יסודות בשמות בשפות קְוֶנְיָה וסִינְדָרִין
המאמר נכתב בתאריך יום שישי, 24 בנובמבר 2006
הקטגוריה שאליה שייך המאמר היא: שפות
קוֶנְיָה – קרויה גם אלדרין, הלשון העתיקה המשותפת לכל בני הלילית.
סִינְדָרִין – לשון השאובה משפת בני הלילית הנפוצה, אולם התרחקה למדי מקְוֶנְיָה
א
אֵאָר – "ים" (קוניה), כגון אארנדיל (אוהב הים), אארמה (כנף הים). מלת סינדרין גֵיר (כגון בלגיר) גזורה ככל הנראה מאותו השורש המקורי.
אַגְלָר – "זוהר, בוהק" כגון דגור אגלרב (הקרב המפואר), אגלרונד (המערה הנוצצת). צורת קוניה, אַלְקָר, מצביעה על חילופי העיצורים: מכאן שאגלרב בסינדרין תואם לאלקרינקוה, השורש הוא קַל- "האר", ע"ע.
אֵצ'יל/אֵד'יל – "בן לילית" (סינדרין) בשמות אדנד'ל (בן לילית-אדם), ארד'ל (בת לילית אצילה), גלורד'ל (), אוסט-אין-אצ'יל (מצודת האלדר); כמו כן בפרד'יל, "חצי-בן לילית".
אַדָן* – (רבים אֵדִין), בשמות אדנד'ל, ארדן, דונדין (בני אדין שבמערב).
*אטני = האדם ("הגזע השני")
אוּיָל – "דמדומים", כגון אילין-אויל (ביצת הדמדומים), ננויל (אגם הדמדומים).
אוֹס (ט) – "מצודה", כגון אנגרנוסט (מצודת הברזל), בלגוסט (המצודה הגדולה),
פורמנוס (מצודת הצפון), פורנוסט (המצודה הצפונית), מנדוס (אולמות ההמתנה), נרגותרונד (מנרוג-אוסט-רונד – ’’המעוז התת-קרקעי הגדול על הנהר נרוג’’), אוס (ט)גיליאת (מצודת הכוכבים), אוסט-אין-אד'יל.
אוּר- – "חום,להתחמם", כגון אורולוקי ("שרף האש", דרקון). בסינדרין אָאוּר.
אוֹרוֹד- – "הר" כגון אורודרוין (הר האש היוקדת), תנגורודרים (הרי העריצות); אורוקרני (ההרים האדומים), אורומט. ברבים אֶרֶד, כגון ארד אנגרין (הרי הברזל), ארד לינדון (ההרים הכחולים), וכדומה.
אוֹרן – "עץ" כגון קלבורן (עץ הכסף), הירילורן (עץ הגבירה); ראה גם פנגרון (זקנעץ), ומלורן, ברבים מלירן, עצי לותלורין.
אָטָר – "אב", כגון אטנטרי (אבות האדם), אילובטר (אבי הכל).
אִילוּבֶה – "השלם, הכול", באילובטר.
אֵילִין – "אגם, בריכה", כגון אילין-אויל; ראה לין.
אֵינָה – "קדוש", כגון אינור (הקדושים; ביחיד אינו), אינולינדלה (מנגינת האינור).
אֵיתֶל – "באר", כגון איתל יברין (באר יברין), איתל סיריון (באר סיריון), ברד איתל (צריח הבאר); כמו כן במיתיתל (באר אפורה). ראה קל-.
אֱכוֹר – בשמות אכוריאת "ההרים החובקים" ואורפלך אכור; כמו גם רמס אכור (החומה הגדולה של המעגל החיצון).
אֶל, אֶלֶן – "כוכב". לפי האגדות אלא היא המלה שהושמעה ראשונה ופירושה "ראו!" ומכאן מקור המלה. אלדה ואלנה (של כוכב) הן שמות תואר נפוצים. מלת סינדרין המקבילה לאלדה היתה אד'ל (ברבים אד'יל), ע"ע.
אַלְדָה – "עץ" (קוניה) כגון אלדרון (שר העצים), אלדודניה (הקינה על שני העצים), מלינלדה (עץ הזהב), תואם את גלד' בסינדרין, כגון קרס גלד'ון, או הגלד'רים.
אַלְקְוָה – "ברבור" (בסינדרין אֵלְף), כגון אלקולונדה (נמל הברבורים); מן השורש אלק- "חש", המופיע גם בשם אנקלגון, אחד מן הדרקונים המכונפים הגדולים.
אָמוֹן – "גבעה", מלת סינדרין המופיעה כמרכיב ראשון בשמות רבים; ברבים אֵמִין, כגון אמין בריד (גבעות הצריח).
