אשר היה ללא טבעת עוצמה. באימלאדריס אלרונד החזיק בוִילִיָה, טבעת האוויר. בלות'לוריין, גלאדריאל ענדה את נֵנְיָה, טבעת המים. וגאנדלף קיבל את נַארְיָה, טבעת האש, מקירדן כאשר הגיע לארץ התיכונה.
חוסר בטבעת עוצמה ודאי הקשה על מאבקם של ת'ראנדואיל ואנשיו באפלה, אך ניתן להניח כי זו היתה גם הסיבה לכך שהם יכלו לחיות בשלוה לאחר סיום המלחמה. אבדן כוחן של הטבעות לא השפיע עליהם.
שלוש טבעות העוצמה של האלפים היו קשורות, אם כי לא נשלטו, לטבעתו של סאורון, הטבעת האחת. טבעות אלה היו הכוח שאיפשר לגלאדריאל ולאלרונד לשלוט באיתני הטבע ולשמר את היופי והשלווה בממלכותיהם.
השמדת הטבעת האחת, אשר סיימה את מלחמת הטבעת ואת העידן השלישי, גרמה לאבדן כוחן של שאר טבעות העוצמה. נושאיהן, מותשים לאחר עידן שלם של שימוש בטבעות, הפליגו מערבה ומקומות מושבם, לות'לוריין ואימלאדריס החלו לדעוך בעיקבות איבוד כוח טבעות העוצמה ששימר אותם. אולם:

ביער-ירק, אלפי-היער נותרו באין מפריע 9

לא מצויין בכתבי טולקין מה היה גורלו של ת'ראנדואיל.

מילה אישית לסיכום: הייתי רוצה להציע סוף-טוב כלשהו לדמות שהיא הירואית בעיני, ואשר אני מקווה שהצלחתי להציג אותה ככזו. אולם אין פיתרון פשוט לשאלה מהו "סוף טוב" בכתביו של טולקין, המלאים בהתחבטויות פילוסופיות ומוסריות.
המערב נחשב לביתם של האלפים, אולם הוא זר לילידי הארץ התיכונה, ולא בטוח שאלו אשר עברו לשם מאושרים.
מאידך, הארץ התיכונה הפכה לביתם של בני האדם, ועל פי המסורה, האלפים אשר נשארו, גורלם הוא לדעוך.
לכן, דומה שחוסר סיום ברור הוא הסיום הטוב ביותר האפשרי. הוא משאיר את ההגדרה של סוף-טוב לדמיונו של כל אחד מן הקוראים.

על המאמר והמחברת:

המאמר הופיע לראשונה באתר Silmarillion Writers' Guild במסגרת הסדרה דמות החודש. סדרה זו מציגה מדי חודש, החל משנת 2007, מעין ביוגרפיה על דמות אחת מתוך הלג'נדריום. המאמרים נכתבים על ידי כותבים שונים והינם פרי מחקר של הכותב/ת.

מחברת המאמר, Greenwood, החלה את הכרותה עם כתבי טולקין בשנות השמונים, ואהבתה הגדולה היא הסילמריליון.

הערות:

*
משמעות השם ת'ראנדואיל היא "מעיין נמרץ".
מתוך Parma Eldalamberon גליון 17 עמוד 187

THAR-, vigour, only in Sindarin. tharan, vigorous, theria-, be vigorous, flourish. Hence th(a)randuil 'vigorous spring', a name. [D59.]

**
באינדקס השמות בסילמריליון, כתוב על האֶלְדָר:

פרוש המילה אלדר הוא "אנשי הכוכבים".
שם זה ניתן בתחילה על ידי הואלא אוֹרוֹמֶה לכל האלפים, אולם לאחר מכן הוא הפך לכינויָם של האלפים בני שלושת השבטים אשר יצאו למסע הגדול מאגם קוּאִיוִויֶינֶן (Cuiviénen) מערבה. 1

***
מַאלְגָלָד הינו דמות הנזכרת רק בציטוט הנ"ל. על פי ההקשר, כריסטופר טולקין מניח כי דמות זו, ודמותו של אמדיר, הינן אחת.

מַאלְגָלָד מלות'לוריין אינו נזכר בכל מקום אחר, ולא נאמר כאן שהוא היה אבי אַמְרוֹת'. ואולם, נאמר פעמיים (עמ' 268 ו- 271 לעיל) כי אמדיר אבי אַמְרוֹת' נפל בקרב דָגוֹרְלָד, ולכן נראה שאפשר לקבוע בפשטות כי מַאלְגָלָד הינו אמדיר, אולם איני יודע מי משני השמות היה הראשון ומי היה זה שהחליפו.2

– אורופר, אביו של ת'ראנדואיל, נזכר רק ב סיפורים שלא נשלמו. למרות שדמותו ומעשיו עשויים להיות בסימן שאלה, זהו נושא למאמר נפרד, והוא אינו משפיע עניינית על מאמר ×–×”.

– תודות ל Dawn_Felagund, IgnobleBard , ו- Russandol על עזרתם בעריכת המאמר ועל התמיכה המוראלית.
– תודה גדולה למוטי אבנר ועמרי אסקרלי על הסיוע בעריכה, ×”×’×”×” ותוכן של הגרסה העברית.

– בחלק מן הציטוטים השתמשתי בתרגומים שפורסמו, לעיתים ככתבם, ולעיתים עם שינויים. כל הטעויות הנובעות מכך הן שלי.

מקורות מצוטטים:

  1. The Silmarillion, Index of Names.
  2. Unfinished Tales, Part 2: The 2nd age, Appendix B, The Sindarin Princes Of The Silvan Elves (מתוך תרגום לוטם)
  3. The Lord of the Rings, Appendix B, Tale of Years of the 2nd Age (מתוך תרגום לוטם)
  4. The Silmarillion, Of the Rings of Power and The 3rd Age
  5. Lord of the Rings, Appendix B, The Tale of Years, The 3rd Age
  6. The Hobbit, Flies & Spiders (מתוך תרגום אכמון)
  7. The Silmarillion, Of the Ruin of Doriath
  8. The Hobbit, The Clouds Burst
  9. Lord of the Rings, Appendix B, The Great Years (מתוך תרגום לוטם)
  10. HoME 11-The War of the Jewels, Part Four: Quendi And Eldar, C. The Clan-names
  11. Silmarillion, The Ruin of Beleriand
  12. The Hobbit, Barrels out of Bonds
  13. Unfinished Tales, Part 2: The 2nd age, Appendix A, The Silvan Elves And Their Speech
  14. Unfinished Tales, Part 3: The 3rd age, The Disaster of the Gladen Fields, The sources of the legend of Isildur's death, note #12
  15. Silmarillion, Of the coming of Men into the West
  16. Unfinished Tales, Part 2: The 2nd age, Concerning Galadriel and Celeborn
  17. The Hobbit, A Thief in the Night
  18. The Hobbit, The Return Journey (מתוך תרגום אכמון)
  19. The Hobbit, Fire & Water (מתוך תרגום אכמון)
  20. Unfinished Tales, Part 3: The 3rd age, II Cirion and Eorl, (iv) The Tradition of Isildur, Notes 13, 3
  21. Unfinished Tales, Part 4: The History of Galadriel and Celeborn, note #10

אֲמַאנְדִּיל – Amandil

אמאנדיל, "ידיד של אמאן" בקווניה, היה הלורד האחרון של אַנְדוּנְיֶיה בנומנור, צאצאו של אלרוס טַאר-מִינְיָיטור ואביו של אֱלֶנְדִיל הגבוה. כאשר בגידת סאורון נחשפה, ונודע כי אַר-פָרָזוֹן מכין התקפה על הואלר עצמם, חשש אמאנדיל כי חרון אפם של הואלר ישמיד את ארצו ועמו והפליג לכוון אמאן, להתחנן לרחמיהם. גורלו לא נודע.

שרי אַנְדוּנְיֶיה

תאורה של אנדונייה, ששכנה בחוף המערבי של נומנור נמצא בסיפורים שלא נשלמו (סל"ן):

אַנְדוּסְטָר היתה טרשית בחלקיה הצפוניים, עם עצים גבוהים המשקיפים על הים. היו בה שלושה מפרצים קטנים שפנו מערבה, אשר ביתרו את הרמות. אולם במקומות רבים הצוקים לא הגיעו אל שפת הים, והותירו מצע של יבשה לרגליהם. הצפוני מביניהם נקרא מפרץ אנדונייה, כי בו שכן הנמל של אנדונייה (שקיעת חמה). לצידו על החוף שכנה עיר הנמל, ומגורים רבים נוספים טיפסו במדרון התלול שמאחור. 1

אנדונייה היתה אזור בנומנור בו כולם דיברו את שפת האלפים (סינדרין),2 בעוד שבשאר האי, שפת האם היתה אדונאית. על פי טולקין, ההצדקה למוזרות הזו היא העובדה שמתיישבי האזור הצפון מערבי של ארץ המנחה היו צאצאי בית בֵּאוֹר אשר "בבֶּלֶרִיאַנְד זנחו מוקדם את לשונם שלהם ואימצו את שפת סינדרין" 3

הלורד הראשון של אנדונייה היה ולאנדיל בנם של אֱלָטָן איש אנדונייה וסִילְמָארְיֵין בתו הבכורה של מלך נומנור הרביעי,4 טַאר-אֱלֶנְדִיל. הוא [ולאנדיל] וצאצאיו "נודעו בידידותם עם האלדר".5

"שרי אנדונייה היו הנכבדים מכל אחרי בית המלוכה", "הם היו נאמנים למלכים, ורחשו להם כבוד". "לורד אנדונייה נמנה תמיד על ראשי יועצי השרביט".9

"מועצת השרביט" הורכבה מנציגים מכל אזורי נומנור, אשר יעצו למלך6 אולם היו חסרי סמכות שלטונית.

