פינגולפין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

"...וכל רואיו בדוהרו נסו משתוממים, בחושבם כי בא אורומה בעצמו. תזזית של זעם אחזה בו, עד כי זהרו עיניו כעיני הואלאר. כך בא עד שערי אנגבאנד, ותקע בקרנו, והלם בשנית בדלתות הנחושת, והתגרה במורגות לצאת לקרב ביניים עמו. ומורגות יצא." הסילמריליון, עמ' 143.

באנגלית: Fingolfin

פינגולפין נסיך הנולדור, בנו השני של פינווה. אמו היתה אינדיס מהואניאר. היו לו שלושה ילדים: פינגון, טורגון וארדל. הוא הצטרף למרד הנולדור לאחר שבניו הפצירו בו לעשות כן. בנוסף לכך, הוא הוביל את אנשיו של פינארפין אחיו, לאחר שהעדיף להשאר בואלינור.

לאחר שננטש בידי פיאנור באראמאן, הוביל פינגולפין את הנולדור במסע המסוכן בהלקאראקסה. כשהגיע לארץ התיכונה עלה הירח בזריחתו הראשונה. חילותיו של מורגות נסוגו מפניו, אך פינגולפין ביצר עצמו בהיתלום והתכונן למלחמה ארוכה. לאחר מות פיאנור הוא נעשה למלך העליון על הנולדור בארץ התיכונה. במשך מאות שנם הוא פיקד על המצור שהוטל על אנגבאנד. כאשר בני בית האדור נכנסו לבלריאנד, פינגולפין קשר עמם קשרי ידידות והתיר להם להתישב בדור לומין.

במהלך קרב להבת הפתע, פינגולפין ואנשיו נהדפו מן ארד גאלן לאייתל סיריון. לאחר שחשב כי בא קץ לנולדור בארץ התיכונה, פינגולפין התמלא זעם ויאוש ויצא להלחם לבדו במורגות, שבעצמו יצא להילחם בו. פינגולפין פצע אותו שבע פעמים אך לבסוף הוכרע לארץ. גופתו חולצה בידי תורונדור הנשר. הוא הניח את הגופה על פסגת הר הנשקף מצפון אל עמק גונדולין הנסתר, וטורגון בא ובנה גל גדול מעל אביו. קברו נקרא תל פינגולפין. כך בא קיצו של מלכם הרם של הנולדור.

השאלה מדוע נקרא הפרק המספר על דאגור בראגולאך "על חורבן בלריאנד ומפלת פינגולפין"? מופיעה בשר השאלות.


אירועים חשובים בהשתתפות פינגולפין מתוך ההיסטוריה של ארדה.
(ע"ק = העידן הקדום, ע"ע = עידני העצים. ער"א = העידן הראשון, עש"נ = העידן השני, עש"ל = העידן השלישי, ער"ב = עידן רביעי)

\