אָמַרְת – "גורל" כגון אמון אמרת (הר הגורל), קבד נירמרת (הקפיצה לגורל הנורא), אומרת (ביש-המזל), ובצורת הסינדרין, טורמרת (שר הגורל המר, ובקוניה טורמבר).
אַן (אַנְד) – "ארוך", כגון אנדרם (החומה הארוכה), אנדוין (הנהר הארוך); כמו גם קיר אנדרוס (ספינת הקצף הארוך) ואנגרתס (שורות כתב-החרט הארוכות).
אַנְגָה – "ברזל", בסינדרין אַנְג, כגון אנגבנד (כלא הברזל, כלא התופת), אנגינור, אנגהבר (מחפורות הברזל), אנגריסט (משסע הברזל; אנגרן (עשוי ברזל), אנגרנוסט. ברבים אֶנְגְרִין כגון ארד אנגרין (הרי הברזל).
אַנְדוּנֶה – "שקיעה, מערב" כגון אנדוניה. התואם לצורת הסינדרין אַנוּן, אנומינס (צריח המערב) או הנת אנון (חלון השקיעה). השורש הקדום של המלים הללו, נְדוּ (למטה, מקרוב), מופיע גם במלת קוניה נומן (דרך השקיעה, מערבה) ובמלת סינדרין דוּן (מערב).
אַנָה – "מנחה, מתנה" בשמות אנטר (שר המתנות), מלין, יבנה (מעניקת הפירות); מאותו השורש אנדור (ארץ המנחה).
אַנוֹן – "דלת גדולה" או "שער", כגון אנון-אין-גליד' (שער הנולדור), מורנון (השער השחור) או סירנון (שער הקיטור).
אַנְקָה – "מלתעות" כגון אנקלגון (לרכיבו השני של שם זה, ראה אלקוה).
אֶסְגַל – "מסך, מחיצה", כמו באסגלדוין (הנהר תחת הצעיף).
אַר- – "ליד, בחוץ" (מכאן אר, ר' = ו' החיבור בקוניה, ובסינדרין אַ). כמו בארמן (מחוץ לאמן); ראה גם (נירנית) ארנוידיאד, " (דמעות) לאין מספר".
אַר-, אָרַ- – "נעלה, אציל, מלכותי". רכיב המופיע בשמות רבים כגון ארדן, ארגונת (אבני המלכים), ארנור (ארץ המלך), ועוד; השורש המורחב אֲרָט- מופיע בארטר (הנעלים), וכן בארטו (אביר, איש מעלה; כמו כן בארן (מלך) בארנרות (זעף המלך), ארניון (נצר למלכים).מכיל את צורת הרבים של ארן; כמו גם פורנוסט ארין (קריית מלכי הצפון).
אֶר – "אחד, בודד", כגון אמון ארב (ראה גם ארבור, "הגבעה הבודדה"), ארכמיון (הגידם), ארסאה (האי הבודד), ארו (האחד, הבודד).
אֶרֶג – "קוץ, ארד", כגון ארגיון (ארץ האדר), רגיון.
ב
בֶלֶג – "אדיר" כגון בלג, בלגיר (הים הגדול), בלגוסט (המצודה הגדולה), ליר קו בלג (שיר הקשת הגדולה).
בַנְד – "כלא, מצוקה" כגון אנגבנד (כלא הברזל, תופת הברזל); מן המקור מְבַנְדוֹ, שצורת קוניה שלו מופיעה במנדוס (שם סינדרין אנגבנד שקול כנגד שם קוניה אנגמנדו).
בַר – "מעון", כגון בר-אן-דנוד' (בית הכפר), המילה העתיקה מְבַר (קוניה מָר, סינדרין בַר) פירושה בית הן לאנשים והן לעמים, ולכן מופיעה בשמות מקומות רבים, כגון דימבר [מעון עצוב, מעון קודר (דים = עצוב, קודר)], אלדמר (בית בני הלילית), וינימר (המשכן/הבית החדש), מרדיל (המסור לבית).
בְרָגוֹל – "פתאומי" כגון דגור ברגולך (קרב להבת הפתע).
בָרָד – "צריח" כגון ברד-דור (הצריח האפל), ברד איתל, ברד נימרס (צריח הקרן הלבנה); צורת הרבים כמו באמין בֵרַיד.
בְרִית – "חצץ"
בְרֵתִיל – "אשור כסף", כגון נימברתיל (אשורי ארורנין) או פימבתיל (אחת מנשות העצנים).
ג
גָאוּר – "זאב אדם" (מן השורש נגואו- "יבב"), כגון טול-אין-גאורהות (אי זאבי האדם).
גוּאַת, וַּת – "צל", כגון דלדואת (אימת צלמוות), אפל דואת (גדר הצל); כמו כן גואתלו (נהר שטף האפור). צורות דומות בארד ותרין (הרי הצל, ההרים המוצלים), תורינגותיל (אשת הצל החשאי). (מלת סינדרין זו מתייחסת לאור עמום, לא לצל שמטיל חפץ מואר: צללים אלה נקראו מורכינט, "צורות אפלות").