אֲמַאנְדִּיל, חבר נעורים של אַר-פָרָזוֹן

אמאנדיל בנו של נומנדיל והשר השמונה עשר של אנדונייה,7 נשא את אותו שם כמו המלך השלישי של נומנור, טאר-אמאנדיל, נכדו של אלרוס8. תאריך הולדתו לא נרשם אולם נאמר כי "בימי נעוריהם המשותפים, אמאנדיל היה יקר לליבו של פרזון."9 ניתן להניח כי מכיון ששניהם היו צאצאים של אלרוס, ניתן לשניהם משך חיים דומה.

התאריכים שכן קיימים אינם תומכים בהצהרה הנ"ל. אר-פרזון נולד בשנת 3118 לעידן השני,10 בעוד שבצאצאיו של אלנדיל מצויין כי אלנדיל, בנו של אמאנדיל, נולד ב 3119 של העידן השני11, רק שנה אחת מאוחר יותר. אם אכן מקבלים תאריך זה כ"קאנון", הוא מרמז שאמאנדיל היה קרוב בגילו לאביו של פרזון, יותר מאשר להיות ידיד נעורים של פרזון עצמו.

ידיד האלדר

בתקופתו של אר-גימילזור, סבו של אר-פרזון ואויבם הגדול ביותר של הנאמנים, אשר העניש את אלו אשר קידמו בברכה את הספינות מאֶרֶסֵאָה, האלדר החלו להגיע לנומנור בסתר, עד אשר לבסוף, "הספינות מארסאה חדלו להגיע מכוון השקיעה ונמלי אנדונייה נָשַׁמּוּ."12

אפילו אם בנו של אר-גימילזור, טאר-פלאנטיר ניסה לבטל את הנזק, הוא לא הצליח כי נאמר "אף ספינה לא הגיעה עוד מן המערב אל נומנור, ואָבַלוֹנֵה צוֹעַפָה בענן".13

משום כך, הגיוני להניח כי הידידות בין אמאנדיל והאלפים נרקמה בעת מסעותיו לארץ התיכונה, ("הוא היה ספן אדיר בים"14) לממלכתו של גיל-גאלד. ההערכה שרחש לאלדר נענתה בנדיבות במתנת הפלנטירי.

אבנים אלו היו מתנת האלדר לאמאנדיל, אביו של אלנדיל, להיות לנחמה לנאמנים בנומנור בימיהם הקודרים, עת חדלו האלפים לבוא לארץ שנחה תחת צילו של סאורון. הם נקראו פלנטירי, הצופות ממרחק, אולם אלו שהובאו לארץ התיכונה אבדו זה מכבר. 31

ניתן להניח כי ידידיו האלפים של אמאנדיל סיפרו לו לפחות חלקית, על הארועים באֶרֶגְיוֹן, על מותו של קֶלֶבְּרִימְבּוֹר ועל חישול טבעות הכוח, כדי להזהיר אותו מפני סאורון. אולם אם אמאנדיל ידע על הבגידה, ואם הוא סיפר לאר-פרזון, אזהרותיו לא זכו לתשומת לב.

הסילמריליון אינו מציין במפורש אם אמאנדיל הפליג לאומבר עם אר-פרזון בעת המערכה נגד סאורון, או האם אפשרי שהוא הזהיר אותו מפני הסיכון שבהבאת שר האופל כבן ערובה אל נומנור, בשנת 3262 של העידן השני.

מנהיג הנאמנים

באופן לא מפתיע, מייד כאשר סאורון החל לזכות בחסד המלך הוא דאג שאמאנדיל, אולי היריב האחרון שיכול היה להשפיע על המלך נגד שקריו, יסולק מן הזירה.

….כל היועצים להתרפס בפניו מלבד אחד ויחיד, אמאנדיל שר אנדונייה. אט אט חל שינוי בארץ, ולבבות רעי האלפים נטרדו מאוד, ורבים הפכו את עורם מפחד. ולמרות שאלו שנותרו עדיין, קראו לעצמם הנאמנים, אויביהם כינו אותם בוגדים.14

וגם

כעת הוא [אמאנדיל] שׁוּלַח, כי סאורון שנאו יותר מכל האחרים בנומנור. אולם בשל היותו כה אציל, וספן כה אדיר בים, רבים בעם רחשו לו כבוד, והמלך וסאורון כאחד לא העזו להרים יד נגדו, עדיין. 14

וגם

לכן אמאנדיל פרש לרוֹמֶנָה, ואת כל אלה בהם בטח שהיו עדיין נאמנים, זימן לשם בחשאי. כי חשש שהזדון יתפשט במהירות כעת, ורעי האלפים נמצאים בסכנה. 15

המלך החל לסגוד לאפלה, לכת העתיקה של מלקור, ואמאנדיל למד על כוונתו של סאורון לשכנע את המלך לכרות את נימלות'. הוא פחד שאר-פרזון יכנע לבסוף לשכנועיו של סאורון, ולאחר שחלק את פחדיו עם בנו אלנדיל ונכדיו אִיסִילְדוּר ואֲנַאריוֹן, איסילדור סיכן את חייו וגנב את פרי נימלות', מחצר המלך באַרְמֶנֶלוֹס.

ואיסילדור הגיע לבסוף בקושי רב לרומנה, ומסר את הפרי לידיו של אמאנדיל בטרם בגד בו כוחו. אז ניטע הפרי בחשאי, ובורך על ידי אמאנדיל, ונצר יצא ממנו ולבלב עם בוא האביב. 16

אלו היו זמנים חשוכים מאוד בנומנור וזהו פלא שאמאנדיל ומשפחתו שרדו, כאשר לחשים על בגידה היו סיבה מספקת להפוך לקרבן על מזבחו של מלקור, במקדש שבנה סאורון.

ומאז האש והעשן עלו ללא הפסקה, כי כוחו של סאורון גבר מיום ליום. ובמקדש ההוא, הקריבו בני אדם קרבנות למלקור, בשפיכות דמים, ועינויים, ורשעות גדולה, כדי שישחרר אותם מן המוות. בעיקר, בחרו את קרבנותיהם מקרב הנאמנים, ואולם מעולם לא תוך האשימו אותם בגלוי בחוסר סגידה למלקור מעניק החרות. הם טפלו עליהם האשמות של שנאת המלך, בגידה במלך, או קשירת קשר נגד שאריהם, בכזבים ורעל. לרוב, היו אלה האשמות שוא, אולם הימים היו מרים ושנאה הולידה שנאה. 17

מלבד האיזכור למזימות אפשריות בציטטה למעלה, אין תעוד של התקוממות או מרידה בנסיון להתנגד לאר-פרזון, או לפחות לסאורון, השליט האמיתי מאחורי הכתר. יתכן כי הנאמנות המוחלטת של שרי אנדונייה למלכי נומנור מנעה מאמאנדיל להתחיל במלחמה גלויה או אולי הנאמנים לא היו חזקים דיים לפתוח מתקפה. למרות שכונו מורדים נראה שהיתה מעט מאוד אם בכלל, התנגדות מן הנאמנים להחשכת ארצם, למעט אולי שימור עצמי.

כחמישים שנה לאחר שהגיע סאורון לנומנור המלך החל לחוש את המוות המתקרב, ולהתכונן למלחמה נגד הואלר, בעקבות הצעתו של סאורון, על מנת להשיג מהם אלמוות בכוח. לבסוף, אמאנדיל שגם הוא ודאי חש את גילו אם היה קרוב לזה של המלך, החליט לפעול.

וכאשר למד אמאנדיל על כוונותיו של המלך, נמלא יאוש ואימה, כי הוא ידע שבני אדם לא יוכלו לנצח את הואלר במלחמה, וכי הרס יבוא על העולם, אם מלחמה זו לא תמנע. לכן, הוא קרא אליו את בנו אלנדיל, ואמר לו:
'הימים הם אפלים, ואין תקוה לבני האדם, כי הנאמנים מועטים הם. לכן, יש בדעתי לעשות כמעשהו של אבי אבותינו אֵאָרֶנְדִיל, להפליג למערב על אף החרם, ולדבר עם הואלר, אפילו עם מַאנְוֶוה עצמו אם יתאפשר, ולהתחנן בפניו לעזרה, בטרם יאבד הכל.'
'אם כך, האם תבגוד במלך?' אמר אלנדיל, 'אתה הרי יודע כי הם מאשימים אותנו בבגידה וריגול, וכי עד עתה, אלו היו האשמות שוא.' 18

אמאנדיל היה מוכן לשאת בתוצאות של שבירת החרם והפלגה מערבה, מתוך תקוה לשכנע את הואלר להראות רחמים לאלו שנותרו נאמנים.

