תינגול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

"כך חרץ תינגול את גורל דוריאת, ונכרך בקללת מאנדוס. והשומעים לדבריו הבינו כי עמד תינגול בשבועתו, ועם זאת שלח את ברן אל מותו." הסילמריליון, עמ' 155.

באנגלית: Thingol

תינגול - 'אפור הגלימה', סינדארין.

תינגול, או אלו תינגול, הוא תוארו בסינדארין של אלווה סינגולו בן הלילית ומלך דוריאת ומלכם העליון של בני הסינדאר.

תינגול התעורר באגם קואיוויינן יחד עם שני אחיו אולווה ואלמו והשתייך לשבט הטלרי. לאחר שאורומה הואלא גילה את מיקומם של בני הלילית הוא התמנה להיות אחד משלושת הצירים שנבחרו על ידי אורומה לצאת לאמאן כדי לשכנע את בני הלילית לעבור לשם. משהגיע לואלינור יחד עם פינווה ואינגווה נציגי שבטי הנולדור והואניאר, הוא התמלא פליאה ויראה מתפארת הואלאר ומזוהר שני העצים. בשובו לארץ התיכונה הוא שכנע את הטלרי לצאת למסע הגדול מערבה והוביל אותם בו יחד עם אחיו אולווה. לאחר המסע הממושך הוא הגיע עם שבטו לבלריאנד יחד עם הנולדור (כי השתוקק לחזור לאמאן ולא רצה להנתק מהנולדור כאשר בינו לבין פינווה שררה חברות אמיצה) והשתכן באופן זמני מעבר לנהר גליון. בעת ההיא ישבו הנולדור ביערות נלדורת ורגיון ותינגול הרבה לצאת למשכנות הנולדור לבקש את פינווה ידידו. וכך פעם הגיע לבדו ליער נאן אלמות ותעה ביער לצלילי קולות שירה ערטילאים. והוא העמיק לתוך היער ושם חזה במליאן המאיא ואחז בידה. והוא נמלא אהבה גדולה אליה ושכח מכל אנשיו שחיכו לו ומעמו.

כשלא חזר תינגול נטל אחיו אולווה את המלוכה והמשיך במסעו מערבה. אך קבוצה מאנשיו של תינגול סירבה לנטוש את מלכם ונשארה בבלריאנד בחיפושים אחריו.

כעבור זמן רב יצאו תינגול ומליאן מן היער וכל בני הלילית של בלריאנד הכירו בו כמלכם. ובתום העידן הראשון לשבי מלקור באה לעולם לותיין, בת יחידה לתינגול ומליאן. ולא הייתה יפה ממנה בכל ילדי אילובאטאר.

בחלוף העידן השני לשבי מלקור אמרה מליאן לתינגול שלא לנצח ישרור השלום בארדה. לכן חשב תינגול כיצד להקים לו משכן מלכותי איתן שיוכל להגן על עמו. והוא נועץ בגמדים שבבלגוסט והם בנו לו משכנות כמנהג עמם, חצובים במעמקי הסלע, ונקרא שמם מנגרות. בתמורה נתן להם תינגול פנינים שניתנו לו על ידי קירדאן ונמצאו סביב האי באלאר. ואז חשב תינגול על נשק, וגייס את הגמדים שנית לחשל לו אותו.

כאשר חזר מלקור לבלריאנד יצאו האורקים שנתרבו במחשכי האדמה מחוץ לאנגבאנד וחמקו בחשאי לרמות שבצפון. ומשם ירדו פתאום בצבא גדול והתנפלו על תינגול. תינגול נאלץ לקרא לסיועו של דנתור ויחדיו ובעזרתו של קירדאן הם הביסו את חייל האורקים במחיר כבד.

לאחר קרב זה אסף תינגול את כל בני עמו במעוזי יערות נלדורת ורגיון ומליאן נעזרה בכוחה וגדרה את כל הממלכה סביב בחומת כשפים שנקראה מחגורת מליאן. והארץ הפנימית הזאת, אשר זמן רב נקראה אגלאדור, נקראה מאז דוריאת.

כאשר הגיעו הנולדור לבלריאנד לא שמח תינגול כלל ועיקר על תשוקתם לנחלאות חדשות. הוא סירב לפתוח בפניהם את ממלכתו פרט לבני פינארפין לבדם, שכן אמם הייתה איארוון מאלקוואלונדה ובת אולווה אחיו.

תינגול וממלכתו שגשגו מאות שנים, עד לבואו של ברן בן באראהיר, שחצה את המחגורת בזכות גורלו הייחודי. ברן ביקש את יד לותיין בתו, וכדי למנעה ממנו, הטיל עליו תינגול משימה שאין להשיגה: להביא לו סילמאריל מכתרו של מלקור. לאחר שברן הצליח למלא משימה זו, הוא התפייס עמו. ברן אף הציל את חייו במחיר חייו (הראשונים) במרדף אחר קארכארות. לאחר מכן שינה תינגול את דעתו על בני האדם ואף קיבל לממלכתו את טורין בן הורין אשר מבית האדור.

בשנת 505 לעידן הראשון שוחרר הורין משבי מורגות ובעברו בנארגותרונד החרבה, הוא לקח עימו את זהבו המקולל של גלאורונג הדרקון והביאו לפני תינגול, כתודה על שגידל את בנו. קללת הזהב נפלה על תינגול, ויחד עם השפעתו המכרסמת של הסילמאריל, הוא הזמין את גמדי נוגרוד שהיו בקשרי מסחר איתו לשבץ את האבן המאירה ב'ענק-הגמדים' שלוקח מהאוצר, הוא הנאוגלאמיר. אך תאוותם של הגמדים ניצתה והם ביקשו לשמור את התכשיט לעמם, ורצחו את תינגול במאמץ לזכות בסילמאריל (יתכן שהדבר היה מחוץ לדוריאת). ברן נקם את נקמתו של תינגול, כאשר ארב להם במנוסתם וטבח בהם, והשיב לעצמו את הסילמאריל.


השאלה מדוע התנגד תינגול לקשר בין ברן ללותיין? מופיעה בשר השאלות.

השאלה מדוע נטשה מליאן את דוריאת לאחר מות תינגול ? מופיעה בשר השאלות.

השאלה כיצד ייתכן שלתינגול יש שני אחים? מופיעה בשר השאלות.

\