גְוַית – "עם", בגוית-אי-מירדין [(עם)צורפי אבני החן]; ראה גם אנדוית (העם האמצעי).
גוּל – "כשפים", כגון דול גולדור (גבעת הכשפים), מינס מורגול (צריח הכשפים). המלה גזורה מאותו שורש קדום נגול- המופיע בנולדור; ראה בקוניה, נוֹלֶה, "לימוד, חוכמה, דעת". אבל משמעות המלה בסינדרין נעשתה אפלה, עקב השימוש התכוף בצירוף מורגול, "כשפים שחורים".
גוֹלוֹד' – צורת סינדרין של נוֹלְדוֹ בקוניה; ראה גול. ברבים גוֹלוֹדְ'רִים, וכן גֵלִיד' (באנון-אין-גליד').
גוֹנְד – "אבן" בשמות, גונדור (ארץ האבן), גונהירים (ירשי האבן), ארגונת (אבני המלכים), גונדולין (הסלע הנסתר) – המלך שלה נקב בשמה אונדולינדה (אוֹנְדוֹ בקוניה = גונד בסינדרין; ולינדה היא "שיר, שירה").
גוֹר – "אימה,זוועה" בשמות גורתול (קסת המגור); למלה גוֹרוֹת משמעות זהה, ובכפל-לשון עם גור, כדוגמת גורגורות (הרי המגור).
גוּרְת – "מוות", כמו בגורתנג (ברזל המוות).
גִיל – "כוכב", כגון דגור-נוין-גילאת (הקרב תחת הכוכבים), אוסגיליאת (מצודת הכוכבים), גיליאת (צבא הכוכבים), גיל-אסטל (כוכב התקווה), גיל-גלד (הכוכב הנוגה).
גֵיר – "ים", כגון בלגיר (הים הגדול).
גִירִית – "רטט", כגון נן גירית (מי הרטט).
גְלִין – "ניצוץ" (מיוחד בעיניים), כמו בשם מיגלין (חד העין).
גְרוֹת (גְרוֹד) – "מחפורת, משכן מתחת לאדמה", כגון מנגרות (אלף המערות), נימרודל (גבירת המערה הלבנה), נוברוד (מחפורת חלולה).
ד
דָגוֹר – "קרב"; השורש הוא נְדַקְ-, כגון האוד'-אן-נדנגין (תל הנטבחים) או דגניר גלאורונגה (רועץ גלאורונג).
דוּ - "לילה, חשיכה" כגון דלדואת (אימת צלמוות), אפל דואת (גדר הצל). המלה גזורה ממלה עתיקה ממנה, דוֹמֶה, וממנה בקוניה לוֹמֶה; לפיכך, דולין, "זמיר" בסינדרין, תואם את לומלינדה (זמרי הדמדומים).
דוֹין – "נהר (ארוך)", כגון אנדוין (הנהר הארוך), טאו-אים-דוינת (היער שבין הנהרות).
דוֹל – "ראש", כגון לורינדול (זהוב הראש); מתייחס לרוב לגבעות והרים כגון דולמד (ראש רטוב).
דוֹר – "ארץ" (כלומר, יבשה, להבדיל מיָם), נגזר מנְדוֹר; המלה מופיעה בשמות סינדרין רבים, כגון דוריאת (ארץ הגדר, דור יַת), דורתוניון (ארץ האורנים) וכדומה. בקוניה התמזג השורש במלה אחרת לגמרי, נוֹרֶה, ופירושה "עם"; המלה נומנורה התייחסה במקורה ל"עם המערב" לעומת נומנדור, "ארץ המערב". מלת קוניה, אנדור, "הארץ התיכונה", גזורה מאֶנֶד, "תיכון",ונדור; בסינדרין הפכה לאנור.
דוֹר – "אפל", כגון ברד-דור (הצריח האפל).
דֵי – "צל" כגון דור דידלות (ארץ צלמוות).
דִין – "שקט", כגון דור דינן (הארץ הדוממת).
דֶל – "זוועה", כגון דלדואת (אימת צלמוות); דֶלוֹת = תועבה, כמו בדור דידלות.
דְרָאוּג – "זאב" כמו בדראוגלוין (זאב כחול).
ה
הָאוּד' – "תל", כגון האוד'-אן-ארון (תל-הגבירה), האוד'-אן-נדנגין (תל הנטבחים).
הוֹת – "צבא, עדה" (כמעט תמיד במובן שלילי), כמו בגלמהות (צבא השאון).
הִיַרְמֶן – "דרום" (קוניה); בסינדרין, הרן, הרד, הר-.