כדי להגן על משפחתו הציע שהוא יעמיד פנים כמפליג לכוון מזרח, ויפנה חזרה לכוון אמאן כאשר לא יהיה עוד בטווח ראיה מחופי נומנור. הוא יעץ לבנו להתכונן בסתר להפליג עם כל אנשיהם ועם "כל הדברים אשר לבכם לא יוכל לשאת פרידה מעימם", וכן להסתיר את כוונתו לקחת אנשים כה רבים, משום שאז הם יידרשו להצטרף לכוחות המלך נגד הואלר.

היתה לו תקוה מועטה שישוב, או אפילו שיצליח במשימתו משום שהוא גם אמר לאלנדיל:

קרוב לודאי שתצטרכו להמלט מארץ הכוכב ללא כוכב להנחותכם, כי ארץ זו מחוללת. אז תאבדו את כל אשר אהבתם, ותטעמו את טעם המוות עוד בחייכם, כאשר תחפשו ארץ גולה במקום אחר. אולם אם במזרח או במערב, הואלר לבדם יכולים לומר. 19

למרבה הצער, הוא צדק:

מסופר כי אמאנדיל הפליג בספינה קטנה לעת לילה ושט תחילה מזרחה, ואז פנה ועשה דרכו מערבה. והוא לקח עימו שלושה משרתים יקרים לליבו, ושוב לא נשמע מהם דבר ולא נראה מהם אות בעולם הזה, ולא נודע גורלם. בני אדם לא יוכלו פעם שניה להנצל באמצעות שליחות שכזו, שכן מַעַל נומנור, לא בנקל יִימָחֵל. 20

שלא כמסעו של אארנדיל, נראה שמסעו של אמאנדיל נכשל, למעט אולי הצלת שאריו וחבריו. הוא ודאי לא הקנה רחמים לאנשים שלא היו על סיפון הספינות אשר אלנדיל ובניו הצליחו להשיט לארץ התיכונה.

כך התכונן אלנדיל ולא התערב במעשי הזדון של הימים ההם, והמתין לאות אשר לא הגיע. אז הפליג בחשאי לחופים המערביים והשקיף על פני הים, כי צער וגעגועים מלאו את לבבו, ואהבה גדולה אהב את אביו. אולם הוא לא הבחין בדבר מלבד צייו של אר-פרזון שהתקבצו בנמלים המערביים. 21

נומנור שקעה מתחת לים או בשל זעמו של אִילוּבָטָר, אשר אליו כך נאמר, העבירו הואלר באופן נוח, את השליטה כאשר אר-פרזון דרך על אדמתם, או משום שהתמוטטה אל תוך התהום שנוצרה בעקבות הסרת אמאן מן העולם השבור.

ואנדור ארץ המנחה, נומנור של המלכים, אלנה ארץ כוכב אארנדיל נהרסה כליל, כי היתה קרובה למזרח הסדק הגדול ויסודותיה התמוטטו. והיא נפלה וצללה לאפלה ואיננה עוד. ואין עוד כעת מקום על פני האדמה, אשר בו נשמר זכרונם של ימים ללא זדון. כי אילובטר הדף את הימים הגדולים שממערב לארץ התיכונה ואת הארצות הריקות שממזרח לה, וארצות חדשות וימים חדשים נוצרו, והעולם התמעט כי ואלינור וארסאה נלקחו ממנו אל ממלכת הנסתר. 22

שלא לומר מאומה על נומנור.

התפתחות הדמות של אמאנדיל בכתבי טולקין

טולקין סיכם עם ידידו סי.אס. לואיס כי הוא יכתוב סיפור על מסע בזמן23 והתחיל את הסיפור, אשר יקח את גיבורו להיות עד לשקיעת אטלנטיס. הוא קרא לו "נומנור הארץ במערב". הגרעין שבבסיסו של רעיון זה התפתח לסדרה של מקרים בהסטוריה, בהם צמדים של אב ובן יחזרו ויחוו "זכרונות" או "חלומות" מן העבר הרחוק על אודות אב ובן מקוריים (אמאנדיל ואלנדיל) אשר היו נוכחים בעת שקיעת האי.

"הדרך האבודה" הוא סיפור בלתי שלם של מסע בזמן, אשר טולקין כתב. בסיפור זה טולקין יצר דמות כמעט אוטוביוגרפית בשם אָלְבּוֹיְן (Alboin)(דמות שקדמה לאמאנדיל באותו זרם של צמדי אב-בן שהגיחו שוב ושוב לאורך ההסטוריה)

הביוגרפיה של אלבוין כפי שהיא משורטטת בפרקים אלה, מעוצבת במקרים רבים על פי חייו של אבי – למרות שאלבוין לא ×”×™×” יתום, ואבי לא ×”×™×” אלמן. תאריכים הכתובים בעפרון על עטיפת כתב היד מחזקים את האלמנט הביוגרפי: אלבוין נולד ב 4 בפברואר (1891 >) 1890, שנתים לפני אבי. אודוין (Audoin) נולד בספטמבר 1918. 24

אלבוין הוא פרופסור להסטוריה ושפות עתיקות שחולם על משהו שיכול להיות עבר רחוק, וזוכר מילים משפה בלתי מוכרת בשם אֶרֶסֵאָן (Eressean). מאז ילדותו הוא מתגעגע ללא הרף לשוב חזרה בזמן לאורך "הדרך האבודה", אל אותם זמנים רחוקים,

..לראות בעיניים ולשמוע באזניים: לראות את צורתן של ארצות עתיקות אפילו שכוחות, לראות עמים עתיקים מהלכים, לשמוע את שפותיהם כפי שדיברו בימים שלפני הימים, כאשר שפות של שושלות שנשכחו נשמעו בממלכות שמזמן נפלו לחופי [האוקיינוס] האטלנטי. 25

משאלתו התקיימה כמיטב המסורת של סיפורי אגדה. איש בשם אלנדיל מציע לו בחזיון את האפשרות "לחזור", אם יבוא עם בנו אודוין (הדמות שקדמה לאלנדיל). כמובן שאלבוין מסכים.

האבולוציה של דמותו של אמאנדיל בתוך סיפור נומנור, אלמנט מפתח במיתולוגיה של טולקין, מרתקת אף היא. בטיוטות הראשונות, בתחילה, רק אלנדיל נזכר, ולאחר מכן אחים: אלנדיל וולאנדיל, אשר נמלטו מן ההרס וייסדו את הממלכות הנומנוריות בארץ התיכונה.

לאחר מכן הופיע אמאנדיל, אלא שהשמות בהם נקרא מבלבלים. הוא היה ולאנדיל בחלק מן הטקסטים וארבזן (Arbazan) באחרים,26 (אפנוזיר (Aphanuzir) לאחר מכן בגירסה הסופית של "טביעת אנדונה"), וגם לכל שאר הדמויות המוכרות והמקומות היו גרסאות מוקדמות של שמותיהם הסופיים באדונאית:

בין אלה ראש וראשון היה אחד ארבזן ובנו נימרוזן (Nimruzan), ספנים גדולים על הספינות. הם היו משושלתו של אידילזר אזראבלו (Indilzar Azrabelo), אולם לא מבית הבכור, אשל לו היו שייכים כס המלכות והכתר אשר בעיר ארמינאלת27 (Arminaleth).

לאר-פרזון וארבזן היה דיון מעניין על טִבְעוֹ העגול של העולם, והמשמעות של צורה שכזו על חרם הואלר:

ובזמן מסויים ישב אר-פרזון עם יועציו בבית הגבוה, והתדיין על דברי השליחים אשר אמרו כי צורת האדמה היא כזו שניתן לשים סביבה מחגורת. 'אולם אם נאמין לזאת', הוא אמר, 'כי אחד היוצא לכוון מערב ישוב מן המזרח, האם לא נכון יהיה כי זה ההולך תמיד מזרחה ישוב לבסוף מאחורי המערב, ולמרות זאת, לא יפר כל חרם?' 28

ארבזן טען כי אפילו אם העולם עגול, הוא כה גדול עד כי אדם יבלה את כל חייו בנסיון להקיפו. אולם אר-פרזון לא שוכנע:

…. הוא שקל בחשאי במחשבתו לבנות ספינות עם שׁוֹקַע ותפוסה גדולים, ולכונן עמדות תצפית על חופים רחוקים. 29

בשלב מסויים טולקין יצר לאמאנדיל אח, אלנטיר (Elentir), אולם זה לא הגיע אל הגרסה הסופית של אַקַלַבֶּת, כפי שפורסמה בסילמריליון. אלנטיר היה מאוהב בזימרהיל (Zimrahil), בתו של טאר-פלאנטיר (ובגרסה אחרת אלנטיר היה האח הבכור, היורש לכס הלורד של אנדונייה, והוא היה מאורס לזימרהיל), עד אשר היא ראתה את אר-פרזון, התאהבה בו ונישאה לו מרצונה. לבסוף, שוני משמעותי שנזנח מאוחר יותר הוא:

