אלווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

"כך מת במעמקי מנגרות אלווה סינגולו מלך דוריאת, האחד מכל ילדי אילובאטאר אשר דבק בשרו בבשר אחת מן האיינור. והוא אשר יחיד מכל בני הלילית הנטושים ראה את אור עצי ואלינור, מבטו האחרון נח על הסילמאריל." הסילמריליון, עמ' 213.

באנגלית: Elwë

אלווה סינגולו היה בן לילית מגזע הטלרי.

הוא ניעור באגם קואיוויינן והיה אחד מהשגרירים שנסעו יחד עם הואלא אורומה לואלינור, לפני תחילת המסע הגדול. בשובו הוא שכנע רבים מאנשי שבטו לצאת אל המסע הגדול מערבה. יחד עם אחיו אולווה (ואח נוסף בשם אלמו) הוא הנהיג את אנשיו במסע הארוך והקשה. כשהגיעו הטלרי לבלריאנד, פגש אלווה, ששוטט ביער האפל של נאן אלמות את מליאן המאיא והתאהב בה. הוא ומליאן בילו שנים רבות יחד בעמדם בצל העצים ואלווה לא חש בחלוף השנים. במשך שנים אלו מרבית הטלרי עברו אל מעבר לים עם אולווה.

אלווה נישא למליאן, ואסף אליו רבים מאנשיו שלא עזבו לואלינור, נותרו בבלריאנד ולא חדלו לחפש אחריו, והקים עימם את ממלכת דוריאת. כמלך עליון על הטלרי בארץ התיכונה, הוא נודע בשם אלו תינגול - 'המלך אפור הגלימה', ובני עמו נודעו כסינדאר. בשנים הארוכות שעברו בארץ התיכונה בטרם עלות הירח והשמש, בנה תינגול את היכלו במנגרות, ויחד עם מליאן הביא לעולם את לותיין, הנאווה שבבני האל שהילכו בחלד.

עם חזרתו של מורגות לארץ התיכונה, הסתיימו ימי השלווה, ומליאן סגרה את דוריאת במחגורת מליאן - הגנה כשופה העשוייה מבוכים שאין למצוא בהם דרך שמנעה כל אויב וזר (ובכללם בני אדם) מלהיכנס לממלכה. אחרי ששמע על טבח השארים באלקוואלונדה, סירב תינגול לשאת ולתת עם בני פיאנור ואסר את הדיבור בקווניה בממלכתו.

תינגול וממלכתו שגשגו מאות שנים, עד לבואו של ברן בן באראהיר, שחצה את המחגורת בזכות גורלו הייחודי. ברן ביקש את יד לותיין בתו, וכדי למנעה ממנו, הטיל עליו תינגול משימה שאין להשיגה: להביא לו סילמאריל מכתרו של מלקור. לאחר שברן הצליח למלא משימה זו, הוא התפייס עמו. ברן אף הציל את חייו במחיר חייו (הראשונים) במרדף אחר קארכארות. לאחר מכן שינה תינגול את דעתו על בני האדם ואף קיבל לממלכתו את טורין בן הורין אשר מבית האדור.

בשנת 505 לעידן הראשון שוחרר הורין משבי מורגות ובעברו בנארגותרונד החרבה, הוא לקח עימו את זהבו המקולל של גלאורונג הדרקון והביאו לפני תינגול, כתודה על שגידל את בנו. קללת הזהב נפלה על תינגול, ויחד עם השפעתו המכרסמת של הסילמאריל, הוא הזמין את גמדי נוגרוד שהיו בקשרי מסחר איתו לשבץ את האבן המאירה ב'ענק-הגמדים' שלוקח מהאוצר, הוא הנאוגלאמיר. אך תאוותם של הגמדים ניצתה והם ביקשו לשמור את התכשיט לעמם, ורצחו את תינגול במאמץ לזכות בסילמאריל [יתכן שהדבר היה מחוץ לדוריאת]. ברן נקם את נקמתו של תינגול, כאשר ארב להם במנוסתם וטבח בהם, והשיב לעצמו את הסילמאריל.


אירועים חשובים בהשתתפות אלווה מתוך ההיסטוריה של ארדה.
(ע"ק = העידן הקדום, ע"ע = עידני העצים. ער"א = העידן הראשון, עש"נ = העידן השני, עש"ל = העידן השלישי, ער"ב = עידן רביעי)

\