הִילְ-, כִילְ- – "לבוא אחרי", כגון הילדור (המאחרים, באי-במאוחר), אלוכיל (יורש אלו).
הִים – "צונן", כגון הימלד (המישור הקר), הימרינג [קרה תמיד, (גבעה)].
הִינִי – "ילדים", כגון ארוהיני (ילדי ארו), נרן אי הין הורין (סיפורי ילדי הורין).
הִית – "אובך", כמו בהיתיגליר (שורת הפסגות המעורפלות) או בהיתלום (ארץ האובך). היתלום הינה מלת סינדרין בצורתה, לקוחה משם קוניה היסילומה (אותו פירוש). בקוניה הִיסִיֶה.
הֶלֶק-, חֶלֶק- – "קרח" כגון הלקרקסה (הקרח השוחק). בקוניה הֶלְקָה היא "קפוא, קר כקרח". אבל בהלבורן הרכיב הראשון היא מלת הסינדרין הֵלֵד', "זכוכית", הלקוחה מקהוזדול, קהלד (כמו בקהלד-זרם, "אגם המראה"); הלבורן פירושו "זכוכית שחורה".
הֵרוּ – "שר", כגון הרונומן (אדון המערב); בסינדרין, הִיר כגון גונבירים (חרשי/אדוני האבן), רוהירים (אדוני הסוסים); הִירִיל זה גבירה כמו בהירילורן (עץ הגבירה).
ו
וִינְג – "קצף, רסס", בשמות אלוינג (רסס כוכבים) או בוינגילוט (פרח-הקצף).
וַלְ- – "כוח", כגון בולאר (האיתנים, בעלי הכוח),ולאראוקר ("שדי תופת" בקוניה, בסינדרין "בלרוג"). השורש המקורי היה בַּלְ-, שנשמר בצורת סינדרין בלן.
וֵן – "עלמה", סיומת שכיחה, כגון אארון, מוֹרְוֵן (בוהק אלפים).
ט
טָאוּר – "חורש, יער" (בקוניה טָאוּרֶה), כגון טאורון (היערן, שר היערות), טאור-אים-דוינת (היער שבין הנהרות), טאור-נו-פוין (היער שבצל הלילה).
טוּל – "אי" (העולה בצלעות תלולות מים/נהר), כגון טול ארסאה (האי הבודד), טול גלן (האי הירוק).
טוּם – "עמק", כגון טומלדן (העמק הרחב); בקוניה טוּמְבוֹ, כגון טומבלמורנה (עמק עמוק ושחור).
טוּר – "כוח, שררה", כגון טורמבר (שר הגורל המר), פאנטורי (אדוני הרוחות).
טִיל – "חוד, קרן", כגון טניקוטיל (פסגה לבנה גבוהה), טיליון (המקרין).
טִינְ- – "לנצוץ" (בקוניה טִינְטָה, "להתיז ניצוצות", טִינְוֶה, "ניצוץ"). כגון טינטלה (המדליקה); כמו כן בטינדומה (שעת דמדומים מכוכבת), ומכאן טינדומרל (בת הדמדומים), טינוביאל (אותו הדבר בסינדרין). השורש מופיע גם במלת הסינדרין יתילדין (כוכב-ירח).
טִיר – "משמר, תצפית", כגון מינס טירית (צריח המשמר), פלנטירי (הצופות ממרחק),
טיריון (צריח המשמר מרחוק) או טר-פלנטיר (הרואה למרחוק).
טֵלְ- – "גמר, סיים, היה אחרון" כגון טלרי (המאחרים לבוא).
טָל (דָל) – "רגל", כגון קלברינדל (רגל-כסף), ובמשמעות "סוף", רמדל (קצה החומה).
טָלָת – "ארץ שטוחה, מישור", כגון טלת דירנן (המישור השמור).
טַר- – "גבוה" (בקוניה טָרָה, "נישא"), קידומת לשמות מלכים בקוניה כמו גם באנטר (שר המתנות). צורת הנקבה טָרִי, "הגבוהה, המלכה", בשמות אלנטרי (מלכת הכוכבים), קמנטרי (מלכת הארץ). ראה גם טַרְמָה, "עמוד", במנלטרמה (עמוד הרקיע).
טַתָר – "ערבה (עץ)"; כשם תואר, טתרן, בנן טתרן (עמק הערבות); צורת קוניה, טסרה, בטסרנן, נן-טסריון (אותו פרוש כבקודם).
י
יָאוּר – "עתיק", כגון ינט יאור (הגשר הישן).
יָבֶה – "פרי" (בקוניה), בשם יבנה (מעניקת הפירות); ראה גם יביה (סתיו).
יָה – "תהום, ריק" כגון מוריה (הנקיק השחור).
יִלְמְ- – השורש מופיע בילמרין (המשכנות שבמרומי האוויר).
יַנְט – "גשר" כגון ינט יאור (הגשר הישן).