לכן, אר-פרזון רדף את הנאמנים, הפשיט אותם מכל עושרם, ומנע מיורשי ולאנדיל את כס הלורד. את אנדונייה הוא הפך למספנת בנייה ראשית לבניית ספינות המלך, ועל אמאנדיל שכעת היה הלורד, ציווה לעבור לגור ברומנה. 30

שאלות והרהורים

עבור ידיד לאמאן וחבר לאלדר, ודאי היה מייסר לראות כיצד שקריו של סאורון משחיתים לאט לאט את המלך והארץ, וניתן לתהות כיצד נאמנות או פחד מנעו מאמאנדיל והנאמנים לנקוט פעולה יותר החלטית, הרבה יותר מוקדם. אם אמאנדיל היה מוכן לסכן את חייו, האם לא כדאי היה לעשות זאת מוקדם יותר, כשעוד היה לו סיכוי להצליח, אולי בטרם הצליח סאורון להשלים את הרשת שטווה סביב אר-פרזון, או כאשר חלק גדול יותר מאוכלוסיית נומנור טרם פנה לסגידה למלקור ואולי היה מוכן למרוד במכשף?

האם אמאנדיל הגיע בסופו של דבר לאמאן או האם אבד בים? מדוע, הו מדוע מנעו הואלר ואילובטר את רחמיהם מאנשי נומנור המרומים, ואולם הניחו לסאורון להמלט, כדי להמשיך להציק לארץ התיכונה במשך עידן שלם נוסף?

על המאמר והמחברת:

המאמר נכתב על ידי Russandol והופיע לראשונה באתר Silmarillion Writers' Guild במסגרת הסדרה דמות החודש. סדרה זו מציגה מדי חודש, החל משנת 2007, מעין ביוגרפיה על דמות אחת מתוך הלג'נדריום. המאמרים נכתבים על ידי כותבים שונים והינם פרי מחקר של הכותב/ת.

מחברת המאמר, Russandol, סבלה בשקט במשך 25 שנה מכישוף שנפל עליה כשקראה את שר הטבעות בפעם הראשונה. בסביבות 2008 במסגרת מסע חיפוש באינטרנט אחרי מקורות ללימוד טנגוור, נתקלה במקרה בעולם הפאנפיקשן על פי כתבי טולקין, והנגע התגבר והפך לחשוך מרפא. Russandol חיה בברקשייר אנגליה, ובכל פעם שהיא יוצאת לשוטט או לרכב ביער, היא מקווה למצוא מאלורן

הערות:

– תודה ל Russandol על הרשות לתרגם את המאמר.

– בחלק מן הציטוטים השתמשתי בתרגומים שפורסמו, לעיתים ככתבם, ולעיתים עם שינויים. כל הטעויות הנובעות מכך הן שלי.

– המחברת הביעה את רצונה לקרוא את תגובות הקוראים. תגובות בעברית יועברו אליה מתורגמות. אם היא תבחר להשיב, התשובות יובאו כלשונן, באנגלית.

מקורות מצוטטים:

  1. "Description of the Island of Númenor", Unfinished Tales. (מתוך תרגום לוטם)
  2. "Aldarion and Erendis", Unfinished Tales, note 19. (מתוך תרגום לוטם)
  3. Ibid.
  4. Ibid.
  5. "The Númenórean Kings", The Lord of the Rings: The Return of the King, Apendix A.
  6. "Aldarion and Erendis", Unfinished Tales, note 23. (מתוך תרגום לוטם)
  7. "The History of the Akallabeth", The Peoples of Middle-earth, History of Middle-earth XII.
  8. "The Númenórean Kings", The Lord of the Rings: The Return of the King.
  9. Akallabêth – The Downfall Of Númenor, The Silmarillion. (מתוך תרגום לוטם)
  10. "Tne Line of Elros: Kings of Númenor", Unfinished Tales. (מתוך תרגום לוטם)
  11. "The Heirs of Elendil", The Peoples of Middle-earth, History of Middle-earth XII.
  12. Akallabêth – The Downfall Of Númenor, The Silmarillion. (מתוך תרגום לוטם)
  13. Ibid.
  14. Ibid.
  15. Ibid.
  16. Ibid.
  17. Ibid.
  18. Ibid.
  19. Ibid.
  20. Ibid.
  21. Ibid.
  22. Ibid.
  23. "The Lost Road", The Lost Road and Other Writings, History of Middle-earth V.
  24. Ibid.
  25. Ibid.
  26. "The Drowning of Anadune", Sauron Defeated, History of Middle-earth IX.
  27. Ibid.
  28. Ibid.
  29. Ibid.
  30. "The History of the Akallabeth", The Peoples of Middle-earth, History of Middle-earth XII.

מַאכְטָן – Mahtan

מַאכְטָן* הוא אביה של נרדנל, אשתו של פאנור בסילמריליון. למרות שהוא מוזכר בטקסטים מספר פעמים בודדות, מאכטן אחראי במידה רבה לעיצוב מסלול הארועים בספר. תאורו של טולקין את דמותו מספק הצצה רבת ערך אל תוך מוטיב השימוש לרעה והשחתה של ידע, אשר מופיע בספרים.

מאכטן, משרתו של אאולה

הרבה מן הידוע לנו אודות מאכטן, מגיע ממקורות חיצוניים לסילמריליון**.
בתוך הסילמריליון הוא מוגדר בעיקר על ידי מערכת יחסיו עם בתו, נרדנל, אשר מתוכה נובעת השפעתו על פאנור. המפגש הראשון עם מאכטן מציג את השפעתו ואת נאמנותו לאאולה הנפח הגדול של הואלאר:

בעודו בנעוריו נשא [פאנור] לאשה את נרדנל, בתו של חרש גדול ושמו מאכטן, מן הנולדור היקרים ביותר ללבו של אאולה; וממאכטן הוא למד רבות על עשיית דברים במתכת ובאבן. 1

עובדה זו מציגה שניות מעניינת. השפעתו של מאכטן על פאנור מסבכת אותו עמוק במעשיו החמורים של פאנור. בעוד שלזכות פאנור נזקפת ההמצאה של מלאכת אבני היקר אשר הובילה ליצירת הסילמרילי2, המצאה שתועלתה נתונה בספק, הרי שלהדרכתו של מאכטן נזקף הידע שפאנור רכש, אשר שימש ליצירת חרבות וכלי מלחמה אחרים, וחשף לראשונה את האלפים באמן לאלימות.

ופאנור הקים מפחה בחשאי, אשר עליה אפילו מלקור לא ידע, ושם הוא חישל חרבות אימים לעצמו ולבניו, ושם הוא יצר קסדות גבוהות עם נוצות אדומות. מרה ניחם מאכטן על היום בו הורה לבעלה של נרדנל את תורת המתכות אשר למד מאאולה. 3

שני הקטעים הנ"ל הינם האיזכורים היחידים למאכטן בסילמריליון. הם יוצרים את הרושם שמורשתו של מאכטן היא ההדרכה שהעביר לפאנור באומנויות אשר מאוחר יותר שימשו ליצירת שריון ונשק. העברת ידע זה, אשר בזמנו נעשתה בתמימות וללא שימת לב מיוחדת, גרמה למאכטן חרטה מרה מאוחר יותר. הרושם הזה ידון בהמשך, בקטע הדן ברעיונותיו של טולקין על נושא שימוש לרעה והשחתה של ידע.

מאכטן נדון באופן מקיף יותר, ולעיתים שונה משמעותית, בטיוטות מוקדמות יותר של הסילמריליון. הוא מופיע לראשונה בטיוטה שכריסטופר טולקין מכנה הקוונטה סילמריליון המאוחרת (2), או LQ2 אשר הוצגה כעותק מודפס משנת 1958, זמן שכריסטופר טולקין מכנה "שלב שני בעבודתו המאוחרת של טולקין [האב] על הסילמריליון". שלב זה לפי כריסטופר טולקין החל לאחר שפרסום שר הטבעות שחרר את טולקין לשוב ולעבוד על יצירותיו המוקדמות יותר שאז עדיין לא פורסמו. 4 כמו בסילמריליון, מאכטן מוצג דרך הקשר שלו אל נרדנל, ולפיכך פאנור, כחלק מקטע מורחב, המתאר באופן מלא יותר את נרדנל. תפקידו מוצג באופן השונה רק במעט בצורת הצגתו, אך בעל שוני במשמעותו, לעומת הכתוב בסילמריליון:

