אר פאראזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

באנגלית: Ar-Pharazôn

אר פאראזון היה מלך נומנור העשרים ושבעה, אחרון מלכי נומנור, בנו של גימילכאד בן אר גימילזור. בימיו הגיעה נומנור לשיא עוצמתה. שמו בקווניה היה טאר קאליון (שפירושו, למרבה האירוניה, "בן האור").

הוא היה אדם גא ותאב כוח, ועלה בכך על כל אבותיו. בימיו סאורון התחזק בארץ התיכונה, ואר פאראזון לקח את צבאו והפליג לנמל אומבאר. למראה חילו העצום ברחו משרתי סאורון, והוא עצמו בא לפניו ונלקח כשבוי לנומנור. אותם ימים סאורון עדיין יכול היה ללבוש את מראהו הנאה, ומהר מאוד כבש את לבו של אר פאראזון בכזביו, והפך ליועצו האישי. אט אט התחיל סאורון משחית את אר פאראזון ואת אנשי המלך, עד שלבסוף שיכנע אותו לעבוד את מורגות, ולבנות לו מקדש גדול. עד מהרה נטו לבותיהם של מרבית בני נומנור אל האופל, מלבד הנאמנים, שמנהיגם היה אמאנדיל מושל אנדוניה, אביו של אלנדיל. לאחר שהשחית את לבבות הנומנורים, שיכנע סאורון את אר פאראזון לצאת להתקפה על ואלינור ולכבשה. אז, לדבריו, יזכו בני נומנור בחיי אלמוות. אר פאראזון, שימיו הלכו וכלו, נמשך לדברים ויצא בראש חיל עצום שכמוהו לא נראה מעולם, לכבוש את ואלינור. הואלאר ראו זאת, ומאנווה ביקש את עצת ארו. ארו השקיע את נומנור ועיגל את העולם. אולם אלנדיל ובניו איסילדור ואנאריון הצליחו להמלט בתשע ספינות לארץ התיכונה, להקים את הממלכות אשר בגלות: גונדור וארנור, ולהביס את סאורון ששב גם הוא מהמפלה הגדולה.


אירועים חשובים בהשתתפות אר פאראזון מתוך ההיסטוריה של ארדה.
(ע"ק = העידן הקדום, ע"ע = עידני העצים. ער"א = העידן הראשון, עש"נ = העידן השני, עש"ל = העידן השלישי, ער"ב = עידן רביעי)

\