יַת – "גדר" כגון דוריאת (ארץ הגדר).
ל
לָאוּרֶה – "זהב" (הכוונה לצבע ולאור, לא למתכת), כגון לאורלין (שיר זהב); צורת סינדרין (כנראה לוֹרְ) מופיעה בשמות גלורפינדל (זהוב השער), לויג-נינגלורון (בְרֵכַת פרחי-המים הזהובים), לורינדול (זהוב הראש), רתלוריאל (מצע הזהב).
לָד – "מישור, עמק", כגון דגורלד (מישור הקרב), הִימְלָד (המישור הקר); יִמְלָד הוא עמק צר מוקף חומות, מכאן השם ימלדריס (האחו במעמקי נקיק).
לוּין – "כחול" כגון ארד לוין (ההרים הכחולים), לויניל (שם כוכב, הנוגה באור כחול), מידולוין (כחול-הראש הנישא).
לוֹם – "הד", כגון ארד לומין (הרי ההדים); קרוב ללמות (ההד הגדול), לנתיר למת (אשד הקולות המהדהדים).
לוֹמֶה – "אפלולית" בלומיון (בן הדמדומים), לומלינדי (זמרי הדמדומים), השווה דוּ.
לוֹנְדֶה – "נמל בחיק יבשה" בשם אלקולונדה (נמל הברבורים); בצורת סינדרין, לוֹנְד (לון) במיתלונד (הנמלים האפורים).
לוֹס – "שלג" באויולוסה (בקוניה, אוֹיוֹ "מתמיד" ולוֹסֶה "שלג,לבן כשלג"); בצורת סינדרין, כדוגמה באמון אוילוס (כמו אויולוסה), איגלוס (חוד-השלג).
לוֹק- – "פיתול, לולאה" בשם אורולוקי (בקוניה, (הְ)לוּקֶה, "נחש, שרף", ובסינדרין לְהוּג).
לוֹת – "פרח" בשמות לותלורין (לורין (מקום) הפורחת),נימלות (פריחה לבנה); צורת הקוניה לוֹטֶה, כגון נינקולוטה (לפי פירוש נימלות), וינגילוטה (פרח-הקצף).
לִין – "בריכה, אגם" כגון ליניון (המלה מכילה גם את איו (בקוניה אַיוֶה, "ציפור קטנה"), ופירושה אגם הציפורים), אֵילין (ביצות).
לִינְ- – שורש זה, פירושו "לשיר, להשמיע צלילי מנגינה" מופיע בלאורלין (שיר הזהב).
לִית – "אפר" בשמות אנפאוגלית (האבק הפעור), דור-נו-פאוגלית (בארץ שתחת האפר המחניק); כמו כן באדר ליתוי (הרי האפר), ליתלד (מישור האפר).
לָךְ - "להבה מזנקת" כמו בדגור ברגולך (קרב להבת-הפתע).
מ
מוֹר – "אפל", כגון מורדור (הארץ השחורה), מורגות (האויב השחור), מוריה (הנקיק השחור), מורמגיל (החרב השחורה).
מוֹת – "אפלולית", בנן אלמות.
מֵיג – "חד, נוקב" (בקוניה מַיְקָה), במיגלין (חד העין); מֵגִיל = חרב.
מִינַס – "צריח", כגון אנומינס (צריח המערב), מינס אנור (צריח השמש), מינס יתיל (צריח הירח) וכו'. אותו השורש מופיע גם במילים אחרות המתייחסים לדברים שונים, כגון מינדולוין (כחול-הראש הנישא), מינדון (הצריח הנישא); כנראה קרוב למלת קוניה מִינְיָה, "ראשון".
מִיר – "אבן חן" (בקוניה מִירֶה), כגון גוית-אי-מירדין (צורפי אבני-החן), מיריאל (הרוקמת), נאוגלמיר (מחרוזת הגמדאים).
מִית – "אפור" כגון מיתלונד (הנמלים האפורים), מיתרנדיר (הצליין האפור).
מַלְ- – "זהב", כגון מלדוין (הנהר הצהוב/זהוב), מלינלדה (עץ הזהב), קורמלן (חוג הזהב).
מֶלְ- – "אהבה" במלין (ממליאנה, "מתנה יקרה"); שורש זה מופיע גם במלת הסינדרין מֶלוֹן (ידיד).
מַנְ- – "טוב, ברוך, טהור" כגון אמן (הברוכה, הפטורה מרע); נגזרות אמן מופיעות באומניר (אלה שאינם מאמן), אמניר (בני אמן).
מֶן – "דרך".
מֶנֶל – "הרקיעים", כגון מנלמקר (סייף השמים), מנלטרמה (עמוד הרקיע).
מֶרֶת – "חגיגה" במרת אדרתד (משתה האיחוד); כמו גם במרתרונד (היכלי החגיגה).