בעודו בנעוריו נשא פאנור לאשה את נרדנל, עלמה מן הנולדור. על כך תהו רבים, שכן לא היתה בין היפים בבני עמה. אולם היא היתה חזקה, בעלת מחשבה חופשית, ומלאה בתשוקה לידע. בנעוריה אהבה לנדוד רחוק ממקומות מושבם של הנולדור. או לאורך החופים הארוכים של הים, או בין הגבעות. כך היא ופאנור נפגשו, והיו שותפים לטיולים רבים. אביה מאכטן, היה חרש גדול, אחד מן הנולדור אשר היו יקרים ביותר ללבו של אאולה. ממאכטן, נרדנל למדה רבות על מלאכות אשר בהן נשים מן הנולדור עסקו לעיתים רחוקות: עשיית דברים במתכת ובאבן. היא יצרה דמויות, חלקן של הואלאר בצורתם הגשמית, ורבות אחרות של גברים ונשים מן האלפים, ואלו כה דמו [למקור] עד אשר חבריהם, אם לא היו מודעים לאומנותה, היו מדברים אליהם. אולם דברים רבים היא עיצבה גם מתוך מחשבתה, בצורות חזקות ומוזרות, אולם יפות. [ההדגשה של המחברת]5

על פי הערותיו של כריסטופר טולקין, הדפסה מאוחרת יותר שנעשתה על פי פרק זה, חסרה את הקטע הנ"ל6. כריסטופר טולקין אינו מצרף את הטקסט המאוחר, שהוא הטיוטה הסופית המוצגת עבור הפרק "על פאנור ושחרור מלקור", וכן אינו מציין אם ההדפסה המאוחרת כללה איזכור כלשהו של מאכטן. המסקנה המתבקשת היא כי הקטע המצוטט למעלה חסר בטקסט המאוחר יותר, וכריסטופר טולקין בחר מתוך שיקולי עריכה להציגו מחדש [בסילמריליון], אולם, כפי שניכר בבירור מן הטקסט המודגש, גם שינה אותו. מאכטן לא הנחיל את כישוריו לפאנור. הוא לימד את נרדנל. מאוחר יותר, LQ2 כולל את הקטע על מאכטן "אשר ניחם מרה" על היום בו העביר את תורת חרשות המתכת לפאנור, כך שברור שהרעיון כי מאכטן הנחיל את הידע שלו לחתנו, כבר היה קיים בשלב ההוא7.
מדוע השינוי? מדוע החליט כריסטופר טולקין לא רק לחתוך, אלא גם לשכתב את הקטע אודות מאכטן ונרדנל?
בספרו Arda Reconstructed דאגלס צ'ארלס קיין מניח כי יתכן שעריכות הטקסט של כריסטופר טולקין כיוונו להשגת עקביות בין שני הקטעים על אודות מאכטן, תוך כדי שהוא מציין

אולם, אני חושב שזה פרט חשוב שהוא לימד את האומנויות הללו את נרדנל, וחבל שכריסטופר טולקין שינה את הכוונה הברורה של הקטע. זוהי אחת הדוגמאות הבוטות לכך ששינוייו של כריסטופר טולקין נראים כמחלישים דמות נשית חשובה. 8

מנקודת המבט של חקירת דמותו של מאכטן, הקטע המקורי מבסס מערכת יחסים בין נרדנל לאביה, אשר חסרה בסילמריליון. הנחה חשובה נוספת מתוך הקטע הנ"ל היא שלפחות חלק מן הידע של פאנור בתורת האבן והמתכת הגיע אליו מנרדנל, ולא ישירות ממאכטן. זהו שוני המשליך באופן משמעותי על מוטיב השימוש, שימוש לרעה והשחתה של ידע, כפי שידון בהמשך.

המאמר השיבולת של פאנור (אשר נכתב ב 1968 לכל המוקדם) מציג פרטים נוספים על דמותו של מאכטן, בעיקר בכל הנוגע לנאמנותו לאאולה. בהערה לגבי שמו של מאיד'רוס, צבע שערו של מאכטן "אדום-חום", תכונה מייחדת אשר התחבבה על כותבי סיפורים, מצויין בפעם הראשונה:

אולם [מאיד'רוס], והצעירים ביותר, ירשו את השיער האדום-חום הנדיר של בני משפחתה של נרדנל. לאביה ניתן הכינוי רוסקו (rusco) 'שועל'. 9

מאוחר יותר, בהערת סיום למאמר, כריסטופר טולקין כולל תוספות באורך דף מלא, של חומר אשר הודפס בנפרד באותו הזמן שהודפס הקטע המצוטט למעלה

אביה של נרדנל היה 'אַאוּלֶנְדִיל' ['אַאוּלֶנְדוּר'] והפך לחרש גדול. הוא אהב נחושת וערכה היה גדול בעיניו מזהב.

שמו היה [רווח, מאוחר יותר בעיפרון, סארמו?], אולם הוא היה ידוע ברבים כאורונדיל 'אוהב-נחושת'. בדר"כ הוא ענד לראשו רצועת נחושת. שערו לא היה כהה, או שחור, כמו זה של רוב הנולדור, אלא חום, עם נצנוצי אדום-נחושת. משבעת ילדיה של נרדנל, לבכור ולתאומים (דבר נדיר אצל האלדר) היה שיער כזה. הבכור גם הוא ענד עטרת נחושת על מצחו.

הערה נוספה לאַאוּלֶנְדוּר

'משרת של אאולה': כלומר, אחד אשר היה נאמן לאותו ואלא. תואר זה יוחס בעיקר לאותם בודדים או משפחות מן הנולדור אשר נכנסו בפועל לשירותו של אאולה, ואשר בתמורה קיבלו ממנו ידע.

הערה נוספת באותו דף מתייחסת לשם אוּרוּנְדִיל:

ראן (RUN) – 'אדום, לוהט'. בדרך כלל מתייחס לדברים כמו גחלים, ולפיכך שם תואר רוניה (runya), בסינדרין, רואין (ruin), "דמוי אש", אדום. לאלדר היו מילים לכמה מתכות משום שבהדרכתו של אורומה, הם תכננו כלי נשק נגד משרתיו של מורגות', בעיקר בזמן המסע [הגדול, למערב], אולם היחידים שקיימים בכל שפות האלדר היו ברזל, נחושת, זהב וכסף (ANGA, URUN, MALAT, KYELEP)

מוקדם יותר, אביה של נרדנל, החרש הגדול, נקרא מאכטן, (כרך X עמ' 272, 277), וכך הוא נקרא בסילמריליון. לאמירות קודמות הנוגעות לחימושם של האלדר במסע הגדול ראה כרך X עמ' 276-7, 281. 10

הקטע הנ"ל מכיל את רוב המידע שיש לנו על אודות מאכטן. מן הטפל, כמו העדפת נחושת על פני זהב, ועד לחשוב, קשרי המשפחה של נרדנל, והכי חשוב, זיהויו כאַאוּלֶנְדוּר. פרטים אלו קיימים רק ברמז בסילמריליון.

ידע הוא כוח [מושחת]?

קשריו החזקים של מאכטן עם אאולה מדרגים אותו באותה רמה עם קבוצה מעניינת. לתלמידיו של אאולה יש נטיה שלילית ליפול לשחיתות, ולפתח אובססיה לכוח ושליטה. סאורון, סארומן וכמובן, פאנור, כולם מקושרים בנקודות מסויימות בסיפור עם אאולה, וכולם הופכים מושחתים. נראה שזו אינה מקריות אלא נקודה משמעותית: מה בדיוק בואלא של מלאכת החרשות מעודד התנהגות רעה? אאולה עצמו נראה כדמות חמה, אמפאתית, ומסייעת. ניתן אם כך להניח, כי לא המגע עצמו עם אאולה הוא הגורם, כמו שאפשר להניח למשל, לגבי קשר לאורך זמן עם מלקור, אלא טבעם של אלה הנמשכים לאאולה הוא זה הגורם להם להיות בסכנת השחתה.

נראה כי לטולקין יש חוסר אמון עמוק ביוצרים, האאולה-ים והפאנור-ים של עולמו הדמיוני, וכיצד הם ישתמשו בכישוריהם. נראה כי אלו אשר רכשו שליטה גדולה בכישורים טכנולוגיים, אינם מסוגלים להגביל את עבודתם למה שנחשב ראוי בעיניו של טולקין:
פאנור יצר את הסילמרילים ונשק, קלברימבור יצר את טבעות הכוח, סאורון יצר את הטבעת האחת, סארומן יצר את המכונות של אייזנגרד.
לעיתים תכופות המצאות אלה קוראות תיגר על הסדר הטבעי, מאפשרות מיזוג של כוח עם שליטה ברצונם של אחרים, בנוסף להרס הנוף הפסטורלי שטולקין אהב. טולקין עצמו היה איש של ידע והמצאות. כיצד אם כן הוא מצא פשרה בין כישוריו היצירתיים שלו עצמו לבין הגורל העגום שהוא ייחס ליוצרים בעולמו הדמיוני?
בשיבולת של פאנור הוא מבחין בין סוגי ידע שונים: nolmë הוא ידע בפילוסופיה ומדעים תאורטים, כולל בלשנות. kurwë הוא כשרון לטכנולוגיה והמצאות. טולקין מקפיד לציין כי בעוד שפאנור היה הגדול מכל הנולדור ב kurwë, ב nolmë, הוא לא היה הגדול מכולם.11
ובקצרה, סאורון, סארומן, ופאנור, כמו גם מאכטן, והידע שלהם, הם מסוג שונה ממנו עצמו.

מאכטן אינו נופל כמו האחרים, אולם הוא מקושר באופן מפורש לנפילת פאנור והנולדור. טולקין מקפיד לציין כי היה זה מאכטן, הנראה כחף מפשע, אשר לימד את פאנור את כל שהיה נחוץ לו לדעת כדי לטבוח את שאריו באלקוולונדה ולהפיץ את המלחמה ושפיכות הדמים מעבר לים אל תוך הארץ התיכונה.
עצם העובדה כי טולקין נתן למאכטן את תגובת האשמה, הינה אמירה בעלת משמעות. ידע נחשב בדרך כלל נטרלי, האחריות לאופן השימוש בו, לטובה או לרעה, חלה על המבצע, לא על המורה. לדוגמא, מישהו הבקיא בעשבים ובתורת הרעלים יכול להשתמש בכישוריו להצלת חיי חולים אשר הורעלו, או יכול להשתמש בכישוריו כדי לייצר רעלים אשר יטלו חיים, בסיכון קטן של גילוי. במקרה השני, אף אחד לא יפנה אצבע מאשימה אל מוריו של יוצר הרעלים בבית הספר לרפואה, וסביר להניח כי מורים אלו לא יחשבו אפילו לרגע כי הם היו צריכים למנוע את הידע מן המרעיל, מתוך מחשבה על איך הוא יעשה בו שימוש בעתיד. עצם הרעיון נראה מגוחך.
ואולם, קל יותר לדמיין מישהו בעל כישורים להכנת פצצה לדוגמא, במקרה שהידע אותו העביר למישהו נוסף גרם לאובדן חיים, חש אשמה. זהו כישור עם נטיה להרס ואלימות. עצם הרצון לרכוש כישור זה מרמז על אפשרות להשחתה אצל התלמיד. וכך זה עם מאכטן. בעולמו של טולקין בו kurwë הוא מדרון עם נטיה של העוסקים בו להחליק לכוון של שחיתות ואלימות, מאכטן צריך היה לגלות יתר זהירות באשר לנכונותו לשתף את הידע שלו באופן נרחב, או למצער, לזהות בעצם העובדה שפאנור רצה לדעת, את קיום נטייתו לשחיתות.

בהקשר הזה, השינוי בטקסט ההופך את פאנור, לא נרדנל, לתלמידו של מאכטן, הוא הגיוני. נרדנל מעולם לא נעשתה מושחתת. למעשה, היא אחת מן הנולדור אשר הפגינו עמידת נגד איתנה כאשר פאנור החל להדרדר להרס. היא עזבה אותו מוקדם, סרבה להכנע לפיתויים, אפילו כאשר היו אלה ילדיה שהוצעו לה כגמול, ולא הפנתה עורף לחוש הצדק ומה שבעיניה נראה נכון. אם הידע של אאולה אשר למאכטן ואחר כך לנרדנל, לא השפיע עליהם ושניהם נותרו בלתי מושחתים, הרי שאין סכנה בידע עצמו. על ידי נתינת הידע לפאנור במקום זאת, הסכנה שב kurwë מודגשת ביתר שאת.

אז מה מציל את מאכטן?
מלבד היותו מסובך בנפילת הנולדור מעצם היותו מורהו של פאנור, מאכטן אינו הופך למושחת. הוא אפילו לא נזכר בהקשר עם המרד של הנולדור. הוא נותר נאמן לואלאר, ובמיוחד לאאולה. נרדנל חולקת עימו נאמנות זו, עובדה הדוקרת את פאנור כקוץ בבשר החי. פאנור מאשים את נרדנל כי איבדה את ילדיה משום ש"פותתה על ידי אאולה".12 הוא רואה פער בלתי ניתן לגישור בין מטרותיה, לאילו שלו עצמו. במילים אחרות, מאכטן ונרדנל "יודעים את מקומם". הם לא שוגים באשליות של חשיבות, בעקבות כישוריהם להכניע חמרים עיקשים לרצונם. הם לא שואפים לרכוש כוח מעבר למה שראוי לאנשים במעמדם.

על המאמר והמחברת:

המאמר נכתב על ידי Dawn Felagund והופיע לראשונה באתר Silmarillion Writers' Guild במסגרת הסדרה דמות החודש. סדרה זו מציגה מדי חודש, החל משנת 2007, מעין ביוגרפיה על דמות אחת מתוך הלג'נדריום. המאמרים נכתבים על ידי כותבים שונים והינם פרי מחקר של הכותב/ת.

מחברת המאמר הנכחי, Dawn Felagund, היא מייסדת ובעלת האתר Silmarillion Writers' Guild (בקיצור- SWG). היא כתבה יותר מ 30 סיפורים המבוססים על הסילמריליון, אשר חלקם תורגמו לשפות אחרות ופורסמו בעיתוני מעריצים במקומות שונים בעולם. בימים אלה היא מנתבת את האנרגיות הטולקינאיות שלה לפרוייקטי מחקר, ולהמשך פיתוחו של אתר SWG, כמרכז הנאה ומידע לחובבי הסילמריליון. כתובת הדואל שלה מפורסמת בתחתית דף המאמר המקורי.

הערות:

*
כיצד מבטאים את השם מאכטן (מקור: מדריך להגייה של ג'וליאן בראדפילד)
משמעות השם מאכטן על פי דארת' פינגון היא: איש העובד עם ידיו, או איש מלאכת כפיים.

**
– במאמר ×–×”, המונח סילמריליון מתייחס לספר שפורסם על ידי כריסטופר טולקין בשנת 1977.

– תודותי ל Dawn Felagund, על תמיכתה לאורך כל הדרך.

– בחלק מן הציטוטים השתמשתי בתרגומים שפורסמו, לעיתים ככתבם, ולעיתים עם שינויים. כל הטעויות הנובעות מכך הן שלי.

– המחברת הביעה את רצונה לקרוא את תגובות הקוראים. תגובות בעברית יועברו אליה מתורגמות. אם היא תבחר להשיב, התשובות יובאו כלשונן, באנגלית.

מקורות מצוטטים:

  1. The Silmarillion, "Of Fëanor and the Unchaining of Melkor." (מתוך תרגום לוטם)
  2. כנ"ל
  3. The Silmarillion, "Of the Silmarils and the Unrest of the Noldor." (מתוך תרגום לוטם)
  4. The History of Middle-earth, Volume X: Morgoth's Ring, The Later Quenta Silmarillion, "The First Phase."
  5. The History of Middle-earth, Volume X: Morgoth's Ring, The Later Quenta Silmarillion, "Of Fëanor and the Unchaining of Melkor."
  6. כנ"ל
  7. The History of Middle-earth, Volume X: Morgoth's Ring, The Later Quenta Silmarillion, "Of the Silmarils and the Unrest of the Noldor."
  8. Douglas Charles Kane. Arda Reconstructed. Bethlehem: Lehigh UP, 2009. 80.
  9. The History of Middle-earth, Volume XII: The People's of Middle-earth, The Shibboleth of Fëanor, "The names of the Sons of Fëanor with the legend of the fate of Amrod."
  10. The History of Middle-earth, Volume XII: The People's of Middle-earth, The Shibboleth of Fëanor, "note 61."
  11. The History of Middle-earth, Volume XII: The People's of Middle-earth, The Shibboleth of Fëanor, "The names of Finwë's descendants" and note 30.
  12. The History of Middle-earth, Volume XII: The People's of Middle-earth, The Shibboleth of Fëanor, "The names of the Sons of Fëanor with the legend of the fate of Amrod."

פאנפיקים בפאנדום טולקין

פאנפיק, או פאן-פיקשן (סיפורת/ סיפורי חובבים) אם להשתמש בשם המלא של המושג, היא עבודה מקורית לכל דבר ועניין. אולם, שלא כמו ביצירה מקורית, הכותב ויצירת הפאנפיק אינם זוכים לאותו יחס אליו זוכים הכותב ויצירת הסיפורת המקורית. הנושא שנוי במחלוקת, לעיתים לוהטת.

מהו פאנפיק? לפי לפי וויקיפדיה זוהי עבודה הכתובה בידי חובבים של יצירה מסויימת. היא בנויה על בסיס העולם הפנימי של אותה יצירה, משתמשת בדמויות מן הסיפור המקורי, וכתובה לא על ידי המחבר המקורי.

אז מיהם אותם קוראי וכותבי פאנפיק? מדוע הם כותבים פאנפיק, כיצד הם מתקבלים ומדוע?