נ
נָאוּג – "גמד" בנאוגרים (הצמוקים (כינוי לגמדים)); קשור למלת סינדרין אחרת ל"גמד", נוֹגוֹת, ברבים נוֹיגִית, כמו בנויגית ניבין (הגמדאים הפעוטים).
- (נְ)דוּר – דומה לסיומת " (נ)דיל", בשמות כמו אארנדור (במקוצר אארנור, מסור לים).
-נְדִיל – סיומת שכיחה מאוד לשמות פרטיים, כגון אלנדיל (אוהב הכוכבים); המלה מצביעה על "מסירות", "אהבה שלא על מנת לקבל פרס".
נִים – "לבן" (צורה קדומה יותר- נִימְף) בשמות נימלות (פריחה לבנה), ניפרדיל (נִיפְרֵד, "חיוורון"), ברד נימרס (צריח הקרן הלבנה), ארד נימרס (הרי הקרניים הלבנות). צורת קוניה היתה נִינְקְוֶה, לפיכך נינקולוטה שקול כנגד נימלות, ראה גם טניקוטיל (פיסגה לבנה גבוהה).
נֶלְדוֹר – "אשור".
נֵן – "מים", לציון אגמים, בריכות ונחלים קטנים, כגון נן גירית (מי הרטט), ננויל (אגם הדמדומים); כמו גם בקויוינן (מימי ההתעוררות).
נַן, נַנְד – "עמק", כגון נן דונגורתב (עמק המוות הנורא), נן טתרן (עמק הערבות).
נַר – "אש", המופיעה בצורותיהם המקוריות של השמות איגנור (איקנרו, "להבה חדה", "אש נוראה") ופאנור (פאנרו, "רוח האש). צורת סינדרין הייתה נָאוּר, כגון סמת נאור, תאי האש שבאורודרוין (הר האש היוקדת). מאותו השורש העתיק, (אַ)נַר,נגזר שמה של השמש, אנר בקוניה (וגם אנריון), ואנור בסינדרין (ראה מינס אנור, "צריח השמש").
ס
סוּל – "רוח" באמון סול (גבעת הרוח), סולימו (הנושם).
סִילְ- – (ובשינוי תִילְ-) "לנגוה (באור לבן או כסוף)", כגון בלתיל (הקרן הנשגבת), ובקוניה יִסִיל, בסינדרין יִתִיל, הירח (מכאן מינס יתיל (צריח הירח)).
סִיר – "נהר", מן השורש סִירְ- "לשטוף", באוסיריאנד (ארץ שבעת הנהרות; הרכיב הראשון גזור משורש המספר "שבעה", בקוניה אוֹטְסוֹ, בסינדרין אוֹדוֹ), סיריון (הנהר הגדול); כמו כן בסירנון (נחל השער) וסירית ("שטף", בדומה לטירית, "תצפית", מטיר). בחילוף ס' ב-ה' מופיעה המלה מינהיריאת (בן הנהרות), בננדוהיריון (עמק הפלגים העכורים).
סֶרֶג – "דם" (בקוניה סֶרְקֶה) בסרגון (דם האבן).
סַרְן – "אבן" (קטנה), כגון סרן אתרד (מעברת האבן); כמו כן בסרן גביר ("חודי-האבן": קֶבֶּר, ברבים קֵבִיר, "יתדות").
פ
פֵאָה – "רוח" בשמות פאנור (רוח האש), פאנטורי (אדוני הרוחות).
פָאוּגְ- – "פער" בשמות אנפאוגליר (מלתעות הצמא), אנפאוגלית (האבק הפעור), דור-נו-פאוגלית (הארץ שתחת האפר המחניק).
פוּין – "אפילה, עלטה" (בקוניה הוּינֶה), כגון טאור-נו-פוין (היער שבצל הלילה).
פוֹרְמֶן – "צפון" (קוניה) כגון פורמנוס (מצודת הצפון); בסנידרין פוֹרְן (כמו כן פוֹר, פוֹרוֹד), פורנוסט (המצודה הצפונית).
פִינְ- – "שיער", כגון גלורפינדל (זהוב השיער).
פֶּלְ- – "להקיף, לחבוק", כגון פלרגיר (חצר ספינות המלוכה), פלורי (מרומי הגדר / מרומי המגן), וכן פלנור (הארץ הגדורה); כמו כן באפל ברנדיר (הגדר החובקת של "ברנדיר"), אפל דואת (גדר הצל). (אֶפֶל, קיצור של אֶט-פֶּל, "גדר חיצונית).
פַּלַן – "הרחק, למרחקים" (קוניה), כגון פלנטירי (הצופות ממרחק).
פָלָס – "חוף, קו הגלים" (בקוניה פָלָסֶה); נגזרת אחת מהשורש היא מלת הקוניה פַלְמָה, "גל", כמו מר-נו-פלמר (הארץ שמתחת הגלים).