פאנפיקים נכתבים ×¢"×™ אנשים החשים בצורך לבטא את רגשותיהם בהקשר ליצירה שנגעה בנפשם. בראש וראשונה, אלו אנשים יצירתיים אשר מוצאים פורקן באמצעות כתיבה. בנוסף לכתיבת פאנפיק, הם עשויים לכתוב גם יצירות מקוריות. בפאנדום (מרחב העולם הפנימי של היצירה המקורית) טולקין סיפורי חובבים הם גם דרך ביטוי עבור הכותבים להתעמת עם חלק מרעיונותיו של היוצר. הם יכולים לכתוב מאמרים מלומדים, אולם הם בוחרים ערוץ ביטוי שונה, ממש כמו כמה מן הדמויות ביצירה עצמה. אפשר להקביל כתיבת סיפור כדרך לביטוי נקודת מבט שונה מזו של טולקין, למשל, לקרב שירי העוצמה בין סאורון ופינרוד. גם הם השתמשו בכלי שונה מן המקובל בלוחמה הקלאסית – החרב או הקשת.

סיפורי חובבים זוכים להתייחסות דו משמעית בכל העולם ופאנדום טולקין אינו שונה. הגישה השוללת נעה בין יחס זלזול מתון של "למה לבזבז את הזמן", "זה לא רציני", "זה עסק של בנות טיפש עשרה", ועד התנגדות נחרצת של "המקור מספיק טוב, לא צריך ,'לתקן' אותו או לשנות אותו". לעיתים, היחס השלילי הוא חזק מספיק כדי לגרום לאנשים להסתיר את "הנטיה" הזו שלהם. הם חשים שיותר קל לא להתעמת עם הגיחוך או הלעג.
לעומת זאת הגישה החיובית כלפי סיפורי חובבים מדגישה את יצירתיות הכותבים והנושאים שהם מביאים לשולחן הדיונים באמצעות כתיבתם. יצירתיות זו מובעת באמצעות התעמקות בנושאים שלא פותחו, העלאת שאלות על סתירות אפשריות, חקירה לעומק של דמויות, או מגוון נושאים אחרים. כמעט בכל הפאנדומים, אהבה זו לפאנפיק יוצרת קהילות תוססות וחברויות בין אנשים.

שר הטבעות של טולקין התפרסם באמצע שנות החמישים וכמעט מייד משך חובבים שכתבו את סיפורים על בסיס עולם היצירה. רבים מן החובבים הראשונים השתייכו לקבוצות חובבי מדע בדיוני, והסיפורים הראשונים שנכתבו הושפעו מתחום זה. סיפורים נכתבו על נושאים כמו טביעת בלריאנד, היווצרות האורקים, האבולוציה של האלפים, ההרכב הכימי של חבל ההית'ליין וכדומה.

בשנת 2001 החלו לצאת לאור סרטי טרילוגית שר הטבעות של פיטר ג'קסון. הסרטים משכו אוהדים רבים ויצרו גל של כותבי פאנפיק, בהם חלק נכבד שמעולם לא קראו את היצירה הכתובה.

עבודותיהם של כותבים אלו נשענו לרוב על דמויות עם תאורים פיזיים ותכונות אישיות כפי שתוארו בסרטים, ועל סצינות מן הסרטים שהותירו רושם עמוק. לעיתים הסיפורים היו פשוט פנטסיות של כותבים צעירים ויצירתיים, שהביעו את עצמם בלהט, אך ללא קשר אמיתי לעולם של טולקין.

לדוגמה, הנה כמה מהנושאים שהיו פופולריים באותה התקופה:

  • A.L Slash – נושא ×–×” הציג יחסים אינטימיים רומנטיים בין אראגורן ולגולאס, פעמים רבות כולל התעללות פיזית, נפשית או שתיהן.
  • 10th Walker – ההולך העשירי הוא התייחסות לדמות נשית, בעיקר אישה צעירה ומודרנית, שבטעות ×”×’×™×¢×” לארץ התיכונה ונאלצה להתמודד עם מציאות שונה בד בבד עם היותה חלק ממסע הטבעת. הווריאציות השונות של הסיפור הציגו בדרך כלל מצבים שבהם הגיבורה החדשה הייתה זו שהצילה את המצב.
  • Mary Sue – דמות נשית מקורית של צעירה אלפית או בת אדם, תלוי בגזע המועדף על הכותב/ת. בעלת שילוב מושלם של מראה חיצוני, תכונות אופי, כישורים וכשרונות, אשר בקלות כבשה את הלב או העניין של הגיבורים הגבריים בסיפור. במוקדם או במאוחר הם נכנעו לקסמיה והיו למעריציה או התאהבו בה. בסיפורים הללו היו אלה מאמציה/ רעיונותיה/ או מעשיה אשר מנעו את הקטסטרופה הצפויה שהייתה הנושא המרכזי של הסיפור, והסתיימו בטוב עבור גבורי הסיפור. הסיפור תמיד הסתיים בנימה אופטימית: היא והגיבור הגברי התאחדו וחיו באושר ועושר עד עצם היום ×”×–×”. סוג ×–×” של פאנפיק ×–×›×” לשמו כהבעת בוז מצד קוראים וכותבים בפאנדום. לעתים קרובות לדמות הנשית בסוג הסיפור 10th Walker המוזכר למעלה, היו תכונות של Mary Sue.
  • טרנדואיל רע/ מתעלל – בסיפורים אלה לגולאס סבל התעללות מצד אביו, שתואר בדמות שיכור שאוצרותיו חשובים לו יותר מבנו היחיד. פעמים רבות הסיפורים הציגו דמות חיובית של אב אוהב בתחילת הסיפור (או דרך פלאשבקים מבעד לעיניו של לגולאס), אשר השתנה כתוצאה מטרגדיית מותה של אשתו, אמו של לגולאס.
  • חוסר הביטחון של אראגורן – שתי סיבות עיקריות הוצגו בסיפורים מן הסוג ×”×–×” על מקור רגשות חוסר הביטחון של אראגורן, יורשו של איסילדור. הראשונה היתה תוצאה של התבגרות בקרב האלפים. אראגורן פקפק ביכולותיו בהשוואה לחושים החדים של האלפים סביבו או יכולותיהם הגבוהות. השניה היתה תוצאת התוודעותו למורשתו האמיתית. הסיפורים מן הסוג השני התפרשו על פני כל שנותיו החל מן הזמן שבו נודע לו על מורשתו ועד למסע הטבעת. אלו היו וריאציות על הנושאים של "איך אני יכול לא להיכשל במקום בו איסילדור הגדול בעצמו נכשל?" או "איך אני יכול לכפר על הפשע הנורא של אחד מאבותיי, שאחראי לתחייה הנוכחית של האפלה?" כל הסיפורים הציעו דמויות תומכות, אשר עודדו את אראגורן, והבטיחו לו שהוא יכול. שהוא לא איסילדור אלא צאצאו. דמויות אלו היו כמעט תמיד התאומים, בניו של אלרונד אלאדן ואלרוהיר, או לגולאס.
  • נקרת הלם – הסרטים היללו את פרשנותו של פיטר ×’'קסון לקרב בנקרת הלם ולא מעט סיפורים התרכזו סביב הקרב עצמו, או זמן ההמתנה שקדם לקרב. סיפורים אלו נבנו סביב הניגודים בין חברי אחוות הטבעת, ולעתים אף השתמשו בציטוטים מן הסרטים. אחד ×›×–×” פופולרי במיוחד ×”×™×” דו השיח מהסרט "שני המגדלים" בין אראגורן ללגולאס לפני תחילת הקרב.

סיפורים מן הסוגים שתוארו למעלה גררו ויכוחים לוהטים בפורומים וקהילות חובבים. לעיתים עד כדי מספר לא מבוטל של הערות וביקורות ארסיות, (המכונות "flaming/flames"). חלק מן הביקורות המתלהמות השתלחו בכותבים, כהתקפות אישיות, במקום להגיב על הכתוב. קבוצות דיון ואתרים רבים נוצרו, כולם מוקדשים ליצירות חובבים.

עם חלוף הזמן, רבים מן המעריצים שיצרו הסרטים המשיכו אל "הלהיט הבא", בעוד שאחרים שנשארו בפאנדום טולקין, פנו לקריאת הספרים והעמיקו את הכרותם עם הטקסטים. מן הצד השני, אוהדים ותיקים מצאו עניין מחודש כתגובה לסרטים. התוצאה הייתה סיפורים חדשים, על בסיס הסילמריליון.

כשנשאלו "למה את/ה כותב/ת סיפורים על בסיס הסילמריליון?" לא מעט מן הכותבים אשר שואבים את השראתם מן המיתולוגיות היותר עתיקות של הארץ התיכונה ומעבר לה, השיבו שיש יותר מקום לדמיון, שהדמויות פחות מוגדרות ויש הרבה מקום לשאלות מסוג "ומה אם?"

בין הכותבים שהוזכרו לעיל, יש קבוצה לא קטנה החולקת על נקודות מסויימות בהשקפת עולמו של טולקין. הכותבים חברי הקבוצה הזו, מתעמתים עם הדעות הללו באמצעות סיפוריהם.
דוגמאות לנקודות מבט חלוקות הן הצגת הואלאר כבעלי השפעה חיובית על העולם, בני האדם ואלפים, או המאמר על דינים ומנהגים בקרב האלדר, הנוגע בנושאי מוסר, יחסים אישיים, זיווגים, נישואים, וכו' בקרב האלפים.
הסיפורים העוסקים במחלוקות אלה הם רבים ושונים באורך וסגנונות. חלקם קצרים באורך של סיפור קצר ואילו אחרים יכולים להגיע לאורך של נובלה או אפילו רומן.

פרסום ההיסטוריה של הארץ התיכונה, אוסף של שנים עשר כרכים הכולל את כל כתביו של טולקין, אשר נערך על ידי בנו כריסטופר טולקין, חשף דמויות רבות שלא פותחו, או שננטשו במהלך השנים הארוכות של פיתוח היצירה והתיקונים הרבים שנעשו בה.
לספרי ההיסטוריה של הארץ התיכונההייתה השפעה משמעותית על כותבי פאנפיקשן. הם פתחו חלון לאינספור אפשרויות כמו אימוץ אותן דמויות שלא פותחו או ננטשו, או שימוש בגרסאות שונות של דמויות ידועות, על פי צרכי הסיפורים. לדוגמה, ייחוסו של גיל-גאלאד משתנה מסיפור לסיפור כתלות בבסיס שאותו בחר הכותב לצורך העלילה

לפעמים, ההבנה של מה נכלל תחת המושג 'קאנון' (מנהגים, ארועים ודמויות כפי שהם מופיעים ביצירה המקורית) נתונה לויכוחים. הנה למשל דוגמא מעט ביזארית מלפני כמה שנים.
הויכוח "האם אלפים אוכלים גבינה", נולד בעקבות סיפור על קהילה כפרית של אלפים, ששכנו בבלריאנד לקראת סוף העידן הראשון. הם גידלו עדרי צאן או בקר, והכינו גבינה מחלבם. הדיון, שהפך לויכוח, נסב סביב השאלה האם אלפים אכן גידלו חיות מבוייתות מסוג זה, והאם הם אכן הכינו ו/או אכלו גבינה שהוכנה מחלב החיות. תומכי התפיסה שאלפים אכן גידלו חיות כאלה והשתמשו בחלבן ביססו את טיעוניהם על מילים כגון כבשים, בקר, וגבינה שנמצאים בלקסיקון קווניה של טולקין. אלו שהתנגדו, ביטלו את הרעיון מתוך הסתמכות על חברות איסוף וציד בעולמנו, משליכים מכך על עולם היצירה של טולקין.

סיפורים רבים מנסים להשלים פערים בעולם היצירה של טולקין, לחקור או לתת הסברים לנושאים שעליהם לא נכתב מספיק כדי לספק תמונת עולם מלאה. כל נושא שבו רבים סימני השאלה על הידוע, מהווה קרקע פוריה לכותבי פאנפיק. הסיפורים הללו נוגעים במגוון תחומים, כולל הסטוריה, פוליטיקה פנים ובין גזעית, אמונה ועוד.

לדוגמא, מספר מן הנושאים המטופלים:

  • מבט על תרבות האלפים ביער גרינווד, המפגש עם הסינדר שהיגיעו עם אורופר, וההשפעות ההדדיות על שתי הקבוצות – יושבי יער הירק (Greenwood) הראשונים היו הסילוואן, או אלפי ×”×¢×¥, שחיו חיים פשוטים, והיו בעלי קשר חזק לטבע. הסינדר בראשות אורופר, אשר נדדו מזרחה בעקבות הרס דוריאת', היו בעלי תרבות מפותחת וידע רב. כתוצאה מכך, אורופר הפך למנהיגם של האלפים כולם והקים את ממלכת היער. החיים של שני העמים בעידן השלישי, לאחר מות אורופר, השוני באמונות ומנהגים הם בסיס לסיפורים שונים.
  • אורחות חיים ואמונותיהם של הננדור יושבי לוריננד – יושביו הראשונים של יער לוריננד היו אלפים מן הננדור אשר סרבו לחצות את הרי הערפל (Hithaeglir). בסוף העידן הראשון היגיעו אלפים מן הסינדר מזרחה, ואמדיר הפך למלך. בעידן השני גאלאדריאל וקלבורן באו לדור בקרבם, ולאחר עזיבתו של המלך אמרות' בעידן השלישי (T.A. 1981), הפכו השניים לשליטי היער. מפגש התרבויות בין הננדור ל"חדשים ×–×” מקרוב באו" גם הוא בסיס להסתכלות בוחנת דרך סיפורים שונים.
  • הגמדים הינם אחד מן הגזעים שעליו אין הרבה ידע. שפתם הסודית, אורחות חייהם הנסתרות, והסטוריה לא ממש מפורטת הופכים אותם למצע פורה לטווית סיפורים. לא הרבה סיפורים נכתבו על הגמדים, אולם המעטים שיש מנסים לשפוך אור על המסתורין של בני ×”×’×–×¢ ×”×–×”.
  • החיים באמאן – טווח הסיפורים בתחום ×–×” הוא אינסופי. החל מבחינת מערכת היחסים בין בניו של פינווה, דרך ההתמודדות עם החשכה שנפלה לאחר מות שני העצים, מערכות היחסים בין ילידי אמאן לאלפים שחזרו לחיים לאחר שהות במאנדוס, מערכת היחסים בין האלפים לואלאר בואלינור, ועד לאופן השתלבותם של האלפים שהיגיעו מן הארץ התיכונה, במיוחד לאחר סיום העידן השלישי. מגוון נקודות המבט × ×¢ על פני סקלה רחבה החל מהאדרת ילידי ואלינור וחינוכם של אלה השבים כך שיתאימו לכלל, ועד להפך הגמור, הצגת האלפים מן הארץ התיכונה כגיבורים הסובלים מיחס שלילי של ילידי ואלינור שחיי השפע הותירו עליהם השפעה שלילית.
  • חייהם של  האלפים יושבי אוסט-אין-אדהיל – העיר נוסדה על ידי גאלדריאל וקלבורן בעידן השני והיתה מיושבת בעיקר על ידי הנולדור. המתחים בין קבוצות האוכלוסיה השונות, גרמו בין היתר להדחת המייסדים על ידי קלברימבור, נכדו של פאנור, אשר ×”× ×”×™×’ את גילדת האומנים (Gwaith-i-Mírdain). גילדה זו נהנתה מהדרכתו של אנאטאר (Annatar), סאורון בדמות שנועדה לכבוש את לב האלפים. בעקבות הידע שנרכש יצרו חברי הגילדה את טבעות הכוח. סימני השאלה הנוגעים ליכלתו של סאורון להסתיר את טבעו האמיתי מן האלפים לאורך זמן ×›×” רב (כארבע מאות שנה), תאור מערכת היחסים עם הגמדים יושבי מוריה השכנה, נסיון לחקור את אורח החיים בעיר שבה היו מן הסתם גילדות נוספות, הם בסיס ללא מעט סיפורים.
  • תרבותם וחייהם של עמי המזרח והדרום – לא הרבה נאמר על ההאראדרים ועל בני המזרח. הם היו יריבי העמים החפשיים, ובעידן הראשון היו בעלי ברית של מלקור. סיפורים מספר מנסים לתת מבט על תרבויותיהם, אמונותיהם והאופן בו הפכו לבעלי ברית של סאורון.
  • נומנור – ארץ הכוכב היתה מתנת הואלאר לאדיין, צאצאי שלושת הבתים של בני האדם שלחמו לצד האלפים כנגד מלקור. לאורך שנות קיומה פרחה נומנור והתעצמה בחכמה, כוח וידע. החל משנת 600 לעידן השני היגיעו בני נומנור חזרה לארץ התיכונה והקימו יישובים לאורך החופים. ב 1700, היו אלה בני נומנור שעזרתם סייעה בהדיפת חיילותיו של סאורון מלינדון. סיפורים רבים מנסים להציץ אל תוך מערכות היחסים של בני נומנור עם בני האדם שחיו בשכנות למקומות יישוביהם בארץ התיכונה, היחסים עם גיל-גאלאד ואנשי חצרו, אורח החיים בנומנור עצמה, שיווי המשקל העדין בין אנשי המלך בנומנור לבין הנאמנים, דרכו של סאורון ממעמד שבוי למעמד של כוח, ועוד.

בסוף השנה יצא לאור הראשון מבין שלושה סרטי ההוביט. להערכתי הסרטים האלה יצליחו כמו טרילוגית הסרטים שקדמה להם, ויעוררו מחדש עניין ביצירתו של טולקין. השפעתם על הפאנדום, לדעתי, תהיה אף היא דומה. יהיו חובבים חדשים. הם יכתבו סיפורים על תורין אוקנשילד, טאוריאל, על סמאוג הדרקון, בילבו ואחרים, חלקם, מן הסתם, ללא קשר ליצירה הכתובה. לאחר זמן ימשיכו חלק מן החובבים לפאנדומים חדשים. אחרים, לעומת זאת, ילכדו בקסם יצירתו הכתובה של טולקין, ישארו בפאנדום, וימשיכו להעשיר את עולם הפאנפיק של פאנדום טולקין.

הערת המחברת

תודות לpandemonium_213 על עריכת המאמר והקפדה על הפרטים הקטנים בגוף הטקסט. תודות על העידוד והעזרה שלא יסולאו בפז.