פָרוֹת – גזורה מהשורש שפירושו "לצוד, לרדוף"; כמו טאור-אן-פרות (גבעות הציידים).
ק
קוּ - "קשת" בשמות קותליון (הקשת החזקה), דור קוארתול (ארץ הקשת והקסדה), ליר קו בלג (שיר הקשת הגדולה).
קוּיוִיֶה – "התעוררות", כגון קויוינן (מימי ההתעוררות, בסינדרין נן אכוי). נגזרות אחרות מאותו השורש הן דור פירן-אי-גוינר (ארץ המתים החיים); כמו כן קוימס ("לחם החיים", בקוניה למבס).
קוּלְ- – "זהוב-אדום".
קְוֶנְ- (קְוֶטְ-) – "לומר, לדבר", כגון קונדי (מֵדָברי-בקול), קלקונדי (בני הלילית של האור), ולאקונטה (מעשה בעלי-הכוח). צורת סינדרין מחליפה את קו בפ' (או בב'); למשל פֶּדוֹ, "אמור" תואם לשורש קוט- בקוניה, או לסטו בת למן, "הקשיבו למילות פי", כאשר, בֶּת, "מלה", תואמת למלת קוניה קוטה.
קוּרוּ – "כשרון, תבונת כפיים", כגון בקורופין (נבון הכפיים),קורוניר (בעל דרכי העורמה).
קוֹרוֹן – ”תל", כגון קורולירה (התל הירוק), או קורון אויולירה (המלה השניה פירושה קַיְץ נצחי).
קִירְ- – "לחתוך, לבתק", כגון קלקיריה (נקיק האור), קירית ניניאך (נקיק הקשת בענן), קירית תורונת (נקיק העיטים). מן המשמעות "להבקיע במהירות" נגזרה מלת קוניה קיריה (ספינה חדת-חרטום) ומשמעות זו מופיעה גם בקירדן (חרש הספינות), טר-קיריטן (בונה הספינות).
קֶלְ- – "ללכת", לגבי מים, "לשטוף, לזרום", כגון קלון (הפלג השוטף מגבהים); מאט-קלה, "מקור מים, מעיין", נגזרו ,תוך חילופי אותיות, המלים אהטלה בקוניה ואיתל בסינדרין.
קַלְ- (גַלְ-) – שורש זה, שפירושו "מבהיק", מופיע לדוגמא בקלקונדי (בני הלילית של האור), גיל-גלד (הכוכב הנוגה). לשם זה ולשם גלדריאל אין קשר למלת הסינדרין גלד', "עץ" אף ששם בגלדריאל הפך לגלד'ריאל. בשפת בני הלילית הנעלה היה שמה אלטריאל, ונגזר מאלטה, "קרינה" (בסינדרין גָלַד) וריאל, העלמה העוטרת זר" (מהשורש רִיגְ- לשזור): בשר
שמה הכולל הוא "העלמה העטורה בזר קורן".
קלן (גלן), "ירוק", זהה מבחינה לשונית ל"בהיר", ונובע משורש זה; ראה גם אגלר.
קֶלֶבּ - "כסף" (המתכת. בקוניה טֶלֶפֶּ-, טֶלֶפֶּה)בשמות קלבורן (עץ הכסף), קלברנט (מרבץ הכסף), קלברוס (קצף כסוף, גשם כסוף). קלברימבור פירושו "אגרוף כסף", משם-התואר, קלברין, "כסוף" (ומשמעו לא "עשוי כסף" אלא "דומה לכסף, בעל צבע הכסף") ופָּאוֹר (בקוניה קוּאָרֶה) "אגרוף", המשמש לרוב כ"יד"; צורת קוניה לשם זה הוא טלפרינקואר.
קָלֵן (גָלֵן) – צורת סינדרין למלה "ירוק", כגון ארד-גלן (החבל הירוק), טול גלן (האי הירוק), קלנרד'ון (הפנה הירוקה); כמו כן בפרת גלן (עשב ירוק) ובפנת גלין (הרכסים הירוקים). ראה גם קל-.
קַם – (גזור מקמבה) "יד", ובמיוחד יד המושטת כדי לקבל/לאחוז. כגון קמלוסט (ריק-היד), ארכמיון (הגידם).
קֶמֶן – "ארץ", כגון קמנטרי (מלכת הארץ); מלת קניה המתייחסת לארץ כאל ריצפה שטוחה תית מֶנֶל, "רקיע".
קָנוֹ – "מפקד".
קַרַן – "אדום", קוניה קַרְנֶה, אורוקרני (ההרים האדומים); כמו כן בקרד'רס, גזירה של קַרַן-רַס, "הקרן-האדומה", וקרנימירה (המקושט באבני-חן אדומות). תרגום השם קרכרות (מלתעות אדומות) שאוב ממלה זו; ראה גם קַרַקְ-.
קַרַקְ- – שורש זה מופיע במלה קרקה, "ניב, שן", וצורת הסינדרין הגזורה ממנו, קַרְךְ, מופיע במלה קרכרות (מלתעות אדומות), וכן בקרכוסט (טירת הניב). ראה קרך אנגרן (מלתעות הברזל).
ר
רָאוּקוֹ – "שד" כמו בולאראוקר ("שדי התופת", ביחיד ולאראוקו); בסינדרין רָאוּג, רוֹג, כגון בלרוג (פירושו הוא פירוש ולאראוקר).
רוּין – "להבה אדומה" (בקוניה רוּנְיָה), כגון אורודרוין (הר האש היוקדת).
רוֹךְ – "סוס" (בקוניה רוֹקוֹ), כגון רוהן (מרוכנד, "ארץ הסוסים"), רוהירים (אדוני הסוסים). כמו כן רוהרין ("סוס הגבירה", ראה הֶרוּ).
רוֹמְ- – שורש המשמש לציון קולות חצוצרות וקרנות, המופיע באורומה (תקיעה בקרן, קול הקרן).
רוֹמֶן – "עליה, זריחה, מזרח" (קוניה). מאותו המוצא מלות סינדרין ל"מזרח", רוּן, כגון טלת רונן (העמק המזרחי).
רוֹנְד – משמעה גג קמור או קשתי, או אולם גדול בעל גג כזה; מכאן נרגותרונד (המעוז הגדול התת-קרקעי על הנהר "נרוג", ראה גם אוֹסְט), אגלרונד (המערה הנוצצת). מלה זו מתארת גם את הרקיע, ומכאן השם אלרונד (כיפת כוכבים).
רוֹס – "קצף, רסס, נתזי-גלים", כגון אלרוס (קצף כוכבים).
רוּת – "כעס", כגון ארנרות (זָעַף המלך).
רִיל – "זוהר". צורת קוניה של השם ידריל הייתה יטרילה (או יטרילדה), מן השורש יִטָ-, "למצוץ".
רִים – "מספר רב, צבא" (בקוניה רִימְבֶּה), מלה נפוצה לציון לשון רבים קיבוצית, כגון נאוגרים (הצמוקים), תנגורודרים (הרי העריצות).
רִינְג – "קר, צונן", כגון הימרינג (קרה תמיד).
רִיס – "שסע", התמזג כנראה בשורש קְרִיסְ- בעל המשמעות הדומה (נגזרת של השורש קִירְ-, "לבתק, לחתוך", ע"ע); מכאן אנגריסט (משסע הברזל) וכן אורקריסט (מבתק/ת האורקים).
רַם – "חומה" (בקוניה רַמְבָּה), כגון אנדרם (החומה הארוכה), רמדל (קצה החומה).
רַנְ- – "שוטט, נודד", כגון רנה (המשוטט), מיתרנדיר (הצליין האפור), אירנדיר (נווד הימים).
רַנְט – "ערוץ", כגון אדורנט ("הפלג הכפול",בצירוף אַדוּ, "כפול") וקלברנט (מִרבץ כסף).
רָס – "קרן", כגון ברד נימרס (צריח הקרן הלבנה), וקרד'רס (קרן אדומה), ומתדרס (פסגה אחרונה); ברבים רַיס, כגון ארד נימריס (הרי הקרניים הלבנות).
ת
תָאוּר – "מתועב, משוקץ", כגון בסאורון (מתאורון, "המתועב"), וגורתאור (סאורון בסינדרין).
תוֹל – "קסדה", כגון גורתול (קסדת המגור).
תוֹן – "עץ אורן" כדוגמת דורתוניון (ארץ האורנים).
תוֹרוֹן – "עיט", כגון בתורונדור (מלך העיטים, בקוניה סורונטר), קירית תורונת (נקיק העיטים).
תִין, תִינְד – "אפור", בתינגול (אפור-הגלימה); צורת קוניה סִינְדָה בסינדר (בני הלילית האפורים), סינגולו ("אפור הגלימה", סינדקולו: ג/קוֹלוֹ פירושו "גלימה").
תַלְיוֹן – "חזק, איתן", כגון קותליון (הקשת החזקה), תליון (האיתן, החזק).
תַנְג – "עריצוּת", כגון תנגורודרים (הרי העריצות). מלת קוניה סַנְגָה פירושה "ללחוץ, להדוק", וממנה סנגהיאנדו (מבקע ההמון).
תַרְ- – "לחצות, לעבור לרוחב", כגון סרן אתרד (מעברת האבן), תרגליון (הארץ שמעבר ל"גליון"); כמו כן בתרבד (מתרה-פטה, "דרך חוצה").
